אור ברסלב
שות עצי ברושים הלכות טרפות › סימן כא

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

הלכות טרפות · סימן כא

סימן כ

בש"ד בסימן ל"ט ס"ק ל"ד כל מקום שיתמעך תולין להקל וכו' ואחר שנתמעך נוהגין לבדוק ברוק או בפושרין לראות אם אינו מבצבץ וכ"כ כל האחרונים עכ"ל. וכתב ע"ז הפמ"ג בשפתי דעת ומשמע דלא הוי רק מנהג ולא חיובא והלכך אם נאבדה בלא בדיקת פושרין בהפ"מ יש להקל והתבו"ש החמיר עכ"ל. והנה עיינתי בתבו"ש בסימן ל"ט באות ל"ו בשמלה חדשה וראיתי שכתב וז"ל ואע"ג דמשמע דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר מ"מ נראה לי דעשאוהו חובה ומעכבת שאם לא בדק כן טרפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סירכות קולא גדולה היא אלא שנהגו עכ"ל בשמלה חדשה. וכ"כ בס' תבו"ש וז"ל ומ"מ אומר אני כי קבילו עלייהו במדינת אלו נגד קולא דמיעוך ומשמוש שאין להכשיר עכ"פ בלא בדיקה ואפי' בדיעבד עכ"ל. ובסימן ל"ו ס"ק כ"ב הביא לדברי הב"ח ז"ל בר"ס ל"ז שכ' שם דבסרכא שלא כסדרן דטרפה מדין התלמוד אלא דאנן נהגינן להקל ע"י מיעוך אם נמצא נקב במקום הסירכא או בסמוך לסירכא לא תלינן לה במשמוש ידא דטבחא דבסירכא שלא כסדרן אין להוציאה מחזקת טרפה אלא בידוע שלא היה שם נקב עכ"ל הב"ח שם:

וכתב ע"ז התבו"ש שם דטעמו דלא הנהיגו חז"ל להוציאה מחזקתה כ"א בב' דברים שתעבור הסירכא ע"י משמוש ותבדק ע"י נפיחה שאין שם נקב והטעם דלא סמכו על העברת הסירכא לחוד הוא משום דאין אנו בקיאים בשום בדיקה דדילמא המשמוש לא היה כראוי רק בחוזק יותר מהצריך ומהראוי היה שלא לסמוך על משמוש שלנו עם הבדיקות פושרין דבתרווייהו אין אנו בקיאים רק מחמת הדחק והצורך גדול שיש בזה במדינות אלו הנהיגו קדמונינו ז"ל להקל ע"י שניהם והבו דלא להוסיף עלה להקל עוד יותר ע"פ משמוש לחודיה בלא בדיקה עכ"ל התבו"ש שם:

והנה מש"כ זה טעם לדברי הב"ח תמוה מאוד דאדרבה מדברי הב"ח משמע דהבדיקת פושרין אינו מעכב בדיעבד דהא הב"ח אינו מחמיר רק בנמצא נקב דאיכא למתלי במשמוש ידא דטבחא דהיינו במקום שהטבח העביר ידו אבל אין הדבר ברור שניקב ע"י הטבח והלכך אף דאם ליכא ריעותא אחרת תלינן דנעשה ע"י הטבח משום דנקב מחיים אינו מצוי כ"כ דרוב בהמות כשרות וגם בסירכות גופא אינו אלא מיעוט המצוי אבל נקבים בלא סרכות הוא מיעוט גמור וע"י משמוש ידא דטבחא הוא מצוי ביותר שנעשה נקב וקיי"ל דתולין במצוי בין להקל ובין להחמיר ולפיכך תלינן דנעשה הנקב ע"י משמוש דטבח. אבל ביש סירכא שלא כסדרן דמדינא דגמ' הוא טרפה ולשיטת רש"י טרפה מטעם נקב רק דאנו סומכין על בדיקת המיעוך דאינו סירכא גמורה אבל אם נמצא נקב תחת הסירכא שפיר כתב הב"ח דאין תולין במשמוש ידא דטבחא דבמקום דיש סירכא יותר קרוב שהנקב נעשה מחיים דהסירכא מעיד על הנקב שנעשה מחיים ולכה"פ הוי ספק השקול ואף שעברה ע"י מיעוך מ"מ הא לפעמים גם סירכא גמורה עוברת ע"י מיעוך ולכמה פוסקים ס"ל דלא מהני מיעוך אף בלא נקב ואף דבשאר ריעותת כגון בבועה או בגבשושית כתב הר"ן דתלינן במשמוש ידא דטבחא שאני התם שאינן ריעותות שבאות מחמת נקב אבל בסרכא שלא כסדרן שבאה מחמת נקב לשיטת רש"י בוודאי לא תלינן במשמוש ידא דטבחא. אבל אם ידוע שהנקב שתחת הסירכא נעשה מחמת הטבח אדרבה משמע מדברי הב"ח דכשרה ואף דבמקום הנקב א"א למבדק בפושרין וע"כ צ"ל אם נאבד בלא בדיקת פושרין כשרה ולכן מה שהוציא התבו"ש מדברי הב"ח הנ"ל דבדיקת פושרין מעכב גם בדיעבד לא נהירא כלל ושוב מצאתי להפמ"ג בסימן ל"ו במשבצות זהב ס"ק ז' שתמה ג"כ על השמלה חדשה דמהב"ח אין ראיה כלל ע"ש. [אך ביותר הו"ל לתמוה עליו דאדרבה מדברי הב"ח משמע דאם נאבד בלא בדיקת פושרין כשר]:

אבל בעיקר הדבר מה שהחמיר התבו"ש בנאבד בלא בדיקה הדעת מחייב לזה מתרי טעמי דחדא מחמת דעיקר הדבר אם יש לסמוך על המיעוך הוא מחלוקת הראשונים בזה דהרשב"א וסייעתו הוא מהמחמירין בזה רק שכבר נהגו כל בני מדינות אלו לסמוך על המיעוך וכמו שכ' הרמ"א ז"ל בסעיף י"ג דאף שהיא קולא גדולה מ"מ כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם וכיון שבני מדינות אלו שנהנו להקל ע"י מיעוך נהגו לבדוק גם בפושרין מנ"ל שהעיקר סמכו על המיעוך והמנהג שנהגו לבדוק בפושרין הוא לחומרא בעלמא דילמא שניהם עקרים הם ואין אחד מועיל בלא חבירו דבאמת לסמוך על המיעוך לחוד הוי כס"ס להחמיר דשמא הלכה כהפוסקים דמיעוך לא מהני כלל ואף להפוסקים דס"ל דמהני מיעוך מ"מ כמו דאין אנו בקיאין בבדיקת פושרין במקום דצריך בדיקה מדינא דגמ' ה"נ י"ל לענין מיעוך דכיון דצריך בדיקת מיעוך מדינא אפשר דאין לסמוך על מיעוך שלנו דשמא מיעכו יותר מדאי או דלא היה מיעוך רק קליפה [ובפרט האידנא דידוע דאין ממעכין כלל רק קולפין] והלכך גם בדיקת פושרין היא חיובית ואף דאין אנו בקיאין בבדיקת פושרין מ"מ כיון דעבדינן תרתי כולי האי לא חיישינן ועוד די"ל דהפוסקים שכתבו דמיעוך הוא ראיה דאינה סירכא כלל היינו דווקא אם חזינן דלאחר המיעוך נשאר הריאה שלימה בלא שום נקב כלל אז הוא ראיה דאינה סירכא רק הוא ריר בעלמא דסירכא גמורה מחמת שהיא נשרשת יפה כשממעכין אותה אינה נתקת מן הריאה עד שתעשה איזה נקב בריאה ע"י המיעוך. וא"כ לא נשלם בדיקת המיעוך רק ע"י בדיקת פושרין שאח"כ דחזינן שאינו מבצבץ אז נגמר בדיקת המיעוך ולפיכך הצריכו גם בדיקת פושרין והכל בדיקה אחת היא:

ויש ליתן תבלין לזה דהנה צריך לבאר דברי הרא"ש בפ' אלו טרפות והובא גם בטור בסימן ל"ט שכ' על מה שהביא בתחילה שמר יעקב גאון הורה לאחוז בקנה ולנענע הריאה ג' וד' פעמים יפה יפה וכל סירכא שנתנתק ע"י נענוע זה כשרה וכתב הרא"ש על זה דכן נוהגין בארץ אשכנז [ובטור איתא במקצת מקומות] להכשיר כל סירכא שנתנתק כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק שאומרים שאינו סירכא אלא איזו ריר בעלמא שנתפשט מליחות הריאה שהסירכא אפילו אם יפרוק אדם אותה כל היום בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת עכ"ל. והנה לכאורה תמוה דלא רישא סופה דהתחיל לומר שנוהגין להכשיר כל סירכא שתנתק כשהטבח מכניס ידו בנחת דמשמע להדיא דאין מתירין אלא סירכא שעוברת ע"י הכנסת יד והוי כעין סירכא שעוברת ע"י נענוע שהתיר מר יעקב גאון ומשו"ה כתב על דברי הגאון וע"ז נוהגין וכו' משום דס"ל דסירכא שעוברת ע"י הכנסת יד דומה לסרכא שעוברת ע"י נענוע. אבל ע"י מיעוך לא נהגו להתיר. וא"כ תמוה מה דמסיים שהסירכא אפילו אם יפרוק אותה כל היום בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת והא מטעם זה גם ע"י מיעוך יש להכשיר:

ועוד תמוה הפלא ופלא מה דמסיים הטור על זה דהרשב"א כתב דכל סירכא שאמרנו אין הפרש בין אם תהיה עבה וחזקה בין שתהיה דקה שבדקות ולא כהללו שממעכין ביד ואם נתמעכה תולין להקל וכל הנוהגין כן כאלו מאכילין טרפות לישראל שזה לא שמענו מחכמים בשום מקום עכ"ל הרשב"א שהובא בטור. ובתשובת הרשב"א עצמו בחלק ראשון סימן ש"ד מבואר הדבר יותר וכתב שזה הענין להתיר ע"י משמוש הסירכא בין אצבעותיו ואם נימוחה נכשיר זה לא מצאנוהו בשום מקום בתלמוד ולא ידענו לו עיקר וכי אין סירכא אלא כעבותות העגלה שומטה ואינה יכולה להנתק או איזה שיעור נקבע בדבר יש משמוש אצבעות שאפי' הריאה והקנוקנות ימחו בכך סוף דבר אל תשמעו להקל בדבר הזה כלל עכ"ל שם:

והנה כל הרואה ישתומם איך יוכל ליפול הכחשה גדולה כזה שהרא"ש כתב שהסירכא אם ימעך אותה בין אצבעותיו כל היום היא הולכת ומתחזקת והרשב"א כתב להיפך שאין הסירכא כעבותות העגלה שלא תהא יכולה להנתק וגם יש משמוש האצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות ימחו בכך והלא זה הדבר נוכל לברר בחוש ונראה הדין עם מי:

ועוד יש לדקדק על הטור דהנה לכאורה נראה דהביא לדברי הרשב"א שחולק על מה שהביא מדברי מר יעקב גאון לדברי הרא"ש שהרי כתב והרשב"א כתב וכן כתב הב"י שם שהטור כיון שהרשב"א חולק על מש"כ בתחילה. וא"כ הו"ל להטור לכתוב אבל הרשב"א כתב:

ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים הם. ואין כאן שום מחלוקת לא בעצם הדבר ולא בדינא רק באיזה פרט יש חילוק בדין ביניהם משום דכל אחד לשיטתו אזיל וכמו שאבאר בעז"ה:

הנה זה וודאי מודה הרשב"א דאם היה הטבח נזהר למעך באצבעותיו בנחת ולא למשך הסירכא מן הריאה לא הייתה מתנתקת מעל הריאה כלל ואדרבה היתה הולכת ומתחזקת אם היתה סירכא גמורה וכמו שכ' הרא"ש ואם מתנתקת מן הריאה אף ע"י מיעוך בנחת בוודאי אינה סירכא רק ריר בעלמא שמונח על הריאה מבחוץ ולא באה מבפנים כלל. אבל מ"מ לא רצו לסמוך על המיעוך דמי יוכל ליתן ערבות בדבר שהטבח ימעך בנחת וגם לא ימשך הסירכא מהריאה אפי' משהו וגם הטבח בעצמו אינו בטוח בעצמו שלא ימשך הסירכא מעל הריאה אצלו ואף אם יאמר ברי לי שלא משך אצלו אין מאמינים לו שזהו דבר שכמעט א"א לזהר בזה ואם מושך קצת הסירכא בעת המיעוך אז אפי' אם הסירכא עבה ביותר תנתק מעל הריאה:

וזה ג"כ נראה בחוש שע"י המיעוך והניתוק הסירכא מוכרח להנתק מעל הריאה ואף אם היא סירכא גמורה ועבה מאוד ועל זה כתב הרשב"א שאין הסירכא כעבותות העגלה שלא תהא יכולה להנתק ור"ל אם ממעך וגם הוא מושך הסירכא מן הריאה אצלו ע"כ תתנתק הסירכא מעל הריאה ומה שמסיים ע"ז וגם יש משמוש האצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות ימחו ר"ל שאם אדם ימשמש הרבה בריאה עצמה ג"כ יוכל למעכה אותה ואת הקנוקנות שבה ולעשות אותה פירורין. ולכן כתב שכל הממעכין ביד כאלו מאכילין טרפות לישראל. וגם באשכנז לא נהגו להקל רק בסירכא שנתקת כשהטבח מכניס ידו דדמי כעין נענוע שהתיר מר יעקב גאון:

והא דמסיים הרא"ש והטור דהסירכא שאם ממעך אותה בידו כל היום היא הולכת ומתחזקת לא באו להורות היתר ולהכשיר ע"י מיעוך רק באו להביא ראיה דסירכא שעוברת ע"י הכנסת יד לאו סירכא היא דהא אפי' ממעכין בנחת בלא שום ניתוק ג"כ אינה עוברת ופשיטא דאינה עוברת ע"י הכנסת יד והלכך אם הסירכא עוברת ע"י הכנסת יד בוודאי לאו סירכא היא וכשרה. אבל ע"י מיעוך אין להתיר כלל משום שא"א לשמור עצמו שלא ינתק קצת הסירכא אצלו:

ונ"ל דלזה כוון הטור במש"כ והרשב"א כתב דלא נטעה מדברי אביו הרא"ש דגם ע"י מיעוך יש להתיר ולכן כתב דהרשב"א כתב דהממעכין ביד מאכילין טרפות לישראל ולכן אין להתיר רק סירכא העוברת ע"י הכנסת יד או ע"י נענוע [וכל זה דלא כהמהרש"ל ביש"ש בפ' אלו טרפות דין כ"ה שכ' שם דהרא"ש מתיר גם במיעוך וחולק על הרשב"א וכתב על המתירין ברוך שבחר בהם ובדבריהם כי מושג בשכל ובחוש שהוא כן והרבה יש לדקדק עליו. והנלע"ד כתבתי]. וזה פשוט שבמנהג שנהגו באשכנז להתיר ע"י נענוע או ע"י הכנסת יד התירו בלא בדיקת פושרין כלל כיון דוודאי ריר הוא:

אכן בדורות האחרונים שראו שנמצאו ברוב בהמות הרבה סירכות אשר אינן עוברות ע"י נענוע או ע"י הכנסת יד ומ"מ בוודאי ע"פ רוב אינן סירכות גמורות שא"א שיהיו רוב בהמות טרפות והלא חז"ל אמרו דרוב בהמות כשרות וסרכות אינן אלא מיעוט המצוי. והלכך בוודאי אם היו ממעכין אותם אפי' ע"י מיעוך קל בלא שום המשכה וניתוק כלל ג"כ היו עוברות וחששו מאוד להפסד ממון של ישראל ולפיכך המציאו עצה להתיר ג"כ ע"י מיעוך אך בתנאי שיעשו ג"כ בדיקת פושרין והיינו דפשיטא להו דהרשב"א דאמר דע"י מיעוך חזק גם סירכא גמורה עוברת ואינו עושה שום נקב בריאה בעת הניתוק לשיטתו אזיל דהעלה בחדושיו ובתו"ה דיש סירכא בלא נקב ואינה מושרשת רק בקרום העליון לבד והלכך אם היא מתנתקת ע"י מיעוך לא תעשה שום נקב בריאה והלכך אין תועלת בבדיקת פושרין כלל אבל לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב בוודאי אף אם מתנתקת מעל הריאה ע"י מיעוך חזק מ"מ ע"כ עושה עכשיו נקב בריאה ע"י הניתוק דהא הסירכא נשרש לפנים משני הקרומים והלכך אם בודקין אח"כ בפושרין ואינו מבצבץ ע"כ מוכח דלא היה רק ריר בעלמא מלמעלה על הריאה דאם היתה סירכא היה מבצבץ [וזה אין לחוש דשמא הייתה סירכא גמורה אך דלא ניתק רק הסירכא שיוצא לחוץ אבל ראש הסירכא שהיא מושרשת בקרומין נשאר במקומה ולכן אינו מבצבץ דלזה אין לחוש דזה בדוק ומנוסה דסירכא גמורה לא תנתק באמצע ולא אמר הרשב"א רק דע"י מיעוך תוכל להנתק כל הסירכא גם המקצת שהיא מושרש בתוך הקרומין ומ"מ תשאר הריאה שלמה וגם אנו רואין בחוש שלאחר המיעוך הריאה שלם ויפה במקום הסירכא וניכר שלא נשאר אפילו מקצת מן הסירכא בתוך הריאה רק שיש לחוש דשמא נעשה נקב בריאה ע"י המיעוך וא"כ יש לומר דסירכא גמורה היתה ולזה מועיל בדיקת פושרין וחזינן דאינו מבצבץ וע"כ דלא היה רק ריר בעלמא ואף דזה אינו מועיל רק לשיטת רש"י מ"מ משום הפסד ממון של ישראל סמכו בזה על שיטת רש"י ובפרט דהוי כעין ס"ס דשמא הוא מיעוך קל שסירכא גמורה אינה יכול לעבור ואז אפי' בדיקת פושרין אינו צריך ואפי' אם היה מיעוך חזק באופן שגם סירכא גמורה יכולה להנתק מ"מ שמא הלכה כרש"י ומועיל בדיקת פושרין והוא מדינא ולא לחומרא בעלמא כן נראה לפענ"ד:

שוב ראיתי בשו"ת גבעת שאול סימן שמתחילה צדד להחמיר בנאבד בלא בדיקת פושרין אף בהפסד מרובה דלא דמי לנאבדה הריאה דמתירין במקום הפ"מ דשאני התם דלא חזינן ריעותא וסמכינן ארוב בהמות כשרות אבל בנמצא סירכא שלא כסדרן דאיכא ריעותא לפנינו אפשר דאם נאבדה בלא בדיקה אסור גם במקום הפ"מ ושוב חזר מזה וכתב דיש לדמות זה להמסס ובה"כ שנקבו מצד אחד דצריך בדיקה אחר קורט דם מבחוץ מ"מ אם הדיחו ומלחו דא"א לבדוק כשר בהפ"מ והכי נמי הבדיקת פושרין אינו אלא לחומרא לכתחילה ע"ש ואכן לפי מש"כ בעז"ה אינו מצד חומרא רק מדינא:

והלכך לענין הלכה נ"ל דאף שכבר הסכים בשו"ת גבעת שאול להתיר במקום הפ"מ בנאבד לאחר המיעוך קודם בדיקת פושרין וכן הסכים הגאון בעל לבושי שרד בסימן ל"ט ס"ק קנ"ח וכ"ה דעת הפמ"ג במשבצות זהב בסימן ל"ו ס"ק ז' ובסימן ל"ט ס"ק ו' וכן בש"ד ס"ק ל"ד להתיר בנאבד בלא בדיקת פושרין ומי יבוא אחריהם להחמיר בדבר שהקילו הם אך אם הסירכא הייתה שלא כסדרן מאונא לאונא שהיא טרפה מדינא דגמ' וגם לא עברה ע"י מיעוך קל רק ע"י טירחא מרובה בוודאי המחמיר בזה בנאבד אחר המיעוך כדעת התבו"ש הרי זה משובח. וכן הסכים אחריו הגאון בעל בית אפרים בספרו פרי תבואה ובפרט האידנא שאין ממעכין הסירכא רק מסירין הסירכא ע"י קליפה כבר כתוב בס' דרכי תשובה בסימן ל"ט ס"ק תכ"ה בשם כמה תשובות האחרונים לאין מספר שצריך להחמיר בנאבד בלא בדיקת פושרין אף במקום הפ"מ אם הסירכא היא טרפה מדין הש"ס ע"ש וכן ראוי לנהוג לפענ"ד:

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה