שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל
שאלה נ"ט
גביית עדות בהיתר אשה עגונה מרת שאריל שנאבד בעלה כמר אליה באייר תא"ו ה"א לפ"ק. ועד היום הזה יושבת שכולה וגלמודה.
שדודה ונדודה: וזה אשר העידו בק"ק ווינא בתענית אסתר תאי"ו יו"ד לפ"ק: במותב תלתא בי דינא וכו'. כמר יודא זעליג בר אברהם מק"ק אויסא העיד בתורת עדות בעונש אליו"ע וז"ל בלשון אשכנז.
מיר זיינן גיוועזין צו מיגליץ אויף דען מארק איז איין יהודי גיזעשין אוף איין באנק ושמו דוד קלמנש מק"ק ניקלשפורג דא זיין גיקומן מושקטירר זיין גיוועזין לערך עשרה זא האבן זיא אן גיהובן צו דען יהודי הנ"ל גיא דוא אוועק פון דער באנק מיר וועלין זיך זעצין דא בין איך אך הין גאנגין צו זיא האבן מיר מיט אננדר גירט איך האב גימיינט זיא האבן עטווש צו פר קיופן.
דא היבט איינר אן פון דיא מושקטירר מיין איז דער יהודי גיפונדן גיווארדן פון ניקלשפורג זא האב איך אז גיהובן צו דיא אנדרי יהודים דיא דער בייא זיינן גיוועזין שתיקה עטץ דא האב איך אן גיהובן וויא קענט איר דעם יודן ענטפרט עיר וויא זאל איך אים ניט קענן בין איך דאך דער בייא גיוועזין וויא מיר זיין גאנגין אויף פארטייא דא האבן מיר אן גיטראפין דען יהודי דא האט אונזר הוף מיינשטר פון לינדויאשין גישריאן אויף איין מושקטירר הנזביל לויף הין לאז דיר דער יוד געלט געבין וואו ניט מאך דען יוד טוט דא האט דער הנזביל גיענטפרט צום הוף מיינשטר וועלט איר אויז דעם יודן געלט שמעלצין מכט אים זעלברט טוט דא האט דער הוף מיינשטר גינומן זיין פאנטליר רא אונ' האט אים גיפורט אין גרעריך אריין אונ' האט אים טוט גישאסין אונ' האט אים זיין בלאה רעקיל אויז גיצוהן אונ' אין שווארצין רעקיל איז ער גיבליבן ליגן דא האב איך אם גיפרעגט וואו איז דאש גישעהן האט ער מיר משיב גיוועזין צווישן ניקלשפורג אונ' ראבן שפורג קאן מען דאך צווייא ארויז שיקן קיין קליידר ווערן זיא וואול ניט פינדן נייארט ביין מאכטין זיא וואול נאך פינדן אויף דען דריטן טאג איז קומין איין יהודי האט גיבראנט מיין אוברשטן אלירלייא שפעצירייא דא האט ער גיזאגט צו דיא מושקטיר מיין קאנט עטץ מיר ניט זאגין וואו דער יוד איז הין קומן דער אייך האט ביגיגנט פר דרייא טאגין איך וויל אייך איין גוטש טראנק געלט געבן זאגט מיר דא האב איך נישט טערין זאגין דען איך בין גיוועזין אונטר דיא שויידשן דאז זעלביג מאל היצונדר זיינן מיר אלי קיסרש וויא מיר דא זיצן עכ"ל: וזה אשר העידו בק"ק ווינא ביום ה' כ"א אדר שני תאי"ו יו"ד לפ"ק.
במותב תלתא בי דינא וכו' כמר יעקב בר משה מק"ק גיבטש והעיד בתורת עדות בעונש אליו"ע וז"ל בלשון אשכנז איך בין גיוועזין צו מיגליץ אויף דען מארק דא האט איין יהודי פון ניקלשבורג אויף מיר גירופן דען איין בעל מלחמה הט אויף דען ניקלשפורגר גירופן דא האט מיך דער יהודי מניקלשפורג דער צו גירופין דער בעל מלחמה האט גיפרגט דעם ניקלשפורג פון וואנין בישטו האט דער יהודי משיב גיוועזין איך בין פוןניקלשפורג דא האט דער בעל מלחמה גירעט מיר האבן אויך בייא אונש גיהאט איין יהודי פון ניקלשפורג אבר מיין אוברשטר האט אים דער נידר גישאסין דא האט דער יהודי פון ניקלשפורג הנ"ל דהיינו דוד קלמנש דער איז אונטר חזן גיוועזין בבית הכנסת חדשה דק"ק ניקלשפורג האט אים גיפרעגט ווער איז ער גיוועזין אודר וואש האט ער אין גיטאן דא האט דער בעל מלחמה משיב גיוועזין ער איז איין שניידר גיוועזין האט מיין אוברשטן ביטרוגין האט אין לוגין פיר גיזאגט האט מיין אוברשטר וועלין האבן איך זאל אים נידר שיסן האב איך ניט גיוועלט האט ער אים זעלבר אן גינומן אונ' האט אים גיפירט אין גירעריכט בייא האנויא אונ' האט אים דער נידר גישאסין ער האט דוד קלמנש גיזאגט וויא דר יהודי האט גיהיישן מיט זיין נאמן אונ' וואש פיר קליידר ער האט אן גיהאט אונ' דער נרצח האט איין יונגין בייא זיך גיהאט אונ' האב פר געשין זיין נאמן אבר דוד קלמנש הנ"ל האט אלש אויף גישריבן לזכרון אונ' האט אויך אויף גישריבן וויא דער בעל מלחמה היי סט עכ"ל: וזה אשר העידו בק"ק ניקלשפורג ביום א' ג' תשרי תי"א לפ"ק במותב תלתא וכו' העיד כמר דוד בר קלונימוס בת"ע וכו' וז"ל בל"א איך בין צו מיגליץ גיוועזין עס איז גיוועזין בחורף תי"ל זא זיינן מושקטירר גאנגין זאגט איינר צו דעם אנדרן זיך דער יוד איז פון ניקלשפורג זאג איך יוא איך בין פון ניקלשפורג זאגט דר אנדר צו אים וויא וויישטו דז ער איז מניקלשפורג זאגט ער ווידר וויא וויל איך ניט ווישן איך בין יוא צו ניקלשפרג גילעגין אין שווידן וועזין זא האב איך מיך גיזעצט צווישן דיא מושקטירר זא איז קומן איין אנדרר משקטורר אונ' זאגט צו מיר זיץ אויף איך וויל מיך זעצין דא הער דא זאגט דער מושקטירר לוז אם זיצן זא בין איך דאך אויף גישטאנדין זא זאגט דער ערשט מושקטירר מיין יהודי איך וויל דיך וואש פראגין זא זאג איך ווער איך ווישן וואש וויל איך זאגין זא זאגט ער מיין איז דער יהודי גיפונדין גיווארדן מיר זיינן גירייזט צווישן ניקלשפורג אונ' ראבנשפורג האט אונש דער יהודי בגיגינט זאגט דער אוברשטר צו מיר גיא הין שיס דען יהודי פר דען קאפף אודר לאז ער מיר צאלין דא האב איך גיזאגט איך וויל ניט ער איז מיר נישט שולדיג וואלט איר שיסט איר אין אליין אנידר זא איז ער גיגאנגין אונ' האט אין גינומן אונ' גישלעפט דער יהודי האט גישריאן איך ביט אום גאט דען אלמעכטיגן לאזט מיך גין איך וויל צאלין נעמט מיך גיפאנגן איך בין יוא פון ניקלשפורג איך האבן ווייב אונד קינדר אונ' האב רייכו פריינד מען ווערט מיך אויז.
ליזן ער האט זיך ניקש לאזן ביטן אונ' אין אנידר גישאסין אונ' ער איז גבליבן ליגן אין שטרויז בייא איין טייך צווישן ניקלשפורג אונ' ראבן שפורג האב איך אים גיפרעגט ווער איז דר יהודי גיוועזין זא האט ער גיזאגט ער איז איין שניידר גיוועזין פון ניקלשפורג ער איז אין אונזר רעגימענט גיוועזין איך האב אים וואול גיקענט ער האט אין יונגיל אימר צו מיט זיך גיהאט אבר בייא דעם אז ער איז דער שאסין גיווארדן איז דאז יונגיל ניט בייא אים גיוועזין האב איך אים גיפראגט אוב עיר ווייש ווש פר איין רעקיל ער האט אן גיהאט זא האט ער גיזאגט איך גידענק ניט.
זא האט דער מוסקטירר ווייטר גיזאגט איך האב גימיינט מיר ווערין אויף ניקלשפורג צו קומן זא העט איך גיזאגט פון דעם יודן זא העטן זיא מיר געלט צו לון געבן דו איך גיזאגט העט וואו ער ליגט ווייש וואול אז זיא אויז ליזן לעבנדיגי אונ' נאך מער טויטי לייט ניט וויא בייא אונש אונ' מיר זיינן דער נאך ניט צו קומן אויף ניקלשפורג איך זאג דיא ווארהייט איך האב דען שכל ניט גיהאט צו פרעגין אויף זיין נאמן: העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש מגביית העדות של ג' עדים הנ"ל וזה אשר העיד כמר יודא זעליג בר אברהם מק"ק אויסא בתורת עדות וכו' בק"ק ווינא בתענית אסתר תאי"ו יו"ד לפ"ק היינו בעיר מיגליץ על השוק וישב יהודי אחד על ספסל אחד שמו דוד קלמנש מק"ק ניקלשפורג ובאו ערך עשרה בעלי מלחמות הולכי רגל והתחילו לדבר להיהודי הנ"ל לך מכאן מן הספסל אנו נשב והלכתי אליהם ודברנו יחד שסבור הייתי שיש להם מה למכור והתחיל אחד מן הבעלי מלחמה לשאול נמצא היהודי מניקלשפורג ואמרתי אל היהודים אחרים שהיו שם שתוקו והתחלתי לדבר אליו היאך אתם מכיר היהודי והשיב לי היאך לא אהיה מכירו והלא הייתי אצל זה כשהלכנו לפשוט בגדוד פגענו ביהודי זה ואז צעק נאמן בית של המושל שלנו מן לינדויאשן על בעל מלחמה אחד הנזביל רוץ לשם שיתן לך היהודי מעות ואם לאו פגע בו קטול אותו והשיב לו הנזביל תרצה להתיך מעות מן היהודי קטול אותו אתה בעצמך בכן לקח הנאמן בית הנ"ל את קנה השריפה שלו ואחז ביהודי והוליכו לבין הקנים שבבצעי המים וירה בו למיתה והפשיט מעליו מלבוש שלו מצבע בלא"ה ונשאר שוכב במלבוש שחור ושאלתי אותו איה נעשה הדבר הזה והשיב לי בין ניקלשפורג ובין ראבן שפורג הא יכולין לשלוח שנים להתם.
מלבושים ודאי לא ימצאו אבל עצמות אפשר שיהיו מוצאים וליום השלישי בא יהודי והביא לשר צבא שלנו כל מיני בשמים ואמר אל הבעלי מלחמה מהולכי רגל דרך שאלה אין אתם יודעים לומר לי להיכן בא היהודי שפגע בכם זה שלשה ימים אתן לכם שכר טוב הגידו נא לי ולא הייתי רשאי להגיד כי אז הייתי אחד מן החיל דמלכות שווידן ועכשיו כולנו מן החיל דקיסר יר"ה כאשר אנחנו יושבים פה עכ"ל: וזה אשר העיד כמר יעקב בר משה מק"ק גיבטש בתורת עדות וכו' בק"ק ווינא ביום ה' כ"א אדר השני תאי"ו יו"ד לפ"ק הייתי בעיר מיגליץ על השוק וקרא עלי יהודי מניקלשפורג כי בעל מלחמה אחד קרא על אותו יהודי מניקלשפורג בכן קרא הוא אותי לזה והבעל מלחמה שאל ליהודי מניקלשפורג מאיזה מקום אתה והשיב לו היהודי מניקלשפורג אני ואמר הבעל מלחמה גם לנו היה יהודי מניקלשפורג אבל המושל שלי יורוהו כארץ.
בכן היהודי מניקלשפורג דהיינו דוד קלמנש חזן השני בבית הכנסת החדשה דק"ק ניקלשפורג שאל אותו מי היה או מה עשה לו. והשיב הבעל מלחמה חייט היה והיה מרמה למושל שלי והגיד לו שקר ובקש המושל שלי ממני לירות אותו לארץ ולא רציתי ואחז בו הוא בעצמו והוליכו כבין הקנים שבבצעי המים סמוך לעיר האנוי"א ויורוהו לארץ והוא הגיד לדוד קלמנש היאך היה נקרא היהודי בשמו וממה שהיו המלבושים שהיה מלובש בהם והנרצח היה עמו נער אחד ושכחתי את שמו אבל דוד קלמנש הנ"ל הוא כתב הכל לזכרון וגם כתב שמו של הבעל מלחמה עכ"ל: וזה אשר העיד כמר דוד בן קלונימוס בתורת עדות וכו' בק"ק ניקלשפורג.
ביום א' ד' תשרי תי"א לפ"ק. הייתי בעיר מיגליץ בחורף תי"ל והלכו בעלי מלחמה הולכי רגל ואמר אחד לחבירו ראה היהודי הזה הוא מניקלשפורג.
ואמרתי אליו כך הוא אני מניקלשפורג ואמר חבירו אליו היאך ידעת שהוא מניקלשפורג ואמר לו היאך לא אהיה יודע והלא שכבתי בניקלשפורג ברעש שווידן'. ואז ישבתי בין ההולכי רגל ובא אחד מהולכי רגל ואמר אלי עמוד אני רוצה לישב פה ואמר חבירו הנח לו לישב ואפילו הכי עמדתי.
ואמר הראשון יהודי אשאלך דבר מה. והשבתי אם תדע דבר מה אגיד לך ואמר דרך שאלה נמצא היהודי שהיינו הולכים בין ניקלשפורג.
וראבנשפורג. ופגע בנו היהודי ואמר המושל אלי לך לשם וירה ליהודי אל ראשו או ישלם לי.
ואמרתי אליו אין אני רוצה הוא אינו חייב לי כלום אם תרצה ירה אתה בעצמך אותו לארץ. בכן הלך הוא ואחז בו וגררוהו והיהודי צעק אני מבקש למען ה' הנח ממני ואשלם קח אותי שבוי והלא אני מניקלשפורג יש לי אשה ובנים ויש לי קרובים עשירים הם יפדואותי.
והוא לא השגיח בבקשתו וירוהו לארץ ונשאר שוכב בין הקנים אצל בריכת מים בין ניקלשפורג ובין ראבנשפורג ושאלתיו מי היה היהודי ואמר חייט היה מניקלשפורג והוא היה בדגל שלנו הכרתיו בטוב רגיל היה להיות תדיר עמו נער אחד אבל באותו פעם שירוהו לארץ לא היה הנער עמו ושאלתי אותו אם הוא יודע מה היה המלבוש שהיה מלובש בו ואמר אין אני זוכר.
ואמר הבעל מלחמה עוד הייתי סובר שנעבור דרך ניקלשפורג כי אז הייתי מגיד מאותו יהודי והיו נותנים לי מעות בשכר שהייתי מגיד להם המקום שהוא שוכב שם כי ידעתי שהם פודים את החיים ועוד יותר את המתים ולא כמו בינינו. ואחר כך לא עברנו דרך ניקלשפורג.
ואגיד את האמת כי לא היה בשכלי לשאול על שמו עכ"ל: ומעתה אענה ואומר. בעזרת הבורא כל במאמר.
דרך משא ומתן להקל ולהחמיר ואלך בדרך טובי' ואורחות צדיקים אשמור: ותחלה צריכין אנחנו להשוות הגדת העדי' כי לפי הנראה מהגדתם לכאורה אין עדותן מכוונת אף על גב דיותר יש ממש בעדות העדים אם אינם מתכוונים ממש כדאי' בירושלמי הביאו הטור ח"מ סימן כ"ח רב כד הוי חמי סהדי מכוונין הוה חקר.
כד הוי חמי סהדי הכן והכן היה מכוון. הא כבר הביא הטור פירש דברי הירושלמי היינו בגונא דליכא הכחש' ביניהם אלא שאין אומרים בלשון אחד.
אבל בנדון דידן נראה לכאור' הכחשה ביניהם דהרי אנו יודעים האמת ששלשה עדים הללו כמר יודא זעליג שהעיד בב"ד בק"ק ווינא י"ג אדר שני תי"ל. וכמר יעקב בר משה שהעיד בב"ד בק"ק ווינא כ"א אדר שני תי"ל.
וכמר דוד בר קלונימוס שהעיד פה ק"ק ניקלשפורג בב"ד ג' תשרי תי"א לפ"ק שלשתן העידו על ענין אחד ומעמד אחד מה ששמעו כאחד בהיותם יחד במיגליץ ושלא היה המגיד רק גוי אחד ולא שיהא מכל לומר שזה ששמע מגוי זה וזה שמע מגוי אחד אלא שלשתן שמעו כאחד מגוי אחד ואין הגדתן שוה ולא ראי זה כראי זה רק שהצד השוה שבהן שהגוי הגיד שיהודי אחד מניקלשפורג נהרג בין ניקלשפורג ובין ראבנשפורג אבל באמת נראה לכאור' הכחשה ביניהם בתלת מילי א' כמר יודא זעליג העיד שהגוי הגיד שהרוצח הפשיט מן היהודי ההרוג המלבוש מצבע בלא"ה והניחו שוכב במלבוש שחור וכמר דוד העיד שהוא שאל לגוי ההוא המגיד מהריגת היהודי אם הוא יודע באיזה מלבוש היה היהודי לבוש והשיבו שאינו יודע הרי איכא הכחשה ביניהם או שהגוי לא כיון הגדתו לזה אמר בכה ולזה אמר בכה ב' כמר יודא זעליג העיד שהגוי הגיד שג' ימים אחר שנהרג היהודי בא יהודי אחד ושאל לבעלי המלחמ' האם הם יודעי' אנה בא היהודי אשר פגע בהם זה שלשה ימים ולא רצה לגלות מאומה מפני שהיו כולם תחת ממשלת אחת וכמר דוד העיד שהגוי הגיד שסבור היה שיסע דרך ניקלשפורג והיה רוצה להגיד מהיהודי ההרוג כדי שיטול שכרו אם כן גם בזה איכא הכחשה ביניהם או שהגוי הגיד לזה בכה ולזה בכה.
ג'.
כמר יודא זעליג אמר שהגוי הגיד שהרוצח ההוא אמר תחל' לאחד מן הבעלי מלחמ' וקראוהו בשם הנזביל רוץ ופגע ביהודי או יתן לך מעות וכו' ולא שאמר הרוצח כך אליו אלא לאחר אמר וכמר דוד הגיד בשם הגוי שאליו אמר רוץ ופגע ביהודי או יתן לך מעות וכו' ועוד נמצאו קצת שינויים רק כי אין הכחשה ביניהם מחמת אותן דברים מפני שהגוי הגיד לאחד יותר בביאור מלחבירו על פי מה ששאלו אותו כל אחד ואחד שהתחיל הגוי במל"ת על פי שאלתו השיב לו אבל בתלת מילי קמייתא נראה לכאורה דיש ביניהם הכחשה: והנה על פי הדין לית לן בה אף על גב דאיכא הכחשה בין העדים אפילו הכי סמכינן אעדותן להתיר האשה הזאת אם יהיה הגדת הגוי במסיח לפי תומו כאשר יתבאר כיון ששניהם מעידים על הריגת היהודי משיאין את אשתו אפילו יש הכחשה ביניהם כדאיתא במתניתין פרק האשה שלום אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו רבי יהודה ורבי שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו וכו' וכבר פסקו כל הפוסקים דהלכה כרבי יהודה ורבי שמעון ואם כן ק"ו הוא מה התם באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דאיכא הכחשה בעיקר עדות המיתה מותרת להנשא כל שכן בנדון דידן שהכחשה היא במילי אחרינא דלית לן בה וסמכינן אעדותן וכן כתב הרא"ש בהדיא בתשובה כלל נ"א סימן ד' דקל וחומר הוא: ואגב נראה לי ליישב קושיות הרב ב"י על הטור בזה שכתב בסימן י"ז סעיף ח' וז"ל כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה אם שנים מעידים שמת אפילו אם יש הכחשה בדבריהם משיאין את אשתו כיון ששניהם מעידים על מיתתו עכ"ל.
כתב ב"י וז"ל לא ידעתי למה תלה דין זה בתשובת הרא"ש שהרי משנה שלימה היא בפרק האשה שלום אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג וכו' עכ"ל. והנה הרב מהר"ם לובלין בתשובותיו סימן קל"ב והרב ב"ח בסימן י"ז מטור א"ה כתבו יישובים על זה יעויין בדבריהם.
ולי נראה ליישב על נכון דשפיר תלה דין זה אם שנים מעידים וכו' בתשובת אביו הרא"ש דוקא דממתניתין לא איריא. דהתם במתניתין מיירי בשתי נשים צרות זו לזו אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג סלקא דעתך אמינא דוקא התם בשתי נשים צרות זו לזו דמשיאין כיון דהכחש' דידהו לא עבדא מידי שהרי ברישא דמתניתין קתני אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא וכו' הרי אפילו באומרת צרתה לא מת כלל אין בדבריה כלום וזו שאומרת מת תנשא ומכל שכן כשגם היא אומרת שאינו קיים.
אלא שאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דכל אחת תנשא ואין בהכחשת חבירתה כלום כיון שהן צרות זו לזו אבל בשני עדים דעלמא דהתם כשאחד אומר מת ואחד אומר לא מת אין משיאין ודברי שניהם בטלים כיון שמכחישין זה את זה כדאיתא בסיפא דמתניתין סלקא דעתך אמינא הוא הדין באחד אומר מת א' אומר נהרג נמי כיון דמכחישין זה את זה הרי אלו לא ינשאו לכך הביא הטור בשם אביו הרא"ש שכתב בתשובה בשני עדים דנמי דינא הכי כמו בשתי צרות דאם שנים מעידים שמת אף על גב דאיכא הכחשה ביניהם משיאין את אשתו כיון ששניהם מודים שאינו קיים: ואין להקשות מנלן להרא"ש לדמות שני עדים דעלמא לשתי נשים צרות דילמא באמת רבי יהודה ורבי שמעון לא סבירא להו דמשיאין שתיהן אלא דוקא בשתי נשים צרות אבל לא בעדים דעלמא יש לומר דדייק מדאמרו הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו למה הוצרכו לתלות בשתיהן מודות הא בשתי צרות אף על גב דאין מודות משיאין לזו שאומרת מת ואי דיוקא אתי לאשמועינן הא אין שתיהן מודות אלא אחת מודה ואחת אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת שמודה כדמשמע מפירוש רש"י הא ברישא בהדי' קתני לה אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא וכו' וזו שאומרת לא מת לא תנשא וכו' אלא ודאי להכי קתני הטעם הואיל ושתיהן מודות לארויי שאפילו בעדים דעלמא דליכא נפקותא בהכחשתן אפילו הכי בכי האי גונא בשניהם מודים שאינו קיים משיאין את אשתו כמו בשתי צרות וכי תימא למה באמת אשמועינן דין זה בשתי נשים דפשוט הוא ולא בשני עדים דעלמא דהוי רבותא טפי משום להודיעך כוחו דרבי מאיר דסבירא ליה דאפי' בשתי נשים צרות לא ינשאו כיון דמכחישות זו את זו ומכל שכן בשני עדים דעלמא והא דלא פליג רבי מאיר ברישא מתרץ בגמר' ופליגי בזה רבי אלעזר ורבי יוחנן הרי מבואר דאף על פי דאיכא הכחשה בהגדת עדים כיון דתרווייהו מעידים שאינו קיים משיאין את אשתו:אמנם כד מעיינין שפיר בהגדתן נראה דאין ביניהם הכחשה כלל.
ראשונה שכמר יודא זעליג הגיד שהרוצח הפשיט מן יהודי ההרוג מלבוש מצבע בלא"ה והניחו שוכב במלבוש שחור וכמר דוד הגיד בשם הגוי שאינו זוכר במה היה לבוש אין כאן הכחשה דאפשר כששאלו כמר דוד על מלבושי ההרוג הבין הגוי כוונתו לשאול על תואר וצורת מלבוש שלו היאך היה עשוי אם הי' סרבול או מלבוש שדרך היהודים ללבוש אבל לא שיהא שואלו על צבע מלבושיו מפני שכבר אמר שהפשיט ממנו מלבוש מצבע בלא"ה והניחו שוכב במלבוש שחור.
ולכך הבין שאינו שואלו אלא על תואר וצורת המלבוש היאך היה עשוי על זה השיב שאינו יודע אבל צבע מלבושיו ידע וכבר הגיד וא"כ אין כאן הכחשה כלל לא בהגדת העדים ולא בהגדת הגוי: וכן מה שהגיד כמר יודא זעליג בשם הגוי שג' ימים אחר הריגת היהודי היה נשאל על היהודי ההרוג ולא רצה להגיד.
וכמר דוד הגיד בשם הגוי שסבור היה לבוא לניקלשפורג ולהגיד מן ההרוג וליטול שכר גם פה אין כאן הכחשה דאפשר שכך היה האמת שהגוי היה סבר שיסעו דרך ניקלשפורג ולא יהיו מרגישים בחסרון ההרוג ולא יהיו יהודים יודעים שפגעוהו בדרך ויגיד הוא סתם שראה יהודי אחד הרוג בדרך ולא יבא לידי חשש סכנה לא הוא ולא בני חבורה שלו ויטול שכרו על הגדתו ליהודים מן ההרוג רק כי לא עלתה בידו מפני שלא נסעו דרך ניקלשפורג אבל אחר כך בא יהודי אחד אל שר האלף שלו עם בשמים למכור וחקר ודרשו שאל על היהודי ההרוג אנה הוא בא וידע הוא כי פגעוהו בדרך היה ירא להגיד ממנו כי היה חושש שעל ידי כן יבא הוא או הרוצח לידי סכנה ולכך לא הגיד ואם כן אין כאן הכחשה לא בהגדת העדים ולא בהגדת הגוי: וכן מה שהגיד כמר יודא זעליג בשם הגוי שהרוצח אמר תחלה לאחד מן הבעלי מלחמה וקראוהו הנזביל רוץ אחר היהודי ופגע בו או יתן לך מעות ומשמע שלאחר קרא ולא אותו וכמר דוד הגיד בשם הגוי שאותו קרא ואמר אליו רוץ ופגע בו וכו'.
גם בזה אין הכחשה ביניהם דבכי האי גונא עבידי למיטעי כמר זעליג הבין שאמר כך לאחר וקרא אותו הנזביל וכמר דוד הבין שלאותו המגיד קרא ואמר רוץ ופגע בו כי לא בקשו לדקדק בזה כיון דלא נפקי מהא מידי לגוף העדות וגם לא רמיא עליה דסהדי למידכר כהא דאיתא פרק זה בורר אחד אומר בדיוטא עליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה בא מעשה לפני ר' וצירף עדותן וכתב הריב"ש סימן רס"ו הטעם משום דכיון דתרווייהו אמרי בדיוטא בין עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי היא הדין נמי בנדון דידן.
כיון דתרווייהו אמרי שאמר הרוצח לאחר רוץ ופגע בו בין זה לזה לא דכירי אינשי: וכן כתב הרא"ש נמי בתשובותיו כלל נ"ט סימן א' עד המעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמי ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זו הכחשה כי בגוף העדות לא אתכחיש כלל כי לא רמיא עליה דסהדי למידכר מי היה עמו בעדות עכ"ל.
ומכל שכן בנדון דידן דלא רמיא עליה דסהדי למידכר למי שהגיד הרוצח תחלה רוץ ופגע בו וגם אפשר דטעו בדברי הגוי המגיד זה הבינו כך וזה הבינו כך ובקל עבידי למיטעי בכי האי גונא ואם כן אין כאן הכחשה כלל והדעת מכרעת שכמר דוד טעה בזה דלא דקדק שפיר דבלאו הכי מוכח שטעה ולא דקדק שפיר במה שאינו נוגע לגוף העדות שהוא אמר שהרוצח היה אוברשטר ולשון זה אוברשטר הוא שר האלף והוא היה מצוה תחלה על אחד מן הבעלי מלחמה שירוץ ויפגע ביהודי או שיתן מעות וזה דבר שאין לו שחר כי אלו היה שר האלף כמו שאמר דוד לא היה רשאי הבעל מלחמה לסרב נגדו כי היה מתחייב בנפשו מנימוסי מלחמה אלא ודאי שלא היה אוברשטר כמו שאמר דוד אלא היה הוף מיינשטר כמו שאמר יודא זעליג וכמר דוד לא דקדק בזה כיון שאינו נוגע לגוף העדות וטעה ואמר בשם הגוי שהרוצח היה אוברשטר ואינו כן אלא הוף מניישטר הוא שאינו רק נאמן בית על האדון ויכולים הבעלי מלחמה לסרב נגדו כי אין לו שום ממשלה עליהם.
ומהאי טעמא נמי אין כאן הכחשה כלל במה שהעיד כמר יעקב בר משה שהגוי המגיד הגיד לכמר דוד הנ"ל מהריגת היהודי והזכירו בשמו ושכמר דוד כתב שמו לזכרון וכמר דוד הגיד שלא הגיד לו הגוי שם היהודי דבכי האי גונא לא עבידי סהדי למידכר ואין כאן הכחשה וכן מה שהגיד כמר יעקב שהגוי הגיד שנהרג היהודי בין בצעי המים סמוך להאנוי"א וכמר יודא זעליג וכמר דוד העידו בשם הגוי שנהרג בין בצעי המים בין ניקלשפורג לראבנשפורג גם בזה אין הכחשה ביניהם כיון שאנו יודעים המקומות ההם והם מכוונים דהיינו אותן בצעי המים הסמוכים להאנוי"א הן הן שבין ניקלשפורג להראבנשפורג והחיילות אשר היו חונים אז בשטח ההוא היו חונים בהאנוי"א ובראבן שפורג וכחדא חשבי להו ולפעמים הזכירו מקום תחנותם על שם האנוי"א ולפעמים הזכירו על שם ראבנשפורג כי סמוכים המה והוי ממש כדיוטא עליונה ותחתונה אף על גב דאי אפשר לראות מזה לזה מכל מקום כיון שהיו מתפשטים בחנייתם מזה לזה חשבי להו כחדא ובלאו הכי המה שייכים זה לזה וסמוכים זה לזה הרי מבואר דהגדת העדים מכוונים הם ואין בהם כלל הכחשה וראוי לסמוך אעדותן: ומעתה אבאר שמה שהגידו בשם הגוי מיקרי שפיר מסיח לפי תומו דמהי תיתי לאפוקו ליה מדין מל"ת אי משום שהוא התחיל לומר ליהודי וז"ל.
אשאלך הנמצא היהודי מניקלשפורג וכו' דמשמע מלשון זה שעל סמך השאלה הוא אומר ולא הוי מסיח לפי תומו דבכי האי גוונא כתב מהר"ר דוד כהן בתשובה דעובדא דמשה סוסי והביאו ב"י סימן י"ז. וז"ל תוגר אחד אמר ליהודי אחד ממשה סוסי לא שמעת ממנו כלום.
אמר היהודי לא שמעתי ממנו דבר. אמר התוגר דעו כי הרגו פלוני תוגר דאף אם היינו אומרים שכל גוי האומר פלוני מת בלי שישאלוהו נקרא מל"ת מכל מקום בנדון דידן פשיטא דלא חשיב מסיח לפי תומו דהואיל ושאל לא שמעת ממשה סוסי כלום נראין הדברים כתשובת שאלה ואף על פי שלא שאלוהו מכל מקום נראה שידע שאבד זכרו והם לא ידעו מה נעשה ממנו לכך שואל עדיין לא שמעת ממנו כלום שהוא רוצה להשיב על שאלתם ובקשתם דכי היכא דבפונדקית חשבינן בכייה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם שישאלוה איה חבירנו הכי נמי יש לומר שמה שהיו מבקשים לדעת מה נעשה ממנו וידע התוגר ואמר לא שמעתם כלום ממה שאתם חוקרים ודורשים לא שמעתם כלומר ועדיין אתם מבקשין לדעת ממנו ואם כן הרי משיב על שאלתם ואומר להם שהרגו תוגר פלוני דכה"ג לא הוי מל"ת עכ"ל.
ונדון דידן הוי דכוותיה שהרי הגוי התחיל לשאול אם לא נמצא היהודי ויש לנו לומר שידע שנאבד יהודי והם אינם יודעים מה נעשה ממנו לכך שאל עדיין לא נמצא היהודי ההוא שהוא רוצה להשיב על שאלתם ובקשתם כמו בעובדא דרבי דוד כהן ולא הוי מל"ת אי משום הא לא איריא דהרי כבר חלקו על מהר"ר כהן כל החכמים שבדורו הביאם ב"י וסבירא להו דמיקרי שפיר מסיח לפי תומו ובטל דברי רבי דוד כהן ברוב הובאו בתשובת בנימן זאב וגם הרב ב"י פסק דלא כוותיה: וכי.
תימא דנדון דידן גרע טפי דכיון שהעד כמר יודא זעליג העיד שהגיד הגוי שהיהודי אחד שאל על. הריגת היהודי שלשה ימים אחר הריגתו ושלא רצה להגיד כיון שהיו כולם תחת ממשלה אחת כמבואר בעדותו ואם כן אנו יודעין שהיה גוי זה נשאל מן יהודי על ההרוג ודילמא בכי האי גונא נפיק מדין מל"תאפילו לדעת החולקים על רבי דוד כהן דעד כאן לא חלקו עליו אלא דוקא בעובדא דידיה שלא היה הגוי מגיד שהיה נשאל תחלה אלא שמן משמעות לשונו שאמר ליהודי לא שמעת וכו' רצה רבי דוד כהן להוכיח שזהו כתשובת שאלה.
התם הוא דפליגי עליה כל החכמים שבדורו וסבירא להו דלא נפיק מדין מל"ת. אבל בנדון דידן שהגוי עצמו הגיד שהיה נשאל מן יהודי אחד על הריגת היהודי ההוא ועתה שאל ואמר לשון זה אם נמצא היהודי מניקלשפורג דילמא בכי האי גונא כולי עלמא מודו דעל סמך השאלה הראשונה שאל אם נמצא היהודי ההוא שהוא רוצה להשיב על שאלתם ולא מיקרי מל"ת בכה"ג.
הא ליתא שהרי אין במשמעות לשון הגוי שהיה הוא עצמו נשאל מן היהודי אלא כך אמר יהודי אחד בא ושאל לבעלי המלחמה על הריגת היהודי ג' ימים אחר שנהרג וכו' משמע מלשון זה שאותו יהודי השואל שאל לכמה בעלי המלחמה אחרים על הריגת היהודי שלשה ימים אחר שנהרג ולא אותו שאל ובכי האי גונא שלא שאלו לגוי זה עצמו המגיד עתה אלא לאחרים שאלו אף על פי שהאי גוי יודע היה ששואלים על יהודי לא נפיק מדין מל"ת דהכי פסקי בהדיא בפסקים וכתבים מהרא"י סימן קס"א ומביא ראיה מתשובת מהר"ם שבמיימוני.
וכן כתב מהרי"ק שורש קכ"א. והביאם לפסק הלכה מהררמ"א בהג"ה סימן י"ז סעיף ט"ו: ועוד נראה לומר דנדון דידן אינו דומה לעובדא דמשה סוסי דהחמיר בו מהר"ר דוד כהן ואפשר הוא אף על גב דהחמיר הוא התם מודה בנדון דידן דלא נפיק מדין מל"ת דהתם עיקר טעמא הוא משום שאחר שאמר הגוי ליהודי וז"ל ממשה סוסי לא שמעת ממנו כלום השיב לו היהודי לא.
עכ"ל.
מזה שהשיב היהודי לא נוטה דעת רבי דוד כהן לומר דהוי כאלו אמר היהודי לא כלומר לא שמענו ועדיין אנו מבקשים לדעת ממנו. ואם כן הוי כאלו היתה עתה שאלה מן יהודי לגוי והגוי משיב על שאלתו שהרגו תוגר פלוני והיינו תחלה אמר עדיין לא שמעת וכו' משמע מלשון זה שידע שאבד זכרו ורוצה לדעת אם עדיין הם שואלים עליו והוא רוצה להשיב על שאלתם ויהודי זה השיב לגוי לא כלומר לא שמענו ועדיין אנו שואלים הרי הוה כאלו הגוי היה נשאל עתה מן היהודי לכך נפיק מדין מל"ת לדעת ר' דוד כהן אבל בנדון דידן שלא השיב היהודי לגוי שיהא במשמעות לשונו שעדיין הם מבקשים לדעת שהרי הגוי כך אמר וז"ל הנמצא היהודי מניקלשפורג והיהודי השיב ואמר היאך אתה מכיר לאותו היהודי עכ"ל.
הרי אין במשמעות לשונו זה שעדיין מבקש לשאול עליו אלא אדרבא היה נשמר מאד שלא יבין הגוי שעדיין הם שואלים עליו והשתיק ליהודים אחרים שהיו עמו שלא ישאלו לגוי מאומה. רק הוא שאל בחכמה כדי שלא להוציאו ממסיח לפי תומו ועשה עצמו נגד הגוי כאלו היה יודע מן ההרוג ואמר לגוי היאך אתה מכיר לאותו יהודי והרי אין במשמעות לשון זה כלל שיגיד לו הגוי מה נעשה מן היהודי והגוי על פי שאלה זו הגיד מה שהגיד וסיפר ענין הריגתו ודאי מסיח לפי תומו גמור הוא כיון שלא היה עתה שום שאלה מן יהודי לגוי וזה נראה נכון מדקדוק לשון רבי דוד כהן עצמו וגם מודה הוא דבכה"ג כמו בנ"ד לא נפיק מדין מל"ת: אלא שיש לפקפק קצת כיון שהגוי אמר בסתם יהודי מניקלשפורג נהרג בין ניקלשפורג ובין ראבנשפורג ולא הזכירו בשמו דילמא אמר בדדמי וטפי איכא למיחש בנדון מבשאר דוכתי כיון שאמר היאך נהרג שהרוצח ירה בו מתוך כלי המשחית קנה השורפת והרגו ואפשר דנפל לארץ וסבר הגוי דודאי מת ובכה"ג צריך שיאמר וקברתיו או מילתא אחריתא שמוכיח על מיתה ודאית אבל בכי האי גונא שלא אמר כלום איכא למיחש לבדדמי אף על גב דאמר לשון שמשמע מיניה מיתה ודאית שאמר ער האט אין טוט גישאסין) מכל מקום דילמא כך אמר לפי אומד דעתו.
דכה"ג כתב תרומת הדשן סימן ר"מ שאמר הגוי (זיא דער טרענקטג איך) עכ"ל. משמע נמי לשון זה מיתה ודאית אפילו הכי מסתפק התם דילמא אמר בדדמי והוא הדין נמי בנדון דידן אית לן למיחש לבדדמי שכן כתב הרמב"ם והביאו הטור סימן י"ז סעיף ט"ו וז"ל.
כתב הרמב"ם יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסיח לפי תומו איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אף על פי שאין הגוי יודע את האיש והוא שיאמר וקברתיו עכ"ל אף על גב דהטור חולק עליו וכתב וז"ל ואיני יודע למה צריך לומר וקברתיו עכ"ל. הא כבר הכריעו הר"ן והריב"ש והרב המגיד וכתבו דודאי כשמזכיר הגוי שם היהודי הנהרג אינו צריך שיאמר וקברתיו אבל כשאינו מזכיר שמו צריך שיאמר וקברתיו והוכיח כך מדברי הרמב"ם עצמו והביאם הרב ב"י באורך בסעיף ט"ו יעויין שם וכן כתב נמי מהרא"י בפסקים וכתבים סימן רכ"ג.
וכן פסק מהרמ"א בהג"ה סעיף י"ז על פי המנהג. ואם כן בנדון דידן שהגוי הגיד בסתם שנהרג ולא הזכירו בשמו איכא למיחש לבדדמי כיון שלא אמר וקברתיו או דברים אחרים שמוכיחים על מיתה ודאית: אמנם נראה דבנדון דידן כולי עלמא מודים דסגי בהגדת הגוי שאמר נהרג סתם אף על גב דלא הזכירו בשמו ולא אמר וקברתיו משום דלאו בהזכרת שם המת תליא מילתא אלא במכירו ואין מכירו תליא מילתא דבאין מכירו צריך שיאמר וקברתיו ובמכירו אין צריך שיאמר וקברתיו.
והא דכתבו הר"ן והריב"ש והרב המגיד לחלק בין שהזכירו בשמו ובין לא הזכירו היינו משום דסתמא דמילתא כשמזכירו בשמו הוא מכירו וכשאין מזכירו בשמו אין מכירו. אבל היכא שאנו יודעים שהיה מכירו אף על פי שלא הזכירו בשמו אינו צריך שיאמר וקברתיו והכי כתב בהדיא הב"י בשם הר"ן סעיף ט"ו וז"ל וכן כתב הר"ן בתשובה שאין ספק שכל שהגוי מכיר אין צריך שיאמר אלא מת בלבד וכו' אבל כשאינו מכירו הוא שסובר הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר וקברתיו וכו'.
וטעמא דמילתא שיותר אדם בקי במי שהוא מכירו מבמי שאינו מכירו הילכך במכירו כל שאמר מת בלחוד סגי אף על גב דלא אמר וקברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי. אבל בשאין מכירו חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד דאמר וקברתיו וכו' עכ"ל הרי לא חילק אלא בין מכירו ואין מכירו ולא הזכיר לחלק בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו משום דבהזכרת שמו לא מהני אלא משום דכיון שמזכירו בשמו ודאי מכירו וכיון דהכי הוא דבמכירו תליא מילתא הרי בנדון דידן שאמר הגוי בהדיא שהיה מכירו בטוב סגי בהגדתו בסתם שנהרג ואין צריך שיאמר וקברתיו שהרי כך מבואר בעדותו של כמר דוד שאחר שהתחיל הגוי להגיד במל"ת שנהרג יהודי מניקלשפורג שאל אותו כמר דוד מי היה היהודי השיב הגוי שהוא היה חייט מניקלשפורג והיה תחת ממשלה דגל שלנו ואני הייתי מכירו בטוב ותמיד היה נער עמו רק שבשעה שנהרג לא היה נער עמו וכו' עכ"ל הרי הגיד הגוי בפירוש שהיה מכיר אותו בטוב לכך סגי באומר נהרג לחוד ואין צריך שיאמר וקברתיו.
ואף על גב דזה שאמר שהיה מכיר אותו בטוב אמר על פי השאלה ולא במל"ת מכל מקום כיון דהתחלת הגדת הגוי היה במל"ת לא נפיק מדין מל"ת אפי' מה שהגיד אח"כ ע"י שאלה וזה פשוט ע"פ הסכמ' כל הפוסקי' וכ"פ הטור סעיף ט"ו: ואם לחשך אדם לומר אכתי איכא למיחש למימר בדדמי כיון שהגוי מגיד שנהרג היהודי בשעת המלחמה וכשהיו הולכים להרוג או ליהרג שהרי אמר כמר יודא זעליג שהגיד הגוי כך וז"ל וויא מיר זיין גאנגין אויף פארטייא זא האבן מיר אן גיטראפין דען יהודי וכו' עכ"ל ביאר דבריו כשהיינו הולכים לפשוט בגדוד פגענו ביהודי זה וכו'.
וכל שפושטים בגדוד יוצאים להרוג או ליהרג והוי להו שעת מלחמה וחיישינן לבדדמי וצריך שיאמר וקברתיואף על גב דמרדכי פרק האשה שלום כתב וז"ל וסברת הלב היא דלא שייכא בעיא זו בגוי שאין נאמן אלא במל"ת דבשלמא ישראל המתכוון להתיר יש לומר דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות.
אבל גוי שמספר מעשה לפי תומו ולא שם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כי אם כאשר ראה עכ"ל ומהרמ"א בהג"ה סעיף ל' הביא דעת זה בשם יש מקילין הא כבר כתב הר"ן הפך זה דטפי צריך שיאמר וקברתיו בגוי מסיח לפי תומו מעד אחד ישראל שהרי כתב וז"ל הילכך בנדון זה אין לסמוך על דברי אותו מל"ת שמת פלוני בדבר דכיון דאפילו בעד אחד גמור בעינן דאמר וקברתיו כל שכן בגוי מל"ת עכ"ל.
הביאו ב"י בסוף סימן מ"ט. הרי כתב בפשיטות הפך זה.
וכן כתבו הרבה מאחרונים תרומת הדשן סימן ר"מ מהרי"ו סימן ע'. וכבר כתב הריב"ש דאזלינן לחומרא במקום דאיכא פלוגתא בדינין אלו הביאו מהרמ"א בהג"ה סעיף ט"ו.
גם הא ליתא שהרי כתב המרדכי והביאו ב"י סעיף מ"ט וז"ל וכתב עוד וכל מה שאמרנו שאין נאמן במלחמה כגון שהיה הולך להלחם להרוג או ליהרג והיה בתוך מלחמה אבל אם הלך סמוך למערכי המלחמה לקנות שלל כהאי לא אמרה בדדמי וכו'. ועוד דלא אמרינן מת במלחמה אלא אם כן נהרג או מת במלחמה כדאמרי' בהאשה וכו'.
ואם מת או נהרג בריחוק מקום שלא היתה מלחמה אינו כמת במלחמה וכן משמע בירושלמי פרק האשה שלום עד כאן לשונו: הרי מבואר כל שלא נהרג במלחמה ממש אף על גב דהיתה שעת מלחמה לא חיישינן לבדדמי ובנדון דידן לא נהרג במלחמה ממש אף על גב דשעת מלחמה הוי וגם יצאו להלחם אם יפגעו בשונאיהם מכל מקום בשעה שנהרג לא היה מלחמה להם לא חיישינן לבדדמי ולא הוי אלא כמי שנהרג על ידי ליסטים ובליסטים אפילו אשה נאמנת לומר הוא מת ואני נצלתי כיון דאין היא בסכנה נטרה וחזיא ליה דאשה כלי זיינה עליה כדמסיק ריש פרק האשה שלו' ומכל שכן גוי זה שהוא היה חבר אל הרוצח ההוא ולא היה כלל בסכנה ודאי דעל דבר ברור הוא מגיד ולא אמר בדדמי: וכיון דכבר נתבאר דהגדת הגוי היה במסיח לפי תומו ולא חיישינן לבדדמי והגיד שנהרג יהודי מניקלשפורג יש להתיר לאשה הזאת מרת שאריל על ידי חיפוש שיהיו חוקרים ודורשים שלא יצא שום יהודי מניקלשפורג שהיה דר שם ולא חזר רק כמר אליה בעל האשה הזאת מרת שאריל ואז תהיה מותרת אף על גב דלא הזכירו הגוי בשמו רק אמר סתם יהודי מניקלשפורג סגי בהכי על ידי חיפוש והכי איתא בהדיא בתשובת מהר"ם שבמיימוני והביאו ב"י סימן י"ז סעיף ו' וז"ל אחר שהגוי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר יהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותה העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה עכ"ל: ואם לחשך אדם לומר דבנדון דידן לא יועיל חיפוש דכיון שלא הזכיר הגוי אלא שנהרג יהודי מניקלשפורג אבל לא הזכיר שיצא מניקלשפורג ומלשון הרמב"ם שהביא הטור סעיף י"ט משמע שצריך שיזכיר שיצא מעיר פלונית ואז מהני חיפוש וכן משמע נמי מל' התוספתא הביאו ב"י בסעיף י"ט וז"ל אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותו העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל הרי מבואר שצריך שיזכיר שיצא מעיר פלונית דאז ודאי מהני חיפוש כיון שהוא אמר שיצא מכאן ואנו יודעים שזה יצא מכאן וחפשנו ולא מצאנו שיצא מכאן אחר ולא חזר אלא זה תו ליכא למיחש לאחרינא אבל היכא שלא הזכיר שיצא מעיר פלונית רק אמר יהודי מעיר פלונית פשיטא דיש לחוש על אחד שהוא גם כן מהעיר הזאת ואפשר שנאבד מהעיר הזאת משנים קדמוניות זה שלשים שנה או יותר והיאך יועיל חיפוש או דילמא היה נקרא על שם העיר הזאת מפני שנולד בה ולא היה דר בה עתה כשנהרג כדאיתא בגיטין פ' השולח דף מ"ד אמר פלוני עבדי מכרתיהו לפלו' אנטוכי לא יצא לאנטוכי שבאנטוכי יצא וכו' ופירש"י לפו' אנטוכי משמע שנולד באנטוכי ולא משמע שנולד ודר באנטוכי וכו' עכ"ל הרי מצינו שנקרא אחד על שם העיר שנולד בה אף על פי שהוא דר בעיר אחרת ואם כן מה יועיל חיפוש או שמא יצא מכאן כשהיה עדיין נער ויקרא על שם עירו ואז נסע מפה למדינות אחרות ולא שיהא נאבד אלא יודעים היו ממנו וארכו לו הימים ונסע ממדינה למדינה עד שבא בין החיילות האלו וכאלה נמצאו הרבה אשר נסעו מפה מעיר הזאת בנערותם ולא חזרו ועד היום הזה אין יודעים פה איה איפוא הם ושמא אחד מהם הוא שהיה נקרא על שם עירו ונהרג ועליו מגיד הגוי והיאך סלק' דעתך למימר דיועיל חיפוש לזה ובכי האי גונא דאין אנו יודעים על מי הוא מגיד מיקרי תחלת עדות לא מקלינן כדאיתא פרק יש בכור דף מ"ו כי הקילו רבנן בסופה בתחילתה לא אקילו רבנן ופירש רש"י בסופה לאחר שכוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפילו בעבד ושפחה אבל בתחלה תחלת העדיות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה עכ"ל.
הוא הדין נמי בנדון דידן הוה תחלת העדיו' ולא אקילו בשלמא אם מזכירו בשמו ושם עירו תו לא חיישינן דילמא עוד אחר ששמו כשמיה והוא מעיר הזאת כיון שאנו יודעים מזה ששמו כך והוא מעיר הזאת תו לא חיישינן לאחר כיון דאין אנו יודעים מאחר שיהא שמו כשם זה ושיהא מעיר הזאת אבל כאן שאינו אומר אלא שהוא מעיר הזאת ואנו יודעים מהרבה אנשים שהם מעיר הזאת ואין אנו יודעים איה הם וסברת הלב הוא שצריך שיאמר יהודי שיצא מעיר פלונית מת או נהרג ואז מהני חיפוש אבל לא כשאינו מזכיר יציאתו ולא דמי להג"ה מרדכי סוף יבמות הביאו בית יוסף סוף סעיף י"ד בגוי שאמר בשעה שדנוה' למיתה מעולם לא פשעתי כי אם פעם אחת הרגתי יהודי בין ניקולא לאורוויק שהיה מוליך י' לטרין ששלחה מרת יהודית לאחיו בניקולא והתירו אשתו משום מל"ת על ידי ששאלו לה אם שלחה המעות ואף על פי שלא הזכיר שם היהודי וכו' עכ"ל.
והתם נמי לא הזכיר שם עירו התם שאני כיון דאיכא הוכחה על ידי י' לטרין ששלחם תו לא צריך יותר וזה פשוט היכא דאיכא הוכחה לא צריך למידי אבל בנדון דידן דליכא הוכחה מסתברא למימר שצריך שיזכיר שיצא מן העיר ולא סגי באומר שהוא מעיר פלונית: ואעפ"י דמתשובת מהר"מ שהבאתי בסמוך לא משמע הכי שכתב וז"ל.
אמנם אחרי שהגוי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלונית בסתם יבדק שלא יצא מהעיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה עכ"ל. הרי לא הזכיר רק יהודי מעיר פלונית ולא הזכיר שיצא משם מכל מקום מבואר היטב לכל מעיין דתשובת מהר"מ מיירי שאותו גוי שהיה מגיד על הריגת היהודי היה מעיר ההוא ומכיר היה בו ויודע היה שאותו הם מבקשים ועליו היה מגיד שהרי כתב לבסוף וז"ל ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאיה חבירינו לא דמי דהתם קא שיילי ליה בהדיא וכו' עכ"ל.
מבואר מזה שאותו גוי היה יודע מי הם מבקשים ועליו היה מגיד ולכך הוצרך מהר"מ למצוא צד כיון שלא שאלו להאי גוי גופיה לא נפיק מדין מל"ת התם ודאי לא צריך שיזכיר שיצא מעיר פלונית כיון שיודעים על מי הוא מגיד דבכי האי גוונא לא צריך למידי רק שיהא מל"ת ויגיד על מיתה ודאית ואינו צריך להזכיר לא שמו ולא שם עירו אבל בנדון דידן דגוי זה שמגיד על הריגת היהודי אינו מעיר הזאת ואין אנו יודעין על מי הוא מגיד רק אמר יהודי מניקלשפורג נהרג במקום פלוני שמא מסתברא למימר דלא מהני חיפוש מטעמא דלעיל הא לאו מלתא היא שהרי בנדון דידן איכא הוכחה טובא שעל יהודי הדר בניקלשפורגאמר וכאלו אמר בפירוש יהודי הדר בניקלשפורג ויצא משם נהרג ומועיל חיפוש שהרי בעדותו של כמר דוד מבואר שהגוי הגיד איך שצעק היהודי ואמר הרי אני מניקלשפורג ויש לי אשה ובנים וגם יש לי קרובים עשירים וכו' והיינו שצעק ואמר למה תמיתני בשביל חובך עלי הרי אני מניקלשפורג ויש לי אשה ובנים ואין אני מן הריקים ופוחזים שאין להם דירת קבע בשום מקום שתחשוש על בריחה אלא הרי אני מניקלשפורג ויש לי אשה ובנים ויש לי דירת קבע שם ומה אתה חושש הרי אתה תוכל להתפרע ממני וגם יש לי קרובים עשירים וכו' דאי לאו הכי מאי קאמר ליה שהוא מניקלשפורג אי לאו משום שהוא דר שם ואין לומר שהיהודי צעק כך כדי להנצל מהמיתה ולא הגיד אמת שהרי הבעלי מלחמה מכירים היו אותו מאיזה מקום הוא שהיה תחת דגל שלהם וכדמשמע מלשון הגוי שהיה מכיר אותו והוא הדין שהרוצח היה מכירו ואיך היה יכול לשקר לו אלא ודאי שלא היה משקר רק שצעק נגדו דרך תוכחה למה אתה רוצה להרגני בשביל חובך הלא תוכל להתפרע ממני שהרי אני מניקלשפורג כידוע לך ויש לי אשה ובנים שם וזה ברור מצד הענין וכן משמע נמי מדשאל לכמר דוד על ההרוג אם מצאוהו אחר שהכירו שהוא מניקלשפורג ולא שאל ליהודים אחרים משמע לפי שידע שגם ההרוג היה דר בניקלשפורג לכך שאל לכמר דוד עליו ולא ליהודים אחרים אבל אי לא היה יודע שהיה ההרוג מן הדרים בניקלשפורג למה שאל דוקא לכמר דוד ולא ליהודים אחרים מאי שנא הוא מאחרים: לכך נראה פשוט שגם בנדון דידן מועיל חיפוש ולפי שלא הזכיר הגוי בהגדתו על איזה זמן הוא מגיד שנהרג היהודי מניקולשפורג אלא שמתוך דבריו מוכח שהגיד על זמן שהיו חונים עם שווידן בניקלשפורג והוא משך שנה תמימה דהיינו מן אסרו חג דפסח תה"ל עד ר"ח אייר ת"ו לפ"ק ולא על קודם לכך ולא על אחרי כן שהרי הגיד שנעשה כשהיה חונה בניקלשפורג כשהיה תחת ממשלת שווידן ושהיה תחת דגלו של לינדויאש"ן ואנו יודעים שבזמן הנ"ל היו שווידן בגליל ניקלשפורג ולא קודם לכן ולא אחרי כן לכך צריכין אנחנו לחפש על שנה הנ"ל אם לא יצא מכאן ניקלשפורג שום יהודי הדר פה ולא חזר מן אסרו חג דפסח ת"ה לפ"ק עד ר"ח אייר ת"ו לפ"ק רק כמר אליה בעל האשה הזאת מרת שאריל תהא היא מותרת ותנשא לאחר: ואין לפקפק על חיפוש זה כיון שאנו יודעים שגם בכסליו תו"ל נאבדו שלשה אנשים מדרים פה ניקלשפורג כמר ליב וכמר אנשיל שהיו נשואים לנשים.
והשלישי היה חתן שמו כמר אהרן דילמא אחד מן אותן שלשה אנשים נהרג בין ניקלשפורג ובין ראבן שפורג ועליו הגיד הגוי שנהרג על ידי הוף מיינשטר. להא לא חיישינן מתרי טעמים חדא שהרי כבר עמדנו על הריגת שלשה אנשים ההם על ידי הגדת גוים במל"ת שנהרגו על ידי גוים הדרים בכפר שרי"ק במלון שהיו לנים שם ולא נהרגו על ידי בעלי מלחמה וכבר יצאו נשותיהם של אותם אנשים מהם להתיר על פי הסכמת כמה גדולי עולם מורי הוראה בדורינו אשר הסכימו עמי על היתרן תהלות לאל ועוד שהרי אמר הגוי שזה ההרוג שהוא מגיד עליו היה חייט ואנו יודעים שאותן שלשה אנשים כמר ליב וכמר אנשיל וכמר אהרן שנאבדו בכסליו ת"ו לפ"ק שום אחד מהם לא היה חייט וכמר אליה בעל האשה הזאת היה חייט אף על גב דלא היה מתעסק במלאכת חייטין ולא היה אומן בכך כשאר אומנים ולא היה נקרא בכינוי חייט מ"מ יודעים אנחנו שהיה יודע במלאכת חייטין וגם יודעים הרבה אנשים שקרא עצמו בין הבעלי מלחמה כך חייט לכך אם אחר החיפוש לא ימצא שום חייט אחר שהיה דר פה ניקלשפורג שהלך מפה ולא חזר רק כמר אליה בעל האשה הזאת תהיה אשתו מותרת: אבל אין להתיר בנדון דידן אפילו בלא חיפוש מטעם כיון שהגיד הגוי שההרוג היה חייט ושהיה מניקלשפורג ואנו יודעים שבעל האשה הזאת היה חייט והיה מניקלשפורג אם כן ודאי עליו הוא מגיד הא ליתא משום דכמה חייטין איכא בין יהודים דניקלשפורג ודילמא גם אחר נאבד ועליו הוא מגיד ולא דמי לפרשא זריזא בשילהי יבמות דהתירו לאשתו להנשא לאחר אף על גב דלא הזכירו בשמו רק אמר פרשא זריזא דפומבדיתא וכו'.
התם שאני דלא היה שום אדם בפומבדיתא מוחזק לפרשא זריזא רק בעל האשה ההיא וכל מי שהיה מכירו היה יודע שהוא פרשא זריזא ושקורין אותו כך לכך הוי הוכחה טובא שעליו הגיד אבל בנדון דידן אין כאן הוכחה כלל שעל בעל האשה הזאת הגיד הגוי והא דמזכיר שהיה חייט מניקלשפורג אין זה הוכחה שהרי כמה חייטין איכא בין יהודים דניקלשפורג ואדרבא רוב בני הקהלה לא היו יודעי' שבעל האש' הזאת היה חייט ולא היו קורין אותו בכינוי חייט אלא היו קורין אותו בכינוי אחר דהיינו אליה טוראר"י רק שהאמת כן הוא שהיה יודע במלאכת חייטין אבל לא היה אומן בכך כשאר אומנים לכך אין להתיר לאשה זאת להנשא לאחר אלא על ידי חיפוש כדלעיל: והנה חפשנו פה קהלתינו הקדושה ניקלשפורג כחיפוש בנרות אם לא יצא מכאן שום אדם שהיה דר פה ולא חזר מן אסרו חג דפסח תה"ל עד ר"ח אייר ת"ו לפ"ק וגם עשו הכרזה שלש פעמים בשתי בתי כנסיות בקהל רב בחג האסיף שמתאספים כל בני קהלתינו מן הכפרים ועיירות וחקרנו ודרשנו הטיב והנה תהלות לאל לא נפקד ממנו איש רק כמר אליה בעל האשה הזאת ועוד נער אחד שהיה רגיל לילך עם כמר אליה בעל אשה זאת לסחור בין חיילות שווידן הם יצאו מפה באייר תה"ל ולא חזרו ולפי זה על פי העדות שהעיד כמר יודא זעליג שלא הזכיר הגוי מאומה מן הנער וגם לא הזכיר שהיה חייט לא היינו יכולין להתיר לאשה הזאת על פי עדותו אפילו על ידי חיפוש דכיון שיצא מפה עוד נער אחד עמו ולא חזר חיישינן דילמא אותו נער נהרג ולא ולא בעל אשה זאת אף על גב דגוי הגיד יהודי מניקלשפורג נהרג ולא הזכירו בשם נער הא לאו כלום הוא דדרך העולם האידנא לקרא לאחד נער או פנוי כל זמן שהוא בחור אפילו אם יהיה בן שלשים ואפשר שהגוי לא חילק בזה והזכירו סתם יהודי או שלא היה יודע שהוא פנוי בלא אשה וזה שמזכירים בני קהלתינו לזה בשם נער שיצא מפה ולא חזר לא מפני שהיה קטן או רך בשנים אלא שכן דרך העולם לקרוא אותו נער כל זמן שהוא פנוי וגם קרא אמר על יוסף והוא נער את בני בלהה וגו'.
והיה בן שבע עשרה שנים וכן שר המשקים אמר על יוסף י"ב שנים אחר כן ושם אתנו נער א"כ אין זה הוכחה כלל לחלק ולומר כיון דהגוי הגיד סתם יהודי מניקלשפורג ולא הזכירו בשם נער שלא על הנער הגיד וגם בפירוש אמרו מקצת בני קהלתינו שהיה הנער כבן י"ז שנים לפי קומתו ותוארו וצורתו לכך על פי העדות כמר יודא זעליג לא היינו יכולים להתיר האשה הזאת על ידי חיפוש דידן אבל על פי העדות שהעיד כמר דוד בן קלונימוס שהגוי הגיד שאותו יהודי ההרוג שהוא מגיד עליו היה חייט ורגיל היה להוליך עמו נער אחד ואז כשנהרג לא היה הנער עמו ודאי שיש להתיר על פי חיפוש דידן דפשוט הוא שלא הגיד הגוי הזה רק על כמר אליה ולא על הנער שהרי אמר שהיה חייט ואנו יודעים שהנער לא היה חייט ועוד שהרי הגוי יודע לחלק בין הזכרת שם נער או הזכרת שם יהודי סתם ואמר בפירוש שלפעמים אחרים היה הנער עמו ואז כשנהרג לא היה הנער עמו ודאי שעל כמר אליה בעל אשה זאת הגיד ואותו הזכיר בשם יהודי סתם ולכך נראה לע"ד שהאשה הזאת מרת שאריל אשת אליה טוראר"י מותרת להנשא לאחר בלי פקפוק הנלע"ד כתבתי: והסכימו בהיתר דא הרב הגדול המופלא מהר"ר זעלקל הזקן והוא העיד נמי על הסכמת הרב הגדול המופלא אב"ד הישראל מהר"ר אהרן שמעון ריש מתיבתא ואב"ד דק"ק פראג וגםרבני ק"ק ווינא חכמתם בחוץ תרונה הסכימו בהיתירה וכתבו טעמים וראיות וסברא נכונה והיא נשאת לבעל ויושבת תחתיו עדינה.