אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן יח

סימן יז

להיות שיעקב נשוי עם לאה ולעת עתה נשתטית רח"ל וע"ז בא יעקב קובל ומתרעם על מזלו הגרוע שאפפוהו צרות רבות ורעות מפאת אשה זו ורצה לפרוע דמי כתובתה ביד בדי"ץ וע"ז יהיה פטור ממזונותיה ומכל חיוב כתובה גם לאחר מיתה לא יהיה לשום אחד מהם צד ירושה זע"ז:

הנה מצאנו למר"ן באהע"ז ס"ע ס"ד שכתב ז"ל הנושא אשה ונשתטית חייב לזונה ולרפאותה ע"ך ומצינו למר"ן בסקי"ט ס"ו פסק להפך וזל"ה אם נשתטית ואינה יודעת לשמור את עצמה אינו מוציאה עד שתבריא שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה דאין מחייבים אותו בשאר וכו' ואינו חייב לרפאותה ע"ך הרי דברי מר"ן סתראי נינהו והנה מור"ם בס"ע ובסקי"ט הקשה דברי מר"ן אלו ולא עשה שום ישוב והוא עצמו גילה דעתו דנקטינן כדברי מר"ן דס"ע דחייב בכל מילי וא"ך נראה לכאורה שיעקב חייב במזונותיה עד שתתרפא כדעת מור"ם:

אלא לפי האמת נראה שיעקב פטיר ועטיר שהרי מצינו להרב"ש בסקי"ט סק"י שעשה ישוב לדברי מר"ן אהדדי דההיא דס"ע איירי בשוטה גמורה שאינה יכולה לשמור אפילו גיטה דמן התורה אינה מגורשת והואל ומדאורייתא אינו יכול לגרשה א"ך מחויב ועומד הוא אבל ההיא דסקי"ט מיירי ביכולה לשמור גיטה שיכול לגרשה מדאורייתא אלא שחכמים רמו עליו שלא יוכל לגרשה הואל ואינה יכולה לשמור עצמה שלא ינהגו בה מנהג הפקר: וגם הרחל"ם ס"ע סקט"ו עשה ישוב לדברי מר"ן דההיא דס"ע מיירי בשלא רצה ליתן לה כתובתה ובס' קי"ט איירי ברוצה ליתן לה כתובתה ע"ך: אלא דראינו לו להחל"ם ג"ך בסקי"ט ס"ט שכתב שאפילו רוצה ליתן כתובה דפטור דוקא ביודעת לשמור את גיטה דמדאורייתא יכול לגרשה אבל אם אינה יכולה לשמור אפילו גטה אפילו בנותן לה כתובה לא מיפטר איך שיהיה נקטינן מכאן מדברי הרב"ש והרחל"ם דאם יודעת לשמור גטה וגם נותן לה דמי כתובתה אינו חייב לרפאותה ולא לזונה:

והגם שמור"ם ס"ל דדעת מר"ן בס"ע מיירי אפילו ביודעת לשמור את גיטה ואפילו הכי חייב בכל מילי וכבר קיי"ל דהיכא דלא גילה מר"ן דעתו אזלינן בתר מור"ם נגד פוסקים אחרים ודאי בזה לא אזלינן בתר מור"ם ויהיו דברי מר"ן סתראי והצד הנראה טוב וישר הוא לתרץ דבריו אפילו בדרך דוחק מלהניחם בקושייא וכ"ש דבכאן לפי תרוץ הרב"ש והח"מ הרי דברי מר"ן ששים ושמחים ולענד"ן דהמדקדק בדברי מר"ן אלו דסקי"ט יראה חלוקו של הרב"ש נכר לעין כל דהא בס"ע כתב דבריו בסתם ובס' קי"ט כתב מקודם נשתטית ואינה יכולה לשמור עצמה וע"ז סיים ואינו חייב וכו' וא"ך בנדו"ז לא שבקינן דברי הרב"ש והח"מ ועבדינן כסברת מור"ם ואין צריך להביא ראיות לזה כי כבר כתיב בידינו מזה באורך. איך שיהיה עלה בידינו דודאי אשה זאת אם יהיה באופן שיעידו שני עדים שהיא יודעת לשמור גטה ודאי דפטיר ועטיר לסברת הרב"ש מכ"ש הכא שרוצה לפרוע כתובתה ודאי יצא אפילו דעת הרח"מ ואליבא דכ"ע פטור:

והנה בדין שוטה שיודעת לשמור גטה וכו' לא פירש מר"ן הקדוש כיצד היא יודעת לשמור גטה אבל מצינו בדין קטנה שגילה דעתו באהע"ז סקמ"א ס"ו וזל"ה קדשה אביה כשהיא קטנה ומת או שנשאת אם מבחנת בין גטה לדבר אחר דהיינו שנותנין לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו וי"א כשתגיע לעונת הפעוטות מתגרשת על ידי עצמה ע"ך והנה דין זה דכתב מר"ן אם היא מבחנת וכו' היינו יודעת לשמור את גטה ופירוש מבחנת. היינו יודעת לשמור גטה דדין זה הוא מהש"ס דגטין דס"ד ע"ב וז"ל הגמרא שם, ת"ר קטנה יודעת לשמור גטה מתגרשת ושאינה יודעת לשמור את גטה אינה מתגרשת ואיזהו הקטנה שיודעת לשמור את גטה כל שמשמרת גטה ודבר אחר מאי קאמר אמר ר' יוחנן ה"ק כל שמשמרת דבר אחר מחמת גטה מתקיף לה ר"ה בר מנוח הא שוטה בעלמא היא אלא אמר ר"ה בר מנוח משמיה דרב אחא בר איקא כל שמבחנת בין גטה לד"א ע"ך וסיים שם בש"ס דס"ה ע"א אמר רבא שלשה מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדם בקטנה מתקדשת למאון. הפעוטות מקחן מקח וממכרם ממכר וכנגדם בקטנה מתגרשת בקדושי אביה. הגיעו לעונת נדרים נדריהם נדר והקדישן הקדש וכנגדם בקטנה חולצת עכ"ל הגמרא:

וכתב מר"ן בב"י באהע"ז שהרי"פ והרשב"א זיע"א מהפכי הגירסא של הגמרא במלתיה דרבא וגרסי במדה הא' וכנגדם בקטנה מתגרשת בקדושי אביה ובמדה הב' גרסי וכנגדם. בקטנה מתקדשת למיאון ע"ך וכתב עוד הב"י שם בס' קמ"א דהרמב"ם נראה דס"ל כגירסת הרי"פ והרשב"א זלה"ה שהרי בפ"ב סתם דבריו וכתב אם מבחנת בין גיטה לד"א ה"ז מגורשת משיגיע הגט לידה ומ"מ נראה שדעתו נוטה להרי"ף ומשו"ה סתם דצרור וזורקו אגוז ונוטלו היינו מבחנת בין גטה לד"א עכ"ל הרי לפניך דלדברי הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ס"ל יודעת לשמור את גיטה היינו דנותנים לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו וכוותיהו פסק מר"ן בס' קמ"א בסתם דבריו וסברת הי"א שהביא מר"ן היא סברת רש"י והתוס' והרא"ש זיע"א איך שיהיה הרי לסתמא דמר"ן יודעת לשמור היינו נותנים לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו:

והנה הגם שמר"ן הקדוש לא גילה דעתו אלא בדין הקטנה היודעת לשמור כיצד הוא ואמר כל שנותנים לה צרור וכו' אבל בדין שוטה היודעת לשמור לא גילה דעתו מ"מ ודאי כל שיודעת לשמור האמור בשוטה ג"ך היינו נותנים לה צרור וזורקתו וכו' וזה מובן מהגמרא שהבאתי דהא מדקאמר בגמרא אמר ר"י ה"ק כל שמשמרת דבר אחר מחמה גיטה הקשה לו ר"ה הא שוטה בעלמא היא (פירש"י דט' השוטה הוא משום דכתיב ושלחה מביתו יצאה זו שמשלחה וחוזרת) והוצרך לתרץ אלא אמר ר"ה ב"מ משמיה דר"א בר איקא כל שמבחנת בין גיטה לד"א הרי מכאן משמע דכשנאמר יודעת לשמור היינו מבחנת לא מקרייא שוטה ואין זה בכלל משלחה וחוזרת דמעטינן לה מהקרא דכל שמבחנת בין גיטה לד"א יצאת מכלל שוטה לא שנא שוטה ול"ש קטנה דאי יש לחלק ולומר דבקטנה דוקא שמבחנת היא היוצאת מכלל שוטה הואל ועתידה לבוא לכלל דעת אבל בשוטה דלא אתייא לכלל דעת איכא למימר אפילו מבחנת בין גיטה לד"א לא יצאת מכלל שוטה, א"ך מאי מקשה התלמוד מעיקרא הא שוטה בעלמא היא הא יש לנו לחלק ולומר דשינא ושנא בין שוטה לקטנה הואל ואתייא לכלל דעת אלא ודאי דדין אחד להם דכל דמקרייא שוטה לא מהני גם בקטנה וכל שמהני בקטנה דהיינו מבחנת דאמרינן בה יצאתה מכלל שוטה גם בשוטה כל שמבחנת בין גיטה לד"א ודאי לא מקרייא שוטה ויצאתה מכלל משלחה וחוזר דמעטינן לה מהקרא ואדרבא יש לצדד ולומר דמה דהוצרך בש"ס לומר אלא אמר ר"ה ב"מ כל שמבחנת בין גיטה לד"א היינו דוקא בקטנה הואל ועדיין היא קטנה איכא למימר החמירו בה רבותינו והצריכו עד שתהיה מבחנת בין גיטה לד"א אבל בשוטה איכא למימר דלא החמירו בה כולי האי הואל והיא גדולה איכא למימר בבציר מהכי סגי וכל סוגיית הגמרא יבוא ע"ז על נכון ואי"ל דזוהי כוונת הגמרא מעקרא כשאמר ר"י ה"ק כל שמשמרת ד"א מחמת גיטה הקשה לו ר"ה הא שוטה בעלמא היא ופירש הוא דדל מהכא הקטנות תפוק לך דלא מהני מטעם שוטה לחוד ומכ"ש הכא דאית בה תרתי קטנה ושוטה וכשתרץ לו אלא אמר ר"ה ב"מ כל שמבחנת בין גיטה לד"א אי"ל דלא הוצרך בזה אלא בקטנה ועדיין היא קטנה אבל בשוטה א"ץ דעת כולי האי אלא בבציר מהכי איכא למימר דסגי:

איך שיהיה הרי מסוגייא דגמרא מוכח דלפחות דין השוטה הוא כדין הקטנה וכמו שבקטנה כל שמבחנת בין גיטה לד"א דהיינו שנותנים לה צרור וכו' כדפסק מר"ן בס' קמ"א יכולה לקבל את גיטה גם בשוטה כל שיודעת לשמור גיטה דהיינו מבחנת בין אגוז לצרור ודאי יצאת מכלל שוטה ויכולה לקבל גיטה מדאורייתא דלא מקרייא משלחה וחוזרת:

אחרי כותבי ראיתי הרב ח"מ סקי"ט סקי"ג שהביא משם תשובת מהרש"ל דלדעת רבינו שמח"ה זי"ע דיודעת לשמור גיטה דשיטה לא בעינן דעתא צילתא כולי האי כמו בקטנה המתגרשת דבעינן בה צרור וזורקתו וכו' ודעת רבינו אפרים וראבי"ה דגדולה דאין בה דעת גרועה מקטנה דאתייא לכלל דעת ע"ך והנה לדעת רבינו שמחה ז"ל דמעדיף כח השוטה יותר מהקטנה ודאי נראה דשטתו בסוגיית הגמרא שהבאתי היא כמ"ש אני בעוניי בדרך אדרבא אבל שטת ר"א וראבי"ה דכתבו דקטנה עדיפא מגדולה תקשי להו מאי מקשה התלמוד מעיקרא הא שוטה בעלמא היא אימא שינא ושנא בין שוטה לקטנה דבקטנה הואל ואתייא לכלל דעת אימא דמהני בה כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה והגם שיש לישב קצת נ"ל דוחק וי"ל:

עכ"פ הרי מדברי הרב רבינו שמחה מוכח דהשוטה היא עדיפא מן הקטנה וא"ך אם יעקב בעל לאה יביא עדים שהשוטה הזאת יודעת לשמור את גיטה דהיינו נותנים לה צרור וכו' ודאי איני מחויב לה בשום דבר וכתרוצו של הרב"ש על דברי מר"ן דס"ע עם דבריו דסקי"ט ויכול לומר קי"ל כהרב"ש ומה גם בנדו"ד שרוצה לפרוע לה דמי כתובתה הרי הוא יוצא י"ח גם לדעת הרח"מ דמחלק בדברי מר"ן בין רוצה לפרוע לה כתובה לשאינו רוצה לפרוע לה א"ך בכאן שרוצה לפרוע ודאי אין עליו שום חיוב כלל אלא מניח דמי כתובתה ביד בדי"ץ והם מאכילים ומרפאים אותה מהם:

גם מה שטען יעקב שאם ימות לא תירש אותו גם בזה נלע"ד דצדקו דבריו שהרי מה שנוטלת האשה מחצה בנכסי בעלה אחר מותו הוא תמורת סכי כתוב' כדמפורש הדבר יוצא בדברי קמאי ובתראי רבותינו חכמי פא"ס הראשונים ומדברי חכמי התקנה:

והואל וקבלה דמי כתוב' ודאי אחרי מות בעלה אין לה ליטול מנכסיו שום דבר כדמצינו דכתב מר"ן באהע"ז סצ"ו ס"א דאין האלמנה גובה כתוב' ר אלא בשבועה וכתב הב"ש סק"א דה"ט הוא דחיישינן שמא התפיסה צררי הרי מוכח דאם פרעה בכתוב' אין לה על היורשים כלום ועדיפא מזה כתב מר"ן סק"ה ס"א בדין המוכרת כתיב' לבעלה דמכרה מכר ואסור להשהותה וכן כתב הרח"מ סק"ס דאם מת הבעל קודם שיכתוב לה כתובה אחרת אין לה כתובה וכ"ך גם כן הרב"ש סק"ג מכ"ש נדו"ד דלא מכרה אלא דהרי הוא פורע אותה במושלם וגם בכתובה דידן דקאסטיילאנוס דינא הכי הוא ודאי דאם פרעה בכתובה אין לה עליו לא היא ולא יורשיה כלים דדין אחד הוא שהרי מפורש בדברי רבותינו בעלי התקנות דגם בכתובה דידן אינה נוטלת חצי הנכסים אלא אחר שבועה הרי כל שלא נשבעה אין לה שום חלק בבעל מטעה דאמרינן שמא פרעה בכתוב' וכל שנפרעה בכתוב' אין לה עליו ועל יורשיו כלום: וא"ך בנדו"ד שרוצה לפרוע לה כתובתה ומה גם רוצה לגרשה אלא מטעמא דאיסורא דרבנן רמי עליה שלא תהיה מופקרת לכל ודאי שאין לה עליו כלום בין מחיים בין לאחר מיתה ומעתה יכולים הבדי"ץ אחר שיביא עדים שהשוטה הזאת מבחנת בין אגוז לצרור יכולים הבדי"ץ לקחת דמי כתובתה מידו ויכתבו לו מעשה בדי"ץ שהוא פטור ועטיר מכל מין חיוב בין מחיים בין לאחר מיתה והגם שיש כמה ראיות לזה מדויקים היטב מדברי מר"ן ונושאי כליו לאפס הפנאי לא רציתי להאריך והי' זה באדר תרמ"ב לפ"ק וצוי"ם וימ"ן פה סאלי יע"ה:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה