שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
יורה דעה · סימן נד
נשאלה באיש יש' שבחיי חיותו פירש מדרכי חיים לדרכי מיתה. רח"ל ופרק ממנו עול מלכות שמים ועול מצוה. והלך בדרכי לבו בכל אשר יפנה ירשיע במאכלות אסורות וחילול שבת. ומאכל חמץ בפסח. ואוכל ושותה ביוה"כ. ועד אחרן הכביד נשא נכרית בנימוסיהם. ועתה פגעה בו מדת הדין ונאבד מן העולם. ובני חברה קדישא חברת ג"ח נסתפקו אם רשאין לקוברו בקברי ישראל או לא:
תשובה כתב רבינו הטור סי' שמ"ה כל הפורשים מן הצבור והם שפורקין עול מצות מעל צואריהן ואינם בכלל יש' בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כניסיות ובתי מדרשות והמומרים לעכו"ם אין מתעסקין עמהם בכל דבר. אלא אחיהם וקרוביהם ולובשים לבנים וכו' ואוכלים ושמחים וכו' ע"כ וכתב מרן ב"י גבי מעצ"ל בבד"ה משם הרשב"א בתשובה דבכל מקום שאמרו אין מתעסקין עמהם לכל דבר לא לענין קבורה ותכריכין אמרו אלא שאין קורעין ולא חולצין ולא מספידין וכו' כדאיתא באבל רבתי:
אמנם בדרישה סי' שס"א כתב משם אז' שאסור להתעסק בקבורת אדם שידוע שהוא רשע. ובס' א"ז עצמו סי' תכ"ב ח"ב כתב אדם ידוע שהוא בעל עבירות אסור להתעסק בקבורתו. והביא ראיה מירושלמי דתרומות פ' האשה שהלכה. בטבח שהיה מאכיל ליש' נבילות וטריפות וכו' והיו הכלבים מלקקין את דמו וכו' וא"ל רבי חנינא ארפינון דחון דידהון קא אכלין ותניא באבל רבתי כל הפורשין מדרכי צבור אין מתעסקין עמהן לכל דבר משמע אפילו לקבורה. ובג"מ דילן נמי אסקינן וספדו לו וכו' וקברו אותו וכו' זה לבדו יבוא אל קבר וכו' ומסקינן האי דצדיק ליהוי ליה כפרה. הנך לא להוי להו כפרה. הילכך אומר רבי יצחק (המחבר) שאסור להתעסק בקבורת אדם דידוע שהוא רשע ולא עשה תשובה ע"כ. הרי לסברת הרב א"ז הא דתנייא אין מתעסקין עמהם לכל דבר. דמשמע אפילו לקבורה פליג אהרשב"א דמפרש הא דאין מתעסקין עמהם לכל דבר. היינו לשאר מילי דאין וכו' אבל לא לענין קבורה:
ומעתה נחזי אנן דעת רבני האחרונים ז"ל אי איכא מאן דחש לסברת הא"ז. והנה ראיתי להפ"ת סי' שמ"ה וסי' שע"ד שכתב משם הגאון חת"ס ז"ל דסבירא ליה דלענין קבורה מחוייבים לקוברו. וכ"כ השד"ח בס' אסיפ"ד מע' אבלות סי' קכ"ז במעשה שהיה לפניו במומר וכו' שהורה דרשאין לקוברו. והביא סברת החת"ס הנ"ל. והרבה להשיב על כל ראיותיו עיי"ש וסיים על כן נראה כדעת הרשב"א וכדפסק החת"ס והביא עוד מ"ש ה' חיים בי"ד למרן החבי"ף משם שו"ת מהר"י הלוי ז"ל סי' מ"ט בארורה אחת שכופרת בעיקרי האמונה ואוכלת ביוה"כ וחמץ בפסח ומלאכה ביו"ט. והחרימוה והתרו בה. שאם לא תחזור בה לא יקבורה בקברי ישראל ולא שבה ומתה וכתב שיש לקוברה לארורה הזאת מתשובת הרשב"א הנ"ל דאפילו במינים ואפיקורוסים מתעסק ישראל בקבורתם וכו' ע"כ:
והב"ח סי' שס"ב בסופו כתב הך סברא דא"ז וכתב עליו תימא דהא מהך דאין קוברין רשע אצל צדיק מוכח להדיא דמתעסקין בקבורתו של רשע. ומהך נמי דאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל שמעינן אפילו ברשע חמור וכתב דאפשר לחלק בן קבורה גרידא להתעסקות קבורה דוודאי קוברין אותו. אבל אין להתעסק בקבורתו להמציא לו תכריכין וצרכי קבורה של שאר מתים אלא מניחין אותו בקבר כמו שנמצא בלא תכריכין והכי נקטינן ע"כ. נראה דס"ל כהרשב"א לענין קבורה. אולם מה שהעמיס כן בכוונת הא"ז, כתב השד"ח דקשה דמפורש יוצא בא"ז מהראיות שהביא נראה דכוונתו על הקבורה ממש. גם תמה על מ"ש לתכריכין וכו' לפי שלא ראה בתשובה הרשב"א הנ"ל דגם תכריכין הוא כמו קבורה:
וסיים שם השד"ח ולפי האמור נראה דאחר דהרשב"א פשיטא ליה דקוברין את המומרין וכו' דאין קוברין בכלל כל דבר. וגם מרן הב"י הביא דבריו בשתיקה וכן דעת הב"ח. וכן נראה שהוא דעת מהר"י הלוי וכן דעת הגאון חת"ס. ומרן החבי"פ חיים בי"ד. וכן מוכח ממה שכתבו בסי' שמ"ה הרבנים מרן והרמ"א והש"ך לענין מעצ"ל והכי נקטינן. דסברת הא"ז יחידאה היא ע"כ:
וכ"כ ה' שבט יהודה יו"ד סי' של"ד לענין מנודה ובסי' שמ"ה וענין מאבד עצמו לדעת משם תשובת הרשב"א שהביא ב"י דהא דאין מתעסקין עמהן לכל דבר. לא לענין קבורה ותכריכי המת אמרו. וישנו בנותן טעם דקבורה בזיונא דכולהו חיי היא וכל שהוא כבוד לחיים עושין עיי"ש. ומפורש יוצא בש"ע סי' שמ"ה ס"ג דמנודה דינו כמעצ"ל. והיינו מנודה משום אפקירותא שעבר על ד"ת שהוא פורש מדרכי ציבור. כמ"ש הרשב"א שהביא ב"י סי' של"ד:
וכ"כ ה' ויאמר יצחק ז"ל יו"ד סי' ק"ב משם הרבנים הנז' עיי"ש. וכ"כ הרב חכמת אדם כלל קנ"ו לענין מעצ"ל שקוברין אותו ולובשין אותו תכריכין ומטהרין אותו וכו' ומבואר מדבריו שזה המעצ"ל חמור משאר רשעים הפורשים מדרכי צבור וכו' שכתב וז"ל המעצ"ל הוא רשע שאין למעלה ממנו שנאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וחמור מכל חייבי מיתות שבתורה שיצרו גבר עליו לתאוה או כעס וכיוצא וכו' ולפי"ז כ"ש בנדו"ד דבעל עבירות לשאט נפש בוודאי קוברין אותו וצור ישראל יטהרנו. ויסיר את לב האבן מבשרינו. לעובדו באמת ובלב שלם אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: