שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אורח חיים · סימן יט
למעלת אחיטו"ב הח' הש' כה"ר שלום הכהן נר"ו בעי"ת ג'ירויל יע"א.
עתה באתי להשיב על אשר שאלת במכתב לאמר שביום הא' של חג. לא נמצא אצלכם הדס לח. ולקחתם לכם יבש ישן משל אשתקד. וסמכתם על מ"ש מור"ם ז"ל בהגה סי' תרמ"ט ס"ו שבשעת הדחק מותר לברך על הדס יבש. ובכן עתה מבקש ממני להודיעכם. אם יפה עשיתם:
תשובה. הן אמת עינא דשפיר חזי בדברי מור"ם ז"ל הנז' לא דבר ריק הוא ח"ו. אך הסכלת"ם עש"ו לברך עליו אשר לא כדת של הלכה. כי הלא עיניכם לנכח יביטו בדברי מרן ז"ל האמורים למעלה בתחלת הסעיף. וז"ל בשעה"ד שאין נמצא כשר כל הפסולין נוטלין ואין מברכין ע"כ. והיינו כל הפסולין מחמת מום כגון חסר ויבש וכיוצא כמ"ש הבאה"ט שם וקאמר מר הש"ע נוטלין ואין מברכין. ואנן בני ספרד אבתריה דמרן ז"ל גררינן. ומה לכם אצל דברי מור"ם ז"ל דלא נקטינן כוותיה. וכ"כ הגאון שד"ח ז"ל באסיפ"ד מע' ד' מינים סי' א' בסופו בענין לולב ומיניו יבישים וז"ל וכל זה לדידהו בני אשכנז הנמשכים אחר פסק מור"ם ז"ל ודעמיה. אבל אנן בדידן דקבלנו סברת מרן הב"י. אין לנו לזוז מפסקו. ובשעה"ד נוטלין ולא מברכין עד כאן לשונו:
וחובת"י היא ואעשנה בס"ד לגלות לכם מקור ההלכה הזאת בהש"ס ואת אשר נגזר עליה מפי הפוסקים ז"ל. דאיתא בפרק לולב הגזול דל"א ברייתא ד' מינים שבלולב כמושין כשרין. יבישין פסולין. ר"י אומר אף יבישין כשרין. ואר"י מעשה בבני כרכין שהיו מורישין את לולבין לבני בניהן. א"ל משם ראיה אין שעת הדחק ראיה ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל סי' י"ד מדקאמרי ליה חכמים לר"י אין שעת הדחק ראיה. מכאן משמע דבשה"ד מודו ליה דנוטלין ומברכין, וכ"כ משם הר"י דטראני ז"ל. אכן כתב עוד משם הראב"ד ז"ל דבין בשעה"ד בין שלא בשעה"ד אין יוצאין ביבש כלל ואפילו דיעבד לא יצא: וסברא הוא כי היבש כמת הוא. וכמו שנכתת שיעורו ואין מברכין עליו: אלא שנוטלין אותו בידים בשעה"ד. כדי שלא תשתכח מהן תורת לולב ואתרוג. וזהו שאמרו לו אין שעה"ד ראיה כלומר שלא עשו כן אלא כדי שלא תשתכח מהן תורת לולב. וכתב עליו הרא"ש ז"ל דמלשון אין שעה"ד ראיה אינו מורה על פירוש זה עיי"ש, ועיין בב"י שם שהביא דברי הרא"ש ז"ל הללו. והביא עוד פוסקים אחרים דפליגי בזה. וסיים מרן בב"י ולענין מעשה נראה דכל הני פסולים בשעה"ד נטולי נטלינן ברוכי לא מברכינן וכמו שפסק בש"ע:
הרי שו"ר לפניך דפסק מרן ז"ל כשיטת הראב"ד ז"ל דמפרש מאי דקאמרי חכמים לר"י אין שעה"ד ראיה. דר"ל שלא היו מברכין על לולבין יבישין רק היו נוטלין בידיהם שלא תשתכח מהן תורת לולב. והגם דלכל מילי נקיט מרן ז"ל להלכה כתרי מגו תלת עמודי הוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל, והכא הרי הרא"ש מכשיר לברך על לולב ומיניו יבישין. וכן הרמב"ם בפ"ח להכשיר בלולב יבש מיהת. והו"ל למרן ז"ל להכשיר מיהת בלולב כדעת הרא"ש והרמב"ם ז"ל. אלא היינו טעמא דפסק כהראב"ד ז"ל משום דקיי"ל ספק ברכות להקל. היכא דאיכא מחלוקת הפוסקים אי יברך אי לא אמרינן סב"ל. עיין להרב יד"מ ז"ל בכללי דינים אות תצ"ג ואף שיהיו הפוסקים דגררינן בתרייהו בכל מילי. כיון דאיכא דפליגי עלייהו ואומרים שלא לברך אמרינן סב"ל. וכמ"ש הברכ"י בא"ח סי' ז' והשד"ח באסיפ"ד מערכת ברכות אות י"ח ס"ו דאף לדידן דבכל ההוראות בתריה דמרן גרירנא. מ"מ בענין ברכות נקטינן להקל שלא לברך. אף נגד פסק מרן ז"ל ושכ"כ הרב אור לי סי' ל"ו בשם רבני האחרונים ז"ל. ומעתה הכא נמי דעת מרן ז"ל אף דהרמב"ם והרא"ש ז"ל מכשירין בלולב יבש לברך עליו בשעה"ד, מ"מ דאיכא הראב"ד ודעמיה דסברי מרנן שלא יברך. פסק כוותיה משום ספק ברכות להקל. וה' ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אמן הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט.