שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן עד
עמדו לדי"ת שתת' מאיר תובע לאברהם וטען מאיר שזה כמה גנב איהו איזה חפצים למשה שהיה מאיר הנז' מושכר עמו וכשגנבם מאיר הנז' מכרן לאברהם הנז' ועדיין דמיהם בידו שעדיין לא פרעו ועכשיו העמיד מאיר הנז' בצדו אלמנת משה הנז' שנגנבו ממנו החפצים היא ויתומיו ואומר דעו כל מה שמכרתי מאותם חפצים הם של משה בעל האלמנה הנז' ואבי היתומים וידי מסולקות מאותם מעות דשל האלמנה והיתומים הם ולהם משפט הירושה ואברהם הנז' השיב אמריו שלא יתן כלום דמיום שמכר לו מאיר הנז' עד היום כבר עברה עליו שמיטה ואם יש בידו פרוזבול יוציא אותו ותכף מאיר השיב אמריו מה טיבו של פרוזבול ולא ידע אפילו שמו של פרוזבול מהו יומ"ץ: תשובה נחזי אנן אם בהניח נניח שהמעות האלו שיווי החפצים אם משעה שמכר מאיר הנז' החפצים ונתחייב בדמיהם אברהם הנז' חשבינן ליה למשה בעל החפצים נתחייב ולא למאיר ונעשה משעה ראשונה משה הוא המלוה ואברהם הוא הלוה דידיה ואם כך הוא בודאי דטענת אברהם הנז' דרוצה לזכות מכח שמיטה שעברה אין בטענתו כלום הואל והלואה זאת חשיב משה הנז' הוא המלוה וא"ך אפילו לא יהיה ביד האלמנה והיורשים שום פרוזבול יכולים הם לגבות החוב מכח דילמא מורישם היה לו פרוזבול ונאבד וכמ"ש מר"ן בסס"ז סכ"ט וז"ל יתומים גדולים טענינן ליהו שמא היה לאביהם פרוזבול או שמא התנה שלא ישמטנו בשביעית ע"ך וא"ך גם כאן הכא הגם שלא יוצדק טענת שמא התנה עכ"פ יוצדק דילמא משה אביהם היה לו פרוזבול ואבד ואפילו אם תעבור שמיטה אחר מיתת משה הנז' עכ"ז אינם משמיטם דלגבי חלק היתומים בהלואה זה בלא"ה א"ץ פרוזבול וכמ"ש בסכ"ח דיתומים קטנים א"ץ פרוזבול וכתב הסמ"ע בסק"ן דלא שנא מה שהלוו משלהן ל"ש מה שהלוו משל מורישן דהב"ד הם אביהם של היתומים ושטרותיהן וכל אשר להם כמסורין לב"ד יעו"ש אלא דאפילו חלק היתומים הגדולים וגם חלק האלמנה שהוא מחצה בנכסים דבעינן פרוזבול דלגבי חלק הגדולים הרי הוא מבורר מדברי מר"ן סכ"ח דכתב דקטנים א"ץ פרוזביל אבל גדולים פשיטא דצריך וכן מפורש בב"י יעו"ש וגבי חלק האלמנה נמי בודאי דצריכה לכתוב פרוזבול על הלואתה דלזה הושוואו איש לאשה דלא תעבור על לא יגוש וכן פסק מר"ן ג"ך בסי"ז דמשם באירה דאשה משמטת והגם דחוב זה יש בו שותפות ליתומים קטנים וגדולים והאלמנה בודאי דלא נימא דכמו דהקטנים אינם צריכים לגבי חלקם גם הגדולים עם האלמנה לא יצטרכו דהא כתב מר"ן ג"ך בס' ז"ך וז"ל חמשה שהלוו לאחד כל אחד ואחד צריך פרוזבול ע"ך אלא כדדייקינן נראה דגם חלק האלמנה והיורשים הגדולים לא אבדו חלקם דהא מצאתי ראיתי להרדב"ז ז"ל הובא דבריו בס' כר"ח ס' צ"ה דהלואה שנעשית עליה פרוזבול אפילו עברו עליה כמה שמיטות ולא עשה שום פרוזבול אינו משמט יעו"ש וא"ך גם כאן נימא דשמא אביהם בשמיטה ראשונה עשה פרוזבול ותו לא צריכה הלואה זאת שום פרוזבול וא"ך אפילו תהיה הלואה זאת באופן שעברו עליה שני שמיטות אחת מימות משה ואחת אחר מיתתו לא אבדו היתומים הגדולים והאלמנה חלקם וכס' הרדב"ז וכן מדוקדק אצלי דמר"ן עצמו פסיק ותני כס' הרדב"ז יעויין בלקוטי דידי הש"ע בסי' ס"ו סכ"ט מה שדקדקתי דמר"ן כהרדב"ז ס"ל יעוש"ב גם דעדיפא מזה מצאנו בכאן דהא האלמנה והיורשים לא ידעו מהלואה זאת עד היום הזה וא"ך אם המצא ימצא דאביהם המת מעולם לא עשה פרוזבול לא הוא ולא יורשיו אחריו לא אבדו הלואתם דעכשיו הוא שנתודע להם ההלואה ולא גרע זה ממ"ש מר"ן בס"ו במי שכפר לחבירו ונשבע לו ועברה שמיטה ואח"ך הודה דחייב לשלם וטעמא טעים הסמ"ע דהואל ולא היתה לו תביעה עליו בשעת השמיטה אח"ך הויא כהלואה חדשה וא"ך יכולים ללמוד זה במכ"ש כמו שהדעת נותן לבעלי מדע וא"ך פשוט אילו היה מה שלא היה כדאמרן היה אברהם מחויב לשלם לאשה ולבנים אבל לפי האמת כ"ז מאריך טרחא דמה לו לאברהם הנז' עם יורשי משה הנז' ומאן לימא לן דכדברי מאיר כן הוא דחפצים אלו היו של משה ואפילו יהיו דידיה נינהו לאו בע"ד דידיה נינהו האשה והיתומים דגבי אלו היו החפצים קיימים היה מחייב אברהם הנז' להחזירם להם אחר שיתנו לו דמי הקנייה כדין גנב שאינו מפורסם שעשו בו תקנת השוק וכמ"ש הטוש"ע עכ"פ עכשיו שהחפצים כבר כלו ונאבדו מן העולם מה להם אצלו הלא דינם עם מאיר הנז' הואל ויש לו ממה לשלם ומאיר דינו עם אברהם וא"ך הואל ומאיר הנז' תחילת דברי פיהו סכלות ופיו הכשיל אשר לא ידע אפילו שם פרוזבול בודאי דפטיר אברהם הנז' מאותה הלואה וכתבתי זה להוציא מדעת אחרים ופשוט הוא וצוי"ם וימ"ן. כ"ד החו"פ סאלי יע"ה:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: