שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן לב
תשובה לעי"ת מקאנאס יע"א להרב המופלא מוהר"ר יעקב בירדוגו הי"ו השאלה היתה על ענין יבם שהגבה ליבמתו הקרקע שהניח המנו"ח בעלה הראשון בכתובתה קודם היבום ואח"ך התנה עמה שתכניסם לו בתורת נכ"מ ואח"ך יבם אותה מהו הדין אם אותה גבייה שהגבה לה קודם היבום מהנייא או לאו ע"ך:
הן היום כל טוב ראתה עינינו מ"ש חו"ר מקנאס יע"א בענין מה שזיכה היבם ליבמתו קודם היבום ורבנן מארי אתרא אנשי שם שם אתגורי אתגור הללו מיימינים והללו משמיאלים ונדרשנו אנן בשפלינו זכר לנו ושדר מר ברישא הרב המ' ר"מ ור"מ יעקב בחיר שבאבות אב"ד הצידק י"ץ לחוות דעתינו הקלה כמות שהיא ולפי חוסר ידיעתינו הכרנו בערכינו פחות שבערכין ועלה בדעתינו לאחוז פלך השתיקה ומה לנו להכניס עצמנו בסלע המחלוקת ומה גם שידיעתינו אינה מכרעת ודין גרמא דעצירא"ה ועכב היתה עד היום הזה אך הואל והרב אביר יעקב הפציר בנו בכתבי ידה"ק עלה שניות מדברי סופרים מוכרחים לקיים אין מסרבין לגדול ובפרט דמיוסד מן הגמרא ומן הפוסקים קמאי ובתראי דחובה עלינו להפך בזכות ת"ח על כן מוכרחים לעשות רצון צדיק ולחוות דעתינו כפי מה שהורונו מן השמים במה שהשיגה ידינו יד כהה במהרה ולא להרבות הבאת דברי הפוסקים אך הואל וראינו שדין זה יסודו בנוי ע"פ פסק הש"ע אהע"ז סקס"ח ס"ג ועל מ"ש עליו הרב"ש בדברים הצ"ע הן במ"ש בדבריו וז"ל וא"ל שם הטעם משום דאין בידו למכור דעדין לא זכה בהם וכו' דדבריו אלו קשים ההבנה גם במ"ש א"ך קשה וכו' וכשמחלק קודם היבום אפשר דיש תקנה דהא יכול לכתוב כתובה ע"ן וכו' גם כאן קשה לפי דבריו גם כאן הרי עדיין לא זכה ומה הועיל התיקון סו"ס הואל ולא יבם עדיין לא זכה ומה תקן ודו"ק גם מ"ש ומיהו בש"ע וכו' מיחזי דאין לה שחר דהואל ונסתר דין זה מהש"ס כיצד יתקיימו דברי הש"ע הואל ולפי דבריו מהש"ס לא משמע כן ואם כוונתו לומר ומיהו מהש"ע לא משמע כן ודברי הש"ע מוסתרים הם הואל והם הפך הש"ס א"ך היינו דבריו הראשונים ומה חזר עוד לכפול הדברים. גם לפי פירוש זה לא אתי שפיר מה שסיים וכן משמע מהרמב"ם וכו' דלשון זה מורה שבא אדרבא ליסד דברי הש"ע דכן משמע מהרמב"ם כל זה נראה לע"ד לדקדק בדברי הרב והגם שעלה בדעתי לפרשו בדרכים שוים כל הדרכים עלו בחזקת סכנה גם לרבות מה שפירש בו הרה"ג המלאך רב גובריה זיע"א לא מלבד דפירושו נראה דחוק ואינו עולה יפה לפי דקדוק דברי הרב"ש שכתב וז"ל לפי מ"ש בסמוך דאינו יכול למכור קודם היבום היינו דוקא כשאינו רוצה לכתוב לה כתובה ע"ן וכו' משמע לפי דברי הרב"ש דברוצה לכתוב יכול למכור קודם היבום ואם באנו לפרשו כפי פירושו דפירש בו דס"ל דבכתב קודם היבום יכול למכור אח"ך אחר היבום צריכים להגיה הלשון או לעשות בו פירושים דחוקים ומה גם דהר"ב זלה"ה עצמו הנה דרכו נסתרה והוקשה לו פירוש דבריו והניחו בתימה על כן בדעתינו בעיני אלהים אם יישר. ובעיני רבנן אם יכשר. לפרשו כפי מה שנלע"ד והגם אם יראה בעיני הקורא שהוא דוחק מאיזה טעם שיהיה עכ"פ כי טוב הוא לפרשו מלהניח דברי הגאון ז"ל בתימה אך כדי לברר הדין בנדו"ד ע"פ הש"ס בלי שום פקפוק ויבואו דברי הרב"ש ג"ך מוסכמים עם דברי הש"ע לענין הדין בנדו"ד מיהת שמכר שמכר היבם הזה בטל הוא כמו שהוא מוסכם מהש"ס מוכרחים אנחנו לבוא במאריך טרח'א קצת וכדי להרחיב הדברים צריכים להביא מאי דאתמר בגמרה ולדקדק בה איזה דקדוקים ובזה אם יראה בעיני רבנן נבוא לכוונת דברי הרב"ש וגם יעלה דבנדו"ד לא פלגן בהדייהו הרב"ש עם הש"ע על כן אל יאשמנו כל קורא מקרא וישקינו ממי הסלו'ח על מה שטרחנו להביא כל מ"ש על הלוח:
איתא בכתובות דפ"א ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא בעי אחוה למפסלה בגיטא א"ל מאי דעתיך משום נכסי אנא בנכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבין אפע"ג דזבין לא הוי זביניה זביני דתני' וכו' ובדף פ"ב נמי איתא ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסייא בעא אחוה למפסלה א"ל מאי דעתיך משום נכסי אנא בנכסי פליגנא לך וכו' אמר מר בר רב אשי אע"ג דכי אתא רב דימי אמר רב יוחנן האומר לחבירו לך משוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך אלא לאתר שלשים יום קנה. התם בידו הכא לאו בידו בעו מניה דעולא יבם ואח"ך חילק מהו. לא עשה ולא כלום חילק ואח"ך יבם מהו. לא עשה ולא כלום מתקיף לה רב ששת יבם ואח"ך חילק לא עשה ולא כלום חילק ואח"ך יבם מבעיא שני מעשים הוו כי אתא רבין אמר ר"ל בין יבם ואח"ך חילק בין חילק ואח"ך יבם לא עשה ולא כלום והלכתא לא עשה ולא כלום ע"ך כל דברי הגמרא הצריך וכתב רש"י בד"ה הכא לאו בידו לחלקם לו מעכשיו ולהקנותם לו אם ירצה הלכך כי אמר ליה לכשאכנום זכי מעכשיו לאו מידי הוא דקי"ל כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה לקמן בשמעתין ואפילו אית לן יבם ואח"ך חלק מה שעשה עשוי השתא מיהא לאו בידו מ"ך ולכאורה יש לפרש בכוונת רש"י דכוונתו לומר דכאן לא מיקרי בידו חדא משום דקי"ל כרב יוסף דלאו זביניה זביני הואל ותקנת חכמים היא שיהיו אחראין לכתובת' ועור הוסיף לומר ואפילר אית לן וכו' כוונתו לומר ואפילו אי לא הוה קי"ל כרב יוסף אלא כאביי דפליג עליה לעיל וכמו באמת דמספיקא ליה לתלמודא אח"ך בבעו מניה דעולא יבם ואח"ך חילק מהו וכו' דודאי מוכרחים לומר דהמבאי מספיקא ליה הלכה כמאן אי כרב יוסף או כאביי דאי הוה קי"ל כרב יוסף לא הוה מבעיא ליה אפילו יבם ואח"ך חילק אלא ודאי בהאי ס"ד לא ידע אי הלכה כר"י או לא לכך רש"י כוון לפרש כאן מאי דאמר מר בר רב אשי הכא אין בידו הוא מוסכם באמת דאין בידו הן מצד דקי"ל כרב יוסף ואפילו את"ל דלא קי"ל כרב יוסף עכ"פ בכאן אין בידו הוא הואל ועדיין לא כנס זהו הנראה לכאורה בכוונת רש"י:
אלא דעפ"י פירוש זה מצאה הקפידה לנוח דלמה ליה לרש"י להרכיב הדבר אתרי רכשי דלאו בידו הוא משום דרב יוסף או משום אפילו אית לן יבם וכו' הוה די ליה לפרש דלאו בידו משום דמדיין לא כנס כדפירש בסוף דבריו ומה גם היאך יוצדק לפרש דכיונת התלמוד לומר לאו בידו משום דרב יוסף והרי תלמודא קרי בחיל דלא דמי למשיך וקני וכו' הואל והוא בידו ש"מ מה דאמר כאן אין בידו הוא משום דעדין לא כנס לא זכה. זאת ועוד אחרת הואיל וקא חזינן בבעו מניה דעולא יבם ואח"ך וכו' מיכרחים לומר דאותם מבעים לא ידעו אי הלכה כרב יוסף או לא כדאמרן ובעייא זו הביאה תלמודא אחר מימרת מר בר רב אשי מי הביאו לרש"י לפרש במאי דאמר מר בר רב אשי הכא אין בידו היינו הואל וקבעינן הלכה כרב יוסף הרי יכולים לומר דגם מר בר רב אשי מספיקא ליה. אכן פשיטה ליה בנדון דמתא מחסייא דלא מהני הואל ועדיין לא זכה קרוי אין בידו זהו מה שנראה לדקדק על פירוש זה בדברי רש"י:
ואחר החיפוש ראיתי אור יקרות להרב פח"ד יצח"ק לימברוזו זלה"ה שבמתק דבריו פירש לדברי רש"י ז"ל וז"ל בחידושיו רש"י בד"ה הכא לאו בידו וכו' ואפילו אית לן יבם וכו' עכ"ל הוקשה לו דלמה לי טעמא דלאו בידו דר"ל לאו בידו השתא ת"ל דאפילו יבם ואח"ך חילק אסיקנא דלא עשה ולא כלום לכך כתב דה"ק דאפילו יבם וכו' משום דמספיקא ליה דדילמא דוקא בחילק ואח"ך יבם הוא דלא פשה ולא כלים אבל ביבם ואח"ך חילק לא ואפפ"ג דכבר כתב רש"י דקי"ל כרב יוסף כדקבעינן הלכה כוותיה לקמן וכו' וא"ך כיון דאסיק אדעתיה מסקנא דלקמן אכתי קשה למה הוצרך לטעמא דלאו בידו לא קשה מידי דמ"ש רש"י כדאסיקנא לקמן לסימנא בעלמא נקטיה אבל מר בר רב אשי לא אסיק אדעתיה מאי דמסיק לקמן עכ"ל וא"ך נחה דעתינו בדברי רש"י:
אידך שיהיה עכשיו שנתחוורו כשמלה דברי תלמודא ורש"י נבוא אל המכוון העולה מן התלמוד הוא דקי"ל כרב יוסף דאפילו יבם ואח"ך חילק לא עשה ולא כלים אבל בחילק ואח"ך יבם אפילו אי לא הוה קי"ל כרב יוסף ודאי לא מהני אפילו אי הוה כתיב ליה מעכשיו ולכשאכנוס הואל ואין בידו וכדאמר מר בר רב אשי:
אצא דלפי אוקמתא זו נבוא לקושיא המורגשה לעיל דפ"א דשם הביא ההיא דפומבדיתא והביא עלה אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא יבין וכו' ואביי פליג עליו שם יש להקשות דלמה לא מצא התלמוד לומר שם דאותו מעשה דפומבדיתא בסל הוא כי אם מטעם דאמר רב יוסף לא הוה וביניה וכו' הרי תפוק לך דבטל הוא מכח מה שנתן לאחיו דבר שאינו בידו דעדיין לא יבם ולא זכה עדיין וגם מיחזי שם דאביי דפליג על רב יוסף יפליג גם על מעשה דפומבדי' ולפי האמת זה לא יתכן הואל ועדיין לא זכה הוי מוכר דשאב"ר דלא עשה ולא עשה כלום וכמו שמיסכם הדבר סמ"ש מר בר רב אשי על ההוא עובדא דמתא מחסייא וההוא עובדא דמתא מחסייא הוא עדיף מעובדא דפומבדיתא שהרי בעובדא דמתא מחסייא תקן שם מעשיו לכתוב מעכשיו ועכ"ז אמר מר בר"א לא עשה ולא כלום מכ"ש במעשה דפומב':
ארא דקושייא זו אינה מן החדש והיא מה שנרגש הר"ן על דברי רש"י שפירש דמעשה דפומב' הוי כמכר יעו"ש והוצרך הר"ן לפרש דההיא דפומבדיתא שני אחים מיירי ומה שחילק איש לאחיו היינו סלוק ולא מכר יעו"ש אבל מכר לא יתכן הואל והוא דבר שאב"ר אין מעשיו כלום יעו"ש:
ומעתה נעמוד על הבאר לפרש בעיית התלמוד דבעי יבם ואח"ך חילק חילק ואח"ך יבם מהו דלנו יש לב לדעת כיצד היא כוונת המבעי דבעי בסתמא דבשלמא במאי דבעי יבם ואח"ך חילק לא איכפת לן ודאי בכל מין יבם קא מיירי בין יבם המרובה באחין או אין מלבדו בין בין תבעי לך דהואל וכבר ובם הוא הזוכה לפמוד במקום אחיו וזכה בנכסים למכור ולסתור אך בעייתו היא הואל ורבותינו פשו תקנה שנכסי בעלה אחראין וכו' אם כבר יבם וחילק מהו הדין אי אמרינן הלכה כר"י או כאביי אך במה שבעי אח"ך חילק ואח"ך יבם מהו כיצד מוקודנן לה אם כוונתו למבעי בחילק ואח"ך יבם היא אפילו יבם שיש לו אחים קא בעי הרי תקשה לך בלאו דרב יוסף אין חלוקו חלוק הואל ויש לו אחים מצד הדין ענשו לא עשה ולא כלום הואל ועדיין לא וכה דהוי דבר שאב"ר ואל תשבני דמאי דבעי רבא חילק ואח"ך וכו' פירושה הוא כמו שפירש הר"ן לההיא דפומבדיתא דהיינו סלק וכו' דזה הוא דוחק לומר דלא בפי הכא אלא חילק דהיינו סלק ולא מכר והאמת לפי פשט הלשון נראה דמאי דאמר חילק ואח"ך יבם הוא מיירי בין סלק כמ"ש הר"ן בין מכר דמלת חלק משמשת בין על המכר בין על הסלוק הסלוק והר"ן לא פירש בההיא דפליגנא לך דפומבדיתא דבסילוק איירי אלא משום קושייא דוקא והעיד על זה דהא במעשה דמתא מחסייא דכתב שם פליגנא לך אפילו הר"ן מוכרח לפרשה דבמכר איירי כמי סגנון התלמוד דאמר מר בר רב אשי דלא דמי לשדה זו לכשאקחנה וכו' א"ך גם כאן ודאי מאי דבעי כאן חילק ואח"ך יבם מהו כוונתו היא בין סילק בין מכר וכדי שתהיה בעייא זו במכר דומייא דיבם ואח"ך חילק דהתם ביבם ואח"ך חילק מוכרח אתה לפרשה דחילק דהיינו מכר או נתן דלא שייך שם לומר דבא לסלק מהירושה כדפירשה הר"ן דהואל וכבר יבם מה פחד נשאר לו מהאחין והיאך יוצדק לשון סלוק דהואל וכבר זכה יתן להם מה שירצה אלא ודאי מאי דאמר יבם ואח"ך חילק פירושה הוא מכר או נתן וא"ך דומייא דידה גם חילק ואח"ך יבם היינו מכר או נתן וא"ך אם כוונת התלמוד למבעי בחילק ואח"ך יבם אפילו במקום אחים הרי תקשה כדאמרן דתיפוק לך מצד הדין דמוכר דשאב"ר לא עשה ולא כלום אלא מוכרחים לומר דכוונת המבעי דבעי בחילק ואח"ך יבם היא בין בשני יבמין וסלק זה לזה כפירוש הר"ן או ביבם אחד שאין לו לא אב ולא אח דמצד הדין זכה בירושתו אחיו ויכול הוא למכור אפילו קודם היבום וכמו שאבאר לקמן בס"ד בזה בעי מהו ועל זה השיבו השתא ומה יבם כבר וכו' כוונתו לומר דודאי יבם כבר הוא עדיף מאח אחד שעדיין לא יבם שזה שכבר יבם זכה בנכסים ולא חל עליו השתא פירעון הכתובה אלא עד שיגרשנה או עד שתמות אבל זה שעדיין לא יבם עדיין תלוי ועומד שאם יחלוץ חל עליו השתא פירעון הכתובה והגם דשלו הם עכ"פ משועבדים הם מתקנת חז"ל לפירעון הכתובה ואולי לא יהיה לו ממה לפרוע ומוכרח להשתלם מהם הכתובה א"ך לפי שעה גרע מיבם כבר שלא חל עליו השתא פירעון הכתובה ומכ"ש דביבם כבר הוא עדיף ממי שיש לו אח וסלק עצמו דעדיין מצד הדין עצמו לא זכה למכור כי אם לסלק דוקא וא"ך באומרך דיבם כבר דמצד הדין זכה והווין ברשותו אפילו למכור אך מצד התקנה רמי עליו שלא יוכל למכור ופשיטנא דאפילו עבר ומכר לא הוי זביניה זביני כרב יוסף מכ"ש חילק ואח"ך יבם ודאי לא עשה ולא כלום והכל יבוא על נכון:
ומהשתא הדרן למאי דאתן עלה העולה למסקנא מתלמודא דידן במקום דאיכא שני יבמין אין שום אחד אפילו הבכור יכול למכור אפילו לאחיו דהואל ועדיין לא יבם עדיין לא זכה והוי מוכר דבר שאב"ר דלא עשה ולא כלום וכדאמר מר בר רב אשי ומצד עצמו יכול הוא לבטל המכר אך אם ירצה לסלק זל"ז כדפירש הר"ן דנחלה הבאה וכו' בזה אם באנו מצד הדין תורה יכול לסלק דלגבי סלוק חשיב ברשותו הואל ושייכי בנחלה כמ"ש יעו"ע אך מצד דנכסי בעלה משועבדין לכתובה וקי"ל כרב יוסף דאם עבר ומכר או סליק לא עשה ולא כלום אפילו הסלוק לא מהני ואם היו שני אחים וכבר יבם אם באנו מצד הדין ג"ך הרי זה זכה ועמד במקום אחיו למכור אך מצד מה שאמרו רבותינו שתהיה כתובה על נכסי וכו' וקי"ל כרב יוסף א"ך אפילו עבר ומכר לא עשה ולא כלום ואם לא היה כאן כי אם יבם אחד גם אב ואח אין לו ולו לו משפט הירושה גם בזה ודאי דינו הוא דאפילו עדיין לא יבם זכה בנכסים מצד הדין דהואל ואחיו נעדר והוא לבדו נשאר וראוי לירושה משעת מיתת אחיו קמו נכסי אחיו ברשותו לעשות בהם חו"ר וכמו שאחיו אפילו היה עליו חוב הכתובה היה יכול למכור במשועבדין וכשתבוא לגבות אה"ן תהיה טורפת אם אין לבעל ממה להגבותה גם יבם זה אפילו קודם היבום היה דינו כך ומכרו קיים והן הם דברי הרמב"ם בפרק נ"ב מהלכות אישות דפסק הש"ע בס' קס"ח ס"ח ז"ל יבמה שלא היה לה כתובה או שמחלה כתובתה זכה בנכסי אחיו ומוכר ונותן כחפצו וכשיכניסנה יכתוב לה כתובה מנה וכו' הרי דמשמע דיכול למכור אפילו קודם היבום וכדמפורש בלישניה שכתב ימכור כחפצו וכשיכניסנה וכו' משמע דיכול למכור קודם היבום ודבר פשוט הוא דמי מעכב על ידו ומר"ן לא הוצרך לכתוב דינו אלא ביבמה שאין לה כתובה אלא משום התקנה דקי"ל דאין יכול למכור משום דנכסי בעל משועבדים וכו' אבל אלולי התקנה היה מן הדין שהיבם יכול למכור בנכסי אחיו אפילו קודם היבום היכא שאחיו נעדר והוא לבדו דר אפילו תהיה כתובה לאשה וכדאמרן דכמו שאחיו היה יכול למכור איהו במקום אחיו יקום אך מצד התקנה דאמרו רז"ל שיהיו כל נכסיו אחראין וקי"ל כרב יוסף אפילו עבר ומכר לא עשה ולא כלום:
ומעתה הבוא נבוא לדברי הש"ע דס"ג דהוא בנוי על פסק דרב יוסף ממעשה דפומבדיתא ומהנהו בעיות דעולא וכוונתו דמר"ן היא לדבר ביבמין שיש להם זכייה מצד הדין ולא נגרע כחם אלא מצד תקנת חז"ל שאמרו אינו יכול למכור וכו' וזה כוונתו יבמה כתובתה ע"ן בעלה הראשון לפיכך אין היבם רשאי למכור מכל נכסי אחיו [וטעמו הוא כמו שמפורש בברייתא דאמרו אפילו הניח מאה מנה לא ימכור ואם מכר או נתן או חילק עם אחיו בין קודם היבום וכו' היינו בין יבם שאין לו אב ולא אח דמצד הדין זכה כדאמרן בין בשיש לו אח וחילק דהיינו סלק כדפירש הר"ן דמן הדין יכול הוא לסלק והוא מעשה דפומבדיתא בין ביבם שכבר יבם וזכה כבר בנכסים בכלהו לא עשה ולא כלים הואל וקי"ל כרב יוסף דאין זביניה זביני זהו כוונת מר"ן ולא דבר כי אם ביבמין שיש להם כח מן הדין למכור או לחלוק ושלשה המה מטיבי סעד דהיינו בדיבם כבר הוא דאיירי בכל ענין אפילו במוחזק באחין ובמה שאמר קודם היבום לא דבר אלא בשאין לו אח ומכר או ביש לו אח וסלק דוקא שכולם אלו לא היתה תקנת חז"ל היו מעשיהם קיימים ותקנת חז"ל הגריעו כחם מדין יבמין שאפילו מצד הדין לא היו מעשיהם כלום כגון יבם שיש לו אחים ומכר קודם היבום בזה לא דבר דוה אין אנו צריכים להגריע מעשיו ולבטל מכרו מצד מה שאמרו נכסי הבעל משועבדים דאיירי ביה כאן דבלאו הכי תפיק לך שאין במעשיו כלום משום מוכר דבר שאב"ר ואין זה מקומו ובחומ"ש סר"ט שם שם מקום מנוחתו:
ומשכוני נפשין לפרש דברי הרב"ש שכתב אם מתחילה אימר אי אפשי בתקחז"ל אינה יכולה לעכב ויכול הוא למכור אפילו קודם היבום דשלו הם הואל ואין עוד מלבדו וכדאמרן דמר"ן בהכי דבר ועל זה סיים דלפי זה מה שסיים מר"ן דאין יכול קודם ודאי בדאינו רוצה לכתוב לה כתובה איירי ועל זה סיים מיהו מהש"ס לא משמע כן מההוא דבעו למפסלה וכו' ואמרו דלא מהנו מעשיו ולא חלקו וכו' נתכוון בזה על ההוא מעשה דפומבדיתא דאמר עלה דלא עשה ולא כלום וכדתני בברייתא וכו' ולא משום שום חלוק ש"מ לא שנא ועל זה סיים ואין לומר שם הטעם משום דעדיין לא זכה בהם דאין בידו למכור דהתם במעשה דפומבדיתא דהוא בשני אחין איירי הגם שיכול לסלק עצמו כמ"ש הר"ן עכ"ף אין יכול למכור אפילו כתב לה כתובה דסוף סוף עדיין לא זכה למכור דהואל ושני אחים הם הוי דבר שאב"ר על זה לא חילק הואל וחלוק זה לאו מילתא פסיקתה היא לכל חלקיו ואין מדרך התלמוד לעשות החילוק אלא כד תהיה המילתא פסיקתא כגון אי הוה מחלק ואומר דאם כתב לה יהנה בין לסלוק בין למכר הוה מחלק אבל עכשיו דלא הוה חלוק זה מהני בההוא עובדא אלא לענין סלוק הוא דמהני ולענין מכר לא מהני לכך לא חלק ודו"ק ובזה אתי שפיר מדוקדק דברי הרב שכתב וז"ל וא"ל הטעם שם משום דאין בידו למכור דעדיין. לא זכה ע"ך דיש לדקדק האי מלת למכור דכתב מיחזי חלילה כשפת יתר דהא בלמכור איירי וכך הו"ל למימר וא"ל הטעם שם משום דאין בידו דעדיין לא זכה ואתי שפיר הלשון מתוקן אך על פירושינו זה אתי שפיר דכוונתו לומר דשם הטעם דלא חילק משום דאין בידו למכור וכו' דהגם דיש בידו לחלוק כמ"ש הר"ן למכור אין בידו ודו"ק וא"ך כוונתו לומר דהואל והחילוק שם לא יוצדק לכך אין סתירה מהש"ס משום דלא חילק ועל זה סיים א"ך קשה במאי דאמר השתא וכו' כוונתו בזה דבאותה בעייא דבעו מעולא חילק ואח"ך יבם הרי איירי ביבם שיש לו אח ורצה לסלק לאחיו או באין לו אח כלל ומכר קודם היבום דתרוייהו זכו מן הדין לסלק ולמכור דהוי דבר שיש ברשותו אך מצד תקנת רז"ל דנכסי בעלה משועבדים. הוא שאינם יכולים לסלק או למכור וכדכתבנו וא"ך לפי זה מאי מקשה על מאי דבעי חילק ואח"ך השתא וכו' הרי יש רבותא בחילק ואח"ך יבם דיכול לכפותה לכתוב לה ולהיות הכל מתוקן אם הם שנים יסלק ואם הוא לבדו ימכור אלא ודאי מהש"ס לא משמע ליהוי חלוקה כלל ועל זה חזר לסיים ומיהו מהש"ע י"ל מ"ש בסמוך ואם מכר קודם היבום לא עשה ולא כלום היינו מטעם זה וכו' כוונתו לומר הגם דלפי דעתו מיחזי דמן הש"ס לא משמע האי חלוקה עכ"פ מדברי הש"ע דתלי טעמא מראש ועד סוף משום שעבוד כתובה אך במקום דליכא שעבוד יכול למכור כגון אם כתב לה על נכסיו וא"ך הגם דבכבר כנס אין יכול לכתוב כמש"ל עכ"פ במה שכתב ואם מכר קודם היבום לא עשה ולא כלום היינו מטעם זה דלא רצה לכתוב כדאמרן והגם דלדעת הרב"ש תקשה למר"ן מאי מקשה תלמודא השתא וכו' כמו דקשיתיה לדידיה כוונתו דהרב"ש לומר דהש"ע י"ל דס"ל קודם היבום מהני אם כתב והך קושייא אפשר אינה עומדת נגד עיניו דאיכא למימר דעתיה רחבה ויכול הוא להשיב בטוטו"ד ועל זה אין לסתור דין הש"ע והדיוק שלו משום קושייא כידוע דמשום תיובתא בעלמא אין לסתור הדין כמ"ש בעלי הכללים ועל זה סיים וכן משמע מהרמב"ם וכו' באמת כן נראה מדברי הרמב"ם מדכתב וז"ל שומרת יבם כתובתה על נכסי בעלה לפיכך אין היבם יכול למכור וכו' והדר סיים וכתב ואם מכר או נתן לא עשה ולא כלום שכבר נתחייבו נכסים אלו לאלמנה לגבות מהן כתובתה ע"ך ופשט הלשון מורה למי שלא ירצה לעקים הדרך דדוקא במקום דלא נתחייבו אלא הני דוקא היינו דאינו יכול למכור אבל אי הות גבייה ממקום אחר כגון כתב לה קודם יכול למכור זהו הנראה לע"ד לפרש בדברי הרב"ש ז"ל ומה שנדחקים בדברי הש"ע במאי דכתב בין קודם היבום בין לאחר היבום וכו' דמחזי דהאי בין קודם היבום כיתור דמי הואל וכבר אמר אפילו אחר היבום לא מהני לע"ד אין כאן ריח קושיא כלל ולאלפים יש בדברי הש"ע מזה דוק ותשכח ומה שרשום עתה בזכרוני הוא מ"ש בחומ"ש סע"ב המלוה על המשכון הוי ש"ש בין משכנו בשעת הלואה בין משכנו שלא בשעת הלואה וכו' ומשכנו שלא בשעת הלואתו הוא דבר פשוט יעו"ש ודוק וא"ך גם כאן אין ריח קושיא ולשון זה של מר"ן הוא ג"ך לשון הרמב"ם דפרק כ"ב מהלכות אישות הלכה י"א יעו"ש ומקורו הוא מאותה גמרא דכתובות דשם נאמר כי אתא רבין אמר ר"ל בין יבם ואח"ך חילק בין חילק ואח"ך יבם לא עשה ולא כלום והלכתא לא עשה ולא כלום ע"ך והרמב"ם הזכיר שניהם כמו שהזכיר הש"ס שניהן וגם מר"ן הזכירם שניהן כמו שהזכירם הש"ס דמשם מקורו כמ"ש הרב באה"ג יעו"ש ולא ידעתי מאי קשיא ליהו ובפרט לפי דין הש"ע חלוקים הם דמה שכתב בין מכר קודם היבום הוא בדלא כתב דוקא ובין מכר אחר היבום הוא אפי' בכתב אחר היבום ודו"ק: נמצינו למדין לפי אוקמתא זו בדברי הש"ע והרב"ש דבמקום דליכא אח כלל וכתב לה כתובה קודם היבום לדברי הש"ע יכול למכור אפילו קודם היבום וכן אם יש לו אח וכתב לה יכול לסלק לאחיו קודם היבום לדברי הש"ע אכן לדעת הרב"ש מסופק הוא בזה הואל ועומדת לנגדו קושית השתא דאמר תלמודא כדאמרן אבל במקום דיש אח אליבא דכ"ע אפילו כתב לה קודם היבום אינו יכול למכור דהואל ועדיין לא יבם יש יד אחים באמצע והוי דבר שאב"ר דמיוסד מדברי מר בר רב אשי דלא עשה ולא כלום ואין אומר ואין דברים וא"ך אתאן לנדו"ד שהיבם הזה פרי עץ הד"ר בין אחים יפרה פשוט דהגם שכתב לה אין במכירתו כלום אפילו אי הוה מוכר לה מהיום ולכשאכנוס הואל ויש ברכת אחים הי"ו הדר דינו כההיא דמתה מחסייא דאמר מר בר רב אשי עלה לא עשה ולא כלום מכ"ש במה שמכר לה לחלוטין קודם היבום פשוט דלית מאן דס"ל דיש ריח מכר כלל:
ואין להשתבש ולומר דהואל והיה ליבמה זו שעבוד על הקרקע זו נימא שיהיה עדיף כחה להיות מכירת היבם הזה מכירה זו אין הדעת סובלתה דהואל ומכירתו אין בה כח על מה יחול המכר מה לי מכר לאיש זר או מכר למי שיש לו שעבוד על קרקע זו כל מעשיו מהבל ימעטו וקם דינא מדינא דגמרא אליבא דכ"ע דאין מכירתו כלום:
ולע"ד נראה דכל מה שטרחנו לייסד הדין מן הגמרא ומן הפוסקים לא באנו אלא כיאוד"א ועוד דהואל וכבר הורה הרה"ג התנא הרובץ בתוך יאוריו רב המלאך השר רפאל זלה"ה אשר עי"ת מקנאס נשענים עליו זיע"א וגילה דעתו כמ"ש הרב אביר יעקב נר"ו משמו דכתב דקודם היבום לא שייך מכירה כלל א"ך על מי ועל מה יש לנו להשען יותר משר צבא ישראל ובפרט בני עירו מחויבים לשתות בצמא את דבריו כי כן מיוסד מן הגמרא בכל אתר ואתר לעביד כמר באתריה והילך מ"ש הרב דרכי נועם בתוך דבריו הביאם הרב מהריב"ו זלה"ה ח"ב ספ"ט וז"ל ובזה עלה לי תרוץ נכון על הכלל שבידינו דלא מצי אדם לומר קי"ל נגד מאריה דאתרא והרמב"ם ז"ל מאריה דאתרא הדין הוא וכלל זה כתבו הרדב"ז ומהריק"ש זלה"ה עכל"ה הרי לפניך דצריכים בני מקנאס להיות נגררים אחר מלכיהם ושריהם ועליהם תטוף מלתו:
ומעתה נשאר לנו לברר דהגם שהיבם הזה מכר דבר שאב"ר וקי"ל אין אדם מקנה דשב"ר עכ"פ הרי קי"ל דאם קדם ללוקח ותפס אין מוצאין מידו כמ"ש הש"ע בס' ר"ט ס"ד וא"ך גם כאן הואל ולא בא לחזור אלא עד אחר שבא לידו דהיינו אחר שיבם והקרקע היא בחזקתה מיום היבום עד יום המכר א"ך מאי אהני חזקתו ואל תשביני מה תפיסה שייכא בקרקע דקי"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת וכדקאי קאי ומה תפיסה שייכא בה זה אינו דהא מצינו ראינו להרב כנה"ג בסר"ט הגהו"ט אות נ"ב שכתב וז"ל כתבתי בתשובה חלק חומ"ש סק"ט דאפע"ג דתפיסה בקרקע לא הוי תפיסה היינו דוקא לענין שלא יקרא הקונה או המקבל מוחזק בכל דבר שיפול בו הספק אבל לענין תפיסה דמהני בדשב"ל או בדבר שאינו ברשותו אין חלוק בין קרקע למטלטלי דכל היכא שהקונה או המקבל נכנס בבית ודר בו תפס מקרי עכ"ל וא"ך גם כאן הואל ולתפיסה לדבר שאב"ר קא אתינן נימא דקרינן ביה קדמה ותפסה לאחר שבא לרשותו מקרי:
אלא דזה אינו דאפילו הפוסקים דס"ל יש חזקה בקרקע והמקבל מתנה או הלוקח קרוי מוחזק דוקא אם הלוקח היה דר בו או לפחות משכירו ולוקח השכירות וכמ"ש הרב זכו"ל חלק חומ"ש אות קי"ל משם הפוסקים וז"ל עיין בדבר משה חאה"ע סמ"א במוכר וקונה שהקונה שהוא בתוך הבית הוא המוחזק דשב ואל"ת עדיף ולא עוד אלא אפילו לא יהיה דר בבית אלא משכירה על ידו ואוכל פירותיו הוא מקרי מוחזק ושכ"ך בכרם שלמה וכו' יעו"ש אבל בכגון נדו"ד שהכניסה לו הקרקע מיום הא' בתורת נכסי מלוג והבעל משכיר ואוכל פירות ומיום ביאת הקרקע לרשותי הוא משתמש בה היכן יצאה מרשותו הגם דאיכא למימר דמה שמשתמש בה הוא מכחה קא אתי מכח נכסי מלוג של, אשתו והוי כאלו מושכרת היא בידו ממנה עכ"פ לא מוכחא מילתא דהוי החזיקה האשה דהואל והוא האוכל הפירות יכול לומר מכח שהיה הקרקע שלי הייתי אוכל ולאו מכחה ומעולם לא תפסה ולא זכתה בקרקע הנז' ואנן בעינן תפיסה הניכרת לעין דממנה ידעינן שמחל לה וכמ"ש הש"ך בס' ר"ט סק"ה משם הפוסקים הראשונים אשר בית ישראל נשענים עליהם ע"ש וא"ך ודאי לא מקרי תפיסה:
אך נשאר לנו באמת לברר מה שפסק מור"ם משם תרומ"ת הדש"ן דאפילו לא תפס אלא כתב ליה שטר וכו' הן אמת דראה ראינו לאו"ע רם ונעלה רב חיליה ורב שופריה דיעקב נר"ו שנרגש בזה וכווין פתיחן ליה ומצא ארוכה ומרפא ממה שתרגימה הסמ"ע דמיירי במסר השטר ליד הלוקח אחר שבאו הפירות לעולם ודריש סמוכין לדברי הסמ"ע מדברי הרב הגדול רמ"ס ר"ב המלאך זלה"ה ומזה עשה כסא וסמוכות שלו לבטל המכר הזה ואנן בדידן הגם דראה ראינו סברת הסמ"ע לאו יחידאה היא דכן הסכים גם הרב באה"ג אזיל ומודה לפירוש הסמ"ע וכן פסיק ותני כדברי הסמ"ע הרב נתיבות המשפט יעו"ע אך ומה נענה בסברת הטו"ז דלא נופלת היא וכבר קלסה הרב קצו"ת החוש"ן ודחה סברת הסמ"ע בשתי ידים יעו"ע ומה גם לפי מה שראיתי להרב החביב בס' כנה"ג בס' ר"ט בהגהו"ט א"ן שפירש לדברי הסמ"ע באופן אחר וז"ל באורך אי כתב ליה שטרא ומסר ליה כמאן דתפיס דמי הר"א הכהן ז"ל הובאו דבריו במהרש"ך ז"ל ח"ב סז"ך בשם הגה"ם וספ"ר המפ"ה וכתב הסמ"ע דמסר השטר לאחר שבא לעולם וכתב שכן הוא בהגהות בהדיא ולכאורה נראה שכתב הרב כן לאפוקי דלא מהני מסירת השטר קודם שבא לעולם אפילו נמצא השטר ביד המקבל או הלוקח בשעה שבא לעולם לא קנה דכיון דכבר היה תפוס אין כאן מסירה בשעה שבא לעולם ולא קנה אלא צריך שימסור לו השטר אחר שבאי לעולם דוקא ובאמת שאם כוונתו היתה זאת מלבד שהדבר זר דלמה יגרע נמצא בידו בשעה שבא לעולם מתפס לאחר שבא לעולם ובדברי הגהו"ת אין שם הוכחה על זה כלום אדרבא מדבריהם יש לדון דכל שמסר השטר לידו בין מסרו קודם שבאו לעולם בין לאחר שבאו לעולם מהני ולכן כתבתי בתשובה חלק ח"מ סר"ט שלא בא הסמ"ע אלא לאפוקי אם לא נמצא השטר בידו אחר שבאו לעולם אפע"פ שמסרו לידו קודם שבאו לעולם לא מהני ומשכחת לה כשמסרו בשעה שהקנה לו ועדיין לא באו לעולם ומשנודע להם שלא קנו הדרי שטרא למריהו ואח"ך באו לעולם דלא מהני אבל אם בשעה שבאו לעולם נמצא השטר ביד הקונה או המקבל אע"פ שמסרו לו קודם שבאו לעולם פשיטא דמהני עכ"ל וא"ך על פירוש זה של הרב כנה"ג נפל פיתא בבירא דאפילו לדברי הסמ"ע עצמו זכתה האשה על ידי שטר שבידה:
אלא דגם לזה יש ארוכה ומרפא דהואל וחזינן להטו"ז דדעתו בפירוש הסמ"ע דלא כדברי הכה"ג אלה כפשטיה דהסמ"ע דאחר שבא לעולם נכתב ונמסר השטר וגם הרב נתיבו"ת המשפ"ט כך דעתו בפירוש הסמ"ע ומסכים לדינא ואחרון הכביד הוא ר"ב הגדול זלה"ה א"ך על פי הדברים האמורים לעיל דאין האשה קרויה מוחזקת והקרקע בחזקת יבם היורש את מר אחיו ז"ל קאי אך יכול לומר קי"ל דפירוש הסמ"ע הוא כמי שפירשוהו הני אוריין תלתא הטו"ז ונתיבו"ת המשפ"ט ומוהררפ"ב זלה"ה דיכול אדם להרבות בספיקות ולומר קי"ל והילך לשון הרב זכו"ל חלק חו"מ אות ק' לענין הלכה קי"ל דכל המרבה בספיקות וספיקי ספיקות אין להוציא מיד המוחזק וכמ"ש הרב כנה"ג אות פ"א והרב ח"ש ומט"ש וכ"ך הרב ברב"י סכ"ה דכן פשטה הוראה עכ"ל וכן בא לידי בנדו"ד בס' בע"י חיי סמ"ז ששם כתב וז"ל וגם יכול לומר קי"ל כהרמב"ם וכפירוש הרב בעה"ת והרב בעל הטורים כמ"ש מוהריב"ל ח"ב וכו' וגם הר"י באנק"י ז"ל בפסקו נראה ג"ך שסובר שיכול המוחזק לומר קי"ל כפוסק פלוני כפי פירוש פלוני אפע"פ שיש פירוש אחר באותו פוסק עכל"ה וא"ך יכול לומר קי"ל בהאי פירושא בסמ"ע וקי"ל כהסמ"ע וסיעת מרחמוהי באה"ג ונתיבו"ת המשפ"ט ומוהרר"ב ז"ל דבעינן שיהיה נמסר השטר אחר שבא לעולם וזה שנמסר בשעת המקח כמאן דליתיה דמי:
עוד נוסף טעם אחר הראוי לסמוך עליו הואל ומחזה חזינן תנא הרוב"ץ בתוך יאוריו ר"ב חיליה ורב גובריה כך דעתו וכך קבלו עליהם וכך ראוי לבני מקנאסה יע"א למעבד כמר באתריה כמו שמיוסד מן הגמרא למעבד ככל מר באתריה ועיין בכללי כנה"ג המובאים בספרי המגנים הנדפסים מחדש מה שאספו המחברים ז"ל יעו"ש בכללי הכנה"ג כלל צ"ב ודו"ק:
ומעתה משכוני נפשין עוד להשיב מאי דעמד לנגדינו והוא דמצאנו ראינו למור"ם בס' ר"ט דשם סיים על מה שכתב הש"ע אין אדם מקנה דבר שאב"ר סיים איהו וז"ל מ"מ אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח כדי דליקום בהימנותיה וכו' וא"ך גם כאן הואל ומחזה קא חזינן שנשתדל איהו מכל אחיו ליבם ולא לחלוץ נימא כההיא דטרח המוכר:
אלא דרב המרחק בניהם דבשלמא במוכר דבר שאינו שלו וחזינן דמחזר אח"ך לקנותו אמרינן כדי דליקום בהמנותיה אבל בנדו"ד הגם דמחזה חזינן דיבם ולא חלץ אפשר כוונתו לשם מצוה לקדום הוא לאחיו משום והיה הבכור דממנו נלמד מצוה בגדול, וא"ך נימא לשם מצוה נתכוון דמצות יבום קודמת גם יכולין לומר דכוונתו להקנות אשה נתכוון ובדרך אגב קם במקום אחיו לזכות גם בממונו ומאן לימא לן דכדי דליקום בהימנותיה נתכוון למצוה זו ועיין בס' שע"ד יעו"ש:
גם דעדיפא מזה הוא דלא אמרינן כדי דליקום בהמנותיה אלא במוכר דבר שאינו שלו והלוקח לא ידע וכמו שמדוקדק לשון ליקום בהמנותיה נתכוון וכן פירשה הטו"ז והרב נתיבו"ת המשפ"ט וכן מוכח מדברי מר"ן עצמו בס' שע"ד יעו"ש אבל באם הלוקח ידע דלאו דידיה לא שייך ליקום בהמנותיה ועיין בטו"ז א"ך נדון דידן דמידע ידעה דבא להגבותה כתובה אחיו ולאו דידיה מאי ליקום בהמנותיה שייך אפילו אי לא הוה מיבם איהו אלא אחיו אין עליו שום תרעומת דמידע ידעה דלא כתב אלא אדעתא שייבם ותו לא מידי:
ועוד אם כדי ליקום בהמנותיה נתכוון למה הטריח עצמו לייבם הוה די לו בחליצה ותטול איתה בכתובתה ואם מצד שהיה חולץ היה זוכה מר אביו נר"ו בירושתו והיה מגבי לה מעות ולא קרקע הרי כבר הרב מר אביו ברישא סלק כחו ורשותו ונראה דכך ניחא ליה להגבותה וא"ך היה לו ליבם לחלוץ ותזכה בו אם כוונתו משום כדי ליקום אלא ודאי אין ראיה ממה שייבם משום כדי ליקום ולא נגע ולא פגע כאן דינא דליקום בהמנותיה: נשאר לנו ג"ך לברר קוץ אחד דמחזי לכאורה דיש זכות לאשה זו והוא דמצאנו לסברת הפוסקים הרבה דס"ל אפע"פ שאין אדם מקנה דבשב"ל יכול להתנות עליו עיין להרב בני חיי שאסף איש טהור סברת הפוסקים דסברי כך ומכללם הרי מור"ם העלה במפ"ה בס' ר"ט ס"ח וז"ל דאפע"ג דאין אדם מקנה דבשב"ל יכול להתנות על דבשב"ל יעו"ש ומצאנו כאן בשטר שעשו בניהם היבם והיבמה שם נמצא כתוב בשיפולי השטר וז"ל גם הואל שבעת שיכנוס היבם את היבמה הנז' לא תכנוס לו בשומא מחצית הבית עם החפצים כדין נצ"ב אלא ישארו בידה בתורת נכסי מלוג ואם הותירו הותירו וכו' נמצא דכאן התנו בניהם להכניסם לו בתורת נכ"מ דוקא נמצא שיהיו שלה וא"ך צריך לקיים התנאי:
אלא נראה דגם לזה יש לחלק דבשלמא אלו היה הקנין של האשה תלוי בתנאי ומכח התנאי באה לזכות וכגון אם היה תנאי בניהם בזה האופן דהיינו שהתנו בניהם שלא תכניס ליבום אלא אדעתא שתטול לה כתובתה מהקרקע וכו' ויחזור ויכתוב וכו' אזי היינו אומרים דלא הקנית עצמה לו אלא אדעתא דהכי ומחוייב הוא לקיים תנאו אבל בנדו"ד לא באה אשה זו להקנות הקרקע מכח התנאי אלא מכח הקנין שהקנה לה אלא לבסוף כתבו דאותה קרקע שהקנה לה לא תכניסנה לו. נמצא מה שרוצה לזכות לא מכח התנאי אלא מכח הקנין שהקנה לה בעודו אינו ברשותו ובנפול היסוד שאין הקנין כלום יפול הבנין ודמי זה למ"ש מר"ן ס"י יעו"ש וא"ך גם כאן הואל והקפידו להקנות בקנין ועליו סמכו הואל והקנין כמאן דליתיה דמי לא נשאר תנאי ועיין בחומ"ש ס"ר ס"ד ודו"ק זהו מה שנלע"ד ולי"ה עינינו יצילנו משגיאות. הי"ז יום ז"ך לאב רחמן ש' ששו"ן לפ"ק פה סאל"י יע"א:
הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט: