אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן לא

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן לא

סימן ל

למעלת איש נעמ"י. מרגניתא דלית לה טימי. מר ניהו כש"ת רבי יחייא אמסללם נר"ו בעי"ת אוראן יע"א:

מה שעלה ונסתפ"ק כבוד מעלתו בענין מנהג העולם שנותנים חתיכות פת לחם על האש עד שמתחרך פניו ואוכלים אותו בטיבול בתוך הקאפ"י. אם פקע מניה תואר לחם ע"י זה שהרי נשתנה קצת מראה הלחם וגם כשמטבלין אותו בקאפ"י נעשה שרוי ודמי למ"ש הש"ע סי' קס"ח סי"ב בפת השרוי ביין וכ"ו ונפקא מינה לענין ברכה אם מברכין עליו במ"מ וברכה אחת מעין ג'. או נימא דעדיין שם לחם עליו ומברכין עליו המוציא וג' ברכות:

תשובה הנה נפתח מקור דין זה בפ' כיצד מברכין דף ל"ו ע"א תניא הכוסס את החטה מברך בפה"א טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליה המוציא למ"ה ולבסוף ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך במ"מ ולבסוף ברכה מעין ג' ע"כ ובעמוד ב אמר רב יוסף האי חביצא דאית ביה פירורין כזית בתחלה מברך עליו המוציא למ"ה ולבסוף מברך ג' ברכות. דלית ביה פירורין כזית בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג'. ורב ששת אמר אעג"ב דלית ביה פירורין כזית. מברך עליו הלמ"ה אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא ופירש"י חביצא הוא שמבשלין לחם מפורר בתוך האילפס תוריתא דנהמא. תואר של לחם. כלומר צריך שיהא בו מראה לחם. כלומר שלא נימוח לגמרי וניכר וידוע שהוא לחם ע"כ וכתב רבינו יונה ז"ל דלשיטת רש"י דמפרש סוגיא דחביצא דמיירי בבישול נמצא דרב יוסף ורב ששת נחלקו בפירוש הבריתא דהכוסס את החטה הנ"ז דרב יוסף מפרש מאי דאמר בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליו המוציא רוצה לומר שיש בהם כזית. אין הפרוסות קיימות ר"ל שאין בהם כזית. וכן פירש בירו"ש דגרסינן התם עד כמה הן פרוסות עד כזית. ורב ששת מפרש הבריתא בין בזמן שהפרוסות קיימות אפילו אין בהם כזית. מברך עליהם המוציא וכ"ו אבל אין הפרוסות קיימות מברך במ"מ. כיון שאין בהם כזית ואינם קיימות. והתוס' הקשו על פירשי' שא"א לפרש מחלוקת רב יוסף ורב ששת דמיירי בבישול. עיין שם בד"ה חביצא וכ"ו ומפרשי לה דחביצא היינו פירורין שנדבקין יחד ע"י מרק או ע"י חלב בלי בישול. וכן פירש רבינו האי גאון ורב נתן בעל הערוך ז"ל וגם רבינו יונה ז"ל הביא ראיה לזה הפירוש עיי"ש:

וכתב רבינו יונה ז"ל כי על כן נראה שג' חילוקים יש בדין זה. היכא שהוא מבושל אם יש בפרוסות כזית מברך עליהם המוציא וג' ברכות ואם אין בפרוסות כזית אעג"ב דמיחזו דאיכא עליה תוריתא דנהמא. אינו מברך עליו אלא במ"מ. דכיון שהוא מבושל לא תואר לחם לו (וזה למדנו מהבריתא ובפירוש הירושלמי) והיכא שאינו מבושל אלא שהוא מחובר ע"י דבש או מרק בלא שום בישול. אם יש בפרוסות כזית מברך עליהם המוציא ואם אין בפרוסות כזית ואין בו תואר לחם מברך עליהם במ"מ. אבל אם יש בהם תואר לחם אעפ"י שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא. (וזה כרב ששת וכרבא דהילכתא כוותייהו). והיכא שאינו לא מבושל ולא מחובר אלא שהוא פירורין לבדם. אעפ"י שאין בהם כזית ואין בהם תואר לחם שהן דקין ביותר מברך עליהם המוציא וג' ברכות שכיון שהוא פת בפ"ע אינו יוצא לעולם מתורת פת (וזה מכח סברא בעלמא כמ"ש בב"י) ע"כ מרבינו יונה. וכ"כ הרא"ש ז"ל וכ"פ מרן בש"ע סי' קס"ח ס"י עיי"ש:

ומעתה אתאן למאי דשאילנא עלה. דהנה למדנו מסוגיא הנ"ז וממאי דאיתמר עלה. דלחם מפורר עד שאין בו כזית ונתבשל עד שנימוח. או אפילו לא נתבשל אלא שנדבק קצתו עם קצתו ע"י דבש או חלב ואין בו תואר לחם כל זה מיקרי לית עליה תוריתא דנהמא ומברכין עליה במ"מ וברכה אחת מעין שלש. וא"כ פת שנחרכו פניו קצת על האש ועדיין ראוי הוא לאכילת אדם. וגם יש בפרוסות כזית. והוא לחם בפני עצמו שלא נתבשל ולא נתדבק בשום משקה אין אומר ואין דברים דאיכא עליה תוריתא דנהמא. ובכחו אז כחו עתה שמברכין עליו המוציא וג' ברכות. גם מה שמטבלין אותו בקאפ"י ואוכלין אותי שרוי. לא דמי לההיא דפסק מרן הש"ע שם סי' ב' דפת השרוי ביין אדום אינו מברך עליו אלא במ"מ וברכה מעין ג' דהתם מיירי שהיה שרוי בתוכו זמן רב עד שנימוק ויצא מתורת לחם. דומיא למ"ש החו"ס שם דה' תוריתא דנהמא וכו' שהיה רגיל רבינו דוד ממיץ ללבן פירורין במים כדי לאכלן בשחר בלא ברכת המוציא ובלא ברהמ"ז שלא לאחר. כדי שיתחזק ראשו ויוכל להגיד ההלכה. שמזה למד המרדכי דין זה דהשורה פתו ביין. אבל מה שמטבלין אותו בקאפ"י ואוכלין אותו לאלתר אינו ענין לזה. שאינו בנמוק ועדיין תואר לחם עליו. ודינו כמו פת הצנומה בקערה לקמן דף ט"ל ע"א שפירש"י פת יבישה שנתנה בקערה לשרותה. שמברכין עליה המוציא וג' ברכות. וכתב המרדכי שבה"ג פירש. דמיירי ששופכין עליהם רותחין בקערה והו"ל כלי שני ואינו מבשל. וכ"ש הכא שאין דרך לשפוך עליהם רותחין רק מטבלין בקאפ"י שהוא בכלי שני דלא שייך ביה בישול כלל, גם לא דמי למ"ש הבאה"ט שם ס"ק כ"ו משם השל"ה דחתיכות פת שמיבשין אותם על הגחלים ונותנים אותם בשכר נמי דינא הכי שמברכין עליהם במ"מ. דמיירי נמי ששורין אותם בשכר עד שנימוק דומייא דפת במים הנ"ז. באופן דמכל האמור נראה ברור דלא פקע מחתיכות הללו שם תואר לחם ומברכין עליהם המוציא ושלש ברכות. וצור ישראל יראנו מתורתו נפלאות. אמן הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה