אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן כט

סימן כח

להיות שלעבר. היו משותפים ה"ח כהר"ש ז"ל עם הר"ד נר"ו והפרידו חבילת השותפות ובעת פרידתם היה יהודי אחד מערי איירופא נושה בהם סך מאתיים דורוס ועדיין לא היה תובע מעותיו ועל זה נתרצו בניהם שכל אחד יניח אצלו מאה דורוס עד עת יום בוא דברו של הנושה לתבוע דמיו מידם וכן עשו ונשארה מאה ביד בהר"ש ומאה ביד הר"ד ועשו הודאה זל"ז על הדבר הזה שביום שיבוא הנושה כל אחד יוצא בולעו מפיו ואחר עבור זמן גדול על זה הענין איתרמי שהלוה כהר"ש הנ"ז להר"ד הנז' סך מה וכתב עליו שטר חוב לזמן ובתוך הזמן נלב"ע כהר"ש הנז' וביום הגיע הזמן של הפירעון תבע אפוטרופוס דיתמי כהר"ש הנז' להכ"ד הנז' לגדל פרע החוב ויען דוד ויאמר אני מוכן לשלם במיטבא אכן בתנאי שהמעות לא ינתנו ביד היתומים אלא ינתנו ביד האפוטרפוס והאפוטרופס יכתוב לי בעידים שלא יצאו מידו הקרן של המעות אלא יהיו מעוקלים בידו המעות עד יום בוא הנושה ולא יתן ליתומים כי אם רווחה דביני ביני של המעות יומ"ץ: תשובה לזה הוא הנה מצאנו לרבינו הטו"ר בחומ"ש בס' נ"ח שכתב וז"ל וכתב ריב"א אבל אם היה הנתבע חולה ואומר שיקבלו עדות בחיי הנתבע שלא בפניו כדי שיחזיקהו בנכסי הנתבע בחייו שאם ימות יצטרך להמתין עד שיגדילו היתומים כי לא ישמעו העדות בעודם קטנים אין שומעין לו לקבל עדות שלא בפניו לחוב ליתומים שלא כדין וכתב הראב"ד אפילו אומר התובע לדיינים הרי לפניכם אלא שאינכם רוצים לקבלם לכל הפחות קחו ממון הקטנים בידכם שלא יאכלוהו אין שומעין לו עכל"ה מבואר מכאן מדברי הטו"ר דבבא לעקל ממון היתומים אינו יכול אלא דנראה פשוט דאדרבא מכאן ראיה לנדו"ד שיכול לעקל דהנה מצאנו ראינו להסמ"ע בס' כ"ח סקנ"ב שהביא דברי הראב"ד ז"ל אלו וסיים עליהם וכתב וז"ל ובפרישא כתבתי הטעם בשם מהרש"ל דדוקא כשאדם ודאי חייב לחבירו ויש לחוש שיכלה ממונו קודם שיגיע זמן הפירעון אמרו דלוקחין הב"ד ממונו מידו וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סמ"ג ולא בכה"ג דעדיין לא נתברר דחייבין לו עכ"ל מכאן אתה למד דטעמיה דהראב"ד זלה"ה הוא משום שאין התביעה מבוררת הוא שכתב אינו יכול לעכב ממון היתומים אבל בכגון נדו"ד שהתביעה מבוררת דהמעות הנז' הם מלוה ביד כהר"ש הנז' עד עת בוא המלוה ודוד ה' הוא ערב דהואל והיו שותפים והנושה הנז' יש בידו רשות לתבוע ממי שירצה בודאי דטענת הר"ד ה' טענה אלימתא היא והיינו דינא דסמן ע"ג שהביא הסמ"ע וכתב דדוקא כשאדם חייב ודאי לחבירו ויש לחוש שיכלה ממונו קודם שיגיע זמן הפירעון אמרו דלוקחין הב"ד ממונו בידם וכו' וא"ך הוא הנדון דידן ממש שההלואה מבורר"ת אלא דהוי כאלו עדיין לא הגיע הזמן הואל והנושה עדיין לא רצה לתבוע מעותיו הוי דוד כאלו ערב בתוך הזמן וכבר יש פסק מר"ן בחומ"ש סקל"א ס"ג דגם הערב שרואה שהלוה מבזבז יכול הוא לעקל כדין המלוה יעו"ש:

וראיתי להטו"ז ב"ס כ"ח ס"ק ט"ז ששם הקשה על מה שכתב הסמ"ע שם משם מהרש"ל דיש חלוק בין חוב ברור לשאינו ברור וכו' ולבסוף כתב איהו מדיליה דההיא ד"ס מ"ג אפילו בחוב שאינו ברור הואל ומן הדין יכול הוא לעקל וריב"א ס"ל דאפילו באדם דעלמא אינו אלא משום התקנה ולא מהד' וביתומים אין לעשות תקנה ועל זה קאי הראב"ד בעל סברא הנז' וס"ל דאין לעשות התקנה ביתומים אפילו לעכב המעות יעו"ש שזהו כוונתו על כל פנים דלא כתב הראב"ד דבריו אלא היכא דאין החוב ברור דהא בפירוש כתב דמדברי הרא"ש שם מבואר דבחוב שאינו ברור קא מיירי ובזה פליג לישנא קמא ס"ל דמן התקנה שם מקבלין עדות וכו' ולהרא"ש מהדי"ן ועל זה כתב ריב"א בעל סברא דאין מקבלין עדות ס"ל כלישנא קמא דמן התקנה הוא דמקבלין וכו' וביתומים לא עשו תקנה ועל דבריו קאי הראב"ד דאפילו לעקל אין מעקלין וכל דבריהם אלו לא נאמרו אלא בנדו"ד שפליגי בו הרא"ש ולישנא קמא דהיינו תביעה שאינה מבוררת אבל בתביעה מבוררת אפילו לישנא קמא ודאי יסבורו דמן הדין מעקלין וכו' וא"ך כולהו שוים בין יתומים בין אדם גדול הואל ותביעת המלוה מבוררת מעקלין ותו לא מידי:

איך שיהיה המורם מן האמור בין לסברת ובין לדעת הטו"ז דברי הראב"ד אינם אמורים אלא דוקא במי שאין לא תביעה מבוררת על היתומים אבל בנדו"ד שהתביעה מבוררת כולהו ס"ל דהרא"ב יודה דאם אמור יאמר המלוה שלא יתנו המעות ביד היתומים לאוכלם הדין עמו:

ושוב ראיתי הדבר מפורש בס' גוא"ל ז"ל בס' ק"ח סק"ז שכתב וז"ל אם הנכסים כדי החוב או יותר ממני אין מניחים היתומים לאכול את הנכסים אלא מניחים אותם ביד האפוט' שיאכיל הפירות ליתומים והקרן יפרעו לבע"ח כשיגדילו המבי"ט ח"ג סרי"ד יעו"ש עכל"ה הרי לפניך מבורר שבמקום שאין יכול הוא המלוה לגבות מהיתומים עכ"פ יש כוח בידו לעקיל המעות ביד האפוט' שלא יאכל אותם הקרן אלא הריוח דוקא ועדיפא מזה ראיתי ג"כ להרב הנז' בס' כ"ח ס"ק מ"ב שכת' משם הרב מהרשד"ם דלא אמר הראב"ד דאין מעקלין מעות היתומים אלא דוקא אם כבר בא הממון ליד היתומים אבל ממון שאינו בידם פשיטא דאין ניתנים אותם בידם ועיין בה' החולקים עליו וש"ה דף ק"ל עכל"ה:

הרי לפניך לדעת מהרשד"ם אפילו במקום שאין תביעה מבוררת דאיירי בה הראב"ד כמש"ל עכ"ז היכא דעדיין לא באו ליד היתומים יכול הוא לעקל מכ"ש בנדו"ד שהם תחת ידו של הר"ד הערב אפילו החולקים על הרשד"ם יודו בזה אלא דכבר בררנו דאין אנו צריכים לזה דכאן בתביעה מבוררת קא מיירי:

וכל זה לא הוצרכנו אלא לברר מה שנוגיע לנו לפי הדין דקי"ל אין גובין מיתומים קטנים כמ"ש הטוש"ע סי' ק"י יעו"ש וגם קי"ל לפום דינא דאין מקבלים עדות על הקטנים כמ"ש ג"ך הטוש"ע סכ"ח יעו"ש אבל אנן בדידן לא זה הדרך שאנו הולכם בה אלא כבר נתפשט בינינו לגבות מיתומים קטנים וגם מקבלים עליהם עדות וכמו שבא הדבר בס' התקנות תקנה של ש"ה הרי ערוכה בס' הישר ויעוין בקיצור התקנות להרב מוהרפב"ר ז"ל יעו"ש בס' כרם חמר ח"א דל"ו יעו"ש וא"ך לגבי נדו"ד אנן ההולכם בעקבות בעלי התקנה והכי דינינן מידי יום יום לגבות מיתומים קטנים ודאי דאין שום חלוק בין יתומים לאדם דעלמא והדר דנייהו כדין אדם גדול דדינו הוא הרי הוא ערוך על השלחן הטהור ס' ע"ג משם הרא"ש וז"ל מי שיש לו שטר על חבירו לזמן ובא תוך הזמן לב"ד ואמר מצאתי מנכסי פלוני ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ממני ולא אמצא מקום לגבות חובי אם רואה: הדיין שום אמתלא לדבריו שלא יוכל לגבות חובו כשיגיע הזמן מצוה על הדיין לעכב הממון עד שיגיע זמן עכל"ה ודברי מר"ן אלו הם דברי הרא"ש וכבר כתבנו משם הטו"ז ז"ל דאפילו בתביעה שאינה מבוררת והגם שהסמ"ע ס"ל דדוקא בתביעה מבוררת וכמו שנראה בדבריו דס' כ"ח שכתבנו וכן מבורר מדבריו דס' ע"ג סק"ו שכתב דמר"ן דוקא נקט שטר דאז הוא יכול להוציאה מחבירו וכו' יעו"ש וא"ך נראה דדוקא בעינן נדו"ד שתהיה התביעה מבוררת אבל אם אינה מבוררת לא:

אלא הרי כבר הורה זקן הוא הרב יוא"ל בס' תוש"י ס' נ"ט שהכריע בראיות ברורות דדברי מר"ן אפילו בשאינה מבוררת כדעת החולקים על הסמ"ע יעו"ש וכן ראיתי להרב בנ"י חי"י בס' ע"ג בהגהות הטו"ר יעו"ש דס"ל דלא כהסמ"ע יעו"ש א וא"ך נדו"ד הרי מפשט פשיטא לן דיכול לעכב אפילו אם לא היתה התביעה מבוררת הואל וכבר רבו החולקים דדברי מר"ן הם אפילו אינה תביעה מבוררת בשטר אלא אפילו מלוה ע"פ שיש אמתלא הלא המה הטו"ז והרב באה"ג ומהר"ם גאלאנט"י והרב פנ"י מש"ה ז"ל הביא דבריו הבנ"י חי"י ז"ל והרב כנה"ג מסכים הולך כסברת מהר"ם גאלאנט"י דלא כסמ"ע ואחרון הכביד הוא הרב יואל זלה"ה דמצדד אצדודי להכריע דלא כסמ"ע א"ך אפילו אם לא היתה כאן תביעה מבוררת יכול לעקל כסברת הני חבל נביאים ובפרט שהר"ד תפוס יכול לומר קי"ל אלא דאין אנו צריכים לכך דכבר מילתנו אמורה דתביעת דוד הנז' מבוררת היא ויש חששה גדולה שעדיין היתומים קטנים ומזונות וכסות משכי ביהו כמעט ב"מ בקרוב יכול להיות כלה קרנא הואל ואין ממון כל כך הלכך בדין הוא שיכול הר"ד לעכב על האפו' ולכתוב עליו שלא יצאו המעות מידו עד אשר בוא יבוא הנושה לקחת מעותיו או ירחם ה' באופן אחר ותו לא מידי:

שוב בחופשי באמתחתי מצאתי לרבינו מהריק"ש ז"ל בספר הקוד"ש אהל"י יעק"ב סל"ה שנשאל כזה וזה הלכה העלה מהפוסקים הראשונים דיכול לעכב ועדיפה מזה כתב דדין זה דוקא דעכוב היינו אם היו המעות ביד היתומים אבל אם היו ביד אדם אחר אפילו הוצאה יכול להוציאם מידו ולגבות. דלא אמרו אין נזקקין לגבות מיתומים קטנים אלא דוקא אם היו המעות ביד היתומים יעו"ש וא"ך מכ"ש כאן שהם ביד הערב דוד עצמו ורוצה לעקלם לי"ת דו"ד אחרי זאת ג"ך אינה ה' לידי וראיתי בס' מש"ה מערכת יו"ד סכ"ד שנשאל בזה ג"ך והעלה להלכה כמו דברינו אלה. תלי"ת:

ועדיפא מזה ראיתי לו שהביא משם הרדב"ז דאפילו ב"ד עצמם מוטל עליהם לעקל דמצוה יש בדבר שלא יאבדו מעות בני אדם יעו"ש והגם דנדו"ד אין דוד מלוה גמור לכהר"ש הנז' אלא ערב על חלקו אין חלוק בניהם כלל דבמקום שהמלוה יכול לעקל כמו כן הערב וכמו שפסק בש"ע סקל"א ס"ג ערב או קבלן שרואים שהלוה מבזבז נכסיו יכולים לתובעו שיוציאם מהערבות אפע"פ שהוא תוך הזמן ע"ך הרי לך כמו דפסק מר"ן בס' ע"ג דהמלוה יכול לעקל כך הערב ומסעיף זה ראיה ברורה לנדו"ד שיכול לעקל דהא דעדיפא מזה יכול הוא דוד ה' לתבוע היתומים לפרוע חלקם כדי להוציאו מן הערבות וכמו שיש להוכיח מס"ד שאחר זה דיכול הערב לכפות ללוה להוציאו מן הערבות כמ"ש מור"ם והגם שבאותו סעיף יש בו דו"ד הרי ברירה לן מילתא דנקטינן כסברת החולקים נגד הרמב"ן ויכול הערב לכפות למלוה וללוה כמו שכתוב אצלינו הדבר באורך וברוחב באר הטב:

אלא דבנדו"ד אין אנו צריכים לכל זה דהואל שיש חשש שהיתומים יכלו הממון ולא ימצא המלוה ממה לגבות הדרן לדינא דסעיף זה דס"ג דערב או קבלן שרואים שהלוה מבזבז יכולים לתובעו וא"ך גם כאן הואל והיתומים אם יאחזו המעות בידם בודאי דיכלו הקרן א"ך אין לך בזבוז יותר מזה ויכול אפילו לכפותם לשלם עתה חלק אביהם למלוה ויפטיר איהו מחלק אביהם מכ"ש שהדין עמו שיכול לעכבם ביד האפוט' שלא יהיו נזונים כי אם מן הריוח דוקא והקרן יהיה שמור עד בוא יום פקודה ועיין בסמ"ע סקל"א סק"ט מה שהביא משם הד"מ ודוק בו כי יש להוכיח ממנו ג"ך לנדו"ד יעו"ש זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה