אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן יד

סימן יג

לעי"ת ראבט יע"ה ראיתי להידיד א"ע שנסתפק במאי דאתא לידיה בכלה שמתה רח"ל תוך י"ב חודש ונסתפק ידידי אם ינהגו מנהג חלוקה או כל אחד יעמיד בשלו באמת לא היה צריך ידידי לצרוף דעתי הואל ועיניך הפקוחות שלטו במ"ש הרה"ג משי"ש ח"א תל"ד דמשם יתברר לך דאותה תקנה אחרונה שתקינו דבתוך י"ב חודש לא פשטה ולא נתקבלה כלל ומאין ולאין נקום אנן לדון על פיה:

והגם באמת שראינו להרב הנז' שהסכים לדון כסברת אותו החכם שהביא בדבריו שהיה מחזק לדון כאותה התקנה והרב משי"ש ראינו לו שהסכים לדון כך במקום דאיכא עלבון הרי העלבון מפורש שם בדבריו גם את הראשון גם את השני ואל השלשי לו בא כגון שמת הבעל והנדונייא מרובה דיורשי הבעל במקום שיפרעו לה הכתובה אדרבא לוקחים מנדונייתה ובצד זה יש עלבון גדול אם יהיו בע"ח על הבעל ובאים ונוטלים הנדונייא יע"ש עליו דדוקא במקום עלבון הוא דהסכים אבל בנדו"ד שמתה האשה ומקרא מלא דבר הכתוב ונתתם את נחלת שארו לו ודאי אפילו תהיה הנדונייא מרובה או יש בע"ח ובאים ולוקחים אותה בע"ח מצד הבעל מה עלבון יש בדבר אדרבא נתקיימה ירושה דאורייתא כהלכתה וא"ך נדו"ד אפילו הרב משי"ש יודה:

ועדיפא מזה אמינא דלע"ד אפילו אי אלו הוה נדו"ד במקום שמת הבעל הרה"ג משי"ש יודה שכל אחד עומד בשלו אנן בדידן אין לילך אחר זה יען שהרי במקומותינו זה כל הנושא אשה אדעתא דתקנת המגורשים נושא אותה ולפי תקנת המגורשים לא חלקו בין מתה תוך השנה למתה אחר השנה וא"ך נקום אנן לגרוע איזה צד מן הצדדין:

והגם שהרב הגדול הנז' ואותו חכם שהביא נטתה דעתם לדון במקום שיש עלבון כדעת התקנה שלא נתפשטה הואל וישרה בעיניהם המה הגבורים יכלי למיקם בספוקייהו ודעדיפא מזה הרי המלאך ר"ב זיע"א בטל בעירו עקר התקנה בנשואין שלא כמנהג המגורשים והנהיג בעירו כמו שעושים לעת עתה אבל אנן אין בידינו אפילו לבחור לפי דעתינו לדון באותה תקנה אפילו במקום דאיכא עלבון דהואל ולא נתפשטה ולא נתקבלה הרי כאלו מעולם לא היתה וכיצד נקום אנן לדון כך א"ך הואל ועיני הידיד שלטו בס' משי"ש משם די והותר לדון לנדו"ד דאפילו הם תוך יב"ח חלה עליהם תקנת החלוקים:

אלא למען הוסיף תת כח לידידי בענין זה הריני מעתיק לך מה שבא כתוב בס' מוצ"ב סקמ"א ז"ל ידי"ן החכם כמוהר"ר אליעזר דאבילא נר"ו אחדש"ו באתי להשיב למאי דשאילנא מקמיה על יד כהה"ר יעקב אביקבול על ראובן שנשא אשה ונפטר תוך שנתו מה יהיה משפט חלוקתם עם יורשי האשה ואומר דזה הדבר לא ניתן לישאל כלל כי מעשים בכל יום שהם חולקים חלק כחלק ולא זו בלבד אלא אפילו מת תוך חופתו ב"מ דין אחד להם וכבר אירע כזה בשנים החולפות בימי אדוני דודי הרב המופלא כמוהר"ח חביב טולידאנו זלה"ה באחד שנשא אשה ומת תוך חופתו ושאל על זה לחכמי פאס ופסקו שחולקים בשוה כשאר כל אדם באופן שאין בזה שום ספק כלל ודברים שאומרים המון העם אינם אלא שיחת עמי הארצות ושלום וחתום על זה הרה"ג מוהר"ר יעקב טולידאנו זלה"ה:

עוד ראיתי בס' כר"ח להרב מו"ד זלה"ה ספ"ח שם נמצא כתוב ז"ל מי שמת תוך יב"ח לנשואיו כתב הרב המובהק כמוהר"א הצרפתי ז"ל דיש לנו תקנה מב"ד של חמש וכתוב בה די לעלמין לא תתחבל דמי שמת תוך יב"ח לנשואיו אין לו דין חלוקה כלל אלא כל אחד יעמוד בשלו אבל בכתבי הרה"ג א"ז כמוהריב"ץ נמצא הפך מזה שנשאל על בחור שנשא בתולה ועלו שנים החתן והכלה למטה ואכלו ושתו כדרך כל הארץ ולפי שהיה החתן חש בראשו וכו' וחתומים מוהריב"ע ומוהר"ש הצרפתי והראב"ד ומוהריב"ץ יע"ש וס"ל נמצא כתוב מ"ש הרב שיש תקנה מב"ד של חמש וכו' חלקו עליו כל בני דורו וכתבו שלא עשו אותה תקנה אלא להוראת שעה כמ"ש בלשונם משום עת לעשות וכו' וחתום על זה הרב אב"א זלה"ה שהעתיק מכתיבת מוהר"ש ן' צור זלה"ה ע"ך [ונ"ל פשוט דודאי שמהר"א הצרפתי הוא החכם שרמז הרב משי"ש כמש"ל ומה שכתב עוד שבכתב הרב כמוהריב"ץ נמצא כתוב שאירע בבחור שנשא בתולה וכו' ודאי ג"ך רומז למעשה שהביא מהרי"ט משם מר דוד זלה"ה] איך שיהיה מהמועתקים אלו עיניך תראינה דהרב מהרי"ט זלה"ה חשיב למי שאומר כך שיחת עמי הארץ ואפילו במקום שמת הבעל דאיכא עלבון לאחד מן הצדדין כמ"ש הרב משי"ש עכ"ז כתב עליו הרב דלא יזכר ולא יפקד ושיחת עמי הארץ היא זאת:

ומדברי הרב כר"ח שבאו שם יתברר לך דאפילו בעלי התקנה האחרונה לא תקינו אלא במת הבעל דבזה הוא דתקינו מדלא הזכירו אם מתה האשה שהוא צד שאין בו עלבון ולמה לא הזכירו כי אם מת הבעל מזה נראה דלא דברו אלא במקום דיש עלבון ועכ"ז הרי כתבו עליו דלא נתקבלה ואותו חכם חלקו עליו כל בני דורו מכ"ש לנדו"ד אין זו צריכה לפנים:

גם על מה שנסתפק כת"ר אם יכולים יורשי האשה לומר יטלו חלק ויפרעו חלקם בחובות לאט לאט לפי שראה הידיד להרב משי"ש תל"ד הכי ס"ל אלא הואל והרב תוש"י ח"א סי"ו לא סבר הכי לזה נפל הספק כיצד יעשה ישראל לקצוד"ן דאין בדברי יורשי האשה כלום הואל והבעל מוחזק יכול לומר קיי"ל:

ומה גם הואל ואין אתריה דהרב תוש"י דודאי פסקינן כידוע דכוותיה דמור באתריה אזלינן ובפרט נראה דהרה"ג משי"ש עצמו דהן ולאו ורפיא בידיה ולא פסיקה ליה לגמרי שהרי אחר שכתב סברתו לבסוף כתב וז"ל אלא דיש חולקים ע"ך ומדכתב כן נראה דחש לסברת החולקים גם נראה לע"ד דלא כתב כן הרב אלא קודם ראותו אותו פסק של רבני סלא ומקנאס שממנו חזר בו הרב יואל זלה"ה שגם הוא היה דן מסברא כדעת הרב משי"ש ואח"ך חזר בו מכח הפסק הנז' וגם בודאי דדעת הרב משי"ש לא כתב כן אלא קודם ראותו אותו פסק ועיין בס' תוש"י ס' נ"ו ותרוה צמאונך:

ובפרט יבוא השלשי ויכריע הרי הורה זקן רב ר אחרון חביב מוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ ח"א סקע"ה משם יתברר לך דאין יורשי האשה יכולים לטעון כלל שהרי נשאל אם יורשי הבעל יכולים לטעון על הבעל שצריך לפנקיס העזבון לראות אם יש בו יתרון נגד החובות או לא ומכח הפסק של רבני סאלי ומקנאס הנז' פסק דאין צריך לעשות שום פנקס אלא הואל והבעל לדעתו שהעזבון נגד החובות אין צריך לפנקיס יע"ש ואם באמת שיורשי האשה יכולים לתבוע ליטול מחצה בעזבון והמה ישלמו נגדו בחובות א"ך כיצד יוצדק שלא יפנקיס הבעל העזבון הרי דעדיפא מזה הוא צריך לתת להם מחצה בעזבון ואם מוכרח לפנקסו כדי שידעו כמה נטלו וכמה ישלמו כדין השותפין אלא ודאי דהרב מוהריב"ו זלה"ה לא ס"ל הכי ובאמת כן עמא דבר כי מעולם לא ראינו יורשי האשה נטלו חלק בעזבון ושלמו לבע"ח כנגדו זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה