שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
יורה דעה · סימן מד
בעת ענה בי חובי. ויד אלוה נגעה בי. שנלקחה מאתי. בתי אחותי יונתי תמתי. כלילת יופי המעלות. רבתי בדעות. הבתולה עישא עם מחיצת נשים צדקניות שהיה מנוחתה. שהיתה כבת שבע עשרה שנה ונסתפקתי אחר דבריו של מעלת ה"ח ה"ש רבי דוד בן כליפא נר"ו. אחר דבר בקודשו אם צריך לעשות לה לימוד לעילוי נשמתה בפקידת השבוע והחדש וכו' כנהוג. ויהי כמשיב. כי זה מנהג פשוט בכל המקומות אשר ראו עיני שאין מתפללים בבית האבל ולא עושים שום פקידה ככל מי שמת פחות מבן עשרים שנה. וטעמם ונימוקם עמם. שאין ב"ד של מעלה מענישים פחות מבן עשרים. כדאיתא בפ' ר"ע דף פ"ט שאמר יצחק אבינו ע"ה ליום הדין לע"ל דל עשרין דלא עשרין שנה דלא ענשת עלייהו וכו' וכיון שאין עליו דין של מעלה אין צריך לסייעתא דלתתא:
ופניתי אני לתור ולחפש בספרי דרבנן הפוסקים ז"ל ולראות אם יש לסמוך על אגדה זו שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים. בכל עון ובכל חטאת וראיתי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפ' ארבע מיתות במשנת הבא על הזכור וכו' שביאר שם כמה ענינים מדיני ערית וכתב שם וז"ל אבל מפי השמועה למדנו שהקב"ה לא יעניש החייב כרת. אלא אחר עשרים שנה ואין הפרש בזה בין זכרים לנקבות עכ"ל, וכן כתב הרב"י ז"ל ביו"ד סי' רס"ה על מ"ש רבינו הטור שם אם היו אחרים עומדים בשעת מילה אצל אבי הבן אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמע"ט. וכ"כ משם הרד"א ז"ל וכתב על זה מה שסדרם על זה הסדר שהזכיר מע"ט אחר החופה אעפ"י שהוא חייב במצות משהוא בן י"ג. מ"מ אינו בן עונשים עד עשרים. וכבר היה בן י"ח לחופה ע"כ. וכן בתו"ס שלהי מ"ק דף מ"ח ד"ה מת בחמשים וכו' שהביאו הירו"ש דפ"ב דביכורים דקאמר בהדייא דל עשרים דלא איענש עליהם וכו' עיי"ש. הרי הורו המורי"ם דכל בית ישראל נשען עליהם להוראה כאגדה זו דפ' ר"ע שאין מענישין בב"ד ש"מ פחות מבן עשרים אף לענין כרת. ועיין בהרא"ם ז"ל פ' חיי שרה שכתב בת מאה כבת עשרים וכו' שהרי אינה בת עונשין שאין ב"ד ש"מ מענישין אלא מ"כ שנה ולמעלה והביא ראיה ממאי דאיתא במדרש במדב"ר אמ"ר ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד ש"מ אין עונשין אלא מבן כ' שנה ולמעלה, וב"ד של מטה מבן י"ג ולמעלה וכו' והא דכתב רש"י ז"ל גבי וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה משהגיע לכלל עונשין דהיינו מבן י"ג שנה ויום אחד ולמעלה וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מ"ה ביאה כל אשה אסורה מן העריות אם היתה מבת ג' שנים ויום א' ולמעלה. גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות. וסתם גדול הוא משיגיע לכלל עונשן כדכתב בפ"ב מ'ה אישות. י"ל שחייב כרת דקאמר היינו לחייבו בב"ד של מטה מלקות. דכל חייבי כריתות לוקין ונפטרין מידי כריתתן. אם היה בעדים והתראה והיו מחייבי כריתות ע"כ ועיי"ש:
וחזון הרביתי להרב ח"צ ז"ל בתשובה סי' מ"ט שהרבה להשיב על דברי הרא"ם ז"ל ממ"ש הרמב"ם ז"ל ריש הלכות מילה וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל הרי הוא מבטל מ"ע אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד וכן הראב"ד שהשיג עליו וכתב דכל יום עומד באיסור כרת, תרוייהו ס"ל דמשהגדיל הרי הוא בן והסמך שסמכו עליו מפרק ר"ע דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו דברי אגדה הם. ואין משיבין מן האגדה עיי"ש עוד. ואף שאיני כדאי להשיב על דברי קדשו מ"מ האמת ניתן ליאמר דאישתמטתיה להרב ז"ל דברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שכתבתי לעיל. בכללא רבא שהניח לנו שהקב"ה לא יעניש החייב כרת אלא אחר עשרים שנה וכו'. ואם כן כוונת הרמב"ם שכתב בה' מילה משיגדל וכו' קאי בגדלות שמעשרים שנה ולמעלה וכן הקשה הרב מהר"ץ חיות ז"ל בחידושיו למס' שבת שם אהא דכתב הח"צ ז"ל שהם דברי אגדה ואין למידין הימינה הרי הרמב"ם בפיה"מ הנז' תקעה ליתד נאמן בהוראה ע"כ:
אלא שמ"מ חזר הרב ח"צ ז"ל בסוף דבריו וכתב שאפשר לפרש האגדה דף ר"ע שאין הכוונה לומר דלא מענשת עלייהו כלל אלא לומר דלפעמים אשכחן דלא מענשת עלייהו בב"ד ש"מ כדאשכחן בדור המדבר וכיון שכן אף יצחק ביקש בתפלתו לעת"ל שיעשה כן. ואף את"ל דתלמוד מדור המדבר לגמרי. היינו לענין עונש העוה"ז אבל לעוה"ב יש עליו עונש כרת כמו זקן בן שמונים שנה שאכל את החלב שאי אפשר לקיים בו כרת אלא לעוה"ב בעונש גיהנם. או עכ"פ אם יתחייב כרת מבן י"ג ממתין לו הקב"ה עד אחר עשרים אם ישוב ואם לא ישוב אז יכריתינו על העון אשר חטא בו בהיותיו פחות מבן כ' ע"כ:
והרב נוב"י במה"ת ביו"ד סי' קס"ד כתב על זה כדרך השנית שכתב הח"צ ז"ל וז"ל ולדעתי הכוונה שבעוה"ז אין הקב"ה עונשו בחייו קודם עשרים שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת. בשכבר יודע שהיא עבירה. צריך לסבול כפי מעשיו. וההיא דפרק ר"ע שיצחק קאמר דל עשרים וכו' לא קשייא. כי לא עם המתים יתווכח אז הקב"ה רק עם החיים יתווכח. וכן מוכח מתשובתו של א"א ימחו על קדושת שמך. ופירש"י שיתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברים על דבריך עכ"ל רש"י. ואטו כשנעשה דין במתים לאחר מיתה מתקדש שמו בעולם הלא אין דבר זה גלוי בעוה"ז. וכיון שעם החיים יתווכח שפיר קאמר יצחק דל עשרים דלא ענשת עלייהו ע"כ וכשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי תמיהני על דברי ק"ו, דקאמר מר כי לא עם המתים יתווכח רק עם החיים. והלא אימת קאמר יצחק אבינו ע"ה טענה זו הלא הוא ביום הדין. ואימת הוי הלא ליום התחייה ונמצא שהקב"ה מתווכח עם כל העומדים ליום הדין החיים והמתים כי גם עם המתים יתווכח אם יזכו לחיי העוה"ב כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול עיי"ש, ועל כולם טוען יצחק דל עשרין דלא ענשת עלייהו ודוחק לומר שיהיה דין החיים חלוק מדין המתים. ואי משום קדוש השם. אין לך מקום בעולם שיתקדש שמו יתברך גדול מאותה שעה שיהיה קיבוץ קהל רב. באופן דשותיה דמר לא ידענא ואין מקום לדברי קדשו אלא אם יפרש שלעת"ל שיאמר יצחק כן אינו ביום הדין הגדול וזה לא אשכחן:
גם הגאון חת"ס ביו"ד סי' קנ"ה תפס לו דרך קרוב לדרך הראשונה שכתב הח"צ ז"ל וז"ל ולפענ"ד כי לא נאמרו שיעורים הללו במדרשות שבני כ' נעשו בני עונשים למעלה אלא בעונשים על חטאים המחודשים לשעה כגון עונשי דור המדבר וכו'. אבל עונשי התורה אין שום חילוק כי שיעורים הלכה למ"מ בין למלקות בין לקרבן. ובן י"ג שהביא שתי שערות שוה לכל עונשים שבתורה ואין צורך לפנים עכ"ל. וכ"כ הרב עין זוכר מ"ע הבי"ת אות ל"ד משם הרב החסיד תו"ס דרבנן אות ע"ו שכ' משם הרב חוות יאיר, דהא דאין מענישין בשמים פחות מבן כ' שנה היינו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אזהרה כלל. ואתי מסברא דאסיר בזה אמרו אין ב"ד ש"מ מענישין עד כ' אבל מידי דמפורש בתורה קלות וחמורות וכו' ב"ד ש"מ וב"ד של מטה שוין ומענישין מבן י"ג דאלת"ה היכי חייבה תורה חטאת למי שאינו בן כ' וכו' ע"כ והוא קרוב למ"ש החת"ס הנז'. והרב עין זוכר ז"ל כתב על זה שאין דבריו מחוורין דודאי מ"ש אין ב"ד של מעלה מענישין עד בן כ' הוא כולל לכל העונשים. ואשתימטתיה ירו"ש פ"ב דביכורים ימי שנותינו ע' שנה צא מהם כ' שאין ב"ד ש"מ עונשין וכורתין נמצאת אומר המת בחמשים מת בהכרת והרי בהדייא דאין עונשין וכורתין עד בן כ' והכי נמי מסתברא. וכן מוכח מדברי הראשונים והמפרשים. ומה שהכריח דבן י"ג איך חייב חטאת. זו קושית מהר"ל מפראג ז"ל ופריק לה מוהר"ר חכם צב"י ז"ל סי' מ"ט וכו' ע"כ. הרי לפנינו ראיה ברורה מהירו"ש הנז' שאין שום חילוק בדבר דלעולם ב"ד של מעלה אין מענישין פחות מבן כ' בין שיהיה חטא מחודש או דאתי מסברא או מפורש בהדייא בתורה באזהרה וכרת ונמצאת אתה אומר דילפינן לה מדור המדבר לגמרי כפירוש רש"י בפ' ר"ע שם:
וזולת מ"ש הרב עין זוכר בשם הרב חוות יאיר ז"ל עוד זאת לו בהשמטות דף קל"ו עמוד ג' בתשובת הרב דוד אופנהיים ז"ל שכתב משם הרב מוהר"ר גרשון ז"ל בענין שני מתים שקברום ושכחו בכל אחד להלביש מלבוש א' מתכריכין של מת, והא' היה קטן בן שתים ושלש שנים והמת הב' היה גדול יותר מבן כ' שנה. וצווה לפתוח קבר הקטן ולהלבישו ממה שחסר אבל לא לפתוח קבר הגדול רק לבקש מחילה על קברו ואמר מילתא בטעמא דאיסור פתיחת הקבר הוא משום חרדת הדין כמ"ש בב"י סי' שס"ד. והנה בגדול יש עליו. אימת הדין ויחרד. משא"כ בקטן פחות מבן כ' שאינו בר עונשין. ומור"א לא יעלה על ראשו מאימת הדין. והקשה עליו מג"מ ערוכה דב"ב דף קנ"ה ע"א איתמר מאימתי קטן מוכר בנכסי אביו רבא אר"נ בן י"ח שנה. ור"ח בר חיננא אר"נ בן כ' עשרים שנה. מתיב ר"ז מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת. ובאו בני משפחתו. וערערו לאמר קטן היה בשעת מיתה' ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו. אמ"ל אי אתם רשאים לנוולו. ועוד סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה בשלמא למ"ד בן י"ח שנה היינו דקאתו וא"ל וא"ל מהו לבודקי. אא"א מבן עשרים כי בדקי ליה מאי הוה. והא תנן בן עשרים שלא הביא ב' שערות יביא ראייה שהוא בן כ' וכו' עכ"ל ויש להקשות אמאי לא מקשי הש"ס הכי בשלמא למ"ד מבן י"ח היינו דקאמר ר"ע אין אתם רשאים לנוולו ולא קאמר הש"ס שאסור משום חרדת הדין. שהרי אינו בר עונשים למעלה שהוא פחות מבן כ'. משא"כ אי הוי בר עשרים א"כ למה אמר ר"ע שאסור לפתוח הקבר ולבודקו משום שאין רשאים לנוולו. תיפוק ליה שאסור משום חרדת המת מאימת הדין. אלא ע"כ שאין לחלק מפחות מבן כ' ליותר מבן כ' ושניהם במחתא חדא מחתינהו עכ"ל:
ולי אני ההדיוט אחר נשיקת עפרות זהב לו אין שום הכרח מזה. משום דרבי עקיבא רבותא טפי נקט דחרדת הדין אין מרגיש בה אלא המת בלבד ולא החיים משא"כ הניוול הוא ביזיון גם לחיים. ולהכי נקט אין רשאים. ולא שאסור משום חרדת הדין. וכדאיתא בפרק נגמר הדין דף מ"ו. איבעיא להו קבורה משום ביזיונא הוא או משום כפרה הוא. למאי נפקא מינה דקאמר לא בעינא דליקברוה לההוא גברא. אי אמרת משום בזיונא. לאו כל כמיניה. ואי אמרת משום כפרה הוא הא אמר לא בעינא כפרה מאי וכו' ופירש"י משום בזיונא הוא שלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ונבקע. לאו כל כמיניה. דבזיון הוא לקרוביו ע"כ והיא בעייא דלא איפשטא וכתב הרמב"ן ז"ל בתה"א דף ל"ח ע"א הלכך קוברין אותו דספק איסורא הוא אפילו בעו יורשין נמי דלא ליקברוה מוציאין מהם בעל כרחן וכו' דבזיונא דכולהו חיי קאמרינן. ולא משום בני משפחה בלחוד ע"כ. וכ"כ רבינו הטור סי' שמ"ח עיי"ש. הרי מוכח בהדייא שהניוול הוא ביזיון למתים ולחיים. אבל באמת בחרדת הדין יש חילוק בין פחות מבן כ' ליותר מבן כ' וכמ"ש משם מוהר"ג ז"ל. וכ"כ הנובי"ת סי' קס"ד ביו"ד שהניוול נוגע גם לחיים שרואין סוף האדם להתנוול כזה וכו' עיי"ש. ואתי שפיר דברי עקיבא דאמר להו אין רשאים לנוולו רבותא נקט:
נמצינו למדין מתורתן של ראשונים תלמודא דידן ותלמוד ירושלמי ומדרש רבה והרמב"ם והרא"ם והרב"י ז"ל דפחות מבן כ' אין עליו דין של מעלה ואם מת בו בפרק אין מענישין אותו על מעשים אשר לא יעשו. וא"כ אינו צריך לא אמירת קדיש כל י"ב חדש וכ"ש שאין צריך לימוד לעילוי נשמתו למתק הדין מעליו דבלא"ה אין עליו דין. וטרחא בכדי לא מטריחינן. לאקהויי אקהתא קהל עם. דמהאי טעמא איתא בפוסקים ז"ל שלא נהגו לומר קדיש בשבתות וימים טובים על המתים כיון שאין עליהם דין של גיהנם בו ביום. ואף שרבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות שער וי"ו ענין כוונת הקדיש. דחה דבריהם וכתב לומר קדיש גם בשבת ויו"ט. היינו משום דביאר הטעם וז"ל מוהרח"ו ז"ל שם. שמעתי ממוז"ל שטוב לומר הקדיש על מיתת או"א כל השנה כולה אפילו בשבתות וי"ט לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון מעם. שמועיל הקדיש להציל נפש המת מדינה ש"ג לבד. כי הנה עוד יש בו תועלת אחר. והוא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה. וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאמרו עכ"ל. הרי שו"ר לפניך שאילו היה טעם הקדיש רק להציל מדש"ג לחוד לא היה ראוי לאומרו בשבת וי"ט כיון שאין בהם שליטת דין ש"ג. ומינה נלמוד למי שמת פחות מבן כ' שאין עליו דין של מעלה שאינו צריך לא לקדיש ולא ללימוד בפקידת השבוע והחדש וכו':
והגם שרבני אשכנז החכם צבי. והנוב"י והחת"ס ז"ל כתבו שאין למידין מאותה אגדה דפ' ר"ע ויצאו לחלק מר כדאית ליה. ומר כדאית ליה. כמש"ל מ"מ שערי תשוב"ה לא ננעלו בפניהם. כאשר כתבנו בעניותין ומה גם דאינהו בדידהו ז"ל לא פסיקא להו מילתא דהוי בר עונשין מ"מ. אלא משום שנדחקו לומר דאיך תסברא שלא יהיה שום עונש על האדם קודם עשרים שנה. ונמצא עולם הפקר וירצח את רעהו כשלא יהיו שם עדים. וינאף ויעשה כל תועבות השם. כמ"ש הנוב"י ז"ל. וכ"כ מזה הגאון ח"ץ ז"ל. ואי משום זה הדחק יש תשובה ממ"ש הח"צ ז"ל בדרך הג' שחילק בזה: וכתב וז"ל או דאף שיתחייב כרת פחות מבן כ' הקב"ה ממתין לו עד אחר עשרים ואם אז ישוב לא יכרתינו ואם לא ישוב אז יכריתינו על העון אשר חטא בו בהיותו פחות מבן כ' ע"כ. דנמצא כל האדם מור"א יעלה על ראשו מיראת העונש גם בפחות מבן כ' דאי אפשר לומר ונקה. על החטאים אשר עשה קודם עשרים אם לא ישוב.
ולדעתי הקלושה אפשר לומר דזה כוונת החכם ע"ה שמח בחור בילדותך וכו' ואמרו במס' שבת דף ס"ג עד כאן דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי יצה"ט והכוונה שאומר היצה"ר אל האדם שמח בחור בזמן ילדותך שהוא פחות מבן עשרים. ואל תדאג מן הפורענות. שהרי ויטבך לבך באחריתך. שר"ל אין צריך לומר שאין עליך עונש של כולם קודם עשרים. אלא אפילו אחר העשרים אי אתה נענש עליהם. מפני שאותה שעה שחטאת אינך בר עונשים. אבל היצה"ט משיב על זה ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט וכו' ר"ל על כל אלה שחטאת אף בזמן היותך פחות מבן כ' יביאך האלקים דייקא בב"ד ש"מ במשפט, אם לא תשוב עליהם ודו"ק:
ונמצאת אתה אומר שאם מת קודם עשרים אין מענישין אותו בב"ד של מעלה. רק אם נשאר בחיים והוא עודנו עומד ברשעתו, אז יענש על הכל ויפקד עליו ראשון ראשון. ומעתה אין מכריחינו בשום צד לומר עליו קדיש והשכבה למתק הדין מעליו כי אין עליו דין של כלום. ונפקא מינה לענין דינא במקום שאומרים קדיש אחד אחד מצו למדחי לזה שאין לו חלק בקדישים עיין בא"ח סי' קל"ב סק"ה אך חוששני ממ"ש הנובי"ת שם וז"ל ועוד גם אם יהבינן להו שגם אחר מיתה אין עונש. אבל קבלת שכר על המצות ודאי יש ועבירות שבידו מונעין הטוב ממנו ומנכין משכרו עכ"ל. והיא מילתא עמיקתא יורדת אל חדרי בטן. ומשום הכי יש לו תועלת גדולה בקדיש לסייעו לעלות אל מדרגתו הראויה לו. ולסלק המונע מעליו וכמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוונות שכתבנו לעיל שהקדיש יש בו תועלת להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה:
אחר זאת האיר ה' את עיני במה שהיה בזכרוני מה שראיתי בזוה"ק פ' וירא דף קי"ח ע"ב וז"ל באשר הוה שם הא אוקמוה דלאו בר עונשא הוא לגבי בי דינא דלעילא. דהא בי דינה דלתתא ענשין מתליסר שנין ולעילא ובי דינא דלעילא מעשרין שנין ולהלאה ואעג"ב דחייבא הוה לאו בר עונשא איהו והא אוקמוה וכו' א"ר אלעזר אי הכי מאן דאסתלק מעלמא עד לא מטון יומוי לעשרין שנין מאן אתר אתענש. בגין דהא מתליסר שנין ולתתא לאו בר עונשא איהו אלא בחטאוי דאבוי. אבל מתליסר שנין ולעילא מהו. א"ל קב"ה חס עליה דלימות זכאי ולא לימות חייב דיתענש בההוא עלמא ואוקמוה. א"ל אי חייבא הוא ולא מטון יומוי לעשרין שנין מהו. כיון דאסתלק מעלמא במאי הוא עונשיה. א"ל בדא אתקיים ויש נספה בלא משפט דכד עונשא נחית לעלמא איהו אערע בלא כוונה לעילא ותתא בההוא מחבלא ויתענש כד לא אשגחו עליה לעילא ועליה כתיב עונותיו ילכדנו את הרשע את לאסגאה מאן דלא מטון יומוי לאתענשא, עונותיו ילכדנו את הרשע. ולא בי דינא דלעילא ובחבלי חטאתו יתמך ולא בי דינא דלתתא. בגין כך כתיב כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם עכ"ל. וכן הוא בתיקונים סוף תיקון ארבעים עיי"ש. ונמצאו דברי הזוה"ק מסכימים לדברי אגדה דכר"ע הנ"ז וגודר פרצות הוא פרצתינו ויש תקוה לאחריתנו אמן ע"ה מסעוד הכהן ס"ט.