שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אבן העזר · סימן לא
למעלת ותהלת הרב בישראל גדול שמו. ויהי אלהיו עמו. אלף עולו"ת יעלה שלומ"ו. עטרת תפארת גולת הכותר"ת. כקש"ת כמוהר"ר ישראל אביחצירא יחי שמו לעולם חזק ובריא אולם. רב דומ"ץ בעי"ת "ארפוד" יע"א:
נזר הקודש, זה ימים מספר הופיע עלי אור מכתבו הבהיר המדבר ע"ע ההוא גט. ולהיות שהייתי מצפה אימתי יבוא לפני האיש המגרש בכדי שנסדר לו גט אחר לקיים דבק"ו, עד היום ממש. לזאת עכ"ב היתה תשובתי לפני כת"ר. והנה יגיע לידי"ק גט והרשאתו מקויימת שלפי עניות דעתנו הם כראוי על פי הדין. ועיני קודשו תחזינה מישרים:
ואבקשה מהדרת גאון תורתו. אל יאשימיני אם הקשיתי לדבר לפני מי שגדול. והריני כבן המתחטא לפני אביו וכתלמיד לפני רבו. והוא כשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי עלי לשתות בצמא את דברי קודשו. ככל אשר יגזור עלי יהיה מה שיהיה. באשר היות כל לגבי דידי צעיר אני קיים לי בגויה דמר כי הוא מיראי ההוראה. כסא הרבנות כסאו לעד יכון להשיב בדרך גוזמא. כספר חתום באין מבין כמאן אמרה מר למילתיה. אבי ראה גם ראה מ"ש הרב המאי"ר מ'ר ברי'ה דרבינ'א ישצ"ו מההיא משמיה דמר דאנן גררינן אחורי אר"י אבי"ר יעקב אביחצירא ז"ל שכתב דנוהגין ככל המחמיר בגטין ואפילו במק"ע ואין שיי"מ וכו'. ואם לדין יש תשובה. וכי היכן מצינו לו להרב גדול אדונינו ז"ל שכתב כן בהדיא. ואף אם שמועה שמענו משם קודשו. שיש לנהוג חומרא בגטין לצאת כל הדעות. היינו לכתחלה במקום דאפשר וכ"כ כל האחרונים ז"ל. אבל בדיעבד במקום חשש עיגון. מי אמר כן, והרי עד ממהר מ"ש בספרו הגדול שו"ת יורו משפטיך ליעקב סי' ע"ז בענין גט שנפלו עליו גשמים בדרך בבואו ממרחקים. ונמחק רגל התי"ו דהרי את מותרת ונקראת מותר"ר והשיב הלכה למעשה להכשיר. עפ"י מ"ש מרן הש"ע סי' קכ"ז סי"ט גט שמחק בו אות או תיבה וכו' אם מטופס הגט הרי זה כשר. ואם מן התורף אינו גט ע"כ. והביא הרב פלוגתא דהפוסקים אם הרי את מותרת מן התורף או לא. וכתב הוא ז"ל שאף לדעת האומרים שהוא מן התורף מ"מ א"צ לכותבו רק לכתחלה. אבל בדיעבד מודו דלא מיפסל. וכן הוכיח בדעת מרן הש"ע ז"ל שכתב שצריך לכתוב הרי את מותרת וכו' היינו לכתחלה עיי"ש. וסיים ולכן קם דינא בנ"ד דהגט הנז' כשר ותתגרש בו האשה בלי שום פיקפוק זהו תוד"ק ועיי"ש והרי הורה להקל במקום שהחמירו כל גדולי הפוסקים התוס' והרמב"ם והרא"ש והרשב"א והרמב"ן כיעו"ש בדב"ק. ומה גם דאחרי דבריהם נמשכו כל האחרונים להחמיר אף בדיעבד בדאיכא איזה ריעותא בהרי את מותרת כסברת הרמב"ן יעו"ע. ואם הוא כדברי כת"ר היה לו להרב ז"ל לחוש לדעת המחמירים אף שהמקום רחוק. אלא מה יש עלינו לומר דבאמת בדיעבד הלך לו ז"ל בעקבות הפוסקים שהקילו בדבר:
והשתא הכא נמי יאות לרו"מ לשקוד על דלתות הפוסקים ז"ל ולשקול בפלס דעתו הקדושה. איזה דרך הלכו בו. ובעקבות קודשם ילך לו להשיב אמרים אמת על כל המובא לפני"ק להקל או להחמיר וה' ישלח עזרך מקדש אמן:
ואגב ריהטאי בתשובת הרב ז"ל הנז' נוראות נפלאתי אחר לחיכת עפר שעל רצפת קבר מנוחתו. בהיות שנדון הרב ז"ל אינו מכוון עם דברי הש"ע ז"ל. שהרי הש"ע מיירי באות או תיבה שהיא כתובה כתקנה על המחק וכמו שמבואר שם בהדייא בסוף הסעיף אם חזר ופירש שאות פלונית על המחק וכו' ולהכי פסק דאם הוא בטופס כשר וכו' אבל בנדון הרב ז"ל מיירי בנמחק רגל התי"ו לגמרי ונקראת רי"ש ודין זה מבואר סמוך ונראה בסעיף שלאחריו וז"ל אם נמחק או נטשטש ובבואה שלו קיימת. אם יכול לקרות כשר, וא"ל אינו גט ע"כ. ולא חילק בכאן בין תורף לטופס. ואם כן ברגל התי"ו שאינו יכול לקרות כתקנה אפילו אם הוא טופס אינו גט. ונבהלתי מראות שגגה זו שיצאה מלפני השליט:
ובאמת לא שקטתי ולא נחתי עד שהאיר ה' את עיני וזכיתי להעמיד דברי הרב אליבא דהילכתא ודינו דין אמת. אבל לא מטעמיה ז"ל. והוא דהא שנמחק או נטשטש וכו' מצאתי פירושו בשו"ת ב"י ז"ל סי' ט' דיני גטין שנשאל אם נמחק או נטשטש הגט בטופס אם יש לפוסלו. והשיב דגם בטופס שייך דין זה. משום דהא שנמחק וכו' מיירי בנמחק כולו או רובו ומשו"ה גם בטופס פוסל וכו' עיי"ש. וא"כ יצא לנו מזה דאם לא נמחק רק אות או תיבה אחת. שאינה יכול לקרות אינו בכלל זה. ודינו כמו בשאר ריעותות דאם הוא בטופס כשר. ואם בתורף פסול. ומעתה שכבר הוכיח הרב ז"ל דהרי את מותרת אינו בכלל תורף. ובדיעבד אם לא כתבו לא פוסל. כ"ש בחיסר אות אחת שאינו נפסל בכך ועיין פר"ח שם:
ונראה להגיה בספרו הקדוש הנז' תשובה. לכאורה נראה לאסור. ממ"ש מרן באה"ע סי' קכ"ה סעיף כ'. נמחק או נטשטש וכו' אם אינו לקרות אינו גט ע"כ. אמנם כד דייקת שפיר אינו ענין לנדו"ז דהש"ע מיירי בנמחק כולו או רובו בנמחק אות או תיבה אחת דינו כמ"ש לעיל סעיף י"ט גט שנמחק וכו' כן נראה לפענ"ד הקלושה. ועליה דמר מצוה רמייא. לעמוד על זה. אולי אזכה לעמוד על דברי הרב באמת, וה' יאיר עיני במאור תורתו הקדושה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: