אור ברסלב
שות פרחי כהונה יורה דעה › סימן כח

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

יורה דעה · סימן כח

סימן כז

למעלת החכם המפואר הא"ח נפשנו. עץ פרי עושה פרי למינו. תורה יש כאן יראה יש כאן הן כל הימנו הדר הוא כש"ת רבי יצחק אלמאליח נר"ו יאיר שבעתים ברוב עז ושלום. בעי"ת תלמסאן יע"א:

חכם נהד"ר בקדש. הגיעני לנכון מכתבו הבהיר ובתוכו רצוף פסק דין על מה שנשאל מעכ"ת. בחבית של יין שנסדקה ונעשה בה נקב. ויצא היין דרך שם. ולא היה שם ישראל גדול להציל. ובא גוי אחד מן הפועלים והניח ידו על הנקב ועיכב את היין מלצאת עד בא ישראל בעל החבית. ומעלתו השיב תשובה על ענין זה לדמותו למה שפסק מרן הש"ע סי' קכ"ד סכ"ג. חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק והניח הגוי ידו במקום הנקב כדי שלא יצא היין. כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה. ושמן הנקב ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתיה ע"כ. ומעלתו דן את הדין להתיר כולו בשתיה כיון שהגוי בא להציל. מיקרי מגע גוי שלא בכוונה דשרי בשתיה. וכמ"ש שם סעיף ז' שאם היה איסורו בגלל נכרי שאינו עובד ע"ז שנגע ביין שלנו שלא בכוונה וכו' הרי זה מותר בשתיה ע"כ. וגם הביא כבודו סייעתא לדבריו מ"ש אשל אברהם שם. והפ"ת סק"ו שהתירו בעובדא דכהאי גוונא עיי"ש ע"כ תוד"ק:

וכשאני לעצמי מ"ה אני. אחר המחי"ר. תיוהא קא חזינא בדב"ק. שנראה שלא עיין כל צרכו בעומק הדין של בירור הלכה זו. שהרי שבאת ממילא אתה מוכרע. דכיון שעל דעת ק"ו עלתה לדמות נדון שלפניך למאי דפסיק מרן ז"ל בחבית שנשמט הפקק והניח הגוי ידו וכו' היה לך להתבונן במסקנא דמילתא שפסק. שכל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה וכו'. והיינו טעמא דכיון שהניח הגוי ידו וסתם הנקב. מנע היין מלצאת, והו"ל כנוגע בכולו ואסור. כמ"ש הש"ך בשם הפוסקים. ואעג"ב שהגוי הזה בא להציל והוי מגעו שלא בכוונה עכ"ז אסור בהנאה. כיון שהוא עובד ע"ז כסתם נכרי דמיירי ביה הש"ע. וקיי"ל שאם היה נכרי שאינו עובד ע"ז כנדון שנשאל עליו כבודו: דמסתמא היה ישמעאלי. נחתינן דרגא ובמקום שהיה: אסור בהנאה יהיה מותר בהנאה ואסור בשתיה מיהת: ואיך כבודו דן את הדין שיהיה כולו מותר בשתיה. אתמהא. דהניחא אם היתה החבית יושבת על שוליה דאז שייך שפיר לחלק כדין הש"ע דמיירי בהכי. ומה: שמן הנקב ולמעלה שאסור בהנאה לדין הש"ע דמיירי בגוי עכו"ם. לפי שאילולי שהניח ידו על הנקב. היה יוצא כל היין שמראש החבית עד הנקב. השתא שהוא ישמעאלי נחתינן דרגא. ויהיה מותר בהנאה ואסור בשתיה. ומה שמן הנקב ולמטה שלא היה יוצא אף שלא הניח הגוי ידו על הנקב. ולכך אינו אסור כ"א בשתיה משום ניצוק חבור. השתא יהיה מותר אף לדין הש"ע. אבל השתא דמסתמא מיירי שהיתה מוטלת לארכה כדרך שמגלגלין את החביות. וכשניקבה באמצעיתה. היה יוצא כל היין שבחבית אילו לא הניח הגוי ידו על הנקב. אין לה דמיון ודין הש"ע בחבית שנשמט הפקק וכו'. דהכא כולה כאחד אסור בהנאה אם הוא עוע"ז. או אם הוא ישמעאלי אסורה בשתיה ודין זה דמיא למ"ש רביהט"ו בשם הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל יין שיוצא דרך הנקב. אם הניח הנכרי ידו על פי הנקב ועכב היין מלצאת כל היין שבנוד אסור ע"כ. ופי' הרב"י בתי' אחרון דמ"ש הרא"ש ז"ל אסור היינו דאסור בהנאה דסתם נקב הנאד הוי כאלו הוא בשוליו: ואפילו ניקב באמצע. עשוי לצאת כל היין שבו דרך שם ע"כ. דר"ל שאילולי לא הניח הגוי ידו על הנקב היה: כל היין יוצא. והו"ל כנוגע בכולו. וכ"פ מרן הש"ע שם בסוף סכ"ג בדין מיניקת וכו' והכא נמי דכוותה: ממש. אלא כיון שהוא גוי ישמעאלי אסור בשתיה מיהת.

ברם זאת קא קשיא לי מה שכתב מרן הש"ע ז"ל בדין חבית שנשמט הפקק והניח הגוי ידו וכו'. שהיין שמן הנקב ולמעלה אסור בהנאה. לגבי דידי צריכה תלמוד דמאחר שהגוי בא להציל היין יש הוכחה שלא כוין לנסך. וכמ"ש רביהט"ו גבי מדד היין או התיז צרעה וכן חבית שנסדקה לארכה וכו' שלא נתכוון אלא למלאכתו וא"כ ה"נ שבא להציל לא נתכוון אלא למלאכתו ולמה יאסר בהנאה אמנם מצאתי להרא"ש ז"ל בפ' ר"י דף ס' שהקשה כן וכתב שהראב"ד תירץ דמיירי שהיו שם יהודים עומדים. ואי לאו דכוין לנסך אמאי קדים איהו. וכתב עליו דלא נהירא, דאימור למצוא חן או להשתכר נתכוון ולא אסרינן ליה מספק. ותירץ הוא ז"ל מדנפשיה. דמעיקרא לאו פירכא היא. דאין לנו לדמות הטירדות זו לזו. אלא מה שמצינו בתלמוד שזה נקרא טירדא. והצלת יין דהכא. לאו טירדא כולי האי ולא דמי למדידה ע"כ. ועיין פלפלא חריפתא שם. והנה מצאנו ראינו למרן ז"ל דסל"מ כתי' הראב"ד ז"ל דהצלת יין מיקרי טירדא שלא נתכוון לנסך. וכמ"ש בסעיף כ"ב חבית שנסדקה לארכה וקדם הגוי וחבקה וכו' הרי זה מותר בהנאה. ומבואר בב"י דהיינו טעמא משום דהו"ל מגע נכרי שלא בכוונת ניסוך שהרי להציל היין נתכוון ע"כ. וכ"כ הט"ז בדעת הש"ע, ומעתה הקושיא כדקאי קאי. מאי דעתיה דמרן ז"ל לאוסרו גם בהנאה כיון דטריד להציל. ולכאורה היה נראה לומר דמרן ז"ל סל"מ כתי' הראב"ד דמיירי שהיו שם יהודים עומדים וכו'. וכמ"ש מור"ם שם ודוקא שהיה שם ישראל וכו' דמשמע שלא בא לחלוק עליו אלא לפרש דבריו. מדלא: כתבה בשם וי"א אך כד מעיינת שפיר אינו כן דאשכחן דמרן אינו מודה לחילוק זה שכתב מור"ם שהרי כתב בב"י בענין מדדו בידו דאיפליגו ביה רבוואתא דהרא"ש פסק כת"ק דרבי נתן דמדדו ביד מותר בהנאה. וכ"פ הרשב"א וכ"נ שהוא דעת הראב"ד. ולדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם אם מדדו ביד אסור בהנאה. וסיים כיון דהרי"ף והרמב"ם ורש"י מסכימים לדעה אחת. הכי נקטינן עיי"ש בד"ה ומ"ש בין מדדו בידו וכו' וכ"פ שם בש"ע סעי"ט אם מדדו בקנה דמשמע דדוקא בקנה הוא דמותר בהנאה אבל אם מדדו ביד אסור בהנאה ומור"ם שם בהגה כתב וי"א שאפילו מדדו בידו אינו: אוסר בהנאה ויש להקל במקום הפסד ע"כ. ומעתה דעת לנבון נקל לעמוד על דעת מרן ז"ל בחילוק זה שכתב מור"ם ז"ל ודוקא שהיה שם ישראל וכו' דאתי שפיר דוקא לדעת מור"ם ז"ל דסבר כדעת האומרים אם מדדו ביד מותר בהנאה. אמטו להכי יצא' לו לחלק ולומר. שאם אין שם ישראל להציל מותר בהנאה דלא גרע ממדדו בידו. אכן לדעת מרן ב"י דפסק דמדדו בידו אסור בהנאה. לדידיה ז"ל אין לחלק. דאפילו אין שם ישראל להציל אסור כיון דנגע בידו. וכמ"ש הר"ן ז"ל בדעת הרי"ף שכן נגיעת גופו שהוא בכוונת נוגע אעפ"י שאינה בכוונת ניסוך אוסרת בהנאה עיי"ש. וכן הוא בב"י בהדיא בענין חבית שנשמט הפקק וכו' שכתב על דברי הרשב"א שמחלק דהא דעד ברזא אסור בהנאה היינו דוקא כשהיה שם ישראל וכו' וסיים ונראה דלהרי"ף והרמב"ם דאסרו בהנאה במדדו בידו. אפשר דהכא נמי אפילו שאין שם ישראל שיכול להציל נמי אסרי בהנאה . כיון דנוגע ביין בידו ממש. הרי מבואר יוצא לנו דמרן ז"ל דפסק כשיטת הרי"ף והרמב"ם אינו מודה לחילוק זה שכתב מור"ם. ואין לנו לומר בדעת מרן ז"ל שאסר בהנאה היין שמן הנקב ולמעלה. אעג"ב שהגוי טריד בטירדא דהצלה. היינו טעמא משום דנגע ביין בידו ממש כאמור והוא ברור:

ופליא"ה דעת ממני מ"ש הש"ך ז"ל שם ס"ק ס"ה וז"ל כתב ב"י ואפשר דאפילו להאוסרים מדדו בידו בהנאה. מודו הכא כיון דלא נגע ביין עצמו עכ"ל והביאו הד"מ ע"כ. וחפשתי ולא מצאתי בב"י שכתב כלשון הזה, ואדרבה הרי כתב בהדיא דלהרי"ף והרמב"ם דאסרי מדדו בידו, הכא נמי אעפ"י שבא להציל וכו' אך אחר העיון נראה לומר דנתכוון הש"ך למ"ש הב"י בלישנא בתרא לדעת הרי"ף והרמב"ם וז"ל ואפשר לחלק ביניהם כמ"ש לדעת הרמב"ם במה שהתיר מה שמן הנקב ולמטה בשתיה ע"כ דר"ל דלעיל כתב להקשות על דעת הרמב"ם שהתיר בשתיה מה שמן הנקב ולמטה והו"ל לאוסרו בשתיה משום חבור כמ"ש שם בפי"ב בסמוך דניצוק חבור. וקשיא דידיה אדידיה. ותי' לדעת הרמב"ם דלא דמי. דע"כ לא אמרינן ניצוק חיבור. אלא בניצוק ליין הנאסר מחמת מגע ממש. אבל הכא דלא נאסר יין זה שלמעלה מן הנקב מחמת מגע ממש אלא מפני שאילולי שהניח אצבעו היה יוצא כולו ונמצא כולו כבא מכחו. ועוד דבעבידתיה טריד להציל את היין. אעג"ב דאסרינן ליה משום חומרא דיי"נ. מ"מ לא החמירו בניצוק דידיה וכו' עיי"ש. על זה קאמר הכא אפשר לחלק ביניהם. דלא דמי למדדו בידו. דשאני התם דנגע בידו ממש. משא"כ הכא שלא נגע ביין עצמו. אלא שהניח אצבע ועכב היין מלצאת. ואין כאן אלא כחו, על זה נתכוון הש"ך וכתב שהב"י כתב כן:

אך נראה דנקטינן עיקר כלישנא קמא. מדכתב בש"ע סתם ולא חילק כדעת הראב"ד ,וכן תפסו כל האחרונים ז"ל בפשיטות בדעת מרן ב"י לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל עיין בט"ז ס"ק ל' ול"א, וכ"כ מהרלב"ח ז"ל בתשובה סי' מ"א מעשה ביהודי אחד שרצה לעשות יין מצימוקים ושם אותם בתוך חבית מליאה מים. ובליל שבת היין שבחבית היה נשפך ע"י הרתיחה. וקראו לגויה א' שתנער החבית במקל כדי שלא ישפך. וכתב הרב ז"ל להשיב על זה. והוא כבר נודע מ"ש התוס' בשם רשב"ם פרק רי' דף נ"ח דגוים בזה"ז לאו עוע"ז הם וכו'. ונחבר לזה מ"ש הרשב"ם ז"ל בפי"ג מהמ"א דגוי שאינו עוע"ז כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה. ה"ז מותר בשתיה הרי כשנקח השתי סברות הללו. אפשר להתיר היין בשתייה בנדון שלפנינו. אם נגיעת הגויה ביין דא היתה כ"א ע"י מקל. דאז אפילו אם היתה יודעת בטיב ע"א. כיון שמגעה שלא בכוונת ניסוך. אינה אוסרת כ"א בשתייה. והשתא שאנו מחזיקין אותה שאינה יודעת כסברת הרשב"ם נחתינן דרגא ונתיר היין אף בשתיה. אבל אם נגעה הגויה ביין בידה. אין להתיר בשום פנים בשתיה. דאם היינו מחזיקין אותה ביודעת בטיב ע"ז. היין היה אסור אפילו בהנאה. והשתא נחתינן דרגא ונתיר אותו בהנאה ולא בשתיה ע"כ וכתב הב"ח ז"ל שם ד"ה כתב המרדכי וכו' מ"ש המרלב"ח דדוקא במגעו ע"י ד"א שרי בשתיה. אבל לא בנגע בידו. לא כתב כן אלא לשיטת הרמב"ם דלא התיר בהנאה אלא במדדו בקנה. אבל במדדו בידו אסור אפילו בהנאה. וכן בחביתא דאישתקול ברזא דאידרי נכרי ואנח ידים עילויה. דלרב אלפס ור"ח דפסק הש"ע כוותייהו דמה שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה. א"כ בנכרי בזה"ז מותר בהנאה ואסור בשתיה. אבל לרוב הפוס' דמדדו ביד נמי מותר בהנאה אפי' ביודע בטיב ע"ז. וכן באנח ידיה על הנקב וכו' דבעבידתיה הוא דטריד להציל את היין. השתא נכרי בזה"ז במודד ביד או אנח ידיה עילויה שרי אפילו בשתיה עיי"ש. אשר עפ"י זה פסק מור"ם ז"ל בהגה סי"ט דיש להקל במקום הפסד במדדו בידו. דבמלאכתו הוא עוסק. לשיטת הראב"ד והרשב"א ז"ל דסברי מרנן דמדדו בידו נמי מותר בהנאה. והוא הדין נמי בבא להציל את היין דבעבידתיה טריד ולא כוין ליגע מותר בהנאה. ואם אינו יודע בטיב ע"ז כגון בזה"ז מותר אף בשתיה:

אשר עפ"י האמור זכינו לאורה זו תורה בבירור הלכה זו בדין גוי דטריד בטירדת הצלת יין ונגע בידו דבמחלוקת שנויה, דלדעת מרן ז"ל לא הוי מגעו שלא בכוונה להתירו בהנאה אם הוא עוע"ז. אלא דוקא אם לא נגע בידו. ולדעת מור"ם ז"ל אף אם נגע בידו שרי. ונמצאת אומר דכל הנהו עובדי שכתבו רבני אשכנז ז"ל הלא המה הט"ז סי' קכ"ד ס"ק כ"ד. והיד אפרים בשם הפמ"א. והאשל אברהם. כולהו בשיטת מור"ם ז"ל אזלי. אך אנן בדידן דבשפולי גלימיה דמרן ז"ל נקטינן. לא נפקא לן מהנהו עובדי לענין דינא ולא מידי. וכמ"ש כל האחרונים ז"ל דבדיני יי"נ וסתם יינם שהקיל מורם ז"ל בכמה פרטים. אין לנו אלא דברי מרן ז"ל. עיין ארץ החיים למהר"ח סתהון ז"ל סי' קכ"ד ס"ג בסופו. וכ"כ הרב ויאמי"ץ ביו"ד בדיני סת"י בכמה מקומות:

הרי שו"ר לפניך מ"ש הרב ויאמי"ץ הנז' סי' נ"ה שם עובדא הוה ביהודי שהיה מריק חבית של יין ע"י מיניקת הנק' קאניא"ה, וביני ביני קם מאצל היין כדי לקבל חבית אחרת מיד הכתפים. וכשהפך פניו נתמלא הכלי שהיה מקבל בו היין. והיתה שם משרתת גויה וסגרה הקאניא"ה לבל ילך היין לאיבוד. ובתשובתו ז"ל שקו"ט בענין זה אי מיקרי נגיעת עכו"ם שלא בכוונה ע"י ד"א. ומסקנתו ז"ל לאוסרו בשתיה. ממ"ש מרן הש"ע סעיף כ"ג לאסור בהניח הגוי ידו על המניקת. ומונע היין מלצאת. שהכל היה יוצא ונגרר לולא ידו. דה"נ לולא סתימת הקאניא"ה היה יוצא כל היין. והו"ל כבא מכחה ואסור בשתיה עיי"ש. הרי לך דמיירי הרב ז"ל בנדון זה שהגויה שסתמה את הקאניא"ה באה להציל את היין שלא ילך לאיבוד. והוי מגעה שלא בכוונה שלפי דעת מורם ז"ל מותר אף בשתיה. ואף עפ"י שכתב הש"ך בדין מיניקת הנז' לדידן מותר בהנאה דמשמע דבשתיה מיהת אסור, היינו בענין דמיירי ביה הש"ע שנגע הגוי בכוונה. אבל בכה"ג שבא להציל דהוי מגעו שלא בכוונה לדידהו מותר אף בשתיה. ומדאסר ליה הרב ז"ל בשתיה. נראה דס"ל כדעת מרן ז"ל דבבא להציל ונגע בידו ביין אם הוא ישמעאלי אסור מיהת בשתיה. וכיון שסתמה הקניא"ה ונעצר היין מלצאת הוה כבא מכחה. והוי כאלו נגעה בכל היין שבחבית:

קנצ'י למלי'ן דלפי קוצ"ד בנדון זה דנשאל עליו מעכ"ת לפי דעת מרן ז"ל הוא אסור בשתיה מיהת. ואהימנותא דמר סמיכנא לעיין היטב בשום שכל להבין דבר לאשורו ולעמוד על מקורו. ובצפייתי צפיתי להודיעיני את אשר בלבבך. אם יש מה להשיב הרי אזני עשויה כאפרקסת. ותורה היא וללמוד אני צריך. ויקובל האמת ממי שאמרו. ועיני לשמיא נטלית ינחני במעגלי צדק לכוין לאמיתה של תורה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה