שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ב חו"מ
סימן א
שאלה שתי חצרות במבוי אחד זה כנגד זה ובחצר אחת מהנה אין להם מים בחצירם כלל כי אם זה דרכם תמיד לשאוב מים מהבריכה ומן המים הניגרים אשר בחצר השנית שכנגדם במבוי הנז' שכן נהגו והוחזקו תמיד כל הימים משנים קדמוניות מיום הווסדה ארץ שתי החצרות הנ"ל ועד עתה וכעת נשתנו בעלי ב' החצרות הנ"ל כי נמכרו מקונה לקונה עד הגיע עתה כל אחד מבעלי ב' החצרות הנ"ל בעלים חדשים להם והחצר אשר אין להם מים כעת הוא ביד אשה אלמנה אחת היא ובניה יתו"ק וגם השכיר' עמה בביתה שכנים לדור עמה בחצר שלה הנ"ל והן עתה קמו בעלי החצר הב' הנ"ל ומנעו אותם מלשאוב מים מאנלם לגמרי באומרם לנו המים ומה לכם לבא בגבולנו לרמוס חצרנו ולהזיקנו בראייה ולקחת את מימינו והאלמנה ובניה הנז' צועקים במרה תנו לנו מים ונשתה כי חזקה גדולה אית לן בגווייכו לשאוב מהבריכה שבחצרכם זה שנים רבו' דור אחר דור ואין מוחה ביד בני החצ' שלנו ואנו קנינו זה החצר עם החזקה הנ"ל כי מה מכר ראשון לב' וכו' וישובו המים ובני אותה חצר משיבים ע"ז כי חזקה זאת מגן שויא כיון דגם בני חצירנו הראשונים ואח' ג"כ הם שואבים מים מהבריכה הנ"ל דין גרמא שלא הקפידו עליכם ועל המוכר לכם ולא מיחו בידם כלל ובדרך שאלה וחו"ח היו מניחים לבני חצר שלכם לשאוב מים מחצירנו והאלמנה ובניה טוענים כי שמא מתחילה וראש כשנבנה זה החצר שלכם אדעתא דהכי ועל תנאי זה נבנה ונמכר מבעליו יו הראשונים להניח לבעלי חצר שלנו לשאוב מים מחצר שלכם ואין אתם יכולים לבטל תנאי של בעל החצר שלכם הא' שמכר לכם ושטר היה לנו ואבד ולא נמצא כעת כדי לברר האמת ובני אותה החצר משיבים ואו' שהם ניזוקים מהם בכניסתם אצלם לשאוב מים בהז"ר ובחסרון המים והניזק הוא המוחזק ועליכם לה"ר שתנאי זה היה באמת והאלמנה ובניה טוענים אדרבא הם חשיבי מוחזקים הן מחמת חזקתם הא' לשאוב מים והן מחמת שהם חשיבי מזיק והמזיק הוא המוחזק והם באים להוציא מידם תשמיש זה של שאיבת המים ועליכם לה"ר עוד טוענים בני החצר שיש להם המים דאפי' את"ל דהדין עם האלמנה לשאוב מים מחצירם מ"מ הי"ד לה ולבניה אמנם השכנים אשר איתה עמה בביתה אינו מן הדין להניחם לשאוב מים כי מתרבה עליהם הנכנסים והיוצאים. יורנו המורה הדין עם מי ויבא שכ"מה:
תשובה הן אמת הענין זה הוא סובל אריכות כי הוא מקצוע גדול בתורה ולשאת ולתת בהלכה בדברי הפוס' ז"ל המדברים בפרט זה ואולם לאפס הפנאי ושעת הכושר וצילותא דדעתא דלא אשתכח גבאי בימים האלה מכמה הרפתקי בישי דעדו עלי דין גרמ'א דלא אוכל לארו'ך במלין ולמשקל ולמיטרי בדברי הפוס' ז"ל כמדתי לכל רוח מאז ומקדם אשע"כ בחרתי לי דרך קצרה מאד ולא אכתוב כי אם ראשי מלין הנוגע לענין דינא דנ"ד דוקא וספרין פתיחו כאשר ירדוף הקורא וזה החלי וה"א יעזור לי:
ואומר עם קנ"י כי הנה נודע דבדין היכא דהמחזיק משתמש עם הבעלים אי ליכא תו טענת חזקה ולא טענת מכר ומתנה כמה דיות נשתפכו בדברי הפוס' ראשו' וא"ח ז"ל וסו"ד עלתה הסכמת גדולי הפוס' ז"ל דמידי פלוגתא לא נפקא ואוקי ארעא בחמ"ק וכבר ראתה עיני ולמדתי ברוב ככל ספרי הפוס' ז"ל אשר דיברו בפרט זה ובא לציון הכנה"ג ז"ל בס"י ק"ם הגהט"ו והגב"י והרב מש"ש ז"ל שם הגב"י אות ק"ד וקי"ד והרב לחם שלמה בולא ז"ל בדקי"ו יעש"ב וכבר ראיתי הדברים בשורשם בסש"ץ אשר הסכימו בחכמתם דעיקר דין זה הוא פלוגתא דקמאי בין רשב"ם וסייעת מרחמוהי עם הריף' והרמב"ם ודעימייהי ועיקר פלוגתייהי בפ"י ההיא עובדא דאיתא בבתרא דכ"ט ההוא דאמ"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמ"ל מינך זבינתה אמ"ל אנא בשכוני גוואי הוואי אמ"ל ה"ן זיל ברור אכילתך וכו' דנחלקו בפי' האי סוגיא הרא' ז"ל הנ"ל וסו"ד הסכימו הפוס' ז"ל דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחמ"ק כנז"ל כמבואר כ"ז בד"ק ז"ל ע"ע הלא בספרתם וא"כ כפי"ז לכאורה נראה דהדין עם בני החצר שיש בה המים למנוע בני אותה החצר שכנגדם מלשאוב מים מאצלם כיון שחזקתם בשאיבת המים מחצר הנז' שכנגדם במח' היא שנויה אי הויא חזקתם חזקה או לא ומוקמינן ארעא בחמ"ק שהם בני אותה חצר שיש בה מים דאינהו מיקרו מ"ק והדין עמהם שלא להניח עוד לבני חצר הב' הנז' לשאוב מים מחצירם וכנז"ל:
אמנם להיות כי חובה עלינו להפך בזכות אלמנה ויתו"ק וב"ד אבוהון דיתמי כידוע דע"כ פקחתי עיני להפך בזכותם ולהחזיקם בחזקתם הראשונה לשאוב מים מהחצר שכנגדם כמנהגם הקדום מאז וע"ע מכמה טעמים שאבאר בס"ד זה יצא ראשונה דאנן אתכא דמרן ז"ל יתבינן וקבלנו הוראותיו ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה כנודע וחזינן ליה למרן ז"ל דהשמיט בשה"ט הדין היוצא' מפי' רשב"ם והרא"ש והטור ז"ל בההיא דשכוני גוואי הנז' ולא העלהו ע"ש כלל לא בסי' ק"ם ולא במ"א רק מור"ם ז"ל בס' המפה בסי' ק"ם סי"ג כתבו בשם י"א יע"ש ואלו בסי' קמ"ו סי"א וי"ב פסק מרן להדיא הדין היוצא מפי' הרי"ף והרמב"ם בהאי דשכוני גוואי יע"ש וא"כ מדהשמיט מרן ז"ל הדין היוצא מפי' רשב"ם והרא"ש ז"ל ש"מ דס"ל למרן דהרי"ף והרמב"ם פליגי על רשב"ם והרא"ש ז"ל גם בעיקר הדין לא בפי' הסוגיא לבד ופסק להלכה כהרי"ף והרמב"ם שהם תרי עמודי ההוראה ודלא כהרא"ש ורשב"ם ז"ל וא"כ יוצא לנו מזה דס"ל להרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל שפסק כוותייהו דאפי' אם בע"הב היה דר בחצר הפנימי וזה דרכו תמיד לעבור דרך החצר החיצונה שמחזיק בה המחזיק או אפי' שהמחזיק דר עם הבעלים ממש או שניהם יחד הם משתמשים בחצר כגון לשאוב מים וכיוצא כנ"ד עכ"ז עלתה לו חזקה למחזיק וטענת בע"הב דהיה משתמש עמו בחצר ומשו"ה לא מיחה מגן שויא כפי"ד הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל וכמדובר וכן הסכים הסמ"ע ז"ל בדעת מרן ז"ל בסי' ק"ם סקי"ח יע"ש וכ"כ הרב כנ"הג ז"ל בדעת מרן שם סי' ק"ם הגב"י אות ח"י יע"ש וכ"כ הרב משאת משה ז"ל בח"מ סי' ס"א בד' מרן יע"ש ועד אחרן אתה תחזה להרב צדק ומשפט נר"ו בביאורו לסי' קמ"ו סי"א שכ"כ להדיא בדעת מרן ז"ל וז"ל ואע"ג דהפוס' האח' ז"ל כתבו דבמח' היא שנויה כמ"ש הרב נחב"ך ח"מ סי' ב' וס"ל להחולקים דהרי"ף והרמב"ם ודעימייהו פליגי עם רשב"ם ז"ל ואינהו ס"ל דאע"ג דמשתמשים יחד מהני חזקה ולדעתם צ"ל בעד מרן בפשיטות כמ"ש הסמ"ע והכנ"הג דס"ל דפליגי הרי"ף והרמב"ם עם רשב"ם מן הקצה אל הקצה וכו' עכ"ל יצ"ו יע"ש ולדעתי המעט הוא דגם מור"ם ז"ל הכי ס"ל למר בעדו ובעד מרן ז"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי עם רשב"ם והרא"ש גם בדין ומן הקצה אל הקצה ומש"וה אייתי לן רמ"א ז"ל דין זה בלשון י"א וכו' כיע"ש ואלו הוה ס"ל למר דהאי דינא מוסכם לכ"ע הו"ל להביאו בסתם דהוה מורה דכ"ע מודו ביה ומדהביאו בל' י"א מוכרח דס"ל דאיכא רבוותא דפליגי ע"ז רק הוא ז"ל הביאו בהגהה כדרכו להביא כל הסברות שהשמיטם מרן ז"ל כידוע אך מה אעשה כי הרב כנ"הג שם באות ח"י הבין בד' מור"ם ז"ל דס"ל למר דלענין הדין לא פליגי וכס' מהרש"ך יע"ש ואתמהא דא"כ לא הול"ל בל' י"א כנ"ל איך שיהיה עכ"פ דעת מרן ז"ל ברורה דס"ל למר דלית הלכתא כרשב"ם ודעימיה משו"ה השמיט דינו דרשב"ם משה"ט לגמרי וס"ל דהרי"ף והרמב"ם ז"ל פליגי עליה דרשב"ם לגמרי גם לענ"ד ופסק כהרי"ף והרמב"ם ז"ל וכמדובר וא"כ יוצא לנו דחזקת בני החצר אשר החזיקו מזה שנים רבות לשאוב מים מחצר שכנגדם חזקה מעליא הוי הגם שהיו משתמשים עמהם בני אותה חצר ג"כ לית לן בה וכמבואר: והגם שכתבו הרב ב"ד ז"ל בסי' מ"ה והרב דב"מ ז"ל בח"ב סי' ל"א דהא דפליגי הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם והרא"ש הי"ד בעיקר דינא דאיירי ביה רשב"ם והרא"ש ז"ל שהוא דין הש"ס ממש כפי פירושם דהיינו דהמערער היה טוען בחדרים הפנימיים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך וכו' ולכך לא מחיתי וע"ז פסק ר"ן דהדין עם המערער אף שלא הי"ל בבית החיצון אלא דרך בעלמא שהיה עובר שם דרך העברה בעלמא ובזה הוא דפליגי הרי"ף והרמב"ם עלייהו דרשב"ם והרא"ש ז"ל וס"ל דכיון דהיה דר בפ"ע מהניא ליה חזקה למחזיק אלא שיש לפנימי דרך עליו דלא כרשב"ם והרא"ש ז"ל בזה ברם מ"מ מודים לרשב"ם והרא"ש שאם היו שניהם יחד משתמשים בבית או בחצר ויד המחזיק והמערער שוים בדירה או בתשמישי החצר וכנדון מהרש"ך ומהרמ"א ומהרימ"ט ז"ל בכה"ג לא עלתה חזקה למחזיק אליבא דכ"ע אתד"ק יעש"ב וא"כ מל"ל דגם מרן ז"ל הכי ס"ל דכל שיד שניהם הבע"הב והמחזיק שוין בתשמישי החצר יחד דגם מרן ז"ל יסבור ולו ידע דלא עלתה חזקה למחזיק וכס' מהרש"ך ומהרמ"א ומהרימ"ט וככל מ"ש הב"ד והדב"מ ז"ל וכמדובר אמנם הא ודאי בורכא היא דמלבד דהרב עדב"י ז"ל בסימן ז"ן דחה דברי מהרמ"א ז"ל דבסי' צ"ד לגמרי וכתב עליו שאינו אלא דברי נביאות דהיכן מצינו דבשביל שמשתמש עם בעליו דלא תהני ליה חזקתו להיות שותפו באותו דבר וכי לא אפשר שמכר לו זכות להיות וכו' עש"ב וכ"כ ג"כ הרב מ"מ ז"ל בסי' הנז' יעש"ב גם הרב תורת חסד בסי' קפ ב וקפ"ח מבואר יוצא מד"ק להדיא דגם שיד שניהם שוין בתשמישי החצר אפי"ה עלתה לו חזקה למחזיק ודלא כהרבנים ז"ל הנ"ל יע"ש גם הרב מהרמ"ג ז"ל בסי' ל"ה רב תנא הוא ופליג ע"ד מהרמ"א ז"ל בנ"ד בסי' צ"ד הנז' הביאו הכנ"הג בסי' ק"ם הגהט"ו אות ר"ט יע"ש א"כ נמצא שדברי הרב"ד והדב"מ ז"ל הנז' אינם מוסכמים מכל ודוקא לדעת מהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט הם אמרו למלתייהו לא כן לדעת שאר הפוס' החולקים הנ"ל וכיון דמרן ז"ל ס"ל נמי דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליה דרשב"ם ודעימיה מן הק' אל הק' כנ"ל ומשו"ה השמיט בש"ע האי דינא דרשב"ם כנ"ל א"כ ודאי דפליג נמי על הראשו' הנ"ל וס"ל דגם בכה"ג דיד שניהם שוה בתשמישי החצר אפי"ה עלתה לו חיקה למחזיק דאל"כ לא משתמיט מרן ז"ל מלאשמועינן דין זה בשה"ט כיון דשודשו פתוח מן הסו' הנ"ל אל'ו לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל למרן ז"ל האי דינא לגמרי אלא אדרבא ס"ל למר דעלתה חזקה למחזיק בתשמישי חצר חבירו אף שחבירו משתמש עמו ג"כ וכדס"ל לגדולי הפוס' הנ"ל. והגם שמהרימ"ט ח"ב ח"מ סי' כ"ט הוכיח לדינו מדברי הרמב"ן החולק על רשב"ם וז"ל אפי' הרמב"ן שנחלק על רשב"ם בד"ז דבכה"ג עלתה לו חזקה ה"ט שאין מה שהיה עובר עליו מבטלת חזקתו דאטו אין אדם עשוי למכור בית החיצון ומשייר דרך לעצמו ואעפי"כ כיון שזה לבדו דר עלתה לו חזקה אלמא מודה הרמב"ן ז"ל שאם היה משתמש עמו בבית לא עלל"ח וכדמוכח ממה שהק' ז"ל מ"ט דרבא והלא כ"ז שלא הביא ראיה שדר לבדו לא הביא ע"ח שאין חזקה למי שדר עם הבעלים עכ"ל יע"ש ומזה הוכיחו הרב"ד והדב"מ ז"ל לחילוקם הנ"ל ולדעת הרבנים ז"ל החולקים הנ"ל ליכא ראיה מהכא מד' הרמב"ן ומהרימ"ט הללו כלל דשאני התם דמיירי בדר עם הבעלים ביחד דירה ממש התם ודאי כ"ע מודו דאין חזקה לזה הדר. עם הבע"הב דכיון שדר עם הבעלים אימור דבדרך שאלה או שכירות ירד לדור עמו בביתו יחד לא כן בהחזיק בחצר חבירו לאיזה שימוש כגון לשאוב מים וכיוצא הגם דבע"הב ג"כ משתמש עמו באותו שימוש אפי"ה מצ"ל דגם הרמב"ן ומהרימ"ט ז"ל אזלי ומודו דעלתה חזקה:
למחזיק דאל"כ לא הי"ל לבע"הב להניחו ליכנס לחצירו להשתמש בו כלל ומדהניחו להשתמש בו כ"כ שנים מוכרח דחזקה וטענה אית ליה בגוויה דחצירו לההוא שימוש ועלתה לו חזקתו וכמובן:
גם הראיה דמייתי מהרמ"א ז"ל לדינו מדיוק דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהט' שכ' היה מעמיד בהמה במקום מסוים בחצר חבירו וכו' אתה נתתה לי מקום זה. וכו' ע"כ דהיינו מקום זה שאני משתמש בו לבדי וכו' עכ"ל עש"ב וא"כ נמצא דמהרמ"א ז"ל הוכיח לדינו דלא עלתה לו חיקה למחזיק בתשמישו בחצר חבירו מדברי הרמב"ם גופיה שהוא מכת החולקים ע"ד רשב"ם והרא"ש ז"ל בפי' הסו' הנ"ל וא"כ הרי הרמב"ם גופיה מודה לדינו של מהרמ"א ז"ל ויאמר האומר דגם מרן ז"ל דפסק לדין הרמב"ם ז"ל בסי' ק"כ סט"ו ככתבו וכלשונו ממש א"כ ודאי דס"ל למרן ז"ל כסברת מהרמ"א ז"ל דאל"כ אמאי נקט בלשונו מקום מסוים וכו' וכדדייק מהרמ"א ז"ל מד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל וכן ראיתי להרב מהר"י זאבי ז"ל בתשו' כי באה בפרי הארץ ח"ב סי' ז' שאחר שהביא דברי מהרמ"א הנ"ל כתב וז"ל ובשה"ט מרן ז"ל העתיק דברי הרמב"ם ז"ל עכ"ד יע"ש ור"ל דמוכח מזה דגם מרן ז"ל ס"ל כמהרמ"א ז"ל בדינו הנ"ל דל"מ חזקה למחזיק בתשמיש בחצר חבירו אם אינו מקום מסוים וכנז"ל:
אמנם כבר עמד הרב מ"מ ז"ל שם בסי' הנ"ל ע"ד מהרמ"א ז"ל ודחה ראייתו ודיוקו מד' הרמב"ם הנ"ל לגמרי וז"ל והיותר ק"ל וכו' ומ"ש הר"ם מקום מסויים לא תידוק מדבריו משום דמקום מסויים הוא דעלל"ח הא לאו"ה לא אלא דכיון דאיירי בטוענו מכר או מתנה במקצתו של חצר הוזקק לומ' מקום מסויים כדי שיפול עליו לומ' אתה נתתו לי או מכרתו לי למקום ההוא קרא מו"מ וכו' עכ"ל יע"ש ודברי' נכוחי' הם מאד ולפי"ז נמצא דאין מלשון הרמב"ם ומרן ז"ל הנ"ל שום סייעתא לדינו דמהרמ"א הנ"ל ולא עוד אלא דאדרבא מלשון הר"מ ומרן הנ"ל יש להוכיח שפיר דלא כמהרמ"א ומהרש"ך בדינם הנ"ל דכל דיד בע"הב והמחזיק שוים בתשמישי החצר יחד ל"מ חזקת המחזיק כנ"ל שהרי מדין הר"מ ומרן ז"ל הנ"ל מוכח איפכא וכדאשכחן להרב ב"ח ז"ל בתשו' סי' ז' שהק' כן ע"ד רשב"ם מדין הנ"ל וכן הק' ג"כ המ"מ והת"ח ז"ל בסימן הנ"ל יע"ש ותו דחזינן להב"ח ולהת"ח ולהמ"ע ז"ל שם דהק' ע"ד רשב"ם מכמה דוכתי שכולם הם הלכות פסוקות ממרן ז"ל דמכולהו מוכח להדיא דלא כרשב"ם ודלא כמהרמ"א בדינו הנ"ל והגם דאשכחן להפוס' הנ"ל ולכמה פוס' אח' שתי' לכל הקו' הנ"ל מ"מ אנן בדידן לדעת מרן ז"ל דחזינן ליה למר בב"י ובש"ע דפסק לכל הדינים הנ"ל דמוכחי דלא כרשב"ם בסתם ואלו לדינו דרשב"ם ומהרמ"א ז"ל לא העלם ע"ש כלל א"כ מי הכריחנו לומר דס"ל למרן כרשב"ם ומהרמ"א ולסמוך נפשין אשינויי דחיקי ולעיולי פילא בקופא דמחטא כדי שנאמר דגם מרן מסכים לדינו דרשב"ם ודמהרמ"א הנ"ל ובפרט משה"ק עוד הרב מ"מ ז"ל שם ע"ד מהרמ"א ורשב"ם ממ"ש הנמק"י ז"ל בהחזיק לשפוך מי כביסה אחת וכו' דזוהי קו' אלימתא ולא מיתרצא בכל התי' הנאמרים בד' הפוס' ז"ל וכמש"כ הנחב"ך ז"ל סי' ב' הנ"ל דקו' זו אכתי ק' למהרמ"א ז"ל יע"ש גם חילוק הב"ח ז"ל בתשו' הנז' ובב"ח סי' ק"ם דמחלק בין בית לשדה דבית שכיח הוא לאוגורי או מושלי אינשי הלכך בהעברת דרך בלחוד סגי וכו' אבל בחצר יכו' אין רגילות וכו' יע"ש הנה חילוקו זה כתבו הרב"ח ז"ל ליתובי דעתיה דרשב"ם ודעי' מקו' הנ"ל ברם להרי"ף והרמב"ם דפליגי על רשב"ם גם בעיקר דינו מצ"ל דגם בנדון הב"ח ז"ל ס"ל דע"ל חזקה למחזיק בחצר חבירו הגם דהיה בע"הב ג"כ משתמש בחצרו באותו תשמיש ולא מיפלגי מבית לחצר כלל ומאי דהסכים הב"ח ז"ל בנ"ד הנז' דלא עלל"ח למחזיק וכס' רשב"ם ודעי' הט' משום דס"ל למר דהגם דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליה דרשב"ם מ"מ אוקי ארעא בחמ"ק וכס' רובא דרבוותא דס"ל הכי כנ"ל ואין צורך לומר דרב"ח ז"ל אזיל בשיט' מהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט ז"ל דס"ל דרשב"ם ודעימיה לא פליגי עם הרי"ף והרמב"ם רק בפי' הסו' לא לענין דינא ואת"ל דגם לדינא פליגי מ"מ היינו דוקא בעיקר דינו דרשב"ם לא בדין היוצא ממנו כשבע"הב משתמש בחצר עם המחזיק יחד ויד שניהם שוין בשימוש ההוא כנז"ל ודלא כהרב ב"ד בסימן מ"ה שכתב ע"ד מהרמ"א והב"ח הנ"ל דאין ס' דס"ל כמהרימ"ט דס"ל דאף החולקים על רשב"ם יודו דהיכא דמשתמשים שניהם לא עלל"ח למחזיק וכ"כ הרב דב"מ ז"ל בסי' הנ"ל יעו"ש דאין הכרח לומר כן כלל אלא אפי' את"ל דס"ל להני רבוותא דהרי"ף והרמב"ם פליגי גם בכה"ג מ"מ מוק' ארעא בחמ"ק וכמש"ל ועכ"פ לדעת מרן ז"ל ודאי דס"ל דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליה דרשב"ם ודעי' מן הקצה אל הק' לגמרי וכס' הסמ"ע והכנ"הג והרב מ"מ ז"ל וככל מש"ל דבהכי א"ש טובא כל הנהו דיני דהם הלכות פסוקות מהרמב"ם ומרן ומור"ם ז"ל דהק' מנייהו לרשב"ם ז"ל ודעי' ונדחקו בתי' כנז"ל ולפי ס' הרבנים הנ"ל בדעת מרן כנ"ל ניחא טפי ואין אנו צריכים לידחק בתי' שונים ודחוקים כמדובר:
עוד יש לסנף לנ"ד כמה חילוקי דינים דשייכי לנ"ד אשר כתבם הרב מהר"ש הלוי ז"ל בסי' ד"ן שכתב דבנ"ד שהוא כיוצא לנ"ד גם הרשב"ם ז"ל יודה דשאני התם דטוען עיקר דירתי היתה בחדר הפנימי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית החיצון שהיה עושה מ"ר לעבור דרך עליו כדי שלא יחזיק ואין לך מחאה גדו' מזו שבאותו הבית עצמו שהיה רוצה להחזיק היו משתמשים שניהם יחד משא"כ בנ"ד דמשום דזה היה משתמש בשלו לא יהיה חזקה תשמישו ש"ז אדרבא הי"ל למחות ולומר שלא ישתמש בחצר שאינה שלו דאל"כ לא מ"ל שהשות' יחזיקו זע"ז עכ"ל יע"ש וכתב עליו הרב ב"ד בסי' מ"ה וז"ל נראה דכוונתו לומר בחי' שכתבנו דהתם כשעובר עליו אינו מניח לו מקום מיוחד בפ"ע להחזיק משא"כ בחצר וכו' דשייך מקום מיוחד כשאחד משתמש מקצה מזה ואחד מקצה מזה עכ"ל יע"ש גם בנד"ן דאינם יכולים לשאוב מים הניגרים שניהם כאחד אלא בזא"ז הו"ל במקום מיוחד כיון שאין אחד נדחה מפני חבירו כלל דומיא למ"ש הת"ח ז"ל בסי' קפ"ב וז"ל אמנם נ"ד ל"ד דשאני התם שהיה בשכוני גוואי מדרס כפ"ר על החיצון ולזה לא חשש למחות שאין דרך למי שמחזיק בבית להניח לעבור דרך עליו אדם נכרי ואומ"ד גדו' י"ל שאין חזקתו כלום וכו' א"כ בתשמישים אלו בפרט בכ"ה לא שייך למימר הכי דהא ודאי כ"ז שאחד מהם משתמש ממנו אינו יכול להוציאו משם עד שיגמור מלאכתו ואע"פי שיד ב' מושלת באותו מקום לא נאמר בזה לא חששתי למחות כיון וכו' עכ"ל יע"ש והרואה יראה דנדון הרת"ח ז"ל הנז' היה בכלל תשמישי החצר שהיה משתמש המחזיק גם בבור ובשוקת ובב"ה יע"ש ודון מיניה ואוקי באתרין ובפרט לפי החי' שחי' הרת"ח ז"ל גופיה בסי' קפ"ח וז"ל דאפי' רשב"ם יודה וכו' אבל בתשמישים כאלו שהחזיקו בו לפי צורכם ולא חסרו שו"ד מלעשות שלא עשו גם רשב"ם יודה דהוי חזקה וכו' עכ"ל יע"ש וה"ה והוא הטעם בנ"ד דאמרי' הכי דאית להו חזקה אפי' לרשב"ם ז"ל וכמדובר ואפי' את"ל דגם בהא פליגי רשב"ם ודעימיה וכס' מהרמ"א ומהרש"ך ומהרח"ש ומהרימ"ט דס"ל דגם בכה"ג פליגי רשב"ם וסייעתיה וגם לכ"ע ס"ל דל"מ מ"מ מנלן לומר הכין דגם הרי"ף והרמב"ם ומרן דפסק כוותייהו יודו לזה וס"ל דלא הויא חזקה גם בכה"ג דלא כהרב מהרש"ל והרת"ח ז"ל הנ"ל דגמירי אפושי פלוגתא ל"מ ובודאי אית לן למימר דבכה"ג גם רשב"ם יודה דהויא חזקה כנ"ל ואת"ל הגם בהא פליגי רשב"ם וסייעתיה עכ"פ הרי"ף והרמב"ם ומרן ודאי דס"ל דבכה"ג הויא חזקה והיינו שנאמר דמודים לרשב"ם בעיקר דינו אבל שנאמר תרתי דהיינו דרשב"ם פליג גם בכה"ג ושגם הרי"ף וכו' ס"ל כרשב"ם גם. בכה"ג הא ודאי זו לא שמענו ופשיטא דלית לן למימר הכי וכמובן:
עוד יש לסנף לנ"ד החי' האחר שכתבו הרב מהר"ש הלוי ז"ל שם והביאו הרב כנ"הג בח"מ סי' ק"ם הגב"י אות. בסתם בלתי חולק כלל וכמ"שכ הרב דב"מ בחי' א"ך הנ"ל יע"ש והוא זה דאפי' לפי' רשב"ם ז"ל שאני התם שהבא לערער על החזקה הוא בע"הב עצמו עם המחזיק אבל הכא בנ"ד אינו אלא לוקח הבא מחמת נפתלי א"כ במה יהיה כחו הא"ת משום דטענינן ליה גם יהודה הוא לוקח וטענינן ליה כל מה שהיה יכול יוסף לטעון א"כ כיון שיוסף נשתמש בחצר כדרך שמשתמשים בעלי החצרות וחפר והחזיק בו חזקתו חזקה וי"ל חלק בחצר השותף האחר דט"ל כל מה שהיה יכול יוסף המוכר שלו לטעון כדקי"ל דטענינן ליורש וללוקח וא"כ טענינן בשביל יהודה שיוסף קנה מאביו או מיורשיו שטח החצר המגיע לבתים שלו וא"כ כחו וזכותו מכר ליהודה עכ"ל יע"ש וממנו נקח ונבין ונדון בנ"ד ששניהם הבע"הב והמחזיק בשאיבת מים הניגרים שניהם הם לוקחים ולא אחד מבעלי אותה חצר שיש בה המים שהם מבעלים הראשונים כלל אלא כולם הם לוקחים א"כ בכה"ג גם רשב"ם וסייעתיה אזלי ומודו דמהניא חזקת המחזיק וכמ"ש הרב מהרש"ל ז"ל הנ"ל וכמדובר והגם דחזינן להרב ב"ד ז"ל בסי' מ"ה שתמה ע"ד מהרש"ל בחי' הנ"ל והוצרך לומר דגם הוא לא סמך ע"ז לחוד כי אם בהצטרפות הט' הב' שכ' מקמי הכי יע"ש הנה מלבד דגם אנן בדידן לא על טעם זה לבד עיקר סמכין כי אם עיקר סמכין הוא על ס' הפוס' האח' ז"ל שעלתה הסכמתם דהרי"ף והרמב"ם פליגי עליה דרשב"ם לגמרי מן הק' אל הק' ומרן ז"ל נמי ס"ל כהרי"ף והרמב"ם ופליג נמי עליה דרשב"ם מן הק' אל הק' ג"כ כנ"ל אלא דמשום דשאר הפוס' ז"ל לא ס"ל הכי כנ"ל מהני מיהא לסניף גדול החילוק דמהרש"ל הנ"ל כי היכי דתיהני הך חזקה לנ"ד למחזיקים בה לכ"מ דודאי בכה"ג דשניהם הם לוקחים כ"ע מודו דחזקת המחזיק חזקה מעליא הוי הגם דמשתמש עמו בעה"ב בשאיבת המים כיון דהוא ג"כ לוקח הוי וטענינן ללוקח שכנגדו ולא לו וכמדובר ואתה תחזה להרב דב"מ ז"ל בסי' ל"א דל"ח ע"ג שהביא ח"י מהרש"ל הנ"ל וכתב עליו דאף שיש בדבריו במה לעמוד עליהם לא דרב גובריה אמרן עכ"ל יע"ש וכן ראיתי למהרש"פ ז"ל הוד"ק במטה אשר הי' ט' נסתייע לנ"ד מדברי מהרש"ל הנז' וכתב דבלוקח לגבי לוקח כ"ע מודו דמהניא חזקת המחזיק יע"ש ועם שהרב מהרא"ק והרב"מ ז"ל שם בסי' יו"ד וי"א חלקו עליו בדכ"ו ע"א ובד"ל ע"ב בטע"ז דלאו בר סמכא הוי יעש"ב מ"מ כבר מלתי אמורה דבאתרי דידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל ומרן פליג על רשב"ם ודעי' והשמיט דינייהו לגמרי משום דס"ל כהרי"פ והרמב"ם כנ"ל הא ודאי דאהני לן האי טעמא לסניף גדול מיהא וליותר יפו"ך לאחזוקי בידייהו דהמחזיקים בה כיון ד"ב לוקחים וכנז"ל ושאני נדון הרבנים ז"ל הנ"ל דמיירי כי אתרייהו דתפסי דגל הקי"ל כנודע א"כ בנ"ד פשיטא דיודו הרבנים הנ"ל דמהניא חזקת בני החצר השואבים מים מחצר שכנגדם כאורחייהו מקדם קדמתה אי מ"ט קבלתנו להוראות מרן ז"ל ואי מ"ט דהוו ב' לוקחים וכמדובר:
עוד יש לסנף לנ"ד ס' הכנה"ג ז"ל ש"כ בסי' ק"ם הגב"י אות ח"י דבהאי פלוגתא דרשב"ם עם הרי"ף והר"מ ז"ל הנ"ל המחזיק הוא המוחזק ולא מארי ביתא יע"ש והכ' חזינא למהרש"פ ז"ל שם שנסתייע לנ"ד מ"ד הכנה"ג הנ"ל יע"ש והגם דגם בזה חלקו עליו מהרא"ק והדב"מ ז"ל שם וכתבו עליו דהכנה"ג גופיה לא אמרה אלא לד' מהריב"ל וליה לא ס"ל הכי אלא ס"ל כ"ד רובא דרבוותא דס"ל דמאריה קמא הוא המוחזק יע"ש בדכ"ו ע"ג ובד"ל ע"א הנה אמת אנכי לא ידעתי מנ"ל הא למהרא"ק ז"ל כיון דהכנה"ג ז"ל כ"כ בסתם ולא חלק בזה מוכח להדיא דהכי ס"ל למני"ר גופיה ומ"ש עוד הדב"מ ז"ל שם שדברי הכנה"ג בזה אינם מובנים. הרואה יראה שהם מובנים שפיר למעיין היטב בהם וה"ה כמבואר ועוד בה שהרי הכנה"ג גופיה שם סי' ק"ם הגהט"ו אות י"ר כתב בסתם משם הרב מהר"ש יפה ז"ל וז"ל בפלוגתא דרבוותא לא אמר"י קרקע בחמ"ק עומדת אלא המחזיק בה ידו עה"ע וכו' עכ"ל יע"ש הרי להדיא דלא ס"ל להכנה"ג ז"ל כרוב הפוס' דס"ל אוקי ארעא בחמ"ק אלא מוקמינן החזקה ביד המחזיק בה דאין לומר דכ"כ משם מהרש"י ז"ל וליה לא סל"ה דכיון דהביאו בסתם ולא חלק עליו מוכרח דהכי ס"ל למני"ר גופיה ופשוט וע"ע למרן החבי"ב ז"ל גופיה בתשו' בע"ח ח"מ סי' ר"ו יעש"ב ושו"ר במטה אשר סי' הנז' דכ"ב ע"ג מ"ש בזה ובמט"ש סי' ק"ם הגהט"ו אות י"ז שכתב ע"ד מהרש"י הנז' דהכי אזלא סוגיין דעלמא ואסף איש טהור להקת הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה יע"ש וע"ע לה' כנה"ג בסי' כ"ר בכללי הקי"ל ובמ"ב סי' ק"מ מ"ש עוד בזה עש"ב ואכמ"ל בפרט זה עכ"פ נמצינו למדים דרבים אשר איתנו דס"ל דבפלוגתא דרבוותא ל"א קרקע בחזקת בעליה עומדת אלא כל המחזיק בה ידו על העליונה וכנז"ל ודון מנייהו ואוקי באתרין:
הן אמת דמצינן לפלוגי דלא דמי כל כה"ג דנ"ד למ"ש הרב מהרש"י ז"ל הנ"ל דהתם שאני דהמוחזק הוא מחזיק בקרקע חבירו והוא לבדו דר וחבירו נעדר ואית בחזקתיה פלוגתא דרבוותא בהא הוא דס"ל למהרש"י ז"ל ודעימיה דמוקמינן ארעא בידא דמחזיק בה וידו עה"ע ויד המערער כנגדו ע"הת דארעא היכא דקיימא תיקום ברם בכה"ג דנ"ד דהמערער דהוא מ"ק הוא לבדו בגוויה דארעיה והמחזיק בתשמישי חצירו הוא בחוץ ורוצה להחזיק בתשמישו בחצר חבירו בהא אפשר דגם מהרש"י ודעי' יודו דמוק' ארעא בחזמ"ק שהוא מארי ביתא והוא דקאי בגו ביתיה ולא המחזיק ברם חזינא להרב משכנות הרועים ז"ל במ"ע ה"ח אות ב' דנשאל הוא ז"ל בנ"ד על בני מבוי דהחזיקו בהשלכת הזבלים על קרן זוית שבצד כותל חצר אחד מהם וע"ז ראו הביא לנו פלוגתא דרשב"ם והרי"פ ודעימייהו הנ"ל וע"ז הביא סברת מהרש"י ז"ל הנ"ל דמוק' ארעא ביד המחזיק כנ"ל ואלו ההיא שכתב הכנה"ג בסי' ק"ס הלב"י אות ח"י על הפלוגתא הנ"ל עצמה דהמחזיק הוא המוחזק לא הביאה כלל ש"מ דלא ס"ל לחלק בהכי כלל וע"ע לו ז"ל שם דהסכימה דעתו בתחי' דמרן דהשמיט דינא דרשב"ם משה"ט ש"מ דס"ל למר דגם לדינא פליגי הרי"פ והר"מ עם רשב"ם ודעי' וכדהוכיח כן מ"ד הרשב"א והרמב"ן והנמק"י הו"ר בא"ז יע"ש אלא דשוב יצא לחלק מדיליה כחי' הב"ד והדב"מ הנ"ל ובתר הכי הביא כת הסו' לח"י הנ"ל שהם מהרמ"א והב"ח ומהרימ"ט וכו' ואסיק להלכה דכיון דפלוגתא דרבוותא הוי מוק' ארעא בחמ"ק ול"מ חזקת המחזיקים בה יעש"ב ואנכי לא ידעתי אמאי חזר בו ממ"ש בתחי' בדעת מרן ז"ל דודאי מדהשמיט מרן דינא דרשב"ם בודאי דס"ל למר דהרי"פ והר"מ פליגי ע"ד רשב"ם גם בדין וממילא יוצא לנו דגם בכה"ג דיד בעה"ב והמחזיק שוים בתשמישי החצר ג"כ פליגי וס"ל דמהניא חזקת המחזיק גם בכה"ג כיון דאין שום ראיה מכרחת מן הש"ס לומר דל"מ חזקת המחזיק א"כ מאין לנו לבדות מדעתנו לומר דבכה"ג מודו כ"ע דל"מ חזקת המחזיק וא"ת דהכי מוכח מד' הרמב"ן וכמ"ש מהרימ"ט הנה כיון דמרן ז"ל לא הביא דברי הרמב"ן בב"י וגם בש"ע השמיטו לגמרי מוכרח דלא ס"ל כוותיה א"נ מצ"ל כמש"ל והדברים ברורים:
ואחרי כותבי כ"ז חזיתיה למר הרב כפי אהרן נר"ו הנד"מ בסי' ח' דקל"ב ע"ג שעמד בזה בנד"ד וחקר בדעת מרן ז"ל כמאן ס"ל ואייתי בידיה מ"ש הכנה"ג ז"ל בסי' ק"ם הגב"י אות חי' דדעת מרן דפליגי וכתב עליו הוא נ"רו וז"ל ואני הדל באלפי אומר דאלו ראה הכנה"ג ז"ל דברי מהרמ"א שכתב דין זה בפשיטות והוכיח כן מתו"ד הרמב"ם וכו' א"כ כפי"ז אין הכרח לומר בד' מרן ז"ל דסובר דחולקים כמ"ש הכנה"ג דאי משום שהשמיט מרן דין זה אפ' דסמך אמ"ש בסט"ו וכו' עכ"ל יע"ש:
ונוראות נפלאתי על יופי עיונו ובקיאותו ביודעו ומכירו קאמינא היאך אשתמיט מניה השתא הכא דברי הכנה"ג ז"ל גופיה באותו סי' עצמו שם בהגהט"ו אות ר"ט ודי"ב כי שם זכר עשה ובא לציו"ן תשו' מהרמ"א ז"ל הנ"ל גופה כיע"ש וא"כ איך אפש"ל דאלו ראה וכו' גם מה שנתחזק מאד ממה שהוכיח כן מהרמ"א לסברתו מתו"ד הרמב"ם וכו' ותרגמה הדב"מ וכו' תמהני עליו טובא כי כעת יאמר אטו גברא אגברא קרמית מאחר דכבר בא חכם הוא הרב מ"מ ז"ל שדחה הראייה הנז' בטו"ט ודעת א"כ מה נשאר הכרח לומר דהכי ס"ל להרמב"ם ומרן ממ"ש מקום מסוים וכו' להכריח מזה כסברת מהרמ"א ז"ל והא ודאי דגם תשו' המ"מ ז"ל היא נעלמה מעיני קדשו נ"רו בו בפרק הגם דבסוד"ק הביאה בקיצור יע"ש ובכן כל מ"ש בזה הוא נ"רו להכריח בד' מרן דלא דהכנה"ג ז"ל אין להם מקום כלל וכמובן:
גם מ"ש עוד בתר הכי הרב הנז' נ"רו עפי"ד הרב ב"ד והדב"מ ז"ל והעמיס כן בד' הכנה"ג ואסיק להלכה בנ"ד עפי"ד הרבנים ז"ל הנז' דל"מ חזקת המחזיקים כיעוש"ב היינו לפום שיטתיה דמר נ"רו דאסיק בד' מרן הפך הסמ"ע והכנה"ג ז"ל אמנם כל לגבי דידי ברירא לי מילתא טובא בד' מרן כמ"ש בעדו הסמ"ע והכנה"ג ודעימייהו ככל מש"ל א"כ בודאי דגם מ"ש הרב"ד והדב"מ ז"ל הוא דלא כמרן ז"ל וככל האמור מ"ל וג"ז ברור אצלי מאד וע"ע להרב כפי אהרן נ"רו שם דגם הוא נסתייע לנ"ד מדברי מהר"ש הלוי ז"ל הנ"ל דס"ל דבלוקח לגבי לוקח מודה רשב"ם יע"ש:
אלא דחזיתיה למר שם דגמגם עליו בחי' זה מכמה דוכתי אשר ציינם הוא נ"רו דמתוכם נראה דאין דברי מהרש"ל מוסכמים יע"ש ואנא עניא עיינתי היטב בכל דוכתי הנ"ל ולא מצאתי מהם מקום לדחות דברי מהרש"ל הנז' ואין ספיקו מוציא מידי ודאו של הרב מהרש"ל ז"ל הנ"ל ולכל הדברות סניף מיהא הוי לנ"ד בלתי ס' כלל וכמדובר:
עוד יש לצרף לנ"ד ולסנף חילוקו של מהרח"ש ז"ל בח"א סי' כ"ב ע"ד מהרשד"ם ז"ל שכתב וז"ל שאין הנדון דומה לראייה וטעמו בזה הוא שכל שבא להוציא לגמרי חזקת הקרקע מיד בעליה כההיא דשכוני גוואי במילתא כד' סגי שלא להוציא הקרקע מידם אבל כל שלא בא להוציא גוף הקרקע מיד הבעלים אלא שבא להשתמש שם עמו מהניא ליה חזקתיה להא מיהא אלו תוד"ק יע"ש ועם שכתב בתר הכי דאין חי' זה מבורר אצלו וכו' מ"מ בצירוף דעת רוב הפוס' האח' ז"ל הנ"ל דס"ל ב"ד מרן דס"ל. דהרי"פ והרמב"ם פליגי עם רשב"ם וסייעתיה מן הק' אל הק' לגמרי ובצירוף כל ה"ט הנ"ל בודאי דחזי לאצטרופי גם חי' מהרח"ש ז"ל הנ"ל להחזיק בנ"ד ביד המחזיקים בשאיבת מים הניגרים מהחצר שכנגדם ולית אינש די ימחא בידייהו כלל וכמדובר:
זאת ועוד אחרת נלע"ד דבנ"ד כ"ע מודו דעלתה להם חזקתם למוחזקים הנ"ל ולית מאן דפליג כלל ואפי' מני"ר הרב כ"ע אהרן נ"רו הנ"ל אזיל ומודה בנ"ד דאהניא להו חזקתייהו לשאוב מים כמנהגם הקדום יען הגד הוגד לי מפי מגידי אמת שכמה פעמים הוצרכו בני החצר שיש בו המים הנ"ל לפזר ממון ולהוציא הוצאות לבנין ולתיקון דרך ומעבר אמת המים שבחצירם אשר לא יכזבו מימיוי וגם להביא להם מים בתוס' מרובה וע"ז הוצרכו למעות וחילקו ההוצאה ע"כ בני החצר שלהם ועל בני החצר הנז' השואבים מים מאצלם וכולם כאחד היו פורעים בהוצאות כל הנ"ל חלק כחלק ממש א"כ מכאן הוכחה ברורה כשמש בצהרים שיש לבני אותה חצר במים הניגרים שבחצר הנז' שכנגדם ולא מתורת צדקה וג"ח לבד היו מניחים אותם לשאוב מים כי אם היו ניזונים בזרוע ומימיהם הם שותים דאלתה לא היו פורעים עמהם בהוצאות הנ"ל חלק כחלק ממש אלא ה"ו מסייעים אותם בדבר מועט או לא היו תובעים מהם כלל אלא ודאי פשוט הדבר כי הם שותפים ממש במים הנ"ל ויש להם חלק ונחלה ואחוזה באותם המים בלתי ס' כלל וזה פשוט וברור: אתאן למ"ש בשאלתנו כי טענו האלמנה והיתו' הנ"ל על בני חצר שכנגדם דאפשר מתחי' וראש מיום הווסדה ארץ הבריכה והמים הניגרים הנז' אדעתא דהכי הוה שישאבו מים מים מאצלם בני איתה חצר שכנגדם אשר הוא כעת ביד האלמנה מנה ובניה הנ"ל ועל תנאי זה נכנסו כ הלוקחים לחצר זה ושטר ראיה הי"ל ואבד מרוב הימים:
לזאת אשיב דגם בטענה זאת נ"ל ברור כי הדין עם האלמנה ובניה וטענתם טענה הנשמעת כי הרואה יראה להרב דב"מ ז"ל בח"ב סי' א"ך שכ"כ וז"ל אמנם נראה דאפי' לדעתם הי"ד היכא דידעינן בבירור דהשדה של ראובן והחזיק בתוכו ש' בדבר אחד או בדברים בתוך השדה אז אמרינן כיון דגם ראובן משתמש בתוכו לא החזיק ש' כלל באותם הדברים אבל במקום מעבר וכיוצא שהוא כנגד בתי ש' ומחזיק בו גם וראובן לעבור דרך שם וכן החזיקו אחריו ב"ך וכו' נראה דיודו הרבנים הנ"ל דאף אם משתמשים ב"כ ש' זכו ב"כ ראובן בחזקתם כיון דאין כאן בירור שהמעבר ההוא של ש' בודאי דדילמא ראובן ו"ש קנאוהו בין שניהם מהמחזיק וכו' דמאי אולמיה דהאי מהאי וכו' עכ"ל יע"ש ונד"ן דכוותה דלא ידעינן בבירור אם אלו המים הניגרים שבחצר הנ"ל הם לבעלי אותו חצר דוקא ואין לזרים בני אותה חצר שכנגדם שום חלק עמהם באמת המים כלל כדי לומר דל"מ חזקתייהו כיון דשניהם שואבים מים משם דאימא שמא בעלי שתי החצרות הנ"ל הראשונים קנו ונשתתפו יחד באמת המים הנ"ל מתחי' וראש ומאי אולמיה דהאי מהאי וכמ"ש הרב הנז' ז"ל וכנז"ל ולא תידוק מד"ק דלא אמרי' הכי אלא במקום מעבר וכיוצא בו שהם חוץ לבתים ולחצרות אבל בתשמישים שהם בתוך חצר אחד מהם ל"א הכי דהא ודאי ליתא דמהראיות שהביא הרב ז"ל שם לזה לא מוכח הכי כלל כמ"ש המעיין ופשוט ואתה תחזה להרב משכה"ר ז"ל שם דקי"ד ע"ב בסו"דק הנ"ל כ"כ וז"ל פש גבן לברורי דע"כ לא פליגי הני רבוותא אלא בדידיע דהני שכוני גוואי ובראי דלמערער הוא אבל בנ"ד מאן לימא לן דהך דוכתא דקרן זוית שמשליבים בו דבעל החצר הוא דילמא דיד היורשים שוה בו ומאן דאתי לאפוקי מידייהו עליו לה"ר שו"ר בדב"מ סי' כ"א שכ"כ עכ"ל יע"ש:
והגם דבני החצר שיש בו המים הנ"ל יש בידם שטר מכר החצר להם מבעליו הקודמים להם ובכלל המכר נזכר בו שמכרו להם גם המים הניגרים הנ"ל עכ"ז אין מזה ראיה גמורה לומר דהמים להם לבדם דוקא חדא דהשטר שבידם נכתב עיקרו על מכר הבתים והחצר כל שהם עיקר ועמו טפילה נטפלי גם המים לומר דהמוכר מכר להם גם הזכות שיש לו במים ועוד דאין מהכתיבה ראיה כלל וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' כ"ט וז"ל ועוד נראה שאפי' לא יהיו דיורים מוחלקים אלא שהיו שניהם דרים כאחד הרי הבית בחזקת שניהם דדוקא היכא שהיה ידוע שהבית בתחי' היתה של הר"י לבדו ואח"כ ראינו שבא יעקב ודר עמו בשות' בדין היה שלא תעלה לו חזקתו לפי שדירת הבעלים הראשו' מבטלת חזקתו של זה המחזיק אבל כאן מעולם לא החזיק הר"י לבדו בבתים וכו' וחזקה כעדים דמיא ומה שנמצא כתוב על שם הר"י אין כתיבה זו סותרת החזקה ולא נגרעת כחו של הר"י שאני אומר מנכסי השות' היה אלא שכתב ע"ש אחד מהם וכו' עכ"ל יע"ש וה"נ בנ"ד אמרי' הכי דמתחי' יד בעלים הראשו' של שני החצרות הנ"ל שוים יחד במים הניגרים וקנאום שניהם יחד בשות' מנכסי שניהם אלא שנכתב ע"ש אחד מהם מ"ט ש"ב הרב ז"ל ושטר ראיה הי"ל לבני חצר ה"ב אלא שמרוב השנים אבר וכנז"ל והחכם עיניו יחזו להרב לחכ"ך ז"ל בח"א ח"מ סי' ב' שנשאל בעין נ"ד וטענו המחזיקים בנ"ד כזאת דאפי' את"ל שהדין הוא שאינה חזקה מ"מ אפשר שכשקנה ראובן מורישם החצר התחתון על תנאי זה קנה שישתמשו בגג שלו אנשי החצר העליון וסבר וקביל ואין בידם לבטל תנאי מורישם וע"ז השיב הרב ז"ל שם בדס"ה ע"ב בד"ה ומעתה וכו' ועוד שם בדס"ז ע"א כתב וז"ל אכן שו"ר דבנ"ד במח' הוא שנוי ואין לומר דהכל מודים שיסתום כדכת"י מ"ג טעמי וכו' ולדעת רובא דרבוותא המזיק הוא המוחזק וכו' יעש"ב ומאי דאסיק הרב ז"ל שם בתר הכי איפכא הוא על נ"ד דהתם שייך טעמו ונימוקו עמו מה שאינו שייך לנ"ד כלל כמ"ש המעיין:
הכלל העולה מכל האמור ומדובר דבצירוף כל הטעמים הנ"ל זכו בני החצר ה"ב בחזקתם לשאוב מים מהחצר שכנגדם ולית אינש די ימחא בידייהו כלל שכן שוה"ד נותנת לענ"ד וכמדובר:
אכן מה שטענו עוד בני החצר שי"ל המים על השוכרים הזרים הדרים כעת בחצר האלמנה הנז' שאינם יכולים גם הם לשאוב מים מאצלם כי מתרבה עליהם הז"ר מהנכנסים ויוצאים כנז' בשאלה הנז"ל הנה אמת הדין עמהם בטענה זאת כי טענה הנשמעת היא מחמת ריבוי הנכנסים והיוצאים כמ"ש הרב הנמק"י ז"ל בפ' המוכר פירות על מתני' דמי שיש לו גינה וכו' אינו מכניס לתוכה תגרים וכו' דה"ה למי שי"ל בית לפנים מביתו של חבירו שאפי' בחצר יש בו משום ריבוי הנכנסים והיוצאים וכ"ש בית מהריטב"א והמ"פ ז"ל יע"ש ועיין בש"ע ח"מ סי' קס"ט ס"א וס"ב ואכמ"ל בזה: אמנם זהו דוקא אם אלו השוכרים הדרים בחצר האלמנה הם רבים במנין הנפשות יותר מן המוכרים הראשו' שהם בעלים הראשונים לחצר זו שהיו שואבים מים מהחצר אשר כנגדם אך אם הם במנין הנפשות שוים להם ודאי דזכו גם השוכרים הנ"ל לשאוב מים גם מאותו חצר שכנגדם כבעלת החצר עצמה דמה מפר ראשון לב' וכו' והדברים פשוטים:
הנלע"ד כתבתי להלכ' ולא למעשה כי אם להפך בזכות האלמנה והיתו' הבנים בניה אכן אם יסכימו עמי חבירי מע' ח"ור מח"ת יע"א יצ"ו גם למעשה מ"ט ומין ואף ידי תכון עמהם ובלבד שיטהרו לבם לב טהור ולא יהיה להם שום פניה של שנאה ח"ו לא עמי ולא עם האלמנה ובניה ושלא והיו נוגעים בדבר כלל ואפי' אהבת הנצחון לא יתנוה אל לבם כלל כ"א יכוונו לבם לש"ש והלא אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו לכבודו ואין דבר חוצץ בינינו זה כלל בעז"ה והנה נודע כי אהבה החברים. הוא תועלת גדול לכל ישראל וצריכה רבה גם להסכמת פס"ד איש לרעהו דאם יהיה ביניהם איזו פניה ושנאה ודאי שלא יסכימו זע"ז כלל וכמה צ גדולים דברי חכמים אשר הגידו דאוהב ושונא פסו' לדין וה' אלהים יעזרנו ע"ד כ"ש ויטע בלבנו אהבתו ויראתו ויסודו ויטע בינינו אהבה ואחוה שלום ורעות ויסלק ש"ח מבינינו ויצילנו משגיאות וימ"ן ויזכנו לכוין לאמיתה ש"ת ולא נכשל בד"הל לע"ל כיר"א. הלכ"ד עבד נרצע לעבודת ה' וליראתו ולכל יודעי דת ודין מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דדבריהם זעירא דמן חברייא והוא: הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ע:
וזאת היתה תשו' מעלת חכמי ורבני עירנו יע"א ג' המה נפלאו ממני ואת שמם לא הגידו יצ"ו לע"ל ביר"א על תשובתי הנ"ל וכה היו דבריהם אלה אלי וז"ל הצל"ע:
והנה פתח דבריו יאיר כתוב למ"ר דא"כ מדהשמיט מרן וכו' דאפי' אם היה דר וכו' ואחהמ"ר דמדברי מרן ז"ל בב"י שהביא דברי הנמק"י י"ל שהאח' פליגי על רשב"ם וכו' אינו במשמע שאפי' היה המערער משתמש יחד עם המחזיק עכ"ז עלתה לו חזקה למחזיק וכו' דאדרבה הרואה יר' בד' הנ"י ז"ל דמדקדק בדבריו דלא פליגי האח' עליה דרשב"ם ז"ל וס"ל דמהניא ליה חזקה אלא היכא דהמערער לא י"ל שום תשמיש בחצר ובבתים כי אם מדרך כ"ר הוא דפליגי אבל כל שמשתמש המערער עם המחזיק בזה לפ' האח' ז"ל שכתב וז"ל שהאח' לא הסכימו לפי' רשב"ם דכיון שהיה דר בפ"ע מהניא ליה חזקה עכ"ל מוכח שפיר מזה הא אם היה המערער משתמש עם המחזיק יחד מודו האח' ז"ל דלא מהניא ליה חזקתיה למחזיק וכמ"ש כן הרב ב"ח בתשו' סי' ז' והב"ד סי' מ"ב והדב"מ סי' ל"א ועוד דמבין ריסי עיני רו"ס כת"ר נראה דמדהביא מרן בב"י דברי הנמק"י מוכח דאיהו ז"ל ג"כ שר המסכים לס' האח' ז"ל גם בזה אחהמ"ר ראיה זו איני מכיר שהרי מרן ז"ל כן דרכו דרך הק' לקבץ ס' הפוס' ז"ל וא"א להכי גם אנן נמי נימא דמדהביא דברי הרא"ש שכ' וז"ל אבל הרא"ש וכו' נוכל לומר דס"ל כוותיה היינו בהעברת דרך בלחוד אבל בתשמיש ס"ל דמבטלת החזקה:
ומ"ש עוד מע' הרב הפוס' נר"ו דמדהשמיט מרן דינא דרשב"ם והטור משמע דס"ל למר דלאו בפי' הסוגיא לבד פליגי כי אם גם בעיקר הדין וא"כ וכו' גם זה אינה הוכחה כלל די"ל דס"ל למרן שהרי"ף והרמב"ם פליגי עם רשב"ם דוקא בעיקר דינו וס"ל דבהעברת דרך לבד אינה עוקרת החזקה אכן אם היו משתמשים יחד אזי ל"מ החזקה כלל ול"פ עליו בזה וכמ"ש הרבה מהפוס' בדעת הרי"ף והרמב"ם ומאי דלא הביא מרן בשה"ט דאם היו משתמשים יחדן דלא עלל"ח הוא משום שסמך אסט"ו היה מחזיק וכו' וכמ"ש הרב בהה"א ח"ב סי' ו' בשם מהרי"ז ז"ל ד"כ ע"ד הר"מ ומהרמ"א ז"ל וז"ל ובשה"ט מרן העתיק דברי הרמב"ם ז"ל עכ"ד ובודאי דכוונתו לו' דגם מרן ז"ל ס"ל כמהרמ"א בדינו דאם היו משתמשים ביחד דלעל"ח כיון דאינו מקום מסוים וכ"כ ג"כ הרב כפי אהרן נר"ו מדידיה וכתב ששוב ראה כן להרב מהרי"ז ז"ל גם מ"ע הרב רפ"ו נ"רו איהו גופיה פי' כן בכוונת דברי הרב מהרי"ז ז"ל הנ"ל דאחר שהביא דבריו כתב וז"ל וד"ל דמוכח מזה דגם מרן ז"ל ס"ל כמהרמ"א בדינו דלא עלתה לו חזקה למחזיק בתשמישי החצר של חבירו אם אינו מקום מסוים וכנז"ל ע"כ גם. הרב צדק ומשפט נ"רו בדע"ד ע"ג כ"ב דאחר דשקו"ט בדין זה דאם היו משתמשים ביחד דלא עלל"ח וסיים ע"ז וכתב וז"ל ודין זה כבר כתבו ופסקו מרן בסה"ק בסי' ק"מ סטו' וזה עוד טעם למה שלא פסק מרן הדין היוצא מהתלמיד לפי פי' רשב"ם וכו' יעו"ש ומעתה מ"ש מ"ע הרב הפו' ג"רו בכלל דבריו שהרב צו"מ נ"רו הנ"ל כ"כ להדיא ב"ד מרן דס"ל דפליגי הריף' והר"מ ז"ל מן הק' אל הק' עם רשב"ם והביא דבריו שכתב וז"ל ואע"ג דהפוס' האח' דבמח' הוא שנוי כמ"ש הנח"ב וכו' וס"ל להחולקים דהריף' והרמב"ם ודע"י פליגי עם רשב"ם מן הק' אל הק' ודאינהו ס"ל דאע"ג דמשתמשים יחד מהני חזקה ולדעתם ס"ל בעד מרן בפשי' כמ"ש הסמ"ע והכנה"ג ז"ל דס"ל דפליגי וכו' עכ"ל ואחרמ"ר ה"א לא שמא מתיא דמ"ש כן הרב צו"מ נ"רו הוא דוקא לדעת החולקים וס"ל דהריף' והר"מ ז"ל פליגי עליה דרשב"ם מן הק' אל הק' ע"ז כתב ולדעתם וכו' אמנם לד' מהרמ"א ודע"י דס"ל דהריף' והר"מ ל"פ עליה דרשב"ם ז"ל ודאי דצ"ל לדעתם דגם מרן הכי ס"ל וכמ"ש הרב צו"מ נ"רו בפשי' בתחי"ד דמרן ז"ל כן ס"ל ודין זה כבר פסקו בסט"ו כנ"ל וליכא ליחוסי ס' הרב צו"מ נ"רו דס"ל הוא ב"ד מרן דס"ל דהריף' והר"מ פליגי עם השב"ם מן ה"ק אל ה"ק והוא ז"ל אזיל בסברתם. ופסק כוותייהו כמ"ש מ"ע הרב הפו' נ"רו בכמה פעמים בתשו' ועיקר מטרין שלו מדברי הא"ח ז"ל הנ"ל דמ"ש כן הוא אליבא דהחולקים וכמבואר בד"ק כנ"ל ומהתימה על הרב הפו' נ"רו שנסתייע ונסמך מסו"ד הרב צו"מ נ"רו שאחר האמת הוא סיוע שאין בו ממש ותחי' דבריו שכ' בפשי' שזהו דעת מרן השליך ארצה ולא רגל על לשונו כלל: גם מ"ש עוד שכ"כ הרב מ"מ ז"ל בח"א סי' ס"א ב"ד מרן יעו"ש הרואה יראה שלא דיבר שם הרב. מ"א ז"ל ב"ד מרן ז"ל אי ס"ל דהריף' והר"מ חולקים על רשב"ם או לא שכתב שם וז"ל וכתב מרן וכו' וכוונתו היינו מ"ש מרן בשם הנמק"י וא"כ מאין לנו לומר שהרב מ"מ ז"ל הוא מדבר בדעת מרן כמ"ש הרב הפו' נ"רו דס"ל שחולקים דליכא הוכחה מדבריו כלל. גם דברי הכנה"ג בסי' ק"ם הגב"י אות חי' נוטים יותר לומר והוא העיקר דפ"י ד"ק ש"כ דמ"ד המ"ח נ"ר דפליגי וכו' דר"ל דפליגי דוקא בעיקר דיני דרשב"ם דהיינו בהעברת דרך לבד משא"כ אם היו משתמשים יחד בהא לא ס"ל דפליגי וכמו שכן מדוקדק בדבריו שאחר דברי מהרש"ך שבסי' קל"א כתב וכ"ן מ"ד המ"ח וכו' והיינו דר"ל דס"ל למרן כס' מהרש"ך וכמש"כ הרב כפי אהרן בדק"לב ע"ג וכמש"ל ב"ד הנ"י ז"ל:
ומ"ש הרב הפו' נר"ו דלדעתו גם מור"ם ז"ל ס"ל דפליגי וכו' הנה מלבד דאיהו נר"ו חזר בו מכח דברי הכנ"הג עוד בה אומר דליכא לאוכוחי כלל מד' מור"ם ז"ל דפליגי מדכתב הדין ההוא בשם י"א כמ"ה ה"ה יצ"ו דמלתא דפשי' היא וימ"ש בשם י"א הוא משום שרוצה להביא אח"כ סברת מהר"מ שהביא במ"ר דבעי' שיהיה נדחה וכו' וכתבה בל' וי"א לזה כתב בתחי' בלשון וי"א ולעולם ס"ל בפשי' דלענין דינא הרי"ף והר"מ לא פליגי עליה דרשב"ם ולכן כאן בסי' ק"ס הביא הדין היוצא לפי רשב"ם ובסי' קמ"ו לא השיג ע"ד מרן כלל דלענין דינא ליכא פלוגתא ביניהם כלל:
ומ"ש עוד דמהרמ"ג פליג ע"ד מהרמ"א והביאו הכנ"הג וכו' הרואה יראה דזו אינה משלנו וליכא ראיה מדבריו כלל לנ"ד דהן אמת דפליגי מהרמ"ג ומהרמ"א ז"ל וכמ"ש הכנ"הג ה"ד לעיקר הדין החוקה דמהרמ"א ס"ל דחזקת ג"ש צ"ל ג"ש ביום ובלילה תמיד אזי הוי חזקה ומהרמ"ג ז"ל פליג עליה וס"ל דהחזקה אצ"ל ג"ש ביום ובלילה כ"א כפי תשמישו וכמ"ש הכנ"הג אות ר"ט אמנם לענין דינא דאם היו משתמשים יחד לא דיבר בזה מהרמ"ג כלל ונוכ"ל דמודה למהרמ"א בהא דלא מהניא ליה החזקה כלל ונדון שאלתו דמהרמ"ג לא היו משתמשים ביחד ולכן לא דיבר בזה כלל ונדונו לאו היינו נדון מהרמ"א ממש כאשר הבין הוא יצ"ו דמריהטת לשונם המובא בשאלה מוכח שאין כן האמת וכל אחד לבדו כיעו"ש ומשו"ה הכנ"הג באות רי"ב כשהביא דברי מהרמ"א דס"ל דאם היו משתמשים ביחד לא עלל"ח לא כתב עליו דמהרמ"ג פליג כמ"ש באות ר"ט משום דבזה לא דיבר מהרמ"ג ואפשר דבזה ס"ל למהרמ"ג כמהרמ"א דהיכא דהם משתמשים יחד לא עלל"ח ול"פ עליה כי אם בעיקר חזקת ג"ש דלא בעי' ביום ובלילה וכנ"ל:
ומ"ש עוד דהרב עדב"י והרת"ח ז"ל דחו דברי מהרמ"א וכו' מי לא ידע בכל אלה דכאן נמצאו וכאן היו הרבה מהפוס' דפליגי על מהרמ"א ודעי' וע"ל דהרי"ף והר"מ הם פליגי עליה דרשב"ם גם בענין הדין ולסברתם נוכ"ל דגם מרן בשיטת הרי"ף והר"מ אזיל ופליג ארשב"ם עכ"ז מה יושיענו זה לנ"ד דמצינו אלפי ישראל הם נצבו כמו נד מערכה לקראת מערכה ורבים אשר אתנו ה"ה מהרמ"א ומהרש"ך ומהרימ"ט והרח"ש והב"ד ומהרי"ז דס"ל דהרי"ף והר"מ מודים לרשב"ם דהיכ' דהם משתמשים יחד לא עלל"ח ולדידהו צ"ל ולהסכים ס' מרן לסברתם דכן ס"ל בד' הרי"ף והר"מ וכן ס"ל לדינא דאם היו משתמשים יחד לא עלל"ח ומאי דהשמיט האי דינא הוא משום שסמך אסט"ו וכמש"ל בשם הפוס' הנ"ל א"כ נמצא דמידי פלוגתא לא נפקא ומעתה מאן ספין ומ"ר ומי יכניס ראשו בסלע המח' להוציא מתח"י הבעלים ובפרט כעין נ"ד שהמוחזק בקרקע הוא מ"ק ומי שבא להוציא ולזכות הוא יושב בחוץ בודאי הגמור דמה שבאים בני החצר הקטנה להוציא מיד בני החצר הגדו' מחמת חזקה ידם על התחתו' והעלו חרס בידם והוא פשוט וברורי: עו"כ מני"ר וז"ל והגם שהרב מהרימ"ט וכו' גם בזה אתה תחזה להב"ח ולהרב מט"א ז"ל דאין לחלק כלל בתשמישים וביאר הדבר יותר הרב"ח ז"ל שם וז"ל ואין לחלק ולומר דבנ"ד וכו' יעו"ש. עו"כ וז"ל גם הראיה דמייתי מהרמ"א וכו' כבר מלתנו אמורה דהגם דמצינו לה' מ"מ שדחה דברי מהרמ"א וגם שימצאו פוס' אחרים כמוהו עכ"ז כיון דיש פוס' מהרמ"א ודעי' שהם מסייעים למוחזק ולפי"ד יוצא דגם מרן הכי ס"ל א"כ מי יוכל להוציא דבר מחזקתו מיד הבעלים:
ומ"ש עוד דאשינויי דחיקי ליה סמכינן וכו' עמו הס"ר דמאחר שהראשונים ז"ל שטובה צפורנן וכו' הם סברו וקבלו להאי דינא דהיכא דמשתמשים יחד לא עלל"ח ומה שק' עליהם ממ"א כבר ישבו אותם הפוס' ז"ל הלא בס' ובודאי הגמור דאליבא דידהו גם מרן ז"ל שר המסכים בזה כמהרמ"א ודעי' מעתה מי שם פה לאדם לומר דמי מכריחנו לסמוך נפשין וכו' ח"ו ולהוציא מיד המוחזק וכנ"ד דעוד היום המוחזק ידו נטויה לו' קי"ל כמהרמ"א ודעי' דהרי"ף והר"מ לא פליגי על רשב"ם דהיכא דמשתמשים יחד מודו דלא עלל"ח ובודאי הגמור דגם מרן ז"ל דאזיל בסברתייהו ופסק לדינם הכי ס"ל ומאי דהשמיט האי דינא הוא משום דסמך אסט"ו וכמש"ל ותול"מ ובפרט שכבר השרישונו הפוס' דאף אם המצא ימצא ע"ד איזה פוסק איזה קושיא לא מפני זה יעקר דינו. לגמרי לשלא יוכ"ל המוחזק קי"ל כוותיה בהצטרפות אחר עמו שכל קושיא י"ל תי' וממילא א"צ להאריך עוד במ"ש רו"ם כת"ר ובפרט משה"ק עוד הרב מ"מ וכו' ע"כ וה"ה כמבואר:
עו"כ מ"מ ד"ה נר"ו וז"ל גם כפי תי' הב"ח וכו' ע כ גם בזה אחהמ"ר דבריו הם דחוקי' טובא דהרואה שם בד' הב"ח ז"ל דלא זכר כלל האי דמוק' ארעא בחמ"ק ואדרבא המעיין שם יראה דהב"ח ז"ל רצה להסכים דינו גם אליבא דהחולקים על רשב"ם והוא מט' שהיו משתמשים ביחד בכל התשמישים ומודים הם בזה וכמ"ש כן בפי' ע"ד הנ"י וז"ל מ"מ מבואר וכו' יע"ש וע"ז הסכים בסו"ד דלד"ה אין חזקתו חזקה מטע"ז יעש"ב וכיון שהסכים דינו אליבא דהנ"י דפליג על רשב"ם ומטע"ז דמודה להיכא שמשתמשים יחד בודאי הגמור דס"ל למר שנאמר כן אליבא דהרי"ף והר"מ וכמ"ש מהרמ"א ומהרימ"ט דאף החול' על רשב"ם יודו היכא דהיו משתמשים יחד דלעל"ח וכמ"ש הב"ד והרב"ע ז"ל בדעתו ולא מט' אוקי ארעא בחמ"ק כמ"ש הוא יצ"ו דלא העלה אותו בזכרונו ט"ז כלל:
עוד הביא רו"מ כת"ר סניף לנ"ד חילוק מה"ש הלוי ז"ל ומ"ש עליו הרב ב"ד ז"ל והרואה יראה דהאי גוונא דנ"ד לא דמי לנדון הב"ד כלל דהתם בנ"ד הב"ד ז"ל היא שאם יהיה האופן שהיה משתמש ומחזיק במקום מיוחד הוא לבדו ובע"הב שבצידו לא היו משתמשים באותו צד כלל וע"ז כתב דבכה"ג הוי חזקה גם לרשב"ם ז"ל והביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל דחי' כן בד' רשב"ם משא"כ בגוונא דנ"ד לא שייך לו' הכי דהרי שניהם משתמשים במ"א וא"כ ליכא ראיה מד' מהרש"ל והב"ד הנ"ל כלל. ומ"ש עוד כיון שאין אחד נדחה מפני חבירו וכו' והרואה יראה דנדון הרב ת"ח היה בכלל תשמישי המחזיק הוא בבור ובשוקת וכב"ה וכו' ע"כ מוכח מדבריו דרצה לדמות דברי הב"ד ומהרש"ל לד' הת"ח ז"ל והאמת הוא דל"ד אהדדי כלל אפי' כעוכלא לדנא דדברי הב"ד ומהרש"ל הוא באופן כשאחד משתמש לבדו במקום מיוחד ואין לזרים איתו ודברי הרת"ח הוא באופן שהיו משתמשים במקום אחד אך ורק יצא לחלק מט' דבתשמישים אלו לא שייך למימר בהו היית נדחה כיעו"ש ומה שרוצה להסתייע מד' הרת"ח בחי' הנ"ל לנ"ד שכ' הוא יצ"ו ודון מיניה ואו"ב הא נמי לא אירייא דהמעיין בד' הפוס' ז"ל יראה דלא הסכימו בזה ואדרבא מצאנו ראינו להב"ח בתשו' הנז' שכתב הפך זה יע"ש ועיין ג"כ בס' מט"א סי"א ד"ה גם את הב' יע"ש גם מ"ש עוד וז"ל ובפרט לפי החילוק האחר וכו' ע"כ לזה נאמר דהאמת הוא דאנן נמי אפושי פל פלוגתא ל"מ וכמ"ש הוא יצ"ו אכן מאחר דמצינו ראינו לגאוני בתראי הב"ח ומהרמ"א ודעי' דנ"ד הוא דהמחזיק החזיק בכל מאי דהיה יכול להחזיק ועכ"ז כת' דמכיון שהיו משתמשים יחד לעל"ח ויחסו ס' זו להרי"ף והר"מ דמודו הם לרשב"ם היכא דהיו מש"ת וכו' דלסברתם ז"ל גם מרן דאזיל בס' הרי"פ והר"מ כן ס"ל מעתה מה נענה אנן אבתרייהו לו' דאפושי פלו' ל"מ ולהוציא מיד המוחזק והם בעלים הא' כגוונא דנ"ד מאחר דאית להו הני אשלי רברבי למסמך עלייהו ולו' קי"ל כוותייהו ותל"מ: ומ"ש עוד רו"מ כת"ר סניף' לנ"ד חי' מהרש"ל כששניהם לוקחים וכו' גם לזה אימא דמאחר דכבר הוכחנו לעיל והארכנו בזה דכמה מ פו' דס"ל דהריף' והר"מ לא פליגי וגם מרן אזיל בס' לדינא ומאי דהשמיט האי דינא משום דסמך אסט"ו וכנז"ל מעתה א"צ להאריך בזה וא"כ תו לא אהני לן האי סניף לנ"ד כלל כי כבר נדחה קרו ליה והוא ברור ולקמן בס"ד נאריך בפרט זה:
עו"כ רו"מ ורצה להביא סניף לנ"ד ס' הכנה"ג דהמחזיק הוא המוחזק וכו' יעש"ב והנה מלבד דמשה"ק על מהרא"ק והדב"מ ז"ל מכח הסברא ומ"ד מהרש"י ז"ל הרואה י"ר דאין שום תפיסה עליהם מזה כלל דמשה"ק דמנ"ל לו' שהכנה"ג לד' מהריב"ל כ"כ וליה לא ס"ל וכו' י"ל דה"ט משום דהרבנים הנ"ל רצו להסכים דעת הכנה"ג עם דעת רוב הפוס' ז"ל מכיון שאין הכרח בדבריו דמ"ש כן בסתם הוא משום דכן דרכו לכתוב ס' הפוס' ומה שעולה לפי דבריהם בסתמא א"עג דאיהו לא סל"ה ומ"ש מ"ד מהרש"י שהביא הכנה"ג דבריו יצ"ו מן המתמיהין דמה הוכחה יש בד' הכנה"ג הנז' יותר מדבריו שבב"י אות חי' לומר שמוכח בהדיא שכן ס"ל להכנה"ג ואדרבא המעיין יראה שמדבריו שבהגב"י הנ"ל יש ס' יותר לו' שכ ס"ל מאחר דשם יצא לחלק ועכ"ז מאחר שמצאו רוב הפוס' ז"ל דס"ל דמ"ק הוא המוחזק וכדי להסכים דעתו עם דעת רוב הפוס' כתבו שמ"ש כן הוא ל"ד מהריב"ל וליה לא סל"ה מכ"ש י"ל דמ"ש בהגהט"ו אות י"ד בשם מהרש"י ליה לא סל"ה:
ושו"ר להרב לב מבין בדקמ"ה דשקו"ט בהאי ענינא אי אמרי' קרקע בחב"ע או בחזקת המחזיק ובדהנ"ז ע"ג כתב וז"ל ויותר מזה ראיתי לה' מהרש"פ וכו' דהכנה"ג הביא משם מהרש"י וכו' וגם הכנה"ג נראה מסכים עמו לדינא מדלא כתב עליו כלום וכו' יע"ש וכשאני לעצמי אחהמ"ר אמינא דאין זה הכרח כלל לו' דהכנ"הג יסבור כן וכו' ויגדל התימה דאיך אפ"ל דהס"ל למרן החבי"ב מאחר דבסי' רכ"ז הביא אמבוהא דרבנן דס"ל אוקי ארעא בחמ"ק ואיך אפ' דס"ל כמהרשי' ואצ"ל לפמ"ש בתשו' דאייתינא לעיל דס' מהרשי' היא יחידית הדבר ברור לן דלא ס"ל למרן החבי"ב ז"ל כוותיה וכו' עכ"ל יעש"ב:
עוד בה הדבר ק' יותר במ"ש כת"ר דאמ"ל דרבים אשר איתנו דס"ל דבפלו' דרבוותא ל"א קב"ח בע אלא כל המחזיק בה ידו עה"ע ודון מינה ואו"ב ע"כ דמה ענין שמיטה אצל ה"ס דאין לדמות נ"ד לשם כלל וגבה טורא בינייהו דנ"ד המק' הוא המוחזק בקרקע והבא מכח חזקה הוא מבחוץ ולכ"ע המק' שהוא מוחזק בקרקע בנ"ד יודו דידו עה"ע וליכא ראיה לנ"ד כלל אדרבא סייעתא איתא לדידן ולית דין צריך בשש:
שו"ר דגם מני"ר יצ"ו נתעורר ע"ז וכתב הן אמת דמצ"ל דל"ד כל כה"ג דנ"ד למ"ש מהרש"י וכו' ושוב דחה זה מכח דברי הרב מש"הר ככתוב בד"ק יצ"ו ותם אני לא אדע דמריה"טא דלישנא בתחי' דבריו וגם ממה שנסתייע מד' המש"הר ז"ל ודחה החי' הנ"ל מוכח שהבין דהכנ"הג שכ' בשם מהרש"י היינו לומר שגם דמ"ק הוא עומד ומוחזק בבית עכ"ז מפקי' מידו ושכן הבין הרב מש"הר ולכן הביא דברי המרש"י ז"ל דמוק' ארעא ביד המחזיק ואלו ההיא שכ' הכנ"הג בב"י אות ח"י לא הביאה כלל ואני או' ח"ו ליחס ס' זו להמהרש"י ולמש"הר ז"ל שיבין בדבריו כן והמהרש"י לא דיבר כי אם היכא. שהמוחזק הוא יושב בבית והמערער בחוץ בהא קמ"לן דאף דקי"ל בעלמא קרקע בחב"ע היכא דאיכא פלו' דרבוותא ל"א הכי אלא המחזיק בה ידו עה"ע ובנ"ד תרתי איתנהו מק' וגם הוא מוחזק בה ובזה יודו כ"ע וכנ"ל ופשוט:
עוד תמה כת"ר ע"ד הרב מש"הר דאמאי חזר בו וכו' ואנן אחהמ"ר לא ידענא מאי רמי ומק' עליה דהן אמת דבתחי' עלה בדעתו לומר דמדהשמיט מרן האי דינא דס"ל דפליגי וס"ל דעלת' לו חזקה למחזיק הגם שהיו משתמשים יחד אמנם מאחר דהביט וראה דגאוני בתראי ס"ל דהרי"ף והר"מ מודים לרשב"ם היכא שהיו משת' יחד דלא על"ח ויש שדייקו כן מד' הרמב"ם שכ' מקום מסוים וכו' א"כ בודאי הגמור שגם מרן ז"ל שפסק להאי דינא בסט"ו הכי ס"ל לדינא וסמך ממ"ש בסט"ו וכנז"ל ולכן הסכימה דעתו לר"ל דמאחר דאיכא פלו"ד מוק' ארעא בחזמ"ק ול"מ החזקה והיינו מ"ט דמרן ז"ל לא נתבאר דעתו בבירור כמאן ס"ל לדינא והדר דינא דמידי פלוגתא ל"ז ומוק' ארעא בחזמ"ק:
ומ"ש כיון שמרן לא הביא דברי הרמב"ן בב"י וגם בש"ע השמיטו מוכרח דלא ס"ל כוותיה וכו' הנה במ"ש כבר נתבאר דבב"י הביא דברי הנמק"י דהם עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ן וכמש"ל בשם הב ת וש"פ ז"ל ומאי דהשמיט בשה"ט כבר כתבנו דלפי הפוס' דס"ל דלא פליגי הרי"ף והר"מ ארשב"ם ז"ל היכא דהוו משתמשים ביחד ומודים דרבנן דלא עלתה חזקה למחזיק בודאי הגמור שגם מרן ז"ל דאזיל בסברתייהו כצ"ל דהכי ס"ל לדינא וליכא ממאי דהשמיט וכו' וכנז"ל וה"ה כמבואר:
עוד ראיתי לי לה"ה נר"ו שהביא מ"ש הרב כפי אהרן נר"ו דקל"ב ע"ג ותמה עליו וכו' וכל לגבי דידן הגם שהאמת אתו במש"הק עליו שלא ראה דברי הכנ"הג שבהגהט"ו אות רי"ב מ"מ כמ"ש עוד הרב כפי אהרן נר"ו בתר הכי עפי"ד הב"ד והדב"מ וכו' ופי' כן בד' הכנ"הג והכריח כן בד' מרן ואסיק להל' עפי"ז בנ"ד דל"מ חזקת המחזיקים הוא ברור וכבר הוא מבואר במש"ל ואצ"ל עוד בזה:
ומ"ש עוד ה"ה נר"ו וז"ל וע"ע להרב כפי אהרן וכו' עיינתי היטב וכו' אף אנן נמי נימא דכן הוא האמת שגם אנן בעניותין מהמקו' שציינם הרב בפ"א נר"ו לא מצאנו מקום מהם לדחות חי' מהרש"ל הנ"ל ואדרבא מהמקו' הנ"ל היה נראה די"ל ראיה וסייעתא לדברי מהרש"ל דאנן טענינן ללוקח הבא מכח חזק' כנגד לוקח המערער דכמ"ש הטור בסי' ק"ח ס"ד וי"ט ופסקו מרן בשה"ט שם ס"א דטענינן ליורש כנגד יורש בודאי הגמור שכן ה"ה דטענינן ללוקח כנגד לוקח ועיין בכנ"הג סי' קנ"ג שציין הוא נר"ו וכמו שכן מבואר בפי' בתשו' מרן ז"ל באבק"ר בסוד"ק יע"ש וא"כ כפי"ז היה יוצא סייעתא לד' מהרש"ל בנ"ד דטוענין ללוקח כנגד לוקח דכמ"ש הטור ומרן שם דטוענין ליורש כנגד יורש להחזיק הממון ביד שהוא בידו וכמ"ש הטור שם סי"ט בשם הראב"ד ז"ל יע"ש וגם מ"ש מרן בתשו' הנז' דטוענין ללוקח וכו' היינו מאחר שהם שכנים בחצר ובעל ביתו הא' היה עושה מלאכה זו ולא מיחו בידו השכנים ואח"כ קנה הוא או ירש ביתם ועושה המלאכה ההיא בעצמ' טענינן ציה אנן שמא בעל ביתו הא' קנה מיד שכניו וכו' מאחר דהבא מכח חזקה הוא דר ומוחזק בחצר ההוא ועושה המלאכה ההיא וכדי שלא להוציאו מחזקתו שהיה בידו טעני' ליה דקי"ל טעני' ליורש וללוקח והט' משום דאחזוקי ממונא היכא דקאי עדיף טפי וכמ"ש הטור ומרן שם בסי' ק"ח וכנ"ל כן ה"ה בנ"ד דמהרש"ל ז"ל דהבא מכח חזקה שהוא דר ומוחזק בחצר ההוא וחבירו כדי להוציאו מחזקתו מכח ס' רשב"ם ז"ל ע"ז כתב הרב ז"ל דלאו כ"כ לפי' רשב"ם שאני התם שהבא לערער על החזקה הוא בע"הב עצמו עם המחזיק אבל הכא בנ"ד אינו אלא לוקח וכו' יע"ש א"כ מה שגמגם הרב כפי אהרן נר"ו ע"ד מהרש"ל מד' הטור ומרן בסי' ק"ח והכנ"הג סי' קנ"ג וכתב עציו מע' ה"ה נר"ו דעיין היטב בהם ולא מצא מקום מהם לדחות חי' של מהרש"ל וכו' אדרבא לענד"ן דיש להבא סייעת' משם לדברי מהרש"ל ז"ל וגם מתשו' מרן הנ"ל כנ"ל. אמנם הב"ד בסי' מ"ה והדב"מ ומהרא"ק הו"ד במטה אשר שדו ביה נרגא בחי' מהרש"ל הנ"ל דהן אמת דטענינן ליורש וללוקח לאוקומי ממונא היכא דקאי הגם שיהיה יורש ולוקח כנגד יורש ולוקח מ"מ ה"ד היכא דאם היה טוען אותה הטענה המוכר והמוריש לא היה צריך להביא שטר ועדים ע"ז אזי גם אנן טעני' ללוקח וכו' משא"כ היכא שהמוכר או המוריש היו צריכים להביא עדים וראיה גם אנן לא טענינן ליורש ולוקח דידהו מאי דלא מצי המוכר לטעון יעשד"ב ועיין להרב נדיב לב ז"ל ח"מ סי' ז"ך שהאריך הרחיב בענין זה ושם בדמ"ט ע"ב כתב דאין מי שיסבור דלהוציא מיד אחרים דכגו"ד היה צריך אביהם עדים וראיה דטעני' ליורש ולוקח וע"ש בע"ד כתב וז"ל המורם מכל האמור דכל היכא דל"מ חזקתו למוריש ולמוכר דלזכות באותו דבר היה צריך ראיה ועדים לא טעני' ליורש ולוקח וכו' עש"ב והביא ד"ק הרב כפי אהרן נר"ו בדקל"ב ע"כ ומיניה למד ש לנ"ד יעש"ב:
ועם כי יש פתחון פה לבע"ד לומר דמההיא תשו' אבק"ר נראה הפך זה דמוכח משם דס"ל דאף היכא דאי הוה טעין המוכר או המוריש הוה צריך להביא ראיה עכ"ז טענינן אנן ללוקח ויורש שהרי התם בכלל הנזקין דנ"ד הוא קוטרא דלית ליה חזקה בטענה לבד כי אם עד שיביא ראיה לדבריו כידוע ואפי"ה כתב שם דאף אי לא טעין אכן טע"ל וכו' יע"ש הרי מ"ש דס"ל למרן ז"ל בתשו' הנ"ל דגם במקום דאי הוה טעין המוריש או המוכר הוה בעי לאתויי ראיה עכ"ז טע"ל ליורש ולוקח וזהו הפך מ"ש הרב נדיב לב ז"ל דכל היכא דל"מ חזקתו דמוריש או מוכר דלזכות באותו דבר היה צריך ראיה ועדים לא טעני' ליורש ולוקח דידהו והכריח כן מד' מרן ז"ל והפוס' קמאי ובתראי כיעו"ש:
הנה הגם דמוכח מד' מרן שבתשו' הנ"ל דגם בדבר שאם היה טוען המוכר או המוריש היה צריך דאיה עכ"ז טענינן ללוקח וליורש וא"כ נפ"מ לנ"ד דבני החצר הקטנה זכו בדינם ליכנס בחצר הגדו' לשאוב מים מאצלם דאנן טענינן להו שמא המוכר והמוריש קנה מבני החצר הגדול' או. שמחלו להם בקנין. מ"מ עדיין יש זכות תולה לבני חצר הגדו' לעכב על ידם מליקח מאכלם והיינו דמלבד דכבר ידוע מח' הפוס' האח' ז"ל אי קבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בתשו' או לא עיין בשער המים ובחק"ל מ"ב ח"מ ובס' גנזי חיים ובס' רב ברכות ובס' פני יצחק למע' ה"ה נר"ו וא"כ עדיין יכול המוחזק לומר קי"ל נגד מ"ש מרן בתשו' כיון דבמח' היא שנויה וכנז"ל עוד בה דדבר זה דלא טענינן ליורש וללוקח היכא דהמוריש והמוכר הוה בעו ראיה ועדים שורשו פתוח מים התלמוד בבתרא פ"ח דב"ן דאמרי' שם אחד מן האחין וכו' מתקיף לה וכו' ופסקוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור ומרן ז"ל בסי' קל"ג להא דרבא דאפיק זוגא דסרבלא מיתמי והתם הויא רבותא יותר דאפיק מיד היתמי והיינו מט' דגם אבוהון לא הוה מהימן בדבריו בלא ראיה ועדים שכ"ז הוא מבואר בספרים באה"ט ובנ"ד דטעמא דהיו משתמשים יחד ל"מ חזקה הוא מט' דאמרי' בתורת שאלה וג"ח ומאהבת השכנים לא הקפידו זע"ז הוי דומיא ממש למ"ש מרן בסי' קל"ג הנ"ל א"כ מעתה לא שבקינן דברי מרן דהובאו בפשיטות בשה"ט להלכה אליבא דהפוס' ז"ל מקמי דבריו שבתשו' הנ"ל שאינם מבוארים בפי' שנראה מהם דס"ל. דטענינן וכו' ובודאי שכדבריו הנ"ל בש"ע בפי' פסקינן להלכה דלא טענינן ליורש וללוקח מידי דלא מצי המוריש והמוכר למטען בלא עדים ובלא ראיה. ומה גם שאם אנו מפרשים דברי מרן שבתשו' הנ"ל שחוזרים דבריו גם על ענין היזק עשן שנמשך מהמלאכה ההיא וע"ז ג"כ קאמר דטענינן ליורש וכו' א"כ יוצא דדבריו הם נגד פשיטות הש"ס בפ' לא יחפור בסוגיא ההיא שציין עלה הוא ז"ל דמבוא' שם בפי' דבקוטרא דאין מועיל לו חזקה לא טענינן ליורש וכמ"ש מהריב"ל הוב"ד בס' נד"ל ח"ב סימן כ"ז בד"ן ע"א ונח"ב ח"א ינח"כ סי' ב' דס"ז ע"ב ומאי דנראה מדברי מרן בש"ע סי' ס"ב בדין אחד מן האחים וכו' דטענינן ליורש וללוקח בכל גוונא גם במאי דהוה אבוהון בעי ראיה כבר בא לכלל ישוב בטוט"ו והאריך הרחיב ה' כמהרד"ח ז"ל בס"ה נד"ל שם שכ' שהחי' מבורר בין שני הדיני' והאריך הרבה בדברי כל הפוס' שביארו בענין זה ומדברי כולם למד וכללא כייל דלא טעני' ליורש וכו' מאי דלא מצי אבוהון וכו' ומסכים דעת מרן לדבריהם של הפוס' ז"ל עש"ב ועיין בס' כפי אהרן נר"ו שכ"כ בשמו ע"ש בדקל"ב ועיין ג"כ בס' כנ"הג סי' קמ"ו הגהט"ו אות כ"ז ומ"ב ש"כ בשם מהרש"ך ח"ב סי' הל"ב דהא דטענינן ללוקח וכו' ה"ד כשחזקת המוכר מהניא כנגד המערער וכו' יע"ש וא"כ בנ"ד מאחר דטענת המוכר והמוריש ל"מ כ"א עד שיביא ראיה ועדים גם ליורש וללוקח לא טעני' להו. ואעיקרא בנ"ד מאחר דהיורשי' והלוקחים עומדים בחוץ ממש ובאים להוציא מתח"י הבעלים בודאי דלא טעני' להו שמא מכר או נתן וכו' וכמ"ש הכנ"הג בסי' קמ"ו הגב"י אות מ"ג דהא דטענינן ללוקח דוקא כשהלוקח מחזיק בקרקע והמערער בחוץ אבל היכא שהמערער דר בבית וא' בא מבחוץ ואומ' אני רוצ' להחזי' בביתך שאת' בו מכח שקניתיו מפלוני שראיתיו משתמש בביתך ג"ש שמא הוא קנאו ובע"הב אומר לא מכרתי ולא נתתי לו ודאי דאלים ודאו של בע"הב מהשמא של הבא מבחוץ וכו' יע"ש ועיין בס' זכות אבות סי' כ"א שכ"כ בטעם ה"ח לבטל החזקה מכח זה דלא טענינן ליורש וללוקח אלא כשהוא המוחזק עתה באותו קרקע אבל כשאין מוחזק בה לא טעני' להו שמא אביהם קנאה והו"ל חזקה וכו' ע"ש ובסוף התשו' כתב בשם מהרא"ק ז"ל וז"ל ודעדיפא מינה דן אנכי בנ"ד שאף אם היה במציאות שגם היורשים היו מוחזקים כיון שאינם יודעים האמת אם קנויה היתה ביד אביהם אם לאו רק שבאים בטענה שמא בכח החזקה מפקינן לה מנייהו ומוק' לה ביד הק"ק וב"כ שהם הבעלים האו וכמפו' בתש"ו הרא"ש כלל צ"ט ע"ש עכ"ל וגם דברי מרן שבתשו' אבק"ר הנ"ל שכתב דטענינן ליורש וכו' נוכל לומר דלא כתב כן כ"א בנ"ד דלא הוי מוציא ממש דמאחר שהיו שכנים בחצר והוא משתמש בשלו כמקדם דלא הוי להוציא ממש ומי שכנגדו הוא רוצה למונעו ע"ז כתב מרן ז"ל דטענינן ליורש דשמא אביו קנה וכו' אפ"י דלא טען איהו הכי משא"כ כגוונא דנ"ד דהוי להוציא ממש מאחר דהיורשים והלוקח הם עומדים בחוץ ממש ובאים להוציא מתח"י בעלי הקרקע בודאי דלא טעני' להו שמא מכר וכו' וכנ"ל ומה גם בנ"ד בענין שאיבת המים מהבריכה לא קפדי אינשי בהכי כלל ועבידי אינשי בני החצר האחת ליכנס לחצר אחרת ליקח מים מאצלם באין או"ד מאהבת השכנים זל"ז כיון דבלאו"ה הם ניגרים וליכא פסידא להו בזה כלל ועיניך תראינה להכ"ח ולהב"ד וש"פ ז"ל שכת' בענין שאיבת המים דאין דרכם של בנ"א להקפיד ואמרי' בתו' שאלה וג"ח הוא בידייהו ומכ"ש בנ"ד שהם מים הניגרים דלית להו פסידא וכנ"ל דאמרי' בתו' שאלה וג"ח והוי דומה ממש למ"ש מרן בסי' קל"ג בדין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר דלא טענינן להו טענת מכר ומתנה ומפקי' מנייהו גם אם היורשים מוחזקים ומכ"ש בנ"ד דהיורשים הם באים להוציא מתח"י בני החצר האחרת ולשאוב מים מאצלם ושאיבת מים ובפרט כשהיא מבריכה של מים הניגרים דהיא הויא מדברים דלא קפדי אינשי בהכי והויא כדברים העשויין להשאיל וכו' ובודאי הגמור דס"ל למרן ז"ל דלא טענינן להו כלל ואמרי' בתו' שאלה וג"ח הוא בידם ולא בתו' מכר ואינם נאמנים עפי"ד הקל עד שיהיה בידם שטר מכר ומח"י או עדים על ככה והחזקה שלהם ל"מ ול"מ ויכולים בני החצר הגדו' לעכב ביד בני החצר האחרת מליקח מאצלם מים דאמרי' מתחי' לא קפדי והאידנא קפדי וכנ"ל והוא פשוט וברור עו"כ מ"ע ה"ה נר"ו וז"ל ועוד דבנ"ד לדעתי כ"ע יודו דעלתה להם חזקה ואפי' הרב כפי אהרן נר"ו יען וכו' ע"כ לזאת נשיב דמלבד דמי שהגיד לו זה לא דיבר נכונה ועולה ל"ו נמצא בשפתיו דהאמת הוא דבעת שהוצרכו והוציאו הוצאות כנ"ל לא לקחו בני חצר הגדו' מבני החצר הקט' כי אם מועט מן המועט כמעט חלק אחד משמינית ממש דוקא ובפרט כשהוצרכו להוציא כדי לתקן מעבר המים שמהנהר עד שוק היאודים ויתרבו המים לכללות חצרות היאודים בני חצר הגדו' נתנו בהוצאות ההם מ"מ סך אלף גרוש ובני החצר הקט' לא נתנו בהוצאות ההם כי אם קרוב ל"מ גרוש וא"כ הוי סיוע שאין בו ממש עוד בה דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה שהיו פורעים עמהם בהוצאות הנ"ל חלק כחלק ממש משא"כ הוא האמת עכ"ז אין ראיה מזה דיש לבני החצר הקט' חלק ואחוזה במים הניגרים הנ"ל והט' דמאחר דבני חצר הגד"ו אינם הם הבעלים ה"א ממש כי אם שהם כולם לוקחים וכשהיו מערערים ומעכבים על בני החצר הקט' שלא ליקח מים מאצלם היו בני החצר הקט' משיבים להם שהם יש להם שטר כדין שיש להם חלק במים ההם ובני החצר הגד"ו כדי למעט במח' לא באו עד תכלית הדבר לעמוד על האמת אם באמת יש להם לבני החצר הקט' חלק במים הניגרים הנ"ל ממש או מצד חו"ח ושאלה היו לוקחים מים מאצלם וכדי למעט במח' היו סומכים על דבריהם שהאמת הוא כמו שהיו אומרים ולכן לקחו מבני החצר הק"ט בהוצאות הנ"ל כן עכשיו שנתגלגלו הדברים ונתגלה הדבר שאין לבני החצר הקט' שום ראיה ועדים שיש להם חלק ואחוזה במים הניגרים הנ"ל א"כ ליכא הוכחה וראיה ממה שהיו נותנים בהוצאה ההיא דיש להם לבני חצר הק"ט חלק ואחוזה במים הנ"ל. ואמרי' דמה שנתנו בני חצר הקט' בהוצאה ההיא כדי ליקח מים לשעתו דוקא ויצאו אלו באלו דמה שנתנו נתנו ומה שלקחו לקחו ומעתה כ"ז שלא הביאו ראיה בשטר בעדים שי"ל חלק במים הנ"ל במכר או במתנה ומחי' בקנין יכולים בני חצר הגדו' שהם המוחזקים בקרקע לעכב על ידם ולומר להם בררו אכילתכם וקחו כי החזקה שלכם מגן שויא אם לא בשטר ועדים וכמ"ש רשב"ם וכנ"ל ובלאו"ה כבר כתבנו דהאמת הוא מה שהיו לוקחים בהוצאות הנ"ל הוא סיוע שאין בו ממש וכנ"ל:
עו"כ מ"ע ה"ה נר"ו וז"ל אתאן למ"ש בשאלתנו כי טענו וכו' וכו' ע"כ הנה אנן יד ענוי לא יכולנו להתאפק בזה דמ"ש דטענו האלמנה וכו' כל לגבי דידן טענה זאת לא נשמעה מפיהם ולא העלו על דל שפתם דברים כאלו כלל ולא ידעי' מבטן מי יצאו דברים אלו וע"כ כדי ליתובי דעתין נאמר דהגם שהאלמנה מנה ובניה הנז' לא טענו עכ"ז מ"מ ה"ה נר"ו כדי לזכות אותם בדינם בא טעו"ן בטענה זאת דקי"ל טענינן ליורש וכו' האמנם כבר נודע דמאי דטענינן ליורש הוא דוקא להחזיק בחזקתם במה שהוא תחת ידם דוקא ולא טענינן להו כדי להוציא דבר מתח"י אחרים שהוא בחזקתם וכמו שמבואר הדבר בס' הפוס' ז"ל והבאנו דברי קצתם לעיל ועיין באורך מזה בס' נד"ל ח"ב וכנז"ל וא"כ בנ"ד דהיורשים הם באים להוציא מתח"י אחרי' מבני חצר הגדו' לא טענ"י להו. ותו דאעיק' דדינא טענה זאת לית בה ממשא כלל דהגם דקי"ל טענינן ליורש וכו' ה"ד טענה שהיא מצויה ושכיחא דמאחר שהיא מצויה ושכיחא אזי ט"ל מספק משא"כ מלתא דל"ש והיא רחוקה מדעת לא ט"ל דהו"ל כאלו היה שקר ולא ט"ל שקרא ועיין בזה במרן בש"ע ח"מ סי' ס"ט ס"ה וסי' ק"ח ה"ד וסי' ע"א סכ"כ ומ"ש הסמ"ע וש"ך והרב פתחי תש"ו בשם הנוב"י ז"ל במק"ו הנ"ל והכנ"הג וש"פ ז"ל ע"ע ובנ"ד לא ראינו ולא שמענו בכל העיר כולה מלתא כדנא דשני בנ"א שהם בעלי שני חצרות שמתח"י בנין וקיים והעמדת החצרות שלהם יסכימו יחד שניהם שיוציאו הוצאות מכיס שניהם ויעשו בריכה של מים הניגרים בין שניהם בחצר אחד מהם ובעל החצר הב' הוא עומד בחוץ והגם אם המצא ימצא אחד מעיר דבני חצר אחת הם שואבים מים מחצר אחרת היינו כששני החצרות הם סמוכים להדדי ממש וכותל אחד מפסיק ביניהם שמתחי' מקדם קדמתה היו חצר אחד ושוב אח"ז חלקו אותה ל"כ חצרות ש בכותל המפסיק ביניהם ונשאר לחצר ה"ב עדין חלק בחצר האחד אבל שני בעלי חצרות שיסכימו יחד שניהם מתחי' עשיית הבריכה וביאת המים שיוציאו הוצאות מכיס שניהם ויעשו בריכה של מים בחצר האחד והב' ישאר עומד בחוץ לא ראינו ולא שמענו כזאת מעולם ולמפורסמות אצ"ר ובפרט דבר כזה כנ"ד שהחצר שבו המים הוא באמצע המבוי ממש והחצר הקט' שרוצים לשאוב מים היא בסוף המבוי ממש ורחוקים החצרות זמ"ז כמו ן אמה מ"מ וגם יש ביניהם ב' ג' חצרות אחרים והחצר ההיא שרוצה לשאוב מים אינה סמוכה ולא כנגדה של החצר שבו המים הנ"ל כלל אינו עולה עה"ד לומר דאפשר דמתחי' וראש מיום הווסדה ארץ הבריכה שלהם וכו' וע"ת זה נכנסו כולם יחד וכו דבודאי הגמור אינו תחת האפשרות כלל. לומר כן ומלתא דל"ש ולא טע"ל דבר שקר וכ"ש כשהוא להוציא מתח"י אחרים דקושטא קאי ושקרא לא קאי:
ומה שנסתייע לדבריו מד' הרב דב"מ ז"ל ח"ב סי' אך וכו' אחהמ"ר פשיטותיה דמר לא ידענא דהאמת יורה דרכו וכל ישר הולך אמת יהגה חיכו כמ"ש כת"ר נר"ו בדחייתו דדוקא במקום מעבר וכיוצא שהוא כנגד ביתו של שמעון וכיוצא שהם חוץ לחצירו אזי אי ליכא בירור בודאי שהמעב' הוא של ש' חיישי' לטענה זאת דילמא שניהם קנאוהו יותר משא"כ בדברים שהם בתוך חצרו של אדם ורשותו כגוונא דנ"ד שכל העם אשר בשער יודעים שהחצר וכל תשמישיו הם להם בודאי הגמור לא יעלה על הדעת לומר זה התשמיש קנאוהו יחד בין שניהם דמסתמא וחזקה שכל תשמישי החצר הוא דוקא לבעל החצר ואין לזרים אתו וטענה רחוקה מהדעת היא ואין לחוש לה כלל דאי לפי"ד יצ"ו הו"ל להדב"מ ז"ל לאשמועי' רבותא ולסיומי במאי דפתח וליפלוג וליתני בדידה ולימא הכי אפי' לדעתם ז"ל ה"ד היכא דידעי' בבירור דהשדה כולה עם כל תשמישיה היא של ראובן אז אמרי' וכו' אבל היכא דלא ידעי' בבירור דהשדה עם כל תשמישיה היא של ראובן יודו וכו' דדילמא ראובן וש' קצו יחד אותו התשמיש שבחצר וכו' ולמ"ל להרב ז"ל משל דבר חדש ע"ז שאינו מענין ולימא אבל במקום מעבר וכו' אלו שכן האמת כדכתי' דדוקא במקום עבר וכיוצא שהם כנגד בתי ש' אזי אי ליכא בירור ובא חבירו למונעו חיישי' להכי משא"כ דבר שהוא בחצירו ובחזקתו של אדם זרו בירורו שהוא שלו ומה גם דעיקר התשמיש הוא לו ומי שיבא להוציא מידו בטענות רעועות עליו לה"ר:
ומ"ש עוד דהגם שבני החצר שיש בו המים הנ"ל יש בידם שטר וכו' וכמ"ש מהרימ"ט וכו' ע"כ אף לזאת יחרד לבי דמ"ש שם מהרימ"ט כן הוא משום דבנ"ד מוכח בבירור שהוא לשניהם יחד מט' שהיו שניהם שות' יחד ומנכסי השות' לקחו אותו ומתחי' ירדו יחד לתוכו ומוחזק לכל העולם שהוא בחזקת שניהם יחד ויד ב' שוה בו והוא בעצמו הודה קודם מותו שהוא לב' יחד ממעות השות' כמבואר שם ע"ז קאמר הרב ז"ל שם דמ"ש ע"ש הר"י אין כתיבה זו סותרת החזקה ולא נגרע כחו של הר"י שאני אומר מנכסי השות' בה ואעפי"כ נכתב השטר ע"ש אחד מהם לתועלת חבירו שלא הי"ל בנים ולפיכך אין מכתי' ראיה וכו' ע"ש וא"כ מה יערוך וידמה נ"ד לנ"ד מהרימ"ט להוציא מיד הבעלים בטענות שאין בהם ממש דל"ד להדדי כלל ואנכי לא ידעתי מדוע לא השגיח מני"ר נר"ו בההיא דאחד מן האחים שהיה נו"נ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות ע"ש וכו' ואם מת על האחין לה"ר שהביא מהרימ"ט בדבריו וכתב דהתם הוי טעמא דאו"ש יוצאים ע"ש מפקי מחזקת האחים וכו' יע"ש דמזה יוצא ראיה גדולה לבני החצר הגדו' שהם יורשים ולוקחים ובשטר המקנה של החצר שלהם הקדום והחדש הוא נזכר ג"כ בהם מכירת המים הנ"ל דבודאי הגמור הוי סייעתא גדו' לבני החצר הגדו' ויוצא במכ"ש דמאחר שהם כתו' ע"ש והמים הם עומדים בחצריה' ובטירותם דוקא ואחרים הבאים בידים ריקניות ורוצים להוציא עליהם ל"הר ברורה בשמש בשטר או בעדים וכנ"ל:
גם כתב מני"ר נר"ו וז"ל והחכם עיניו יחזו הוא וכו' לפי שנודע שמתחי' שניהם לקחוה ונכנסו להר' נחפה בכסף וכו' ע"כ גם בזה עהס"ר דל"ד לנ"ד דהתם בנדון הרב ז"ל דהמזיק הוא עומד במקומו ומחזיק בפתח דהוא ובני החצר התחתונ' הם באים לסתום לו הפתח ההוא כדי למנוע הנזק ובתחי' עלה בדעת הרב ז"ל לחלק ולומר דמאחר דהס' הוא במציאות דלא ידעי' אם קנה המוריש ע"ת זה שישאר פתוח או לא דליכא צד בירור שיסמוך עליו כ"ע מודו דארעא בחזמ"ק שהוא הניזק והמזיק מקרי מוציא ועליו ל"הר שעת' זה קנה וכל שאין למזיק ראיה ברורה הניזק יכול לסתום הפתח דמסתמא אית לן למימר שלא קנה ע"ת זה שאינו מדרך בנ"א שיתרצו בנזק עד שיביאו ראיה לדבריהם שע"ת זה קנה ושוב דחה זה וכתב דג"ז במ"ח הוא שנוי ולאו כ"ע מודו וכו' וא"כ הממע"ה יע"ש וזה אינו דומה לנ"ד כלל שבנ"ד הניזק שהוא מ"ק הוא יושב ודר ומוחזק בביתו והמזיק הוא עומד בחוץ ובא להוציא מידו בודאי כ"ע יוד דאינו יכול להוציא כ"א בראיה ברורה ובלאו הכי כבר הרב ז"ל תבריה לגזיזיה ואסיק להלכה הפך מזה:
ומ"ש מני"ר יצ"ו דמאי דאסיק הרב ז"ל איפכא אינו שייך לנ"ד כמ"ש המעיין ע"כ אדרב' המעיין היטב יראה דיש ראיה גדו' לנ"ד דמאחר דבנדון הרב ז"ל דהמזיק הוא מוחזק שפתחו פתוח ומשתמש בו ועכ"ז כתב הרב דאם היו מזיקים זא"ז לית להו דין חזקה דדמי לנזקין גדולים שכ' הרמב"ם דעל המזיק ל"הר שע"ד כן קנה או שמחל בפי' וכ"ז שאין להם ראיה ברורה יכולים היורשים לסתום אה"פ לכ"ע וכו' ואפי' המוכר עצמו אם היה טוען שעת' זה מכר לא היה נאמן כי אם בראיה ברורה ה"נ הק"ק הבאים מכחו לא עדיפי מניה ול"מ להו טענת שמא כיון שידוע בודאי שמ"הר היה יכול לסתום וכו' ע"כ א"כ גם בנ"ד דהניזק שהוא מ"ק בודאי הוא מוחזק והמזיק שבא בטענה קלושה הוא עומד בחוץ וכבר הוכחנו כפי"ד רוב הפוס' ז"ל דמאחר דהם משתמשים ביחד ליכא טענת חזקה וא"כ בודאי לפי"ד ז"ל ה"ז דומה למ"ש הרמב"ם בנזקים גדולים שהניזק הוא מוחזק ועל המזיק ל"הר וא"כ בני החצר הב' שהם באים להוציא עליהם ל"הר ברורה. ומ"ש שם הרב ז"ל שם בדס"ז ע"ב בד"ה גם אין זה לדוחה לדחות דאדרבא וכו' גם מ"ש שם בדהנ"ז סע"ד גם אין לדוחה וכו' יע"ש דמדבריו שם אלה יוצא ראיה וסייעתא לבני החצר הגדו' שהם המוחזקים והם יורשים ולוקחים ומצו לעכב על בני החצר. הב' ואצ"ל בזה היוצא מהמקובץ שבני החצר הגדו' יכולים לעכב ביד בני חצר הב' מליקח מים מאצלם עד שיביאו ראיה ברורה בשנור או בעדים כמש"ל:
ומעתה עמ"ש עוד בשאלה שטענו עוד בני החצר הגדו' שאף אם שוה"ד יעלה עם בני החצר הקט' מ"מ אין להם לשאוב מים מאצלם כי אם בע"הב אחד דוקא בין שיהיו אוכלי שולחנו מרובים או מועטים כמו שהיתה החצר הקט' מקודם מזמן הא' קודם שנתוספו הדיורים. הנה הגם דלמש"ל א"צ להשיב ע"ז דבלאו הכי בני החצר הגדו' יכולים לעכב מלהניח לשום אחד מבני החצר הקט' לשאוב מים מאצלם וכנז"ל מ"מ ר"ל דעתנו בזה דאף אם יהיה האופן דתועיל חזקתם לבני החצר הקט' לשאוב מים מאצלם משא"כ לענ"ד וכנז"ל עכ"ז הדין עם בני החצר הגדו' בטענה ההיא דאינם מניחים לשאוב כ"א בע"הב אחד דוקא דמאחר דיש בזה ריבוי הנכנסי' והיוצאים וגם שמתרבה הוא בלקיחת המים שאינו דומה לקיחת מים לבע"הב אחד כמו לשני בעלי בתים אפי' שיהיה מנין הנפשות של שני בע"ב השוכנים עתה בב' דיורים כמנין הנפשות שהיו שוכנים מקדם בבית דירה אחת עכ"ז זהו ידוע ומפורסם דכשהם ב' בע"ב בשני דיורים הם נצרכים ולוקחים מים כמעט על חד תרי מו"מ ועוד בה שמנין הנפשות שהיה לבע"הב שהיה שוכן מקודם לבית דירה הנ"ל אינם קבועים תמיד מנינם כמה שפעם הם מתרבים ופעם הם מתמעטים כמו שכן הוא הדרך בכל הבע"הב ולכן אין אנחנו אחראים לזה למנין הנפשות ויכולים בני החצר הגדו' לעכב מליתן מים מאצלם לבני החצר הקט' כי אם לבית דירה אחת דוקא ולא לשאר השוכרים שנתוספו מחדש מאחר שהם רוצים עתה להקפיד בכך ולא כמ"ש מע' הרב הפו' נר"ו דגם בזה דאזלינן בתר מנין הנפשות והדברים פשוטים ותל"מ ובלאו"ה אעיק' דמילת' כבר מלתנו אמורה דליכא בזה דין חזקה לבני החצר הקט' כלל ויכולים בני החצר הגדו' לעכב מלתת מים לשום א' מהם כי אם עד שיביאו שטר וראיה ברורה ע"ז וכנ"ל זהו מ"ש מצודתנו לענ"ד להלכה ולה למעשה ועם כי נטה אשורנו מני הדרך של מע' הרב הפו' מני"ר נר"ו עליון למעלה עכ"ז עהס"ר כי כך היא דרכה ש"ת וכו' ע"כ באו דבריהם של מע' החכמים השלמים יצ"ו אשר את שמם לא הגידו לי יהש"ל כיר"א וקודם שישלחו לי תשובתם הנז"ל כאשר נכון לעשות שלחו הם יצ"ו את ב' הפס"ד שלי ושלהם הנז"ל לעי"הק ירושלים ת"ו להרב המחבר כפי אהרן נר"ו והסכימה דעתו עמהם וזאת אשר דבר להם והנני מעתיק כל ד"ק נר"ו הנל"ע ואח"כ אקומה נא ואש'ובבה תשו' נצחת והלכה רווחת לענ"ד תחי' וראש ע"כ דברי מע' החכמים השלמים כוללי תהלות ישר' הנז' יצ"ו ואח"כ אשימה עיני גם לכל דברי מע' הרב הנז' נר"ו לראות היעמדו ד"ק עה"ד ועל האמת כפי הנלע"ד המעט הוא וזאת היתה תשובת הרב כפי אהרן נר"ו העתק מהעיקרי ממש וז"ל: