שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
יורה דעה · סימן נב
שאלה. מי שמתו הוריו בחדש ניסן בשנה פשוטה. ושנה שאחריה היה שנת העיבור. אם יעשה היא"צ בניסן שמתו בו או באדר שני שהוא תשלום י"ב חדש:
תשובה. כתב הרב"י ביו"ד סי' ת"ג משם התשב"ץ וז"ל יש להתענות ולומר קדיש בכל שנה ביום שמת אביו ובשנה מעוברת בשנה הרא' יתענה ויאמר קדיש באדר ראשון ובשאר שנים באדר ב' ע"כ וכתב עליו ב"י ונראה דטעמו משום דסוף שנה רא' הוי לסוף י"ב חדש כדאמרינן דמשפט רשעי יש' בגיהנם יב"ח ולא אמרו שנה. הילכך יב"ח בעינן ובשאר שנים תלוי בפלוגתא דר"מ ור"י בפ' קונם יין וס"ל דהלכה כר"מ דאמר דכותבין בשטרות אדר הראשון והשני אדר סתם כותבין דאיהו אדר סתם מיקרי ע"כ הרי מבואר להדייא מדברי התשב"ץ וממה שכתב עליו הרב"י שיעשה היא"צ בתשלום יב' חדש וא"כ הכא נמי שמתו בניסן בפשוטה בשנה מעוברת שאחריה שהיא שנה רא' למיתה יעשה היא"צ באדר ב' שהוא תשלום יב"ח. אמנם הלבוש סי' תב' כתב וז"ל אם מתו בניסן או אחריו באייר או בסיון בשנה שקודם העיבור אינו מתענה בשנה הבאה אלא באותו חדש. אע"ג דהוי י"ג חדש מיום המיתה עד יום התענית היינו משום דהסכנה היא דוקא באותו חדש שהדין מתוח כנגד אביו או אמו עכ"ל ועיי"ש הרי דפליג אתשב"ץ וסל"מ דמשום דריע מזליה באותו חדש שמתו בו הוריו לכן תקנתו להתענות באותו חדש דוקא אף דהוי י"ג חדש:
וניחזי אנן אל מי מקדושים נפנה אם לדעת התשב"ץ או לדעת הלבוש ז"ל להיות שכל אחד טעמו ונימוקו עמו. דלדעת התשב"ץ דתלי טעמא משום משפט גיהנם מסתבר טעמיה דיעשה בסוף י"ב חדש וכן דעת הלבוש דתלי טעמא משום דריע מזליה מסתבר טעמיה דיעשה באותו חדש דוקא:
והנה הגאון חת"ס בא"ח סי' יד' נשאל על ענין זה ודעת השואל לומר דמי שמתו אבותיו בכ"ט אדר רא' ינהג יא"צ בכ"ט שבט דכיון דכלו להמת יב"ח נגמר דינו וממילא היא"צ ביום שכלו יב"ח. והשיב על זה ממ"ש מהר"י מינץ סי' ט' בסוף התשובה דלענין יא"צ דעת מהרי"ו להתענות בשני והוא ז"ל כתב שלא ידע מתחלה דעת מהרי"ו והיה מורה ובא להתענות בראשון דכיון ששלמו למת יב"ח. וכי מפני שנת עיבור השנה יהיה זה נתון בדין חדש יותר לעות אדם בריבו ה' לא ראה אלא יא"צ שלו ברא' וכן לעולם ואי משום אקדומי פרענותא לא מקדימינן הכא משום כיון דמשום כפרה ותשובה הוא לא שייך אקדומי פרענותא. ומ"מ עכשיו שראה דברי מהרי"ו הוא אומר לשואלים יש פלוגתא בזה והם יבררו כרצונם ע"כ. ופירש החת"ס דבריו ז"ל דכוונתו היא דאין זה אלא מאדר לאדר אם מת באדר פשוטה יהיה היא"צ לעולם באדר הראשון דאיכא עכ"פ שם אדר עליו וע"ז שייך לא יעות אדם בריבו שלא לדחות עד אדר השני אבל להמיר אדר בשבט בשינוי שמא לא עלתה על דעתו ולכן זה ברור דאותו שמתו אבותיו כ"ט אדר בשנה מעוברת היא"צ שלו בכ"ט אדר בשנה פשוטה בלי פיקפוק כלל ע"כ: לא זכר ש"ר מ"ש התשב"ץ ופירש דבריו הרב"י דיתענה לסוף יב"ח דוקא אף להמיר אדר בשבט. ונראה דס"ל להגאון חת"ס ז"ל דגם התשב"ץ בשיטת מהר"י מינץ ז"ל אמרה דדוקא מאדר לאדר דאיכא עכ"פ שם אדר עליו אבל לא מאדר לשבט וכן נראה מתשובת הרב נחלת יעקב הבי"ד השד"ח מע' אבילות אות צ"ב שכתב ג"כ כהחת"ס דאם מת בט"ו אלול שנה פשוטה ואחריה מעוברת יתענה בט"ו אלול שהוא יום המיתה. ושאני נדון התשב"ץ דהיה בחדש אדר ע"כ הרי דמוקי ההיא דהתשב"ץ כמ"ש החת"ס: אך מ"מ לא נמלטנו מהקושייא לפי מה שמפרש הרב"י דברי התשב"ץ דטעמו משום דאמרינן משפט רשעי יש' בגיהנם יב"ח ולא אמרו שנה דשמעינן שפיר בהדייא ודעת התשב"ץ אף להמיר אדר בשבט קאמר מר. מתניתין אתייא לסיועיה בפרק השואל משנה ח' דקתני המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה למשכיר ע"כ והכא נמי דכוותה לחדשים אמרו ולא אמרו שנה עיין בהגמ"ר לענין הנקת תינוק כ"ד חדש. וא"כ הגם דאיכא למימר דהחת"ס ז"ל מתרץ דעת התשב"ץ דלא מיירי אלא מאדר לאדר מ"מ פירוש הרב"י עומד לנגדו. ועוד קשה לי על מה שטען החת"ס ז"ל על מ"ש הגאון מהר"י מינץ ז"ל דקאמר וכן לעולם וז"ל שפי' לעולם כשיארע יא"צ של זה בעיבור יתענה בראשון מטעם דנ"ל שלא לעות בריבו וצריך להסביר עפ"י המקובל כשם שמשפט רשעים בגיהנם יב"ח כן כל הצדיקים הזוכים לחזות בנועם ה' מ"מ משתנה ומתעלה ממדרגה למדרגה, למעלה מהרא' ויושב גם שם יב"ח ושוב ביא"צ מעיינין בדינו ומתעלה וכן לעולם ע"כ כתב הגאון וכן לעולם לא יעותו בריבו שלא להעלותו למקום משכן כבודו מפני עיבור החדש כן צריך לומר. ועתה אני שואל ובא משפטי רשעים בגיהנם יב"ח לבנה שהם שנ"ד יום בשנה כסדרן. א"כ אם מת בשנת העיבור באדר יהיה לשנה האחרון היא"צ שלו בשבט בכלות שנ"ד ימי השנה וכן בשתי שנים שאחר העיבור ובעיבור שאחר זה יהיה יא"צ שלו בכסלו שכלו לו שנ"ד יום מן שבט שעבר. וכן על זה הדרך לעולם חוזר לאחוריו ומי ראה כזאת ומי שמע כאלה ע"כ. ובהורמנתיה דמר לדעתי קלה כמות שהיא אין כאן קושייא. ותברה בצדה. דשאני שנה רא' שהוא נתון בדין שפיר קאמר הגאון מהרי"מ כיון ששלמו לו יב"ח למה יהיה נתון בדין חדש העיבור יותר לעות אדם בריבו ה' לא ראה. משא"כ בשאר שנים שניצול מן הדין יזכה לחזות בנועם ה' אעג"ב שהוא מתעלה למדרגה אחרת ומעייני בדיניה ביא"צ לאור באור החיים ולולי פירושו ז"ל הייתי אומר דדעת הגאון מהרי"מ ז"ל דסל"מ כהתשב"ץ בחדא דלענין שנה רא' סבר כהתשב"ץ דתלייא בי"ב חדש כמשפט רשעים בגיהנם. ואפילו ישתנה שם החדש מחדש לחדש. ופליג עליה בשאר שנים דפסק כר"י דהעיקר הוא אדר רא' וכמ"ש התה"ד שהביא ב"י שם וזהו דקאמר וכן לעולם דר"ל דלעולם יעשה היא"צ באדר רא' ודעת מהרי"ו שהביא מיירי בשאר שנים ודו"ק עיין ב"י סי' תקס"ח: והפ"ת בסי' תקס"ח א"ח סק"ז כתב משם הרב גבעת שאול סי' ע"ג במת אביו בשנת העיבור בער"ח אדר שני שהוא כ"ט לאדר רא'. יתענה בשנה פשוטה בכ"ט באדר ולא בכ"ט שבט ע"כ וכ"כ ביו"ד סי' ת"ב סק"ו. ולכאורה נראה דמיירי ג"כ בשנה רא' אבל כד מעיינת שפיר נראה דלא מיירי אלא בשאר שנים והעד על זה ממה שהביא ראיה מדברי הב"ח יו"ד סי' ק"ב שכ' על מ"ש בספר חסידים סי' תש"ב וז"ל לאחד היה מת אביו באדר ה והיה מתענה באותו יום שמת אביו ובשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק עכ"ל. וכתב הב"ח דאישתימטתיה לאותו חסיד הא דאיתא בפ"ק דר"ה דף טו' דקמיבעייא ליה היתה שנה מעוברת מהו. פירש"י אימתי כ"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הרא' שהוא במקום שבט. ופשטינן הלך אחר רוב שנים מי ששמו שבט. אלמא דאין ספק באדר הרא' דפשיטא שאינו שבט. והכי נקטינן דא"צ להתענות אלא באדר עכ"ל. דנראה מזה דדעת הגב"ש ז"ל דאתא לאפוקי דלא נימא דאדר רא' הוא במקום שבט כמו שנסתפק בספר חסידים והדין נותן שיתענה בשבט בשנה פשוטה לזה קאמר דלא היא דלפי ש"ס דר"ה אין להסתפק בזה ויתענה באדר ולא בשבט אבל לענין שנה רא' לא מיירי בה כל"ל: וחמות'י ראיתי אור להרב ויאמר יצחק ז"ל בילקו"ד ליו"ד הלכות אבלות שכ' מי שמת אביו או אמו בשנה מעוברת באדר הרא' נראה דצריך להתענות בשנה פשוטה באדר ולא בשבט אעפ"י שהוא תשלום י"ב חדש, וראיה ממ"ש מרן באו"ח סי' נה' סי' דמי שנולד בכ"ט לאדר רא' משנה מעוברת ושנת י"ג היא שנה פשוטה דאינו נעשה בר מצוה עד כ"ט לאדר ולא בכ"ט בשבט ע"כ. ונראה דאישתימטתיה מ"ש ב"י ביו"ד על דברי התשב"ץ הנ"ל דאילו עיני"ק שלטו שם לא היה כותב כן. דבאמת אחר נשיקת עפרות זהב לו לא דמיין אהדדי דשאני ההיא דב"מ כמבואר בב"י א"ח סי' נ"ה שכתב על דברי האגור שממנו מקור דין זה. דנראה ללמוד כן מש"ס דערכין דף ל"א דאם מכר בית חומר בט"ו לאדר הרא' דלא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה. דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה וכן לענין בכור שמוזהר להקריבו תוך שנתו. דכתיב תאכלנו שנה בשנה עיי"ש בש"ס ומזה יליף להשלמת י"ג שנה לבר מצוה. וכמ"ש בהגהמ"ר סוף פרק החולץ אות קט"ז דאין קטן מצטרף לדבר שבקדושה עד שיהא בן י"ג וחדש העיבור בכלל. וכדאמרינן בירוש' דחזרת בתולים תוך ג"ש לבתולים. ואיסור סימנין תליא בעיבור שנה. דכתיב לאל גומר עלי. וא"כ כי היכי דליכא למימר בבתי ערי חומר ובכור. דאותו של ט"ו באדר ראשון משלים שנה לט"ו בשבט. ה"נ לענין השלמת י"ג שנה אותו שנולד בכ"ט לאדר לא אמרינן דמשלים שנה בכ"ט לשבט. אלא צריך להמתין עד כ"ט באדר עכ"ל דר"ל כמו דבבתי ערי חומר ובכור דכתיב בהו שנה אמרינן חדש העיבור בכלל, כן לענין השלמת י"ג שנה כיון דדרשינן לאל גומר עלי דאיחור סימנין תליא בעיבור שנה. הוי כאלו נאמר בו שנה בהדיא. ולהכי אמרינן ביה ג"כ חדש העיבור בכלל. אשר לא כן במשפט רשעים בגיהנם דלא אמרו רק י"ב חדש, וא"כ אין חדש העיבור בכלל. וכמ"ש בב"י יו"ד סי' ת"ג שפירש דברי התשב"ץ עפ"י שיטה זו דערכין:
וזולת מ"ש לעיל לחזק דברי ב"י מש"ס דפרק השואל המשכיר בית וכו' לחדשים נתעברה למשכיר וכו' עוד ראיה לדברי קודשו ממ"ש בהגהות מרדכי שם הגהה מרבי יצחק בן הקדוש חיים זצ"ל שנשאל על אודות מניקה אם צריכה להמתין חדש העיבור מלבד כ"ד חדשים או לא. והשיב שצריכה להמתין גם חדש העיבור כן פסק רבינו מאיר אחר שמצינו בפרק מי שאחזו כמה היא מניקתו שתי שנים ולא הזכיר כ"ד חדשים צריכה להמתין שתי שנים שלימות ע"כ ועיי"ש. ובהגהות מיימוני פי"א מה"ג כתב מדתלו רבנן בחדשים ולא אמרו שתי שנים (הוא בברייתא בפ' אעפ"י דף ס' ת"ר מיניקת וכו' לא תינשא ולא תתארס עד כ"ד חדש וכו') ש"מ חדש העיבור סליק למנין כד"ח ע"כ. ועיין בב"י אה"ע סי' י"ג ובש"ע שפסק כהגה"מ ועיין בט"ז משם התה"ד שיישב דעת מור"ם ז"ל שהביא הגהמ"ר בפירוש שתי הלשונות דבגיטין קתני שתי שנים. ובכתובות כתיב כ"ד חדש וכו' כיעו"ש. איך שיהיה ממוצא דבר אתה למד למר כדאת"ל ולמר כדאת"ל, דהיכא דתלו חכמים ז"ל בלשון שנה חדש העיבור בכלל והיכא דתלו בלשון חדש אין חדש העיבור בכלל ועיין עוד כענין זה בטור יו"ד סי' שצ"א שכתב וז"ל תניא על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר ל'. על אביו ועל אמו לאחר יב"ח ואף אם השנה מעוברת מותר לאחר יב"ח ע"כ. וכתב הבר"י שכ"כ הרא"ש בפרק אלו מגלחין בשם הראבי"ה וש"פ ודייק לה מדקתני י"ב חדש ולא קתני שנה ע"כ:
ומעתה עפ"י הדברים האלה מסתבר טעמיה דהתשב"ץ ז"ל דיתענה בתשלום י"ב חדש העיבור בכלל אך באשר כמה פוסקים ז"ל פשיטא להו דיתענה באותו חדש שמתו בו אף אם הוא י"ג חדש. על כן זחלתי ואירא לחוות דעי היפך דעתם הקדושה ח"ו. ועל כן אמרתי אם אפשר להתענות בתשלום י"ב חדש כדעת התשב"ץ. וגם בחדש שמתו בו כשאר פוסקים בודאי טובים השנים אשר יש שכר טוב בעמלם. ואם יקשה עליו להתענות בשניהם. מצוה בפשר דבר. והוא דהנה מצינו ראינו שני טעמים למנהג היא"צ. אחד עפ"י אותה אגדה דמס' רבתי פ"ב בעובדא דרבי עקיבא דפגע בההוא גברא מיתא וכו'. שע"י הקדיש או ברכו שאומר הבן בבית הכנסת בציבור מציל את אביו מן הדין של גיהנם. ואף ששלמו לו י"ב חדש שהוא משפט רשעים בגיהנם מ"מ ע"י הקדיש וברכו שאומר הבן להעלותו ולהכניסו בג"ע אחר שקבל דינו. וזה צריך להיות ביום תשלום י"ב חדש. וכן כתב רבינו מוהרח"ו ז"ל בשער הכוונות בשער הקדיש וז"ל שמעתי ממורי ז"ל שטוב לומר קדיש יתום על מיתת או"א כל השנה כולה אפילו בשבתות וי"ט לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינה של גיהנם לבד. כי הנה עוד יש בו תועלת אחת והוא להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה. וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאומרו. ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בשלש תפלות ע"כ. ומ"ש שהיה אומר קדיש בכל שנה שמת בו אביו היינו כפי מ"ש לעיל משם החת"ס ז"ל שבכל יא"צ כל הצדיקים הזוכים לחזות בנועם ה'. מתעלים ממדרגה למדרגה למעלה מהראשונה ואז מעיינין בדיניה וצריך עזר וסיוע מלמטה. ולכן הבן אומר קדיש להועיל לו להעלותו למדרגה אחרת", ויש עוד טעם אחר כמ"ש הלבוש סי' ק"ב שהוא משום הסכנה שהדין מתוח כנגד אביו או אמו באותו חדש וריע מזלו לכך צריך להתענות ולעשות תשובה ויתכפר לו. וכן כתב בספר חסידים סי' רל"א ורל"ב עיי"ש. והנפקא מינה בין שני טעמים הללו הוא אם יהיה השנה מעוברת ששלמו י"ב חדש קודם אותו חדש שמתו בו. דלפי טעם הראשון שהוא לתועלת המת צריך להיות בתשלום יב"ח דוקא. ולפי טעם השני שהוא לכפר על החיים צריך להיות דוקא באותו חדש שמתו בו דאז ריע מזליה לכן עתה מהיות טוב בשנה רא' בתשלום י"ב חדש יאמר קדיש וברכו והלימוד והדלקת נר לעילוי נשמה שאז יועיל לנשמת אבותיו. ובחדש שמתו בו יתענה לכפר עליו ונסלח לו ובזה יצאנו כל הדעות. וכן נראה ממ"ש מרן החבי"פ בס' כל נשמת כ"ח ח"א סי' ע"ב שהבי"ד השד"ח שם וה' ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: