שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן יג
להיות שהר' אליהו ן' יאיון ובני אחיו תובעים לאלמנת מרדכי ן' דודם שתחלוק עמהם העזבון שהניח אחריו מרדכי בעלה כפי המנהג של כתובת המגורשים כי להם משפט הירושה והאלמנה הנז' הוציאה כתובה חדשה שחדש לה בעלה הנז' בסוף ימיו כתובה כד"ת מסך אלף דורוס וג"ך הוציאה מתחת ידה שטר אחד כי"ח ביום כתיבת הכתובה הנז' שהאמין הרמ"ה להאשה הנז' ולב"ך עוב"ך על אשר תאמר כי הוא זה בין בחייו בין לאחר מותו בכח הקוש"ח וכי' ועל זה רצתה האשה לזכות במה שהניח לה בעלה מכח כתובתה כי אמרה שלא הניח בכל העזבון אפילו חלק מעשרה מכתובתה ע"ך: תשובה הנה מצאני ראינו לרבותינו בעלי התקנה שתקינו שכל אשה שרוצה להעביר הירושה מיורשיהן ולתתה לבעלה שצריכה האשה לבטל תחילה הכתובה הראשונה הנעשית ע"פ התקנה ויחדש לה כתובה אחרת כאשר התנו ביניהם בכתובה החדשה כמ"ש בס' התקנות ש"ש שס"ג ושס"ה ושם נתבאר דבר דבור על אופניו וכתב הרה"ג מוהר"ר יוא"ל זלה"ה בתוש"י קל"ב ז"ל גם למדנו שביטול כתובה וחדוש כתובה אינו מן התקנה אלא מן הדין הגמור לפי מאי דקי"ל כהרא"ש ומר"ן שהנשאת ע"פ התקנה שכתב לה בעלה כתובה ע"פ התקנה אינה יכולה לעקור התקנה בענין ירושת חצי הנכסים הראוים ליורשיה ע"פ התקנה כמ"ש מר"ן סקי"ח אבל אם מחלה מעכשיו מחילתה מחילה ואח"ך יחדש לה כתובה אחרת ע"פ הדין ולא ע"פ התקנה דהו"ל כאל נשאת מתחילה ע"פ הדין שלא חלה התקנה שיורשיה ירשו חצי נדונייתה עכל"ה גם כתב הרב הנז' וז"ל למדנו מכן דלא סגי בבטול ומחילת כתובה הראשונה אלא א"ך חדש לה כתובה לאלתר הלאו הכי אותו הביטול כמאן דליתיה דמי והגם דמר"ן לא הזכירו אפשר סמך על הדין שאסור לשהות ע"ך:
איך שיהיה מה שעלה בידינו מכל האמור למעלה ראש הוא דכל כתובה שנתחדשה ולא בטלה האשה כתובתה הא' מיד ולאלתר הרי הכתובה הב' בטילה ומבוטלת:
והנה בנדו"ד ספיקא דידן הוא בכתובת אלמנה זו שבאה לפנינו אך ספיקא דידן הוא שמא האשה לא בטלה בשעת החדוש הואל ולא מצאנו בכתובה זו הבטול כתוב למעלה מהכתובה כמו שראינו כתוב בס' ע"ט סופ"ר שסדרו רבותינו הראשונים ובו כתוב נוסח חדוש דהיינו כתוב ברישיה הבטול מיד האשה בקוש"ח ואחריו הכתובה וזה תוארו של הבטול והכתובה ביום פלוני לחודש נטלה האשה פלונית בקנין ומחילה וכו' וסיים בסוף הבטול ואחר שבטלה וכתב ואחר שמחלה האשה וכו' חזר בעלה וחדש לה כתובה אחרת הכתובה להלן ביום הנז' עכ"ל הבטול וסמוך לסוף הבטול כתוב נוסח הכתובה מראשה לסופה ע"ך:
ועל זה נפל לנו הספק הואל ולא מצאנו כתובה זאת כמ"ש בעט סופר של הראשונים א"ך איכא למימר לא עשתה האשה הבטול או דילמא מ"ש בעט סופר הוא לכתחילה צריך לכתוב כך כדי שלא יהיה שום הכחשה בין האיש והבעל ואה"ן אם תעשה האשה הבטול ודאי אין אנו צריכים להיות כתוב דלאו בכתיבה תלייא מילתא אלא כל שידעינן שעשתה האשה הבטול הכתובה הא' השנייה קיימת:
ולעד"ן דכתובה זו אפילו לא מצינו כתוב בה הבטול בפי' לא מיגרע כחה להחליט הדברים לומר דודאי לא בטלה הא' מתרי טעמי:
חדא דהא לא מצינו מפורש לא בדברי התקנה הנז' ולא בדברי שום פוסק דבעינן שיהיה כתוב הביטול סמוך ונראה לכתובה ממש ומניין לנו להכניס עצמינו בספק זה ואדרבה העמד שטר על חזקתו ואדרבא יש ראיה שא"ץ לכתוב הבטול בתוך הכתובה מהא דכתב הרב יוא"ל זלה"ה בדבריו הנז' ז"ל למדנו מכאן דלא סגי בבטול אלא א"ך חדש לה כתובה לאלתר והגם שמר"ן לא הזכירו אפשר סמך על הדין שאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ע"ך הרי דהרב רצה להוכיח דמר"ן ס"ל דבעינן בטול וגם תכף ומיד חדוש הכתובה אלא דמר"ן אפילו לא הזכיר דין הכתובה שתהיה מיד ולאלתר סמך אאסור לשהות בלי כתובה אפילו שע"א ע"ז לא כתבו ואי נאמר דבעינן ג"ך שיהיה הבטול תוך הכתובה הו"ל למר"ן לאומרו בפירוש דזה לא נשמע בשום מקום כמו ששמענו מדבריו שצריך החדוש להיות אחר הבטול אלא ודאי פשוט וברור דלא בעינן בהכריח מוכרח להיות הבטול תוך הכתובה כדעת מר"ן הא לא"ה לא הויא כתובה אלא כל שהיה הבטול אפילו לא כתבוהו תוך הכתובה הכתובה קיימת:
אם כן הרי מדברי מר"ן מוכח דלא בעינן שיהיה כתוב בתוך הכתובה וגם בס' התקנות אחר חפוש מחפוש לא מצאנו שים תקנה כתוב בה שיהיה הבטול כתוב בתוך הכתובה זולת מה שמצאנו כתוב בס' ע"ס של הראשונים שהוא מסודר הביטול ואחריו הכתובה וכבר מלתינו אמורה שנפל לנו הספק אם בעינן בהכריח שיהיה כתוב כך או לא בעינן כמש"ל ולדעתי נראה פשוט דלא בעינן בהכריח שיהיה כתיבה אלא אפילו אם נניח שיש ספק בדברי הראשונים שסדרו וגם דיינינן לספר עט סופר כתקנות הראשונים אפ"ה הרי מפורש בדברי מר"ן באה"ז סקי"ח ומס' התקנות ג"ך דכל ספק בתקנה העמדהו על ד"ת וכבר מלתינו אמורה דמדברי מר"ן מוכח דאין צריך שיהיה כתוב הבטול תוך הכתובה:
שנית עוד יש ראיה שלא לבטל כתובה זו מחמת שלא נכתב בה הבטול שהרי שאלנו את הסופר שדרכו לכתוב חדוש כתובות ועל כל דבר ודבר היה נמלך בשעת כתיבתו עם עט"ר הרה"ג דנחית לעומקא דדינא מו"ח נר"ו ועל פיו היה עושה כל דבר ודבר קטון וגדול והיה אומר לו שיהיה מבטל הכתובה הראשונה ומעולם לא אמר לו שיהיה. צריך לכתוב הבטול תוך הכתובה הרי מוכח דסופרי מתא דנא לא נהגו לכתוב הבטול תוך הכתובה וא"ך מטעם זה דגם כאן לא מפסלא:
אך הספק הוא הואל ואין כאן שום עד מעיד שהיה הבטול וגם עדי הכתובה אינם לפנינו שיעידו לנו שהיה הבטול או לאו מאן לימא לן שהיה שם בטול דילמא לא בטלה וממילא כתובה ואת השנייה בטילה על זה אומר אני דגם בזה זכתה האשה בדינה ואין לנו לפסול כתובה זו מכח ספק זה דהא עדיפא מזה מצינו למר"ן בחומ"ש סמ"ב ס"ט וז"ל לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בכל כהאי גוונא דלעיל שאין השטר בטל לגמרי אבל בדבר שהשטר בטל בו לגמרי לא כגון שכתוב בשטר פלוני נתחייב לפלוני לפורעו לפסח צריך לפורעו לפסח ראשין ואינו יכול לומר לא אפרענו אלא לפסח שאחר כמה שנים וכן כל כיוצא בזה ע"ך הרי מדברי מר"ן אלו מוכח דאפילו אם היה הספק כתוב תוך השטר עצמי לא אמרינן יד בעה"ש על התחתונה ומבטילינן השטר א"ך מכ"ש נדו"ז שהכתובה אין שום ספק כתוב בה אלא דהספק ממילא נקיט ואתי ודאי אין לנו לספוקי:
והגם שמור"ם ז"ל סיים שם בהג"ה וז"ל וי"א דהיינו בדבר דליכא למיתלי בטעות אבל בדבר שאפשר שטעה בו הנותן כגון דאמר לשון דלא מהני במתנה ודאי נתבטל השטר ע"ך וכתב הש"ך סק"ך דדיעה זו אינה חולקת על דינא קמייתא שהביא מר"ן ז"ל אלא דגם מר"ן דעתו כן א"ך גם כאן דאיכא למימר טעו הסופרים ולא עשו בטול לאשה זו א"ך מבטלינן כתובה זאת שהרי איכא למימר טעו ולא עשו הבטול:
אפי"ה שינא ושנא דהכתובה דידן לא נמצא הספק כתוב תוך הכתובה עצמה אלא ספיקא מעלמא אתא שמא לא בטלו ודילמא טעו בזה ודאי כ"ע יודו דלא מבטלינן לה הואל ואין הספק בדברי הכתובה עצמה כמו הספק של השטר דהספק הוא בלשון השטר עצמו:
וראיה גם כן מהא דכתב מר"ן סמ"ב ס"ד צריך ליזהר הסופר שלא לכתוב בסוף השטה משלש ועד עשר שמא יעשה משלש שלשים ומעשר עשרים ע"ך וכתב הסמ"ע משם הנמק"י ז"ל ואי אשכחן שלשים ועשרים בסוף שטה כשר דחזקה על העדים שעשו כהוגין ע"ך הרי מוכח מכאן דאפילו הריעותא כתובה בשטר עצמו מחזקינן בעדים שעשו כהוגין ג"ך אמרינן ודאי עשו כהוגין שבטלו הכתובה הא' כדי שתהיה החדשה קיימית ואין לנו להכניס עצמינו בעובי הקורה לקום להסתפק:
וכעין זה ג"ך יש ראיה מההיא דכתב הסמ"ע סקי"ו משם הע"ש על שטר שהיה כתוב גמטרייאו"ת שאין יכול להזדייף כגון י"ב י"ג דשם נמי נאמר דחזקה על העדים שעשו כהוגין וכן יש ראיות לזה להעמיד שטר על חזקתו מכמה מקומות ואין צריך להאריך בזה:
ואל תשיבני מהא דכתב הסמ"ע בס' מ"ב סקט"ז משם מהרא"י זיע"א דשטר שהיה כתוב קנין סתם ולא היה כתוב במדל"ב ופסק דיש לחוש שקנה בד"א ולא בחליפין ע"ך אפי"ה אין משם סתירה לנדו"ז חדא שהרי הש"ך סקי"א הקשה דברי מהרא"י עם דברי מר"ן והוצרך לתרץ דדברי מהרא"י מיירי בענין שהסופר טעה וכי' וא"ך איכא למימר דנדון הביטול דידן הוא מילתא דלא עביד סובדי"ץ לטעות בו ועוד אפילו בלא תרוץ הש"ך איכא למימר בכתובה זאת גם מהרא"י יודה דהא אין הספק בדברי הכתובה עצמה אלא ספיקא מעלמא אתא כדאמרן:
ומה גם בכתובה זאת אפילו אם בהניח שהיה שום ספק בלשון הכתובה עצמה הוה דינינן ליה דיד האשה טל העליונה. שהרי בכתובה זאת כתוב בה כל מין יפוי ובכלל דלא כאס' וכו' ומצינו למרן ס' הנז' ס"ט שכתב וז"ל הרבה מהמפרשים כתבו שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כאס' וכו' אמרינן בכל לשון מסופק יד בעל השטר על"ה וכן סיים מור"ם פ"ש:
ואין לחלק ולומר דדוקא לגבי השטר דשעבודא דאורייתא הוא דאמרינן דהיכא שמתבטל אמרינן יד בעל השטר על העליונה וגם אם כתוב דלא כאס' וכו' אבל כתובה דכל עקרה מדרבנן לא אמרינן כן:
אין זה אמת דאין סברא לחלק והסברא הוא דשוין הם כמו שמצינו השוו אותם חכמים ליפרע האידנא ממטלטלי דיתמי כמ"ש מר"ן באהע"ז ס"ק ס"א גם לעניין אם היו ביד היתומים מעות בעין כתב הש"ך בחומ"ש סקי"א סק"א משם הטור ומהרשד"ם דחייבים היורשים לפרוע לה מעות בעין כמו מלוה שבשטר וכן כמה דברים מצינו יד המלוה ויד האשה שוים נינהו א"ך גם לענין זה ודאי אין לחלק:
ומה גם הרי הדבר מפורש יוצא דדין אחד יש לשטר ולכתובה מדברי מר"ן בב"י חומ"ש סמ"ב סכ"א ממה שהביא דברי הרמב"ם דפי"ו דהל' אישות וכו' וכתב עליו הרב"י ומדבריו אלה נראה שחולק בדי"ז על די"ז דכתב הטור דהיינו דין השטרות וכו' ואם איתא דיש לחלק בין הכתובה לשטרות מנל"ל דהרמב"ם פליג אדין השטרות אלא ודאי דין אחד להם:
וכן נמי משמע מדברי מור"ם בס' מ"ב סט"ו דסיים על דברי מר"ן שהיה מדבר בענין השטרות וסיים עליו מור"ם וז"ל ה"ה תקנות הקהל או דבר שהוא מנהג בעיר ע"ך והרי דין זה דכתב מור"ם רשום עליו שהוא מדברי הרמב"ם דפכ"ג דאישות בדיני הכתובה הוא אמור אלא ודאי דכתובה שויא לשטרות וכמו שבשטר הלואה היכא שמתבטל השטר לא אמרינן יד בע"ה על התח' וגם אי כתוב בו דלא כאס' וכו' אמרינן ביה יד בע"ה על"ה כך לגבי הכתובה נמי כן:
ועוד יש ראיה לכתובה דידן שבחזקתה קיימת מהא דכתב מר"ן ספ"ב בדין השטר שהוציא אותו המלוה על הלוה וב' טוען ספק אם הוא פרוע דגובה בו בלא שבועה ע"ך הרי אפילו בפירעון שהוא מילתא דשכיחא ואדעתא דהכי נכתב השטר אפילו הכי היכא שהדבר ספק לשניהם מעמידין השטר על חזקתו מכ"ש כאן שמסתמא אמרינן ודאי בטלו וכמנהג העיר שאינם כותבים הבטול תוך הכתובה ודאי אין לנו שום ספק דודאי מעמדינן הכתובה על חזקתה: ובר מן דין עדיפא מזה מצאנו בכאן שהרי האיש מרדכי בעל האלמנה זאת מעקרא לא כתב לה החדוש אלא כתב לה משכ"מ ע"פ הרה"ג חעי"ץ עט"ר מור"ח נר"ו וכאשר כתבו המתנה כראוי בהוכחת אעבורי אחסנתה כשהגיע אח"ך שטר המתנה ליד הקודש על"ה חשש על עצמו משום לא תהוי באעבורי אחסנתה ונתן להם עצה לבטל נשואין הא' ויחדש לה כתובה כד"ת ומפני זה תזכה האשה בנכסים מצד כתו' ב' וע"פ מאמרו נגמר הענין א"ך בודאי הגמור הואל ומידו של עט"ר מו"ח יש"א ברכה היתה זאת ודאי הכל נעשה יפה בעתו בבטול כתובה הא' שחזקת חבר כל מה שיוצא מתחת ידו בחזקת מתוקן ובפרט מור"י הרב שהוא בקי בחדרי הדינים והתקנות ודאי אין להסתפק כלל: ועל שטר הנאמנות שכתיב וחתום בעד האשה שהיא נאמנת על אשר תאמר כי הוא זה גם בזה ידה על העליונה כדכתב מר"ן בחומ"ש סע"א סי"ז דאם הלוה האמין למלוה עליו ועב"ך ה"ז גובה מהיורשים בלי שבועה הרי מכאן מוכח דנאמנות המוריש מועיל לגבי יורשיו אפילו להוציא מהם מכ"ש בנדו"ד דאין האשה הזאת באה להוציא אלא להחזיק מה שבידה:
אלא דבזה יש עדיפות לאלמנה זאת הואל ותביעתה היא עם היורשים ה"ה פטורה אפילו מחר"ס הואל והאמינה בעלה ופטרה נגדו ונגד יורשיו אפילו מחר"ס:
והגם שמר"ן הקדוש בס' זה ס"ו כתב אין הנאמנות מועיל שלא להחרים אפילו פירש בפירוש הרי כתב הסמ"ע סקט"ז דמ"מ לא הימניה שיגזול אותו וכו' ע"ז אפילו פירש בפירוש לא מהני א"ך דון מינה ואוקי באתרין דוקא היכא שידוע שגזלו אמרינן לא הימניה שיגזלו כגון שתביעת המלוה היא עם הלוה אבל בנדו"ד שהיורשים הם התובעים ואינם יודעים במלי דמורישם לא יוצרך כלל טעם הסמ"ע ובודאי דאשה זו פטורה מחר"ס:
אחרי כותבי ראיתי בס' כר"ח סרי"ב שהביא עסק אחד של רבני מקנא"ס הראשונים שפסקו בענין אשה אחת שהאמינה בעלה נגד היורשים ופטרוה אפילו מחר"ס מטעם שהבאתי מדקדוק דברי הסמ"ע וששתי כעל כ"ה וצוי"ם וימ"ן הי"ז יום שנכפל בו כי טיב בניסן כאן שנה להאי"ר ע"ל האר"ץ לפ"ק הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: