שות פרי הארץ חלק ג· רבי ישראל מאיר מזרחי
אבן העזר · סימן א
דיני מוכת עץ.
שאלה בתולה נשאת בחזקת מוכת עץ על פי פתקת דבי דינא דחתימין בה יתנו עידיהן ויצדקו היותה מוכת עץ ועל פי זה כתב לה החתן מנה בכתובתה כדין מוכת עץ ואחרי כן בבעילה ראשונה נמצאו בתולים לנערה כמשפט הבנות יפרשו השמלה לעיני העדה במתן דמים הנה כי כן חל הספק אצלינו אי מחייבינן ליה לחתן לכתוב לה מאתן כמוהר הבתולות. או נימא דכתובתה מנה הואיל ובחזקת מוכת עץ נשאת יורנו המורה מה דינא ושכמ"ה. תשובה ריש מילין לצד עלאה אמלל יעזרני נגד כבוד שמו על רזא דנא להחויא ויאירו עיני במאור תורתו ני'ר אסובבה אל מקדשי בספרן של צדיקי' פוסקי הלכו' בדין זה ולא מצאתי גילוי לזה דסתמא אמרו מוכת עץ כתובתה מנה אלמא דלא שנא בין נמצאו לה בתילים ללא נמצאו, לבד זה מצאנו חילוק בין מוכת עץ לבוגרת פסקו מר"ן בא"ה סי' ס"ז וס"ח דבבוגרת אין לו טענת פתח פתוח אבל טענת דמים יש לו אבל במוכת עץ היי אנפיא דטענת פתח פתוח יש לו אבל טענת דמים אין לו אלמא דמוכת עץ אין לה דמים כלל ואם איתא דאיכא מוכת עץ דיש לה דמים הא הוה לה דומייא דבוגרת דהואיל דמלתא דשכיחא בוגרת עם דמים הילכך אית ליה טענת דמים וא"כ גם במוכת עץ היל"ל דאית לה טענת דמים הואיל ושכיח דאית לה דמים הא אין עליך לדון אלא דמוכת עץ לא הוייא אלא בלתי דמים כיון שכן הוא דרכן של מוכת עץ דלית להי דמים כלל וביעלה הוא מאי דאמור רבנן דכתובת' מנה אבל כיוצא בנ"ד דנמצאו לה בתולים אין זה מוכת עץ דאגלאי מלתא למפרע כי הדמים ההם אשר מנאו בעת ההכאה לא היו מהבתולים כלל רק מדופני בית הרחם או שנשרו קצת בתוליה דוקא וכל כי הא מדמי לה לבוגרת דכתובתה מאתים ה"נ דכותא כן נר' לדון בע"ז מכח הסברה ואב"א קרא תנן התם פ' הבא על יבמתו כהן גדול לא ישא את האלמנה בין אלמנה מן הארוסין בין אלמנה מן הנשואין ולא ישא את הבוגרת ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת ולא ישא את מוכת עץ ובש"ס דף נ"ט אהך דתנן ולא ישא את הבוגרת אמרי' עלה ת"ר והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה דברי ר"מ ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת במאי קמפלגי ר"מ סבר בתולה אפי' מקצת בתולים בתוליה עד דאיכא כל הבתולים ופירש"י ז"ל בתולה אי הוה כתיב בתולה יקח מקצת בתולים משמע והוייא משתרייא בוגרת השתא דכתיב בתוליה מתאסרא בוגרת דמשמע דבעיא כל הבתולים ע"כ והן אמת דראוי לדקדק דמאחר דר"מ דריש בבריתא והוא אשה בבתוליה פרט לבוגרת שכלו בתוליה מלישנא שכלו משמע שכלו מכל וכל וא"כ היכי מפרש רש"י ז"ל דאי הוה כתיב בתולה מקצת בתולה משמע והוה משתרייא בוגרת ע"כ היקשא דמאחר דבוגרת כלו בתוליה מכל וכל היכי הוה משתרייא בוגרת הלא בתולה משמע דאית לה מקצת בתולים לא כן בוגרת דאין לה מכל וכל אלא נר' דהתוס' ז"ל שם ד"ה פרט לבוגרת שכלו בתוליה כתבו ז"ל לאו דוקא כלו אלא כלו' נתמעטו ע"כ. והכונה נ"ל שנרגשו התוס' מהקושייא שהקשינו על רש"י ז"ל כנז' וישבוה במאמרם דלישנא דכלו הוי נתמעטו ולאו דוקא ובהכי ניחא דאי הוה כתיב בתולה הוה מכשריא בוגרת הואיל ואית לה מקצת בתולים והוא נכון ודוק, ואמרי' תו עלה ור"א ר"ש סברי בתולה שלימה משמע, בתוליה ואפי' מקצת בתולים ע"כ. וראיתי להנמקי יוסף ז"ל שם ולא את הבוגרת דכתיב והוא אשה בבתוליה פרט לבוגרת שכלו בתוליה וכו' עד מוכת עץ דדא אין לה בתולים כלל עכ"ל יע"ש ומדבריו אלו נר' לדון לכאורה דס"ל דכל מוכת עץ האמור בכל מקום הוא דאין לה בתולים כלל דאי לאו הכי אלא דמוכת עץ דעלמא אית לה מקצת בתולים א"כ יקשה עליו דמנ"ל לפרש הכא דטעמא דלא ישא מוכת עץ הוא משום דאין לה בתולים כלל טפי הו"ל למי' דאפי' דמוכת עץ אית לה מקצת בתולים אפ"ה אסורה לכהן ממה שנאמר בבתוליה דמשמע עד דאיכא כל בתולים כדרשי' הכי גבי בוגרת דמתסרא הוא הדין והוא הטעם לאסור המוכת עץ כיון שאין לה כל הבתולים וא"כ מי הכריחו להנמק"י ז"ל לפרש דמוכת עץ אין לה בתולים כלל אלא ודאי זה מורה באצבע דס"ל להנמק"י ז"ל דמוכת עץ האמור בכל מקום אינה אלא דלית לה בתולים כלל אבל באית לה מקצת בתולים אין דינא כמוכת עץ ומינא לענין כתובה דבמוכת עץ דאית לה מקצת בתולים דינא כבוגרת ולכ"ע כתובתה מאתים ובזה לא נחלקו רבנן על ר"מ לענין כתובה דפקע מינה שם דמוכת עץ כנ"ל להכריע מדברי הנמק"י שזכרנו. ואיברא דיד הדוחה נטויה דבין מדברי הנמק"י הנז' שום הכרח כלל דמנינן למי' דלעולם דמ"ע אית בה דמים קצת ומאי דלא מוקי לה בהכי הייני משום דאי הוה מוקמי' לה בדאית לה קצת דמים לא אתייא אלא כר"מ דוקא אבל הנמק"י ס"ל דסיפא דהך מתני' אתייא אפי' כר"ש דמכשיר בבוגרת משום דאית בה מקצת דמים אפי"ה מפסיל במ"ע ועכ"ל דמ"ע לית לה דמים כלל כי היכי דתיקום סיפא דהך מתני' כר"ש ובפרט לגירסת הירוש' דגריס בסיפא דהך מתני' ושוין שלא יקיז מ"ע אלמא דלכ"ע היא אבל לעולם דלסברת ר"מ ס"ל דמ"ע אית בה מקצת דמים ואפי"ה אסורה לכהן מקרא דבבתוליה וכדדריש גבי בוגרת ה"ה והוא הטעם במ"ע לדעת ר"מ הואיל ובמחלוקת היא שנוייא לא מכרעא מלתא במ"ע כי אית לה דמים כלל או אפשר דאית בה קצת דמים ובספק הדבר תלוי אכן אחר החיפוש הדק הטב נ"ל להכריע דאפי' לדעת ר"מ ס"ל דמ"ע האמור בעלמא היינו דלית לה דמים כלל וכדבעינא למי' בס"ד והוא מברייתא דפ' הבע"י דף ס' ע"א וז"ל הש"ס ת"ר אחותו ארוסה ר"מ ור"י אומרים מטמא לה ר' יוסי ור"ש אומרים אין מטמא לה אנוסה ומפותה ומ"ע אינו מטמא לה דברי ר"ש שהיה ר"ש אומר וכו' עד מ"ט דר"מ וכו' דדרשי' הכי ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוצא אף מ"ע ת"ל אשר לא היתה לאיש וכו' עד אליו לרבית את הבוגרת הא ל"ל קרא והאמרו ר"מ בתולה אף מקצת בתולים משמע אצטריך וכו' מכאן יש להוכיח דלר"מ ס"ל דמ"ע אין לה דמים כלל ול"ד לבוגרת דאי איתא דגם במ"ע אית לה מקנת דמים א"כ הו"ל למפרך תלמודא לעיל כדרבי רבי ר"מ מ"ע מקרא דאשר לא היתה לאיש למפרך התם הא ל"ל קרא והאמר ר"מ בתולה ואפי' מקצת בתולים ומדלא פריך הכי תלמודא גבי מ"ע אלא דוקא גבי בוגרת ש"מ דס"ל לר"מ דמ"ע לית לה דמים כלל ואמטו להכי ל"מ למפרך אלא דוקא גבי בוגרת וסמנים לדבר סער לתמכי מצאתי ראיתי בדברי התוס' בד"ה אליו לרבות את הבוגרת וא"ת וכו' עד ועוד נר' דממשמעות בתולה מימעטה מ"ע אפ' לר"מ מדפריך גבי בוגרת והא ל"ל קרא וגבי מ"ע לא פריך הכי פשט דברי התוס' מורים מדלא פריך הכי גבי מ"ע משים דמבתולה מימעטה מוכת עץ דלית לה דמים כלל וכ"כ יש להוכיח לסברת ר"י ור"ש דמימעטי מ"ע דאין מטמא לה מולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה ומ"ע דאים איתא דמ"ע אית בה מקצת דמים הו"ל לרבוייה מ"ע ולדמוייה לבוגרת דמטמא לה אלא ש"מ דס"ל דמ"ע לית לה דמים כלל יל"ד לבוגרת דאית בה מקצת דמים ואמטו להכי ממעטי לה מקרא דהבתולה ודמייא לאנוסה ומפותה דלית להו דמים כלל ושמעינן מינה כסברת הנמק"י שכתב בסיפא דהך מתני' דטעמא דמ"ע משום דלית לה דמים כלל הוייא ככ"ע ואפי' דר"מ וכדהוכחנו.
ומכלל הדברים אתה למד דמכאן ראיה גדולה מספקת דמ"ע האמורה בכל מקום הוא דלית לה דמים כלל אבל אם נמצאו לה דמים אין זו כמ"ע דעלמא אלא דיינינן לה כבוגרת ודון מינה ומינה דמה שנחלקו ר"מ ורבנן גבי מ"ע בכתובה דר"מ ס"ל דמ"ע כתובתה ק"ק ורבנן סברי כתובתה מנה היינו דוקא במ"ע דלית לה דמים כלל אבל בנמצאו לה דמים אף רבנן מודו דכתובתה ק"ק דאין זו בכלל מ"ט האמור' בכ"מ וכתובתה ק"ק כדין הבוגרת ומינה קם דינא בנ"ד דנמצאו דמים כמשפט הבנות דמחייב החתן לכתוב לה ק"ק מדינה.
ברם אכתי לא הונח לי וזו שקשה בעיני דאי כדכתי' דמוכת עץ האמור בכל מקום היא דלית לה בתולים כלל ומטעם זה כתובתה מנה אבל בוגרת דאית לה קצת בתולים כתובתה ק"ק וכדהוכחנו דלפי זה קמה לעומתי סוגייא דפ"ק דכתובות דף י"א אמתני' דתנן מ"ע כתובתה מאתים דברי ר"מ וח"א כתיבתה מנה ואמרי' עלה בש"ס דר"מ מדמי לה לבוגרת וחכ' לבעולה וקשיא לי תרתי וחדא דאיך ר"מ מדמי לה לבוגרת הואיל ור"מ גופיה ס"ל דמ"ע לית לה דמים כלל ובוגרת אית לה קצת דמים וכדהוכחנו מהך סוגייא דיבמות כנז"ל א"כ אין דמיונו עולה יפה דשאני בוגרת דאית לה דמים קצת לכך כתובתה מאתים משא"כ במ"ע דלית לה דמים כלל וא"כ אמאי כתובתה מאתים הא לא דמו כלל והגם דרש"י ז"ל פי' מדמי לה לבוגרת דאמרי' ביבמות בבתוליה פרט לבוגרת שכלו בתוליה כנר' שנרגש מזה ומוקי לה בבוגרת שכלו בתוליה מכל וכל מ"מ הלא הוכחנו לעיל דכלו לאו דוקא אלא ר"ל נתמעטו וכ"כ התוס' ז"ל והוא מוכרח מהסוגייא כנז"ל דחזר הדין דבוגרת קושטא הוי דאית לה קצת דמים. אמור מעתה מה יושיענו דברי רש"י הנז' מאחר דלא כמו אהדדי איך עלה על דעת דר"מ מדמי לה לבוגרת תו תמיהא לי במאי דפריך הש"ס ורבנן דמדמה לה לבעלה נדמייה לבוגרת ומאי פירכא הא טפי איכא לדמוייא לבעולה כיון דמוכת עץ לית לה דמים כלל ולא לבוגרת דאית לה קצת דמים ואמאי מהדר הש"ס לשנויא אחריתי ולא תירץ כדכתי' שהוא תירוץ ברור ורב המרחק ביניהם כמחמתן לטבריה. ובהיותי משתומם בתמיהות הללו חכם בני קירות טירות לבי שי' אז אמר שלמה בחכמתו הוא ענה ויאמר דאין זה תמיהא כלל דהתמיהא ראשונה שתמהנו דהיאך מדמי' ר"מ מ"ע לבוגרת כיון דלא דמו אהדדי היא גופא קמתמא הש"ס ור"מ נדמייה לבעולה ירצה דמאחר דר"מ ס"ל דמ"ע אין לה דמים כלל היאך מדמי לה לבוגרת דאית לה דמים קצת והכי הו"ל לדמוייא לבעולה דזו וזו אין להם דמים כלל ומשני דאה"נ דמפאת זה הי"ל לדמוייא לבעולה אבל מ"מ ניחא ליה יותר לדמוייה לבוגרת מפאת אחר דזו וזו לא אתעביד בה מעשה בידי אדם משא"כ בבעולה דאיתעביד בה מעשה בידי אדם וכהאי דאמרו ביבמות דמרבי ר"מ מ"ע לטומאה מקרא דאשר לא היתה לאיש מי שהויתה ע"י איש כנז"ל ואמטו להכי ניחא ליה טפי לדמוייה לבוגרת ולא לבעולה ולפי הך שינוייא דמשני אליבא ר"מ פריך שפיר לרבנן דא"כ נדמייה לבוגרת ולא לבעולה דלא דמו אהדדי כיון דאתעביד בבעולה מעשה ע"י אדם וכדס"ל לר"מ והוצרך לאוקמיה בשנויא אחריתי לרבנן הן אלה דברי שלמה בני שי' והוא כפתור ופרח בויתור הב' תמיהות שתמהתי.
ולדידי חזי לי בפירקא דהאי מילתא במ"ש התוס' בפ"ק דכתובות דף ט' ע"א בד"ה האומר פ"פ מצאתי וכו' ור"ח מפרש דבוגרת ומ"ע אין להם דמים כלל והקשו עליו מהא דאמרי' פ' אלו נערות ובוגרת אין לה ט"ב וכו' נלמד מדבריהם דתרי מיני בוגרת הוו איכא בוגרת דאית לה קצת דמים ואיכא בוגרת דלית לה דמים כלל כאשר יראה הרואה יע"ש. ולפי דברי התוס' הנז' אשכחנא פתרון למאי דהוה תמיה לן על ר"ח דס"ל דבוגרת לית לה דמים כלל דמהך סוגייא דיבמות פ' בע"י דף נ"ט דפליגי ר"י ור"ש ור"מ ור"י דבוגרת חסירה לכ"ג מקרא דבבתוליה מוכח מינה דלכ"ע דבוגרת אית לה מקצת דמים והלא כר"ח סבירי לי' דבוגרת אין לה דמים כלל ולמה לא נתעוררו התוס' להק' לר"ח מהאי סוגייא אמנם לפי מ"ש דאיכא בוגרת דאית לה מקצת דמים ואיכא בוגרת דלית לה כלל ניחא. ואפרש שיחותי דתרתי אני בלבי בהך סוגייא דיבמות הנז' שם ת"ר והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר"מ ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת במאי קמפלגי ר"מ סבר וכו' ור"א ור"ש סברי וכו' ואיכא למיקם בהך לישנא דקאמר במאי קמיפלגי דלא מתישבה שפיר דמאחר דר"מ מייתי לה לאיסור בוגרת מקרא דוהוא אשה בבתוליה כדקתני בברייתא הא נודע דבקרא פליגי וא"כ לא הו"ל למי' כמאי קמפלגי אלא הכי הול"ל בשלמא ר"מ כדקאמר טעמא אלא ר"א ור"ש מנא ליה כי ע"כ במ"ש התוס' דתרי גווני בוגרת איתא דלית לה דמים ואיכא דאית לה דמים ולכן מ"ש בברייתא פרט לבוגרת שכלו בתוליה היינו שכלו מכל וכל וס"ל לש"ס דודאי בכלו בתוליה מכל וכל פשיטא דגם ר"א ור"ש יסברו דאסירת לכהן כיון דלית לה בתולים כלל לא יעלה על הדעת שיתירו וא"כ במה נחלקו ר"א ור"ש עם ר"מ ומשני דאה"נ דבדלית לה בתולים כלל לא נחלקו כי פליגי בבוגרת דאית לה קצת בתולים דר"מ אסרה מקרא דבבתוליה ור"א ור"ש שרו דדרשי' למילת בבתוליה לאידך גיסא דקצת בתולים משמע כן נ"ל ריהטא דהני שמעתתא לפי דברי התוס' הנז' ומכלל האמור אתה למד דמ"ש פרט לבוגרת שכלו בתוליה מיירי כפשטא שכלו מכל וכל ואין אנו צריכין למ"ש התוס' שם דלאו דוקא כלו אלא נתמעטו כנז"ל ולא כלו ממש קאמר וכדכתיבנא כנלע"ד.
ומאחר עלות כן דתרי בוגרת איכא, אסורה נא להך סוגייא הנז' לישב התרי תמהו הנז"ל בענין מוכת עץ דאפליגו בה ר"מ ורבנן לענין כתובה דר"מ דקאמר דכתובתה ק"ק דמדמי לה לבוגרת היינו לבוגרת שכלו בתוליה ומכל וכל וזהו שפי' רש"י שם עלה דר"מ ואייתי ההיא דיבמות דאמרו פרט לבוגרת שכלו בתוליה להשמיענו שדמיון ר"מ דמדמי לה לבוגרת היינו לבוגרת דלית לה בתולים כלל ואפי"ה כתובתה ק"ק ה"נ מ"ע דלית לה בתולים כלל דכוותה וכתובתה ק"ק, ורבנן מדמו לה לבעולה הואיל וסתם מ"ע לית לה בתולים כלל ואמטו להכי פריך שפיר לר"מ דנדמיה לבעולה ולרבנן נדמייה לבוגרת כיון דמיירי בבוגרת דלית לה בתולים כלל והוצרך לאוקומא בשנוייא אחרני כנ"ל בויתור תמיהותינו ודוק ומדברי התוס' בהך סוגייא דפתח פתוח הנז"ל שלא נחלקו התוס' על ר"ח אלא לענין בוגרת ולא לענין מ"ע אלמא דבמ"ע ס"ל דלית לה דמים כלל ודבריהם סעד לתמכי למאי דכתי' דמ"ע האמורה בכל מקום בדלית לה דמים כלל היא והדר דינא כדכתי' דבנמצאו דמים למוכת עץ כתובתה ק"ק ומחייבנן ליה בהכי כדהוכחנו לעיל מכל הסוגייאות הנז"ל כנ"ל בנ"ד לדון.
האמנם אנכי הריאה דבכל מאי דכתיבנא אכתי לא אפרק מחולשא דאית ביה יען כי דברי התו' שעלו דתרי בוגרות נינהו אלא לדברי ר"ח וגם הרי"ף אזיל לשיטתיה כמ"ש בפ"ק דכתובו' יע"ש מיהו מר"ן ז"ל בא"ה סי' ס"ח הביא כת החולקים ה"ה הרא"ש והר"ן והר"מ ודעמייהו דפליגי וס"ל דכל הבוגרת אית להי דמים והסכימה דעת רבינו שם לדבריהם כמבואר ביתה יוסף ומאחר דרובא דרבוותא הכי ס"ל דכל הבוגרות אית ליהו דמים הנך רואה שנדחה תירוצינו במה שפי' בעיקר השמיעה דליתא ולכן מחוורתא בישוב תמיהותי' האי מה שתירץ בני הח"ר שלמה יצ"ו כנז"ל קורא אני עליו בן ח' ישמח אב ויולד ח' ישמח בו. לפי תירוצי הרי העליתי לעיל כדכתיב' דמ"ע האמור בכל מקום אינו אלא דלית לה דמים כלל אבל בנמצאו לה דמים אין יו מ"ע וכתובתה ק"ק.
אכן לבי מהסס בה לדון בן בפשיטות וירא אנכי להחליט הדבר כן כי הנה עמד לנגדי בכותל בראותי דברי הירושלמי פ"ק דכתובות הלכה ג' אמתני' דגדול הבא על הקטנה וכו' אמרי' עלה י"ל מותיבין ליה לר"מ בתולין אין כאן ותימה כתובת מאתים אמר לון וכי בבתולין הדבר תלוי הרי בוגרת אין לה בתילים וכתובתה ק"ק והרי בתולה מן הנשואין יש לה בתולים וכתובתה מנה מאי כדון בוגרת לא בטל חינא בתולה מן הנשואין בטל חינא במאי פליגי במ"ע דר"מ אמר לא בטל חינא ורבנין אמרין בטל חינא ובראותי דברי הירושלמי נרתעתי לאחורי דנר' דכתיבה אין לו שייכות מבתולים אלא גזרה היא שיצאת מפי רבנן קדישין דאיכא דכתובתן מאתים אף דלית ליהו בתולים ואיכא דכתובתן מנה אע"ג דאית לה בתולים ואמור רבנן בטעמא משים חינא דבבוגרת לא בטל חינא כיון שלא נשאת לאחר ובמ"ע נחלקו דר"מ ס"ל שדינא לבוגרת כיון שלא היתה לאיש לא בטל חינא ורבנן ס"ל דבטל חינא והנה כי כן שחין הדבר תלוי בבתולים ורבנן דהלכתא כוותייהו במ"ע ס"ל דכתובתה מנה משים דבטל חינא אמור מעתה דמה נועיל שימצאו לה בתולים אחרי כן הרי בטל חינא ודמייא לבתולה מן הנשואין דיש לה בתולים וכתובתה מנה אף מ"ע דכותא בי נמצאו בתולים בין לא נמצאו אין לה אלא מנה ותו לא לפי דברי הירושלמי הנז' וא"כ הרי נהרס כל יסוד דברינו שהארכנו לעיל ובהשקפה ראשונה יכולני לומר דהירושלמי חלוק אש"ס דילן דטעמא דחינא לא הוזכר בש"ס דילן אלא טעמא דמ"ע לש"ס דילן לא משום חינא הוא אלא משום דמדמו לה לבעולה ולפום הך דמיון אית לן למימר מה בעולה לית לה דמים כלל אף מ"ע אין לה דמים כלל לדעת רבנן הלכתא כותייהו ולפי זה הדר דינא כדכתי' דבנמצאו לה דמים כתובתה ק"ק מאחר שלא הוזכר בתלמוד שלנו הך טעמא דחינא כלל אית לן למשבק דברי הירושלמי ולמנקט כש"ס דילן ועליו אני סומכין להלכה ולמעשה וראיה לזה ששום פוסק לא הזכיר הך טעמא דחינא וכבר חפשתי חיפוש מחיפוש בספרן של צדיקים פוסקי הלכות קמאי ובתראי ולא העלו על שפתם אך טעמא דחינא כלל לא מינה ולא מקצתה ואם איתא לדברי הירושלמי דהיו הלכה לא הוו שתקי הפוסקי הלכות להזכיר הך טעמא דחינא אלא ודאי זו הוראה גדולה דליתא דברי הירושלמי ועיקר טעמא הוי כש"ס דילן ודכותיה נקטי'. ועוד ראיה הירוש' הואיל והוי נגד ש"ס דילן לית לן לפסוק כותיה הא ראיה לזה מבוגרת דר"מ אמר בירושלמי שזכרנו וכי בבתולים הדבר תלוי הרי בוגרת שאין לה בתולים וכתובתה ק"ק ומריהטת לשון דהרי בוגרת שאין לה בתולים משמע דלית לה בתולים כלל דאי איתא דאית לה קצת בתולים היאך קאמר ר"מ וכי בבתולים הדבר תלוי וכו' הא בוגרת אית לה בתולים קצת ואמטו להכי כתובתה ק"ק אלא ודאי זה מורה באצבע דלית לה בתולים כלל קאמר ואילו מהסוגייא דיבמות שהבאתי לעיל מוכח דר"מ ס"ל דבוגרת אית לה קצת דמים כדקאמר הש"ס עלה דר"מ סבר בתולה וכו' בבתוליה עד דאיכא כולהו דמים כנז"ל הרי לך דר"מ גופיה ס"ל דבוגרת אית לה קצת דמים ואילו מדברי הירושלמי הנז' נר' דר"מ ס"ל דבוגרת לית לה דמים כלל ונמצא דהירוש' פליג בהא אש"ס דילן והר"מ ז"ל בה' איסורי ביאה ממעיט בוגרת לכ"ג מקרא דבבתוליה וכר"מ בש"ס דילן אלמא דאין לנו להניח הש"ס דילן נגד דברי הירוש' ועוד ראיה מהש"ס דילן דהוא נגד הירושלמי הנז' מהסוגייא דפ' אלו נערות דף ל"ו דפריך בוגרת אין לה טענת דמים והאמר רב בוגרת נותנים לה לילה הראשונה כנז"ל וכן הלכה רווחת דבוגרת אית לה טענת דמים כמו שזכרנו לעיל והואיל והירושלמי לענין בוגרת היא נגד הש"ס דילן לית לן למפסק כותיה וא"כ טעמא דחינא ליתא לפי הש"ס דילן ולכן הדר דינא כדכתי' ואין הירוש' כדאי לדחות הוכחת הש"ס דילן מטעמי דכתי'.
ורואה אנכי דיד הדוחה נטוייה דמהך דבוגרת דכתי' ליכא הוכחה מינה לו' דפליג הירושלמי אש"ס דילן והיא ממ"ש התוס' פ"ק דכתובות דף ט' ד"ה האו' פתח פתוח וכו' במה שהוקשה להם על דברי ר"ח שפי' דבוגרת ומ"ע אין להם דמים מסוגייא דפ' אלו נערות ותירצו דיש בוגרת דאית לה דמים ואית דלית לה והוקשא להם מהירושלמי דקאמר דבוגרת כתבית פתוחה אלמא דבוגרת פתחה פתוח וזה דלא כר"ח דס"ל דבוגרת פתחה סתום ותירצו דהירוש' לענין דמים קאמר דאיכא דאית לה דמים ואיכא דלית לה יע"ש.
הנלמד מדברי התוס' דס"ל בעד הירושלמי דאית ליה דיש שני מיני בוגרות יש מהם בדמים ויש בלא דמים וכיון שכן הא דקאמר בירושלמי הנז' אמר לון וכי בבתולים הדבר תלוי הרי בוגרת דלית לה דמים וכו' כי קאמר דמאחר דאיכא בוגרת דלית לה דמים כלל היאך תקני לכלהו בוגרות מאתים ניחא מאן דאית לה דמים מאן דלית לה דמים כלל למה כתיבתה ק"ק אלא ודאי דלאו בבתולים הדבר תלוי כנ"ל פי' הירושלמי לפי דברי התוס' שזכרנו ולפי זה אין מזה סתירה מהך סוגייא דיבמות דאית ליה לר"מ דבוגרת אית לה קצת דמים דהלא לעיל הוכחנו דהך סוגייא. יבמות אתייא שפיר לפי דברי התוס' שכתבו דיש מיני בוגרות מהם בדמים ומהם בלא דמים ככתוב לעיל באורך ונמצא דמפאת זה אין שום הוכחה לומר דתלמידא דידן פליג אירוש' דאיכא למימר דשוים הם וכדכתיבנא.
האמנם ממה שלא הזכירו הפוס' הך טעמא דחינא דנ"ל לענין דינא טובא הא ודאי הוכחה דאין דברי הירוש' עקר ומכ"ש למאי דכתיבנא לעיל דכל הפוס' שוים לדעת אחד דכל הבוגרות יש להן דמים ודלא כהרי"ף ור"ח ז"ל דלפי זה הרי נדחית הא דבוגרת דקאמר דלית לה דמים אף אם נפרשה דאיירי בקצת בוגרות כיין שרוב הפוס' דחוה מהלכה וס"ל דכל בוגרת אית לה דמים וכמו שהארכנו לעיל להדייא וקמה הלכתא כתלמודא דידן ודלא כהירוש' שדחוי הוא מעקרו ואיברא דילולא זה יכולני להבליע בנעימה דברי הירושלמי עם ש"ס דילן דמ"ש בגמ' דטעמא דר"מ דקאמר דמ"ע אית לה ק"ק משום דמדמי לה לבוגרת משום חינא קאמר וכי היכי דבוגרת אית לה חינא משום דעדיין לא פירש שום אדם טליתו עליה ה"נ מ"ע והיינו מאי דפריך ר"מ למאי דפרכי ליה ור"מ אמאי מדמי לה לבוגרת נדמייה לבעולה ומשני התם אתעביד בה מעשה בידי אדם פי' דכיון דפירש אדם טליתו עליה אבד חינא ולית בה משום חינא אבל מ"ע דמייא לבוגרת דאית בה חינא כיון דעדיין לא פירש שום אדם טליתו עליה וא"כ דמדמו לבעולה היינו לומר כשם שבעולה לית בה חינא דכבר פירש אדם טליתו עליה ה"נ מ"ע מאחר דלית לה דמים אבד חינא ובזה מכווני אהדדי הירוש' והש"ס דידן בטעמא דחינא אמנם מאחר שכל הפוס' לא הזכירו האי טעמא דחינא כדכתיבנא אין בי כח לזווגם ולהשוותם מאחר ששום פוסק לא אשתמיט להזכיר האי טעמא.
אכן אחר החיפוש היטב הדק נ"ל דאין שום סתירה מדברי הירושלמי למאי דכתיבנא לעיל דמ"ש בירו' דלרבנן גבי מ"ע לית בה חינא היינו במ"ע דלא נמצאו דמים כלל אבל במ"ע שנמצאו לה דמים אח"כ כמשפט הבנות גם רבנן יודו דשפיר אית לה חינא וכתובתה ק"ק והוא ממה שעיני ראו בשיטה חדשה למס' כתובו' למוהר"ר בצלאל זלה"ה להנשר הגדול הרשב"א זלה"ה דאזיל לשיטת הירוש' שפירשו דטעמא הוי משום חינא וז"ל במתני' פ"ק דף י"א אמתני' דתני' גדול שבא על הקטנה פחותה מבת ג' שנים וכו' כתובתה מאתים וכו' וקטן שבא על הגדולה כתובתה ק"ק דאין ביאתו ביאה ואינו מגיע לבתולים ולא בטל חינא וכן מ"ע אעפ"י שמשייר בתולים הואיל ולא נעשה בה באיש לא בטל חינא וחכ"א כתובתה מנה דבטל חינא הואיל ונעשה בה מעשה גמור שהשיר בתולים הרשב"א ז"ל מתוך דברי הרשב"א הללו נר' דס"ל להשוות דברי הירוש' עם הש"ס דילן וטעמא דרבנן דסברי דמ"ע כתו' מנה וקאמר הש"ס דילן דטעמייהו הוי משים דדמייא לבעילה היינו לו' דכי היכי דבבעולה כתוב' מנה משום דלית לה דמים כלל ובטל חינא ה"נ מ"ע הואיל ונעשה בה מעשה גמור שנשרו כל בתוליה בטל חינא ואמטו להכי כתובתה מנה וזהו מ"ש בש"ס כדפריך ורבנן נדמייה לבוגרת ומשני בוגרת לא אתעביד בה מעשה כלל הא אתעביד בה מעשה פי' דמאחר שנעשה במ"ע מעשה גמיר שנשרו כל בתוליה בטל חינא ודמייא לבעולה דבטל חינא ולא לבוגרת דלא נעשה בה מעשה כלל גמור דאינה דרוסת איש הילכך לא בטל חינא כנ"ל ביאור דברי הרשב"א ז"ל וממ"ש הרשב"א דטעמא דחכמי' דאמרי גבי מ"ע דכתובתה מנה משום דבטיל חינא הואיל ונעשה בה מעשה גמור שהשיר בתוליה כנז"ל אלמא דס"ל דמ"ע סתם היינו בנעשה בה מעשה גמיר ומלה זו מורה שנשארו כל הבתולים, עוד ראיה שהרי הרשב"א פי' במתני' דקטן הבא על הגדולה כתובתה ק"ק דאין ביאתו ביאה ואינו מגיע לבתולים ולא בטל חינא ע"כ וכן אמרו בירוש' דקטן אינו מגיע לסימ' יע"ש הלכה ג'. וחזה הוית בשיטה הנז' אהא דנחלקו רב ושמואל בקטן הבא על הגדולה רב אמר עשאה מ"ע ושמואל אמר אין מ"ע בבשר וכתיב בשיטה בשם הרשב"א וז"ל קטן הבא וכו' עשאה מ"ע כלו' לא שתהא ביאת קטן משרת בתולים כהכאת עץ אלא דוגמא נקטיה כמו שזו אין כתובתה אלא מנה לרב כך זו אין כתובתה אלא מנה ושמואל אמר אין מ"ע בבשר דבבשר או עשאה בעולה גמורה או לא עשה ולא כלום דהא אינו משיר בתולים וזו כיון שלא עשאה בעולה גמורה אף הוא לא עשה ולא כלום עכ"ל הרי דלשמואל דהלכתא כותיה הא דטעמיה דאמר אין מ"ע בבשר היינו משום דבבשר או עשאה בעולה גמורה דהיינו שמשיר כל הבתולים או לא עשה ולא כלום וזו פי' דקטן הבא על הגדולה כיון שלא עשאה בעולה גמורה שאינו משיר הבתולים כדקאמר במתני' דקטן אינו מגיע לבתולים א"כ לא עשאה מ"ע יורה מזה דמ"ע הוא שנשרו כל בתוליה ודמייא לבעולה גמורה גם בשיטה הנז' אהא דקטן הבא על הגדולה דקי"ל כשמואל דלא עשאה מ"ע כתב בשם השיטה ישנה ז"ל מיהו לכ"ג אסרי לה ואפי' לשמואל מידי דהוה אבוגרת דאסורה לכהן מדכתי' והוא אשה בבתוליה יקח ובירוש' שרי לה וכו' עד וג"כ לפום הש"ס דידן דודאי יש בו כח לעקור הבתולים מדאמר רב עשאה מ"ע ומ"ע אין לה בתולים כלל דהא מדמו לבעולה הרי לך שכתב מ"ע אין לה בתולים כלל וזו ראיה כדכתי' דמ"ע סתמא אינה אלא בדלית לה בתילים כלל ובזו הוא דנחלקו ר"מ ורבנן ולרבנן כתובתה מנה משום דדמייא לבעולה גמורה ואמטו להכי לית לה חינא הואיל וכלו בתוליה וההיא דאמרי' בירוש' הרי בתולה מן הנשואין וכתיבה מנה הרי בוגרת דאין לה בתולים וכתובתה ק"ק ונתנו טעם משום חינא כנז"ל היינו לו' דבבוגרת אית לה חינא אף דלית לה בתולים כיון שלא פירס אדם טליתו עליה ולא היתה לאיש ובבתולה מן הנשואין אפי' דיש לה בתולים בטל חינא כיון שהיתה לאיש ומה שנחלקו ר"מ ור' במ"ע דר"מ ס"ל דכתובתה ק"ק הגם דלית לה בתולים דדמי לבוגרת דלא בטל חינא כיון שלא היתה לאיש ה"נ במ"ע ורבנן ס"ל דכתובתה מנה משום דהואיל וכלו בתוליה דמייא לבעולה ובטל חינא וכל זה אינו אלא במ"ע דלית לה בתולים כלל אבל בנמצאו לה בתולים אח"כ גם לרבנן כתובתה ק"ק דלא בטל חינא והכרח לזה דבטל חינא דאמרו רבנן במ"ע משום בתולים דוקא נגעו בה ולא הוי דומייא דבטל חינא דבתולה מן הנשואין הנז"ל והוא מדאמרי' בש"ם גבי מ"ע מחלוקת בהכיר בה אבל בשלא הכיר בה ד"ה ולא כלום דדמייא לנשאת בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מק"ט וכמש"כ רש"י ז"ל שם ואסיקנא דהדר ביה רבא ובין הכיר בה בין לא הכיר בה כתובתה מנה ולפום הך מסקנא איכא למיקם עלה דאם איתא דמאי דאמור רבנן במ"ע דכתובתה מנה משום דלית לה חינא פירושה הוי משום דמאיסה גביה הואיל ונתקע בה עץ ולאו משום בתולים נגעו בה קשייא לן בלא הכיר בה אמאי כתוב' מנה דאי משום דהוי מקח טעות הרי לא הכיר בה מקח טעות הוייא והו"ל למימר דהוייא בלא כלום ואי משים חינא הא בלא הכיר בה אית בה חינא וא"כ תיהוי כתובתה ק"ק אלא עכ"ל דלמסקנא טעמא דלא הכיר בה כתיבת' מנה הוי משום חינא דבתולים שכלו בתוליה דון מינה דה"ה בהכיר בה דמאי דאמרו רבנן דכתובתה מנה משום דלית לה חינא משום בתולים נגעו בה דכלו בתוליה ולא דמייא האי חינא דמ"ע לחינא דבתולה מן הנשואין ולא ראי זה כראי זה כדבר האמור ותבנא לדיננא דמוכת עץ סתם דאמור רבנן דכתובתה מנה היינו דלא נמצאו לה בתילים כלל אבל בנמצאו בתולים כנ"ד דפרשו השמלה ודמיה מרובים כתובתה ק"ק מדינא ואפי' אליבא דרבנן ואף לדברי הירוש' הנז'.
עוד יש קצת ראיה מדברי התו' והרא"ש דמ"ע סתם היינו דלית לה בתולים כלל והוא ממ"ש התוס' והרא"ש על הך דשמואל דאמר אין מ"ע בבשר דמיירי שלא השיר בתוליה כלל דאי בהשיר בתוליה פחותה ממ"ע עכ"ל יע"ש פשט הדברים למודה על האמת המה מורים דמ"ע סתמא הוייא שנשרו כל בתוליה.
ובכן קם דינא בנ"ד שנמצאו בתולים לנערה דמדינא כתובתה מאתים לכ"ע כדהוכחנו. כל זה כתבתי להלכה לא למעשה עד יבוא דבר מורה צדק רב אחאי גאון להלכה ולמעשה ואת אשר יבחר בו יקריב אליו כ"ד נעצב לילדי הזמן בוגד במר שיחי ואוחילה לאל צור מבטן גוחי יבינני דעת בתורתו הקדושה ללמוד וללמד ולכל בהן חיי רוחי
ישראל מאיר מזרחי ס"ט.