אור ברסלב
שות פאר הדור שאלה רכט

שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

שאלה רכט

שאלה רכח

שאלוני משפטי צדק המון העם הנחמדים על צום תענית יחיד אם שכח ואכל כזית או יותר מה הוא הדין אם אבד תעניתו ויאכל אותו ויצום בעדו ביום אחר או ישלים תעניתו ויצום יום אחר על שגגתו או ישלים תעניתו ודיו והשבנו שישלים תעניתו ודיו וכאשר שאל לאחרים וישיבו דבר כי אבד תעניתו ויצום יום אחר או למחרתו או לאחר זמן ושאלנו לפוסק ההוא מאי דעתו ויהי כמשיב כי לימד כך מדברי רבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל בארח חיים. כי על זה ראה ראיתי לדבר דבר על שאלה זו ויראו אותה התלמידי' המשכילים וייטב בעיניהם ולא יהיה הדבר מסופק בעיני המון העם תחילת כל צריך לידע שאם ראינו ספק בפוסקים והמפרשים שהם חלוקים בו צריך לצדד שלשה פנים ואחר כן נשוב על אותו הספק. האחד דברי הרבים והוא כלל גדול בתורה נשמע בדברי התנאים והאמוראים והגאונים והוא אמרו יתעלה אחרי רבים להטות. והשני מנהג העיר בדבר ההוא מה שנהגו כפי מה שקבלו מחכמיהם באותה העיר כמו מנהג מצרים וארץ ישראל וספרד כתקנות הר"ם במז"ל ובפסקיו וטליטולה ואגפיה כפי מה שקבלו מהרא"ש ז"ל ותקנותיו וצרפת כפי מה שקבלו מרש"י ז"ל ותקנותיו והשלישי שנבקש השאלות והספיקות בשרשם בתלמוד בבלי או ירושלמי אם לא ימצא שום דבר בשני התלמודים נראה דברי המחברים בזה ונעשה כפי השכל וכפי העיון ואען ואומר שעיקר שאלה זו אשר למד הפוסק מארח חיים היא המימרא אשר בירושלמי בנדרים. ואמרה רבי' יצחק ז"ל בפ"ק דתעניות וזה נסחה. נדר להתענות ושכח ואכל אבד תעניתו רבי אבא בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם הא אם אמר יום זה מתענה ומשלים ולא אמרן אלא אם אכל אבל אם טעם לא ע"כ ורבי' יהונתן ז"ל פירש אם אמר יום סתם רוצה לומר אם אמר הריני מקבל עלי יום אחד בשבוע בזה החדש. והתחיל להתענות יום אחד ביום ראשון במשל ושכח ואכל כזית או יותר הרי זה אבד תעניתו ויאכל ביום ההוא ויתענה ביום שני או ביום שלישי או יום אחר מאותה השבוע ואינו צריך לפסוק באיזה יום מהשבוע שהרי הנדר חל על כל יום אשר ירצה בו אמנם אם אמר יום זה ופסק יום שני או יום חמישי במשל ושכח ואכל הרי זה ישלים תעניתו ואין צריך תשלומין כי הנדר חל על כל חלק וחלק מיום שני במשל כמו שהוא הדין בהנודר לאכול את הככר שיהיה הנדר חל על כל כזית וכזית ממנו ורבינו יעקב ז"ל הוא תלה כונת המימרא והוא שאמר יום סתם במי שפסק יום אחד ממי השבוע להתענות בו לבד ואינו יום ידוע ואמר הא אם אמר יום זה דהיינו שאם חייב יום לשנה להתענות בו כיום שמת אביו או רבו וכיוצא ואין משמעות אם אמר יום זה שלא יהיה בכונתו אלא הפסקת יום אחד כמו שפירש רבינו יהונתן ז"ל ותמהני איך אמר יום סתם על יום ידוע מימי השבוע ודברי הגאונים ודברי הרמב"ם ז"ל מכוונין כפי' רבי' יהונתן ז"ל שכ' שכח ואכל משלים תעניתו ואני אומר שיש חילוק עצום בין קבלת תענית ונדר תענית ואף לדעת ר' יעקב ז"ל ופירושו אך יחייב מי שאמר בלשון נדר הרי עלי להתענות יום פ' למקבל עליו להתענות דהיינו אם היה ברצונו ואומר בפיו הרי עלי אז חייב להשלים תעניתו ואינו צריך תשלומין וזה הוא קולא על המקבל וחומרא על הנודר כי משמעות נדר לצום יום פלוני שיתענה יום שלם ולא יאכל בו ובזה ישלים נדרו והמקבל לא נחשוב לו השגגה שלא קבל על עצמו אלא שלא לאכול לבד והנודר נדר ליום שלם וחל הנדר על אותו היום וכמו שתראה בדברי רבינו יעקב החילוק שיש בין נודר למקבל כמו שזכרו משם הרמב"ן ז"ל שהקולא על המקבל ואינו צריך התרה ואומר שאותם אשר מתענין בזמנינו זה הם בחרו להתענות יום ידוע יום שני או חמישי ויקבלוהו כדין תענית צבור וזה מנהג אבותיהם בידיהם שהם היו מתענין שני וחמישי כמו שכ' הרב בעל הלכות גדולות הגאון העניו מר שמעון קיירא ז"ל וזה נסחו ועוד גזרו שיהיו מתענין בשני ובחמישי מפני שלשה דברים על חרבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת ה' וכו' הרי בבירור מה שאמרנו שמי שמתענה תענית צבור או תענית יחיד תענית חלום תענית צרה ב"מ או תענית מצוה שני וחמשי שגזרו רז"ל או תענית נדר ביום ידוע ושכח ואכל ישלים תעניתו ודיו ואינו צריך תשלומין כלל אלא אם התענה תענית חלום בשבת שיצום יום אחר השבת על עונג שבת שבטל ואין זו תשלומין. ומי שנדר להתענות יום מימי השבוע או חדש ידוע אם שכח ואכל כזית או יותר אבד תעניתו ויאכל אותו היום ויתענה יום אחר למחרתו או לאחר ימים כבר הארכנו בתשובה זו והיא פשוטה תראה שרבינו יצחק אל פאסי ז"ל לא דבר בענין זה כי אם המימרא המוזכרת בתלמוד ירושלמי בנדרים לבד. והאל למען רחמיו וחסדיו הרבים יאר עינינו בתורתו א"ס:

תוכן העניינים

שות פאר הדור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה