אור ברסלב
שות פני יצחק חב שו"ת פני יצחק ח"ב חו"מ › סימן ב

שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ב חו"מ · סימן ב

סימן א

שאלה ראובן נלב"ע בא"י ת"ו וחלי"ש והניח אחריו ברכה הבנים בניו חנוך ופלוא שנולדו לו מאשתו הראשונה אשר מתה בחייו וגם הניח אלמנתו ושמה דינה ולא ילדה לו כלל והניח להם כל עזבונו מקומ"ט וכל כלי הבית בגדים ותכשיטי זהב וכסף ונחושת וחובות על הזולת כשטרי מכר ושכי'. והנה חנוך בנו הגדול לא נמצא בעיר כ"ז פטירת מ"א ז"ל והוא דר במד"ה רק פלוא בנו ה"ב הנז' שם נמצא ושם היה בבית אביו כפטירתו וגם אח"ך נשאר דר שם בבית אביו עם אלמנת אביו דינה הנז' ימים במספר ירחים והתחיל להשכיר קרקעות אביו כדי ליזון מהם אלמ' אביו כדמ"ל וכעת תבע מאלמנת אביו הנז' למסור בידו כל התכשיטים והבגדים והמט' מעזבון אביו היתרים שבידה וכל השטרות כדי למוכרם ולגבות דמיהם ליתנם לריוח היום כדי שתיזון מהם אלמ' אביו הנז' ומן היותר יזונו ג"כ בניו הנז' כי שכירות הבתים לחודיהו לא יספיקו בעד מזונותיה אפי' לשליש ולרביע והאלמנה דינה הנז' נתנה כתף סוררת ולא הטית אזן לדבריו כלל באומרה שהיא תפוסה בכל עזבון בעלה במקומ"ט ואם לא יספיק לה שכירות הבת'ם היא עצמה תמכור על ידה מהמט' שתחת ידה קמא קמא לתשלום מזונותיה עד שתכלה הכל ואח"כ תנכה כתובתה ממקרקעי של בעלה ואם תמות היא קודם שתגבה כתובתה יורשיה מזרע אביה הם יורשים כתובתה מאחר שכבר יש לה נאמנות מפורש מבעלה הנז' על גביית כתובתה והיורש פלוא הנז' טען כנגדה על הנאמנות הנז' שהוא יודע בבירור שאביו היה אנוס ממנה בזה ויש לו עדים ע"ז. והנה פלוא הנז' בראותו לאלמנת אביו הנז' שהיא מתרסת כנגדו ואין מידה מציל עמד וכתב שטר מתנת בריא לבנו הקטן ולבנותיו הקטנות בכל חצי עזבון אביו מקומ"ט המגיעים לו בתורת ירושה בזיכוי ע"י אחרים ובאחריות ובשעבוד באופן היותר מועיל ומינה מורשים בעד מקבלי המתנה הנז' לפקח ולהשגיח על חצי עזבון אביו השייכים לבניו הקטנים ולעמוד בדין עם אלמ' אביו הנז' למען הציל אותם מידה: אי לזאת הנה כעת המורשים הנז' שואלי"ם הלכו אם יכולה אלמ' ראובן הנז' להחזיק בחצי עזבון בעלה הנוגע לבנו פלוא הנז' וליזון מהם להיתה תפוסה בהם או לא ומוציאין מידה כל החצי הנז'. ועוד שואלים כענין אם יזכו בדין המורשים הנז' נגד האלמנה הנז' אם תוכל האלמנה הנז' לגבות מזונותיה וכתובתה כאשר את לבבה ממחצית העז' הנגע לחנוך הנז' הכל בשלימות או שאין לה לגבות מחלקו כי אם חצי זכותה. גם אם תגבה כתובתה אם תחלוק עם היורשים הנז' כיון שאין כאן שיעור שתי כתובות כמנהג א"י תו' או לא מאחר שהיורשים הנז' אינם בניה על הכל יורנו מ"ץ הדין עם מי ונלכה באורחותיו ויכא שכמ"ה:

תשובה עד בשחק נאמן עלי דידי שלא היה רצוני להכניס עצמי וליטפל בדין עסק מכמה טעמי ובפרט שאין הפנאי מסכים עמדי מרוב עול הציבור והיחיד אשר השתרגו עלו על צוארי ולא יתנוני השב רוחי להשיב שואלי דבר הלכה ולבא בארוכה ומה גם כי די לי לעמוד בשלי ואולם נהפצרת השואל כי רבה והכביד עלי מאד דין גרמ'א שלא יכולתי המלט ולהשיב פניו ריקם דע"כ אמרתי להשיבו בקצרה מה שנוגע לענין דינא ותל"מ וזה החצי וה"א יעזור לי:

ואען ואומר תחלה וראש מה שתבע הדורש מאלמנת אביו למסור בידו התכשיטין. והמ"ט וש"ח וכו' והיא השיבה שהיא תמכור על ידה ותאכל קמא קמא וכו' כנז' בשאלה. לזאת אשיב דלא צדקו בטענותיהם לא היורש הנז' ולא אלמ' אביו הנז' אלא דינא יתיב וספרין פתיחו דחייבת האלמנה למוסרם ביד שליש נאמן לפקח ולהשגיח עליהם לתועלת האלמנה והיורשים שכ"כ הרשב"ש ז"ל בסי' תר"ח ומהר"ש דוראן י"ל בתשב"ץ ח"ד סי' ט"ו דכדי שלא תכלה האלמנה הקרן חייבים ב"ד לעשות דרך נכונה וכן אנו דנים ונוהגים להעמיד הנכסים באיזה דרך ואופן שיעשו פירות כדי שתיזון מהם האלמנה והקרן יהיה קיים ואם היורשים יאמרו שתתן הנכסים בידם לישא וליתן אין שומעין להם עכ"ל וכן פוסק רי"ו לדעת הרי"ף ז"ל בתשו' והבי"ד מרן ז"ל בב"י א"הע סי' צ"ג דמוסרים אותם ביד נאמן יע"ש וכ"כ להדיא מרן ז"ל בתשו' א"הע דיני כתובה יעש"ב וע"ע למרן ז"ל בתשו' אבק"ר ס"סי ק' שסתם כהריב"ש ז"ל דל"מ תפיסה יע"ש:

הרי לפנינו דעת עליון מרן ז"ל בתשו' הלזו מבואר יוצא דחייבת בדין האלמנה למסור כל מה שתחת ידה ביד שליש נאמן להרויחם ולהשביח' לתועלת היתו' ואינה יכולה לעכב ע"י מליתנם ביד נאמן אפי' שנניח במונח גמור דתפיסתה בהם בהם כדין וכהלכה משא"כ האמת שלא היתה תפיסת' כלל כי אם מאותו הסוג ה"ד שכ' מרן ז"ל בתשו' הנז' כיעו"ש אבל מ"מ הדין עמה שלא תמסרם ביד היורשים כלל וכמ"ש הרי"ף ז"ל בתשו' וכהסכמ' מרן ז"ל בתשו' הנז' וכמבואר:

ועם דחזינא למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' צ"ג הגב"י אות כ"ב שתמה טובא ע"ד מרן שבב"י שם ושבתשו' הנ"ל ואייתי בידיה להקת הפוס' ז"ל דס"ל דלא. מפקי' מינה אפילו תפסה מרשות המת דלא כמרן ז"ל יעש"ב מ"מ אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו אפילו להוציא וגם במ"ש בתשו' כידוע וכבר אני עני בתשו' אחרת כת"י אשר לי בס"הק פני יצחק ח"ב העומד היום על מש'בח הדפוס כתבתי אני בעניותי דהדרי בי ממ"ש כעניותי בס"הק פני יצחק ח"א סי' והמוחזק יכו"ל קי"ל כמ"ד שלא קבלנו דעת מרן ז"ל בתשו' כיעו"ש:

הנה באותה תשו' כתי' הנז' חזרתי בי מזה והעליתי שם דלא מצ"ל קי"ל הנז' מטעם כי נתברר לי אני הדל בתר הכין שכבר הוקבעה הלכה מכמה דורות בזה אח"ז דור דור ושופטיו מרבני הדורות שקדמונו ז"ל שהוחזקו לדון ולהורות כד' מרן ז"ל בתשו' אפי' להוציא א"כ איפה אוף אנן נמי חיובא רמיא עלן ללכת בעקבותהם והכי דיינינן וכוותייהו עבדינן לדון כמרן ז"ל בתשו' ג"כ גם להוציא ושלא לומר המוחזק קי"ל דלא כוותיה ובפרט בא"י ת"ו שכבר קיימו וקבלו עליהם דעת מרן ז"ל בתשו' גם להוציא כידוע:

ובכן חיובא רמיא על אלמנת ראובן דנ"ד למסור כל. עזבון בעלה בגדים ותכשיטין ומט' העודפים עליה ביד נאמן ע"י בדה"ץ למוכרם ולהרויח ולהשביח בדמיהם ליזון מהם היא תחילה די מחסורה ומן המותר יזונו היורשים בלתי שום סירוב מאחר שכן שוהד"ן וכמו שנתבאר וכבר מילת' אמורה דכל מ"ש מרן ז"ל בתשו' הנז' עפי"ד רי"ו ז"ל הנ"ל הוא אפי' שהיתה תפיסת האלמנה בהם היתה כדין וכהל' דהיינו מר מר' הר או מסימטא ובאחד מדרכי הקניות ולא מרשות המת דהכי מוכחי להדיא דברי מרן ז"ל בתשו' הנ"ל וכן הבין בד"ק בפשוט הרב ב"ד ז"ל בתשו' א"הע סימן ג"ן בדמ"ב ע"ג כיעו"ש:

איברא דמרן ז"ל גופיה בב"י א"הע סי' צ"ג הבי"ד רי"ו ז"ל הנ"ל וכתב עליו וז"ל ונ"ל שטעמו הוא מפני שתפיסה זו אינה כלום דלאה"מ הוא ואפי' למ"ד דתפיסה דלאח"מ מהניא ה"מ מר"הר או מסי' אבל מרשות המת לא הויא תפיסה לד"ה וכו' עכ"ל מוכח להדיא מדב"ק הללו דאם היתה תפיסה כדין גם רי"ו ז"ל מודה דלא מפקי' מינה כלל גם למוסרם ביד נאמן וזהו הפך המובן מדברי מרן שבתשו' הנ"ל וי"ל וק"ל וע"ע בתשו' הרב כר"ש ז"ל א"הע סי' ל' ובתשו' הרב דב"מ ז"ל בתשו' א"הע סי' מ' ומ"ג יעש"ב ואכמ"ל בזה:

איך שיהיה בנ"ד דלא היתה תפיסתה כדין כלל אלא מרשות המת והיורשים מאהלים כאשר כאשר המה בלתי ס' מפקינן מינה ויהבינן להו ביד שליש נאמן כד' מרן ז"ל בב"י ובתשו' הנ"ל וברור:

אמנם את זה ראיתי להרב ב"ד ז"ל בתשו' דסי' ג"ן הנ"ל דבתר דאייתי בידיה תשו' מרן ז"ל הנ"ל והשווה דעתו לד' מהריב"ל ז"ל ואסיק דלכ"ע זה שתובע היורש למוסרם ביד נאמן הדין עמו ושוב כתב מדיליה ומסברא דנפשיה דכ"ז אינו אלא כשאין האלמנה רוצה בשליש כלל אלא רוצה להחזיק בנכסים לבדה אבל אם רוצה להחזיק בהם עם השליש יחד בשיתוף כב' אפוט' אז אין מוציאין מידה ליתן ביד השליש לבד אלא יהיו ביד שניהם כדי שתראה ותשגיח האלמנה שיהיו הנכסי' נתונים בדרך בטוח שלא יאבדו ולא יפסדו שהרי וכו' משמע דוקא בשלא תפסה אינה יכו"ל שיהיו הנכסי' במקום בטוח הא תפסה אפי' שמוציאין מידה לית ביד שליש יכו"ל שיהיו הנכסים במקום בטוח וכו' ועוד דמידי הוא דמוציאין מידה ליתן ביד שליש אינו אלא משום שלא תלקה מד"הד שלא יוכלו היורשים לפקח בשלהם הרי כשנותנים ביד שליש עם האלמנה יוכלו לפקח ולישא וליתן בהם ע"י שניהם עכ"ל יעש"ב:

והנה עם שד"ק הנז"ל לא נאמרו אלא באופן שתפיסתה היתה כדין וכתחו"ל וכגוונא דנדון שלו שהב"ד הם התפיסוה מידם לידה ונעשית מוחזקת בהם כדין וכה"ל וכמ"ש הרב"ד ז"ל גופיה לעיל בדמ"ב ע"א וע"ב ולזה ס"ל למר דאם תטעון האלמ' שרצונה להיות בשיתוף עם השליש דשומעין לה משא"כ בנ"ד שלא היתה תפיסתה כדין כלל כנז"ל א"כ מצ"ל דבכה"ג דוד" גם הרב"ד ז"ל יודה דאם תטעון כן דאין שומעין לה כלל וכמובן:

אכן מ"מ מאחר שדבריו ז"ל הם דברים של טעם מילתא דמסתבר נינהו וגם ראיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' קי"ט דהוא תנא דמסייע ליה להרב"ד ז"ל כיעו"ש א"כ נלע"ד ברור דגם בנד"ן אפי' שלא היתה תפיסתה בהם כדין עכ"ז אם תטעון האלמנה שרצונה להיות בשיתוף עם השליש דשומעין לה ברם אם אינה רוצה למסור ביד שליש כלל אזי כופין אותה בדין לשמוע לקול מורים להוציאם מידה וליתנם ביד שליש נאמן לבדו בלתי שיהיה מדעתה אך ורק יניחו בידה שיעור מזונות י"ח והשאר יתנום ביד שליש ע"כ של"כ וכהסכמת הרב"ד ז"ל שם והדברים ברורים:

וצופה אנכי להרב משכנות הרועים ז"ל במ"ע המ"ם אות הנ"ו שכתב וז"ל אלמנה שתפסה מנכסי בעלה מ"ט וכו' והיורשים טוענים שיתנו הנכסים בידם למוכרם ולישא וליתן בדמיהם ולהרויח בהם ולהעלות לה מז"ו עיין בתשו' מרן ושאלתי ע"ז למ"ץ הרב מהרש"א וכו' שזו הלכה העלה בפסקיו שאין שומעין להם שלא יהיו בנות ישר' חייהם תלויים מנגד וכו' וכעת ראיתי להרב"ד בסי' א"ן שעמד בזה וכ' וגם הוא הביא תשו' מרן אשר הובאת לך שלה ליתנם ביד שליש להרויח בהם וכך העלה הרב ז"ל עכ"ל יעש"ב: והנה מ"ש הרב ז"ל בתחי"ד משם מהרש"א ז"ל דאין שומעין להם מצינן לתרוצי דב"ק ולומר דבודאי איירי הרב ז"ל באופן דהיורשים רוצים ליקח מידה הנכסים ולהניחם בידם בזה הוא דכתב דאש"ל וכו' אבל אם היו טוענים היורשים להניחם ביד שליש נאמן הא ודאי דמודה הרב ז"ל דמפקינן מינה ויהבינן להו ביד נאמן וכהסכמת מרן ז"ל בתשו' הנ"ל דלא יתכן לומר שהרב מהרש"א ז"ל יחלוק ע"ד מרן ז"ל שבתשו' הנז' ויפסוק הדין כל בתר איפכא דהא ודאי ליתא כיון דגם באתריה דמני"ר ז"ל קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל גם בתשו' וכמבואר בס' משכה"ר ז"ל בדוכתי טובא עצמו מספר אלא ודאי הדבר ברור כדכתי' בעניותין בדעתו ז"ל והוא פשוט: אמנם מ"ש עוד הרב משכה"ר ז"ל בסוד"ק משם הרב"ד ז"ל שהעלה שלא ליתנם ביד שליש כנז"ל הא ודאי אם הדברים ככתבם קשים לשמוע דלא כתב כן הרב"ד ז"ל כי אם דוקא בנדונו שהתפיסוה ב"ד וגם בעלה בחייו התפיסה בידה ובצוואה בזה הוא ש"כ הרב"ד ז"ל דבכגו"ד אין הדין עם היורש ליתנם ביד שליש ג"כ אמנם באלמ דעלמא שלא התפיסה בעלה בחייו ולא ב"ד כלל כי אם תפסה מעצמה אח"מ בעלה אפי' תפסה תפיסה המועלת כראוי עכ"ז עלתה הסכמת הרב"ד ז"ל שם עפי"ד מרן ז"ל שבתשו' דהדין עם היורש ליתנה ביד שליש נאמן וכמבואר כ"ז בדברי הרב ב"ד ז"ל בביאור שאין אחריו ביאור ואין ספק דהרב משכ"הר ז"ל אגב ריהטיה כתב כן או דקאי דוקא על אותו נדון דהרב ב"ד ז"ל או דט"ס נפל בד"ק ובמקום שלא ליתנם צ"ל אלא ליתנם ביד שליש ובהכי ניחא הכל ופשוט:

וכן ראיתי להרב דרכי נועם ז"ל בתשו' ח"מ סי' מ"ד שנשאל ע"ז מעוב"י דמשק יע"א ואייתי בידיה מ"ש רש"י בתשו' והר"ן והמרדכי ומהרמא"י והריב"ש ומ"ש. מרן ז"ל בב"י והעתיק כל תשו' מרן ז"ל הנ"ל ואסיק וז"ל כלל העולה ממ"ש שהיותר ראוי והגון לעשות באופן שלא יכנסו הנכסים ביד האל' ואם כבר תפסה אותם תפיסה המועלת אין מוציאין מידה ליד היורשים אבל מוציאין מידה ונותנים ליד איש נאמן לפקח ולשאת ולתת בהם לתועלת היורשים דלא ליכול קרנא כי לא בשביל תקנת המזונות יאבדו הנכסים וילכו לטמיון אין שוהד"ן כך וכו' עכל"ל:

הרי לפנינו ת"ק דמסייע לן ככל האמור ומדובר והיינו אפי' אם היתה תפוסה בנכסים כדין וכהל' כ"ש וק"ו בנ"ד שלא תפסה בהם כדין כלל רק מרשות המת והיורשים מחמת שהיו כולם אהלים כאשר המה דודאי שוהד"ן להוציא מידה וליתנם ביד שליש נאמן ולא מצייא האלמנה לעכב בזה כלל מאחר שכן שוהד"ן חיובא רמי עלה לשמוע לקול מורים כמדובר ועם דחזינא להרב ד"ן ז"ל שם בסוד"ק הנ"ל שכתב עוד דאין מניחין בידה זולת תכשיטיה ומלבושיה עד כדי סכי כתובתה וכו' יע"ש הנה אמת דבהא ודאי לא קי"ל כוותיה דמר כלל כיון דמרן ז"ל בתשו' הנז"ל לא כתב כזאת כלל ואדרבא פסיק ותני בסתם דמוסרים הכל נאמן א"כ אנכי לא ידעתי מנין לו לכתוב כזאת ואם רבי לא שנאה ר'חייא מנ"ל וכבר ראיתי למהרמ"א ז"ל בתשו' הכר"ש אה"ע סי' ל' שעמד בזה ע"ד הד"ן ז"ל הנז' יע"ש וע"ע בתשו' הרב מגן גבורים ז"ל סי' ע"ה שהאריך ג"כ בזה ובדקכ"ז ע"ג אסיק להלכה שיהיה הכל ע"י נאמן ויתעסקו היורשים ותהיה האלמנה בטוחה על מזונותיה יעש"ב וע"ע בס' הבהיר ויען אברהם הנד"מ להרב הגאון מופת הדור מהרר"א פלאג"י נר"ו בח"מ ס"סי י"ד מ"ש בזה יע"ש וא"כ בודאי הלא מצייא האלמנה דנ"ד לטעון קי"ל כס' הרב ד"ן הנז' כיון דהוא יחיד בסברתו זאת ולא אמרי' קי"ל כ"פ יחיד כידוע ובפרט נגד מרן ז"ל שסתם וכתב שיהיה הכל ביד נאמן כנז"ל והוא ברור וע"ע בתשו' מטה יוסף ח"א סי' ו' יע"ש:

ועוד זאת עין רואה לגדול אחרון הרב דברי מרדכי קריספין ז"ל בתשו' אה"ע סי' יו"ד דגם הוא ז"ל נשאל ע"ז ממש ובתר דשקו"ט בדברי הפוס' ז"ל ראשי' ואח' הם המדברים בפרט זה אסיק וז"ל כלל העולה שאם כל נכסי ראובן הם היום בביתו והאלמנה יושבת שם והמפתחות בידה ולא עשתה תפיסה כתחז"ל לדעת כל הפוס' אפי' תפסה למש"ו יב"ח ל"מ לה תפיסה ומוציאין מידה ונותנים ליד היורש דוקא וכן אם תפסה למזו' שטרות שאין גופן ממון אפי' עשתה בהם תפיסה כתחז"ל מוציאין מידה ונותנים ליורש ואם תפסה למזו' יותר מיב"ח תפיסה כהוגן מרי"ה או מסי' מהניא לה תפיסה אבל מרשות המת ל"מ לה תפיסה ל"ד מרן בתשו' הנז' ולרבינו תחבי"ב בפשט דברי ר"י בנכסים רבים אפי' תפסה מרה"ר או מסי' מ"מ מוציאין מידה ונותנים ליד נאמן כדי שיפקח היורש לישא וליתן בנכסים על ידו כמו שהורו הרב עדב"י והכר"ש סי' הנז' עכ"ל יעש"ב ודון מניה ואוקי באתרין ממש ועם שלא זכר שר לתשו' הרב"ד ז"ל דבסי' נ"ן הנ"ל מדלא הזכירה כלל גם נראה מד"ק שם דפליג ע"ד הרב"ד ז"ל בתרתי כיעו"ש מ"מ קי"ל הל' כבתראו והוא ז"ל אחרון יותר מהרב"ד ז"ל ולא אמרי' אלי הוה שמיע ליה דברי הרב"ד ז"ל הוה הדר ביה דהוא ז"ל מסתמיך ואזיל ע"ד הרב עדב"י והכר"ש ז"ל וכנז"ל:

ובכן תורה יוצאה לנ"ד דחייבת האלמנה למסור כל הנכסים וגם התכשיטין וכ"ש השטרות ליד נאמן כיון שהם נכסים רבים יותר ממזו' יב"ח ולא היתה תפוסה בהם כתחז"ל ואינה יכולה לסרב ולמאן וחייבים בדה"ץ לכופה לשמוע לקול מודים ככל הבא מידם וכמדובר:

ועם שהרב דברי מרדכי הנז' הסכים ליתנם ליד היורש ג"כ וכנז"ל מ"מ בזה אחרמ"ר הראויה אליו לא כיון יפה כיון שכבר כתב הוא עצמו בתשו' הנז' דברודיס יע"א קבלו עליהם דעת מרן ז"ל א"כ הא קמן תשו' הלזו דעסיק בה מני"ר גופיה שעלתה הסכמתו למוסרם ביד נאמן דוקא ולא ביד היורש ואין לומר דהתם מיירי בתפסה בהם כדין וכתחז"ל בזה הוא שכ' דיהבינן להו ביד נאמן ולא ליורש אבל אלו לא היתה תפוסה בהם כדין כלל רק מרשות המת מודה מרן ז"ל דמסרינן להו ליד היורש דהא ודאי ליתא שהרי אחר האמת בנדון מרן ז"ל היתה תפיסתה בהם מרשות המת דוקא ולא מרה"ר ומסי' כלל וגם היתה התפיסה לאח"מ כמבואר הכי בתשו' מרן ז"ל הלזו ועכ"ז אסיק להלכה למוסרם ביד נאמן דוקא. גם במ"ש עוד הרב הנז' שם דאם תפסה למזו' יותר מיב"ח תפיסה כהוגן מרה"ר או מסי' מהניא לה התפיסה וכו' הי"ל לבאר עוד דעכ"ז מ"מ ויהבינן להו ביד נאמן וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' הנז' וכמו שהבין כן בפשוט הרב"ד ז"ל וכמש"ל:

איך שיהיה העיקר כמ"ש אנן בעניותין עפי"ד מרן ז"ל דאפי' תפסה כדין חייבת האלמנה ליתנם ביד נאמן אם לא תפסה כדין כלל דודאי חייבת למוסרם ביד נאמן וכנדון מרן ז"ל גם כל התכשיטין והשטרות של בעלה שהם תחת ידה חיובא רמיא על האלמנה הזאת דנ"ד למסור הכל ביד נאמן לפקח בהם להרויחם לתועלת משזו' האלמנה והיורשים וככל האמור ומדובר וע"ע להרב אבני שוהם פרץ ז"ל באה"ע סי' צ"ג יע"ש:

אתאן למה ששאל עוד השואל בשאלה המוצגת לפננו אם יכולה אלמנת ראובן הנז' לגבות מזונותיה מחלק פלוא היורש אשר כבר נתן כל חלקו לבניו בשטר מתנה העשוי לפו"ד מקומ"ט או לא:

לזאת אשיב בקצירת האומ"ר דהא ודאי פשיטא לי דאינה יכולה ליזון מחלק היורש מקרקעות של אביו שנתנם במתנה כלל דהדין פשוט ומבואר בש"ס ובכל הפוס' ז"ל דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים ואם קדמו היורשים ג"כ ומכרו או נתנו הו"ל נכסים משועבדים ואינה ניזונת מהם כלל וכדפסק מרן ז"ל כן להדיא בשה"ט אה"ע סי' פ"ג ס"ך והוא פשוט: אך ורק מחלקו במטלטלין שירש מאביו ונתנם ג"כ במתנה לבניו אגב קרקע כנז' בשאלה בהא מספק"ל לכאורה אם היא ניזונת מהם או לא דלכאו' היה נלע"ד לומר דכיון דאלו המ"ט היא כעת מוחזקת בהם ועדיין הם תחת ידה מצייא האלמנה הנז' להחזיק בהם ליזון מהם בעד מה שהזיק שעבוד דידה היורש הנז' במה שנתן חלקו בקרקעות במתנה והפסידה מליזון מהם ויכולה האלמנה הנז' לטעון קי"ל כמ"ד המזיק שעבודו של חבירו חייב אכן בחלקו בקרקעות שנתן לבניו כנז' אינה יכולה להחזיק בהם ולזכות בט' קי"ל כיון דקי"ל אין תפיסה בקרקעות דאין קרקע נגזלת וכל היכא דאיתנהו ברשות היורש איתנהו ובידו למוכרם או ליתנם במתנה לזולת וזכו בהם מקבלי המתנה תכף ומיד בהם ובפירותיהם מעכשיו ץ והדברים פשוטים: וכמו שכן ראיחי להרב ב"ד ז"ל בתשו' ח"מ סי' ל"ב הנשאל על יורש אחד שלקח כל נכסי עזבון אביו מעות ומט' והוציאם ואכלם ושוב עמדה אמו ותבעה אותו בב"ד שיפרע לה תשלום כתובתה מנכסיו כיון שאכל את כל מה שנשאר מאביו שהיה משועבד לכתובתה ופרע לה בב"ד כל אשר לו ואח"כ באו בעלי חובות של הבן ותבעו מהאלמנה כל מה שנטלה מבנה בטענה שאין לה זכות לגבות כתובתה רק מנכסי בעלה לא מנכסי בנה כי נכסי בנה הוא משועבד להם והיא גם היא אמרה שבנה נטל כל נכסיו שהיה משועבד לכתו' והוציאם לעצמו ואכלם וחייב לפרוע לה ובתחי"ד כתב הרב"ד ז"ל דאין הדין עם האלמנה לזכות בדין ב"ט קי"ל כס' רב האי גאון ז"ל דס"ל דגובה מהדמי' כיון דיחיד הוא בזה ואין לומר כפ' יחיד וכו' ושוב כתב שם בדל"ה ע"א שהדין עם האלמנה לזכות במה שבידה מטעם שבנה חייב לפרוע לאמו מדין מזיק שעבודו ש"ח כיון דהוא פלוגתא דרבוותא. קמאי ז"ל דעם דלהר"ש והנ"י והאח' והתוס' ז"ל ס"ל דאינו חייב מדין מזיק שש"ח מ"מ הרי בע"הת והראב"ד והרשב"א וצרור הכסף ז"ל כולהו ס"ל דחייב מדין מזיק שש"ח דכיון דהאלמנה היא אמו מוחזקת עתה בנכסי בנה מעתה הדין עם האלמנה וכו' ודידי שקלי עכפר"ק יעש"ב:

ובכן לכאו' היה נראת דה"ק והוא הטעם בנד"ן כיון דעתה האלמנה מוחזקת בנכסי בן בעלה היורש שנתנם במתנה לבניו יכולה לתפוס חלקו במטלטליה בעד מה שחייב לה היורש הנותן הנז' בעד מה שהזיק שעבודה דידה שהיה לה על חלקו בקרקעות שנתן מדין מזיק שש"ח בטענת קי"ל כהראב"ד וסייעתיה דמחייבים אותו מדין מזיק שש"ח והסכמת הרב"ד ז"ל וכמדובר:

ותו היה נ"ל לכאורה לזכות אלמנת ראובן דנ"ד לזכות לתפוס ליזון מהמטלטלים של חלק היורש הנז' שנתנם במתנה מטעמא אחרינא שכתב הראב"ד ז"ל בתחי' דיבר בקדשו דהגם דבתחי"ד לא זיכה להאלמנה ע"פי סברת רב האי גאון ז"ל דס"ל דגובה מהדמים משום דהוה ס"ל למר דרבינו האי גאון ז"ל יחיד הוא בסברתו זאת שסובר מהדמי' משו"ה כתב בתחי' דאפי' האלמנה מוחזקת הדין נותן להוציא מידה אכן בתר הכי שם בדל"ט סע"ג דנפק דק ואשכח להרב צרור הכסף ולרי"ו ז"ל דס"ל כרב"י האי גאון ז"ל והדר ביה מר ממ"ש בתחי"ד וכעת הסכימה דעתו ז"ל דכיון דהאלמנה היא מוחזקת יכו"ל קי"ל וכו' יעש"ב וא"כ ה"ה בנד"ן נימא הכין דהגם דבנ"ד לא מכר הבן היורש הנז' כלל כי אם נתנם במתנה מ"מ כיין דנתנם באחריות ובשעבוד כנז' בשאלה הא קי"ל דמתנה שיש בה אח' דינה כמכר גמור כמ"ש הטור ומרן ז"ל בח"מ סי' קע"ה בדיני מצרנות יע"ש וכ"כ עוד להדיא מור"ם ז"ל משם הריב"ש בסי' ר"ה בהגהה וז"ל מתנה שיש בה א"ח נכסיה דינה כמכר וכתב שם הסמ"ע מהריב"ש ז"ל דה"ט דאין דרך העולם לקבל א"ח במתנתם ובודאי דמכירה היתה וכו' יע"ש וכיון שכן הגם שאין כאן מתן מעות דמי הקרקעות שנתן לבניו מ"מ יכולה האלמנה ליזון מדמי המ"ט חלק היורש שתחת ידה בעד דמי הקרקעות שנתנם דזה עדיף מדמי הקרקעות אם היה מוכרם בפי' בטענת קי"ל כרה"ג ז"ל וסייעתיה וככל מ"ש הרב"ד ז"ל בסוד"ק הנז' וכמבואר:

ולא עוד אלא רוצה אנכי דבנ"ד אין אנו צריכים לזכות האלמנה דנ"ד בט' קי"ל כרה"ג ז"ל כלל כיון דאנן בדידן גררינן בתר מרן ז"ל שקבלנו. הוראותיו א"כ תו אין אנו צריכים לטענת קי"ל כלל מאחר דמרן ז"ל בשה"ט א"הע סי' צ"ג סכ"א דפסק להדיא בסתם כדעת עליון רה"ג ז"ל דגובה מהדמי' אלא דבתר הכי כתב מרן ז"ל דיש מי שחולק ואו' דאינה גובה מהדמים יע"ש וכיון דסברת רה"ג ז"ל פסקה בתחי' בסתם מוכח להדיא דס"ל למרן א"ל להלכה כרה"ג ז"ל וגם דסבי ת הרא"ש ז"ל דפליג ע"ד רה"ג ז"ל שנאה בלשון יחיד בשם יש מי שחולק ואו' זהו ג"כ הוכחה ברורה שדעת מרן לפסוק כדה"ג ז"ל וא"כ תו אין אנו צריכים לזכותה בטענת קי"ל כלל וכמובן:

ועם דחזינא למרן ז"ל גופיה בשה"ט ח"מ סי' ק"ד בדין בע"ח שקדמו היורשים ומכרו קרקע אביהם דאפליגו התם נמי רה"ג והרא"ש ז"ל אי גובה בע"ח מהדמים או לא ומרן ז"ל שם בש"ע ס"ד הביא ב' הסברות וסברת רה"ג ז"ל הביאה בל' יש מ"ש שגובה מהדמים שביד היתומים דנראה מזה דהוא יחוד בס' זאת מדלא כתב יש אומרים ובתר הכי הביא לנו סברת הרא"ש ז"ל דס"ל דאינו גובה מהדמים בלשון י"א א"כ מדהביא ס' הרא"ש באחרונה ושנאה בלשון רבים ודאי דס"ל למרן ז"ל כהרא"ש ז"ל וזה כלל גדול בדעת מרן ז"ל והוא פשוט ומוסכם מכל וכמ"ש כן להדיא מר שארי הרב צדק ומשפט נר"ו בסי' ק"ד על דין זה עצמו יע"ש:

וא"כ נמצא ח"ו דמרן ז"ל סותר דידיה אדידיה מא"הע לח"מ ולכאורה הדבר תמוה מאוד תמהני טובא מהרב מר שארי הנז' נר"ו שלא זכר שר למ"ש מרן ז"ל עצמו בא"הע סי' צ"ג הנז' שהיד. הפך מ"ש מרן עצמו בא"המ סי' צ"ג ממ"ש איהו גופיה בד' מרן ז"ל והוא פלא עצום:

ואחר החיפוש היטב בס' ש"ץ הפוס' זלה"ה את זה ראיתי לגדול אחרון מאחרוני זמננו זה הוא הרב נוכח השולחן ז"ל בנימוקיו לש"ע ח"מ סי' ק"ז דנרגש מזה משמיה דגב"ר הרב מהרמב"ח ז"ל שכן הקשה בתשו' כתי' ע"ד מרן ז"ל. אהדדי והצ"ע יע"ש:

אמנם תו חזיתיה למני"ר הרב נוכח השולחן. ז"ל גופיה בתשו' ח"מ סי' כ"ג שעמד בנ"ד בדין זה והביא ג"כ קושיית הרב מהרמב"ח ז"ל הנז"ל ע"ד מרן ז"ל דסתרי אהדדי והצ"ע והוא ז"ל בתחי' תריץ יתיב עפי"ד הפ"מ ז"ל שיש לחלק מדין מזונות האלמנה לדין בע"ח ושוב כתב דיש לדחות ההיא דח"מ דכתב בל' וי"א בתרא מקמי הסתם שסתם באה"ע כ"ן לדינא עיקר עכ"ל יעש"ב ודבריו נאמנו מאד וא"צ שום חיזוק כלל א"כ הדרן למ"ש מרן ז"ל באה"ע בחוב דמזונות אלמנה שדעתו להדיא כה"הג ז"ל דגובה מהדמים ובכן אין אנו צריכים לזכותה בדינה בטענת קי"ל ליזון מהמט' שבידה של חלק היורש שמכר חלקו בל' מתנה לבניו שהרי המט' שבידה מחלקו הנה הם עדיפי מדמי המכר והמתנה של חלקו בקרקעות דומיא ממש למ"ש הרב"ד ז"ל בסוד"ק לזכות אותה אלמנה בנכסים של בנה כנגד המ"ט של אביו שאכלם וה"ה בנד"ן אמרי' הכי דזוכה בדין ליזון מהמט' שבידה תמורת דמי הקרקעות שמכר ונתן לבניו כיון שכן פסק מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' צ"ג דסתם לן תנא כדעת עליון רבי' האיי גאון ז"ל וכדאמרן:

עוד זאת אנכי הרואה דלכאורה הנה מקום אתי לזכות האלמנה רנ"ד ליזון מחלק היורש הנז' מהמט' שבידה עדין אפי' שכבר מכרם ב"ל מתנה כנז"ל כיון שהם עדין ברשותה ולא הגיעו ליד מקבלי המתנה לדון בהם דין תקנת השוק כלל כ מבואר בפוס' ז"ל ועד אחרן עין רואה להרב נוכח השולחן ז"ל בתשו' ח"מ סי' י"ט שהאריך בזה ובסוד"ק הבי"ד הרב ב"ש ז"ל בסי' ק' סק"י שכתב וז"ל ונראה דלכ"ע אם כתב מ"ט אגמ"ק ועדין בידה המט' והוא מכר או נתן להם א"צ ליתנם להם דבכה"ג ליכא תק"ה כיון דעדין המט' בידה עכ"ל וסיים הוא ז"ל וז"ל הרי מבואר דאפי' במכירה או במתנה כיון דהמט' בידה לית תק"ה וכו' עכ"ל יעש"ב:

א"כ איפה דלית כאן משום תק"ה הרי היא זוכה בדין לגבות מזונותיה גם מחלק היורש במט' עצמם ולא חלקו בקרקעות אלא גם מצד חלקו במט' גופייהו כיון דאסיקנא שדעת מרן ז"ל אזלא כס' ה"הג ז"ל דס"ל דגובה מהדמים א"כ גם מדמי המ"ט שמכר ונתן יכולה לגבות כיון שיש לה בכתובתה שעבוד מ"ט אגמ"ק כנהוג וכיון שכן גם מדמי המ"ט שמכרם ונתנם הואיל והם עדין בידה יכולה לגבות מהם ג"כ מזונותיה:

וכמו שכן דאיתי עוד להרב"ד ז"ל באותה תשו' דח"מ סי' ל"ב הנז' בדט"ל ע"ד שזיכה לאותה אלמנה דנ"ד מטע"ז עפי"ד הרב המבי"ט ז"ל בסי' רס"ה שכ' דגם הרא"ש ודעימיה שאמרו שאין לבע"ח על המעות כלום לא אמרו אלא במע"פ כמ"ש בפי' אבל בשטר מט' אגמ"ק אם מכרו קרקעות ומ"ט והדמים בידם גובים מהם ואפי' בשטר בלא אגב אם מכרו קרקע גובים מהם וא"כ כתובה זאת שכתב בה אגב גובה וכו' וסיים הרב"ד ז"ל וז"ל נמצא דגם מזה הצד זכתה האלמנה וכו' דבכתו' האלמנה הנז' איכא שעבוד מט' אגמ"ק וכו' עכל"ל ולפי"ז בנד"ן יכולה לזכות האלמנה דנ"ד מ"ט הנז"ל ואפי' שאין כאן דמי המ"ט כלל כיון שנתנם במתנה ולא במכר כנז' מ"מ יכולה לזכות במט' גופיהו ליזון מהם אחר דהמט' עצמם הם בידה ועדיפי מדמיהם והאיכא בשטר כתובתה שעבוד מ"ט אגמ"ק כנהוג וכמדובר:

עוד היה מקום לכאורה לזכות האלמנה ליזון מחלק היורש הזה שנתן גם המט' שירש במתנה כנז"ל מצד גוף המט' עצמם ולא לבד מצד חלקו בקרקעות שנתן והוא ג"כ עפי' מ"ש עוד הרב ב"ד ז"ל שם בסי' ל"ב הנז' בריש דמ"ב ע"ב וז"ל וכן דעת להקת הנביאים אח' דלדעת הטור ז"ל כמו שיש דין מזיק ביורש שמכר קרקע המשועבד. כן יש דין מזיק במ"ט המשועבדים לב"ח אגמ"ק ה"ה וכו' ומאחר דלד' כל הגדולים האלו הסכימו בזה וכו' בודאי דהכי נקטי' עכ"ל יעש"ב והאיכא בנ"ד נמי שעבוד מ"ט אגמ"ק בשטר כתובתה וכמדובר:

וכן ראיתי להרב תורת חסד ז"ל בסי' קמ"ט שכתב גדולה מזו דהיכא דשעבד מט' אגמ"ק ומכרו היתו' המ"ט לד"ה חייבים לשלם מדין מזיק וכו' יעש"ב וכ"כ מהריק"ש ז"ל בסי' ק"ז דבדאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק ומכרו מ"ט לכ"ע חייבים מדין מזיק שש"ח וכו' יע"ש וכ"כ עוד הרב ת"ח ז"ל גופיה שם בסי' קנ"ב משם הרב מהרש"ך ז"ל בסי' לה' ועיין עליו הת"ח ז"ל גופיה וז"ל אורו עיני בראותי דברים אלו לפי שנראה מהם כמ"ש במ"א וכו' יעש"ב וראיתי להרב מט"ש ז"ל בסי' ק"ז הגהט"ו אות ט"ו שתמה ע"ד הת"ח ז"ל הנז' שסותר עצמו ממ"ש בסי' קמ"ט דהתם מייחס למהרש"ך דס"ל כמהרח"ש ז"ל דלא ס"ל הך חילוקא דידיה ואלו בסי' קנ"ב מסתייע ממהרש"ך לחילוקו הנז' והניח ד"ק בצ"ע יע"ש:

ולעד"ן דלק"מ שהרי הרב ת"ח ז"ל בסי' קמ"ט אייתי תשו' מהרש"ך דבסי' ל"ד ועלה כתב וז"ל ועיין סי' ל"ה דס"א ע"ג לשון המתחיל באופן שאם זה החוב וכו' הן אמת וכו' וז"ן שהיה דעת מהרש"ך וכו' עכ"ל יע"ש: הרי דהרב ת"ח ז"ל קאי ע"ד מהרש"ך שבסי' ד"ל ודקדק עוד במילתיה וכתב שז"ן שהיה וכו' וגם ציין לנו עוד מ"ש מהרש"ך גופיה בסימן ל"ה והוא אותו לשון שהעתיק בסימן קנ"ב הנז' עצמו ובכן אין מקום עוד להקשות דבריו ז"ל אהדדי ולהצ"ע כלל וכמובן:

אכן משה"ק הרב נוכח השולחן ז"ל בסי' כ"ג הנז' ע"ד מהריק"ש ז"ל הנז"ל במ"ש חילוק זה לכ"ע והק' עציו מדברי הרמב"ן ז"ל ודעי' ז"ל הא ודאי ק' נמי ע"ד הרת"ח ז"ל שבסי' קמ"ט שכ"כ יע"ש ובדוחק י"ל דלא כ"כ כי אם לד' הרא"ש והטור ז"ל דכולהו מודו לס' רה"ג ז"ל בדאיכא שעבוד מט' אגמ"ק מט' דחייב מדין מזיק ותל"מ:

באופן דרואה אנכי דלכאורה הנה מקום אתי לזכות את אלמנת ראובן בדין לגבות מזונותיה גם מהמ"ט שבידה של חלק היורש הזה שנתנם לבניו גם מט' הנז' כ"ש מכל הצדדים הנז' ככל האמור ומדובר:

אמנם בתר דאשקיפנא פורתא חזינא דבקושטא אין כאן שום מקום לזכות אלמנת ראובן דנ"ד בחלק היורשים בני ראובן בעלה כי אם בחלק בנו הגדול דוקא אכן בחלקו של פלוא שכבר נתנם לבניו במתנה אין לה בהם שום זכות בדין ליזון בהם גם מחלקו במ"ט אפי' שהם תחת ידה ואין בכל הצדדים והטעמים הנז' שום כח מספיק לזכות אותה מחמתם וכמו שאבאר בס"ד: ואומר דאם באנו לזכותה מדין מזיק שש"ח שנתן חלקו בקרקעות והזיק שעבודה מהם ורוצה לזכות בדין בחלקו במטלטלים בעד חלקו בקרקעות בט' קי"ל וכמ"ש הרב"ד ז"ל בנ"ד וכמש"ל:

הנה מלבד שהחילוק ברור מנ"ד לנדון הרב"ד ז"ל דבסי' ל"ב הנז' דהתם מיירי שבן האלמנה הגבה אותה מט' שלו בב"ד וקנתה אותם בהגבהה ותפיסתה בהם היתה כדין וכת' חז"ל ואת היותר'ת משא"כ בנ"ד שלא היתה תפיסתה בהם כדין כלל וכמש"ל וא"כ מצד זה לחודיה אינה יכולה האלמנה דנ"ד לזכות במט' חלק היורש שכבר נתנם לבניו ליזון מהם ב"ט קי"ל כלל וכמובן:

עוד זאת דאפי' את"ל דלענין טענת קי"ל מהניא תפיסתה אפי' שלא תפסה כדין משא"כ האמת לענ"ד וכנז"ל מ"מ הגם דנימא הכין מ"מ בעינן שתהיה תפוסה מממון היורש עצמו שהוא הזיק שעבודה ואיהו הוא דחייב מדין מזיק שש"ח ולא מקבלי המתנה שלו ואלו המטלטלים שבידה מחלק היורש הנז' כבר ניתנו במת"ג לבני היורש ושוב לא מיקרו נכסי היורש כלל כי אם נכסי דמקבלי מתנה נינהו ומה לה לתפוס מהם והם אינם חייבים לה כלום כי אם אביהם הנותן הוא דחייב לה מדין מזיק לכת הסוברים כן א"כ איפה היא חייבת בדין למסור כל המ"ט שבידה מחלק היורשים ליד מק' המתנה ותעמוד בדין עם היורש הנותן הנז' לחייבו משלו מדין מזיק שש"ח:

ולא דמי הא למ"ש הב"ש ז"ל הנז' דאם כתב מ"ט אגמ"ק ועדין המ"ט בידה דא"צ ליתנם להם וכנז"ל דהתם שאני דרוצה לגבות כתו' מהם והדין עמה לגבותם כיון שהם משועבדים לה משא"כ בנ"ד דרוצה ליזון מהם דוקא דלא מהני לה מאי דאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק בכתו' וכדבע"י למימר קמן בס"ד ולהכי לא מצייא להחזיק במ"ט של חלק היורש הזה שכבר נתנם במת"ג לבניו ליזון מהם דכיון שכבר נתנם תו' לא חשיבי נכסי דידיה לחייבו מדין מזיק שש"ח וכמדובר:

ותו אעיקרא דדינא אנן בדידן דגררינן בתר דעת מרן ז"ל חזינא בהאי דינא דמזיק שש"ח בכגו"ד דנ"ד דנראה ברור דמרן ז"ל אזיל בשיטת להקת הפוס' ז"ל דס"ל דאין לסייבם ליורשים שמכרו מדין מזיק שש"ח כלל דהא גבי בע"ח מאוחר שקדם וגבה ומכרם לגוי שאין המוקדם יכול להוציאם מידו פסק מרן ז"ל בסי' ק"ד דחייב המאוחר לשלם לו מדינא דגרמי כיעו"ש ואלו בסי' ק"ז פסק דיורש שמכר נכסי אביו ואין הבע"ח יכול לטרוף מהלקוחות יש מ"ש שגובה מהדמים וי"א שאינו גובה יע"ש וכבר הסכימו הא"ח שדעת מרן ז"ל כי"א בתרא וכמש"ל והשתא ק"ט דאמאי לא חייבם מרן ז"ל ליורשים שמכרו מדין מזיק שש"ח וכמ"ש בסי' ק"ד גם באה"ע סי' צ"ג וקי"ב בדין מזו' האשה והבנות שפסק מרן שם דאם קדמו הבנים ומכר בנכסים מועטים מכרן קיים וסיים שם מור"ם דנדחו הבנות אפי' מן המעות יע"ש ואמאי לא חייבם מרן לבנים מדין מזיק שש"ח וכמ"ש בח"מ סי' ק"ד וכנז"ל וכבר נתעורר בזה הסמ"ע ז"ל שם בסי' ק"ז ותי' דכבר כתב הרא"ש ז"ל דשאני יורשים דבשעה שמכרו שלהם מכרו דקי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה משא"כ ב"ח מאוחר וכו' עכ"ל יע"ש והרב גד"ת ז"ל בדקצ"ז ע"ד נרגש ע"ד הטור ז"ל ממ"ש בח"מ סי' ק"ד דמחייב התם מדין מזיק כהראב"ד ז"ל למ"ש התם באה"ע סי' צ"ג וקי"ב בדין מזון האשה והבנות ולא נגע ולא פגע התם באה"ע בדין מזיק כלל משמע דס"ל דגם מדין מזיק אינם חייבים מדלא אמר דמ"מ חייבים מדין מזיק וכו' והרב ב"ד ז"ל שם בד"מ ע"ב הבי"ד הגד"ת הנז' וחילק הסמ"ע הנז' ודחהו ב"ב ידים ואיהו גופיה יצא לחלק בטו"ט יעש"ב ודוק מניה ואוקי בדעת מרן ז"ל דלא נגע ולא פגע באה"ע סי' צ"ב וקי"ב בדין מזונות האשה והבנות לחייב היורשים מדין מזיק שש"ח וכנז"ל ודאי משום דס"ל למרן ז"ל כחי' הב"ד ז"ל ב"ד הטור ז"ל דמזונות האשה והבנות שאינם אלא מן התקנה לא דיינינן בהו דין מזיק שש"ח כלל כוותיה וכטעמיה דהרב ב"ד ז"ל ב"ד הטור ז"ל וכמדובר ולא אמרי' בכ"הג דחשיב מרן ז"ל דלא גילה דעתו בדין זה אי דיינינן בהו דין מזיק או לא וממילא נאמר דכיון דלא גילה מרן ז"ל דעתו בזה א"כ באני למח' הפוס' ז"ל דאייתי הרב"ד ז"ל אי מחייבי היורשים מדין מזיק אי לא והמוחזק מצ"ל קי"ל דהא ודאי ליתא כלל מדחזינן למרן ז"ל גופיה בח"מ סי' ק"ד בדין בע"ח מאוחר דפסק להדיא דחייב מדין מזיק ואלו בסי' ק"ז ובאה"ע סי' צ"ב וקי"ב לא נגע ולא פגע לחייב היורשים מדין מזיק מוכח להדיא דס"ל למרן ז"ל דביורשים לא דיינין בהו דין מזיק וכמ"ש הסמ"ע והרב ב"ד ושאר פוס' ז"ל כל חד לפום טעמיה והדברים ברורים:

ואע"ג דלפום טעמיה דהרב ב"ד ז"ל ממילא נפק"ל לדינא דגם ביורשים אי איכא שעבוד כ ט' אגמ"ק לבע"ח הדר דינייהו דגובה מדינא דבע"ח ולא מתק"ח דאז גם במט' דיינינן ביורשים שמכרו מ"ט המשועבדים לבע"ח דין מזיק שש"ח ומחייבינן להו לדעת הסו' כן דחייב מדין מזיק וכמבואר יוצא להדיא הכין מ"ד הרב"ד ז"ל בחי' הנז"ל וכ"כ עוד להדיא לעיל מזה שכן דעת להקת נביאים וכו' כמש"ל וא"כ יאמר האומר דהאיכא בנ"ד בשטר כתובת אלמ' ראובן הנ"ל שעבוד מ"ט אגמ"ק ולפי"ד הב"ד ז"ל בד' הטור דבדאית לבע"ח שעבוד מ"ט אגמ"ק גם הטור ז"ל ס"ל דגם במכרו מ"ט דיינינן בהו דין מזיק וכנז"ל א"כ ה"ה בנ"ד והוא הטעם דנימא הכי בד' עליון מרן ז"ל דה"נ ס"ל למרן ז"ל וע"כ לא פטר מרן ז"ל ליורשים שמכרו באה"ע סי' צ"ג וקי"ב מלשלם למזו' האשה והבנות בעד מה שהזיקו שעבודם אינו אלא בדליכא שעבוד מ"ט אגמ"ק בשטר כתו' משא"כ בדאיכא שעבוד מצ"ל דגם מרן יודה ללהקת הנביאים דאייתינהו הרב ב"ד ז"ל שכן עלתה הסכמתם ב"ד הטור ז"ל כנז"ל ה"ה למרן ז"ל נימא הכין דגמירי אפושי פלוגתא ל"מ וכנודע: ברם קושטא קאי דהא נמי לא יתכן לומר כן בד' מרן ז"ל מכמה טעמי תריצי חדא דהא מילתא דנאמרה ונשנית מפ"ק להקת הנביאים שאסף איש טהור הב"ד ז"ל שכ"כ בד' הטור ז"ל אינה מוסכמת מכל והאיכא קמן רבים ונכבדים דפליגי עלייהו בהאי מילתא וס"ל דאפי' בדאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק ס"ל להרא"ש ודעימיה דלא מחייבי היורשים שמכרו מדין מזיק ה"ה מהרח"ש ומהרש"ך בסי' ל"ד שהבי"ד הרת"ח ז"ל דפליגי עליה בחי' הנז' כנז"ל גם הרב נוכח השולחן ז"ל בסי' כ"ג הנז' הוכיח במישור מהרמב"ן והרשב"א ומהרמ"א והפ"מ ז"ל דה"ל דכל אפיא שויין דגם בדאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק לא מחייבי היורשים שמכרו מדין מזיק שש"ח כיעו"ש הכנ"ל וא"כ מאי חזית למימר דמרן ז"ל יסבו"ר ולו ידע באותם להקת הנביאים דאייתי הב"ד ז"ל ויחלוק בזה ע"ד הרמב"ן וסי' הנז"ל ואמאי לא נימא דאדרבא מדלא ביאר מרן ז"ל בסי' צ"ג וק"ב דאי איכא בכתו' שעבוד מ"ט אגמ"ק חייבים היורשים מדין מזיק שש"ח כדחזינן ליה למרן ז"ל גופיה בשאר דוכתי דמפרש שיחותיו כזאת וכזאת כמשי"ר הרואה בש"ע אה"ע סי' ק' בדין גביית כתו' ובח"מ סי' ס' בדין תק"ה ובסי' קי"ג ח"מ בדין טירפא ובשאר דוכתי אחריני כמשי"ר המעין ואלו הכא בסי' צ"ג וקי"ב אה"ע סתם לן תנא לגמרי מזה מוכח. להדיא דס"ל למרן ז"ל בדין מזו' האשה והבנות דפטירי היורשים שמכרו גם מדין מזיק שש"ח אפי' בדאיכא בכתו' שעבוד מ"ט אגמ"ק וכס' הראשונים ז"ל הנ"ל ודלא כדס"ל ללהקת הנביאים אח' שהבי"ד הב"ד ז"ל וכמובן והדברים מוכרחים וברורים:

זאת ועוד אחרת כל שהוא עיקר דקושטא קאי. דבדין מזונות האשה והבנות דאנן עסק"י בה בכה"ג דנ"ד כ"ע אזלי ומודו דגם בדאיכא בכתו' שעבוד מ"ט אגמ"ק להדיא עכ"ז לא יוסיף השעבוד הנז' תת כחו לחייב היורשים שמכרו או נתנו מטומ"ק של אביהם מדין מזיק שש"ח כלל ואין שום חולק בזה כלל וה"ט משום דאותו שעבוד מ"ט אגמ"ק דכתיב בכתובה לא יועיל ולא יציל למזונות האשה דלאח"מ אף שכתוב בכתו' ומזונייכי וכו' דאינו אלא על מזונותיה. דבחיי בעלה לא על מז"ו דלאח"מ דאותם מז"ו דלאח"מ אינם אלא כמע"פ וכדאיתא להדיא בפ' הניזקין כתובים הם אצל בנ"ח ולא אצל משעבדי שכ"כ להדיא הרשב"א ז"ל בתשו' הבי"ד מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' צ"ג וכ"כ עוד הרב המגיד ז"ל מהרשב"א ז"ל והביא מרן ז"ל בב"י שם יע"ש וכן פסק מור"ם ז"ל באה"ע סי' הנז' יע"ש והכי נקטי כל הפוס' קמאי ובתראי ז"ל ואין שום חולק ע"ז כלל וע"ע בתשו' מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ח"י ובתורת חסד סי' קמ"ה יע"ש וכ"כ הר"ן ז"ל בר"פ מי שהיה נשוי דמזונות האלמנה אינם אלא כמע"פ ולא טרפי ממשעבדי יע"ש והבי"ד מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' ק"ז הגהט"ו אות נ"א יע"ש וע"ע בכנה"ג ח"מ סי' צ"ו הגב"י אות ט"ל מ"ש ע"ד מרן ז"ל שם וע"ע בתשו' המיוחסות סי' רצ"ג ודו"ק:

והגם שראיתי להרב מש"ש ז"ל בסי' צ"ו הגב"י אות י"ג שהבי"ד הרשב"ץ בח"ג ש"כ בפשיטות דאין מוציאין מידה שהרי כתוב בכתו' אגב ודו"ד וי"ל חיוב מ"ט תנאי ב"ד וכו' יע"ש וכ"כ מהראנ"ח סי' הנז' והבי"ד הכנה"ג בח"מ סי' צ"ז הגב"י אות מ' יע"ש ועם שאין בידי כעת השו' הרשב"ץ ז"ל לראות הדברים בשורשם מ"מ מדברי מהראנ"ח ז"ל הנז' נראה ברור דמיירי בדתפסה למזונות נגד ב"ח תפיסה המועלת כראוי כמבואר בד"ק יע"ש ואפי' בתפסה כדין אם יש לב"ח בשטרו דחוב שעבוד מ"ט אגמ"ק מוציאין מידה לכ"ע וכמ"ש הרב ת"ח ז"ל בסס"י קמ"ה הנז' יע"ש וע"ע בתשו' הדב"ע אה"ע סי' מ"ג ובש"פ המובאים במט"ש שם ואכמ"ל בזה וע"ע בתשו' הרב המוסמך הרי"ף ז"ל בס' נבחר מכסף סי' ס"ה דבעינן תפיסה המועלת ובאחד מדרכי הקניות נגד בע"ח אבל מרשות המת ל"מ כלל ולגבי ב"ח אפי' תפסה כדין למזונות עכ"ז לגבי ב"ח ל"מ לה התפיסה כלל יעש"ב:

עכ"פ לכל הדברות והאמירות יוצא לנו דהקנין והשעבוד אגב הכתוב בכתו' אינו מועיל למזונות האלמנה לאח"מ בעלה כי אם לנכסים בני חרי ומשנה ערוכה שנינו ב"פ הניזקין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משו' ואינם אלא כמע"פ ואם קדמו היורשים ומכרו או נתנו מט' אפי' שהם משועבדים לאלמנה בשטר כתו' אג"ק אינה ניזונת מהם כלל ואפי' מדין מזיק שש"ו ליכא וכמדובר:

וא"כ איפה כל מאי דהוה ס"ד לכאו' לחייב היורש דבנ"ד שנתן חלקו במ"ט שתחת ידו מדין מזיק שש"ח ומכח שעבוד מ"ט אגמ"ק ככל אשר דמיתי ועלתה ע"ל לצדד בזה עפי"ד הב"ד ז"ל הנז' כמש"ל הן עתה הכל חלף הלך לו והאמת יורה דרכו דאין שום מקום לחייב ליורש הזה מצד האי דינא דמזיק שש"ח ומשום צד ואופן הנז"ל כלל וככל האמור ומדובר והוא ברור: פש גבן לברורי דגם מצד ההיא פלוגתא דרבינו האיי גאון עם הרא"ש ז"ל דאיפליגו אם חייבים היורשים שמכרו לזונה מדמי מה שמכרו או לא דל"ד רה"ג ז"ל חייבים ולהרא"ש ז"ל פטורים והוה ס"ד אנן בעניותין לזכות האלמנה בחלק היורש שנתן לבניו במ"ט מכח ט' קי"ל וכמ"ש הב"ד ז"ל והן מצד דמרן ז"ל פסק להדיא בסי' צ"ג כרה"ג ז"ל בדין מז"ו אלמנה גופייהו וכמש"ל הנה אמת דאחר ההשקפה היטב ראיתי ונתון אל לבי דגם מצד זה פטיר ועטיר היורש הזה ואינה יכולה אלמנת אביו להחזיק בחלקו במ"ט שכבר נתנם ליזון מהם כלל וכמו שאבאר בס"ד:

הנה החכם עיניו יחיו בתשו' הרב ב"ד ז"ל שבח"מ סי' ל"ב הנז' בעיניו יראה ובלבבו יבין דהוא ז"ל נמשך אחר להקת הפוס' ז"ל דס"ל דהאי פלוגתא דרה"ג והרא"ש ז"ל אי גובה מהדמים או לא שייכא נמי גם במכרו מ"ט ואין הבע"ח יכול להוציאם מיד הלוקח כיעו"ש אכן הסמ"ע ז"ל בסי' ק"ז כתב להדיא דכמכרו מט' ליכא מאן דפליג דאין גובה מהדמים ומ"ש ר"הג הוא היכא שמכרו קרקע או מ"ט וכתוב שעבוד מקומ"ט בלי אגב וכו' יע"ש וכ"כ הרת"ח ז"ל בסי' קמ"ג בשם הסמ"ע ושכ"כ מהרש"ך ודלא כמ"ש הרב גד"ת ז"ל וסיים וכתב וז"ל באופן דמ"ש הטור בסי' ק"ז דאם מכרו מט' דאינה גובה מהדמים גם הגאון מודה בו עכ"ל ורואה אנכי דגם מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' צ"ד סא"ך הכי ס"ל למר להדיא ולהכי דקדק מרן ז"ל בד"ק שם ש"כ וז"ל ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות והיא ניזונת מדמי הקרקע שבידם וכ"ו עכ"ל הרי דייק מרן ז"ל לכתוב דהיא ניזונת מדמי הקרקע שבידם למימרא דדוקא אם מכרו קרקע אזי היא ניזונת מדמי הקרקע אבל אם מכרו מט' אין לה זכות ליזון מהם או מדמיהם כלל ובזה גם הגאון רה"ג ז"ל מודה אף לגבי ב"ח עם היתו' וכמ"ש הרב ת"ח ז"ל וכנז"ל ועם דהרב המבי"ט ז"ל בסי' רס"ה כתב דבדאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק בשט"ח שביד המלוה או בכתו' דבזה גם הרא"ש ז"ל יודה לס' ר"הג ז"ל דגובה מהדמים וכ"כ הרב כנה"ג ז"ל ובזה זיכה בדין הרב"ד ז"ל אותה אלמנה דבנ"ד כיעו"ש וכן מתבאר מדברי הרב ת"ח ז"ל כיעו"ש אמנם מ"מ מלבד דאין זה מוסכם מכל דאיכא רבים ונכבדים מגדולי הפוס' ז"ל דס"ל איפכא דאפי' דאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק פליגי רבי' ה"ג והרא"ש ז"ל וכמ"ש הרב נוכח השולחן ז"ל בסי' כ"ג הנז"ל ע"ד הרב בית אברהם ז"ל שתמה עליו שלא השגיח כי רבו החול' בזה וכולהו ס"ל דאף דאיכא שעבוד מאג"ק אינה גובה מהדמים והמה וכו' יעש"ב וא"כ הגם דמרן ז"ל בשה"ט פסק בסתם כר"הג ז"ל דגובה מהדמים עכ"פ מדדייק בדבריו ז"ל לומר דניזונת מדמי הקרקע שבידם ולא כתב סתם דהיא ניזונת מהדמים מוכח להדיא דס"ל למר דדוקא במכרו קרקע הוא דפסק הר"הג ז"ל דניזונת מדמי הקרקע שבידם ולא במכרו מט' אפי' דאיכא בכתו' שעבוד מ"ט אג"ק לכ"ע דאל"כ הי"ל למרן ז"ל לבאר שיחותיו בשהט"ו דבדאיכא שעבוד מ"ט אג"ק אזי ניזונת גם מדמי המ"ט שבידם ומדלא כתב הכי להדיא ש"מ דס"ל למרן ז"ל דבמכרו מ"ט אינה ניזונת מדמיהם כלל עם דאיכא שעבוד אג"ק בכתו' ועמש"ל והדברים ברורים:

ועוד שכבר כתבנו וביררנו לעיל דהאי שעבוד מ"ט אג"ק דאיכא בשטר הכתובה אינו מעלה ומוריד לחיוב מזונות האלמנה לאח"מ בעלה כלל וכדסיים מור"ם ז"ל שם על דין הנ"ל וכמש"ל אין צורך לכפול הדברים ושאני כל נדונות הפוס' ז"ל הנז"ל דאינהו עסקי בדין כתובה וגבייתה מהיורשים שמכרו וכמשי"ר המעיין בדבריהם ז"ל הלא בספרתם והוא פשוט: ואם כה תאמר האלמנה הנז' דכ"ז ניחא לענין חלק היורש במט' שנתן לבניו דהנה אמת כפי כל האמור אין לה צד זכות להחזיק בהם כדי ליזון מדמיהם כלל וכמדובר:

ברם בחלקו בקרקעות שנתן לבניו דדינייהו כמכר וכנז"ל מאי איכא למימר הרי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו פסק להדיא בסתם כד' רה"ג ז"ל דהיא ניזונת מדמי הקרקע שבידם כנז"ל א"כ גם היא תיזון מדמי חלקו במ"ט בעד דמי הקרקע שנתן לבניו וכנז"ל דומיא למ"ש הגאון האורו"ת ז"ל בסי' ק"ז דאם עדין הדמים ביד הלוקח דגובה מהדמים לכ"ע יע"ש להא אמינא לה דגם בזה לא צדקה בטענתה זאת כלל דמלבד דהגאון האו'רות ז"ל נדחה קרו לה לסברתו הנ"ל הרב בית אברהם והרב נוכח השולחן ז"ל שם ג"כ הוכח במישור מתשו' מהרימ"ט ז"ל דפליג בזה וס"ל למר דעם שהדמים ביד הלוקח אין עליהם שעבוד יע"ש:

עוד זאת דגם הגאון האו'רות ז"ל לא אמרה למלתיה אלא מדמי הקרקע שמכרו והכי דייק מרן ז"ל בשה"ט כנז"ל וכ"כ מהר"מ אלשיך ז"ל בתשו' סי' ט"ו הב"ד הרב"ד ז"ל בסי' ל"ב הנז'. דע"כ לא קאמר רה"ג ז"ל אלא כשדמי המכר ידועים שהם דמי אותם נכסים וכו' יע"ש וכ"ד הרב"ד ז"ל שם וא"כ איך תחזיק האלמנה דנ"ד במט' של חלק היורש הנז' בעד דמי חלקו בקרקעות שנתן כיון שהם אינם דמי אותם נכסים כלל וכמובן:

באופן שחזרתי ע"כ הצדדים וצידי צדדים לזכות האלמנה בדינה ולהפך בזכותה שתהיה ניזונת גם מהמ"ט של חלק פלוא היורש שנתנם לבניו ויגעתי ולא מצאתי לה שום מקום לזכות בדין כלל וככל האמור ומדובר:

ובכן חיובא רמיא עלה לכוף כאגמון ראשה לשמוע לקול מורים ולמסור כל חלקו גם במט' שנתן ליד מקבלי המתנה או ליד המורשים שלהם והיא תיזון מחלק היורש הגדול במקומ"ט ואולם חלק היורש השני שכבר נתנם במת"נ דל מהכא לגמרי וכמאן דליתנהו גבה דמי זולתי אם תרצה כעת לגבות כתובתה גם מהם אזי הדין עמה לגבות כתו' גם מחלק היורש שנתנם לבניו בין במ"ק בין במ"ט אם יש בעזבון בעלה שיעור שתי כתו' ואם לאו חולקת עם בני בעלה לחצאין וכמבואר בתקנת א"י ת"ו אשר הובאה בחוט המשולש סי' כ"ו וכדבעינן למימר קמן בס"ד:

אמנם אינה יכולה האלמנה הנז' לעכב ולהחזיק בעזבון בעלה להיותם בידה עד עת שתרצה לגבות כתו' כלל אלא או תמסרם ביד נאמן להשביחם ולהרויחם לתועלתה ולתועלת היורשים כנז"ל או מגבין לה כתובתה מהם מיד וכמו שכן עלתה הסכמת מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ט"ו והבי"ד הרב דבר משה ז"ל באה"ע סי' מ"ג והאריך הוא ז"ל בזה יעש"ב וכבר מילתא אמורה דאנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה גם במ"ש בתשו' וכמש"ל: והכי נמי חזינא הדבר מבואר יותר בתשו' הרב המוסמך הרי"פ ז"ל בס' הבהיר שו"ת נבחר מכסף סי' ס"ד שנשאל בנ"ד דהיורשים תובעים החפצים מהאלמנה והיא טוענת שתפסתם למזונותיה והאריך בתשו' להוכיח במישור שהתפיסה שלה אינה מועלת לה מכמה טעמי ואיתי בידיה נמי תשו' הריב"ש ומרן ז"ל הנ"ל ושוב כתב וז"ל אבל אחר ההשקפה והעיון אין בתפיסה זו ממש לפי שמ"ש שם דשפיר מהניא התפיסה לכתו' אפי' לאח"מ הוא לענין גביית כתובה וכו' אמנם אם אין האלמנה רוצה לגבות כתובתה מהמט' שתפסה כי אם שיהיו תחת ידה לבטחון כתו' והיא ניזונת מנכסי היתו' זו לא שמענו וכו' אבל לכתו' אם חוששת תגבה כתו' ואם לאו יהיו הנכסים ביד היורשים ליהנות בהם וכו' אלא ודאי אין לה לתפוס כי אם למזונות בלבד אבל אם תפסה לכתו' יפרעו לה כתו' מיד ואם אינה רוצה לגבות כתו' מוציאין את הנכסים מידה וכו' ולעולם שאם תפסה כל שיעור כתו' שמגבין לה כתו' מיד או יוציאו התפיסה מתחת ידה אבל לעולם דהאשה התופסת לכתו' ואינה רוצה לגבות כתו' עכשיו והיא לא תפסה למזו' שאין התפיסה ההיא כלום ואם הנכסים ביד שליש אומרים לה או תגבי כתו' מהתפיסה או יחזירם ליורשים והם זנים אותה עד שתתבע כתו' בב"ד וכו' וכיון שכן אם תרצה לגבות כתו' מיד גובה מכל אותם המט' ואם לא הספיקו וכו' ואם אינה רוצה לגבות מוציאים המט' מידה וינתנו ביד היורשים והם זנים אותה עד שתבא לגבות כתו' וכו' עכ"ל הצל"ע:

הרי להדיא מפורש יוצא מפ"ק הרי"פ ז"ל שאם אינה רוצה לגבות כתו' עכשיו מוציאים הכל מידה ונותנים ליד היורשים כדי ליהנות מהם והם זנים אותה עד שתרצה לגבות כתו' וככל האמור ומדובר:

ועם שמבואר בד' הרי"פ ז"ל דאלו אותה אלמנה דנדונו היתה תפיסתה למזונות ולא לכתו' היתה מועלת לה התפיסה שלא תמסרם ביד היורשים כנז"ל מ"מ אין מדבריו ז"ל שום סתירה למש"ל מכל דברי הפוס' ז"ל הנז"ל שהוא ז"ל שם בתשו' הוכיח במישור דאין בתפיסתה ממש אפי' למזונות כיון שלא תפסה כדין ושוב בדקכ"ז ע"א נרגש מד' הרי"פ והרא"ש והרשב"א ז"ל שכתבו דבזה"ז שנהגו לכתוב מקומ"ט אפי' תפסה לכתו' ולאח"מ מהניא משו"ה חזר וכתב דכ"ז דמהניא תפיסתה הוא לגבות כתו' מיד ולא שישארו אצלה עד שיעלה ברצונה לכתו' שזה לא שמענו ככתוב בד"ק וכנז"ל: אמנם מרן ז"ל בתשו' הנ"ל לא ס"ל למר כהרשב"א ז"ל אלא כמ"ש ר"יו ז"ל ב"ד הרי"פ ז"ל בתשו' דגם למזונות לא מהניא לה תפיסה אפי' אם תפסה כדין אלא מוציאים מידה ונותנים ליד נאמן וכמש"ל וכבר העלה הרב כר"ש ז"ל בתשו' אה"ע סי' ל' דלדעת הרי"פ והרמב"ם ודעימייהו ל"מ תפיסה לכתו' לאח"מ גם האידנא זולתי להרשב"א ור"י בס' מישרים יעש"ב ועם שעלתה הסכמת הכר"ש ז"ל שם דמה שתפסה האלמנה אפי' לכתו' מהניא ומי יוכל להוציא מידה נגד הרשב"א ור"י יע"ש מ"מ אינו אלא לדידהו דתפסי דגל הקי"ל נגד דעת ל ז"ל בהם אנן בדידן אין לנו אלא דעת מרן ז"ל דס"ל כהרי"פ והרמב"ם ז"ל דס"ל דל"מ תפיסה לכתו' גם האידנא וגם למזונות ל"מה לה תפיסה אפי' אם תפסה כדין וכתחז"ל אלא מוציאים מידה ומוכרים אותם ביד נאמן וכמדובר:

וכבר נודע דבזמן הגאון הרי"פ ז"ל המ"ל עדין לא נתפשטה קבלת הוראות מרן ז"ל אפי' בא"י ת"ו כידוע גם מה שהוכיח הרי"פ ז"ל שם מתשו' הרא"ש ז"ל דבריש כלל ק"ו דהאידנה מהניא לה תפיסה אפי' לאח"מ להרי"פ ז"ל כנז"ל וכ"כ המבי"ט בח"ג סי' ק"ן בשם הרא"ש ז"ל כיעו"ש כבר הרב דב"מ ז"ל בתשו' סי' מ"ג דחה לזה בטו"ט יעש"ב ואכמ"ל עוד בזה לאפס הפנאי: ודע דמסוף דברי הרי"פ ז"ל בתשו' הנז"ל מבואר להדיא דס"ל למר כמ"ש הרב דרכי נועם ז"ל בסי' הנ"ל דתכשיטי האלמנה מניחים אותם תחת ידה יע"ש טעמו ונימוקו ואפשר דה"ט נמי דהרב דרכי נועם ז"ל אלא שקיצר במקום שאמרו להאריך ועכ"פ מצינו לו חבר גדול לסברתו זאת הוא הרב המוסמך הרי"פ ז"ל דהוא תנא קמא דמסייע ליה וקאי כוותיה ממש וכמשי"ר המעיין ומ"מ מאחר דמרן ז"ל סגר לנו המדבר בתשו' הנ"ל וסתם וכתב דמוסרים הכל ביד נאמן וכנז"ל ולא חילק כמ"ש הרי"פ והר"ן ז"ל מוכח להדיא דלא ס"ל למרן ז"ל הכי ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל וככל האמור ומדובר והדברים ברורים:

ועל מה שנסתפק עוד השואל בשאלה המוצגת לפנינו שאם יהיה האופן שזכו בדין המורשים הנז' בטענתם אם תוכל האלמנה הנז' לגבוה כל מזונותיה וכתובתה מחצי עזבון המגיע לבנו הגדול חנוך היורש אשר אינינו פה הכל בשלימות או"ד שאין לה לגבות מחלקו כי אם מחצית מזו' וכתו': לזאת אשיב דמה שהכניס בכלל ספקו הנז"ל גבית כתובתה לא ידעתי מה הוא סח דודאי לגבי כתובה גובה בדין גם מכל חלק פלוא היורש ה"ב שנתנם לבניו בין ממקרקעי בין ממס' כמ"ש ש מרן ז"ל להדיא בסי' ק' בדין גבית כתו' כיון דאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק בכתובתה כנהוג וכבר כתבנו דככה"ג דנ"ד שלא הגיעו המט' ליד מק' המתנה לא שייך בהו תק"ה הכנז"ל וגדולה מזו כתבו הח"מ והב"ש ז"ל שם דאם היורשים נתנו מ"ט במתנה אפי' הגיעו המט' ליד מקבלי המתנה לא עשו בהם תק"ה ודהכי דייקי דברי מרן ז"ל בש"ע יע"ש וא"כ ספק השואל הלזה לענין כתובה לא נכנס בכלל ס' כלל כי הדין פשוט דגם מחלק הנותן גבייא כתובתה וכמבואר:

ברם כי תיבעי לך לגבי מזונות דוקא וכמובן וגם את זה נלע"ד פשוט דגובה כל מה שצריך לה למזונותיה די מחסורה הכל מחלק היורש הגדול דוקא כיון שהם בני חרי מידי דהוה שלא הניח לה בעלה אחריו כי אם אותו החלק דוקא דודאי שאינה ניזונת כי אם מהם דוקא והיה הנשאר חלק היורש הב' שכבר ניתן במת"ג כמאן דליתיה בעולם דמי וידיה מסולקות הימנו והרי זה דומה למ"ש מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' צ"ב ס"ך דאם נתן הבעל נכסיו במתש"מ דניזונת מהם וסיים עלה מור"ם ז"ל בהגהה שם דהי"ד אם אין כאן בני חרי וע"ש כתב הרב ז"ל שם דאם נתן למקצת בניו במתש"מ ולמקצת בניו לא נתן אלא יורשים ניזונת מחלק ירושה יע"ש א"כ ה"ה אם מקצת בניו נתנו חלקם במת"ג ומקצת בניו לא נתנו כלום דודאי דניזונת מחלק ירושה שלא ניתן במתנה כלל והם בני הרי ולא אמרינן דתיזון מהם חצי מזונותיה דזה ודאי אינו והדברים ברורים:

ומה שנסתפק עוד השואל בשאלה שלפנינו שאם תרצה לגבות כתובתה אם תחלוק הנכסים כולם עם היורשים כשאין כאן שיעור שתי כתובות או דילמא כיון שאין הבנים היורשים בניה וכנז"ל גם את זה הדבר פשוט ומבואר בדבריהם דרבנן מתקני התקנה הראשונה אשר הובאו ד"ק בס' חוט המשולש סי' כ"ו דלא שנא להו לרבנן בין אם היורשים הם בניה או הם בני בעלה כלל דבכל גוונא אם אין שם שיעור ב' כתו' חולקת עם היורשים לחצאין כשרה וכמבואר בד"ק בתקנתם הנז' שפירשו שיחתם כן פעמים שלש דליכא לפלוגי ביניהו כלל כיעו"ש ומשם באר"ה:

הכלל העולה מכל האמור ומדובר מריש ועד כען דחלק היורש הב' אשר נתנם לבניו במתנה זכו בהם הבנים בניו מק' המתנה יצ"ו ואין לאלמנת ראובן דנ"ד שום זכות בדין להיותה ניזונת מהם כלל בין מחלקו בקרקעות בין במט' וחייבת היא בדין למסור כל חלקו במט' שתחת ידה ביד המורשים של מק' המתנה והיה הנשאר שהם חלק חנוך הבן היורש הגדול חיובא רמיא עלה למסור אותם ביד נאמן לשאת ולתת בהם ולהרויחם וליזון מהם האלמנה הנ"ל והיורשים ואם תטעון שהיא תופסת הכל לבטחון כתובתה דינא יתיב להגבותה כתובתה מיד ולא שתניחם אצלה עד שיעלה ברצונה לגבות כתובתה ואם לא תרצה לגבות כתו' מיד מוציאים מידה הכל וחלק היורש השני הניתן במתנה ימסר ביד מורשים שלהם וחלק היורש הגדול ינתן ביד נאמן ליזון מהם האלמנה הנז' כנז"ל וכשתרצה לגבות כתו' אזי טורפת מיד מק' המתנה וגובה כתובתה גם מהם ואם אין בעזבון בעלה שיעור ב' כתו' אזי דינא הוא שחולקת בנכסים עם היורשים לחצאין כל מה שהניח בעלה אחריו וככל האמור ומדובר:

הנלע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו:

עמי בעלי הוראה רבנן דפקיע שמיהו וצור ישראל:

י"מ וימ"ן כיר"א הלכ"ד זעירא דמן חברייא:

והוא הצעיר יצחק אבואלעפייא:

תוכן העניינים

שות פני יצחק חב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה