אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן סג

סימן סב

ראובן שלח סחורה עם גוי אחר להוליכה לו לאהלי קדר למקום שהזמין עצמו ראובן הנז' לילך שם להסתחרר באהלי קדר והגוי הנז' הלך לשם למקום השוק מקום שנדמה לו שם יזדמין ראובן למסור לו סחורתו ואזי כשלא מצא שם ראובן רצה ללכת לאהלו מקום חנייתו ויולך הסחורה עמו עד יבוא ראובן למוסרה בידו כי כן דרך החמרים אך מזל שעה גורם שם באותו השוק נמצא שמעון וכשראה שהגוי לא מצא לראובן נענה הוא ואמר לגוי תן בידי סחורות ראובן ואני אטפל למוסרם לידו ונתרצה לו הגוי אחר שקבל ערב ממנו על זה יען כי הגוי אינו יודע את שמעון מה טיבו ומה טוב טעמו ועל זה הוצרך לקבל ערב ולמוסרה לידו ושמעון טעמא טעים שנזקק לזה יען כי לדעתו לחסד גדול נתכוון כי באותו זמן היה בלבול בדרכים וחשב בדעתו אולי הגוי יום מחר ומחרתו יבוא לומר שהסחורה נאבדה מידו מכח בלבול הנמצא באותו זמן על כן אמר שלחסד רב יחשב לו להצילו מיד הגוי להביא ליד ראובן אך דא עקא יען כשקבל שמעון הסחורות מיד הגוי לא הניחם בידו עד בוא ראובן אצלו אלא הלך והפקידם אצל אחיו שיש לו שם אוהל אחד עם אהלי קדר במקום חנייתם במחנה שר הפלך ויען אחר עבור יום או יומים משעה שהניחם שם שמעון והלך לו נתאספו המון רב מפלשתים וכו' והלכו והרסו ונתצו חצר השר ושללו כל אשר היה חונה שם ובכללם גם הבית של אחי שמעון הנז' והן היום כשבא ראובן לתבוע לשמעון לתת לו סחורתו שקבל מן החמר שלו יצא לטעון טעון כי הוא לטובה נתכוון ונתקיים בו לטוב קויתי ויבוא רע והואל ובאונס נשללה מה בידו לעשות אנוס רחמנא פטריה ע"כ:

תחילה וראש צריך לדעת הואל וראובן זה מסר סחורתו ביד הגוי ולא ביד שמעון אם יכול שמעון זה לומר לראובן לאו בעל דברים דידי את: זה תלוי במה שנברר מה דינו של שמעון זה אם יתבענו הגוי עצמו מה דינו עמו הנה נראה פשיט דאם יבוא הגוי לתבוע לשמעון בודאי דיש לחייבו דהא שמעון זה אומר שהסחורה שקבל מיד הגוי לא הניחה תחת ידו אלא הלך והפקידה אצל אחיו במקום אשר הוא חונה שם הרי אתינן לדינא דפסק הרמב"ם והש"ע סי' רצ"א סכ"ו שומר שמסר לשומר חייב אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דאומר את מהימנת לי היאך לא מהימן לי אפילו אם ידוע שהשני טוב וכשר יותר מראשון יע"ש וא"כ הואל ושמעון זה הלך ומסר הפקדון לאחר הדר דינו לדין שומר שמסר לשומר ה' דחייב והגם דהגוי לאו בר שמירה הוא כמ"ש בש"ע ס' ש"א ס"א שהגוי נתמעט מדין שמירה ואפילו פשע הישראל פטור יעו"ש עכ"פ גוי זה מסר לשמעון פקדון של ראובן למוסרו לראובן ונתחייב שמעון זה בשמירת סחורה זו מכח ממין ראובן והואל ומכח ממון ראובן בא לתבוע בודאי שמעון חייב מדין שומר שמסר לשומר כמ"ש מפסק הש"ע הנז':

ואין לפטור לשמעון הואל וזה דרכו להניח פקדונותיו אצל אחיו א"כ נימא דיהיה פטור ממ"ש הש"ע בס' רצ"א סכ"א כל המפקיד אצל בעה"ב בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד יעו"ש ומצינו למהר"ם אלשי"ך ס"כ שכתב משם המרדכי דלאו דוקא אשתו ובניו אלא הוא הדין שכירו ושותפו וכל מי שדרך להניח בידם שלהם יעו"ש ופסק מהר"ם אלשי"ך ה' הובא בס' תוש"י ח"א ס"ט יעו"ש:

זה אינו מכמה טעמי חדא דהא מצינו למהריט"ץ זלה"ה שכתב בס' רל"ד דהא דקי"ל כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דוקא כשהוא בעיר אבל לא אמרו שיניח אשתו ובניו ויצא מהעיר לפי כשהוא בעיר עינו עליהם אבל לא כשיצא מהעיר יע"ש וא"כ גם כאן הואל והניח הסחורות אצל אחיו והלך לו לעסקיו כמעט כרחוק מעיר לעיר בודאי לא אמרינן בזה דינא דכל המפקיד ע"ד אשתו וכו'. זאת ועוד אחרת דבנדו"ד לא איירי כאן בדין מפקיד דהא הגוי הזה לא מסר אותם ביד שמעון בתורת פקדון אלא מסר אותם לידו להוליכם לראובן בתורת שליחות וראיתי להרב ק"פ אות פ' סל"ו כתב משם מהרשד"ם דהא דקי"ל כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דוקא מפקיד אבל שליח לא אמרו בו הכי יע"ש וסברת מהרשד"ם זאת מוסכמת היא יען כי מתובלת ומוטעמת היא דהואל ולא נתנה בידו אלא להוליכה לבעלים ולא הניחם זמן זמנם מהיכן תיסק אדעתין לומר שמסרה לו אדעתא שאם ירצה להניחה ביד אשתו ובניו תהיה מונחת זה לא שייך לומר כן:

גם מעקרא ובראשונה נדו"ד לא נכנס בסוג ספק זה דהא גוי זה אפילו לשמעון זה לא ידע מה טיבו ומה טוב טעמו למוסרה בידו ולא מסרה בידו אלא על ידי ערב וא"כ היאך יוצדק לומר שמסר לידו אדעתא דאשתו וכו' וא"כ מכל הני טעמי פשוט דאין לשמעון התנצלות מדינא דשומר שמסר לשומר וחייב הוא לשלם לגוי אלו היה בא לתובעו:

וא"כ הואל ושמעון זה הוא בר חיובא אלו היה בא לתובעו הגוי פשוט דראובן זה יכול לתבוע ממנו סחורתו ואינו יכול לדחותו ולומר ליה לא בעד"ד את וכמו שמצאנו להש"ך בס' רצ"א סקמ"א שכתב ז"ל ומ"מ אם פשע השני רצה גובה מהשני ואיני יכול לומר לאו בעד"ד את דומייא דגזל ונתייאשו הבעלים וכו' ע"כ ועיין בס' כר"ח ח"א סצ"ט שכתב דראובן שהפקיד חפץ ביד שמעון ושמעון הפקידו ביד לוי וכו' דשניהם משועבדים למפקיד רצה מזה גובה רצה מזה גובה יעי"ש שכתב כן משם מוהריבו"ן והמשבי"ר זלה"ה ומזה נלמוד דאין שמעון זה יכול לביא בטענת לאו בעד"ד את ומה גם דנדו"ד אין אנו צריכים לכל זה דהא מעקרא ובראשונה מסרם הגוי לשמעון ושמעון סלק הגוי משמירתם ונעשה הוא שליח במקום הגוי וא"כ פשוט דאין לשמעון זה מפלט ומנוס לומר לאו בעד"ד את וחייב לשלם לראובן:

אך מה שעדיין כאן מקום להסתפק הוא הואל ושמעון זה עקר טענתו היא כי הוא לטובה נתכוון להציל סחורה מיד הגוי ולהחזירה לראובן ובשביל זה עשה מה שעשה. האם יש צד לפוטרו מכח טענה זו. ולעד"נ דגם בטענה זו אין לו מפלט ומנוס דאפילו יהבינן ליה כל דליה דאם היתה סחורה זו ביד הגוי היתה נאבדת ומעשיו גרמו להצילה מיד הגוי עכ"ז אין לו פטור דלפי דבריו ג"כ הרי הדר דינו להיות כדין שומר אבידה דדינו הוא כפסק הש"ע ס' רס"ז סט"ו דדינו הוא דהוי שומר שכר יעו"ש והכי קי"ל וא"כ הואל ודין שומר הוא לו א"כ הדרן לחייבו מדין שומר שמסר לשומר דחייב וכדאמרן מילתא בטעמא וגם בדין זה אין לפקפק ולומר לפטור אותו מדין שומר שמסר לשומר הואל ושמעון זה ידעי ליה אינשי שמפקיד סחורותיו אצל אחיו וא"כ להוי פטור מדין כל המפקיד ע"ד אשתי וכו' הוא מפקיד: זה אינו. דהא לאו כולי עלמא ידעי ליה שדרכו להניח פקדונותיו אצל אחיו ומה גם דעדיפא והוא טעם כעקר הוא דלא נאמר דין זה דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד אלא במי שהפקיד ביד חבירו בזה הוא דאמרו מסתמא משעה שמסרו לידו אדעתא דהכי מסרו אבל בנדו"ד דלא מסר לי כלל אלא מצדו קבלו מיד הגוי ונעשה עליו שומר מצד עצמו מאין יש לנו לומר הואל ודרכו להניח ביד אחיו להוי פטור הרי יכיל זה לומר אין אני מאמין לאחיך כלל:

ואין להשיב ולומר דהואל ולדין שומר אבידה יחשב האיך נחייב אותו מדין שומר שמסר לשומר הרי עקר טעמא דשומר שמסר לשומר דחייב הוא משום דיכול זה לומר לי את מהימנת לי האיך לא מהימן לי וא"כ התינח במקום שהמפקיד מסר ביד הנפקד יכול המפקיד לבוא בטענה זו אבל בשומר אבידה שמעצמו נעשה שומר א"כ הרי יכול שמעון זה לומר מה אלו אף אלי מה לי אני מה לי אחי כולנו נעשינו שומרי אבידה:

זה אינו דכבר בא הדבר מפורש בס' חוכמ"ת שלמ"ה ס' רצ"א ששם נסתפק באיזה ספיקות ומכלל ספיקותיו כתב ז"ל וכן אני מסופק בשומר אבידה דיש לי דין שומר ולא נעשה מן המפקיד שומר אם זה מסרו לאחר אם יש לו דין שומר שמסר לשומר או לא כיין דעקר הטעם בזה מכח דאנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן בשבועה ובזה הרי גם לראשון לא מסר לו מדעתי רק התורה עשאתו שומר ומה לי זה או זה וכו'. הנה בכל הני דינים נ"ל כיון דעקר חיובם הוה משים דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. א"ך הכא נמי בכל הני דינים כיון שאינו ידוע לנפקד שהדבר ברור בלב המפקיד שנאבד כיון שאין ידוע זה בעדים וגם אינו ידוע אם היה מאמין לשני או לא וכל שאין ידוע להנפקד שהמפקיד עצמו יודע שנאבד חייב היא לישבע והוא איני יכול לישבע כיון דלא ידע הוי משויל"ם ולכן גם עתה הן נגד היורשים היינו אם מת המפקיד קודם שעמד בדין או שומר אבידה או זה שמסר לו רגיל להפקיד אצל השני אם בעליו האמתיים של החפץ אינם רגילים להפקיד אצלי חייב הוא לשלם כיון שאינו יכול לישבע עכל"ה הרי מבואר יוצא מדברי הרב דגם שומר אבידה שייך בו דין שומר שמסר לשומר דחייב: נשאר לנו לברר עוד מה להשיב על מה שטען עוד שמעון זה ואמר כי הסחורה הזאת אפילו אם לא היה תופסה איהו מיד הגוי היתה נאבדת יען כי הגוי הזה שהסחורה היתה אצלו אחר איזה ימים שנשללו האהלים שבשכונת שר הפלך ששם היתה בית של אחיו שוב אח"כ איזה ימים הלכו האנשים האנסים גם למקום אשר הוא חונה שם החמר של הסחורה הנז' ושללו אותו וכל אשר יש לו א"כ נמצא אפילו אי לא תפסה מידו היתה ראויה לילך לאבוד וכאבודה ועומדת דמייא. אלה היו דברי שמעון:

ועל זה אמינא דגם זה הבל מכמה טעמי חדא דמאן לימא לן דאם היתה נשארת ביד הגוי היה מוליכה לאהלו שנשלל. אפשר היה מוליכה למקום שלא נשלל: גם מאן לימא לן דהגוי לא היה מציל אותה אפשר היה רמי נפשיה ומציל: גם לא יהיה אלא כך אפילו אם היתה נשללת מיד הגוי יתחייב הגוי בדיניהם לשלם:

גם קשה הדבר לאומרו יען שאפילו לפי דברי שמעון זה הרי הוא אומר שהגוי החמר לא נשלל ביום שנשללה הסחורה זאת מבית אחיו אלא אחר עבור מ"מ שמונה ימים וא"כ הרי היה לראובן שהות לילך שם להביא סחורתו קידם יומי השלל ושמעון זה קרב מיתתה להאי סחורה שהביאה לבית אחיו המוקדמת לפורענות וא"כ מה מענה בזה לפטור עצמו בזה:

וטעם אחרון הכבד וכשר מכולם הוא אפילו יהבינן ליה כל דליה עכ"ז שמעון זה חייב יען כי כבר כתבנו דשומר שמסר לשומר טעם חיובו הוא הואל ואינו יכול לישבע משלם וא"כ מאן ספין ומאן רקיע לפוטרו מכח טענה זו שהרי אפשר שסחורה זו לא נאבדה כלל אלא אחי שמעון גנבה וקמה ליה ברשותיה ואיך יהיה לשמעון זה פטור הרי אינו יכול לישבע שנאבדה ומתוך שיל"מ ופשוט. והיה מקום עוד וצדי צדדין לחיוב אלא שבזה דיי והותר לחייבו ממה שכתבנו. זהו הנלע"ד וצו"ם וימ"ן שבט התרס"ד לפ"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה