שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן מד
ראובן מכר ביתו לגוי ונשארה לו חזקה והלך שמעון והשכיר הבית מן הגוי הלוקח ודר בה ימים ושנים ואח"ז בא ראובן לתבוע משמעון שכירות החזקה ושמעון השוכר טוען כי פרע כל שכירות לגוי מה דינו:
תחלה אציגה נא לפניך מה שראיתי להרה"ג מוהר"ר ר"ב זלה"ה בספר היקר משי"ש ח"ב סימן ן' ששם פסק וז"ל ראובן היה שוכר מן הגוי בית שיש לו בו חזקה לשמעון ודר בה כמה שנים עמד שמעון ואמר לו תן לי שכירות החזקה נראה דיכול ראובן לטעון בחלקי אני משתמש דהיינו בחלק שהייתי שוכר מן הגוי הייתי משתמש וגם מזה נראה דאם בית של שמעין ולוי והשכיר חלקו ליהודה בפירוש דיכול לומר בחלקי הייתי משתמש וגם שמעון יאמר חלקי הייתי שוכר עכ"ל ודע לך דהגם דפסק הר"ב ז"ל סתום וחתום ובאו דבריו בקצרה צריך לומר דודאי לא דבר הר"ב אלא בבית שהיה יכול להשתמש בו בעל החזקה עם בעל הבית אי בבית שיכולים להשתמש בו שני השותפים בזה הוא דיכול לטעון בחלקי אני משתמש דהא דין זה דיכול לטעון בחלקי אני משתמש מקורו הוא מדברי הרשב"א זלה"ה ופסקו מור"ם בס' קע"א ס"א יעו"ש ומצינו לרבותינו שחלקו בדבר וכתבו דדוקא אם היה חלקו של זה הדר היה מספיק לו בזה הוא דיכול לומר בחלקי אני משתמש הלאו הכי לא עיין בתשב"ץ ח"ג סרי"ו ועיין בס' משכנו"ת הרועי"ם מערכת שי"ן או"ץ ועיין להרב זרע יעקב דף ז"ך ועד אחרן עיין בס' כר"ם חמ"ר בפסק אחד של הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה וכך היה הלכה נוהגת וא"ך צריך לומר דגם הפסק הנז' של הרב ודאי הכי הוא דיכול לומר בחלקי אני משתמש דקאמר איירי במקום שטענה זאת צודקת דהיינו שיכולים שניהם להשתמש דוקא:
וזה נמי מוכרע ממקומו ומדבריו דסיים וכתב שם וז"ל וגם מזה נראה דאם בית של שמעון ולוי והשכיר חלקו בפירוש ליהודא דיכול לומר בחלקי הייתי משתמש ע"ך הנה דין זה דבית של שני שותפים והשכיר אחד חלקו דוקא ליהודא לא היה צריך הרב לכתוב דין זה בשם חדוש חדש דהא דין זה פסקו בית יוסף משם הרשב"א ופסקו ג"ך מור"ם בסוף סימן שס"ג וז"ל שני שותפין בבית והשכיר אחד מן השותפין כל הבית שלא מדעת שותפו צריך השוכר ליתן לשותף השני חלקו אבל אם לא שכר כל הבית רק חלק השותף שהשכיר לו א"ץ ליתן לשני כלום ע"ך וכתב הסמ"ע ס"ק כ"ה וז"ל אין צריך ליתן לשני כלים ואין לדמות זה למ"ש הטור והמחבר לעיל בסו"ס קכ"ה בשני שותפים שהיה להם חוב אצל אחד והוציא השותף אחד חצי החוב דמצי השותף השני לומר ליה מן פליג לך וצריך לחלוק עמו דשאני התם דהלוו או הקיפו לו יחד משא"ך בבית שדרים בו יחד או עומד להשכיר שכשהשכירו האחד יכול לומר לשני דור עם זה שהשכירתהו לו או השכיר ג"ך חלקך לאחר עכל"ה הרי לך דהסמ"ע מפרש לאותו דין דהשכיר אחד מן השותפים חלקו דוקא איירי במקום שיכולים שניהם לדור בו יחד הלאו הכי ודאי דאפילו השכיר מחבירו חלקו דוקא ודאי דחייב לשלם גם חלק השותף השני' אם הוא חצר דקיימא לאגרא כמ"ש שם בסי' שס"ג ס"ו יעו"ש אלא ודאי דפסק הרב המלאך רפאל זלה"ה לא איירי אלא במקום שיכולים להשתמש בשניהם יחד ותו לא מידי וקצת ראיה ג"ך ממה שראיתי בפסק אחד של רבני מקנאס הובא בס' כר"ח ח"א ספ"ו ששם נשאל ופסק דחזקת ישוב אינה אלא כטלטול בעלמא ואם דר בה שלא מדעתו אין חייב להעלות לו שכר ושכן פסקו כמוהריב"ע וכמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה יעו"ש ואי אמרת דאפילו במקום דלא שייך שישתמשו שניהם יכול לטעון המשכיר בחלקי אני משתמש למה הוצרכו שם לפטור הדר בחזקת חבירו משום דחזקת ישוב דינה כטלטול בלאו הכי אפילו בחזקת קרקע הרי הוא פטור מכח בחלקי אני משתמש אלא ודאי דבמקום שאין שניהם יכולים להשתמש טענה זאת ליתא כמ"ש משם הפוסקים הראשונים למעלה ולכך שם בפסק הרבנים מוהריב"ע והרב יעב"ץ זלה"ה הוצרכו למיהב טעמא משום חזקת ישוב הוי כטלטול ופשוט וא"ך קם בנדו"ד הואל ובית זה ששכר שמעון מגוי זה הלואי תספיק כולה לשמושו חייב להעלות לו שכירות החזקה והגם ששמעון זה טוען כי הוא היה משלם כל דמי שכירות הבית לגוי וגם דמי החזקה בכלל. דבריו אלו מהבל ימעטו דדבר ידוע דהמוכר הזה משעה שמכרה נשארה לו החזקה והוא רביע הבית וכבר נתנו רבותינו בעלי התקנה הקצבה שכל מה שנוטל בעל הבית הוא שיווי שלשה חלקים וחלק רביעי הוא לבעל החזקה וצריך לשלם לו שליש ממה שנוטל הגוי בעל החזקה כגון אם הגוי נוטל מהשוכר שלשה אוקיות בעל החזקה יטיל אוקיא וא"ך צריך לשלם אוקיא אחת לחודש כל ימי שדר בה השוכר הזה ואם לפי האמת עינינו רואות על פי השומא דבית זה קרקע וחזקה דמי שוויה כולה הוא השיעור שהיה נוטל הגוי כולו ושוכר זה מעולם לא עלה על דעתו שיש לישראל זה בו חזקה ולכך היה משלם כל דמי שוויה ביד הגוי עכ"ז עכשיו שתבעו בעל החזקה לא מהני ליה מה שהיה משלם גם חלק החזקה ביד הגוי וכמו שמצינו שפסק מר"ן בסמן שע"ג ס"ב בדין לוקח מן הגזלן דפסק שם וז"ל הפירות שאכל הלוקח בעוד שהיתה בידו צריך לשלם אותם לנגזל ודינו בהם עם הגזלן יעו"ש וגם כאן הכי הוא והכי מטין נמי דברי מור"ם דס' שס"ג ס"י דכתב שני שותפין בבית והשכיר אחד מן השותפין כל הבית שלא מדעתו של שותפו צריך השוכר ליתן לשותף השני חלקו וכו' משמע דצריך לשלם חלק השני ביד השותף השני בין פרע ביד הראשון או לא פרע. זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן הי"ז בימי קציר חטים ש"ש תרנ"ה לפ"ק:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: