אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה נ"ח

שאלה נ"ז

אשה אחת נצבת עמנו בזה והיא עגונה. היתה כאלמנה.

מרת יטול אשת ליב בן חיים בון מק"ק מיז"לופא והיא יושבת בדודה: שכולה וגלמודה. מבעלה ומבנים משך זמן כעשר שנים: וכמה פעמים: באו עדים ועל מיתת בעלה היו מגידים זה אומר בכה וזה אומר בכה והאשה נשארה נבוכה כי הדברים לא היו ברורים: כדי להוציא משפטה לאורים.

עד כי העידה אשה אחת בארץ אשכנז בבית דין יפה: אולי תמצא בזה תרופה וזה אשר העידה ביום ג' כ"ה מנחם תי"ו יו"ד לפ"ק בק"ק אפטרוט מרת אידל בת דוד ז"ל בתורת עדות ובעונש אם לא יגיד וגו' וז"ל בלשון אשכנז איך האב מיך פר דינגט לבית רבי זעליג מק"ק גאשליר צו איינר משרתת אזו זיינן מארקיטאנטיר הין קומן.

איז איינר אונטר זיא גיוועזין האט גיהיישין ליב בן חיים בון איז דארט קראנק גיווארין האט נאך מיר גישיקט איך זאל אים ווארטין איך האב ניט קענט האב מיך שון פר דינגט גיהאט אזו איז ער קראנקרהייט אוועק גיפארין ער האט וועלין צו זיינר מוטר פריבה פארין לכפר גרונט.

אזו האט מן אים צורוק גיבראכט אונ' לבית גוי גיליגט אזו איז ער דארט גישטארבן בחולי שלשול דם בר מינן אונ' איך האב אים וואול קענט אז ער פריבש זון איז עכ"ל: וחתומים על גביית עדות תלתא גברי סמיכי ונתקיימו חתימתן: העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות מרת אידל בת דוד ז"ל: הייתי משכרת לבית רבי זעליג מק"ק גאשליר למשרתת ובאו לשם מארקיטאנטיר.

(פירוש אותן שנוסעים עם החיילות ומספיקים להם מזון וצידה ושאר צרכיהם) ובתוכם היה אחד נקר' ליב בן חיים בון ונחלה שם ושלח אחרי לשרתו בחליו ולא יכולתי כי כבר הייתי מושכרת. בכן נסע משם בהיותו חולה ורצה הוא ליסע לאמו פריבה לכפר גרונט בכן חזרו והביאו אותו לעיר ושמו אותו לבית גוי בכן מת שם בחולי שלשול דם בר מינן.

ואני הייתי מכירו בטוב שהוא היה בן פריבה עכ"ל: הנה נראה בעיני שקשה להתירה על פי עדות זה כיון שלא העידה מרת אידל בת דוד הנ"ל אלא על שמו ושם אביו ולא העידה על שם עירו לא מהני עדותה דחיישינן דילמא עוד יש אחר ששמו ליב בן חיים בון כשם בעל האשה זאת. ואנן בעינן שצריך שיהא מכיר את שמו ושם עירו כדאיתא בתוספתא אין מעידין עליו עד שיהא מכירין שמו ושם עירו: אע"ג דמהררי"ק שורש קע"ה כתב להתיר על פי העד שמעיד על שמו ועל שם אביו אפילו כשלא הזכיר שם עירו שכתב וז"ל ואם נפש אדם לומר הרי כתב הרמב"ם וז"ל ישראל שאומר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרין באומדן שהוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני מכיר שמו ושם עירו עכ"ל: משמע דבע נן שמזכיר שם עירו בעדותו והכי נמי תניא בתוספתא אין מעידין עליו עד שיהא מכירין שמו ושם עירו נראה לעניות דעתי היינו דוקא היכא שאין מזכיר שם אביו אז צריך שיאמר יוסף שממקום פלוני או שמעון שממקום פלוני אבל אם אמר יוסף בן שמעון מת אז אין צריך להכיר ולהעיד על המקום דטפי איכא היכרא בשם אביו מבשם מקומו ותדע דכן הוא שהרי הרמב"ם עצמו כתב בסמוך לו וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני או נהרג פלוני בן פלוני ונודע שהוא כתב ישראל הרי זה תינשא אשתו עכ"ל עוד כתב הרמב"ם וז"ל וכן מי שנשתתק ובדקו אותו וכו' וכתב שמת פלוני בן פלוני תנשא אשתו עכ"ל הרי לך שלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ואפילו נמצא בשטר כתוב כ"ש וכ"ש בהעדאת עדים דעדיף עכ"ל מהררי"ק הרי שכתב מהררי"ק בהדיא להתיר אם הזכירו בשמו ושם אביו ולא צריך להזכיר שם עירו מכל מקום אין לסמוך על הוראה זו שהרי מהררי"ק גופיה כתב הפך זה בשורש קפ"ד ומצריך להזכיר שם עירו אפי' כשהזכירו בשמו ושם אביו ומביא ראיה מהא דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל בא עד אחד ואומר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו וכו' הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת עכ"ל הרמב"ם.

וכתב עליה מהררי"ק התם וז"ל משמע דוקא כשאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם וכו' הוא דאין חוששין ליצחק בן מיכאל אחר דודאי כיון שאמרו לו כשתלך למקום פלוני מוכיחים הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותה העיר שזה הולך שם דאי לא תימא הכי למה תלה, שליחותו בהליכת אותו מקום ומשום כךמותרת וכו' משמע שאין לומר כן בשלא נודע שם העיר בפרטות דחיישינן ליצחק בן מיכאל אחר באחד מהמקומות וכו' וכן כתב רבינו ישעיה מטרנ' בהדיא פרק האשה שלום וז"ל באו עדים והעידו שמת יוסף בן שמעון מעיר פלונית מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יוסף בן שמעון אחר היה באותה העיר: ואם יאמרו העדים יוסף בן שמעון מת ולא ידעו מאיזה עיר היה אף על גב שלא הוחזק יוסף בן שמעון בעיר הזאת חוששין ליוסף בן שמעון אחר בעולם ואין מתירין אשתו של יוסף בן שמעון הידוע לן עכ"ל הר"ר ישעיה: הרי לך בהדיא דצריך להזכיר שם עירו ולא סגי בהזכרת שמו ושם אביו ואע"ג דלא הוחזק לנו אחר בעירו שיהא שמו כן וכו' עכ"ל מהררי"ק גופיה בשורש קפ"ד והביאו ב"י סעיף י"ח: הרי כתב הוא גופיה בהדיא הפך ממה שכתב בשורש קע"ה.

וכבר הרגיש בזה הרב ב"י בסוף סעיף י"ח וכתב ליישבו וז"ל וצריך להיות דספוקי מספקא למהררי"ק. אי סגי להרמב"ם בשמו ושם אביו או אי מצריך נמי שם עירו ובשורש קפ"ד אמר דאפילו אם תמצא לומר דלא סגי ליה להרמב"ם בשמו ושם אביו עד שיזכיר שם עירו ההוא איתתא שריא דכל הנהו הוכחות דמייתי התם עדיפי משם עירו ובתשובה זו שבשורש קע"ה תפס דעת הרמב"ם על פי מאי דמשמע מפשט אותם לשונות שהביא דכל שמזכיר שמו ושם אביו אין להזכיר שם עירו וסיים בה ואפילו אם תמצא לומר דסבר הרמב"ם שצריך להזכיר שם עירו ה"נ כבר הזכיר שם עירו וכו' עכ"ל הרב ב"י: הרי מבואר מתוך שני תשובות דמהררי"ק שורש קע"ה.

ושורש קפ"ד שלא רצה מהררי"ק לסמוך להתיר על פי הזכרת שמו ושם אביו נחוד אלא היכא דאיכא נמי הוכחות טובות כמו שכתב בשורש קפ"ד ברבי דוד בר שלמה בעלה של דבורה והכל מבואר בב"י סעיף י"ח שהביא תשובת מהררי"ק אבל בלא הוכחות לא התיר מהררי"ק ומה שכתוב בשורש קע"ה להתיר על פי הזכרת שמו ושם אביו לא כתב אלא דרך משא ומתן אבל לא הלכה למעשה: אמנם עם היות שמהררי"ק חכם גדול ומופלג היה וקטנו עבה ממתני ואין אני כדאי לחלוק עליו ודי לי להבין דבריו מכל מקום תורה היה וללמוד אני צריך כי הנה מעיקרא דדינא דמחלק בין הזכרת שמו לחוד ובין הזכרת שמו ושם אביו ומייתי ראיה לזה מן הרמב"ם אית לי פירכא שכתב בשורש קע"ה שאם מזכיר שמו ושם אביו סגי ולא צריך להזכיר שם עירו וראיה מהא דכתב הרמב"ם וז"ל מצא כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני או נהרג פלוני בן פלוני ונודע שהוא כתב ישראל הרי זו תנשא אשתו עכ"ל הרמב"ם הרי מבואר כשהזכיר שמו ושם אביו סגי לכך העלה חילוק זה וכתב הא דצריך להזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר רק שמו לחוד אבל היכא דהזכיר שמו ושם אביו לא צריך להזכיר שם עירו אלו הן תורף דברי מהררי"ק כמו שהבאתי למעלה דבריו וקשיא לי עליה הא דין זה דכתב הרמב"ם מצא כתב בשטר וכו' לקוח הוא מירושלמי שהביאו הרי"ף והרא"ש והתוספות שילהי יבמות והטור סעיף י' ולא נזכר שם מת פלוני בן פלוני וכו' אלא פלוני לחוד וז"ל הירושלמי מצאו בשטר כתוב מת איש פלוני נהרג איש פלוני רבי ירמיה אמר משיאין את אשתו רבי בון בר כהנא אומר אין משיאין את אשתו וכו' עכ"ל וכתב הרב המגיד הרמב"ם פסק לקולא דבסופרים הולכין אחר דברי המקיל הרי מבואר בירושלמי דמיירי שלא מלאו כתוב אלא מת פלוני לחוד ולא מת פלוני בן פלוני ואם כן למה משיאין את אשתו הא בשמו לחוד אף הוא מודה שצריך להזכיר שם עירו כדאיתא בתוספתא וכאן לא הזכיר שם עירו ולמה משיאין את אשתו אלא על כרחך צריך אתה לומר דירושלמי לא נחית בדין זה לפרש היאך שצריך להעיד כדי להתיר אשה על ידי אותו העדות ולא בא אלא לומר דאפילו עדות בכתב מהני ולא אמרינן דהוי מפיהם ולא מפי כתבם דבעגונא הקילו דמשיאין על פי עדות בכתב ומיירי דהוי בגוונא שהיה בהני אי היו מעידים בעל פה דהיינו שאנו יודעים על מי הם מעידים אלא דלא נחית השתא לפרושי דין זה היאך צריך להעיד רק להשמיענו אתא דעדותן מהני אפילו בכתב כך צריכין אנחנו לפרש הירושלמי הכי נמי הם דברי הרמב"ם בדין זה שכתב וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני וכו' לא בא אלא להורות שמשיאין ע"פ עדות בכתב ולא נחית בדין זה לפרושי היאך צריך להעיד ומיירי בגוונא שאנו יודעים על מי הוא מעיד בכתב וכבר נודע דרכו של הרמב"ם לכתוב הדין כמו שהוא בגמרא תו בירושלמי או בתוספתא ולכך אין לדייק מדבריו מדכתב כאן בדין זה שאם מצאו כתב מת פלוני וכו' ולא נזכר שם עירו שאינו צריך להזכיר שם עירו כיון דהזכיר שמו ושם אביו דלא בא בדין זה לפרש היאך צריך להעיד רק בא להורות שעדות בכתב מהני ודבריו הם ממש כדברי הירושלמי:

ועוד היאך דייק מהררי"ק מדברי הרמב"ם מדכתב בדין זה וז"ל מלאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני וכו' משיאין את אשתו ולא נזכר שצריך להעיד על שם עירו שמע מיניה דבהזכיר שמו ושם אביו אין צריך להזכיר שם עירו הא בספר הרמב"ם על פי מה שהביאו הטור לא נזכר בדין זה רק שמו לחוד ולא נזכר שם אביו שכן כתב הטור בשמו בסעיף ט' אחר שהביא דברי הירושלמי וז"ל והרמב"ם כתב מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני וידוע שהוא כתב ישראל שנשא אשתו עכ"ל הרי לא כתב אלא שמצא וכתוב מת פלוני לחוד אלא ודאי דלא בא בדין זה לפרש היאך צריך להעיד רק בא להורות שעדות בכתב מהני וגירסת ספר הרמב"ם כאשר הביאו הטור יותר נכון מאשר הביאו מהררי"ק אף על גב שבספרי הרמב"ם שלפנינו איתא הגירסא כאשר הביאו מהררי"ק מכל מקום יותר יש לסמוך אגירסא שהיה לפני הטור מפני שהיא ממש כדברי הירושלמי וכן הוא דרכו של הרמב"ם לכתוב הדין ממש כאשר הוא בגמרא או בירושלמי: ומסתברא למימר דהשינוי שנפל בספרים הוא מפני שאין נפקותא לענין הדין בין שיאמר שמו ושם אביו ובין שלא יאמר רק שמו לחוד וכל מקום שמהני בדהזכיר שמו ושם אביו מהני נמי בדלא הזכיר רק שמו לחוד וכ"מ דלא מהני בדלא הזכיר רק שמו לחוד לא מהני נמי אפילו בדהזכיר שמו ושם אביו לכך לא דקדקו הסופרים בזה וכתבו ביש ספרים מת פלוני לחוד ולא הזכירו בן פלוני וביש ספרים כתבו מת פלוני בן פלוני וכו' ובאמת אין נפקותא בזה כלל רק בא להורות בדין זה שעדות בכתב מהני בגוונא דמהני אם היו מעידים בעל פה וכמו שבארנו למעלה: ואם יאמר האומר אף על גב דמן הירושלמי מוכח דלא נחית בדין זה לפרש היאך שצריך להעיד כיון שלא נזכר בירושלמי שם אביו ולא בא אלא לומר דעדות בכתב מהני וכדפירשתי מכל מקום יש לומר כיון דבספרי הרמב"ם שלפנינו הגירסא שנזכר בכתב שמו ושם אביו כמו שהביאו נמי מהררי"ק דילמא גירסא זו עיקר והרמב"ם לא מיירי בגוונא דמיירי הירושלמי אלא הוא הוסיף מדיליה כשנזכר בכתב שמו ושם אביו מהני אפילו כשלא הזכיר שם עירו אף על גב דזה דוחק גדול הוא חדא מפני שדרכו של הרמב"ם לכתוב הדין כאשר מלאו בתלמוד דידן או בירושלמי כדפירשתי.

ואידך למה תלה דין זה במלאו כתוב היה לו לחדש דין זה בעדות בעל פה אם מעיד על שמו ושם אביו מהני ואין צריך שיזכיר שם עירו אף על פי דבמצאו כתב הוי רבותיה טפי מכל מקום לא הוי ליה לערבב האי חידוש דשם אביו מהני בדין מצאו כתוב אלא הוה ליה לבאר דין זה בפני עצמו כיון דחידוש הוא ואם כן דוחק גדול הוא לומר כך מכל מקום יש להוכיח נמי מדברי הרב המגידשהגירסא לפניו היה ברמב"ם כאשר הביאו הטור שלא נזכר שם אביו בדין זה שהרי כתב בדין זה בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל מצאו שטר וכו' כתוב בירושלמי ונכתב כאן בהלכות וכו' רבי ירמיה אומר משיאין את אשתו רב אבין אומר אין משיאין את אשתו ופסק רבינו כדברי המיקל וכו' עכ"ל ואי סלקא דעתך דכיון שהזכיר שמו ושם אביו שאני ומהני אפילו בלא הזכיר שם עירו והרמב"ם אתא לאשמועינן האי חידוש ולא מיירי בגוונ' דמיירי ביה בירושלמי אם כן למה כתב הרב המגיד דרבינו פסק כדברי המקיל הא לא מיירי בירושלמי בדין זה אם הזכיר שמו ושם אביו ודילמא דברי הכל היא ואפילו רבי אבין דמחמיר בירושלמי בדהזכיר שמו לחוד מודה בכי האי גונא בדהזכיר שמו ושם אביו או דילמא תרווייהו לא סבירא להו דמהני שם אביו כלל בשלא הזכיר שם עירו שהרי הם לא איירי אלא בשלא הזכיר רק שמו לחוד ובגוונא דאנו יודעים על מי הוא מעיד רק דפליגי אם עדות בכתב מהני או לאו אף על גב דיש לדחוק ולומר דאהא דכתב דעדות בכתב מהני כתב דפסק כדברי המקיל ולא קאי אכל דבריו בדין זה מכל מקום לא הוי ליה להרב המגיד לסתום דבריו אלא הוי ליה לפרש אלא על כרחך דהגירסא היה לפניו כאשר הביאו הטור דלא שם אביו כלל ולא גרסינן מת פלוני בן פלוני וכו' אלא גרסינן מת פלוני לחוד ומיירי בגוונא דמיירי בירו' והיינו שאנו יודעים על מי הוא מעיד ולא נחית השתא לפרושי דין זה ולא בא אלא להורות שעדות בכתב מהני ולכך שפיר כתב הרב המגיד שרבינו פסק כדברי המקיל: מבואר מכל זה שאין ראיות מהררי"ק מדברי הרמב"ם מוכרחת ששם אביו מהני כלום אם לא הזכיר שם עירו.

וכן מה שהביא מהררי"ק ראיה מתשובת רבי יואל הביאו ב"י בקצרה סוף סעיף י"ח וז"ל וששאלת על האשה אם מותרת לינשא אומר אני אחרי שרבי יוסף מעיד מפי עד שמת רבי אשר בר יוסף אשתו מותרת לינשא וכו' עכ"ל משמע מהתם אף על גב דלא העיד על שם עירו מותרת לינשא והיינו משום שהזכיר שמו ושם אביו הא נמי לאו מילתא הוא דבאותו תשובה נמי לא מיירי אלא שיש להתיר על פי עדות בכתב כדמסיים שם בתשובת מהררי"ק דבהא קמיירי והוא במרדכי פרק י"א דיבמות ומביא נמי ראיה מן הירושלמי דלעיל דעדות בכתב מהני אלא שהב"י הביא תשובה זו בקצרה וכיון דהכי הוא יש לנו לומר דהתם נמי בכי האי גונא הוא שיודעין היו על מי היה רבי יוסף מעיד רק השאלה היתה אם עדות בכתב מהני והשיב דמהני עדותו ומייתי ראיה מן הירושלמי שהבאתי לעיל לכך גם מתשובת ר' יואל אין ראיה כלל: אלא שבתשובת הרא"ש כלל נ"א סימן א' במכלוף בן מלול הביאו ב"י סעיף י"ח מבואר שהתיר על פי מה שהעידו שמת אחד שהיה נקרא מכלוף בן מלול כיון שלא חי מכלוף בן מלול אחר בעיר אף על פי שלא היה מעיד שהיה בעל אשה זאת ולא העיד על מקומו ורוצים מקצת המורים לסמוך על תשובת הרא"ש הזאת להתיר בסתם כשהעידו על א' שמת אפילו במדינת הים אם שמו ושם אביו הוא כשמו ושם אביו בעל אשה זאת ואין זה נכון כי הנה כל האחרונים לא רצו לסמוך להתיר בכה"ג אם לא הזכיר העד שם עירו אם לא דאיכא אומדנו' והוכחות טובא כמו שכתב בתשובת בן לב חלק ג' סימן ך' אע"פ שתשובת בן לב גופיה לא ראיתי מכל מקום מצאתי בשמו שכתב וז"ל וכיון דכן הוא לא עבדינן עובדא להתיר בשמו ושם אביו רק כשמזכיר גם כן שם עירו והוא דלא הוחזקו וכו' עכ"ל אלא לבסוף התיר מכח הוכחות ואומדנות טובא: וכן רבי יוסף טיטצאק הביאו בנימן זאב סימן ז' שהתיר אפילו בשלא הזכיר שם עירו וסמך על תשובת הרא"ש במכלוף בן מלול התם נמי מבואר מתוכו דלא התיר אלא בשביל שהיה הוכחה טובא שעל משה סוסי מעיר ההיא מגיד מפני שהמגיד והשומע מהמגיד שניהם היו מאותה העיר ובכי האי גונא ודאי על אותו פלוני שמן העיר ההיא מעיד והוי כאלו הזכיר העיר בפירוש אבל להתיר בסתם על פי מה שמעידים על שמו ושם אביו וליכא הוכחה ודאי לא מצינו בשום פוסק מן האחרונים: ואפילו הרא"ש גופיה נראה מתשובתיה בתלמיד רבי אשר והביא הטור א"ה סימן חי"ת שלא סמך להתיר אלא על ידי הוכחות ואומדנות ולא תימא דדוקא התם בתלמוד רבי אשר שלא הזכירו העד רק בשמו לחוד ולא הזכיר שם אביו הוא דצריך לאמדנות והוכחות אבל אי היה מזכירו בשמו ובשם אביו לא היה צריך לאומדנות אף על גב דלבסוף הזכירו בשמו ובשם אביו שכתב וז"ל וידוע לכל בני חברותינו שמיום בואו לכאן לא בא שום אדם ללמוד לכאן ששמו רבי אשר אךא אותו רבי אשר בר סיני וכו' הרי נזכר הוא בשמו ושם אביו היינו הרא"ש כתב כך והזכיר לאותו תלמיד בשמו ובשם אביו לבאר על מי שהוא מודה שאשתו מותרת אבל העד שהעיד לא הזכירו רק בשמו לחוד רבי אשר ולא הזכיר שם אביו ודילמא משום הכי הוצרך לאומדנות והוכחות.

הא ליתא דמשמע לי מתשובת הרא"ש כלל נ"א במכלוף בן מלול דלא שאני ליה בין שה שהזכיר שמו לחוד לבין שהזכיר נמי שם אביו מדלא נחית לחילק זה כלל באותה תשובה לומר שיש להתיר אפילו בדלא הזכיר שם עירו כיון דהזכיר שם אביו אלא ודאי דלא שאני ליה להרא"ש בין שהזכירו לחוד ובין שהזכיר נמי שם אביו ולקמן יתבאר זה הטיב דלא תלי מידי בהזכרת שם אביו: ולפי שרחוק בעיני מאד להתיר בסתם אם מעידים על אחד שמת במדינת הים ששמו ושם אביו הוא כשמו ושם אביו של בעל אשה זאת אפילו בשלא הזכיר שם עירו וליכא הוכחה כלל כיון דהרבה נמצאו בעולם ששמם ושם אביהם הוא כשמם ושל אביהם של אחרים.

וכן כתב בהדיא מהרי"ק שורש קפ"ד וז"ל דאי אפשר שלא ימצא אחד בעולם שהוא נקרא דוד בר שלמה כמו זה. והיאך יש להתיר בסתם.

על כן נתתי אל לבי לדרוש ולתור בתשובת הרא"ש כלל נ"א במכלוף בן מלול שהתיר הרא"ש את אשתו על אופן מה שהתיר. כי לכאורה תימא הוא להתיר בסתם היכא דליכא הוכחה אף על גב דמסיים לבסוף דמשום עגונה הקילו טובא מכל מקום הא מסיק בפרק יש בכור כי מקלינן בסופה בתחלתה.

לא אקילו רבנן (דף מ"ו) ופי' רש"י בסופה לאחר שכוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפי' בעבד ושפחה אבל בתחלה תחלת העדיות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירהו יפה. עכ"ל.

הוא הדין נמי בכי האי גונא שאין לנו שום הוכחה שמעידים על בעל אשה זאת רק שמעידין על אחד שמת שהיה שמו ושם אביו כשמם של זה ושל אביו של בעל אשה זאת היאך יש להקל הא האי מיקרי תחלה ובתחלתה לא אקילו רבנן. ומתשובתו משמע שהתיר לאשה ההיא על פי העד שהעיד שמת אחד שהיה נקרא מכלוף בן מלול ולא העיד על בעל האשה ההיא ולא על עירו רק ששם בעל אשה ההיא היה גם כן נקרא מכלוף בן מלול.

וזה נראה לי כדבר תמוה: ומתוך עייוני קצת בתשובת הרא"ש הוקשה לי בו מאי מייתי ראיה לנ"ד מן הרמב"ם שכתב וז"ל ישראל אחד שאמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני וכו' הא דין זה של הרמב"ם הוא דין האמור בגמרא ביצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי וכו' ופסיק כרבא.

אם כן מאי מייתי טפי ראי' ממנו ממאי דמייתי מקמי הכי מן הגמרא עובדא דיצחק ר"ג וכו'. גם קשה מאי מייתי ראיה מן הא דכתב הרמב"ם עוד ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרין באומד הדעת הוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמוושם עירו וכ' דלכאורה אין ראיה לדבריו מהתם ואדרבה איכא לאקשויי עליהם כמו שהקשה גדול אחד וז"ל לפי דברי מר היה לו לומר עד שיאמר ששמו פלוני אלא שמע מיניה שצריך העד שיכיר שהוא זה עכ"ל.

והובא בתשובת הרא"ש כלל נ"א סימן ב' וכן הקשה הגדול ההוא כמה קושיות ולכולם תירץ הרא"ש זולת לקושיא זאת לא תירץ כלום ולא הזכירה כלל: לכך נראה לי לומר דהתם בתשובת הרא"ש כלל נ"א במכלוף בן מלול מיירי שהיתה האשה יודעת שבעלה מכלוף בן מלול הלך בדרך ההוא שמצאוהו להרוג שם ג' פרסאות מן פא"ס והוא מקום שהעיד עליו העד רבי דוד הכהן אף על גב דלא נמצא זה מבואר התם.

מכל מקום סתמא דמילתא אשתו של אדם יודעת הליכת בעלה להיכן הוא או באיזה דרך הוא מהלך. וסתמא כפירושו לכך לא הוצרך להזכיר דבר זה בפירוש בתשובה ההיא.

לכך התיר הרא"ש על פי העד הר"ר דוד הכהן שהעיד שהוא היה מכיר לההרוג שהיה נקרא מכלוף בן מלול שנהרג ג' פרסאות מן פא"ס ונקב' בפא"ס אע"פ שלא העיד שהי' בעל' של אשה זאת ולא העיד על עירו לפי שהאשה יודעת היתה שבעלה מכלוף בן מלול הלך בדרך מקום ההוא שהגיד רבי דוד הכהן שנהרג שם ותלינן שמכלוף בן מלול בעל אשה זאת הוא נהרג שם ולא תלינן דילמא היה מכלוף בן מלול אחר בעולם שבא דרך מקום ההוא ונהרג שם כיון דלא הוחזק לנו מכלוף בן מלול אחר שבא דרך אותו מקום אע"ג דשכיחי שיירות אמרינן ודאי דמכלוף בן מלול זה שאנו יודעים בו שהלך דרך מקום ההוא והוא היה בעל האשה הזאת הוא ההרוג שמצאו שם שהיה נקרא מכלוף בן מלול ולא תלינן באחר דכאן נמצא וכאן היה.

ומייתי ראיה לזה שאין צריך להכיר שההרוג היה בעל אשה זאת שאנו דנין עליה. וגם לא צריך להזכיר שם עירו שהיה דר בו.

מן עובדא דיצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי דאזל מקורטבא לאספמיא וכו' דמיירי התם אותן ששלחו מתם לא היו יודעין שהיה דר בקורטבא אלא אנשים שהלכו עמו הגידו שעבר דרך קורטבא ושם נתלוו יחד ואזלי בהדי הדדי לאספמיא. וכן משמע מלשונם ששלחו מתם יצחק ר"ג דקאזיל מקורטבא לאספמיא שכיב.

ואי כוונתם היה להודיע שהיה רק בקורטבא הכי הוה להו למיכתב יצחק ריש גלותא מקורטבא דאזיל לאספמיא שכיב. אלא ודאי דלא היו יודעים שהיה דר שם רק היו יודעים שאזיל מהתם.

לכך כתבו יצחק ר"ג דקאזיל מקורטבא וכו' שלא כתבו אלא דאזיל משם. ואם כן היה להם לחוש דילמא אתי איניש אחרינא דהוי שמיה יצחק ריש גלותא והוה בר אחתיה דרב ביבי ואזיל נמי מקורטבא לאספמיא כיון דשכיחי שיירתא.

אלא על כרחך כיון שהיו יודעים שם שיצחק ר"ג בעל האשה ההיא היה הולך לאספמיא תלינן שהוא היצחק ר"ג דמת שם באספמיא ולא תלינן באחר הכי נמי בנדון דידיה במכלוף בן מלול כיון שיודעים היו שבעל אשה זאת הלך דרך מקום ההוא שנהרג שם אמרינן ודאי בעל אשה זאת היה שהיה נקרא מכלוף בן מלול והלך דרך מקום ההוא ולא תלינן באחר דכשם שהתירו ביצחק ר"ג וכו' על ידי שהיו יודעים מקום יציאתו מן קורטבא הוא הדין נמי יש להתיר בידעינן מקום שהלך שם דמאי שנא ולא תימא דילמא שאני יצחק ר"ג דהתם אפשר שהיו יודעים מקום שיצא משם ומקום שהלך לשם דאיכא היכרא טובא.

אלא אפילו אי לא היו יודעים רק מקום שיצא משם מהני כיון דמכל מקום איכא הכירא קצת שעל בעל אשה זאת מעידין שמזכירו בשמו ואנו יודעים שהוא הלך לשם סגי ובין שיודעין מקום שיצא משם ובין שיודעין מקום שהלך לשם תלינן בזה שאנו יודעים ממנו ולא תלינן באחר שאינו מוחזק לנו כלל: ולפי שיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דילמא התם ביצחק ריש גלותא לא התיר רבא אלא בשביל שהזכירו מקום יציאתו ומקום הליכתו.

אבל באחד מהם דהיינו במקום הליכה לחוד או במקום יציאה לחוד לא סגי לכך הביא ראיה מן הרמב"ם וכתב וז"ל וכאשר הבנתי וכו' כך מצאתי בחבורו של רמב"ם ז"ל שכתב וז"ל בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני וכו' אשתו מותרת עכ"ל. ודין ההוא לקח הרמב"ם ז"ל מן עובדא דיצחק ריש גלותא האמור בגמרא ומתיר על פי מה שאומר השליח סתם אמרו לי ב"ד או אנשים ואינו מזכיר באיזה מקום אמרו לו ב"ד או אנשים שמע מיניה דלא הצריך הרמב"ם להזכיר שניהם מקום שהלך לשם ומקום שיצא משם אלא אם מזכיר רק המקום שיצא משם סגי כדמשמע ממה שכתוב כשתלך למקום פלוני וכו'.

ואי סלקא אדעתיך דההוא עובדא דיצחק ריש גלותא מיירי בדוקא משום שהזכירו קורטבא ואספמיא שהם מקום יציאה ומקום הליכה למה התיר הרמב"ם על ידי זכירת מקום שיצא משם לחוד כדמשמע מדבריו שכתב אמרו לי ב"ד כשתלך למקום פלוני נזכר מקום שאמרו לו שם רק המקום שהלך השליח לשם אלא ודאי גם הרמב"ם הבין כך מתוך ההלכה שאינו צריך רק שיזכיר מקום שיצא משם או מקום שהלך לשם כדי שיהא לנו הוכחה מזה על מי הם מעידים דאם לא היו מזכירים שום מקום כלל.

רק היו אומרים יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי שכיב לא היה מתיר רבא אפילו אם היו מזכירי' כמה שמות אבותיו ואבות אבותיו וכינויים אחרים לא היה מועיל דחיישינן דילמא איכא עוד אחר ששמו ושם אביו ואבי אביו ואחי אמו כך הוא כמו של זה ודילמא היו לו כינויים גם כן כאלו אבל לפי שהזכירו דאזיל מקורטבא ואלו ידעינן שבעל אשה זאת שהיה שמו יצחק ר"ג אזיל מקורטבא תלינן ביצחק ר"ג זה שהיה בעל אשה זאת.

ולא תלינן באחר כיון שאין אנו ידעינן באחר שאזיל מקורטבא. והוא הדין נמי אי לא היו מזכירים שום סימן אחר רק היו מזכירים יצחק אזיל מקורטבא ושכיב היו מתירין האשה ההיא על ידי שהיו יודעים שבעל האשה היה שמו יצחק ואזיל מקורטבא תלינן ביה ולא באחר כיון שאין מוחזק לנו אחר שאזיל מקורטבא.

אף על גב דשכיחי שיירתא לא אמרינן דילמא יצחק אחר אתי מעלמא לקורטבא ואזיל מהתם ושכיב ועליו הם מעידים אלא תלינן בבעל אשה זאת. וכן לא חיישינן נמי דילמא איכא עוד מקום אחר דשמיה קורטבא דודאי דלתרי מקומות שיהא שמותיהן שוה לא חיישינן.

אבל לשמות בני אדם שוות חיישינן אפילו לשמות טובא מכמה אבות. ולא שיהא הרא"ש מתיר בשביל שהזכיר שמו ושם אביו מכלוף בן מלול לחוד ושם בעל האשה ההיא היה שמו מכלוף בן מלול הא ודאי ליתא דהרבה יש בעולם ששמותם ושמות אבותם של זה הם כמו של זה.

דודאי צריך שיהא לנו הוכחה שעל בעל אשה זאת מעידים כגון שמעידים על המקום שיצא משם אפילו לא הזכירו רק שמו לחוד מהני. שהרי עיקר טעמו של הרא"ש הוא כיון שאין מוחזק לנו אחר ששמו כך אם כן מה לי שהזכיר אותו בשמו לחוד או שהזכירו אותו בשמו ובשם אביו דממה נפשך אם מוחזק לנו אחר ודאי דלא מהני מידי אפילו הזכרת אבותיו טובא.

ואי לא מוחזק לנו אחר אפילו שמו לחוד מהני אי לא מוחזק לנו אחר ששמו כך: ודבר זה שאמרנו שאם אין הוכחה במקום או במילת' אחריתא שעל בעל אשה זאת מעידים לא מהני אפילו בשהזכירו שמו ושם אביו ושם אחי אביו או יותר יש להוכיח מתשובת הרא"ש גופא שהוא התיר לאשה זאת שבעלה היה מכלוף בן מלול ומביא ראיה על זה מן עובדא דיצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי דאזיל מקורטבא לאספמיא וכו' שמותר לאשה זאת שבעלה היה מכלוף בן מלול על פי העד ר"ד הכהן שהגיד שהוא היה מכיר לאחד שהיה נקרא מכלוף בן מלול הא איכא למידחי ולומר דילמא דוקא התם דאיכא היכרא טובא שהיה בר אחתיה דרב ביבי דהוה כאלו הזכירו שם אביו דמה לישהזכירו שם אחי אמו או שם אביו.

ועוד הזכירו כינוי שהיה נקרא ר"ג דילמא דוקא התם הוא דסבירא ליה לרבא דלא חיישינן אבל בשלא הזכירו רק שמו ושם אביו לחוד שמא גם רבא מודה דחיישינן לאחר אלא ודאי דלא תלי מידי בהא דאין חילוק בין שהזכירו שמו לחוד ובין שהזכירו שמו ושם אבותיו טובא או כינויים אחרים לעולם אם מוחזק לנו אחר אין מתירין ואם אין מוחזק לנו אחר מתירין אפילו בשמו לחוד אם יש לנו הוכחה כמו בעובדא דיצחק ר"ג שהיו שולחים דאזיל מקורטבא ושם היו יודעים שבעל אשה זאת אזיל מקורטבא ע"י זה סבירא ליה להרא"ש דהתי' רבא לכך התיר גם הוא במכלוף בן מלול על פי מה שהיתה האשה או גם אחרים יודעים שבעלה מכלוף בן מלול הלך בדרך ההוא שמצאוהו למכלוף בן מלול אחד הרוג דודאי תלינן בזה שהיה בעל אשה זאת ולא תלינן באחר כיון שאין מוחזק לנו אחר שהיה נקרא מכלוף בן מלול שהלך בדרך ההוא: ושפיר מתיישב הא דמייתי הרא"ש ראיה מן מה שכתב עוד הרמב"ם ישראל שאמר שמת יהודי עמנו במקום פלוני וכו' שאין צריך שיעיד העד דוקא על העיר שהיה דר שם רק שיזכיר העיר שיצא משם ואנו יודעים שבעל אשה זאת יצא מעיר הזאת ושמו כשם אותו שמזכיר העד סגי שהרי כתב הרמב"ם וז"ל ישראל שאמר שמת יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרים באומד הדעת הוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו.

אבל אמר אחד יצא עמנו ממקום פלוני מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל. הרי כתב אפילו לא העיד רק יצא עמנו ממקום פלוני ומתירין על ידי חיפוש אף על גב דלא העיד שהיה דר במקום פלוני מהני והיינו משום דתלינן בבעל אשה זאת שאנו יודעין שיצא ממקום ההו' ולא תלינן לומר דילמא היה אחר שיצא גם הוא ממקום פלוני כיון שאין מוחזק לנו אחר מזה הביא הרא"ש ראיה לדבריו דלא צריך שיעיד העד שהיה דר במקום ההוא ולא הוצרך הרא"ש לתרץ קושיות הגדול שהוקשו לו וז"ל ולפי דברי מר היה לו לומר עד שיאמר ששמו פלוני אלא שמע מיניה שצריך העד שיכיר שהוא זה עכ"ל מפני שזה פשוט הוא שמה שכתב הרמב"ם שיעיד העד שהוא פלוני לאו למימרא שצריך העד שיכיר שהוא זה כמו שהבין הגדול ההוא דאם כן מה צריך תו להכיר שמו ושם עירו אלא כוונתו לומר שעל ידי שיכיר שמו ושם עירו הרי מעיד עליו שהוא פלוני אף על גב דבאמת אינו מעיד שהוא פלוני בעל אשה זאת מכל מקום כשמכיר שמו ושם עירו הוה כאלו העיד שהוא פלוני בעל אשה זאת והכי קאמר עד שיעיד העד שהוא פלוני דהיינו דיכיר שמו ושם עירו כלומר בא לפרש היאך ידע ויעיד שהוא זה היינו שיכיר שמו ושם עירו: כלל העולה מדברינו שזה פשוט הוא ששמו ושם אביו לחוד בדליכא הוכחה על מי שמעידים לא מהני ולא זו שמו ושם אביו לחוד דלא מהני אלא אפילו כמו שמות אבותיו לא מהני דהרבה מצויות בעולם ששמותיהן ושמות אבותיהם מדור לדור לכמה דורות שוים לאחרים שגם להם שמות כמותם לכך אין להתיר אלא בדאיכא הוכחה על מי שהם מעידים כגון שמזכירים המקו' שהיה דר בו דהא מהני פשיט' אם לא הוחזק אחר בעיר ששמו כשמיה ומהני אפילו בדלא הזכיר אלא שמו לחוד וכדתניא בתוספתא וז"ל אין מעידין עד שיכיר שמו ושם עירו ולא זו כשמזכירים המקום שדר שם מהני אלא אף זו שלא העידו שלא היה דר שם רק מזכיר מקום שיצא משם או מקום שהלך לשם או כיוצא בזה הוכחה אחרת שיכולין להוכיח ממנה על מי הם מעידים מהני נמי אפילו בדלא הזכירו רק שמו לחוד אם לא הוחזק לנו אחר ששמו כשמיה שהולך למקום ההוא או שיצא ממקום ההוא ותלינן נמי בבעל אשה זאת שאנו יודעין בו שיצא ממקום ההוא שהזכיר העד ולא תלינן באחר כיון שאין מוחזק לנו ולא זו שאם מזכירים אותו בשמו מתירין את אשתו אם העידו על המקום שיצא משם אלא אף זו שלא הזכירו אותו כלל בשמו רק אמרו אחד יצא מעיר פלוני ונהרג נמי מתירין את אשתו של זה שאנו יודעים שיצא מהעיר ההיא אם אנו יודעים על איזה זמן מגיד רק שצריך חיפוש וכדאיתא בתוספתא וז"ל אבל אמר אחד יצא עמנו ממקום פלוני מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו.

עד כאן לשונו: ואע"ג דבתוספתא תנא יצא עמנו וכו' משמע שצריך שיאמר שיצא עמנו לאו דוקא יצא עמנו אלא הוא הדין יצא התם נמי מהני רק שצריכים לידע על איזה זמן מגיד. וכן משמע מתשובת הר"א מזרחי סוף סימן ע"ה.

והא דקתני יצא עמנו היינו סתמא דמילתא כשאומר יצא עמנו הוי הוכחה על איזה זמן מגיד דהיינו שידוע הוא אימתי יצא המגיד. אבל אם אמר סתם יצא מעיר פלונית ונהרג צריכין לידע על איזה זמן הוא מגיד דאי לא תימ' הכי דילמא על זמן קדמון הוא מגיד והיאך היה מועיל חיפוש אבל באמת אפי' אמר סתם יצא מהני אם ידעינן על איזה זמן מגיד: והנה ראיתי בתשובת ר"א ששון נקרא תורת אמת שכתב בדוכתין טובא בפשיטות שנהגו בעירו להתיר על פי כינוי.

ונפלאתי על זה דאי סלקא אדעתך דכינוי מהני היאך למד הרא"ש להתיר המכלוף בן מלול מן עובדא יצחק ר"ג וכו' הא איכא למידחי ולומר דילמא דוקא התם התיר רבא משום דהוה ליה כינוי דהיו קוראין אותו ר"ג כדכתבתי לעיל אלא על כרחך דלא תלי מידי בהכי. אלא שלפעמים מסייע הכינוי לשאר הוכחות ואומדנות אבל לא שיהא סומכין להתיר על פי כינוי לחוד: ואחר שכתבתי כל זה מצאתי בספר בית חדש נוטה לגמרי לדעת זה שאין להתיר על פי מה שיעידו על שמו ושם אביו אם לא שיש הוכחה במקום.

יעויין שם בסעיף י"ב: לפי זה בנדון דידן שלא העידה האשה מרת אידל בת דוד רק שמת אחד שהיה נקרא ליב בן חיים בון ושהיה בן מרת פריבה. ומת בעיר גאשלי"ר.

ולא העידה שהיה בעל אשה זאת גם לא העידה על שם עירו וגם אין לנו שום ידיעה שליב בן חיים בון בעל אשה זאת הלך דרך עיר גאשלי"ר שנתלה לומר שאותו ליב בן חיים בון שמת בגאשליר הוא בעל אשה זאת דאלו היינו יודעים שליב בן חיים בון בעל אשה זאת הלך דרך ההוא היינו יכולים לתלות ולומר שאותו ליב בן חיים בון שמת בעיר גאשליר הוא היה בעל אשה זאת כיון שידעינן שהוא הלך בדרך ההוא ולא היינו תולין באחר דאתא מעלמא והיה נקרא כך.

כיון שאין מוחזק לנו. אבל השתא שאין אנו יודעים כלל שליב בן חיים בון בעל אשה זאת הלך בדרך ההוא ואין לנו שום הוכחה כלל רק שאותו שמת בגאשלי"ר היה שמו ושם אביו כשמו ושם אביו של בעל אשה זאת ודאי דלא מהני להתיר.

אף על פי שהיו מעידים על כינוי שלו שהיה נקרא בון לאו כלום הוא דהרבה נקראים כך על שם מקום אבותיהם שנולדו שם אף על פי שדורות שבאו אחריהם לא נולדו שם ולא דרו שם מכל מקום נקראים כך על שם יחוס אבותיהם. כגון משפחת הורווי"ץ.

או אוי"ערבך וכיוצא בזה: הנראה לעניות דעתי כתבתי מחמת חומר אשת איש כי לבבי נוקף עלי הרבה להתיר ע"פ עדו' זו ומי שלבו שלם בדבר ידון בזה כפי ראות עיניו ודעתי בטלה לגביה דברי אלה בין כסא לעשור משנת תי"א לפ"ק: והנה אחר כל זאת בא אלי כמר אביגדור אחי האשה העגונה מרת יוטל הנזכרת ואמר כי יש לו עוד תקוה להביא ראיה מן איש אחד נקרא אפרים ביפרשי"ץ שהוא היה מכיר לכמרליב בן חיים בון בעל האשה הזאת והוא הגיד לו אשתקד ממנו בכן נתתי ביד כמר אביגדור כתוב וחתום שיושיבו שם ב"ד כשר וישאלו לכמר אפרים בתורת עדות וכו' ויטילו עליו חרם שיגיד את אשר נודע לו מן כמר ליב בן חיים בון ושלחו לו מתם באדר תי"א לפ"ק את אשר הגיד כמר אפרים בר מאיר בתורת עדות וכו' ובחרם הגדול מלה במלה כאשר הגיד: והצורך לענינינו מעדותו הוא זה שהגיד כי האשה ההיא שהוא אחות כמר אביגדור מק"ק מי"זלופא והיא משרתת עתה בק"ק ניקלשפורג בבית האלוף כהר"ר יונתן כ"ץ היה הוא מכיר את בעלה שהיה נקרא ליב בן חיים בון ואמר שהיו משרתים יחד אצל רבי מרדכי איסרלש מק"ק ניקלשפורק ושמע מן כמר ליב שהוא ממדינת העסין מראדין בורג.

וגם הגיד לו שם אביו ואמו ומשפחתו ושכח הכל רק כי עדיין זוכר שהגיד לו כמר ליב שכמר דוד מיקלאר מראדין בורג הוא דודו של כמר ליב זהו תורף דבריו של העד כמר אפרים בן מאיר: בכן אחרי שהגיד כמר אפרים ששמע מן כמר ליב בן חיים בון בעל אשה זאת מרת יוטל אחות כמר אביגדור מק"ק מיזלופא שהיא משרתת עתה בבית כהר"ר יונתן כ"ץ בניקלשפורג שהוא היה ממדינת העסין מראדין בורג הוה כאלו היה יודע שהוא מראדין בורג אף על פי שלא ידע אלא על פי דברי עצמו שהוא הגיד לו כך אפילו הכי מהני דכן כתבו כל הפוסקים וראיה מן עובדא דשילהי יבמות אני והוא היינו מהלכים בדרך אמרתי לו ישר כחך אריה וכו' לימים חלה ומת והתיר רבי טרפון את אשתו וכו' הרי אף על פי דלא הוחזק לו ששמו אריה רק ע"י ספור דברים בעלמא התיר רבי טרפון את אשתו וכן כתב בהדיא מהררי"ק שורש קע"ה וכיון דהכי הוא ישאלו עדיין את האשה מרת אידל היא שהעידה ביום ג' כ"ה מנחם תאי"ו יו"ד לפ"ק בק"ק אפטרוט על מיתת ליב בן חיים בון והגידה שהוא היה בן מרת פריבה כמבואר בעדותה אם תגיד היא שאותו ליב בן חיים שהעידה עליו היה מראדין בורג או תגיד שדוד מיקלאר מראדין בורג היה דודו אז תהיה האשה הזאת מרת יוטל אחות כמר אביגדור מק"ק מיזלופא מותרת להנשא לאחר דכיון שאנו יודעים על פי הגדת עדות כמר אפרים בן מאיר שבעלה של האשה הזאת מרת יוטל היה נקרא ליב בן חיים בון ושהיה מראדין בורג אף על פי שכמר אפרים לא הזכיר את האשה הזאת בשמה מכל מקום ידעינן שפיר שעליה הגיד שהרי הגיד שהיא אחות כמר אביגדור מק"ק מיזלופא והיא משרתת אצל האלוף כהר"ר יונתן כ"ץ בניקלשפורג ובעלה היה נקרא ליב בן חיים בון שהיה משרת אצל רבי מרדכי איסרלש מניקלשפורג על המכס הרי עליה היה מעיד והא דלא הזכיר אותה בשמה מפני רוב פשיטתו כיון שעליה היו דנין ובה היו מתעסקים לכך כיון שכמר אפרים הגיד שבעלה של מרת יוטל אחות כמר אביגדור מק"ק מיזלופא היה נקרא ליב בן חיים בון והיה ממדינת העסין מראדין בורג ומרת אידל בת דוד תגיד שזה שמת בעיר גאשליר שהיה נקרא ליב כאשר העידה על מיתתו היה מראדין בורג או תגיד שאותו ליב שמת בגאשליר היה כמר דוד מיקלאר מראדין בורג דודו תו אין אנו צריכין יותר דודאי בעלה של מרת יוטל היה ולא חיישינן לאחר כיון שהיא מזכרת אותו בשמו ובשם אביו ושם עירו ואפילו שלא תהיה יודעת שהוא עצמו היה מראדין בורג אלא שדודו כמר דוד מיקלאר היה מראדין בורג סגי בכך ותהיה האשה הזאת מותרת להנשא לאחר: אמנם לפי ששמענו שאותו ליב בן חיים בון שהעידה עליו מרת אידל שמת בק"ק גאשליר יש לו אח אחד מאביו כמר חיים והאשה הזאת מרת יוטל זקוקה לו על כן תהיה אסורה להנשא לאחר עד שיפטור אותו אח בחליצה כשרה דברי אלה על פי דת ודיני התורה בניסן תאי"ו יו"ד אל"ף לפ"ק: בכן הלכו האשה הזאת מרת יוטל ואחיה כמר אביגדור לארצו' אשכנז ובאו לב"ד הגדול דק"ק פרנקפורט בפסק זה שהי' בידם והראו להאלוף הגאון מורה צדק ובית דין שלו ועמדו על הדברים ונמצאו אמת שאותו ליב בן חיים בון שהעידה עליו מרת אידל שמת בגאשליר היה דוד מיקלאר דודו.

והוא היה מראדין בורג. והתירו אותה לינשא לאחר.

אחרי שנפטרה בחליצה כשרה מיבמה וחזרה ובאה אל מקומה:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה