אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן עא

סימן ע

לרבאט יע"ה לכמהר"ש ן' ישעייא נר"ו השקפתי לטובה על מה שנסתפק כת"ר בפירושה דהאי מילתא שמצא כתוב בספר לקוטי דינים ששם נמצא כתוב בזה"ל לצורך שעה מבטלין התקנה אשר תקינו ב"ד הגדול ממנו בחוכמה ובמנין ע"כ וכת"ר ספוקי מספיקא ליה אם פירושה הוא דכשיהיה צורך שעה יכולים ב"ד האחרון לבטל דברי ב"ד הקודמים אפילו יהיו הקודמים גדולים מן האחרונים עכ"ז הואל ויש צורך שעה יכולים לבטל או דלמא פירושה הוא דמה שאמרו אין ב"ד יכולים לבטל דברי הקודמים להם אלא עד שיהיו הב"ד השנייה גדולים מן הראשונים וגם יהיה צורך שעה והגם שאין הלשון מורה בפירוש זה אולי טעות סופר נפל בספר וחסרון תיבות נפל כאן וצריך להוסיף שאין מבטלין ב"ד השני את תקנת ב"ד אלא א"כ לצורך ובעינן שיהיה גדול מן הראשון בחכמה ובמנין:

ואל השליש לו בא ספק שלשי דלכל הפירושים יש להסתפק אם בכלל הבטול יש לבשל ב"ד האחרון גם תקנת ישוב הואל ויש ליתא דגזל זהו תכלית דברות קודשו:

דע לך דלגבי מה שנסתפקת בפירושה דמילתא לאו ספק כלל כי הואל ולשון חכמים מרפא אור מצוחצח הוא ומתפרש כפשוטו דכוונתו לומר דהגם דקי"ל אין ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"ך גדול ממנו וכו' עכ"ז אם יש צורך שעה יכולים לבטל אפילו אינו גדול ממנו וא"ך הואל ולשונם לשון הזהב ופירושו מזהיר מי הביאנו לבית הספק לומר דילמא טעות נפל ולבדות דברים מלבינו חלילה:

עיניך הפקוחות ישגיחו בפסק הש"ע בחומ"ש סוף סס"א ששם פסק מדקדקין לשון השטר ודנין עליו ע"פ אותו דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי ומפני כך כתב אותו לשון ע"ך:

ועדיפא מזה כתב כנה"ג בכללים נפרדים אות י"ג ז"ל כל היכא שאנו מבינים כוונת השטר אפע"פ שהוא כתוב בדרך אחרת אין לתלותו מט"ס מהרד"ך בית ב' ח"ו ע"ך הרי לפניך דאפילו במקום שיש לתלות בטעות סופר אין לנו לתלות אלא מדקדקין הלשון ודנין עליו מכ"ש במקום שהאותיות והתבות פורחות ומזהירות הן ופירושיהן כהאי נדו"ד מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לשבש הספרים חלילה. ולא תיסק אדעתין לחלק כלל ולומר דעד כאן לא דברו מר"ן ומהרד"ך ז"ל אלא בשטרות אבל בספרים או בכתיבות אימא לא זה אינו דכבר ידוע מה שפסקו הפוסקים דילפינן ממה שימצא כתוב בכתיבות הראשונים ולמדין אפילו מאגרותיהם ללמוד מהם אפילו לכתיבת גטין כמו שמצינו למהרש"ל ז"ל בתשובה נדפסה בתשובות מהר"ם איסרלאס ז"ל שבא הרבה להוכיח את מהר"ם על שכתב במכתבו שם משולם מלא וא"ו ובנחמיה כתב משלם חסר והביא שם תשובות קדמוניות אשר בהם כתוב כשתסתפק באיזה שם מן השמות איך תכתוב בגט תוכל לסמוך על כתבי החכמים אפילו באגרת שלומים דאוקמינן להו אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת עכ"ד דברי מהרש"ל ותשובתו זו הביאה הרה"ג בס' מוצ"ב ס' טו"ב להלכה ולמעשה יע"ש הרי לך דכל הנמצא בכתב ידי החכמים אפילו דרך אגרת לא אמרינן בטעות נכתב או בלי השגחה אלא בדיוק עצום מכ"ש נדו"ד שהכתב הלוה הוא כתב חכם שהיה מלקט הדינים הלכות פסוקות מאין ולאין לומר דבטעות נכתב אין לנו אלא מה שכתוב על הספר ותו לא מדי:

ועל הספק השלשי שנסתפק כת"ר אם גם בחזקה ישוב שהדבר יש בו ליתא דגזל אם ב"ד יכולין לבטל או לא וכוונת כת"ר רצויה דלא אמרו יכולים לבטל אלא במקום דליכא דררא דממונא אבל במקום דאיכא דררא דממונא אין שום ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו אפילו יהיה האחרון גדול מהראשון: דע לך דמן הגמרא מוכח דאין שום חלוק כלל בין ממונא לאיסורא דידוע הוא דכלל זה דאין ב"ד יכולים לבטל וכו' תחילתו נזכר בעדיות מ"ה יע"ש ובמס' מגילה ד"ב ובמו"ק ד"ב ובכמה מקומות ובכללם גטין דל"ו ע"ב שם איבעייא להו כי התקין הלל פרוזבול לדריה הוא דתקין או דילמא לדרי עלמא נמי תקין למאי נפקא מינה לבטוליה אי אמרת לדריה הוא דתקין מבטלין ליה ואי אמרת לדרי עלמא נמי תקין הא אין ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין מאי ת"ש וכו' וכתבו שם התוספ' ז"ל אלא א"כ גדול וכו' וא"ת היכי דמי אי דפשט איסורו ברוב ישראל אפילו גדול ממני איני יכול לבטל כדאמרינן בפרק אין מעמידין גבי י"ח דבר שאפילו יבוא אליהו וב"ד אין יכולין לבטל ואי לא פשט איסורו ברוב ישראל אפילו קטן יכול לבטל כדאמרינן גבי שמן דר"י נשיאה וב"ד נמנו עליו והתרוהו משום דלא פשט ברוב ישראל וי"ל דדוקא בי"ח דבר אפילו גדול אין יכול לבטל מטעם דאשכחן בירושלמי מפני שעמדו עליהם בנפשותם כדאיתא התם דתלמידי ב"ש היו הורגים בתלמידי ב"ה והיכא דלא פשט כגון שמן אפילו עמדו בנפשותיהם אפילו קטן יכול לבטל עכל"ה העולה מדברי התוספ' הללו דכל שעמדו עליהם בנפשותם ונתפשט אין לו שום בטול בעולם וכל שלא נתפשט אפילו עמדו עליו בנפשותם אפילו קטן יכול לבטלו. אך דבר שלא עמדו עליו בנפשותם אך נתפשט בעולם בזה הוא דאמרו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"ך גדול ממנו בחכמה ובמנין וכן בא בפסקי התוספ' שם וכן נרמז במג"א ריש ספ"ח יעו"ש וא"ך מדברי הגמרא זו ומדברי התוספ' הנז' יתברר לך שני הספיקות יתברר לך דאותו ספק שרצה כת"ר לומר דמאי דאמרו חכמים אין ב"ד יכיל לבטל דברי ב"ד חבירו אלא דוקא לצורך שעה דליתא להא פירושה כלל דהא מדברי הגמרא והתוספ' וכו' לא נזכר כלל שיהיה צריך הדבר להיות דוקא לצורך שעה אלא במקום שיכולים לבטל אפילו בלי שים צורך כלל דהיינו אם יבוא ב"ד שגדול מחבירו וירצה לבטל דברי ב"ד חבירו הדין שיכול לבטל אפילו בלי שום צורך כלל ובמקום שאין יכולים לבטל דהיינו היכא דנתפשט דבר שעמדו עליו בנפשותם אפילו ב"ד הגדול מחבירו אין יכולים לבטל כלל אפילו לצורך וא"כ מה שכתבו בלשונם בזה"ל דמה שאמר במקום שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"ך גדול ממנו בחכמה ובמנין ואם אינו גדיל אין יכול לבטל על זה כתבו האחרונים דלצורך שעה מבטלין:

ויתברר לך ג"ך מן הגמרא הנז' דאין חלוק בין ממונא לאיסורא וכלל אחד הוא דבמקום דיכול לבטל בין באיסור בין בממון ובמקום דאין יכול לבטל בין באיסור בין בממון ושקולים הם:

א אלא דראיתי להרב מג"א בסו"ס תר"ץ שכתב ז"ל ואין ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד אלא א"ך וכו' ובתוספו' ביצה וביבמות כתבו דבדבר שבממון יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו משום הפקר ב"ד הפקר ולכאורה לא משמע כן בגטין דף ל"ו גבי פרוזבול מיהו י"ל דהתם הוי מילתא דאיסורא שמא על ידי כן יהיו נמנעים מלהלוות ע"ך מלשון זה יתברר לך דדוקא התם בגטין בדין פרוזבול הגם שהוא ממון עכ"ז משום שהדבר יש בו איסור שיהיו נמנעים מלהלוות משום הכי אמרינן אין ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו אבל שאר ממון יכולים לבטל משום הפקר ב"ד הפקר אפילו לממון שטרחו ויגעו בו בעליו מכ"ש חזקת ישוב שעקר יסודה זוכה בה מדין תקנה שיסדו רבני שאלונקי מימות הגאון מוהר"י ן' חביב זלה"ה משום דנכסי עכו"ם הרי הם כמדבר ומשם ואילך נתפשטה תקנה זו בכל תפוצות ישראל דכל הדר בקרקע עכו"ם יהיה זוכה בחזקת ישוב ודאי אם יעמדו ב"ד אחר גדול או אם היא צורך שעה יכולים לבטל. כל זה אני כותב בריש מלין להפקת רצונך יען כי מעולם חלילה לא נשמע כדבר הזה שעמדו באיזה זמן לבטל חלילה דמאן ספין ומאן רקיע לבטל תקנת גאוני עולם זיע"א וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה