אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קכא

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קכא

סימן קכ

לעי"ת רבאט יע"ה על ענין ההטבה שהטיב חסדו הר"ד פיסו נר"ו עם הר"ד ן' זקין נר"ו שאם יביא לו סך שמונה מאות דורוס דמי המכר לזמן פלוני יחזר לו המכר והן ידוע שבזמן המכר היה הדורו ספאניול והדורו חאסאני שומתם שוה וזה זמן אחר המכר הוזל הדורו חאסאני והופחת משומתו קרוב לרביע מדמי שווי האלפנסי דהיינו בעת הפדייה מאה דורים חאסאני שוים שמונים דורום מהאלפנסו מ"מ ועל זה ענין הרד"פ אומר שלא יחזר לו כי אם דוקא אם יתן לו שמונה מאות דורוס האלפנסי ויהיב הרד"פ טעמא ותבלין לטענתו חדא תמה ואמר וכי באותו זמן הואל והיו שוים האלחאסאני והאלפנסו שומא אחת הידוע הוא אם נתתי לך חאסאני או פונסו מסתמא מעורבין היו מקצת מזה ומקצת מזה או אפשר כלם פינסו היו וא"ך למה תבחר ותקרב לעת עתה לפרוע בהאלחאסאני דוקא:

ועוד אפילו נניח שבזמן המכר נתתי לך כל המעות חאסאני עכ"פ לא אקבל לעת עתה כי אם האלפונסו יען כי לא הטבתי חסדי עמך אלא במקום דלא למטי לי פסידא והואל ולעת עתה הוזל האלחאסאני ואיני שוה כשומת האלפונס לא אקבל אלא כשומת האלפונס שהיו שוים בתחלה כי אין אדם מרע לעצמי ומטיב לאחריני כי קרוב אדם אצל עצמו יומ"ץ:

תשובה לזה הוא. הנה במה שטען תחילה הרד"פ שהואל ובזמן המכר היה האלחאסאני והאלפונסו שוים ומסתמא נתן לו בתערובת או יכול להיות כלם פונסו ולעת עתה למה יפרענו בהאלחאסאני הנא אם באנו מצד טענה זו היה מקום לומר שמן הראוי הוא לפשר בניהם לתת לו מחצה חאסאני ומחצה פונסו כאשר מנהגינו לפשר והוא ע"פ תקנת הראשונים רבותינו בעלי התקנות שתקינו לנו והגם שתקנתם היא כמי שנתחייב במטבע ידוע והוקר או הוזל בזה הוא שתקינו לפשר לחצאין וגם דוקא לא תקינו אלא במקום שלא התנו שום תנאי אבל אם התנו שנתחייב לו בין אם הוקרו בין אם הוזלו יפרע לו מטבע שהלוהו בין הוקר או הוזל וא"ך אתאן לנדו"ד שבא כתוב שאם יביא לו שמונה מאות דורוס יחזר לו המכר ובכאן היו שני המטבעות שוים בזמן המכר ורצה לעת עתה לפורעו בהאלחאסאני אני היה מקום כאן לומר דאין נדו"ד דומה לענין התקנה עכ"ז הואל והיו שני המטבעות שוים ומסתמא בעת המכר נתן הלוקח ביד המוכר דמי המכר מזה ומזה או אפשר כלם פונסו או אפילו את"ל שנתן כלם חאסאני הואל ושוים היו ולא היתה קפידא ומסתמא גם בשעת החיוב היה להיות הפדייה מזה ומזה דלא עלה על הדעת להיות הפרש בניהם א"ך אינו בדין שלעת עתה יאמר המוכר לא אתן כי אם האלחאסאני הואל ונגרע כוחו דהואל ודעת שניהם היתה על זה ועל זה ודרכיה דרכי נועם כתיב וכמו שרבותינו בעלי התקנות חסו להפסד שניהם כן נראה פשוט בנדו"ד לחוס על הפסד שניהם ולילך בעקבותיהם של ראשונים שעשו פשרה כן נראה בנדו"ד:

ועדיפא מזה לנהוג באופן זה שהיו שני המטבעות שוים. ולעת עתה הוזל אחד מהם נראה שיש לפשר בניהם אפילו במקום שיבוא כתוב שנתחייב ראובן לפרוע לשמעון סך מאה דורוס הן הוקרו הן הוזלו ראוי לפשר מטעם הנז' דהגם שבעל התקנות כתבו דאם היה כתוב בשטר הן הוקרו הן הוזלו יפרע כמו שהתנו בניהם עכ"ז כבר מלתינו אמורה דתקנתם היתה במי שנתחייב במטבע ידוע והיקר או הוזל ובזה הוא דתקינו שאם התנו ישלם כפי תנאם אבל בכגון זה ששני מטבעות היו שוים ואדעתא דשניהם נתחייב לפרוע מזה או מזה אם יהיו שוים א"ך הגם שיבוא כתוב בשטר הן הוקרו הן הוזלו הרי המלוה יכול לומר לו התינח אם הוזלו בשניהם אבל לעת עתה שלא הוזל אלא אחד מהם מה כחך שתבחר ותקרב לי המזולזל דוקא הרי מעיקרא החיוב היה על זה וזה הואל והיו שוים על כן צד היותר טוב וישר ומוסבר הוא לפשר בניהם אף באופן זה:

ואל תשבני מפסק הש"ע בחומ"ש סמ"ב סי"ג ששם פסק שאם כתוב בשטר נתחייב לו מטבע זהב או כסף נותן לו מטבע קטן וכו' יע"ש וא"ך גם כאן הואל ונתחייב וכתב הדורו סתם הרי יכולין לומר שיכול לפוטרו בדורו הפחות שקרוי דורו:

זה אינו דהא הש"ע מיירי במי שנתחייב בסך מטבע של כסף סתם אי סך מטבע זהב בזה הוא שיכול הלוה לומר לא במטבע הגדול נתחייבתי אלא במטבע הקטן ואזי הואל ויד בעה"ש על התחתונה יכיל לסלקו במה שקרוי מטבע אפילו הוא פחות שבמטביעות אבל בכגון נדו"ד ששני דורוס הם חאסאני והאלפונסו ובשעת החיוב שם אחד לשניהם וערכם שוה וידוע הדבר מבשעת הלואה היה דעת שניהם להיות מזה ומזה או מאחד מהם הואל ואין שום הפרש בשומתם אתמיהא למה לעת עתה יבחר הגרוע לפורעו בו זו אינה תורה. על כן מצד הדין והסברא ראוי לפשר אפילו יהיה כתוב בשטר הן הוקרו הן הוזלו וכל מי שעיני בשר לו יראה כי פשרה זו היא נוטה הרבה מאד היותר לצד הלוה יען כי הדבר ידוע ומפורסם שעל הרוב וכמעט רוב הלוים ככולם שכל מי שיש בידי מעות בהלואה הם קנוים בידו סחורה להסתחרר בה וידוע הדבר שבעת שהוזל האלחאסני הוקרה הסחורה דהיינו דרך משל כל סחורה שהיתה שוה דורו חאסאני בשעה שהיה האלחאסאני שומתו שוה עם האלפונסו. לעת עתה שנזדלזל האלחאסני חזרה שומת איתה סחורה שוה בהאלפונסו דורו אחד כמו שהיתה אבל בהאלחאסאני חזרה שומתה דורו ושליש כידוע כל זה לאומיא ועממיא א"ך מה הזיקה מטי ללוה זה אדרבא לעת עתה שמפשרים מחצה למחצה הרי הלווים מרויחים ואפילו אם ימצא איזה לוה נמצאים בידו איזה מעות בעין בעת הוזלת הדורו הרי ג"ך ידוע שתכף ומיד בעת שמוע כי התחילו לדבר שהאלחאסאני נזדלזל אפי' בערך אחד למאה קודם שיוסף להזדלזל עוד תכף ומיד זה רץ בכיסו וזה רץ בשקו אצל סוחרים גדולים וקונים בהם סחורות וזה רץ אצל שולחני באופן עד שלא הגיע האלאחאסאני להזדלזל עד ארבע וחמש למאה עד שהכל המירו את ממונם באופן שלא היתה להם פסידא כ"ך לרובה דרובה כי אם לאחד מעיר או שנים וא"ך פשוט וברור שהסברא האמתית לבוא בפוש'רין אפילו יבוא לפנינו כתוב בשטר הן יוקרו הן יוזלו ופשוט הוא:

וכל זה הוא בדיני הלואה או חוב אבל בנדו"ד ששכר לו קרקע והטיב חסדו הלוקח. בזה צדקו דברי הרד"פ שלא יחזור לו הקרקע כי אם בדורוס המעולים דוקא והוא ע"פ טענתו השנייה שטען שלא הטיב חסדו במקום דמטי ליה פסידא והאמת אתו והוא ע"פ תשובת מהר"א ן' ששון זלה"ה הובאו דבריו בס' הנד"מ אש"ר לשלמ"ה סל"ו ששם הובאה תשובת הרה"ג הנז' בענין אחד שמכר קרקע בהטבה בעד י"ב אלף לבני"ם שבזמן המכר היה שוים מאה פרחי זהב ובזמן חזרת המכר הוזלו הלבנים הלואי שיעלו בשווי י"ב אלפים ששים פרחי זהב ועל זה נפל הפרש בין המוכר והלוקח המוכר רוצה לפרוע הלבנים לערך מה שהיו עוברים עתה שהוא זמן חלות ההטבה והלוקח אינו רוצה להחזיר כי אם עד שיפרע לו כ"ך לבנים שיספיקו למאה פרחי זהב כמו שהיה בזמן המכר יעו"ע שאחר שהאריך הרב הנז' בתשובתו הרמתה היתה מסקנתו בזה"ל תי מסתברא טפמא רביתא לפטור את הנתבע הזה מחיובו אם לא יתנו לו מה שהיה שוה באותו זמן משום דנדו"ד דמי לההיא דקי"ל שומא הדרא לעולם ומצאנו להרא"ש ז"ל דס"ל דהיינו דוקא כשלא השביחה המלוה או שלא אייקרו הקרקעות לא מסתבר כלל וכו' וא"ך גם בנדו"ד מכח הסברא יש לנו לומר לא מסתברא שעשה הנתבע הזה החיוב הזה להחזירו היכא שיש לו פסידא דאין ספק שבזה יש לו פסידא גדולה אם יתן לו עתה י"ב אלפים של זה הזמן שהרי מה שהיה לוקח אז י"ב אלפים לבנים לא יקחהו עתה בעשרים אלף וכיון שכן אף שיש חולקים על הרא"ש וסוברים דבנתיקרו אין לו אלא מה ששוה מעקרא היינו משום שלא יהיה כנוטר שכר מעותיו משום חשש רבית אבל בנדו"ד דליכא למימר הכי שהרי אינו נוטל שכר מעותיו רק שווי המעות של אותו הזמן ודאי דכ"ע יודו בזה ותו דההוא טעמא דכתב הרא"ש אצטריך להיכא דנקט טפי דהיינו שנתייקרו אבל כשאינו לוקח רק שעור הלואתו לית דין ולית דיין שיחלוק על זה דודאי כ"ע יודו שיטול כפי מה שנתן לו וגדולה מזו מצאתי שהרב המגי"ד סוף פר"ב מהל' מלו"ל כתב וז"ל ודין שומא שחוזרת וכו' וכן אני אומר שאם הוזלה אין כופין להחזירה אלא א"ך נותן לו כשיעור חובו עכ"ל הרב המועתק מתשובתו המובאה בס' הנז' וא"ך ממנו נבוא לנדו"ד לא מבעייא למה שנחזק ונאמר שהמעות שנתן הרד"פ הלוקח להמוכר בזמן המוכר הם מעות האלפונסו בעין והאלפונסו עדיין לעת עתה בשוויו ודאי פשוט שצריך להחזיר לו האלפונסו כמו שכתוב בהטבה שאם יביא לו דמי המכר יחזיר לו אלא אפילו יהיה בהנחה מונחת שדמי המכר היו חאסאני אפילו הכי הואל ובעת המכר היה האלחאסאני מאה חאסאני מאה דורוס מהאלפונסו ולדעת עתה הוזל האלחאסאני וחזרה שומת מאה חאסאני כשומת שבעים פונסו הדר דינא ממש לדינא דמהרא"ש הנז' שיכול הלוקח לומר למוכר לא אקבל מהאלחאסאני אלה כו"ך עד שיעלה בסכומם כמו סך האלפונסו כמו שהיו שוים בשעת מכירה: ועדיפא מזה הוא מה שבא כתוב בפס"ד הנז' בס' אש"ל בסל"ו ששם פסקו שני רבני מקנאס יע"א שהיו בדור שלפנינו שפסק כן אפילו בדין שומא הדרא שחייבוהו חכמים להחזיר הלוה דמי המכר למלוה באופן שלא יהיה פסידא למלוה וסמכו פסקם על תשובת מהרא"ש אפילו בדין שומא הדרא יעו"ש והגם ששם שם הרב המחבר נר"ו חלק על פסק הרבנים הנז' בדין השומא ותחילת השגתו היתה היאך סמכו רבני מקנאס על מה שכתב מהרא"ש בסוף תשובתו שכתב תו מסתברא כו' וכו' כמש"ל על זה כתב הרב על דבריהם ז"ל הנה עינינו הרואות כי מהרא"ש מוסיף דברים וטעמים אחרים לחזק את הדין בנדו"ד כמ"ש באורך וידידות נפשינו חו"ר מק'נאס הבינו הדברים כפשטן כמ"ש הרב מהרא"ש תו מסתברא לי טעמא רביתא וכו' דכוונת הרב לסמוך על האי טעמא לחוד גם אי לא אמרינן בעלמא הכי והן הן דברי מקנאס עכ"ל ועל זה הוסיף הרב אש'ר לש'למה וכתב ז"ל והכנה"ג בכלל הפוסקים אות כ"א כתב משם הרדב"ז זלה"ה וז"ל כשהפוסקים כותבים שתים או שלשה טעמים בדין אחד יש מי שסומך על טעם אחד לבדו לעשות מעשה ואני לא סמכתי על טעם האחד לבדו דשמא בעל התשובה לא כתב אותו דלעקר אלא לסניף בעלמא ע"ך עכ"ל הרב אש"ר לשלמ"ה וכוונתו בזה הוא לחזק דברי ולומר דהואל ומהרא"ש כתב טעמים אחרים בדינו הגם שלבסוף כתב מסתברא מטעמא רביתא וכו' אין לסמוך על זה לבד ואנא אמינא אחר המחילה דאי מיהא לא שמה מתייא שהרי הכנה"ג עצמו כתב משם הרדב"ז בזה"ל כשהפוסקים כותבים שנים או שלשה טעמים בדין אחד יש מי שסומך על טעם אחד לבדו וא"ך הואל ויש פוסקים שעושים מעשה לסמוך על טעם אחד א"ך גם לוקח זה הואל והוא המוחזק כמש"ל הרי יכול לומר קי"ל דלא כהרדב"ז אלא כרבנן החולקים עליו ובאמת הן ראינו לרב אחרון כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בס' תוש"י ח"ב סל"ה שכתב על אותו דין שכתב הטו"ר בס' נ"ו מכח שני טעמים כתב הרב וז"ל דכך הוא הדין אפילו במקום דלא יוצדק כי אם טעם אחד דהגם דהטו"ר הביא על אותו דין שני טעמים עכ"פ אפילו חד טעמא מהני יעו"ש:

ומה גם נראה פשוט דבנדו"ד הגם שכתב כנה"ג משם הרדב"ז דאין לסמוך אחד טעמא במקום שהפוסק הביא טעמים הרבה בכאן יודה דיש לסמוך על זה לבד הואל ומצינו לו למהרא"ש שנקט טעם זה באחרונה וכתב עליו בזה"ל ומסתברא לי טעמא רביתא ויהיב בה טעמא ותבלין דהוי כמראה באצבע דטעם ראוי והגון הוא על סמך טעם זה לבד:

ויש ראיה חותכת על זה שהרי כנה"ג עצמו מצאנו לו בחומ"ש סק"ג הגה"ט סקי"ט ששם הביא דברי הסמ"ע דסק"ג סקי"ז שכתב על דברי הש"ע דאם נתייקר השומא אינו נותן לו אלא כמו חובו בלבד וכו' ועל זה כתב הרב כנה"ג ז"ל אפילו לפי סברא זו ראובן שמכר חנות לשמעון בסך י"ב אלף לבנים ושמעון הטיב חסדו עם ראובן ועשה לו שטר שכל זמן שיחזור לו מעותיו בתוך שלשה שנים יחזיר לו החנות ובשעת ההטבה היה שוה הזהוב מאה ועשרים ובשעת הפרעון היה שוה לערך מאתים נותן לו י"ב אלף לבנים מהמעות הישנים מהרא"ש סקנ"ב עכ"ל והיא היא תשובת מהרא"ש שהבאנו לעיל ואם באמת כדברי הרב אש"ר לשלמ"ה דלא פסק מהר"ש כן אלא בנדו"ד שהיו לו טעמים אחרים כדכתב בדבריו מדקדוק אותו שטר וכו' א"ך היאך הרב כנה"ג הביא לנו פסק מהרא"ש בסתם על דברי הש"ע דפסק דאם נתייקר הקרקע אינו נותן לו אלא דמי חובו היאך הביא לנו הרב בסתם דדמי המכר ניתן לו מהמעות הישנות אפילו נתייקרו הרי לא פסק הרב בנדון דידיה אלא משום שהיו לו טעמים אחרים אלא ודאי דהכנה"ג ס"ל דטעם אחרון שכתב מהרא"ש דודאי לא הטיב אלא במקום דלא תמטי ליה פסידא למיטב הוה די והיתר ולא הוסיף אותם טעמים כי אם לרוחה דמילתא:

ובפרט הרי גם הרב אש"ל עצמו אפילו בתחילת דבריו כתב זה על דברי חו"ר מקנא"ס עכ"ז לא סמך לדחות דבריהם אלו אלא אדרבא חזר מזה וכתב בזה"ל גם אם נניח הבנת מהרא"ש כפשוטן וכמ"ש חו"ר מקנאס וכו' וחזר שם לדחות דבריהם הואל ומצאנו דינא דשומא הדרה במחלוקת שנוי והואל ומצא הדבר במחלוקת והלוה הוא שקרוי מוחזק יכול לומר קי"ל יע"ש הרי הוא עצמו לא חלק אלא בדין שומא הואל ובמחלוקת שנויה והלוה מוחזק אבל בדין ההטבה דמהרא"ש לא חלק ובודאי יודה דהגם דבדין ההטבה ג"ך באמת מצאני החולק על סברת מהרא"ש בטעמו והוא מהרשד"ם שהרי מצינו להכנה"ג בחומ"ש סע"ד הגה"ט סק"ך שכתב ז"ל ראובן שמכר חנית אחד לשמעון בחמשים גרוסוס ולאחר קצת ימים חזר שמעון ומכר החנות לראובן בסדר ואופן שלא יזכה ראובן בחנות רק לסוף שלשה שנים ובתנאי שיפרע לשמעון תוך שלשים יום להגעת השלש שנים דמי המכירה דהיינו החמשים גרוסוס וכאשר הגיעו השלשה שנים ובא ראובן לזכות בחצר נתייקרו הגרוסוס ורוצה לפרוע לשמעון באותו הערך שהיו שוים בשעת המכירה ושמעון אינו רוצה אלא שיפרע לו חמשים גרוסוס הדין עם שמעון מטעם שיד בעה"ש על התחתונה הרשד"ם חלק יור"ד סקט"ו ומהרא"ש ז"ל בס' קנ"ב כתב ואפילו כתוב בשטר לבנים והיו האלגרוסוס שוה מאתים בזמן המכירה ועכשיו שוה כ"ך הדין עם שמעון וגובה הסך של שעת המכירה ע"ך מלשון זה של הכנה"ג מבורר דמהרשד"ם שהוצרך למיהב טעמא משום דיד בעה"ש על"ה נראה דלא ס"ל לטעמא רביתא שכתב מוהרא"ש וא"ך נראה דגם דברי מהרא"ש במחלוקת הם שנוים לזה יש כמה תשו' לדבר דאפי' נניח דטעמו דמהרא"ש במחלוקת הוא שנוי עכ"ז מדברי מהרא"ש לא נזוז חדא משום דהלוקח מוחזק יכול לומר קי"ל כמהרא"ש ומה גם נראה דהרב כנה"ג הכרעתו היא כסברת מהרא"ש ולאו משום דמצינו להכנה"ג בס' ע"ד הביא סברת מוהרשד"ם בראשונה ואח"ך כתב אבל מהרא"ש כתב וכו' בסברא אחרונה וקי"ל כדעת מר"ן הקדוש ושאר פוסקי' כשמביאים שני סברות דעתייהו לפסוק כסברא בתרייתא אי משום הא ליכא ראיה דהא מצינו להרב החבי"ב בהקדמתו לספרו הגדול כתב בזה"ל וממה שראוי שתדעו שהבא לפסוק הלכה מתיך חבורי זה כנה"ג לא יפסוק זולת כשאני פוסק ההלכה בפירוש או שיש ברור בדברי ברור שאין אחריו ברור שדעתי לפסוק בו אמנם כל שדברי מסופקים אל יסמוך לומר הואל והמחבר הביא הדעת הזה באחרונה ודאי דהכי ס"ל כמו שהורגל זה בס' הרב המשבי"ר וכל קדושים עמו אין זאת שאני לא דקדקתי בזה לסבה שפוסק אשר עלה עליו הגורל להיותו ראשון הייתי כותב סברתו בראשונה אפע"פ שלזה שומעין שאמר כהלכה והפוסק אשר יעלה עליו הגורל באחרונה כתבתי סברתו באחרונה אע"פ שאינה מכוונת לפסק הלכה עכ"ל ואין מזה ראיה ממה שהביא סברת מהרא"ש באחרונה:

אכן נראה דדעתו לפסוק כמהרא"ש ממה שמצינו לו בס' ק"ג אחר שהביא דברי הש"ע בדין שומא שנתייקרה ממילא דאין נותן לו אלא מה שהיה נושה בי הרי לא הביא לנו עליה כי אם דברי מהרא"ש דוקא שכתב אבל במוכר קרקע וכו' וכמו שהעתקנו דבריו לעיל ולא הזכיר מסברת מהרשד"ם כלל הגם שכבר מידע ידע לה והעלה ואסף אותה בס' ע"ד וא"ך הואל וכבר ידע לה מה זו שתיקה כאן בס' ק"ג שלא הזכיר מסברת מהרשד"ם אלא ודאי דסברת מהרא"ש ישרה בעיניו ועליה הוא נסמך ולכך היא לבדה ישרה לעלותה לפניו בס' ק"ג ומזה נראה ברור אחר ברור דדעתו כמהרא"ש זלה"ה:

וכן ראיתי בס' משה"ר מערכת ה' סכ"ט שכתב ז"ל מי שמוכר לחבירו שדהו בעד מאה סקינוס וכתב לו הטבה שכשיחזור לו סך מאה סקינו"ס יחזיר לו השדה ובעת שכתב לו הטבה היה שוה הסקינו"ס ששה גרוסות ובעת החזרה היה שוה שבעה גרוסות נותן לו סקינו"ס או שווים לערך מה ששוה עכשיו עיין מהרא"ש ז"ל סקנ"ג ובכנה"ג סק"ג הגה"ט אות י"ט עכ"ל ובאמת יש לדקדק בדברי הרב הנז' הואל וכתב הדין משם מהרא"ש האומרו מה הוסיף עוד לומר ועיין בכנה"ג סק"ג הגה"ט וכו' הרי לא חדש הכנה"ג שם מדידיה כלום ולא מדברי שום פוסק אחר כמו שיראה המעיין שם שלא הביא כי אם סברת מהרא"ש ותו לא מדי וכמו שהביא מנ"ר ז"ל א"ך מה מראה מקום לדברי כנה"ג דס' ק"ג ועוד למה כתב עיין בס' ק"ג ולא כתב עין כנה"ג סע"ד שהוא הקודם ושם נזכר סברת מהרא"ש ומהרשד"ם אלא ודאי דהרב משה"ר כוונתו לפסוק כמהרא"ש ולכך גם הוא לא הביא כי אם סברתו וכדי לחזק דבריו הוסיף וכתב מראה מקום למ"ש כנה"ג בס' ק"ג וכוונתו היא דהרב כנה"ג מדלא הביא כי אם סברת מוהרא"ש ודאי כונתו לפסוק כמותו. נקטינן מזה דמן הראוי אפילו בלי טענת קי"ל ראוי לנו לפסוק כסברת מהרא"ש הואל ורבותינו האחרונים הכרעתם כמהרא"ש זלה"ה:

וכל זה הוא לפלפולא בעלמא יען כי נדו"ד דהוא שטר הטבה אפילו לדעת מהרשד"ם הרי פסק דיד בעל השטר על התח' הואל והלוקח הוא המוחזק ולית דין ולית דיין דהרד"פ יכול לומר לא הטבתי אלא באופן שלא תהיה לי פסידא וכ"ע יודו ומבורר ג"ך מדברי הש"ע דרמזנו לעיל דמי שהוציא שטר על חבירו ממטבע סתם יכול לפורעו בפחות שבמטבעות וטעמא הוא הואל ויד בעה"ש על התח' הממע"ה ובנדו"ד דהלוקח הוא המוחזק ובעל ההטבה שבידו בא להוציא יד בעל ההטבה על התחתונה ויכול הלוקח לומר קי"ל לא הטבתי אלא אדעתא דלא תהוי לי פסידה ופשוט. כאן שנה אדר תרס"ה לפ"ק וצוי"ם וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה