שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן פו
על ענין הבגדי שבת ומועד שעושה אדם לבניו מה דינם אחר מיתת אביהם אם יכנסו לכלל חלוקה בין האשה והבנים או נימא הואל ועשאם להם אביהם בחיים חייתו לא יכנסו לכלל חלוקה דלא מצינו בלשון התקנה אלא כל מה שימצא לו יחלוקו היורשים עם האשה וממנה יש ללמוד לבגדי הבנים דלא יכנסו לכלל חלוקה דלא מקרו אשר ימצא לו הואל והקנה אותם לבניו או דלמא הואל ומצינו למר"ן בש"ע ס' צ"ז סכ"ו פסק כסברת הרמב"ם זלה"ה שהביא הטור דמחלק בין בגדי שבת לבגדי חול וס"ל דבבגדי שבת בע"ח גובה מהם ויהיב טעמא הרב המגיד והביאו הרב"י והסמ"ע סקס"א דהואל והם בגדים יקרים מסתמא אינו מקנה להם אלא על דעת אם יצטרך להם ימכרם וא"ך הואל ויש לו זכות כשיצטרך להם הוו כשל האב ייכנסו לכלל החלוקה יעו"ש ואני בדעתי דעת הדיוט מפשט פשיטא לי דלא יכנסו בכלל חלוקה דלא יהיה אלא עדיין יש לו זכות לאב כשיצטרך א"ך משם מוכח דכל זמן שלא נצטרך להם דהבן נינהו וא"ך הואל ומת האב ומעולם לא נצטרך להם האב ולא הוציאם מרשות הבן בודאי אין זכות ליורשים בהם כלל:
ואמרתי אני לכאורה דיש להביא ראיה ג"ך לדברי מדברי מור"ם ס' רפ"ו ס"ג דשם כתב וז"ל מי ששדך בנו וקצב ליתן נדוניה ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטל הנדוניה אלא מחלקו שהרי לא זכה בחיי האב ע"ך א"ך מכאן משמע דוקא הנדוניה דעשאה לו אדעתה דנשואין וקודם הנשואין לא זכה כלל הוא דנכנס לכלל חלוקה דון מינה אבל בגדי שבת ומועד שעשה לו ללבוש וזכה אותם לו בחייו אפילו יש זמן שחוזרים לאב כשיצטרך עכ"פ הואל ובחייו לא הוציאם ממנו האב עדיין הבן בזכייתו ואין היורשים מוציאים אותם ממנו אלא דיש לדחות ראיה זאת ונימא דאדרבא זיל לאידך ניסא דמור"ם בא להשמיענו חדוש דאפילו נדוניא דעשאה האב אדעתה לזכותה לו זכייה גמורה ולכשיזכה בה לא נשאר בה שום זכייה לאב עכ"ז בא לומר דהזמנה לאו מילתא היא אלא כל זמן דלא זכה הבן עדיין דאב הוא אבל בגדי שבת יש לומר הואל וקי"ל דאפילו לאחר זכייה עדיין יש רשות לאב כשיצטרך להוציאם מרשותו לא הוצרך להשמיענו הואל ואין בזה שום חדוש ולכך נראה דמדברי מור"ם לא מכרעה מילתא והגם דלדעתי דצד הראשון הוא העיקר ויש מזה ראיה עכ"פ הרוצה להתעקש יכול לדחות והדוחה דוחה בקש: גם ראיתי מה שפסק הש"ע בס' רפ"ח בדין האחים שחלקו ששמין בגדי שבת שעל בניהם אבל לא בגדי חול ולכאורה ג"ך היה נראה לדמות נדו"ד ג"ך וכמו שהאחים כשיבואו לחלוק שמין בגדי שבת שעל בניהם כן האחים שבאו לחלוק בנכסי אביהם הדין כן אלא אחר העיון יש לחלק ביניהם ולא מבעייא לדעת הסמ"ע שם בס' רפ"ח סק"א דכתב דיש חלוק בין האחים שחלקי לבעל חוב דבבעל חיב למה אינו מוציא מן הבנים בגדי חול הואל והאב עשאם להם קנוים להם בידם ואינו יכול להוציאם. ובבגדי שבת שהם קנוים על תנאי. כשיצטרך יוציאם. אבל באחים הרי הם כשותפין וש"ש בהדדי ואין רשות לשותף ליתן דבר מהשותפ' ואם נתן מוציאים מידו ולכך בבגדי שבת שמין אבל בגדי חול מסתמא מחלי אהדדי יעו"ש וא"ך הרי יש חלוק בין מה שעשה האב לבנים הרי הוא קנוי בידם אבל באחים אינו קנוי ולכך שמין וא"ך מה שעשה האב לבן הרי הוא קנוי ואין שמין אלא אפילו לדעת מר"ן דכתב הטעם שם שאין שמין בגדי חול היא מפני שכבר זכו בהם לעצמן א"ך דון מינה דבגדי שבת לא זכו עכ"פ יש לחלק דאיכא למימר דבבגדי שבת האחים לא נתכוונו כלל לזכות זל"ז ואפשר כדעת הסמ"ע דס"ל דדבר כזה אין רשות לשותף ליתן ולכך מוציאים גם יש לומר דהואל והאחים עצמם באו לחלוק יכולים לומר דיותר אינם רוצים ליתן להם והרי נצטרכו להם אבל כשהאב עצמו עשה הבגדים לבניו ומת הואל והוא עצמי לא גילה דעתו שרוצה ליקח אותם מהבן מאן לימא לן דאין רוצה לזכותם עוד להבן כדי שיזכו בי היורשים ואין משם סתירה:
ויש ראיה מפורשת לדברי ממה שפסק הש"ע בס' ע"ר ס"ב וז"ל מציאת בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אפע"פ שהם גדולים וכו' הרי אלו שלו וסיים מור"ם והוא הדין אם הרויחו בסחורה או במלאכה אבל אם מת אינו מוריש מלאכת בן אחד לשאר יורשים עכ"ל וכתב הסמ"ע סק"ה וז"ל אינו מוריש מלאכת פירוש אם מת האב אף שכבר הרויחו בסחורה או שכבר נעשה המלאכה מ"מ הואל ועדיין בידו והוא מת איני מוריש וכיוצא בזה כתב ב"י סו"ס קע"ז דאף המציאה שמצאו בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמי ע"ך:
והנה הגם דמדברי מור"ם אלי אין הוכחה לדברינו דטעם דברי הרי הוא מבואר בדברי הגהו"ת מרדכי דהטעם הוא דכמי שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו הכי נמי לא יוריש יגיעת שמעון לראובן ומטעם זה אפילו תפס כבר האב מן הבן מה שהרויח עכ"ז הואל והם עדיין ביד האב לא יורשים אבל בנדו"ד שהבגדים מעשה האב נינהו איכא למימר זכו היורשים עכ"פ ממה שהביא הסמ"ע דברי הרב"י סו"ס קע"ז דאף המציאה שמצא בחיי האב ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמו ע"ך משם יש ראיה לנדו"ד דהתם הטעם הוא דמדשתק האב ולא תבע אמרינן דמחל וזכה הבן לבדו מכ"ש דאדרבה חזינן דהאב זכה לבן בחיים חייתו ומעולם לא תבע האב הבן לקחת הבגדים מידו בודאי דדעתו עדיין לזכות בהם הבן ואין לשאר אחיו כלום ועיין להרב משחד"ר שתמה ע"ד הסמ"ע שמביא דברי הרב"י ע"ד רמ"א דרב המרחק ביניהם דדברי רמ"א הם משום שאין האב יכול לזכות יגיעת בן זה לבן אחר ולכך אפי' הם בידו של האב ודברי הרב"י הם דוקא בדעדיין ביד הבן ומטעם הואל ושתק האב בודאי מחל ולא דמו זל"ז יעי"ש שתמה כן על הסמ"ע ועל כנה"ג שגם הוא כתב כן יעו"ש ועכ"פ אנן בדידן יש לנו ראיה מוכחת מדברי הרב"י הנז' דשתיקה דאב מועלת לזכות הבן לבדו ולדעתי נראה דגם במתנות שנתנו לבן ועדיין האב לא לקחם מיד הבן הגם דפסק מור"ם בסימן ע"ר ס"ד דהם דאב היכא דשתק האב ולא לקחם אמרינן בהו בודאי מחל בהם ואין לשאר יורשים שום זכות כלל. זהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: