אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן לג

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן לג

סימן לב

שאלה נשאלתי מחכם אחד אשכנזי זה שמו רבי אלעזר הארטמאן שבא למח"ק עי"ת תמושנת יע"א. ונתאכסן בבית הח' הש' רבי דוד בן כליפא נר"ו. ועיני"ק ראו מה שנהגו לעשות בע"ש. ששופתין שתי קדרות ע"ג שתי כירות של אש. אחת. למים חמין לעשות ממנו קאפ"י וטי"י. ואחת של תבשיל דאפינ"א ולפעמים אם יצטמק תבשיל של דאפינ"א שלא ישאר בו רוטב. נותנין בה מים חמין מהקדרה האחרת. ולא הוטב בעיניו המנהג. ושאל את פי אם יש סמך של היתר למנהג הזה:

תשובה. כתב מרן הש"ע ז"ל סי' רנ"ב ס"ד יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבע"י קומקום של מים חמין. ונותנים אותם לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק ע"כ. ובב"י נתן טעם לדבר משלשה הכי נכבד א' משם הנ"י בפ' לא יחפור בשם ר"י דפעמים שהאחת אין היד סולדת בה והאחת היד סולדת בה. ומתבשל זע"ז, ואפילו הן רותחין. אם פסק כח רתיחתן יש בהם משום בישול. וכ"כ ר"י בח"ג. ב' משם הכלבו לפי שהם מערבות ומגיסות בקדרה כדי לערב יפה וקיי"ל דמגיס חייב משום מבשל ואפילו היא מבושלת כל זמן שהיא על האש ג'. משם הר"ן בפ' כירה גבי מעשה שעשו אנשי טבריא כתב דלפי פירשי מה שנוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין. נ"ל דאסור. דכה"ג הטמנה קרי לה בשמעתין אבל בתוס' אמרו דבדבר המעורב לא שייכא הטמנה והגם שרבינו ירוחם משם הרשב"א כתב להתיר. וכן הר"ן בפ' במה טומנין הביא דברי ר"י שכתב הנ"י ותמה עליהם מטעם דקיי"ל כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין אעפ"י שהוא צונן גמור. ואין הפרש למים מבושלים למבושל אחר ע"כ. מ"מ הגאון מהר"י אבוהב כתב לתרץ שהר"י סובר דמאי דאמרינן כל שבא בחמין וכו' הוא בדבר יבש. אבל בדבר לח כמו מים או תבשיל אם פסק רתיחתן יש בהם משום בישול עכ"ל. וכתב רבינו ב"י שדעה זו שהזכיר הגאון ז"ל היא דעת רבינו הטור בסי' שי"ח ונכון למחות ביד הנוהגים היתר בדבר כיון דאיכא כמה רבוואתא דאסרי עכ"ל:

והנה לכאורה נראה לומר דמרן ז"ל לא כתב לאסור. אלא אם היתה אחת אין היד סולדת בה. ואחת היס"ב שאחת מבשלת חבירתה. או שפסק רתיחתן. אבל אם הם שוים ברתיחתן אפשר לומר שאין לאסור איברא דלפי מ"ש בסי' שי"ח סעיף ד' נראה דהאמת הוא כן. שהרי כתב שם תבשיל שנתבשל כ"צ. יש בו משום בישול אם נצטנן וכו' וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק וכו'. ומשמעות דברי ק"ו דמיירי בנצטנן שאז יש לחלק בין יש בו מרק ליבש. אבל בעודו רותח ונתבשל כ"צ אפילו יש בו מרק אין בו בישול וכן מבואר בטור להדיא שם שממנו כתב דין זה. וז"ל תבשיל שנתבשל כ"צ יש בו משום בשול אם נצטנן כבר אבל בעודו רותח לא וכו' וה"מ בתבשיל שיש בו מרק וכו' הרי מפורש דבעודו רותח ונתבשל כ"צ אף דיש בו מרק. אין בו משום בשול אחר בשול. וא"כ הכא דאסר מרן ז"ל ליתן מים חמין לתוך הקדרה. מיירי בשאין אחת מהן רותחת. אבל כששניהן רותחין ליכא למיחש ושיעור רתיחא מבואר בב"י סי' שי"ח וז"ל ומשמע לי שכל שהיס"ב מיקרי רותח וכ"כ שם משם רבינו ירוחם דמוכח מגמרא שאם לא נצטנן. אפילו שינה מרתיחתו קצת מותר להחזירו עכ"ל:

וכ"כ מור"ם שם בס' ט"ו שסיים על דברי מרן שכתב דבר שנתבשל כ"צ והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיס"ב ובהג"ה אפילו אם ניצטנן כבר. אבל אם הוא רותח אפילו בדבר שיש בו מרק מותר ע"כ. וכן מצאתי להמ"א סי' רנ"ג ס"ק ל"ב שכתב על מ"ש מרן יש למחות וכו' וא"כ לפי מ"ש בסי' שי"ח סעיף ט"ו דאם לא נצטנן לגמרי אין בו משום בשול. א"כ גם כאן שרי. דהא מעשים בכל יום שנותנין לתוך הקערה תבשיל של קטניות ומערין עליהן רוטב של בשר. וא"כ כיון שהקטניות בכלי שני ומערין עליהם מכ"ר הו"ל בשול וכו' אלא ע"כ ס"ל דלית ביה משום בשול אם הוא חם. וכמש"ל אך יש: ליזהר שלא להגיס בהן בכף דמגיס הו"ל מבשל, ולפי דברי רש"י דס"ל דהו"ל כמטמין בשבת כמ"ש בד"ן. לא קיי"ל הכי כמ"ש בסי' שב"ו ס"ג ע"כ. הרי מבואר מדברי כולם דבעודנו חם אין בו משום בשול. ואין לחלק בין דבר שיש בו מרק ליבש:

אך אמנם עדיין יש לנו להתיישב בדבר. דאנן עסקינן שהקדרה שנותנין בה מים חמין היא עדיין על האש ולא למדנו מסי' שי"ח ס"ד וסט"ו דתבשיל שעודנו רותח אין בו משום בישול. אף שיש בו מרק. אינו אלא להתיר לשרותו אצר בכ"ד כמ"ש בס"ד. או להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיס"ב. אבל להניחו על האש ממש זה לא שמענו וכמ"ש הרב המגיד פרק כ"ב ה"ד משם הרשב"א שלדברי הכל תבשיל שנתבשל מע"ש ונצטנן מותר לחממו כנגד המדורה אפילו במקום שהיס"ב והוא שלא יתן ע"ג המדורה או ע"ג כירה ע"כ והביאו רב"י בסי' שי"ח וכ"כ הר"ן ז"ל:

ונראה פשוט דמעיקרא אין מקום לפקפק בזה שהרי מפורש יוצא כדברי הרשב"א דלא קאמר מר אלא בנצטנן לגמרי. אבל בעודה רותחת ליכא מאן דאמר וכ"כ מור"ם ז"ל בהגה סי' רנ"ג ס"ב דבתבשיל שנתבשל כ"צ ועודנה רותחת הקדרה. אם נטלה מע"ג כירה מותר להחזירה. ואפילו להחזירה מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה כמ"ש המ"א שם ס"ק כ"ג והט"ז ס"ק יו"ד. ואעג"ב דמרן ב"י כתב דיעה זו משם הרמב"ם בפ"ג. וכתב עוד משם רי"ו בח"ג דבירושלמי אוסר להחזיר מכירה זו לכירה אחרת מ"מ כיון דמרן ז"ל לא גילה דעתו כמאן סבירא ליה ומור"ם נקיט כהרמב"ם הכי נקטינן:

ואחר כותבי כל זה בדעת מרן ז"ל שוב חמות"י ראיתי אור מ"ס הרב כמוהר"ר אברהם בן טוואה ז"ל בחוט המשולש טור ג' סי' יו"ד שהביא דברי רבינו יונה ז"ל שכתב מרן ב"י משמו יש למחות וכו' שמפורש בדבריו שאפילו אם שניהם היד סולדת בהם. הא איכא מ"ד בירו"ש שבת פ"ג ה"ה דעירוי לאו ככלי ראשון וכשמערין המים. לאלתר שיצאו מן הכלי. אע"פי שהם רותחין פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני. והרי הן מתבשלים בתוך כלי ראשון. ומים שמתבשלין שפסקה רתיחתן. יש בהם משום בישול עכ"ל ר"י ז"ל וסיים הרב ולדבריו אפילו עדיין המים חמין אסור לתת מהם קדירת התבשיל שהוא ב"ר וכ"ש כשהוא על האש. ע"כ ונמצא מרן הש"ע ז"ל דפסק כדעת רבינו יונה ז"ל. דעתו בכורה מילתא כדעת ר"י שאעפ"י ששניהן רותחין אסור לתת מהם לתוך התבשיל מטעם שכתב בירו"ש כנז':

אלא שהרב כמוהר"א בן טוואה ז"ל כתב שם שנלע"ד שעל דברי הר"ן יש לסמוך ואין לחלק בין מים למרק. הואיל ובג"ם אמר"ו סתם. כל שבא בחמין ולא סילקו בין שום דבר לדבר. ולכן הרוצה לחלק ולומר שהמים אחר שנתבשלו אם פוסקים רתיחתן יש בהם משום בשול. עליו להביא ראיה מהיכן יצא לו חילוק זה. אבל מסברא בעלמא אין שומעין לו. ומאחר שהמנהג הזה הוא מימים קדמונים. שכבר נהגו זה לפני כמה גדולים ולא מיחו בהם ראוי להניחם לנהוג מנהגם עיי"ש ע"כ. דמעתה נמצאת אומר לפי"ז דאעג"ב דמרן ז"ל אוסר לגמרי כדעת רבינו יונה ז"ל מ"מ לא קבלו הוראתו בזה. אחר שהוא מנהג מימי קדם קודם לקבלת הוראת מרו ז"ל כמ"ש בקונטרס הכללים למהר"ח סתהון ז"ל ב"ס פרו ארארה"ח סי' ה' עיי"ש. ובסימן רנ"ג הביא מ"ש הגאון מהר"ם בין חביב ז"ל בתשובה כש"י הובא בתשובת זכור ליצחק סי' ע"ד וכו' בפלוגתא שהביא מרן ה"שע סי' רנ"ג בענין כירה וכו' דאנחנו הספרדים נוהגין כסברא אחרונה שכתב בש"ע וכו' עיי"ש וכתב על זה הרב זכור ליצחק הנז"ל דהגם דאנחנו הספרדים אזלינן בתר מרן ז"ל בכל הוראתיו. מ"מ אפשר כי בנדון זה היה המנהג מימי קדם כדעת היש אומרים. משום כבוד ועונג שבת כמ"ש מרן בב"י משם הרא"ש עיי"ש, וכ"כ עוד בסי' רנ"ז ס"ח משם ה' הנז"ל:

דמעתה זכינו בדין דין סמך למנהג דהיתיר ליתן מים חמין לתוך קדירת התבשיל של דאפינ"א שנצטמק. כדעת הר"ן ז"ל. והמנהג הוא מוסכם בין לרבני המערב בין לרבני המזרח. כאשר דבר בקודשו הרב כמוהר"ר אברהם בן טוואה ז"ל כמש"ל וה' ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אמן כן יהיה רצון הצעיר מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה