אור ברסלב

שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

שאלה טז

שאלה טו

ילמדנו רבינו איך נהגו בזמנינו זה במעשרות בא"י ובסורייא במה שזורעי' הגוים.

תשובה צריך שתדעו שהעיקר בזה הוא אם יש קנין לגוי בארץ ישר אל להפקיע מן המעשרות או אין קנין וגם למאן דאמר יש קנין לגוי בא"י להפקיע מן המעשרות יהיה מדרבנן כאשר תראה בגיטין (דף מ"ז) והנה לדברי הכל יש חיוב בארץ ישראל וכי פליגי אם הוא דרבנן או דאורייתא וכאשר תראה ביבמות (דף פ"ו) ובכתובות (דף כ"ו) תראה כי בזמן הזה מדרבנן כמו שאמרו שם על פסוק כי תבואו ביאת כלכם ונא' ביאת מקצתכם נתברר לנו כי המעשר בזמן הזה דרבנן והכל תלוי אם יש קנין או לא ונראה בפירוש המשנה שהיא דרבנן ולא ידענו דעת חכמים שאומרי' יש קנין כמו שתראה בירושלמי (דמאי פ"ה הלכ' ט' בגטין פ"ד הל' ט') ואחר העיון לא ינהוג בכל זמן אלא אם נאמר אין קנין לגוי כמו שתרא' בבכורו' (דף י"א) ולזה יהיה מעשרו' בזמן הזה דרבנן וכמו שאמרו ביבמו' וא"כ הדבר אשר יצא בשד' ישראל היו' מעשרותיו דרבנן וזה העניין הפכו ר"י בן פאלט זצ"ל באותן הקונטריסי' אשר שלח לנו ולכך תראה אומרו תמי' חייב מדאוריית' חייב מדרבנן וכו' הנה אם תאמ' יש קנין לגוי בסורי' להפקי' מן המעשרו' כאשר אמרו בחלה (פ"ד משנה ז') ישראל שהיו אריסין לגוי' בסורייא ר"א מחייב פירותיהן במעשרות ושביעית ור"ג וכו' עד וחזרו לנהוג כדברי ר"ג ואין חלוק בין אריס מגוי או חוכר או מקבל פירותיו פטורין מכלום כמ"ש בגיטין (דף מ"ג) האריסין והחכירין ואריסי בתי אבות וגו' שמשכן שדהו לישראל אעפ"י שעשה לו נימוסו פטורה מן המעשרות ומן השביעית ולכן יהיה הדין בטבל הנקנה מן הגוי' אם היה בא"י והי' המוכ' גוי ובידו נגמר פטור מכלום כמ"ש (בכורות דף י"א) דגנך ולא דגן גוי ואם ישראל הוא המוכר הטבל ובידו נגמר חייב בכל כאלו יצא בשדה של ישראל לבד שהמעשרות של בעלים וצריך שיתן תרומה גדול לכהן וימכור ממנה תרומת מעשר שהיא אסורה לישראל בעון מיתה נדמית לבעלי' כשרז"ל ואם זה הטבל נקנה מהגוי בסוריא אינו חייב שום דבר ואפילו נגמר ביד ישראל ואפילו מכר או שכר שדה מגוי בסוריא וזרעה פירותיה פטורין ואם יקנה שדה זרועה מן הגוי השדה עם הפירות שצמחו בה אם אותם הפירות לא הביאו שליש והביאו שליש ביד ישראל חייב לעשר ואם הביאו שליש ביד הגוי פטור ושם אמרו בגיטין (שם) ישראל שלקח שדה מיד הגוי בסוריא וחזר ומכרה משהביאה שליש חייבת במעשר שכבר נתחייב' דהיינו אם חזר ישראל ולקח השדה עם פירותיה מן הגוי הרי היא חייבת מפני שכבר הביאה שליש ביד ישראל תחיל' והרי היא עתה עם הקרקע ביד ישראל וזה ג"כ תמצא בסוף מסכת מעשרות (פ"ה משנה ה') שם ואמר הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות חייב משבאו לעונת המעשרות פטור ולוקח כדרכו והולך רבי יהודה אומר אף ישכר פועלים ללקט אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שקנה קרקע אבל בזמן שלא קנה קרקע אף עד שלא באו לעונ' המעשרו' פטור ואמרו בירושלמי (שם משנ' ה') אמר רבי אבון אתי' דרשב"ג בשיטת רבן גמליאל זקנו דתנינן תמן ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא רבי אלעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר נראה שלא יתחייב ישראל במעשרות בסוריא במה שיקנה מן הגוים אלא א"כ קנה קרקע עם הפירות והוא שלא באו לעונת המעשרות וזה הכל אליבא דרבן שמעון בן גמליאל שנראה בתלמוד שהוא הולך בשיטת זקנו פסקו כאן ההלכ' כזקנו כמו שאמרו במשנ' נהגו כר"ג וממה שכתבנו תבין שחיוב המעשר הוא תלוי ג"כ בחילוק המקומות ולזה פירות א"י שיצאו לח"ל פטורין מכלום כמו שאמרו אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין ובח"ל פטורין ופירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין וכ"ש פירות סוריא ויתברר לך זה במסכת חלה (פ"ב משנה א') ופירות א"י שיצאו לסוריא חייבין במעשרות מדבריהם והוא אומרם (דמאי פ"ו משנה י"א) המוכר פירות בסוריא ואמר משל א"י הן חייבין לעשר וכאשר הבננו זה ויסדנוהו על מתכונתו ראיתי דברי ר' יוסף ז"ל שהפכ' במה שפירש לכם ומאחר שבררנו מכל המקומות בדין המעשרו' שכל תרומה ומעשר בזמן הזה דרבנן בארץ ישראל ובכל מקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בשדה ישראל עצמה מפני שקדושה ראשונ' בטל' וקדוש' ב' לא חייבה אותם שהיו ביאת מקצת' כמ"ש ביבמו' שם ואין צריך לומר בסוריא שעיקר המעשרו' שם דרבנן ומחיבורינו הגדול יפורש לכם כל אלו הדינין: וכתב משה:

(עיין בה' תרומות ובהלכות מעשר פ"ג וכו' ועיין בספר מראה הפנים פירוש הירושלמי).

תוכן העניינים

שות פאר הדור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה