שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן כא
תשובה לדאר לבידא יע"ה להיות שראובן משכן קרקע שלו ביד שמעון ונתן לו לוי שוכר כדרך הממשכנים והן היום לא רצה לוי השוכר לשלם. חדא משום דהקרקע לא שויא כי אם סך שני דורוס בחודש והוא נתחייב לשלם יותר ביותר מדמי שוויה כפי מה שהתנו בשעת המשכונה הלוה והמלוה ועוד טוען דאפילו כדי שוויה לא יפרע יען כי אין עליו אשמת דבר ולא בא כי אם לשריותא בעלמא יומ"ץ:
תשובה במקום שאמרו לקצר שנו כאן והד"א כמ"ש הרב הפוסק נר"ו שאין עליו לשלם כי אם כפי שווי המדור ככתוב בכתב יושר בתקנה ש"ש שכ"ל טוב ובעקבותיהם הלכו הרב יוא"ל בח"ב ס"ק דפסק ותני כדברי התקנה דלגבי בעלי בתים מפקיעים זכות בעלי המעות מאותו עודף הפקעה גמורה יעו"ש ובדברי הרב מהריב"ו ז"ל שנה ופירש יותר כמ"ש בדבריו הרב הפוסק נר"ו וא"ך מי יבוא אחרי המלכים האלה:
גם במה שהשיב הרב הפוסק לבטל טענת שמעון דלא לשלם כלל כי לא בא אלא לשריותא. אמת נכון הדבר שאין בדבריו של שמעון כלום כי הגם שהדבר במחלוקת שנוי דלדעת הרב המלאך ר"ב זלה"ה ס"ל דאין עליו שום חיוב על השוכר וכמו שהביא דבריו ה"ח הפוסק ולדעת הרב יוא"ל ז"ל ס"ל דלא כן הוא עכ"פ אנן בדידן הגם שאין ידיעתנו מכרעת עכ"פ נראה דכוותיה דהרב זלה"ה נקטינן מתרי טעמי. חדא הואל והוא תנא דידן מאריה דאתרין עי"ת רבאט יע"ה ומימות עולם דאר לבידא נגררת אחר עי"ת רבאט יע"ה ומה גם שהמלוה והלוה הם מעי"ת רבאט ודאי צריכי לילך אחר בית דינו של: הרב יוא"ל ז"ל וכמ"ש הרב ד"ן הביא דבריו מהריב"ו זלה"ה ח"ב ס' פ"ט וז"ל ובזה עלה לי תרוץ נכון על הכלל שבידינו דלא מצי אדם לומר קי"ל נגד מאריה דאתרא וכלל זה כתבו הרדב"ז ומוהריק"ש עכל"ה א"ך לזה שומעין:
ועוד דמצאנו ראינו להרב יוא"ל זלה"ה דסברתו כבר דשו בה רבנן סבוראי והלא היא כתובה על ספר לאוריין תלתאי הראשון אדם הרב מוהרי"ע זלה"ה במנהגי השכירות ס"ב שכתב משמו ומשם רבו זלה"ה דלא מצא התר למה שדר הלוה בעל המשכונה בקרקע כי אם שיקבל המלוה מיד השליש דהיינו שישעבד השליש עצמו בפירות והוא יתן להמלוה וכו' ובסברא זו ג"ך החזיק הרב מש"ה במערכת מי"ם סק"פ והוסיף עוד לכתוב וז"ל ואם מת השליש אם הממשכן זוכה בשכירות הקרקע או לא זה היה מעשה לפני מי שגדול הרב תנא דידן ומורי גם הוא הרב חו"ק נת"ן הי"ו וכך עלה הסכמתם שאם מת השליש אין לבעל המשכונה שום זכות לגבות שכירות הקרקע לא מיורשי השליש ולא מהלוה כלל מיום שמת השליש וכו' ומעתה הסכמנו הסכמה גמורה בכח ב"ד יפה שלא יוכל ולא יורשה בעל המשכו' בידו לקבל פירות המשכונה אלא מיד שליש דוקא או מיד השוכרים בתי החצרים הממושכנים עכ"ל הרי לפניך דקרי בחיל דכל זמן שלא מת השליש מחויב ועומד הוא לשלם ואדרבא לדעתייהו אין להם שום עסק כלל עם הלוה ואל השלשי לו בא הוא הרב זכו"ת אבו"ת דגם הוא פסק בסכינא חריפא דחייב השוכר לשלם מכיסו וממנו מדין חי"ע במה שאינו חייב חייב יעו"ש בס' ט"ל דכך פשיט ליה כביעתא בכותחא וחשיב לטענת השוכר דברי שטות יעו"ש וא"ך הואל והני חבל נביאים כולם שוים לטובה כשטת הרב יוא"ל זלה"ה ודאי להם שומעין והגם שמוהר"ר ר"ב זלה"ה הביא גם הוא סייעתא לסברתו מדברי הרב הגדול מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה כבר השיב הרב הפוסק בטוטי"ד הרב יוא"ל ז"ל נראה דאותו פסק לאו בר סמכא הוא א"ך פשוט דדכוותיה דהרב יוא"ל זלה"ה נקטינן: ומה גם לפי מה שנראה הרב הפוסק נר"ו דהשוכר הזה ויכול הוא לגבות מן הלוה הדר בבית יכול המשכיר לכפותו ליפרע ממנו ולזיל הוא ולגבי מהלוה דאל"ך אנחנו לא נדע מאי אהני לן חיובו של השוכר מעקרה הואל ולא נעשה בו צד תועלת כלל אלא ודאי דנקוט מיהא דאהני לאופן זה במקום שהמשכיר נהנה והשוכר אינו חסר והגם שמדברי דייני פאס המובאים שם בס' משי"ש דף צ"ח לא נראה כן דהא כתבו בדבריהם וזל"ה תדע שכן הוא האמת והצדק אלו באו לדון לפנינו השוכר והלוה ותובע השוכר מהלוה לפרוע לו שכירות. אחר שהוא נתחייב למלוה האם יעלה על הדעת לומר להם שהדין עס השוכר. זה ודאי לא תיסק אדעתין וכו' מדברים אלו נראה דשוכר זה אינו אלא כאלה נובלת ואין בו תועלת לזה יש לומר דדייני פאס יע"ה בעלי אותו פסק לא דברו אלא בבא השוכר לתבוע ללוה בלא כפיית המשכיר אלא מצד עצמו רצה לעשות כן בזה הוא דאמרינן ליה הניח לו בינו ובין המלוה הואל ואין המלוה דוחק אותך אבל אם ירצה המלוה להכריח לשוכר איכא למימר דבזה יודו דהמשכיר יכול לכוף לשוכר והשוכר ללוה דאל"ך לא ידענו מה אהני לן חיובו ועל מי ש לנו להשען בהאי שריותא ובאמת כן יש לדקדק מדברי מוהר"ר ר"ב והרב יואל זלה"ה דבזה לא פליגי ולא נחלקו אלא במקום פסידא דשוכר זהו משנלע"ד והגם שהיה מקום כאן להאריך אם היו יהיה שטר שכירות בקוש"ח אם יש לחייבו מצד השבועה אפילו לדעת מוהר"ר ר"ב זלה"ה עכ"פ אין לנו להאריך במה שלא נדרשנו. כלל העולה דמחויב הוא השוכר לשלם מכיסו השכירות בכדי שווי המדור דוקא בלי שום פקפוק והצוי"ם וימ"ן:
אחרי זמן מה שנחתם הפס"ד והיה מה שהיה יצא לאור הדפוס ספר משפט וצב"י להרה"ג מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה וזכינו לאורו ושם שם ראינו שאדרבא מנ"ר הוא מכת המחייבים את השוכר בלי שום פקפוק יע"ש עליו בס' פ"ה ועוין עליו בסימן אחר שם לא נשאר בזכרוני דשם פסק הרב הגדול אריה דבי עלאי כמוהריב"ע זלה"ה דאדרבא אסור לתבוע כלל להמלוה כי אם לשוכר דוקא וששנו בכ"ה וקי"ל:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: