אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן מג

סימן מב

ראיתי להרה"ג ר"ב זלה"ה בספרו משי"ש ח"א סרנ"ג שנשאל בראובן שנתפס ביד הגוים לפרוע סך מה ובהיותו תפוס אמר להם שהוא נושה בשמעון סך מה בשטר והראה להם השטר לגוים ונתפס שמעון לפרוע ושוב עמדו ראובן ושמעון לדין על השטר ההוא ונמצא שהוא פרוע והגוים עדיין תופסים לשמעון כפי השטר וכפי המונח הראשון שראובן נושה בשמעון ולא שמעו לקול דין ישראל ששמעון פטור והשיב על זה לכאורה נראה דיש להסתפק אם יתחייב מחמת אמירתו שאמר לגוים שנושה בשמעון אך כד מעיינין שפיר נראה שגם מזה פטור דהא כתב הרב"י בס' שפ"ו משם הרשב"א רואה אני לפטור שמעון אם עבר והחזיר השטר לגוי לפי שאין כאן דינא דגרמי ולא עוד אפילו היה ביד שמעין שטר פרוע של ראובן ונתנו שמעון למלוה נ"ל שהוא פטור מדיני אדם מטעם זה שאמרתי עכ"ל ואף שכתב הרב"י והביאו הג"ה שפ"ח דאם מסר שטר פרוע לגוים חייב התם בברי הזיקא כמו שמדוקדק וידוע שיכוף וכו' יעו"ש כך מוכרח לישב אם לא נאמר דפליגי ומעתה נראה דנדון דידן דאמירת ראובן לגוים שיש לו שטר על שמעון היא גרמא בנזקין ופטור הוא עליה והו"ל שמעון נתפס על חבירו ואין חבירו חייב לשלם כן נלע"ד אלה היו דברי המלאך ר"ב זלה"ה:

ולי ההדיוט לא נחה דעתי בפסק זה דהן אמת דראה ראיתי להרב הש"ך בסו"ס שפ"ח כתב דדברי הרשב"ץ דפסק מור"ם בס' שפ"ח מיפלג פליגי עם סברת הרשב"א דפסק בס' נ"ד ס"א ובס' שפ"ו ס"ג ומזה יצא לתמוה על מור"ם כיצד מזכה לבי תרי יעו"ש מכל מקום הרי מצינו להרב שדה הארץ שיישב דברי מור"ם וכתב וז"ל אמנם לענין הלכה נלע"ד כי כבר הסכימו הפוסקים בסברא דרשב"ץ שהביא מור"ם בהג"ה והביאה הרב פנ"י מש"ה ח"ב סמ"ט ועיין במ"ש הרב בני חיי שם סק"ב והביא ס' משא"ת בנימי"ן בס' פ"ה ומוהרש"ך סקל"ט ודברי מוהרש"ך שהובאו דבריו בתוך תשובת מוהר"ש הלוי ח"מ וכל הפוסקים הללו ס"ל דאי ברי הזיקא והפסידו מן הקרן דחייב וא"ך כפי זה שפיר פסק שם מור"ם בהג"ה ס' שפ"ט דבברי הזיקא מחייב וכדעת היש אומרים שהביא בס' שפ"ו וכדכתיבנא דכן עיקר וכד מעיינת בה נוכל לפרש ולומר דאפילו הרשב"א יודה בענין זה הדין שכתב מור"ם בס' שפ"ח בשם מוהרשב"ץ דכיון דברי הזיקא ובודאי יבוא לו הנזק דכן כתב וכן אם מסר שטר לגוי וידוע שימסרו לשר וכו' וע"ש שהאריך עוד וכן היתה מסקנתו דלא פליג הרשב"א והרשב"ץ אלא יש חלוק בין ברי הזיקא ללא ברי הזיקא ובברי אפילו גורם דגורם חייב כגון ההיא דמסר לכותי והכותי ימסור לשר וכו' עכ"ז חייב ע"ש א"ך הואל ולדעת הרב שד"ה האר"ץ לא פלגן בהדייהו ודאי כך נאה ויאה לקיים דברי מור"ם ולא להוו פסקיו סתראי ונקטינן דכל בברי הזיקא חייב וממנו נלמד לנדו"ד דהואל והגוים הם נושים בראובן ומסתמא לא ימחלו בממונם דהא עדיפא מזה מצינו לפסק הש"ע בס' קכ"ח ס"א שפסק בדין הפורע חובו של חבירו דפטור הלוה דיאמר ליה הוה מפייסנא ליה ומחיל לי ועל זה סיים מור"ם שם וז"ל וי"א דוקא כשפורע לישראל אבל אם יפרע לכותי חייב לכולי עלמא יעו"ש והגם שמור"ם כתב דבריו בשם י"א כבר כתוב אצלינו באורך וברוחב דמור"ם לא פליג על מר"ן דגם בביתו הנאמן כך ס"ל והדבר בא באורך ועד אחרן מצינו פסק הרב הגדיל מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שכך פסק בשנים ושלשה מקומות וא"ך הרי אפילו במקום דלא מצינו הגוי המלוה ניגש לישראל הלוה עכ"ז אם זה הלך ופרע בעדו לא אמרינן שיכול הלוה לטעון הוה מפייסנא ליה הואל וגוים לאו בני מחילה מכ"ש בנדו"ד שהיו הגוים נוגשים לישראל הלוה וזה מסר שטר שבידו על שמעון ועל ידי זה פטרוהו פשוט דאין לך היזק מבורר יותר מזה והדרן לדינא דמור"ם דסי' שפ"ח דהתם אפילו גורם דגורם הוה עכ"ז חייב:

ואל תשיבני על ראיה זו ותאמר דא"ך השתא דאמרת דגוים לאו בני מחילה נינהו והוי היזק מבורר א"ך האיך יוצדק פסק הרשב"א דפסק מור"ם בס' נ"ה ובס' שפ"ו דבמוסר שטר פרוע ליד המלוה דלא היי אלא גרמא ופטור והתם משמע בין מסר ליד המלוה בין אם יהיה ישראל או גוי עכ"ז פטור. דשאני התם הגם שמסרו ליד הגוי לא ברירא מלתא דיכול להיות הואל והגוי פרוע אפשר יתבייש ולא יתבע מה שפרוע כבר או אפשר לא יהיה גזלן ומחמת הספק משמתינן ליה ופטור יעו"ש בדברי הסמ"ע בס' נ"ה סק"ה דלא ברירא מילתא אבל אם יהיה הגוי בבירור שנושה בלוה ודאי דלאו בר מחילה וכמ"ש בס' קכ"ח בדין פורע וכו' וממנו לנדו"ד דנושה בראובן וראובן נתן לגוים שטר זה בעד חובו ודאי לא ישקטו ולא ינוחו עד שיבואו לידי פרעון ואין לך ברירא יותר מזה ודו"ק:

עוד דעדיפא מזה לא ידעתי למה לא יתחייב מכח דבורו שאמר שהוא נושה בשמעון דשאני הדין דהרשב"א התם מיירי דמסר השטר לגוי ולא ידע אם הגוי יבוא לידי פרעון או לא וכדאמרן אבל בנדו"ד שהגוי תובעו וזה מסר השטר של שמעין ביד הגוי ומקיים ליה בדבורו שאומר שהוא נושה בו וילך הגוי ויקח המעות מיד שמעון למה לא יתחייב מצד דבורו שאומר שהוא נושה בו ובזה גורם שיפרע ממנו הגוי למה יגרע מהא דפסק הש"ע בס' כ"ח ס"ג וז"ל אם הגוי תובע לישראל ויש ישראל יודע עדות לכותי נגד ישראל ואין עד אלא הוא והכותי תבעו שיעיד לו במקום שדיני הכותי לחייב ממון ע"פ עד אחד אסור להעיד לו ואם העיד משמתין אותו וסיים מור"ם אבל אינו חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי אבל אם יש לברר ששקר העיד חייב לשלם יעו"ש וכן פסק מר"ן בס' מ"ו סל"ז בעדים שאמרו שקר העדנו דחייבים יעו"ע וא"ך ג"ך הואל וע"פ דבורו מוציאים ממון למה לא יתחייב לא ידעתי לחלק למה שם לא פטרוהו מכח גרמא ובכאן נימא דיהיה פטור: שוב ראיתי להרב יוא"ל זלה"ה בסק"ו שנשאל באחד שאמר לערל אחד שנגנבה לו גניבה שראובן הוא שגנבה ותפס הערל את ראובן ופסק שם הרב דזה האומר חייב משום מוסר ועל זה הוקשה לו למה לא יהיה פטור זה מכח דיוכל לומר אמת אמרתי כההיא דיודע עדות לגוי דס' כ"ח דפטור מתשלומין משום שיכול לומר אמת העדתי ועל זה הוצרך לחלק דבמסירות החמירו הואל ומדרכם לעשות על הנמסר עלילות ולהפסידו ולא כן בהלואה דאין מדרכם להתעולל להפסידו יותר ויותר יעו"ש משם נשמע דדוקא ביכול לטעון אמת העדתי הוא דמחלקינן בין דין העיד לדין מוסר אבל במקום שאין יכול לטעון אמת העדתי וחייב ודאי דהטעם הוא מדין מסור וא"ך גם כאן אין לך מסור יותר מזה וכדסלקא דעתיה דהרב המלא"ך זלה"ה בתחילת דבריו שכתב וז"ל דיש להסתפק אם יתחייב מחמת אמירתו וכו' ולענ"ד נראה דכך הוא האמת ובפרט נדו"ד בצירוף שניהם אמירתו שהוא נעשה בפלוני ומסירת השטר נוסף נלע"ד דגם הש"ך יודה דיודה הרשב"א להרשב"ץ זהו משנלע"ד וציו"ם וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה