אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן צח

סימן צז

הנה בדין מי שנתחייב שבועה והפכה על שכנגדו פסק מר"ן סי' י"ב ס"ג דאם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו עד שישבע יעו"ש ומזה ק"ל על פסק מר"ן בסי' פ"ז ז"ל דפסק דאפי' נשבע הנתבע ונפטר אם אח"ך תפס התובע משלו בלא עדים וטוען שתופס על אותה תביעה שנשבע לו עליה שלא באמת הדין עם התופס ונשבע היסת ונפטר יעו"ש וא"ך גם כאן אפי' כבר נשבע מי שנתהפכה עליו השבועה הרי יכול לומר אח"ך דלא ישלם. דשבועתו לשוא היתה ולמה מחייבין אותו כאן לשלם ודוחק לחלק ולומר דהכא בסי' כ"ב איירי שהעדים היו עומדים דלית ליה מיגו דנתתי לך לא כן שם בסי' פ"ז איירי בדאית ליה מיגו וכמ"ש שם זה דוחק דהא דברי מר"ן כאן בסי' פ"ב סתמא קמיירי בין במקום דאית מיגו או דלית מיגו:

והנלע"ד לחלק ולומר דלא כתב מר"ן בסי' פ"ו אותו דין אלא בתובע דוקא דלא היה התובע יכול להוציא ממנו ממון כי אם שבועה לכן אם תפס ממנו אח"ך יכול לומר אינו נאמן בשבועתו וכו' אבל אם תהיה השבועה מעיקרא על הנתבע ויאמר הנתבע אני אין רצוני לישבע אלא השבע וטול בודאי דאחר שבועת התובע אין הנתבע יכול לתפוס דהא מעיקרא ידע ביה דרוצה לישבע לשקר ואפי"ה נתכוון לתת לו ממון אחר שבועתו אפילו ביודעו ומכירו דלשקר הוא נשבע ומכ"ש אם כבר פרע ודאי דשוב אינו יכול לתפוס דהוי כאלו מתנה נתן לו ושוב אינו יכול לחזור בו ועוד דחזקה דלא שדי איניש זוזי בכדי ובודאי דלא הוציא מידו המעות כי אם בשביל שידע בעצמו שהוא מדבר שקר וחבירו מדבר האמת אבל אם היה מדבר הוא האמת ודאי דהיה נשבע ונפטר ועדיפא מזה ראיתי להר' גו"א בסי' פ"ז סקי"ח שהביא מחלוקת הפוסקים בתבע לחבירו ונתחייב לו שבועה והדר מחל התובע לנתבע באותה שבועה אם יכול אח"ך לתפוס משלו די"מ דס"ל דיכיל לתפוס ויש מי שס"ל דאינו יכיל לתפוס יעו"ש וממנו יש ללמוד לנדו"ד שהיו בידו המעות והיה בידו לישבע וליפטר והוא מנדבת רוחו רצה להשביע לתובע ולתת לו המעות בודאי דאין לך מחילה ומתנה יותר מזו ואפי' מאן דפליג באותה מחילה מודה הכא ולדעתי פשוט דבר זה. אחרי כותבי ראיתי להרב בנ"י חי"י בסיפ"ו ס"ו שכתב משם הרב מקו"ר ברו"ך דאם היפך השבועה על ראובן ולאחר זמן תבע ראובן לשמעון לשלם לו הדמים שנשבע לו עליהם יכול שמעון לומר לו דמיתי בדעתי שלא תשבע לי ונאמן במיגו דפרעתיך יעו"ש ואם כן נראה שזה הוא הפך מה שכתבתי ועכ"ף דלא אמר הרב בנ"י חי"י אלא דוקא אם היו עדיין המעות ביד המהפך אבל אם כבר פרעו בודאי דאינו יכול לחזור ולתפוס וכן ראיתי להרב מאמ"ר קדישין בסי' פ"ז סקמ"ו שפסק כן בפשיטות ומטעם שכתבתי אני וששתי. שוב בא לידי ספר משכנו"ת הרועי"ם וראיתי שכתב באות שי"ן וז"ל קי"ל תובע שתפס אחר שנשבע הנתבע מהנייא תפיסתו ונראה דדוקא אם השבועה היתה רמיא על הנתבע מדינא אבל אם היתה רמיא לכשנגדו והפכה עליו תו לא מהנייא תפיסה דהו"ל כמו דאמר ליה אישתבע ומחילנא לך וקיימתיה מסברא ומצאתי כן להרב אי"ך סי' ז' שש אנכי עכ"ל וגם אני שמחתי בדבריו שנתכוונתי לדעתו דעת עליון ודו"ק וצוי"ם וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה