אור ברסלב
שות עצי ברושים הלכות מקואות › סימן מד

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

הלכות מקואות · סימן מד

הלכות מקואות

גרסינן ביומא דף ע"ז ע"ב א"ר פנחס משום רב הונא ציפוראה מעין היוצא מבית קה"ק בתחילה דומה לקרני חגבים כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי וכו' מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד כיון שהגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה אמר רב יוסף מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים ולית הילכתא כותיה ע"כ סוגית הגמ' דלשם וכתבתי על הגליון בעז"ה וז"ל. הנה מכאן הביא ר"ת ז"ל ראיה [והובא דבריו בתו"ה הארוך בסוף בית ה' שער הטבילה] דלאדם בעינן מ' סאה אפילו במעין מדאמר כיון שהגיע לפתח ב"ד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות נדות וילדות מכלל דמעיקרא לא ואף דמעין הוא וע"כ דמעין נמי בעינן מ' סאה לאדם. ותמה על זה הגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד בריש סימן ר"א בממ"נ דאם ס"ל לר"ת דטעם דמקוה אינה מטהרת בזוחלין משום דזוחלין אינו חיבור דכל זוחלין חשבינן ליה כקטפרס א"כ אדרבה משם ראיה להיפך דאם נימא דלאדם בעינן מ' סאה א"כ אף שהגיע לפתח ב"ד אסור לטבול בהן אדם דכיון שהוא זוחל אינו חיבור ולא משכחת טבילה לאדם לדידיה רק במעין העומד וא"כ ע"כ צ"ל דר"ת לא ס"ל סברא זו דזה לא נחשב כקטפרס וכמו שכ' הב"י [ביו"ד בסוף הסימן ד"ה כתב עוד שם המרדכי] על קושיית הראבי"ה שהובא במרדכי דהיאך טובלין בנהרות דהא הוי קטפרס וקטפרס אינו חיבור ותי' הב"י על זה דנהר לא דמי לקטפרס דלא מקרי קטפרס רק אם משופע ביותר. וא"כ הדרא קושיית ר"ת לדוכתיה דלמה מעיקרא לא היו טובלין דהא בכל שטח המעין איכא מ' סאה [כ"ה תוכן כוונת הגר"א ז"ל בתמיהתו על ר"ת רק שהוא קיצר בקושייתו אבל וודאי דכוונתו כמו שכתבתי] ולכאורה תמיהה עצומה היא על ר"ת ז"ל. ואכן לפענ"ד נ"ל להציל לר"ת ז"ל מקושיתו העצומה הלזו ודברי ר"ת ברורין ומאירין כשמש בצהרים. דהנה כבר הקשה המרדכי בשם הראבי"ה דהיאך טובלין בנהרות דהא קטפרס אינו חיבור [ופשוט דכוונתו להקשות לפי דעת הסוברים דלאדם גם במעין בעינן מ' סאה] וליכא מ' סאה כאחת. והנה הראבי"ה תירץ דהא דקטפרס אינו חיבור היינו דאינו חיבור המים דלמטה למים דלמעלה ואסור לטבול למעלה במקום דעדיין לא ירדו מ' סאה. אבל המים שלמעלה הוי חיבור למים שלמטה משום דסופן לירד למטה והלכך למטה טובלין כן תי' הראבי"ה. ואכן הב"י דחה תירוץ זה דזו היא דעת ר' יהודה בתוספתא אבל חכמים פליגי עליה. לפיכך תי' הוא ז"ל דנהר לא מקרי קטפרס דהא הולך במישור ואף דיש שיפוע מעט דאל"ה הי' המים עומד מ"מ אין זה מקרי קטפרס דלא יהא נחשב כחיבור. ועפ"ז י"ל דגם ר"ת ס"ל כן. ולפיכך מעיקרא שהיה יורד המים מקה"ק עד שהגיע לפתח ב"ד היה יורד הכל בשיפוע גדול מלמעלה למטה דהא הקרקע של היכל הי' גבוה מקרקע עזרה עשרים אמה ומשם עד רגלי הר הבית היה הולך ג"כ בשיפוע ובמורד עד שהגיע לפתח ב"ד לפיכך לא היה רשאין לטבול שם. אבל לאחר שהגיע לפתח ב"ד שם כבר נפסק השיפוע והולך בשוה כשאר הנחלים שם היה רשאין לרחוץ בו זבין וזבות וכו' ושפיר מוכיח דלמה דווקא כיון שהגיע לפתח ב"ד רוחצין בו זבין וזבות ונדות אבל מעיקרא לא. וע"כ דלאדם בעינן מ' סאה והלכך לאחר שהגיע לפתח ב"ד דשם הולך המעין במישור שלא בשיפוע שפיר מצטרף כל המעין למ' סאה דשם לא הוי קטפרס. אבל מעיקרא דשם הוא יורד בשיפוע ושפיר הוי קטפרס גמור. ולכן הי' אסור לטבול שמה משום דכיון דקטפרס אינו חיבור ליכא מ' סאה בבת אחת וזה נ"ל כפתור ופרח ליישב דברי ר"ת ז"ל:

ואין להקשות דא"כ מאי מביא רב יוסף ראיה מקרא דביום ההוא דנדה צריכה לישב עד צווארה במים דילמא הא דמעיקרא לא משום דשם הוי קטפרס וקטפרס אינו חיבור דהא אינו קושיא דמדכתב קרא דיהא מקור נפתח וגו' משמע דלאו משום דשם ואילך חיבור. דא"כ לא תליא זה במקור נפתח דאטו קודם לאו מקור נפתח הוא. וע"כ משום דבעינן דיהא המים גבוהין עד הצואר. ואכן מסקינן דלית הילכתא כותיה דלא בעינן כולי האי והא דכתיב יהיה מקור נפתח היינו משום דמ"מ בעינן שיהא המים למעלה מטיבורו זרת. ומיהו אי קשיא הא קשיא דא"כ מנ"ל להוציא ר"ת מזה דבעינן מ' סאה ומשו"ה מעיקרא לא דילמא משום דמעיקרא לא הי' המים גבוהים כ"כ עד צוארה או עד זרת למעלה מהטבור. ובאמת שכבר העיר הגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד סימן ר"א דילמא הא דמעיקרא לא משום שלא היה שם מים כ"כ שתוכל להתכסות כל גופה כאחת. אבל באמת נראה דכוונת ר"ת הוא דאי משום זה היו יכולין לטבול ולגנדר כביניתא ולמאי צריך לזה נחל שוטף אלא וודאי משום דשם היה קטפרס וקטפרס אינו חיבור וליכא מ' סאה וממילא מוכח דגם במעין צריך מ' סאה. שוב אחרי כותבי זה עיינתי בשלטי הגבורים על המרדכי בשבת בפ' במה אשה וראיתי שהעתיק שם תשובת רבינו משולם שכתב לרשב"ם ולר"ת. ומה שהשיב רבינו תם לרבינו משולם. שרבינו משולם כתב שמקשה אחד הקשה דמ"ש בזב כתיב ורחץ בשרו במים חיים ולא כתיב כל וגבי טבילת בע"ק כתיב ורחץ כל בשרו. ותירצו ע"ז רבינו משולם וחביריו עפ"י דברי המשנה דמעין מטהר בכ"ש והמקוה במ' סאה ופי' רב יהודאי גאון ז"ל דמגנדר כביניתא נמי שפיר דמי והיינו במעין דמטהר בכ"ש ובכ"ש א"א לטבול כל גופו בבת אחת וע"כ ס"ל דמותר לטבול לחצאין. ולזה כיון הבה"ג במש"כ דמגנדר כביניתא והיינו שיכול לטבול אברים אברים בזה אחר זה אבל במקוה בעינן שיטבול בבת אחת כל גופו ולפיכך בעינן מ' סאה שבשיעור זה יכול לטבול כל גופו בבת אחת וילפינן זה מדכתיב גבי טבילת בע"ק את כל בשרו משמע שצריך שיטבול כל גופו בבת אחת וזה א"א רק במ' סאה אבל בזב דבעי מים חיים לא כתיב כל בשרו ומשמע דסגי שיטבול אברים אברים ולפיכך ילפינן מיניה דסגי בכ"ש דלטבילת אברים סגי בכל שהוא כן השיב רבינו משולם להרשב"ם ור"ת ואכן ר"ת ז"ל השיב לו כי טעות גדולה טעה הוא וכל בני ישיבתו להתיר טבילת חצאים ולזה כוון הבה"ג במש"כ דמגנדר כביניתא שפיר דמי ומיירי במעין דמטהר בכ"ש. דזה טעות שאפילו תינוקות של בית רבן לא יטעו בו. וישוב הפסוקים תירץ ר"ת בדרך אחר. ומ"ש מבה"ג טעו בפשט דברי בה"ג דהלא הבה"ג מיירי התם במקוה ואעפ"כ מחיר לטבול כמגנדר כביניתא אלא הדבר פשוט דבה"ג מתיר לטבול ע"י פשוט ידים ורגלים דמיירי התם במקוה שיש בה מ' סאה אך שמימיה מרודדין וא"א לטבול בה כשהוא עומד יכול לטבול בפשוט ידים ורגלים ובא להוציא מדברי רב יוסף דאמר דנדה צריכה לישב עד צוארה במים והך ישיבה ר"ל עמידה דצריך שיהא המים גבוהין כ"כ עד שיהיו עד צוארה במים שתהא יכולה לטבול בעמידה ולא תצטרך לשחות כ"כ. ולזה כתב הבה"ג דלא קיי"ל כרב יוסף וכמו דאמרינן בש"ס ולית הילכתא כותיה. והיוצא לנו משם דר"ת מפרש לדברי רב יוסף דס"ל דטבילה בעינן דווקא בעמידה. ולפי מה דמסיים הש"ס דלית הילכתא כוותי' היינו דמותר אפילו בפישוט ידים ורגלים. ועפ"ז חוזר ראיית ר"ת לדוכתיה דלפי מה דמסיק דלית הילכתא כוותיה קשה דלמה מעיקרא לא ולמה בעינן שיהיה כנחל שוטף דאף אם אינו כנחל שוטף יכול לטבול שיהיה כל גופו יתכסה בבת אחת והיינו שיטבול בפישוט ידים ורגלים ולמה מעיקרא לא. וע"כ דלמעין בעינן מ' סאה וקטפרס אינו חיבור ודברי ר"ת ז"ל מאירין כשמש בצהרים ונסתלק בזה מה שדחה הגר"א ז"ל לראיית ר"ת ז"ל:

ולענין מה שכתבנו לעיל בקוצר דר"ת לא ס"ל כדעת המרדכי בשם ראבי"ה רק כדעת הב"י דנהר לא נחשב כקטפרס נ"ל כעת לבאר יותר דע"כ מוכרח לומר דלא ס"ל כהמרדכי דאם ס"ל כהמרדכי דגם בנהר אין טובלין רק לאחר שירד מ' סאה מים משום דמים העליונים שבראש הנהר מצטרפין עם התחתונים א"כ מאי פסקא דעד שהגיע לפתח ב"ד לא היה בכל שטח המים מ' סאה דאם היה בס"ה מ' סאה עדיין היו יכולין לטבול למטה במקום שכבר עלה שטח המים עד המקום ההוא כשיעור מ' סאה אכן המחוור בזה דר"ת ס"ל דבקטפרס גם למטה אין טובלין וכן תמה הרב"י על המרדכי דהא עיקר ראיית המרדכי דלמטה טובלין הוא מהברייתא דאין דורשין דג' גוממיות בנחל דבין לר"מ ובין ר"י מודים דלמטה טובלין והרי חכמים פליגי אדר"מ ודר"י ומשמע וודאי דהלכה כחכמים ולכן כתב הב"י לתרץ קושית המרדכי דנהר שאני דאף דנמצא בו מקום קטפרס מ"מ כיון דיש מ' סאה קודם שהגיע לקטפרס וגם יש מ' סאה למטה מן הקטפרס שפיר מותר לטבול אף במקום הקטפרס ושוב כתב דאף אם נימא דכל הנהר הולך בשיפוע מתחילתו ועד סופו מ"מ זה לא מקרי קטפרס דקטפרס לא מקרי רק אם הוא שיפוע גדול כמו ביורד מן ההר כ"כ הב"י בס"ס ר"א ונראה דגם ר"ת ז"ל ס"ל הכי ולהכי מעיקרא לא דשם היה קטפרס גמור דיורד מן ההר. אבל כיון שהגיע לפתח ב"ד היה נמשך המים כמו שאר נהרות ונהר לא מקרי קטפרס. ומדברי ר"ת הוא סייעתא גדולה לדברי הב"י. ושוב ראיתי בתוס' גיטין (דף ט"ז) דמוכח שם להדיא דר"ת ז"ל ס"ל כר"מ ור"י וכדעת המרדכי. אך מ"מ ניחא דברי ר"ת דר"ת ז"ל שם אינו סובר לגמרי כהמרדכי שכ' דהא דמותר לטבול היינו דווקא התם דבאמצעית איכא מקוה שלם אבל כל שצריכין לצרף למ' סאה גם למטה אין טובלין. וא"כ בטל לדעתו תי' המרדכי דהא אין ידוע שיש בנהר מקום שיש בו מ' סאה בלא קטפרס. וע"כ דנצרך לסברת הב"י דבנהר לא מקרי קטפרס כלל ולפ"ז א"ש דברי ר"ת. וגם מדברי ר"ת ז"ל הוא סייעתא לדברי הרב"י דאל"ה ישאר הקושיא על ר"ת ז"ל דהיאך טובלין בנהרות ואף אם קיי"ל כר"י ודו"ק:

ואיידי דאיירי בדברי המרדכי הנ"ל נימא בה מילתא דלכאורה צריך ביאור דמאי קשיא ליה להמרדכי מנהר דהא כל נהר דינו כמעיין בכל השנה כולה ומעיין מטהר בכ"ש וצ"ל דס"ל כר"ת דלאדם צריך מ' סאה וכיון דקטפרס אינו חיבור הרי ליכא מ' סאה ביחד. וצ"ל לדידיה דהא דתנן דמעין מטהר בזוחלין היינו במעין העומד אך דזוחל למעלה על שפתו אבל יש מ' סאה בתוך המעין שעומדין במקומן והזחילה הוא למעלה ממ' סאה וס"ל דגבי מקוה דאפי' אם זוחל למעלה ממ' סאה ג"כ פסול וכ"ה דעת הר"ש באמת ובכה"ג אמרינן דבמעין כשר. אבל בנהר דכולו זוחל הוא קשיא ליה להראבי"ה דהיאך טובל בו אדם כיון דקטפרס אינו חיבור הרי ליכא מ' סאה ביחד. וקצת יש לתמוה על הרב ב"י במש"כ בריש הסימן ומשמע שאם המים משוכים כגון מעין שהוא זוחל ואין בשום מקום ממנו מ' סאה רק כשתצטרף כל המים שמתחילה ועד סוף הם מ' סאה טובלין בכל מקום ממנו שגוף הנטבל מתכסה בו בין שיהא אדם ובין שיהא כלים לד"ה והביא ראיה מהתוספתא דחרדלית של מי גשמים ע"ש היטיב. ומשמע מדבריו ז"ל דמותר לטבול אפילו למעלה סמוך למוצא המעין באופן שעדיין לא ירדו כשיעור מ' סאה. ולכאורה קשה דהיכי פשיטא ליה כ"כ דנהי לדעתו דכל מעין ונהר המושך לא מקרי קטפרס כיון שאינו משופע כ"כ הדין אמת. אבל לדעת המרדכי דבמעין המושך או נהר ג"כ מקרי קטפרס והלכך אין טובלין בו רק למטה באופן שכבר ירדו מ' סאה עד מקום הטבילה וא"כ היכי כתב בפשיטות שמותר לטבול בכל המעין. וגם על הרב בד"מ אות ו' שהקשה דדבריו שבסוף הסימן הם בהיפך ממש"כ בריש הסימן אינו מובן כלל דהלא אדרבה דבריו שבכאן הוא כמו שמסיק בסוף הסימן דנהר או מעין המושך אינו נחשב כקטפרס ולפיכך מטבילין בו בכ"מ ממנו ודלא כהראבי"ה דאינו מתיר לטבול רק למטה במקום דכבר ירדו שם מ' סאה. והיותר תמוה מה שמסיים דלפי מה שהביא הב"י ראיה לזה מן התוספתא מוכרח הוא כדברי ראבי"ה והלא אדרבה דלפי ראיית הב"י מהתוספתא הוא דלא כהראבי"ה וגם מה דמתרץ ומיהו אפשר לומר דהא דמעין דמצרף היינו דווקא במקום דאינו משופע אינו מובן כלל וצ"ע. ודע עוד דמש"כ הב"י בין אדם ובין כלים. ולכאורה תמוה דלכלים פשיטא דהא לכלים בוודאי לא בעינן מ' סאה במעין. ועוד דמאי נ"מ הא טבילת כלים לא שייך האידנא. ואמנם קושיא חדא מתורצת בחבירתה דר"ל טבילת כלים חדשים הניקח מן העובדי כוכבים דנוהג האידנא וטבילת כלים חדשים צריך מ' סאה וכמש"כ הטור בסימן ק"כ משום דאיתקש לטבילת אדם דכתיב אך במי נדה יתחטא כנ"ל ברור כוונת הב"י. ולענין מש"כ לעיל בענין טבילת חצאין ראיתי לכתוב בכאן מש"כ על גליון הטו"א במס' חגיגה (דף י"א) דהנה הטו"א שם הקשה בד"ה בכמה על הא דכתבו התוס' שם בחגיגה (דף י"א) דהא דשיערו חכמים שיעור מקוה אמה על אמה ברום שלש אמות משום דסתם קומת אדם בינוני בלא הראש הוי ג' אמות ומצי להרכין את ראשו מן הצד. וכתב על זה הטו"א ומ"מ באדם גדול בקומה לא סגי ליה בהכי דהא בעינן מים שכל גופו עולה בהן ובעינן שיהא במים כשיעור שיעלה כל גופו בהן בבת אחת בלא ראשו. ושוב מקשה על זה דא"כ למה לא חשיב להאי שיעורא גבי ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם בפי"ז דכלים משנה י"א ותירץ דלא דמי להתם דהנך דחשיב שם אין להם שיעור לא למעלה ולא למטה אלא הכל לפי גדלו וקטנו. אבל שיעורא דמקוה נהי דאין לו שיעור למעלה מ"מ יש לו שיעור למטה דאפי' לננס צריך אמה על אמה ברום ג' אמות כן תירץ הטו"א שם. וכתבתי על הגליון שם דלפי תירוצו אכתי תקשה דמ"מ לחשוב שיעורא דמעין דבעינן נמי שיטבול כל גופו בבת אחת והתם באמת הכל לפי מה שהוא אדם בין למעלה ובין למטה דהא בננס סגי גם בפחות ממ' סאה. וא"כ לדעת הסוברים דבמעין סגי בכ"ש גם לאדם תקשה מהך מתניתין. אבל באמת לענ"ד אין התחלה לקושיא זו דהתם במתניתין לא חשיב רק דברים שנאמר בהם שיעור והשיעור תליא הכל לפי מה שהוא אדם כגון בעירוב דנאמר בהם שיעור ב' סעודות וכן בקמיצה וחפינה ובשתיה ביוה"כ דנאמר בהם כמלא לוגמיו. ושייך בזה למתני הכל לפי מה שהוא אדם אבל בשיעורא דמקוה הנה לפי דעת הטו"א דבאדם שהוא גדול ביותר שבתוך מ' סאה אינו יכול להתכסות כל גופו צריך יותר ממ' סאה לא נאמר בתורה שיעורא דמ' סאה כלל רק שיעור שיהא כל גופו של אדם הטובל עולה בהן. וא"כ לא הוצרך התנא לאשמעינן דהכל לפי מה שהוא אדם. דהא בהדיא כתוב בתורה כן. אבל באמת אין דינו אמת דהא דשערו חכמים מ' סאה והיינו אמה על אמה ברום שלש אמות היינו דלמדו זה מדכתיב כל בשרו ודרשו חז"ל דבעינן שיעור במים כדי שיהא כל גוף האדם נכנס בו ומסתמא שיערה התורה כפי קומת אדם בינוני. אבל כיון שיש במקוה מים כשיעור הזה הוא מקוה כשרה אף לעוג מלך הבשן ואף דאין המים מגיע עד ראשו מ"מ יוכל לשחות במקוה עד שיתכסה ראשו דהא גם באדם בינוני אין המים מגיעין רק עד ראשו רק כשנכנס בהן צפו מים על ראשו וגם יכול לכוף ראשו קצת וכמש"כ התוס' ביומא ל"א ד"ה אמה. וא"כ באדם גדול יוכל לשחות טפי פורתא או שיטבול ע"י פישוט ידים ורגלים דלא קפיד קרא רק אשיעורא ותדע דהא אם המקוה רחבה ג' אמות סגי שיהא גבוה אמה אחת ואף שאין כל גוף האדם יוכל להתכסות בו ואפי' באדם בינוני. וע"כ צריך לומר דלא קפיד קרא רק אשיעורא דמ' סאה. וא"כ אדרבה שיעורא דמקוה לעולם הוא מ' סאה בין לננס ובין לעוג מלך הבשן כמו שיעורא דכותבת הגסה ביוה"כ דשיערו לכל אדם בשיעור אחת ואין התחלה לקושיית הטו"א כלל וכלל:

וגם מה שהקשה לר"י דס"ל בבכורות ד' דס"ל דבכור כוליה משמע ומדכתיב כל בכור אפילו כל דהוא. וא"כ הכא גבי מקוה נמי נימא כל בשרו אפילו כל דהוא לא הבנתי קושייתו דאם כוונתו להקשות דנימא דכל בא לאשמעינן דאפילו טבילת חצאין כשר אף שאינו בבת אחת זה וודאי אינו קושיא כלל דמהיכא תיתי נימא מתיבת בשרו דבעינן בבת אחת דבא תיבת כל להוציא מזה דאף דס"ל לר"י דבשרו היינו כולו מ"מ בבת אחת לא ידעינן מיניה ואם כוונתו לומר דכל בא לרבות דאפי' מקצת בשר סגי ג"כ א"א לומר כן דהא כבר כתב הטו"א בעצמו דזה אין סברא כלל דיהי' סגי רחיצה במקצת הגוף. ואם דעתו דאף מצד הסברא בוודאי בעינן כולו. מ"מ אם איכא קרא יתירא לרבות ע"כ מרבינן ואמרינן דגזה"כ הוא דסגי טבילה במקצת הגוף א"כ מ"ש דמקשה כן לר"י הא אפילו לרבנן תקשה דאף דהם ס"ל דבכור אפילו כל דהו. מ"מ הכא בודאי גם רבנן מודו דבשרו היינו כולו דחצי הגוף אין סברא. וא"כ קשה דנימא דכל לרבות אפילו חציו אלא וודאי דס"ל דכיון דאיכא למדרש מכל דאתי למעט דבעינן בבת אחת טפי אמרינן דאתי למעט. א"כ גם לר"י י"ל כיון דמצינו למימר דכל בא למעט דבעינן בבת אחת אמרינן דלמיעוטא אתא. והא דהקשה דלמ"ל קרא דובא השמש דפ' אמור לאשמעינן דבעי בבת אחת דומיא דביאת שמש. יש ליישב בפשיטות דמקרא דאת כל בשרו לא ידעינן רק במי מקוה דהא כתיב ורחץ במים ודרשינן במים במי מקוה. אבל במעין לא ידעינן שיהא הטבילה בבת אחת קמ"ל קרא דבא השמש דמיירי גם במעין דהא כתיב בריש הפרשה איש צרוע או זב בקדשים לא יאכל וזב הא בעי מים חיים. וע"ז קאי קרא דבא השמש ותרי קראי אצטרכו דמקרא ובא השמש לא ידעינן רק דבעי שיהא הטבילה כאחת. אבל לא ידעינן דבעי שיעור במים שיהא בהן כדי שיתכסה כל גופו בבת אחת ובמעין הא לא בעינן באמת מ' סאה לדעת כמה פוסקים. ולכן איצטריך קרא דאת כל בשרו דכתיב גבי מקוה לאשמועינן דבמקוה בעינן שיהא במים שיעור שיהא כל גופו מתכסה בהן ואותן הסוברים דגם במעין בעינן מ' סאה לטבילת אדם אפשר דאינו אלא מדרבנן. אבל מה"ת י"ל דבמעין סגי כל אחד לכי מה שהוא. אבל מש"כ הגאון בעל טו"א דמחד קרא הו"א כל אחד לפי מה שהוא תמהני דהא מקרא דורחץ במים את כל בשרו ילפינן דבעינן במים שיהא בהן שיעור דכל בשרו והרי דלא תלי באדם אלא משערינן שיעור אחד לכל אדם שבעולם. וא"כ נהי דלר"י בהך קרא לחודיה הוי אמרינן דכל אפי' כל דהוא מ"מ לרבנן אידך קרא דבא השמש מיותר. אבל לפי מש"כ א"ש הכל בעז"ה ויתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה:

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה