שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל
שאלה קכה
הילל בן שחר כצמר צחר מכסף נבחר האלוף התורני נ"י פ"ה כמהר"ר הילל יצ"ו: את אשר שאל מכ"ת באשה אחת שבקטנותה נמלטה מחרב רעה מארצות רוסי"א בגזירות הקהלות היא ויודעת מקום מולדתה ושמו' אביה ואמה רק שאינה יודעת אם אביה היה כהן או לוי או ישראל ונשאת לאיש והמליט' זכר שהוא פטר רחם לה אי חייבין לפדותו או לא משום שהאשה הנזכרת חקרה ודרשה על אביה ואמה מארחי ופרחי ואמרה לה אשה אחת שהיא היתה מכרת אותם ושאמה היתה אחותה ושאלה אח"כ האשה הזאת לאשה הנכריה הנ"ל אם היא יודעת שאביה היה כהן או לוי או ישראל אז אמרה לה שאביה היה לוי ונסתפק מכ"ת אם יש להאמין לאשה הנכריה ההיא או לא דחיישינן שלא הכירה אביה ואמה אלא שאמרה כך כדי שתסייע לה דרך צדקה כאשר בקשה אחר כך ממנה וצדד מכ"ת לכאן ולכאן עד שלסוף כתב שיש להקל כיון דאיכא כמה ספקות ובלאו הכי כתב הרב ב"י בש"ע מטור י"ד סי' ש"ה דבספק המוציא מחבירו עליו הראיה: הנה מתוך דברי מכ"ת נראה דמשמע ליה למכ"ת דאין לפוטרו מפדיון אלא משום שהאשה הנכריה הגידה על אמו של זה הבכור שהיא בת לוי אבל בלאו הכי היה חייב בפדיון אעפ"י שאין אביו ואמו עצמן יודעים אם היא ישראלית ודאית ולכך עשה מכ"ת שאלה מזה: והא ליתא אלא הדין פשוט הוא אפילו אי לא היתה האשה נכריה מגדת שאמו של זה הבכור היא בת לוי היא פטור מפדיון כיון דאין מי שמכיר אותה וגם היא אינה יודעת שהיא ישראלית ודאית הרי אינו חייב בפדיון אלא מספק וכל ספק ממון המוציא מחבירו עליו הראיה דמשנה שלימה היא במס' טהרות פרק ד' ספק בכורות אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה בין טמאה ובין טהורה שהמוציא מחבירו עליו הראיה:
ולא תימא דילמא דוקא היכא דאיכא ספק בעיקר בכורה אם הוא פטר רחם או לא הוא דמיקרי ספק ואמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה אבל היכא שהוא ודאי פטר רחם אלא שהספק הוא מצד אחר כגון שמא היא בת כהן או לוי לא מיקרי ספק לענין שהוא פטור מפדיון דפשוט הוא דליכא לחלק בכך דכל ספק ממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה וזה שאנו מסתפקים בו דלמא אמו בת כהן או בת לוי היא מיקרי נמי ספק: אע"ג דרובא דעלמא ישראלים הם ולא כהנים או לויים מכל מקום לא אזלינן בתר רובא כדי להוציא ממון מיד המוחזק כדאיתא ריש פרק הפרה וריש פרק המוכר פירות המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אומר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול שיאמר לשחיטה מכרתיו לך וכו' ומסיק התם טעמיה דרב משום דזיל בתר רובא ורובא לרדיא זבין ושמואל סבירא ליה כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא דהמוציא מחבירו עליו הראיה והילכתא כשמואל בדינא וכן פסקו כל הפוסקים: ובזה נתיישבו דברי הרב ב"י אהא דכתב הטור י"ד סימן ש"ה וז"ל שפחה שילדת ואחר כך נשתחררה וכו' פטורין מן הבכורה נתעברה השפחה והגויה ובעודן מעוברת נשתחררה השפחה ונתגיירה הגויה וילדו חייבין בבכורה ספק אם ילדו קודם שנשתחררה ונתגיירה אם לאו פטור וכתב הרב ב"י וז"ל ומ"ש ספק אם ילדה קודם שנשתחררה ונתגיירה אם לאו פטור מימרא וברייתא בפרק הזרוע עכ"ל והתם במתניתין בפרק הזרוע דף קל"ד לא מיירי אלא במתנות כהונה ולא לענין בכורה אלא דמדמה דין פדיון בכור למתנות כהונה ויש לתמוה לכאורה למה לא מייתי הרב ב"י משנה דטהרות דלעיל דקתני בהדיא גבי בכור דספק בכור פטור דהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא משום דאפרש לומר דלמא דוקא ספק שהוא בעיקר הבכורה כגון שהוא ספק אם הוא פטר רחם הוא דמיקרי ספק ואמרינן ביה המוציא מחבירו עליו הראיה ובהא מיירי במתניתין דטהרות אבל היכא דהוא ודאי פטר רחם אלא שהספק הוא מצד אחר כגון ספק נולד קודם שנתגיירה או לאחר שנתגיירה דלמא בכי האי גונא לא מיקרי ספק לפוטרו מממון לכך כתב הרב ב"י דיליף ממתנות כהונה דתנן בהזרוע בספק זה דהיינו שהוא פטר רחם ודאי אלא שהוא ספק שנולד קודם שנתגיירה או אחר כך דאמרינן ביה המוציא מחבירו עליו הראיה הוא הדין נמי לענין פדיון בכור כיון דאינו אלא משום ממון דינו כדין מתנות כהונה והמוציא מחבירו עליו הראיה:
ומשום הכי דקדק הרב ב"י בש"ע סימן ש"ה סעיף י"ג וכתב וז"ל מי שהוא ספק אם חייב בפדיון פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל הרי נקט שהספק הוא אם חייב בפדיון ולא נקט סתם מי שהוא ספק בכור אינו חייב בפדיון וכו', אלא משום דמיירי בגונא שהוא ודאי פטר רחם אלא שהספק הוא אם חייב בפדיון מחמת ספק אחר דשמא נולד קודם שנתגיירה אפילו הכי פטור והיינו משום דהוא דומיא דמתנות כהונה דלית בהו קדושה אלא ממון בעלמא והמוציא מחבירו עליו הראיה הוא הדין ספק בכור שהוא בכי האי גונא שהוא ודאי פטר רחם אלא ספק הוא שמא אינו חייב בפדיון דשמא נולד קודם שנתגיירה פטור משום דבממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה:וא"כ הוא הדין הבכור הזה שנולד מאש' שאין יודעים בודאי שישראלי' היא שאפשר שהיא בת כהן או בת לוי אעפ"י שהוא ודאי פטר רחם אפ"ה פטור מפדיון משום דבממון אמרינן המוצי' מחבירו ע"ה: ולא מיבעיא שאין האב חייב לפדותו אלא אפילו הבן עצמו לכשיגדיל נמי אין צריך לפדות את עצמו משום דלא מצינו שצריך הבן לפדות את עצמו לכשיגדיל אפילו היכא שאביו לא היה חייב לפדותו אלא היכא שהוא ודאי פטר רחם רק שאביו פטור מלפדותו משום שהוא ספק אם הוא בנו או לא כגון שתי נשים משני אנשים שילדו כאחת בבית אחד ולא בכרו וילדו אחת זכר ואחת נקבה אז האבות פטורים דכל אחד יכול לומר שהבכור אינו בנו התם הוא דצריך הבן לפדות את עצמו לכשיגדיל מפני שהוא ודאי פטר רחם וחייב בפדיון וכל כיוצא בזה כהובא בטור י"ד סימן ש"ה אבל היכא דאיכא ספק בעיקר הבכורה או אפילו שהוא ודאי פטר רחם אלא שהספק הוא אם חייב בפדיון כמו בנדון דידן דדלמא בת כהן היא או בת לוי אינו צריך לפדיון כלל אפילו לכשיגדיל משום דבכל ספק ממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה: אלא שלענין איסורא אזלינן לחומרא בספק בכור שאינו נאכל לבעלים אלא במומו כדאיתא פרק ב' ופרק ג' דבכורות ובטור י"ד סימן שט"ו שס"ז אבל לענין ממון אזלינן לקולא והמוציא מחבירו עליו הראיה: ולכך בנדון דידן דאין יודעין אם אמו של הבכור הזה היא ישראלית או כהנת או לויה מיקרי ספק ופטור מן הפדיון משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה אפילו לא היתה האשה הנכרית אומרת שאמו היא בת לוי פטור הוא מן הפדיון דלא צריכין לסהדותא דידיה לענין ספק ממון דבלאו הכי הוא פטור: וכל היכא דצריכין לעדות לא מהני סהדותא דאשה כגון באחד שבא ואמר כהן אני דלא מהימן אפילו בזמן הזה דליכא תרומה דאורייתא אפילו הכי אינו נאמן כהובא בטור א"ה סימן ג' וצריך לעדות ודינו שאפילו עד אחד מהני ליה התם דוקא עדות עד אחד הוא דמהני אבל עדות אשה לא מהני דאין עדות באשה כלל אלא למה שאמרו חכמים לעדות אשה וכיוצא בזה אבל לא למה שצריך עדות: והא דנאמנת החיה לומר זה בן כהנת וזה בן לויה וזה בן ממזר וכו' כדאיתא בפרק עשרה יוחסין והובא בטור א"ה סי' ד' היינו דוקא התם משום דעל הרוב אי אפשר בענין אחר לכך הימנוה רבנן ולא מדינא כמו שכתב הר"ן כך בהדיא הביאו הרב ב"י התם אבל היכא דאפשר בענין אחר אין האשה נאמנת דאין עדות באשה אלא שבנדון דידן אעפ"י שזה שנולד מהאשה הזאת הוא ודאי פטר רחם לאמו מכל מקום כיון דאין אמו מוחזקת ודאית ישראלית ואפשר שהיא כהנת או לויה הרי הוא פטור מפדיון כיון שאינו אלא ספק ממון וכל ספק ממון המוציא מחבירו עליו הראיה: