שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל
הלכות טרפות · סימן יט
בש"ך בסימן ל"ט ס"ק ט' כתב דאף לפי פי' הרב בד"מ ובהג"ה סעיף נ"ג בסימן הנזכר דהטעם דאינו מועיל מיעוך בגדיים וטלאים ועגלים הרכים משום דהסרכא עדיין רכה ומתנתקת מ"מ י"ל דעיקר טעמא הוא משום דסירכות לא שכיח בהו [ור"ל דסירכות כשרות שאינן באות מחמת נקב לא שכיח בהו] ואם נמצא בהם סירכא וודאי סירכה גמורה היא והאי דנתקת ע"י מיעוך מפני שהיא רכה כך כתב הש"ך שם:
וכתבתי בצדו דלכאורה יש הכרח לדבריו דאינו אלא נתינת טעם דלמה עוברת על מיעוך דא"א לומר דהוא נתינת טעם על מה דאינו מועיל מיעוך תקשה טובא דהא כתב טעם זה גם על גדיים וטלאים דלא מהני בהם מיעוך והרי בגדיים וטלאים כתב הכא בהדיא שאין סירכות מצויות בהם ולמה צריך לטעם דסירכא עדיין רכה אלא וודאי דאינו אלא נתינת טעם דלמה עברה על מיעוך כיון דסירכא גמורה היא וע"ז נתן טעם משום דהסירכא עדיין רכה ולכן עברה על ידי מיעוך. אבל באמת סירכא גמורה היא:
ומיהו שוב ראיתי דאינו הכרח מכאן כלל דכאן מיירי לענין נאבדה הריאה ע"כ הכוונה דאין סירכות גמורות מצוי בהם והלכך אם נאבדה הריאה כשרה בהם דלמיעוט שאינו מצוי לא חיישינן [והא דלכתחילה צריך בדיקה גם בגדיים וטלאים ואף דבשאר י"ח טרפות א"צ בדיקה אף לכתחילה צריך לומר דמ"מ הוא מצוי יותר משאר טרפות רק שאין מצוי כ"כ כמו בבהמות גסות] אבל באותן מיעוט שנמצא בהם סרכות שפיר י"ל דכמו שנמצא בהם סירכות גמורות ה"נ נמצא בהם סרכות כשרות שאינן אלא ריר בעלמא. וא"כ קשה דלמה אין מועיל בהם מיעוך דהא הוי ספק השקול. ולכן הוצרך לטעם משום דהסרכות הם רכות ואינו בירור כלל אם היא סירכא גמורה או דאינו אלא ריר:
ואכן לפי דברי הר"ץ שכ' בשם הרב דלהכי אינו מועיל מיעוך משום דסירכא לא שכיח בהו צריך לומר דקים להו להפוסקים ז"ל דסירכות כשרות אינו מצוי בהם כלל והלכך אם נמצא בהם סירכא וודאי סירכא גמורה היא. ואמנם הסירכות גמורות דמצוי בהם ג"כ אינו אלא מיעוט שאינו מצוי והלכך אם נאבדה הריאה כשר בהם:
וקצת צריך ביאור לדעת התוס' דיש סירכא בלא נקב ומ"מ טרפה משום דסופה להתפרק וכל העומד לנקוב כנקוב דמי. וא"כ למה אינו מועיל מיעוך בגדיים וטלאים דמה בכך שסירכא גמורה היא והא דעוברת ע"י מיעוך משום שהיא רכה ומתנתקת מ"מ כמו דעוברת ע"י מיעוך משום שהיא רכה כמו כן לא תתפרק הריאה כשתתק הסירכא מעל הריאה דהא הסירכא היא רכה ובשלמא בעגלים הרכים חיישינן שמא תתפרק הריאה לאחר שתתגדל העגל והסירכא תתחזק ואף דהשתא שחטה בשעה שהסירכא עדיין רכה מ"מ הא קיי"ל כל העומד לנקוב כנקוב דמי אבל בגדיים וטלאים דלעולם הסירכות רכות בהם א"כ לעולם יהא סירכות כשרות בהם אם עוברין ע"י מיעוך דהא אינה עומדת לנקב:
וצריך לומר דס"ל להפוסקים ז"ל דאף דע"י מיעוך עוברת הסירכא ונשאר הריאה קיימת מ"מ אם תמשוך הסירכא בחזקה בחיי הבהמה ע"י פירוד האונות זה מזה מ"מ תתפרק הריאה ותעשה נקב דאין דומה מיעוך לפירוק מעל הריאה והחילוק קל להבין. [ועוד דהמיעוך אינו אלא פעם אחת משא"כ ניתוק שבא בחיי הבהמה בסרכא שלא כסדרן הוא בכל יום ויום ובכל שעה ושעה ולא ימלט שלא תתפרק הריאה עצמה ודו"ק]:
ועוד יש לתרץ דברי הר"ץ הנ"ל להכי מחמירינן בגדיים וטלאים דאין מועיל בהם מיעוך משום דבאמת איכא מיעוט סרכות דעוברין ע"י מיעוך ואף שהן סירכות גמורות אך בבהמות גסות דמצוי הרבה סירכות כשרות דאינן אלא ריר בעלמא תלינן טפי דהוא סירכא כשרה מדעברה ע"י מיעוך דקיי"ל מצוי ואינו מצוי תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר. אבל בבגדיים וטלאים אף דנמצאו לפרקים גם בהם סירכות כשרות מ"מ הוא מיעוטא דמיעוטא וא"כ מאן לימא לן דהוא סירכא כשרה ולכן עברה ע"י מיעוך דילמא היא סירכא גמורה אך היא מסרכות דעוברין ע"י מיעוך אף שהיא סירכא גמורה ואף שאינו מצוי כ"כ מ"מ גם סירכא כשרה אינו מצוי בגדיים וטלאים והוי ספק השקול על כן אין להוכיח מן המיעוך דאינו סירכא גמורה. הנלע"ד כתבתי בעז"ה: