שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קכג
תשובה לעי"ת רבאט יע"ה מעשה שבא לפנינו שמה"ר יעקב ן' וואליד נר"ו יש לו חצר סמוכה ממש לחצר של הרי"א נ"ע אלא שחצר של הרי"א הנז' היא גבוהה מחצר מהרריב"ו הנז' בענין שגג הבית של מהריב"ו נעיצת קורות שלה באמצע הכותל המפסיק בינו לבין החצר של הרי"א הנז' והן היום רצה מהריב"ו הנז' להגביה הקורות ולנועצם בראש הכותל באופן שיהיו הגגות שוים ונפשו לשא'ל הגיעה אם יכול להגביה עד ראש הכותל או אם יכולים בעלי הבית של הרי"א לעכב עליו ולומר לי דלמה שהחזיק החזיק אבל במה שלא החזיק אינו יכול להגביה ולהכביד על הכותלים ואפשר שאין לו להריב"ו שום זכות בגובה הכותל שהוא מוגבה מכנגד גבו ובודאי שהרי"א ה' בנה התוספת לבדו שהוא היה צריך לו והנה כמו זה יש להסתפק ג"ך בכותל המפסיק בין שני חצירות ובחצר אחת של שמעון נעוצים הקורות באמצע הכותל דוקא ובחצר שמצדה של ראובן בנוי על הכותל המפסיק בית ועליה ועתה רוצה גם ראובן לבנות עליה על ביתו ולנעוץ קירות העליה על הכותל ה' יכול או לא. עוד נשאלנו מאת הריב"ו הנז' לחוות לו הדין במה שרוצה להוסיף כמו שני אמות בכותל ה' המפסיק משני טעמים הא' מפני שהוא ניזוק בהזק ראיה יען בעלי החצר של יצחק אסלח הנז' כשהם עומדים בגג ה' הם רואים כל אמצע התצר של מהריב"ו באופן שאינם יכולים להציל עצמם מהזק ראיה ומחמת כן יוצאת קטטה ביניהם ועוד טעם אחר שרוצה לבנות עליה קטנה ע"ג הבית הנז' ולכן בהכריח הוא להוסיף שני אמות הנז' או לא ע"ך:
הנה מתחילה צריכים להבין דברי מר"ן שבסי' קנ"ג סי"ח שהם דברי הרמב"ם וע"פ מה שפירש בו הריב"ש הביאו הכ"מ פ"ח מהל"ש יעו"ש ונראה דהריב"ש שם מתחילה עלה בדעתי לפרש דברי הרמב"ם דמיירי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן לבדו וכגון שהיו הכותלים בשני צדי רשות הר' וכיוצא באופן שאין לספוקי אם שמעון ג"ך שותף בו ועלה קאי הרמב"ם דאם טוען שהוא שותף דהיינו שקנה ממנו מחצית הכותל נאמן בשבועת הסית אלא שאח"כ נדחק הריב"ש לפרש כן בדברי הרמב"ם וס"ל דאי בהכי איירי הרמב"ם לא היה כתב שאם טוען שהוא שותף נאמן אחר שנשתמש בקורה אחת דאין סברא לומר כן דאף שנשתמש בקורה אחת אינו נאמן שקנה כל מחצית הכותל ויש לומר במה שהחזיק דהיינו במקום קורה אחת החזיק וכמו ברישא דאתי עלה מטעם מחילה דאמרינן דלא מחל אלא קורה אחת הכי נמי נימא דלא הקנה לו אלא מקום קורה אחת וע"כ הוצרך לומר דהר"ם במז"ל מיירי בכותל המפסיק בין שניהם דבכגון זה לעולם הוא בחזקת שניהם אפילו הוא גבוה יותר מד"א ואין תקנה כי אם בשטר או חזית וכו' וכמ"ש מר"ן בס' קנ"ז ס"ז וחידש כאן הריב"ש בדבריו דבזה אף שאחד מהם העמים עליו קורות ותקרות הרבה מצדו וזה עדיין לא העמיס עליו לא אמרינן שאותו שהעמיס בנאו לבדו אלא אמרינן מסתמא שניהם בנאוהו ומה שלא בנה גם זה מצדו מטעם דלא הוצרך לו ובזה בודאי מסתברא לומר שנאמן לטעון כן אלא שמ"מ הוקשה להריב"ש על זה הפירוש דא"ך הוא דבכותל המפסיק איירי הרמב"ם א"ך למה הוצרך הרמב"ם טעם לנעיצת קורה אחת להיות נאמן שהוא שותף תפוק לך שיהיה נאמן בשבועה הואל והוא בנוי במקום שניהם וכן היא ג"ך כוונת הרה"מ וז"ל בד"א וכו' וראיתי המפרשים חולקים וכו' פירוש בדין זה שידוע מענינו שהכותל הוא של ראובן לבדו ובא שמעון לטעון מכר אחר שהחזיק בקורה וכו' כל המפרשים הושוו לטובה שבעינן חזקת ג"ש וטענה ואפילו הכי יש בהם שחולק וס"ל דנעיצת קורה לא מהניא אלא למה שנעץ וא"ך איך יסבור הרמב"ם ז"ל דבלא חזקה וטענה ובקורה אחת קנה לאלתר בכל הכותל ויהיה הרמב"ם חלוק עם המפרשים מן הקצה אל הקצה וע"ז כתב ויראה לי שאין בדברי המחבר וכו' וכוונתו כמ"ש הריב"ש דהרמב"ם בכותל המפסיק איירי דמן הסתם שניהם בנאוהו והוק"ל ג"ך כהריב"ש דלמה צריך קורה אחת ע"כ וחזר הכ"מ להביא תשובה אחרת של הריב"ש שבאותו תשובה ישב הקושייה דלמה הוצרך הרמב"ם לנעיצת קורות אחר שהוא מיירי בכותל המפסיק וע"ז תירץ דמיירי לעולם בכותל המפסיק ומה שצריך קורה הוא משום דאיירי שהגביה הכותל יותר מד"א ותבעו בעדים לשלם לו חלקו בכל ההוצאות ולא נתרצה ליתן לו כי אם חלקו בד"א הצריך לעשות ביניהם מן הדין דוקא ובענין זה אם לא נעץ שום קורה ובא עתה לומר פרעתי לך חלקך אח"ך בכל הכותל לא מהמנין ליה דהל"ל כפורע חובו תוך זמנו דאינו נאמן שמאחר שמתחילה גילה דעתו שאינו חפץ בתוספ' על הד"א ומן הדין אינו חייב כי אם עד שיבנה כותל נגד ההוספה וכמ"ש מר"ן סק"ח סכ"א הו"ל כתוך זמנו שאינו חייב לפרוע ולכך אינו נאמן לומר שפרע אבל אם היה בונה נגד ההוספה היה מה"ד לומר שמאחר שחל עליו חובת הפירעון היה נאמן לומר פרעתי אלא מחמת דלא פסיקא לאינשי הך דינא דבהעמדת הכותל יתחייב לכן אמרינן מסתמא לא פרע וכמ"ש בס' קנ"ז סי"א וע"ז חדש הרמב"ם דבנעיצת קורה כ"ע ידעי דיתחייב דזה גילוי דעתא יותר מכותל ולהכי נאמן לומר פרעתי דהו"ל פרעתיך לאחר זמני זהו פירוש דברי הריב"ש בדברי הרמב"ם ולשונו שם בכ"מ מבואר באר הטב וזהו מה שרמז ג"ך בש"ך ס' סקי"ב כי באמת, דברי הסמ"ע בפירוש דברי הריב"ש לא זכינו להבינם גם מה שיש להקשות לפי פירוש זה דגם ברישא הוה לנו להאמינו שמחל לו בקורות הרבה מיגו שיטעון שותף אני ופרעתיך חלקי בכל הכותל ובודאי דיש לתרץ בפשיטות כמ"ש הרט"ז דברישא מיירי שראובן ושמעון אינם מוכחשים בטענותיהם שיאמר שמעון לראובן מחלת לי בפירוש לנעוץ קורות הרבה אלא שמעון אזיל ומודה שראובן לא אמר ליה ולא מידי אלא ששמעון מאומדן דעתו אומר שמאחר שמחל בקורה אחת ודאי מחל לו בקורות הרבה ולכך אמרינן ליה שאומד זה בטל וא"ך לא שייך כאן מיגו גם מה שפירש הסמ"ע במה שכתב מר"ן אבל אי טוען כותל זה שותף אני בו ר"ל שהן דרין זה אצל זה והכותל שביניהם אין אנו יודעים של מי הוא ע"כ לא ידעתי כוונתו ובמה תירץ לקושיית הריב"ש והרה"מ דלמה צריך לנעיצת קורה:
גם בדברי הרט"ז יש לתמוה שכתב מכח קושייה ה' דלמה צריך נעיצת קורה בכותל המפסיק שהריב"ש חזר בו מפירושו ולפי מש"ל ליכא שום חזרה ואדרבא חזק פירושו גם נראה מדברי הרט"ז שפירש הוא בדברי הרמב"ם דמיירי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן לבדו ולמאי דקשה להם מה יועיל נעיצת קורה כתב דס"ל להרמב"ם כס' הרמב"ן דנעיצת קורה כמו אכילת פירות וכו' וזה תימא דהרמב"ן הביאו הטור מיירי בבא בחזקת ג"ש וטענה ועוד אפשר דמיירי הרמב"ן דמהני דוקא לאותה קורה שהחזיק אבל הרמב"ם כתב דבחזקת שעה מועיל לכל הכותל אפילו בקורה אחת וא"ך הוא מן הקצה עד הקצה וכו' שוב מצאתי בס' קצו"ה שפירש כן ובכלל דבריו דברינו והוסיף הרב הנז' להשיב על הסמ"ע סקל"ו יעו"ש ומ"מ נראה לקוצ"ד שדבריו מוכרחים כמו שפירשתי לעיל בדברי הרה"מ שנראה מדבריו שרצה להשוות דברי הרמב"ם עם המפרשים ומ"מ אף שפירש דברי מר"ן כפשטה דמיירי בכותל המפסיק מ"מ דברי מור"ם על סעיף שכתב אבל אם מודה שמתחילה וכו' וודאי איירי בכותל הידוע לראובן מענינו וכמ"ש הסמ"ע אבל במפסיק ודאי דזכה אף בגוף הכותל ומקומו כיון שבנוי ברשות שניהם וכן מפורש בטור דמיירי בכותל הידוע לראובן. וגם מ"ש מר"ן סי"ט היו קורותיו ובצד שמעון מקומות חפורים ודאי דמיירי בהכי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן הן אמת שיש לפרש ג"ך על הדרך הנ"ל בכותל המפסיק ובידוע שראובן בנאו לבדו באופן שאין שמעון יכול לטעון שפרע דהוי תוך זמנו אלא שבא בטענה לומר שמאחר שחפורים מצדו זה ראיה שפרעתי אלא שזה דוחק ועל פי זה מ"ש הרב בית יהודה במנהגי ארזיל בדין נעיצת קורות שכתב ז"ל בענין נעיצת קורות אם נמצא בכותל וכו' נראה פירוש דבריו דמיירי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן חברו דבכותל המפסיק אף בלי חפירה יכול לבנות ומתחילת דבריו נראה כוונתו דנהגו בזה דלא כמר"ן אלא מאחר שחפירת מקום הקורות ודאי דקנה ממנו מחצית הכותל אבל ממה שכתב לבסוף וזה הבא לבנות בארשת הידוע צריך הוא ליתן חצי כותל הישן א"ך משמע דמה שכתב מתחילה דנהגו דלא כמר"ן אינו רוצה לומר דודאי קנה ממנו מחצית הכותל אלא הכוונה שמדברי מר"ן משמע הכונס כדי לקנותם במה שירצה ואם לא ירצה ג"כ לא ימכור והמנהג נהגו שצריך המוכר להקנות לו בע"ך כפי שווי הכותל באותו זמן שהוא ישן איך שיהיה יצא מן האמור שכותל המפסיק והוא בנוי ברשות שניהם כל שאין עדים שבנאו אחד לבדו מוקמינן ליה בחזקת שבנאוהו שניהם אף שגבוה הרבה ואחד העמיס עליו קורות ותקרות הרבה והשני לא העמיס עליו כלל אפילו הכי אמרינן זה הוצרך וזה עדיין לא הוצרך וא"ך בנדון השאלה ג"ך אמרינן מן הסתם בין שניהם בנאוהו וא"ך זכאי מהריב"ו הנז' להגביה כותל ביתו ולנעוץ קורות ביתו ברום הכותל. ע"ך הגיעו דברי הרב השואל הוא ניהו וזה היתה תשובתי אליו נר"ו:
השקפתי לטובה על כל הכתוב לחיים חמרא וחיי לפום רבנן ותחלה וראש ראיתי למנ"ר שרצה לייסד מדברי הש"ע קנ"ג סי"ח שהוא דברי הרמב"ם וע"פ מה שפירשו הכ"מ משם הריב"ש ובראש אמיר כתב דהריב"ש עלה בדעתו לפרש דבכותל הידוע מעניינו וכו' אלא שאח"ך נדחק הריב"ש לפרש כן וכו'. מדברי הריב"ש בשתי תשובותיו לא יש רמז מזה לא מהסלקא דעתין שכתב כת"ר ולא מהדוחק אך באמת הטו"ז כתב כן ז"ל הריב"ש שהביא הב"י הוקשה לו וכו' ותירץ דמיירי בכותל החוצץ וכו' והאמת כמ"ש כת"ר א"ך הואל וראיתי להידיד שכתב שכך מבואר באר הטב מדברי הכ"מ על כן אמרתי באמת שם לא נתבאר. גם במה שראיתי לכת"ר שאחר שבאר כל כוונת הריב"ש על דברי הרמב"ם כתב וזל"ה באמת דברי הסמ"ע בפירוש דברי הריב"ש לא זכינו להבינם ע"ך והוסיף עוד כת"ר וכתב זל"ה גם מה שפירש הסמ"ע במה שכתב מר"ן אבל אם טען כותל זה שותף אני בי ר"ל שהן דרין זה אצל זה לא ידעתי כוונתו ובמה תרץ לקושיית הריב"ש והרב המגי"ד דלמה צריך נעיצת קורות וכו'. מדברי הידיד אלו שכתב דדברי הסמ"ע אין להם הבנה נראה דר"ל מצד עצמם אינם מובנים וזולת זה הוסיף נוסף קושיית דלמה צריך נעיצת קורות ובאמת לא ידעתי למה כתב דדעת הסמ"ע לא זכינו להבינם לפי האמת נלע"ד דהסמ"ע ודאי לא ראה כי אם תשובת הריב"ש הראשונה שהביא הכ"מ שפירש בכותל החוצץ איירי ואין ידוע לו וכו' והוקשה לו להריב"ש באמת למה צריך נעיצת קורה וסליק בתימא והסמ"ע לא ראה כי אם תשובה זו והוצרך לפרש דברי הרמב"ם והש"ע ע"פ תשובה זו ומה לו אם סליק בתימא משום האי תימא לא משתנה הפירוש כמו דרך הש"ס אוקמתות ומימרות שמקשים עליהם וסלקי בתימא ועכ"ז אין האוקמתא נסתרת מחמת דסלקא בתימא כידוע וא"ך מה תמיהא יש על הסמ"ע אם לא ראה דברי הריב"ש בתשובה השנייה שחזר לפרש דברי הרמב"ם בכותל הידוע זו אינה תימא:
גם ראיתי להידיד שכתב וזל"ה גם בדברי הטו"ז יש לתמוה שכתב מחמת קושייה הנז' דלמה צריך לעשות קורה חזר בו הריב"ש ולפי מש"ל ליכא שום חזרה ואדרבה הריב"ש חזק דבריו בטוט"ד גם נראה מדברי הטו"ז שפירש הוא בדברי הרמב"ם בכותל הידוע מענינו איירי ולמאי דקי"ל מה יועיל נעיצת קורה כתב דס"ל להרמב"ם כסברת הרמב"ן דנעיצת קורה כמו אכילת פירות וכו' וזה תימא דהרמב"ן הביאו הטו"ר מיירי בחזקת ג"ש וטענה וכו' גם בזה עיינתי בדברי הטו"ז ולקוצ"ד אין עליו שום תימא דמה שכתב הטו"ז דהריב"ש חזר בו באמת חזר בו שהרי בתשובה הראשונה שהביא הכ"מ כתב שם לפרש דברי הרמב"ם דבכותל החוצץ ואינו ידוע איירי והוא מה שפירש הסמ"ע אלא שהריב"ש הוקשה לו למה צריך נעיצת קורה וסליק מזה בתימא אך בתשובה השנייה שהביא אח"ך הכ"מ מכח קושייה זו הוצרך לפרש דמיירי בכותל הידוע לראובן שהוא לבדו בנאו יכו' וא"ך הרי הריב"א חזר בו ממה שהיה רוצה לפרש דבכותל החוצץ ואין ידוע מי בנאו איירי:
גם מ"ש כת"ר דהטו"ז מפרש דברי הרמב"ם בכותל הידוע לו מענינו איירי לא ידעתי היכן מצא כתוב דהטו"ז כתב כן אדרבא ז"ל הטו"ז הצריך על כן נלע"ד דמיירי הרמב"ם בכותל הידוע לו לבדו על פי העדים וכו' הרי לך דבכותל הידוע ע"פ עדים איירי ולא בכותל הידוע מענינו דמצד הכותל ידעינן שהוא של אחד לבדו ואי"ץ עדים ופשוט עוד עיין בסוף דברי הטו"ז שכתב ז"ל שוב מצאתי בכסף משנה שכתב תשובה אחרת משם הריב"ש וכו' משמע מזה בהדייא כמ"ש והריב"ש עצמו חזר בו ע"ך הרי לך דכוונתו בפירושו כפירוש הריב"ש בתשובה השנייה וא"ך כמו דהריב"ש לא פירש בידוע מענינו איירי גם הטו"ז לא פירש בידוע מענינו וק"ל:
עוד הוסיף הידיד לכתוב בלשונו הטהור ז"ל ומ"מ אף שפירוש דברי מר"ן כפשטיה וכו' מ"מ דברי מור"ם על הך שכתב אבל אם מודה וכו' ודאי איירי בכותל הידוע וכמ"ש הסמ"ע ע"ך עיין בספר נתיבות המשפט סקל"ג שכתב ז"ל שמתחילה היתה של חבירו להטו"ז אין לזה פירוש ולכך מפרש דמיירי בלא טענה רק שאומר שזכה בחצי הכותל מחמת שזה הוא בכלל לזה אמר דלא הוי ראיה אלא א"ך נתן התקרה והעיקר כהסמ"ע ודו"ק עכ"ל הרי לך דלהטו"ז אינו מפרש לדברי מור"ם כדעת הסמ"ע והגם שיש מה לדקדק על דבריו עכ"פ אין להאריך הואל והרב נתיבות המשפט כתב דדבריו דוחק והאמת כדברי הסמ"ע אין להאריך עוד:
גם ראיתי מה שכתב כת"ר וז"ל וגם מ"ש מר"ן סי"ט היו קורותיו וכו' והידיד הזכיר סעיף זה חשקה נפשי להעלות לך על ספר מה שכתוב אצלי בחדושי על הש"ע בס' קנ"ב על סעיף זה בספרי אשר קריתי לי בשם פעמוני זהב ומה שנשאר אצלי בתימא והילך מ"ש אצלי אב"א ש"ע סי"ט היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד שמעון מקומות חפורים וכו' ראיתן לברר דין זה שנראה לכאורה שיש סתירה בין סעיף זה למ"ש מר"ן בס' קנ"ז סי"ח שכתב וז"ל כותל חצר שבין שני השותפים שטען האחד שהוא לבדו בנאו וחבירו אומר שסייע בבנין הרי זה בחזקת שסייע אפילו בידוע שאחד לבדו בנאו וכו' א"ך נראה דסתראי נינהו דבכאן נמי מיירי בכותל שבין שניהם קאי כמו שיש להוכיח וכו' [בכאן קצרתי] ועכ"ז פסק כאן דאפילו היה סימן מאחורי הכותל דהיינו מקים הכנסת הקורות עכ"ז אינו יכול לטעון שהוא שותף בו ושם בס' קנ"ז סי"ח פסק דמעמידים הכותל בחזקת שניהם אפילו לא היה שום סימן כגון נעיצת קורות:
אלא דצריכים לחלק ולומר דההיא דסמ' קנ"ז סי"ח הוא מיירי בכותל ארבע אמות שכל אחד מן השותפין יכול לכפות חבירו לבנות עמו וכן משמע מסוף הסעיף שסיים וכתב וז"ל עד שיביא עדים וכו' משם באירה דבכותל בן ארבע אמות שכופין זל"ז איירי ובדין הוא לומר דבחזקת שניהם קיימה ובכאן בסעיף זה איירי בכותל גבוה דאין השותף מחויב לשלם יותר מגובה ארבע אמות בזה אמרינן אין לשותף לומר שהוא שותף עמו דהואל ואין עליו חיוב לתת עמו בגובה ודאי דאין לשותף חזקה יותר מארבע אמות ועדיפא מזה מצאנו דאם האחד הגביה ובא חבירו וסמך עליו דגילה דעתו דניחא ליה במה שהגביה וזה אומר נתתי אינו נאמן וכתב שם הסמ"ע סק"ל הטעם הואל ואינו בדין פשוט שיתחייב ליתן חלקו בשותפ' בשביל שסמך לו כותלו וכו' הרי לך דאפילו בדבר שבדין הוא להתחייב לשלם כגון במקום שגילה דעתו כמוזכר שם עכ"ז הואל ואינו פשוט לא מהימן לומר נתתי מכ"ש בגובה יותר מד"א ודאי אינו נאמן לומר נתתי חלקי וא"ך נתחוורו שני הסעיפים דכאן בס' קנ"ג איירי בגובה למעלה מארבע אמות על כן אינו נאמן לומר שהוא שותף גם בגובה הואל וידוע שראובן בנאו לבדו ובס' קנ"ז איירי בכותל של ארבע אמות אך צריכים אנו לומר דכאן בס' קנ"ג בכותל שהיה ידוע שראובן בנאו משלו וההכרח לזה דהא מצינו למר"ן בס' קנ"ז סי"ב שם פסק בדין הכותל גבוה ז"ל בד"א שהיה ידוע בעדים שכותל זה בנאו אותו התובע אבל אם אינו ידוע הרי הוא בחזקת שניהם ע"ש מכאן הוכחה דכאן בס' קנ"ג איירי בידוע שראובן בנאו ולכך אפילו ראשי קורות חפורים לצד שמעון לא מהני וכן נמצינו למדים מפרש"י בגמרא בפ"ק דבתרא ד"ו ע"א דפירש על ההיא מימרא דרב הונא דאמר שם ומודה ר"ה דכוי אין להם חזקה יעו"ש דמפרש"י מוכח דבידוע ששמעון בנאו קא מיירי וממנו הוא מקור דין זה יעו"ש ובב"י:
איך שיהיה נמצינו למדין לפי זה שלשה חלוקים יש בדבר דכותל של ארבע אמות אפילו ידוע שאחד מהם בנאו נאמן חבירו לומר פרעתיך הואל ובדין חייב לשלמו והוא מה שפסק בס' קנ"ז ס"ח ובגובה למעלה מארבע אמות יש חלוק אם אין ידוע מי בנאו אפילו מודה האחד לחבירו שהוא בנאו עכ"ז נאמן לומר פרעתיך במיגו שאנחנו שנינו בנינו אותו והוא מה שפסק מר"ן בס' קנ"ז סי"ב והיכא שידוע שאחד מהם בנאו על הגובה שלמעלה מד"א אין חבירו נאמן לומר פרעו אפילו היה בו איזה סימן כגון ראשי קורות חפורים והוא דינא דידן בס' קנ"ג סי"ט:
אך צל"ע על דברי הרמב"ם שממנו מקור דין זה דדברי מר"ן אלו הם דיניה דהרמב"ם פר"ח מהל"ש הל"ט ומאי דקשה לי הוא על מאי דכתב היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד שמעון מקומית חפורים וכו' דלמה הוצרך הרמב"ם למינקט בלישניה היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל כל זה הוא כיתור דהואל ובידוע איירי דכותל זה ראובן בנאו מה לי היו קורותיו בו או לא דהכא לא שייך לומר דבלא ידוע איירי דהא תקשה לן האי סעיף זה עם סי"ב דס' קנ"ז דא"ך תבראי נינהו דמשם מוכח דבאינו ידוע נאמן שמעון במיגו וא"ך קשה על הרמב"ם למה נקט בלשניה היו קורותיו של ראובן ומן הגמרא שממנה מקור דין זה אינו מוכרח לפרש היו קורותיו של ראובן בנוים תוך הכותל איירי ומי הביאהו להרמב"ם למינקט כך: ועלה על דעתי ליישב ע"פ מה שכתב מר"ן בס' קנ"ז ס"ז דשם נאמר דאם היתה תקרה ומעזיבה של אחד מהם על הכותל הוא סימן שהוא של אחד מהם שיש לו תקרה והמעזיבה ושם איירי הוא להעמיד הכותל מתחילתו ועד סופו בחזקת מי שיש לו עליו מעזיבה וכו' והגם דדברי מר"ן שם מיירי במקום שאין בו דין חלוקה הרי כתב הרב מאמ"ר קדישי"ן סקי"ט דאורחה דמילתא נקט דבמקום שיש בו דין חלוקה מסתמא כופין יעו"ש הרי לך דלא נקט מר"ן דין חלוקה והאחד לבד יש לו בנין ע"ג מעמידין אותו כותל כולו בחזקתו ועל פי זה יתיישב לנו למה הוצרך הרמב"ם והש"ע למינקט היו קורותיו וכו' דאיכא למימר דכוונתו לומר דאפילו אינו ידוע מי בנאו עכ"פ קורות ביתו מעידין עליו שהכותל שלו ולפיכך הוי כאלו יש עדים שהוא של ראובן שקורותיו נעוצים בו ולא של שמעון אפילו יהיו מקומות חפורים בצדו: אלא דראיתי דאין זה אמת דהא מדברי הרב"ח בס' זה ובס' קנ"ז ומדברי הרב הפרישה הביאו לשון הריב"ש באורך ומשם באירה דבכותל של שני שותפים שחוצץ ביניהם אם אין ידוע מי בנאו אפילו יהיה לאחד מהם קורות ותקרות נעוצים בו ולאחד אין לו אפילו הכי מעמידין אותו בחזקת שניהם שכך הוא הדרך זה נועץ בו לעת הצורך וזה לעת הצורך לכשיצטרך יעו"ש וא"ך צריכים אנו לומר דהתם בס' קנ"ז ס"ז שאני דשם היה התיקרה והמעזיבה על גבי הכותל אבל בנעיצת קורות לבד או תקרה לא מהני להעמיד הכותל בחזקתו וא"ך הדרן למאי דאתאן עלה מוכרחים לומר דכאן בידוע בעדים איירי וא"ך קשה למה נקט היו קורותיו של ראובן ואולי דילמא הרמב"ם אורחא דמילתא נקט דאין מדרך האדם להגביה הכותל יותר מן החיוב אלא א"ך לבנות בו דהא בכותל גבוה איירי כאן כמו שכתבנו ועדיין לא נחה דעתי וצריך להתיישב ע"ך:
עוד ראיתי לידידי שהביא דברי הרב"י עייאש ז"ל והוצרך לפרש בו דבכותל הידוע מענינו איירי דבכותל המפסיק בלי חפירה יכול לבנות וכו' עוד הוסיף ידידי להביא סוף דברי הרב"י הנז' ומסוף דבריו הכריע דלדעת מר"ן משמע הכינם לחפירות כדי לקנותם ממנו במה שירצה המוכר ואפי' לא ימכור והמנהג נהוג וכו':
לקוצ"ד לא כן ידמה דנראה לי דדברי בית יאודא איירי בכותל שבין השותפין ובידוע שהוא של אחד מהם כדפירש הריב"ש דברי הש"ע קנ"ג סי"ח והואל ובידוע איירי לא מהני אפילו חפירה וצריך לנעיצת קורה כמ"ש הש"ע:
וכנגד מ"ש ידידי דלדעת מר"ן אם לא ירצה למכור לו לא ימכור לו לדעתי הקלה אדרבא נראה דמר"ן לא דבר כאן אלא בכותל שבין השותפין מדכתב ז"ל ויכול ראובן לטעון חפרתי כדי שלא יתמוטט וכו' מלשון זה משמע דבכותל שיכול שמעון לבנות עליו בע"ך של ראובן איירי ומזה חשש שמא כשיבא לחפור יתמוטט הכותל הוצרך לעשות חפירות וא"ך הרי אדרבא מלשון מור"ם מורה שבעל כורחו של ראובן יכול להכניס הקורות ובודאי בכותל שבין גבולם איירי דאי בכותל שנודע מצד עצמו איירי ואין לשמעון בו שום מגע מי הביאהו עד הלום לשמעון זה לסמוך קורותיו על כותל ראובן עד שמפחד ההתמוטטות של הכותל הוצרך להקדים רפואה למכה לא הול"ל אלא בלשון זה הכנתי אותם למי שירצה לקנות ממני להכניס הקורות בכותל ותו לא מידי אלא בודאי מלשון מור"ם מורה דבכותל השייך לשניהם איירי אכין היא בידוע שהוא של ראובן ומחמת שמא יבוא לסכך שמעון עליו בעל כורחו של ראובן כשיפרע לו חצי הכותל ואתי להתמוטט על כן הקדים החפירות ואין צריך לשום דוחק:
ומעתה הביא נבוא לעקר הדין דין אמת דכותל זה כזה של מהריב"ו נר"ו בודאי הואל והוא בין שניהם ולא ידעינן מי בנאו יש לנו לומר שבעלי החצירות בנאוהו הואל והוא כותל שבין שניהם וראיתי לכת"ר שמעקרא צדד לומר אפילו אם יתברר בעדים שיצחק אסלח נ"ע הוא שבנה הכותל מכיסו ברשותו כ"ז הואל ובעלי החצר העמיסו וכו' יכולים לבנות בכל מקום שירצה בין לגבוה הכותל בין להוסיף באורך והסביר הדבר מדברי הרב"י שם בסכ"ה בפסקא המתחלת וכן כתב דהרמב"ם וכו' ומשם הלכה העלה ידידי דיכול לשנות הקורות לכל מקום שירצה מעלה ומטה כן דברת וכן בא הדבר בפשיטות בפרישה זל"ה ומ"ש באיזה מקום שירצה הוי ליה כאלו אמר גם באיזה מקום שירצה דאם הכניסה בראשונה היתה למעלה יכול להכניסה לעת עתה במקום אחר אבל אין לומר דאין כוונת רבינו לומר דיכול להוסיף בענין הקורות כי אם להוציאם ממקום זה ולהניחם במקום שירצה דא"ך בכל הכותל דכתב למה לי גם הב"י בסכ"ה כתב דלא משמע ליה לשון רבינו כן וכו' ונראה דה"ה שלשתן יחד יכול לעשות דהיינו אם היו מוכנסין שלשה דקות יכיל להכניס אח"ך אפילו הרבה עבות ובמקום אחר דזיל בתר טעמא הואל ואין הקנין למחצה ובפרט להרא"ש דכתב דמאי טעמא חולק אפילו באבנים וכו' הרי פרשה פתוחה לפניך דלצד שנאמר שהכותל קנוי ביד ריב"ו נר"ו יש לו להוסיף גג אחר ע"ג בית זה כמבואר בפרישה דיכול לעשות שלשתן ביחד דהיינו להוסיף בקורות דהיינו גג אחר ולעשותו באיזה מקום מטה או מעלה:
גם ראיתי להרב הפוסק שהוצרך לומר דגם הרמב"ם מודה לדין זה דאין קנין לחצאין בודאי דהואל והדבר לא נמצאו עליו חולקין הכי יש לתפוס אלא דבנדו"ד שהריב"ו נר"י יש לו גג גמורה על ידי תקרה ומעזיבה איכא למימר לדעת הרמב"ם אפילו לא היו שלשה שנים של חזקה עכ"ז יכול הוא לומר קנוי בידו וכמ"ש הסמ"ע מל ההיא דמור"ם דסי"ח שכתב אין ראיה על הכותל עצמה אלא א"ך עשה תקרה וכו' וכתב הסמ"ע סקל"ו פירוש דכל מר כדאית ליה לסברת הרמב"ם א"ץ שלשה שנים וכו' הרי לך דבמקום שעשה קורות ותקרה הוחזק לומר דגוף הכותל יש לו בו מחצה וא"ך בודאי הואל והוא שותף ויש לי בו מחצה הדר דיני' כדין כותל השותפין שבכל עת וזמן שירצה יבנה עליו במקומו שירצה וכמו שהשוה הפרישה דברים אלו כמש"ל משמו שכתב ז"ל ובפרט להרא"ש דכתב דמה"ט חולק עמו אפילו באבנים וכו' הרי לך דבמקום דמצית לומר חולק באבנים יש לנו לומר גם כן שיכול לבנות באיזה מקום שירצה וממנו נלמוד ג"ך אליבא דהרמב"ם לדעת הסמ"ע דאפילו קודם שלש שנים כמו שמשוה ליה שותף לחלוק בגוף הכותל הוא הדין לבנות עליו קורות ותקרות הן אמת הרב קצו"ה הקשה על הסמ"ע שכתב דלהרמב"ם מיד החזיק עיין נתיבו"ת המשפ"ט שתירץ עליו נכון:
אתייא מבינייא האמת כמ"ש כת"ר דהואל ויכול לבוא בחזקה וטענה אמרינן אין קנין לחצאין אך האמת הואל ובכגון נדו"ד במחלוקת הוא שנוי כמ"ש מהריב"ו זלה"ה במסקנתו בסר"ו הכי נקטינן ובפרט אין לנו להאריך ללא צורך:
אלא קושטא קאי הואל וכותל זה חוצץ בין שניהם ולא נודע מי בנאו הדין הוא שיבנה כההריב"ו נר"ו מה שירצה לבנות עוד קורות ותקרות ומעזיבות כדין כותל שבין שני השותפין דכתב הריב"ש שזה העמיס עליו היום וחבירו יעמוס באיזה זמן שירצה אך הואל ונודע הדבר שכותל זה היה בו סימן של הריג"א ומכחה זיכה לו הרה"ג מוהר"י זלה"ה לבנות ע"פ המנהג הידוע במקומנו שכשתמצא ריג"א בכותל זה מורה מקום שיש רשות לבעל אותו צד שיש בו ריג"א לסכך עליו וכאלו זה הדבר עדות הוא שהוא וחבירו בנאו כותל זה באמת צריך עיון על המנהג הזה מה טיבו דהואל והכותל עושים אותו על מקום שניהם למה צריך הריג"א להעיד הואל ובחזקתו של שניהם הוא כותל זה הרי בחזקת שניהם בנאוהו ודוגמה לזה הוא מה שהקשה הריב"ש למה צריך נעיצת קורות שניהם במקום שאין ידוע וכו' וא"ך גם כאן אם במקום שאין ידוע למה צריך ריג"א ואי בידוע שאחד בנאו ולא שניהם א"ך למה כשתהיה הריג"א נהגו לסכך בעל כורחו הרי ידוע שראובן בנאו כולו וא"ך ממה נפשך אי בידוע שראובן בנאו והניח הריג"א קשה למה אומרים ששמעון ינעוץ קורות בהאלריג"א ואי בשאינו ידוע מה צריך לריג"א בלאו הכי כל כותל בחזקת שניהם:
אלא מוכרחים לומר הטעם של המנהג הוא הואל וקי"ל כפי הדין שכותל הבנוי בין שניהם מסתמא שניהם בנאוהו וזה נעץ עליו היום ולאחר זמן גם חברו ינעוץ עליו לכשיצטרך לזה עושים האלריג"א זה לסימן והפירוש היא דהנה ידוע דלא תמצא ריג"א בשום כותל כי אם בכותל של שני השותפין ולאחד יש לו מצדו בית ועלייה על גביו ולחבירו לא יש לו מצדו אפילו בית על זה עושים ריג"א במקום שירצה חברו לבנות הבית ולמה עושים זה הוא לסימן לומר דעד כאן הוא תחום שמשותף ומשם ואילך הוא של בעל העלייה לבדו בנאו ולזה הוא בא סימן זה של האלריג"א כדי שלא תאמר אפילו גובה הכותל הוא בחזקת שניהם וכמו שהדין נותן אלא האמת לא כן הוא אלא דסימן זה בא לומר דגובה כותל זה ראובן בנה אותו משלו הואל וצריך לו לעת עתה לבנות עליו עלייתו ושמעון עוד לא הוצרך לו לא בנאו עמו זהו בודאי סימן של האלריג"א לפי מנהגינו דאין לומר דהוא הכנה בעלמא שלא יתמוטט הכותל דא"ך הוא מהיכן לנו העדות לומר דבמקום שיש ריג"א יכול שמעון לבנות בע"ך של ראובן אלא בודאי לא בא אלא לסימן כדאמרן:
ומעתה הואל והודה הריב"ו נר"ו דבמקום שיש לו בית היתה לו ריג"א ומכחה זכה לבנות מוכרח מזה דכל מה שבנו מריג"א ומעלה הוא של הרי"א נ"ע אך באמת אם ירצה כמוהריב"ו נר"ו לגדל פרע מחצה של הכותל שמגג הבית ומעלה יכול הוא לסכך על אותו כותל הואל והוא בנוי על מקום שניהם הדר דינא לדין הכותל שבין שני השותפים אפילו בידוע שאחד בנאו כל זמן שירצה חברו לפרוע חצי הכותל יכול לעשות בו כחו"ר כמש"ל וכמ"ש בש"ע קנ"ז סיו"ד יעו"ש. וכבר זה זמן רב היה כעין זה במקומינו בהר"י טרזמאן נר"ו שרצה לסכך גם הוא בנדון זה שלפנינו ופסקנו לו דיפרע חצי שומת הכותל ויסכך ותשלומין הוא לערך שעה שנבנה בו הכותל הישן דמאותו שעה זכה ונעשו עליו חוב בעלמא וכמש"ל הרב מוהרי"ע זלה"ה ואין לומר דהואל והרי"א נ"ע נשתמש בכותל זה זה כמה שנים ומסתמא הושחר ונפחת נגלגל עליו לשלם שכר השמוש ולנכות לו משווי חצי הכותל וכמ"ש בס' שע"ה ס"ז יעו"ש זה אינו דהואל ושותפים נינהו בכותל זה יכול לומר בחלקי הייתי משתמש וזה עדיף דהא לא נשתמש אלא בצד הכותל שמצדו ומי הביאהו עד הלום לבעלי החצר של הריב"ו נר"ו להתעכב עד היום הו"ל לבנות גם הם מקודם ולהשתמש גם הם מקודם וא"ך קם דינא שהריב"ו נר"ו יפרע חצי הכותל ויעשה בו חו"ר לסכך גם הוא על הגג:
ומעתה הבוא נבוא מהו הדין אם יכול להוסיף בכותל זה שני אמות שרוצה. משנת תרמ"ב לפ"ק עבר לפנינו ענין זה של ישעייה שרצה להגביה כותל השותפין לבנות עלייתו ונטתה דעתינו לפסוק דאין לו כח להגביה כי אם חצי הכותל שמצדו וחילינו הוא הריני מביא לך בקיצור בריש מילין אחר שהביאנו מ"ש הטור והב"י בס' קנ"ז גמרנו אומר הואל ומר"ן פסק לסברת הרא"ש ורבינו יונה ז"ל ודאי כוותייהו נקטינן והגם דמר"ן בס' קנ"ז הביא סברת הגאונים דס"ל דאין יכול לעכב הואל ולא הביאם כי אם בשם י"א גם בס' קס"ד הביא סברת הרא"ש ורבינו יונה בי"א בתרא הכי נקטינן לפי הכלל המסור וכו' וכן ראיתי להרב המופלא עט"ר מו"ד זלה"ה בס' כר"ח שכתב שכך פסק מהר"ם אלשיך יעו"ש והגם שטעמו של הרא"ש שיכול לעכב עליו הוא מטעם שיאמר אינני רוצה שתמעט איירי או היום או מחר אבנה ואסמוך וכו' ובנדו"ד לא שייך טעם דרוצה אני להשתמש דהא כותל זה גבוה הוא ובנוי עליו קורות הבתים ואינו עומד לתשמיש וא"ך הואל ולא שייך שמוש שהוא טעמו של הרא"ש נימא דאין יכול לעכב וכמ"ש הרב בע"י חי"י סצ"ט משם המבי"ט וכו' עכ"ז בנדו"ד הרי יש עדיין טעם השני שהביא הרב"י דהיום או מחר אבנה נסרים וכו' ומטעם זה לחוד יכול לעכב דאין סברא לומר דהרב"י בעי במקום שיש שני טעמים דהיינו רוצה אני להשתמש וגם היום או מחר אבנה וכו' אבל בחד טעמא אינו יכול לעכב וא"ך בכאן הואל ונסתלק טעם הרא"ש אין יכול לעכב זה אינו דודאי בחד טעמא סגי דהגע עצמך וכי אין אדם יכול לעכב על חבירו אם יזיקו נזק אחד ומה גם דהרב"י כך משמע מלשונו דבחד טעמא סגי דקאמר היום או מחר וכו' משמע דכוונתו לומר דבמקום דלא שייך טעמו דהרא"ש שייך טעם אחר לעכב ובפרט הרי הרא"ש לא הזכיר בדבריו אלא חד טעמא שהוא טעמא דלא ימעט באוירו וכמו שבא הדבר מפורש בס' בע"י חי"י יעו"ש וא"ך הטעם השני הוא של הרב"י ובודאי לא כתבו אלא במקום שאין שייך טעם מעוט האויר עדיין יכול לעכב מטעם היום או מחר:
והגם שמר"ן בש"ע לא נקט אלא טעמא דהרא"ש שהוא הוא שהביא הטו"ר ברישא אבל לענין הדין בחדא מהני טעמא אחריני או מטעם יום או מחר וכו' או מטעם הכובד דהוא טעמו דרי"ו יכול לעכב והראיה שהרי מצאנו להרב באה"ג ציין הדין זה דס' קנ"ז הוא מהרא"ש ורי"ו ומצאנו לרבינו ירוחם דטעמו הוא משום הכובד וא"ך תקשה הרי מר"ן לא הביא טעמו דרי"ו אלא טעם הרא"ש וא"ך מחזי דלא פסק כי אם דעת הרא"ש ובמקום דלא שייך חששת הרא"ש נימא דלא חיישינן לכובד והיאך באה"ג ציין דמר"ן פסק כרי"ו אלא ודאי אפילו הש"ע כתב הטעם שהביא הרא"ש אין למידק דלא חיישינן לכובד וכן נראה נמי מס' קס"ד ששם פסק לסברת הרשב"א שכתב שיכול להגביה ולהכביד כמו שירצה וסיים על זה וכתב יש מי שאומר דה"מ במקום שלא נהגו השותפין להקפיד אבל במקום שנהגו להקפיד הרי זה מעכב עליו ע"ך משמע שם דסמך על סברת רי"ו דבמקום שנהגו להקפיד על הכובד יכול לעכב וכמו שציין שם גם המרשים שהוא הסמ"ע וכתב ז"ל טו"ר סקנ"ז בשם הרא"ש והר"י ע"ך הרי לך דאפילו כתב בפשיטות טעמו של הרא"ש לבד לא עליו לבדו סמך אלא גם על טעם רי"ו דחייש לכובד: אך כל זה בבא לבנות על כל רוחב הכותל הוא שנחלק רי"ו אבל בבונה בחצי הכותל הואל ובשלו הוא בונה הדין הוא כמ"ש מור"ם הלכה ומורין כן אלבא דכו"ע עיין הנמק"י בפרק הבית והעליה שממנו מקור דין זה דטעמו הוא הואל ובשלו הוא בונה אינו יכול לעכב עליו ויכולים לומר דהטעם הוא דמסתמא הואל והבנין אינו כי אם על חצי הכותל לא יעשה שום הזק או איכא למימר אפילו באורך הימים יעשה שום הזק עכ"ז הואל ובשלו הוא בונה אין יכול לעכב עליו כלל ואפילו רבינו יונה יודה וא"ך דברי מור"ם שהם דברי הנמק"י הם אלבא דכ"ע:
וראיתי לכת"ר שבנה יסוד מוסד דהנמק"י ורי"ו חלוקים ועל כן הוצרך להאריך בזה והאמת מי הביאנו לומר חלוקים איך שיהיה פשוט דעל חצי הכותל יכול לבנות בלי שום פקפוק וכך אנחנו דנים מדי יום יום: אך באמת אם יתברר על פי הבקיאים דלא מטי מזה שום נזק מהאי הוספה של שני אמות בודאי דכופין על מדת סדום וכמ"ש הרב בע"י חי"י דלא נחלק רבינו יונה אלא במקום חשש הזק:
ומה גם לפי מאי דכתב כת"ר דבמח"ק לא נהגי להקפיד וא"ך הן הם דברי דסקס"ד דבעינן עד שיודע שמקפידים אבל אם לא נראה שמקפידים כו"ע מודו:
אך מצד שרצה ידידי להסתפק דמן הראוי בעל החצר של יצחק אסלח יבנו שם שני אמות מכיסם כדין גג הסמוך לחצר המוזכר בס' קנ"ט וק"ס לא הבנתי הדבר דהואל וגג זה של יצחק אסלח בנוי לפניו בחצר של ריב"ו נר"ו בית סמוכה לו אלא שגג של הר"י אסלח גבוה מגג של ר"י א"ך לא הוי גג הסמוך להחצר אלא גג הסמוך לגגו במקום שאין תשמישן קבוע:
ואולי אפשר כוונת כת"ר הואל וגג בית הרי"א נ"ע גבוה הרבה יכול לראות למרחוק באמצע החצר של הריב"ו והוי דינייהו כהנהו המוזכרים בס' ק"ס א"ך עכ"ז אפילו חשבינן לגג זה הסמוך לחצר אינו יכול לכופו לסלק הזיקו מתרי טעמי חדא הוא הואל ותשמיש הגג אינו קבוע ועמדו זמן רב שוב אין יכול לכופו לעשות מעקה דהגם שכתב מר"ן ריש סקנ"ז ס"א דאפי' עמדו כך שנים רבות בלי מחיצה כופהו לעשות בכל זמן שירצה וסיים מור"ם ואפי' יש מנהג בעיר שלא לעשו' אין הולכין אחר הרוב וכו' הרי כתב הסמ"ע שם סק"ב דהטעם הוא דבמקום דברי הזיקו תדיר כמו זה אין הולכין אחר המנהג עכ"ל הרי לך דלא דבר מר"ן ומור"ם אלא במקום שברי ההזק תמיד אבל גג שאין הזקו קבוע לא:
ועוד הרי סיים שם מור"ם בריש סקנ"ז וכתב ז"ל אלא א"ך יש עדים שמחלו זל"ז הזק ראיה שוב אין יכולים למחות עכ"ל וא"ך אנן טענין ליורשים של הרי"א נ"ע אלו היה אביהם קיים הוה מייתי ראיה שמחלו לו בהזק ראיה הן אמת דדבר זה שאלו אבוהון קיים הוה מייתי ראיה הוא במחלוקת שנוי וכמו שהביא הרב מהריב"ו ז"ל בלקוטיו אות יורשיו יעו"ש עכ"פ הרי מדברי מור"ם בס' ס"ב נראה דאפילו אבוהון הוה צריך להביא ראיה טענין ליתמי אלו הוה אבוהון הוה מייתי ראיה והגם דדברי מור"ם אלו הם מדברי הרשב"א א שהביא הרב"י ושם מצינו שכתב וזל"ה הכא כיון דאפשר אלו היה אביהם קיים הוה מייתי ראיה והן הם דלא ידעו במילי דאבוהון וגם השטר יוצא בשם אבוהון וכו' וא"ך נראה דלא אמרו שם טענין ליתמי אלו הוה אביהם קיים אלא במקום דשטר מסייע עכ"פ גם בנדו"ד הואל ועמדו שנים רבות אין פוצה פיו זה סייעתא למחילה וא"ך דין הוא גם בזה נטעון אלו הוה אבוהון הוה מייתי ראיה ומה גם הרי מהריב"ו ז"ל הביא דמהר"ם אלשיך כתב כן בפשיטות דטענין ליתמי אלו הוה אבוהון קיים הוה מייתי ראיה וא"ך יכולים לומר קי"ל ועיין סקנ"ד סי"ב דהמזיק קרוי מוחזק יעו"ש:
כלל העולה יכול מהריב"ו נר"ו לשלם לבני הרי"א חצי כותל שמגג ביתו ומעלה ולסכך עליו ואם ירצה להוסיף אמות על חצי עובי הכותל עשה יעשה ואם ירצה לבנות על כל רוחב הכותל זה תלוי ביד כת"ר לעשות לפי מנהג העיר או אם יעידו דליכא שום דררא מזה אזי כופין ממד"ס. זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: