אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה ד'

שאלה ב'

ראובן ושמעון שהחליפו את בתיהם זה עם זה ולא נעשה שטר ביניהם רק מיד כתבו בפנקס הקהל הבתים כל אחד על שם בעליו והעילוי שהיה צריך ליתן אחד לחבירו נתן מיד והחזיק כל אחד בשלו זה דר בשל זה וזה בשל זה ולא נשאר ביניהם כלום. וכחצי שנה אחרי כן יצא שטר חוב בקנין ועדים ושיעבוד נכסים על ראובן בכפליים מה ששוים שני הבתים ובא הבעל חוב בכח שטרו לגבות הבית שהוא עתה ביד ראובן הלוה שלו כיון שהוא בני חורין.

וגם הבית שביד שמעון שהשיג מן ראובן בחליפיןמפני ששעבודו קודם. ושמעון טוען שאין לו זכות רק בבית זה שהיה תחלה של ראובן הלוה כיון שהוא קודם אבל לא בבית זה שהוא עתה ביד ראובן כיון שהיה שלו תחילה הרי יוחזר לו מפני אחריותו: תשובה יראה שהדין עם הבעל חוב שיכול לגבות אותו בית שביד ראובן הלוה שלו כיון שהוא בני חורין וגם אותו הבית שביד שמעון שהשיג מן ראובן בחליפין כיון ששעבודו קודם ומה שטוען שמעון שאחריותו על אותו בית לאו טענה הוא כיון שלא כתב לו אחריות בפירוש.

ואף על גב דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא ואפילו לא נכתב הוי כאלו נכתב היינו דוקא באחד שלקח מחבירו משום דלא שדי אינש זוזי בכדי. אבל בכה"ג שהחליפו זה עם זה דהוו שניהם כלקוחות זה קונה מזה וזה קונה מזה לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא אלא כיון דלא פירש אין להם אחריות זה על זה.

משום דאמרינן בההיא הנאה דאין זה מקבל אחריות על הבית שנתן לחבירו גמר ומקני ולא בעי שיהא חבירו מקבל אחריות על הבית שנתן לו חבירו: והכי כתב בהדיא הרשב"ם בפרק בית כור דף ק"ז אהא דאיתמר אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת. ושמואל אמר ויתר.

ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחין שחלקו יורשין הן.

ושמואל אמר ויתר קסבר האחין שחלקו לקוחות הן. וכלוקח שלא באחריות דמי.

רב אסי מספקא ליה אי יורשים הוו אי לקוחות הוו הילכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות וכולי ופירש רשב"ם בטלה מחלוקת אותה חלוק' בטלה וחוזרין וחולקין בשוה הנשאר וכולי. ויתר הפסיד ואינו חוזר על אחיו כלל וכולי: קסבר האחין שחלקו כלקוחות דמי דאין ברירה ונמצא שכל אחד נטל חלק אחיו וכאלו החליפין זה בחלקו של זה דמי והיינו לקוחות וכיון דלקוחות נינהו הא ודאי כלוקח שלא באחריות דמי כאלו אמרו זה לזה איני מקבל אחריות חלקך עלי דמסתמא לא מקבלי אף על גב דגבי מוכר קרקע לחבירו קיימא לן אחריות טעות סופר הוא אם לא פירש בשטר המכירה הני מילי היכא דזבין קרקע מחבירו דלא שדי אינש זוזי בכדי אבל גבי ירושת אחין דכל אחד נוטל חלקו בההיא הנאה דאיהי לא מקבל אחריות על של חבירו גמר ומקני ליה לחבירו חלקו לגמרי שלא יקבל חבירו אחריותו עליו ולא תשתעבד לו שדהו כי היכי דדידיה לא משעבדא לחבירו עכ"ל: הרי כתב הרשב"ם בהדיא באחים היורשי' כיון דתרווייהו לוקחין נינהו זה מזה לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא הוא הדין נמי בשנים שהחליפו זה עם זה את בתיהם כיון דתרווייהו לוקחין הם זה מזה אין להם אחריות זה על זה בסתמא.

דשנים שהחליפו קרקעותיהם זה עם זה מיקרי לקוחות כמו היורשים דמיקרי לקוחות שהרי כך כתב הרשב"ם שזהו הטעם עצמו דשמואל דסבירא ליה דאחים שחלקו הוו כלקוחות משום דהוו כאלו החליפו זה עם זה והיינו לקוחות וכולי עכ"ל. הרי אחים יורשים ושנים שהחליפו כי הדדי נינהו דהוו כלקוחות וכלקוחות שלא באחריות: ואף על גב דמסיק התם בבית כור והלכה בטלה מחלוקת והיינו דלא כשמואל וכן פסקו כל הפוסקים.

והרא"ש התם כתב הטעם משום דמשווינן להו כלקוחות באחריות שאם יטרפו ממנו שיחזור ויחלוק הרי מבואר שאפילו בשנים שלוקחים זה מזה הוו באחריות: מכל מקום יראה לומר דדוקא לגבי אחים יורשי' הוא דמסי' התם דהוו כלקוחות באחריות משום דלא מסתבר למימר שיהא בן אחד פורע חוב אביהם ובן שני לא יפרע כלום.

אבל בשנים שהחליפו קאי הך סברא דאין להם אחריות זה על זה אפי' למאי דמסיק דהלכתא בטלה מחלוקת דלא כשמואל משום דטעמא דמסתבר הוא דבההיא הנאה דלא מקבל הוא אחריותו של חבירו לא בעי שיהא חבירו מקבל אחריות שלו כמו שכתב הרשב"ם אליבא דשמואל ביורשים קאי למסקנא בשנים שהחליפו אפי' למאי דקיימא לן דבטלה מחלוקת.

דאף על גב דהך סברא לא קאי ביורשים אליבא דמסקנא. מכל מקום בשנים דעלמא שמחליפין זה עם זה קאי הך סברא דאין להם אחריות זה עם זה אפילו אליבא דמסקנא: וראיה לזה נראה לי דהכי דייקא הסוגיא דפרק קמא דבבא קמא דף י"ט.

אמר רב אסי כספים הרי הן כקרקע: ופריך למאי הילכתא וכולי אלא לשני אחים שחלקו ונטל אחד קרקע ואחד כספים ובא בעל חוב ונטל קרקע דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדיה ופריך פשיטא האי ברא והאי לאו ברא וכו' ואיכא למידק למה פריך פשיטא מכח הך סברא האי ברא והאי לאו ברא ולא פריך פשיטא מכח סברא דודאי כיון שחלקו חייב זה באחריות של זה על חלקו כיון דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא אלא ודאי דמכח אחריות לא אלימא ליה למיפרך משום דאף על גב דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא היינו דוקא באחד שקנה מחבירו דלא שדי זוזי בכדי אבל בכה"ג בשנים שחלקו והיו שניהם כלוקחין זה מזה לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא משום דניחא להו שלא יהיה זה חייב באחריות של זה וכן להיפך לכך פריך מכח הך סברא האי ברא והאי לאו ברא דאלימא ליה למיפרך מכח סברא זאת דודאי כשאחים חולקים לא חלקו אדעתא דהכי שיהא אחד פורע חובת אביהם ושני לא יפרע דהאי ברא והאי לאו ברא בתמיה: הרי מבואר אף על גב דבאחים יורשים שחלקו קיימא לן דהוו כלקוחות באחריות מכל מקום בשנים שהחליפו זה עם זה לא הוו אלא כלקוחות שלא באחריות: וכן נראה מבואר ממשמעות הלשון דהרא"ש מפרק קמא דבבא קמא ומפרק בית כור דאף על גב דגבי יורשים סבירא ליה דהוו כלקוחות באחריות מכל מקום בשנים שהחליפו זה עם זה הוו כלקוחות שלא באחריות.

ומפרק קמא דב"ק דכתב התם הרא"ש שני אחים שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ובא בעל חוב ונטל קרקע אזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדיה. פשיטא וכולי איכא דאמרי וכולי פסק רב אלפס ז"ל כלישנא קמא דשקיל פלגא בכספים וכולי.

אף על גב דבכל דוכתא הלכה כוותיה דשמואל בדיני דמטעם דאיהו סבר דיש ברירה לא אפסוק כוותיה דקיימא לן בדאורייתא אין ברירה אלא דסברא מוחלטת היא דיתמי כרעא דאבוהון אינון לפרוע חוב' אביהן בשוה בין נטלו שניהם קרקע בין נטל אחד קרקע ואחד כספים וכולי עכ"ל: הרי כתב בהדיא דלא פסקינן כרב מטעמיה דסבירא ליה דיש ברירה אלא קיימא לן דאין ברירה וממילא הוו אחין שחלקו כלקוחות דלא כרב אלא שמכל מקום סברא מוחלטת היא דיתמי כרעה דאבוהון אינון לפרוע חובות אביהן בשוה כרב ולא כשמואל דסבירא ליה שזה הפסיד הרי תלי הטעם משום דיתמי כרעא דאבוהון אינהו אלמא היכא דליכא הך סברא מוחלטת כגון בשנים שהחליפו זה עם זה לית להו אחריות אהדדי מטעם שכתב הרשב"ם דניחא להו לתרוייהו דלא ליהוי להו אחריות זה על זה.

וזה נכון מפרק בית כור שכתב וז"ל ומדאמר רבא אמר רב נחמן בתחלת האיש מקדש האחין לקוחות הן וקיימא לן דהלכתא כרב נחמן בדיני וכו' אלמא דלקוחות הן והא דפסקינן הכא דבטלה מחלוקת לא משום דסבירא ליה דיורשין הוו אלא משום דלהך מילתא כיורשים הוו דמשווינן להו כלקוחות באחריות שאם יטרפנו ממנו שיחזור ויחלוק ומצינו למימר שיסלקנו בדמים עכ"ל: הרי דקדק וכתב וז"ל דלהך מילתא כיורשים הוו דמשווינן להו כלקוחות באחריות וכו' עכ"ל.

הוצרך לומר כיורשים הוו כדי שיהי'דינם כלקוחות באחריות אבל אי הוה אמר סתם כלקוחות הוה משמע כלקוחות שלא באחריות כיון ששניהם לוקחין זה מזה וניחא להו בהכי דלא ליהוי אחריות זה על זה לכך אמר דכיורשים הוו למימרא דהוו כלקוחות באחריות והיינו משום דיורשים מסתמא חלקו מתחילה שיהא זה פורע חוב אביהם כמו זה הרי מבואר דיש חילוק בין יורשים ובין שנים שהחליפו דאף על גב דיורשים הוו כלקוחות באחריות מכל מקום שנים שהחליפו הוו כלקוחות שלא באחריות: ואף על פי דבנ"ד נתן אחד לחבירו העילוי ששוה ביתו של חבירו יותר משלו ודילמא על אותן מעות איכא למימר דלא שדי אינש זוזי בכדי ואית להו אחריות.

מכל מקום כיון דניחא ליה במה שאינו מקבל אחריות הוא על של חבירו גמר ומקני לגמרי אפילו במעות שנתן שאין חבירו מקבל אחריות עליהן ועוד כיון דאין להם אחריות זה על זה הבתים אי הוי מסיק אדעתיה דחבירו יהיה לו חייב באחריות הממון מה שנתן לו בשביל העילוי הוי ליה לפרש אף על פי דבכל לוקח אחריו' טעו' סופר מכל מקום כיון דהשתא בהאי חליפין לית ליה אחריות הוי ליה לפרש.

אלא ודאי דניחא ליה בהא אף על פי שאין חבירו מקבל אחריות כלל לא על הבית ולא על הממון שנתן לו בשביל העילוי: **(הג"ה לבן המחבר ולעד"ן דאפילו החליפו באחריות גבי הבע"ח משניהם דמה איכפת לב"ח באחריו' שלהם דהא דני' הקרקע שביד ראובן לגבי הבע"ח ושמעון המחלי' באחריו' בלוה ולוה ואחר כך קנה דקי"ל דחולקים.

וה"נ קרקע זו שביד, ראובן נשתעבדו לב"ח ולשמעון מחמת אחריות קרקעו של ראובן שמכרו לו באחריות ואפשר דגבי לה ב"ח כול' דמוקד' הוא לשמעון דשמא מכר לו אחר שקנה:)** שאלה ה איש ואשתו שהיו שוכבים במטה אחת ולקחה האשה הילד אצלה והניקה אותו במטה והתחיל הילד לישן ונשמט הדד מפיו אז הרחיקה היא את עצמה מהילד והניחה אותו כך ישן במטה כי היתה יריאה אא תקח הילד להשכיבו אל העריבה יקוץ משנתו וסבורה היתה להמתין עד שיתחזק הילד בשינה אז תקחנו מהמטה ותשכיב אותו אל העריבה וכחצי שעה אחרי כן מצאה הילד מושכב מת ואיננה יודעת מה היה לו אם מת מחמת הקרירות כי בחדש טבת היה.

או נחנק תחת הכר העליון שהיו מתכסים בו או מסיבה אחרת והרי האשה צועקת ומיללת על נפשה ועל נפש הילד עכ"ל השואל: תשובה לכאורה היה נראה שגם בעלה שהיה שוכב במטה הוא בספק שמא הוא היה הגורם שהרי מושך הכר העליון אילך ואילך ועל ידי כן נחנק הילד. ולא זו שיש לחוש שנחנק על ידי משיכת הכר העליון אלא אף זו דאיכא למיחש נמי שמא דוחקו בגופו ונחנק אף על גב דהילד היה שוכב בצד אשתו ולא בצדו מכל מקום איכא למיחש שמא בשינה נתהפכו הוא והיא ונחנק הילד על ידו.

דכה"ג מצינו בנדה פרק האשה דף ס' ע"ב בשלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות אפילו היכא דנמצא תחת החיצונ' כולן טמאות אפילו הפנימים משום דחיישינן שמא נתהפכו הכי נמי בנ"ד באיש ואשה שהיו שוכבים במטה אחת חיישינן שמא נתהפכו אף על גב דמשמע לכאורה מהתם איפכא דקתני התם בסיפא שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות וכו' ופריך בגמרא מאי שנא רישא דלא מפליג ומאי שנא סיפא דמפליג אמר רבי אמי במשולבות פירש רש"י רישא איירי במשולבות תכופות ודבוקות יחד וכו' הרי משמע דוקא היכא דהם משולבות כולן טמאות אבל היכי דאינן משולבות אם נמצאו תחת החיצונה לא נטמאו אלא שתים חיצונות אבל לא הפנימית והיינו משום דלא חיישינן לנתהפכו איברא כך הוא דלא חיישינן התם לנתהפכו אם אינן משולבות אבל מכל מקום יש להוכיח מהתם דבנ"ד חיישינן לנתהפכו אפילו באינן משולבות מהא דכתב הרשב"א בת"ה הארוך בית ז שער ד' דף ק"ה ע"ב הביאו הרב ב"י בי"ד סימן ק"ך וז"ל כתב הרשב"א בת"ה הארוך אהא דאם נמצא בסדין שבמטה כולן טמאות מפני שהוא עשוי להתהפך אבל לגופן אין חוששין שמא תתהפכנה מתוך שינה להיות משולבות והעיקר לזה משום שכתמים דרבנן וכו' עכ"ל.

הרי כתב בהדיא דווקא התם גבי כתמים דמדרבנן הם לא חיישינן לנתהפכו גופן. אבל במידי דאורייתא חיישינן ונדון דידן דאורייתא הוא וחמיר טובא ודאי דחיישינן שמא נתהפכו גופן ואם כן הבעל הוא בספק שמא הוא חנקו.

כך היה נראה לכאורה: אמנם על פי האמת אין הבעל חייב כלל דכיון שהיה ישן כשלקחה האשה הילד למטה ולא ידע הוא שלקחה הילד למטה מיקרי אנוס גמור ופטור לגמרי: אף על גב דאדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד וכו' כדאית' במתניתן פרק כיצד הרגל דף כ"ו אדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד בין ער ובין ישן היינו דוקא שישנו שניהם כאחד אבל לא כשזה ישן וזה בא ושכב בצדו.

כדאיתא בירושלמי הביאו הטור ח"מ סימן תכ"א בשם תשובת אביו הרא"ש ז"ל וז"ל היה ישן ובא חבירו ושכב אצלו הראשון פטור בנזקי שני עכ"ל. וכן כתבו התוספות סוף פרק האומנין דף פ"ב בד"ה וסבר רבי מאיר וכו' ע"ש וכדמסיק הטור התם מילתא בטעמא וכתב אע"ג דבנזיקין חייב אפילו באונס דאדם מועד לעולם היינו דוקא באונס דלא הוי אונס גמור כגון שישנו שניהם כאחד ונתהפך אחד על חבירו והזיקו מפני דהוי קרוב לפשיעה דהוי ליה לאסוקי אדעתיה מתחילה שמא יתהפך עליו ויזיקו אבל באונס גמור כגון שהיה הוא ישן תחלה ובא חבירו ושכב בצדו והזיק ראשון לשני פטור הוא לגמרי כיון דאונס גמור הוא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה: הרי מבואר דמטעם זה הוא פטור מנזק חבירו הוא הדין נמי דפטור כשהמית את חבירו.

וקל וחומר הוא כיון דאונס גמור פטור גבי נזק מכל שכן שפטור מגלות היכא דהמית בענין זה מהא דאמר רבה סוף פרק כיצד הרגל דף כ"ו ע"ב אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין נזיקין חייב וכולי לענין גלות פטור וכולי. ופירש רש"י לענין נזיקין חייב דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון.

וענין גלות פטור דגבי גלות כתיב מכה נפש בשגגה ולא מיקרי שגגה אלא היכא דהוי ליה ידיעה מעיקרא וזה לא הכיר בה מעולם עכ"ל: הרי מבואר בהדיא דלגבי גלות היכא דלא הוה ליה ידיעה מעיקרא פטור לגמרי. ולענין נזיקין חייב בכה"ג.

הרי מצינו דחמיר לענין נזיקין מלענין גלות: וכיון דבכה"ג שהיה הוא ישן תחלה ואחר כך בא זה ושכב בצידו והזיקו הראשון לשני פטור הוא אפילו מנזקו אף על גב דבנזיקין שוגג כמזיד ואונס כרצון אפילו הכי הוא פטור משום דהוה אונס גמור מכל שכן שפטור הוא מגלות דלגבי גלות לא מיחייב אלא היכ' דהוי לי' ידיעה מעיקר' לכך אין לבעל משפט מות כלל לילד הזה **(הגה לבן המחבר ולא דמי למעשה דוד בענין נוב עיר הכהנים דאפילו גורם לא הוי והיה נענש כדאיתא בפרק חלק וראיה זו מייתי הרבב בעל מ"ב)** אבל אשתו שהיא לקחה הילד מתוך העריב' לתוך המטה והניחה אותו במטה לישן הוה לה לאסוקי אדעתה שמא תתהפך היא עליו נקראת מועדת.

דעל זה שנו**(בתשובה סי' כ"ו לפ"ז יהא הבעל גם בעונש מ"מ בנ"ד כיון שהילד נמצא מת אצל ולא אצלו חשישא רחוקה היא)** במתניתין בכיצד הרגל אדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד בין ער ובין ישן וכולי וצריכה כפרה. וכבר כתב מהר"י ז"ל בתשובותיו סימן מ"ה בשם הגאונים אשה שמצאה אצלה ולד מת דיש להחמיר דהוה שוגג קרוב למזיד.

וראויה היתה האשה הזאת להחמיר עליה רק שהיא ילדה ורכה בשנים הקלתי עליה במקצת וסדרתי לה סדר נכון את אשר תעשה לתקן את אשר עותה על פי מה שמצאתי בספרים וכפי אשר ראיתי מרבותי. ואם כן תעשה וסר עונה וחטאתה תכופר:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה