שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קכב
הלכות נזקי שכנים:
להיות שמדי יום יום באים שכני החצרות לדין תורה על אודות אם אחד משכני החצר יבוא לו איזה מיחוש עד שהרופאים אומרים לו שרפואתו היא על ידי האלעסב"א וידוע בעולם שכל מי שעבר עליו איזה חולי ונתרפא על ידי האלעסב"א שוב אינו יכול להריח ריח האלעסב"א בשעת בשולה ואם עבר והריח מוכרח לחזור לתחלואיו שנתרפא מהם ועל זה באים השכנים להתדיין עם השכן החולה שרצינו להתרפא בהאלעסב"א על זה באים השכנים לעכב עליו באומרם אליו שכבר עברו עליהם חולאים ונתרפאו על ידי האלעסב"א ועל זה באו לעכב יען שאם יגיע אליהם הריח מוכרח שיוזקו מהו הדין מי נדחה מפני מי אם החולה הזה יהיה מוכרח לילך למקום אחר ויעשה רפואתו או השכנים יהיו נדחים יומ"ץ:
תשובה לכאורה נראה שהשכן הזה הוא שצריך להרחיק הנזק ולהיות דחוי כדמצינו לתשובת הריב"ש והביאה רבינו הרב"י בס' קנ"ה ס"ג יע"ש שנשאל בשמעון שהיה מלאכתו אורג ועל ידי הכאות האריגה היה מגיע הזק לאשת ראובן שכנו וכו' ועל זה השיב הריב"ש ז"ל זל"ה גם מה שטען ראובן מפני חולי אשתו שמזיק לה בראשה טענה גדולה היא זו ואפע"פ ששנינו אינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן מפני הפטיש ומקול הרחיים ואפילו בחנות שבחצר כ"ש זה שהוא בחצר אחרת זהו בשאר בני אדם הבריאים אבל כיון שאשה זו מוחזקת בחולי אין לך גירי גדול מזה וכדאמר רב יוסף הני לדידי כקוטרא וכבית הכסא דמו ע"ך ותשובת הריב"ש זו לא מלבד שהרב"י הביאה בביתו הנאמן שעליה יש לסמוך עוד פסקה מור"ם במפה סקנ"ה סט"ו ובס' קנ"ו ס"ב וא"ך לכאורה נראה דגם כאן אומרים לחולה זה להרחיק נזקו על ידי שיצא חוץ לחצר ויעשה מה שלבו חפץ:
הן אמת דלכאורה ג"ך עלה בדעתי לחלק ולומר דיש לחלק בין ההיא דהריב"ש לנדון האלעסב"א הזאת דבשלמא התם באורג בשעה שהוא אורג כל הכאה שמכה בשעת ההכאה יגדל כאב הראש וא"ך הוי כאלו מזיקו בידים והיא היא שדקדק הריב"ש בלשונו אין לך גירי גדול מזה וכו' דהכוונה דהיינו מזיק לאשה בגירי דיליה ובשביל זה חייב להסיר הנזק לא כן כאן המריח ריח האלעסב"א לא תכף ומיד הוא נחלה אלא אחר איזה ימים מתעורר עליו חוליו בשביל מה שהריח וא"ך להוי נדו"ד כמ"ש הרמב"ם בפ"י מהל"ש הל"ה שכתב מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק של חבירו שהרי מי המשרה נבלעין בארץ והולכין ומפסידין את הירק או שנטע כרישין קרוב מן הבצלים של חבירו שהן מפיגין טעמן או שנטע חרדל בצד כוורת דבורים שהרי הדבורים אוכלין העלין ומפסידין הדבש וכל אלו וכיוצא בהן א"ץ להרחיק בכדי שלא יזיק ועל הניזק להרחיק את עצמו אם ירצה עד שלא יגיע לו הנזק שזה בתוך שלו הוא עושה והנזק בא לחבירו מאליו בד"א שאינו מרחיק כשהיה הנזק בא מאליו אחר שיפסקו מעשיו של מזיק אבל אם היו מעשיו של זה שעושה ברשותו מזיקין את חבירו בשעת עשייתו הרי זה כמי שמזיק בידו הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו ויורה חצים לחצר חבירו ואומר ברשותי אני עושה שמונעין אותו וכן כל הרחקות האמורות למעלה אם לא הרחיקו ה"ז כמי שהזיק בחציו לפיכך צריך להרחיק שלשה טפחים וכו' כדי שלא יהיה הזק בידים אבל להרחיק עד שלא יבוא הנזק מאליו א"ץ ע"ך וכן פסק הש"ע סקנ"ה סל"א יעו"ש וא"ך לכאורה נראה דיש לחלק כדאמרן דשאני נדון הריב"ש הואל וההזק מטי בשעת ההכאה הוי גירי דידיה אבל נדו"ד דלא מטי ההזק תיכף בשעת הריח הוי כמו שעושה בשלו ואח"ך מטי הזיקה דהוי כמו שפסק כנז"ל שזה עושה בשלו והנזק בא מאליו דא"ץ להרחיק יותר כמש"ל וא"ך לכאורה נראה דמטעם זה לא יהיה דחוי החול והשכנים יהיו נדחים ואין לחלק ולומר דעד כאן לא חלק הרמב"ם בין בעושה בתוך שלו ומזיק לחבירו מיד לעושה בתוך שלו והנזק בא מאליו אלא לענין נזקי ממון אבל לענין נזקי הגוף כגון זה שרוצה לעשות האלעסב"א ומטי הזיקא לשכנים לגופם נימא דאפילו בעושה בתוך שלו ומטי ההזק מאליו יכולים לעכב זה אינו דהא הריב"ש בנדו"ד לא אמר שצריך האורג להסיר הנזק משום כאב ראש האשה אלא משום דחשיב להאורג מזיק בגירי דיליה דון מינה במקום דלא הוי גירי דיליה כנדו"ד דאמרן דלא מטי הזיקא תיכף יכול לעשות בתוך שלו אפי' במקום נזקי הגוף והניזק הוא שיתרחק שלא יוזק: אלא אחר העיון אמרתי אני ללבי דגם נדו"ד של האלעסב"א הוא נמי גירי דיליה וכנדון הריב"ש ז"ל יען כי זיל בתר טעמא של הזק האלעסב"א הוא משום הריח שמריח באפיו הוא עושה לו הנזק א"ך הגם שאין הנזק נעשה תכף ומיד אלא לאחר זמן עכ"פ הובא מכח ארם הריח שנכנס בגופי מאותו ריח וממילא הרי משעת בשול האלעסב"א שיוצא ריח ונכנס באפיו של המריח מאותו רגע נעשה הנזק והוי גירי דיליה והגם שלא נחלה באותה שעה עכ"פ הריח עשתה פעולתה בגוף באותה שעה שמכחה מוכרח שיהיה נחלה ודמי זה למי שלא הרחיק שלשה טפחים דכתב הרמב"ם דהגם שאין הנזק בא באותה שעה עכ"ז חשיב לה הרמב"ם כמו שהזיק בחציו הכי נמי הואל והריח נכנס בגוף ומוכרח שיעשה פעולתו הוי כאלו חציו וזה עדיפא שהרי תכף נכנס לגוף ועשה וא"ך הדר דינא דנדו"ד כפסק הריב"ש זלה"ה:
וכן בקשתי ומצאתי און לי שכן היא דעת הרה"ג הרדב"ז זלה"ה בח"א תקנ"א ששם נשאל בראובן ושמעון שהיו דרים בחצר אחת זה כנגד זה ונולד בן לשמעון ורצה לגדל אותו במיני סממנים וכל קטן שמריח ריח זה ואיני רגיל בו מקטנותו יבוא לידי סכנה ועל זה בא ראובן שכינו לעכב כי יש לו בן קטן ויבוא לידי הזק ועל זה השיב הרב ראובן יכול לעכב דבשעה שעושה שמעון סממנים לבנו הוי כמזיק בידים לבן ראובן והוי גירי דידיה יעו"ש וא"ך משם באירה דהזק שבא על ידי הריח הוו גירי דמזיק הגם שגם כאן אין בן ראובן מת תכף אלא אחר זמן עכ"ז הוי גירי דמזיק וא"ך משם נלמד לכאן דיש למנוע השכן החולה שלא יזיק השכנים:
אך באמת אדרבא משם יש ללמוד לנדו"ד דיכול החולה לעשות האלעספא בביתו והשכנים הם שידחיקו את עצמם אם יחוסו על עצמם דהא מצינו להרב הנז' שכתב וז"ל מסתברא לי דבנדו"ד על המזיק להרחיק עצמו חדא דהוי ספק נפשות וראוי לאדם שיתרחק אפילו מס"ס דידיה ותו דבעיקר הדין כתב הריצב"א ז"ל דלאו לכל מילי אמר ר"י על הניזק להרחיק עצמו אלא בדברים שהם עיקר ישוב או דירה או תשמיש שאין לו למזיק להניח ישובו ודירתו או תשמישו אבל אם לא היה מעשה של מזיק עיקר ישוב אפילו ר' יוסי מודה דעל המזיק להרחיק עצמו והביא ראיה לזה מן התוספתא הלכך בנדו"ד דלאו דבר של ישוב ולא של דירה הוא על המזיק להרחיק עצמו וא"ת הא עדיף מישוב דהא הוי דבר של חיות התינוק הא ליתא דפוק חזי כמה תינוקות גדלים וחיים בלי זה וכ"ש בהצטרפות שיש סכנה לבנו של ראובן אם יריח פשיטא שעל שמעון המזיק להרחיק נזקו עכ"ל מכאן נלמד דלא פסק הרב דאבי התינוק צריך להרחיק הנזק אלא הואל והתינוק יכול לחיות בלי בשמים כמו שאר תינוקות אבל בכגון החולה הצריך לרפואת האלעסב"א אשר כ"ע ידעי דאם לא יעשה הרפואה מיד יסתכן ופקוח נפש גדול יש בו נוסף על זה דבאומרך אפילו בחצירו לא יעשה הרפואה א"ך הרי הוא חשוב כמת כמו שעינינו רואות דכל מקום קרוב אי רחוק אשר ירצה לילך שם לעשות האלעסבא סורו טמא קראו למו ונדחה קרו ליה כי כמעט אין לך חצר שאין בה איש או אשה שעבר עליו האלעסב"א וא"ך אם באתה לומר שידחה מחצירו בשביל השכנים א"ך לעולם לא ימצא מנוח שיקבלנו לעשות רפואת אלעסבא ואבדה תקותו ב"מ על כן נראה פשוט דיכול לעשות האלעסב"א בביתו והשכנים אם חשו על עצמם יהיו נדונים ביוצא חוץ ותו לא מדי ודו"ק. וצוי"ם וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט הל' נזקי שכנים ושותפים: