שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן פז
עמדו לפני לדת"ש להיות שהר' שלמה סריזו טען שהשט"ח שכתב עליו הרד"ך נר"ו כך נתהווה דהיינו דוד הנז' היה לו בידו פנקס של חובות שנושה אברהם רביבו בגוים שמחוץ לעיר ולקח דוד הנז' הפנקס מידו כדי לגבות מהם בעד החוב שנושה הרד"ך הנז' באברהם הנז' ונתפשר הר' דוד הנז' עם שלמה הנז' להקיף לו סחורות לילך בהם להסתחרר מחוץ לעיר ומכלל הסחורות נתן הפנקס הנז' שקבל הרד"ך מאת אברהם של החובות מסך מאה וחמשים דורוס שבפנקס החובות עד שבצירוף הכל סחורות ופנקס עלה לסך מה והכל זקפו הרד"ך על שלמה בחוב בשטר חוב וכן העיד החכם כהר"י אביקציץ הסופר בפני הרד"ך שכך היה המעשה שדוד קבל החובות מאברהם וחזר אח"ך ומכרן לשלמה וזקפם עליו בחוב ולא קבלם שלמה מיד אברהם שהיה אברהם הוא המוכר לשלמה אלא אברהם נתנם בחובי לדוד ודוד מכרם לשלמה והן היום טען שלמה שלא באו לידו גובייאנה מהסך הנז' כי אם תשעים דורוס וסך ששים לא באו לידי גובייאנה מכמה טעמי ועל זה טען שיהיו הששים דורוס נדונים בחזרה לדוד ולנכות אותם ממה שנושה בו:
והיתה תשובתי אם כנים הדברים ויודה דוד הנז' עליהם הדין הוא דבעמוד והחזיר קאי וחילי הוא הואל ומלוה ע"פ אין לה קנייה אפילו תהיה אג"ק כמו שמבואר מדברי מור"ם בסס"ו סכ"ו ומן הסימנים שציין הסמ"ע והש"ך יעו"ש דלא מהני קנין כי אם מעמד שלשתן יעו"ש מכ"ש נדו"ד אפילו קנין לא היה ולא עשו שום תיקון כי אם חשיב עליו סך ההקפות וזקפם עליו בחוב על זה אני אומר דבעמוד והחזיר קאי ודאי והגם דשלמה נתחייב לו בשטר בעד סך החובות בודאי אין לנו לומר דחיובו דשלמה יהיו לו החובות דמה יתן ומה יוסיף דאפילו אם היו יהיו שפרע לו שלמה הנז' דמי החובות ובא לחזור יכול להחזיר דמעות אינם קונות ובמאי נקנו לו החובות אלו ועיין בש"ע סו"ס ט"ל בדין לוה שבא בשט"ח שבידו לכפות את המלוה וכו' דמשם באירה דבחיובו של לוה לא נקנו לו המעות ואין כאן קנייה ויכול המלוה לחזור אף כאן בחיובו של שלמה לא נעשה שים קנין ויכול שלמה לחזור בו בהסך שעדיין לא גבה ואין לדחות ולומר דעד כאן לא קאמר הרשב"א דמר"ן פסק כוותיה בס' ט"ל דאין חיוב הלוה מחייב המלוה להלות לו אלא דוקא לגבי המלוה הוא דיכול לחזור אבל גבי הלוה שנתחייב אינו יכול לחזור דזו אינה סברה דהואל ואין כאן שום קנין על מי יחול מאי שנא לוה או מלוה בודאי שניהם יכולים לחזור ועיין בס' תוש"י ח"ב סס"ז שכתב משם כנה"ג וז"ל ובס' רי"ו בדין מוכר שאינו ברשותו כתב בשם מוהריב"ל שאין לחלק בין מוכר ללוקח דלא מצינו בשום מקום שימכור המוכר ולא יקנה הלוקח או יקנה הלוקח ולא ימכור המוכר עכ"ל הרי לך בהדיא דאין חלוק ביניהם עכ"ל הרב תוש"י ואין לומר דאה"נ דזהו הנותנת כמ"ש הרב כנה"ג דלעולם במקום שהוטל על אחד מהם למכור גם חבירו חייב לקיים דהיינו אם נתחייב המוכר למכור הוטל גם על הלוקח ליקח ובמקום שהוטל מצד הלוקח ליקח הוטל גם על המוכר למכור וא"כ גם כאן נימא דשלמה זה הוטל עליו מצד דחוב עצמו בשטר והוי כאלו חי"ע במה שאינו חייב דחייב נימא דאה"ן גם דוד חייב אבל לומר דשלמה יכול לחזור מנ"ל הא דזה אינו דלא מלבד הסברא דאמרן דודאי שלמה יכול הואל ואפילו חשבינן לשלמה כאלו נתן מעות יכול לחזור דמעות אינם קונות וא"כ פשוט דבחיובו יכול הוא לחזור לא מלבד זה הסברא הרי הדבר מוכרע מפסק מר"ן דס' ט"ל הנז' דפסק לסברת הרשב"א דאם נתחייב הלוה בשטר המלוה יכול לחזור וכו' ואם האמת הוא דהלוה אינו יכול לחזור לפי דברינו זה א"כ גם המלוה לא יוכל לחזור הואל מכח אותו כלל דכלל הרב כנה"ג משם מוהריב"ל דלא מצינו דיקנה הלוקח ולא ימכור המוכר וכו' אלא ודאי דצריך אתה לומר דבחיובו של לוה לא נשתעבד ומכח זה גם המלוה יכול לחזור בו וזה פשוט לע"ד. מכל זה מוכח דיכול שלמה ה' להחזיר הפנקס הששים דורוס לדוד הנז' ויהיה פטור מהם וכל זה הוא לצד שיודה דוד ה' לדברי העד אבל אם יכחיש אותו את העד באיזה אופן בודאי דשלמה מחויב לפרוע השט"ח ואח"כ לישתעי דינא בהדיה ויזקיקו לישבע להכחיש את העד. זהו משנלע"ד ותו לא מדי וצוי"ם וימ"ן:
אחרי זמן רב בא לפני שאלה מעי"ת רבאט יע"ה בענין שלם עמאל נר"ו ששכר חצר אחת מאת הר' מסעוד ן' יתאח י"ץ ונתחייב שלם הנז' בשטר השכירות בסך דמי השכירות לפורעם למסעוד הנז' ועד שלא החזיק שלם הנז' בקרקע הנז' ולא עשה שום קנין המועיל רצה לחזור בו מן השכירות כי לא נכתב שטר שכירות ששכר מסעוד לשלם כהוגין ועל זה באו לשאול את פי והיתה תשובתי דיכול שלם הנז' לבטל השכירות והגם דכבר ידעתי שכבר נתחייב בשטר נגד דמי השכירות למס' הנז' סמכתי על פי הדברים האלה הנז"ל דאין חיובו של שלם יחייבו להיות הקנין חל וכמש"ל ועל זה שרטט וכתב אלי או"ע הרב הכולל הדה"מ מאריה דאתרה עי"ת רבאט כמוהר"ר יקותיאל בירדוגו הי"ו כי הוא חייבו בדין לקיים השכירות מכח מה שמצא כתוב בפסקי הרב מוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה והעתיק לי פסק הרב ה' אב"א וז"ל שאלה ראובן מכר לשמעון סחורה ונגמר הענין ונתחייב שמעון לראובן בשטר בסך דמי המקח ואח"כ חזר שמעון מהמקח יכול לחזור או לא תשובה לכאורה נראה דלא עדיף חיוב מאלו נתן דמים ואם נתן דמים ולא משך יכול לחזור בו במי שפרע ויצטרך להחזיר מעותיו והכא נמי יכול לחזור ויחזיר לו שטרו אך כד דייקינן שפיר נראה דלא דמי דהנותן דמים כיון שלא משך ודאי נתן אדעתה שימשוך והו"ל כנותן על תנאי כיון שאין חיוב על גוף האדם אבל המחייב עצמו בשטר בלי שום תנאי חייב לגמרי שהוא כאומר לו אני מחייב עצמי מעכשיו כשתביא לי הסחורה פלונית וכיון שהביא לו חל החיוב ולא יאמר הדרי בי וראיה קצת מהא דאיתא בסס"ו דאפע"ג דאין אדם מקנה דשב"ל אדם מתחייב בדשב"ל וכי היכי דמתחייב בדשב"ל ה"נ י"ל דמתחייב בעד דבר שלא משך ויש להביא ראיה לזה מהא דקי"ל בבכור בס' ש"ה ס"ד כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים בשביל פדיון בני חייב ליתנם לו ובנו אינו פדוי ע"כ ובגמרא דמד"ת בנו פדוי לכשיתן ומ"ט אמרו דאינו פדוי שמא יאמרו פודין בשטרות ע"כ. וקשה סו"ס למה חייב ליתנם לו דיל"ל שיחזיר לו השטר ובנו אינו פדוי דהא לא נתחייב בשטר אלא בשביל הפדיון ולמה נשאר החיוב ומוכרח לומר דעכ"פ כיון שחייב עצמו וגופו כבר הוא מחויב ומד"ת מחויב ליתן ובנו פדוי לכשיתן ולא מצי לחזור בו ולומר לא אפדה ממך ולא מכהן אחר כיון שכבר נתחייב לזה שיוכל הכהן לומר אנא הא קאמינא תן מעות שנתחייבת לי ואני אפדה בנך ואם לא תרצה לפדות ממני מה אעשה לך אלא שמדרבנן החיוב לא יכלו להפקיע כיון שהוא מחויב אך הפדייה אמרו שאינו פדוי מטעם שלא יאמרו ומשם יש ללמוד לנדו"ד דכיון שנתחייב בשטר בעד איזה דבר אף שאותו יכול לחזור מ"מ המתחייב אינו יכול לחזור אח"כ מצאתי להרב המבי"ט שנשאל בכיוצא בזה בראובן שקנה צמר משמעון ונתחייב לו בעד סך מה דמי הצמר ואח"כ חזר שמעון בעל הצמר ופסק הרב דאיני יכול לחזור וכתב שם שקצת מחכמי דורו חולקים עליו והרב ה' השיב על דבריהם בטוטו"ד ועוד נראה דאפילו החולקים היינו שיכול בעל הצמר לחזור בו ולהחזיר לו שטרו אבל המתחייב אינו יכול לחזור וכמ"ש עכ"ל הרב מוהר"ר רפאל זלה"ה ומזה הרב יקותיאל נר"ו רצה לסמוך לחייב שלם הנז' לקיים השכירות והיתה תשובתי אליו הן אמת דסברא זו של הרב מוהרר"ב זלה"ה ראוי לנו לקבל דבריו בס"פ הגם דבכל דבריו יש לשדות נרגא כמו שנראה למדקדק עכ"פ אין משיבין את הארי צמרו אבל עכ"פ מה נענה בהאי כללא דכלל הכנה"ג דכל מקים שנתחייב הלוקח לקיים המכר נתחייב גם המוכר וא"כ הוא דחיוב השטר משוה קנין לענין הלוקח א"כ גם בההיא דלוה שכתב השטר יש לנו לומר דלגבי הלוה אין יכול לחזור משום דהוי חי"ע במה שאינו חייב וא"כ גם על המלוה יעבור כוס להתחייב להלות לי ולמה פסק מר"ן דחיוב הלוה שנתחייב בשטר לא יחייבנו למלוה להלות אלא ודאי דחיוב הלוה לא משוי קנין אפילו ללוה אי ללוקח הן אמת דכבר קדמה לי ידיעה ממה שכתב רב אחרון מרבני ווהראן יע"ה ז"ש מוהר"ח קצב"י ז"ל בס' צרור החיים דצ"ד ששם כתב בהאי דינא דאם נתחייב הלוה בשטר יכול המלוה לחזור שלא להלות לו כתב הרב ה' ז"ל בנדון הרשב"א אם נתחייב המלוה בקנין ללות שהוא דומה למוכר לא מצי הדר וזכה הלוה בהלואה ולא פליג הרשב"א על מוהר"י מיגאס והרמב"ן אלא בלוה שנתחייב בקנין דמלוה מצי הדר אבל לא במוכר וכו' ולפ"ז מה שכתב הכנה"ג בשם מוהריב"ל דלא מצינו בשום מקום שימכור המוכר ולא יקנה הלוקח הוא מילתא אלבא דכו"ע וליכא מאן דפליג ואפילו הרשב"א יודה וכמ"ש מר"ן במקומות ה' אבל מאי דסיים או יקנה הלוקח ולא ימכור המוכר שפירושו כיון שנתחייב בקנין הלוקח המוכר לא מצי הדר אינה אלא להרמב"ן ומהר"י מיגאס זלה"ה אבל להרשב"א מצי הדר וכוותיה נקטינן וכהכרעת מר"ן דעליה סמכינן ונהי דלוקח בקנין לא מצי הדר משום דחייב עצמו במה שאינו חייב מ"מ מוכר מצי הדר לדעת הרשב"א אבל אם מכר בקנין אלבא דכו"ע דלוקח לא מצי הדר עכל"ה וא"ך מדברי הרב הנז' נראה כסברתו של מוהרר"ב זלה"ה ומאי דהוקשה לן מההוא כללא דכנה"ג כדכתבנו דמחזי דבריהם לפי אותו כלל שהם הפך דברי מר"ן דס"ל דחיובו של הלוה לא יחייב למלוה ללות לפי דבריו ג"ך נתיישב דהא איהו כתב דלפי דברי הרשב"א ליכא האי כללא ומר"ן פסק כהרשב"א דהגם דאין הלוה יכול לחזור המלוה יכול לחזור וא"ך נראה דיש לנו לפסוק כדעת הרבנים הנז':
אלא דעדיין במקומי אני עומד דלעד"ן דברי מוהר"ח קצבי ז"ל שכתב דכללא דכנה"ג הרשב"א לא ס"ל כך דבריו לא נהירין כלל דמי הביאהו עד הלום לפרש כך והו"ל להניח דברי כנה"ג אלבא דכו"ע כמו שמובן מדברינו שכתבנו בדבריו וז"ל ולא מצינו בשום מקום שימכור המוכר וכו' מדבריו אלה מוכח דליכא בשום מקום שום חלוק בין מוכר ללוקח אלבא דכו"ע ומנ"ל איהו לומר הרשב"א לא ס"ל ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן הו"ל להניח הדבר כפשוטו דהחיוב של הלוקח או הלוה לא יחייב למוכר ולמלוה ולא ללוקח וללוה ואתי שפיר פסק הרשב"א כפשוטיה דפסק מר"ן דחיוב הלוה לא יחייב למלוה משום דגם לגבי לוה עצמו יכול לחזור בו אפילו כתב עליו השטר ותו לא מדי ולענ"ד אי לא מסתפינא אמינה דהרב מוהרר"ב בודאי לא ראה כלל זה של הרב כנה"ג דאלו ראה אותי לא היה פוסק כן:
הן אמת דלדידי קשה הכלל של הכנה"ג כיצד יתקיים מאי דכתב או יקנה הלוקח ולא ימכור המוכר וכו' דפירושו הוא כל מקום שאין הלוקח יכול לחזור גם המוכר אינו יכול לחזור דמשמע דהקנין בא מצד הלוקח ומצד מעשיו נתקיים המקח הגם דמצד המוכר לא היה שום מעשה שתתקיים בו המכירה ולא ידעתי כיצד יהיו מעשה הלוקח שמצדם יתחייב המוכר לקיים דבשלמא לפי דברי הרבנים הנז' איכא למימר על ידי החיוב שנתחייב בשטר אבל לפי דברי אלה דחיוב הלוה או הלוקח לא משוה קנין היאך מצינן לפרש דברי הכנה"ג ואולי יש לפרש כגון אם מכר לו בדברים ועדיין לא משך ונשבע הלוקח בשבועה שיקיים המקח ולא יחזור בו:
איך שיהיה הדרן למאי דאמרן דאין לנו להוציא דברי הכלל של כנה"ג מפשוטו ולפרושו דהרשב"א דלא ס"ל האי כללא אלא יש לנו לפרשו כמו שכתבנו דהוא מוסכם והחיוב שבשטר לא משוה חיוב אפילו ללוה או ללוקח עצמו וכולהו יכולים לחזור ומוהר"ר ר"ב זלה"ה לקוצר דעתי אלו ראה דברי כנה"ג לא הוה פוסק כן ותהלי"ת לא סמכתי על סברתי זאת עד שראיתי פסק של הרב המשבי"ר זלה"ה הובאו דבריו בס' צרו"ר החיי"ם הנז' ז"ל ראובן קנה סחורה משמעון ליתנה לו לזמן ידוע לשלחה בספינה ונתחייב לו בשטר וראובן נתחייב לו בממון בכתב ידו וקצת מן המעות נתן לו ועבר הזמן שתבע וביני ביני הוזלה הסחורה ורצה ראובן לחזור בו ויטול מעותיו הדין עמו דאין חיוב שמעון מחייבו לראובן לקנות ואפילו נגד מה שנתן כבר עיין ש"ך סט"ל סי"ז המשבי"ר זלה"ה עכ"ל מפסק זה מוכח ומבורר דאין חיוב הלוה או הלוקח משום קנין כלל דהא גם בנדו"ד הלוקח נתן קצת מעות והשאר חייב עצמו בהם בכת"י וא"ך לפי דברי הרב מוהר"ב ומהרח"ק זלה"ה הוה ליה לרב המשבי"ר ז"ל לקיים המקח ואין הלוקח יכול לחזור מצד חיובו שחייב עצמו בכת"י כדין מי שחייב עצמו במה שאינו חייב אלא ודאי לא ס"ל האי דינא ואין חיובו דהלוה או הלוקח משוה קנין ועל האלן הזה סמכתי ופסקתי דהשכירות בטלה הן אמת דעקר דינו של המשבי"ר צל"ע במאי דכתב דאין חיובו דשמעון המוכר מחייבו לראובן לקנות וכו' דצ"ע כיצד היה חיוב המוכר דלא מהני דזה צ"ע כמו שתמה עליו רב המחז"ק זלה"ה בספרו על דבריו אלה יעו"ש מכל מקום מצד חיוב הלוקח עצמו לא נגע ולא פגע בשום ספק והרב עצמו לא נרגש מזה כלל לחייב לראובן לקיים המקח מצד חיובו שנתחייב בכת"י שלו ועל זה סמך לבי:
שוב ראיתי להרב פתח"י תשוב"ה בחומ"ש ס"מ סק"ג שכתב וז"ל עיין בתשובת שבות יעקב ח"ג סקמ"ה שכתב אודות ראובן שתובע לשמעון עם כת"י שיש בו נאמנות שחייב לו סך כו"ך ושמעון משיב שמעולם לא לוה ממנו רק שערב לו בעד לוי לאחר מתן מעות וכיון שלא עשה קנין לא חל הערבות הנה אם ראובן מודה לו אפע"ג דלכאורה נראה דמשתעבד כמבואר בחו"מ ס"מ דאם כתב לו בשטר חייב אני לך מנה מתחייב אפילו בלא קנין מדין ערב אפע"ג שלא קבל מעות כי אלימא מילתא דשטרי מכ"ש היכא שעשה כן בשביל ערבות ברם ראיתי בתשובת רמ"א סע"ב ובתשובת חוות יאיר סקל"ז שפסקו להפך היכא דידעינן שחיוב זה בשביל ערבות לאחר מתן מעות בלא קנין אינו כלים לכך אין להוציא מידו כלל עכ"ד וכן פסק נמי הרב"י עייאס זלה"ה ספ"ט והרב חו"ט המשול"ש להר"ץ סכ"ה יעו"ש א"ך מכל זה מוכח דלא כהרב מהר"ב זלה"ה ודברי עמדו ונצבו וצויי"ם וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: