אור ברסלב
שות עצי ברושים הלכות חלב › סימן ל

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

הלכות חלב · סימן ל

סימן כט

בעז"ה אור ליום ב' ער"ח אלול שנת תרנ"ה לפ"ק.

לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב מאיר נ"י מו"ץ בק"ק מינסק יצ"ו.

אחדש"ת הרמה באתי להשיבו ע"ד הקונטרס אשר הוציא כת"ר נ"י לאור הדפוס בשנת תרנ"ד וקראו בשם מי ששון והוא בנוי על כמה חידושי דינים בהלכות טרפות וכעת קבלתי את הקונטרס הלז ע"י איש אחד וכו' ואמר לי הנ"ל בשם כת"ר כי הוא מבקש ממני לעיין בו מש"כ לחדש בדין חלב שעל הדקין שמבואר בגמ' וברמב"ם ובשו"ע שחלב שעליהן באורך אמה אסור וצריך גרירה [ולדעת הרמב"ם בעצמו וכ"ה דעה רש"י בחולין דף צ"ג דצריך לגרור במקום שיוצאין מן הקיבה ולזה קרי הש"ס ריש מעיא אך כמה צריך לגרור לא פירש הרמב"ם שיעורו אבל רש"י כתב בהדיא דצריך לגרור באורך אמה אבל בשם הגאונים כתב הרמב"ם שריש מעיא הוא המעי שיצא בו הרעי שם צריך לגרור וכתב הכלבו שירא שמים יוצא ידי שניהם וכ"כ ה"ה ז"ל דמשו"ה הביא הרמב"ם לדברי הגאונים כדי לחוש לשניהם והובא בשו"ע להלכה בסימן ס"ד סעיף ט"ו] וכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה בשם הכלבו שא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו וכן נוהגין רק שמסירין מן הטבחיא גם כן חוט ארוך שמונח עליו עם השומן שאצלו עכ"ל הרמ"א ז"ל שם. וכן מפורש בהדיא בכלבו אך דחסר שם איזה תיבות וזה ידוע דספר הכלבו נדפס בטעות משגגת הדפוסים הראשונים ונלקה בחסר ויתר כידוע] אך בב"י הועתק על נכון לדברי הכלבו וז"ל שם דהמנהג לגרור שניהם מיהו של צד הקיבה צריך לגרור לגמרי אבל של צד הכרכשתא אין גוררין אותם לגמרי לפי שיש שם חלב טהור:

והנה פשוט שכוונתו דאף לדעת הגאונים דריש מעיא באמתא דבעי גרירה היינו במקום הכרכשתא מ"מ שם א"צ לגרור לגמרי בעומק עד הבשר ששם יש על הטבחייא חלב טהור ואינו חלב טמא רק החלב שעל הקרום והקרום בעצמו משום שהחלב מונח עליו. אבל שומן שתחת הקרום הדבוק לטבחייא בוודאי חל טהור הוא כ"ה כוונת הכלבו בלי ספק ולא מצאתי לשום מפרש שמפרש פי' אחר בכלבו. והב"י וכן היש"ש בפ' ג"ה לא העתיקו רק לשון הכלבו אות באות ולא פירשו דבר. ופשוט שכוונו בו כמו שכ' הרמ"א ז"ל רק דהיש"ש העתיק דברי הכלבו בטעות כמו שנדפס לפנינו בכלבו [וכן העתיק גם כת"ר נ"י לדברי הכלבו ולא הרגיש שחסר איזה תיבות בדפוס] מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי עכ"ל. אבל הדבר פשוט שחסר בכלבו וצ"ל מיהו של צד הקיבה גוררין אותו לגמרי וכמו שהעתיק בב"י והיינו משום דהאמה של צד הקיבה ליכא שום שומן טהור תחת הקרום. לפיכך גוררין אותו אמה לגמרי עד הבשר. אבל באמה שעל הכרכשתא יש תחת הקרום חלב טהור ואין גוררין כי אם הקרום והחלב שעליו:

וכן מפורש להדיא בגמ' דחולין (דף מ"ט ע"ב) אר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם היכא אמרי לה חיטי דכרכשתא ואמרי לה טרפשא דליבא. וא"כ מוכח להדיא דחלב שעל הכרכשתא שתחת הקרום חלב טהור הוא ומותר באכילה דאל"כ פשיטא דאינו סותם הלא כל חלב טמא אינו סותם ומאי הוצרך לטעם משום דעשוי ככובע והרי הרמב"ם ז"ל דכ' שם דחלב הלב מותר באכילה כתב ה"ה ז"ל דהוציא מש"ס הזה מדהוצרך לאשמעינן דטרפשא דליבא אינו סותם משום דעשוי ככובע ע"כ דמותר באכילה דאם טמא הוא פשיטא דאינו סותם ולא הוצרך לטעם משום דעשוי ככובע. וכ"כ הלח"מ שם בכוונת הרמב"ם וה"ה ז"ל ע"ש. והך ראיה י"ל ג"כ בחלב שעל הכרכשתא וע"כ מוכרח לומר שמה שכתבו הגאונים ז"ל דריש מעיא באמתא דבעי גרירה דהיינו המעי שיוצא ממנו הרעי. ע"כ דר"ל דא"צ לגרור רק הקרום והחלב שעליו. אבל החלב שתחת הקרום והם כמו חיטים מונחים על הטבחייא ולכן נקרא בלשון הגמ' חיטי דכרכשתא חלב טהור הוא ומותר באכילה. וזה אין לומר דהגמ' מיירי שלא במקום האמה דהרי סתמא אמרינן חיטי דכרכשתא ומשמע דכל החיטין הדבוקין בכרכשתא שומן הוא ומותר באכילה רק דאינו סותם משום דעשוי ככובע. ולפיכך כתב הכלבו דאין גוררין אותו לגמרי משום שיש שם חלב טהור ור"ל משום שתחת הקרום יש חלב טהור וא"א לפרש דר"ל שא"צ לגרור כל האורך הטבחייא דחדא דאין לשון לגמרי סובל זה. ועוד דהיכי ס"ד לגרור כל האורך הא בגמ' אמה קתני ואם ר"ל דא"צ אמה שלמה דא"כ היה צריך לפרש כמה צריך לגרור או חצי אמה אי שליש אמה או כל שהוא. ועוד היכי אמר דבקיבה וצריך לגרור לגמרי לפי' גירסת הב"י הא יותר מאמה בוודאי אינו מחייב ואף דברמב"ם כתב סתמא ומשמע דצריך לגרור כל האורך של צד הקיבה ופי' באמתא על הבני מעים דהם נקראים אמתא וכמו שכ' הכ"מ שם מ"מ הא הכלבו בעצמו כתב בהדיא שם מתחילה בפירוש דהא שאמר בגמ' באמתא היינו שצריך לגרור באורך אמה הרי דלא ס"ל כפירוש הרמב"ם והלכך בכלבו א"א לפרש שום פירוש אחר רק כמו שפירש הרמ"א ז"ל. וכן מוכח להדיא מדברי הגמ' דחולין (דף מ"ט) שהבאתי:

ובאור זרוע דף ס"ד ע"א וגם בע"ב ד"ה המנקר עיינתי והנה דעתו בפי' ריש מעיא באמתא כפירוש רש"י והרמב"ם דהיינו אמה הסמוך לקיבה אבל בחלב שעל הטבחייא כולו היתר ואפילו הקרום והחלב שעליו א"צ לגרור כלל ולכן אין להוציא מדבריו כלום. ובאמה שאצל הקיבה בוודאי צריך לגרור לגמרי דשם ליכא שום חלב טהור תחת הקרום:

וראיתי לכת"ר נ"י שהביא ראיה מדברי העיטור לאסור ומאוד תמהני על כת"ר נ"י שהאיך הביא ראיה לסתור דבריו שהרי העיטור כתב בתחילה דריש מעיא באמתא דבעי גרירא שהוא חלב טמא ואינו סותם ואח"כ מביא לדברי ר"נ דחלב העשוי ככובט אינו סותם אמרי לה דכרכשתא הרי אדרבה מוכח דהחלב שתחתיו חלב טהור רק דאינו סותם משום שהוא עשוי ככובע ותדע דכאן לא הזכיר העיטור דטמא הוא משום דבאמת אינו טמא רק טהור ואם נאמר דהעיטור סובר דריש מעיא היינו אצל הקיבה בלא"ה אין להוציא מדבריו כלום וכן מבואר יותר בתו"ה הארוך בבית שני שער ג' [ובדפי הספר דפוס ברלין הוא בדף ל"ז ע"א] שכ' בתחילה דריש מעיא באמתא דאית ביה חלב טמא אינו סותם. והדר כתב ואפילו חלב דגבי כרכשתא אינו סותם כדאמר ר"נ חלב העשוי ככובע וכו' ומדכתב הרשב"א בלשון ואפילו משמע בהדיא דר"ל דאפילו חלב דגבי כרכשתא דחלב טהור הוא ומותר באכילה מ"מ אינו סותם משום דהוא עשוי ככובע וכמו דאמר ר"נ ואם לאמר דהרשב"א ס"ל כדעת הגאונים דריש מעיא באמתא היינו שעל הטבחייא ע"כ צ"ל דס"ל ג"כ כדעת הכלבו דחלב שתחת הקרום טהור הוא ומיהו אינו הכרח כ"כ די"ל דמיירי בחלב שעל הכרכשתא שחוץ לאמה הוא:

ומה שהביא ראיה מבה"ג שהעתיק דין דריש מעיא באמתא בעי גרירה בהלכות טרפות אלמא דס"ל דאינו סותם לא הבנתי שיחתו בזה דמי לא ידע דאינו סותם כיון דחלב טמא הוא דהא צריך גרירה פשיטא דאינו סותם ואמנם היינו בחלב דבווי גרירה כגון בחלב שעל הקרום אבל בתחת הקרום אפשר דלח בעי גרירה ולענין סתימה י"ל דמ"מ אינו סותם משום דעשוי ככובע ואם הבה"ג סובר כדעת רש"י והרמב"ם דריש מעיא באמתא היינו אצל הקיבה אין להוציא מדברי הבה"ג כלום:

ומיהו הוי מצי להביא מדברי הבה"ג מרגניתא ואמר חספא דלקמן שם בבה"ג אצל הדין דחלב העשוי ככובע אינו סותם מסיים הבה"ג ומן הכא טרפינן בתרבא דליבא. וכתב שם הגאב"ד דק"ק קידאן זצ"ל בהגהותיו לכאורה משמע דס"ל לרבינו דחנט. שוי ככובע טרפה הוי. ונחה הוי מצי כת"ר להביא ראיה דאף השומן שתחת הקרום טרפה דהא כתב אפילו שומן הלב הוי טרפה, אבל באמת אין לבנות יסוד ע"ז דא"כ אף חלב הלב טמא וזה לא נמצא בשום מקום. אבל הדבר פשוט דיש שם ט"ס בדברי בה"ג [וכן בכל הדף יש שם כמה ט"ס וצריך להגיה ומאוד תמהני על הגאב"ד הנ"ל בעל ההגהות דלא חש להגיה שם דכל הדף הוא מלא שיבושין משגגת הדפוס ואין שום הבנה לדברי בה"ג שם] דהרי לקמן בסמוך כתב דאם אינקיב טבחייא החלב סותמו דחלב טהור הוא וגם זה תמוה דהרי להדיא אמרו בגמ' דאינו סותם אף דחלב טהור הוא] ולפיכך נראה דצריך להגיה שם וצ"ל ומן הכא טרפינן אם אינקבא ליבא ותרבא סתמו כצ"ל. וראיה לזה דאם מדבר על החלב דטרפה לא שייך כלל למתני לשון טרפה על חלב טמא ולא נמצא כן הך לישנא על חלב בדברי בה"ג רק לשון טמא או לשון אסור אבל לשו טרפה לא שייך לכתוב על חלב האסור ועוד יש שם להגיה בדברי בה"ג אך אכ"מ. ובגליון הבה"ג שלי אראה אי"ה להגיה שם הכל על נכון בעז"ה ומה שהביא כת"ר נ"י מהגהות זר זהב על איסור והיתר הנה מלבד שאין לנו לחוש לדברי הרב המחבר הנ"ל נ"י מאחר שבדברי הכלבו והרמ"א מבואר להיתר בחלב שתחת הקרום אין לנו אחריות המחברים שבזמנינו עלינו. וביותר הו"ל להביא דברי הגאון בעל שב יעקב והובא בכרתי ופלתי בסימן ס"ד ס"ק ו' שכ' שהרמ"א טעה ולא הרגיש בט"ס שיש בספר הכלבו ואמנם הכרתי ופלתי כתב שכן דעת המהרש"ל והב"ח והלחם חמודות כהרמ"א דחלב שתחת הקרום מותר וכ"כ בשו"ת חוט השני וכן נהיגי עלמא רק להסיר הקרום ולהניח החלב הדבוק בטבחייא וכל הממרא על הגאונים הנ"ל המתירין לזקן ממרא יחשב כ"כ שם הפלתי:

ואך מש"כ אח"כ דכיון דטהור הוא סותם את הנקב תמהני טובא דהלא בהדיא אמרינן בגמ' דחולין דף מ"ט ע"ב דחיטי דכרכשתא אינו סותם והייינו החלב שתחת הקרום והפלת בעצמו בס"ק הקודם הקשה על דעת הסוברים דריש מעיא באמתא דבעי גרירה היינו החלב שעל הכרכשתא א"כ למה הוצרך הגמ' לומר הטעם משום דעשוי ככובע הרי דס"ל בעצמו דמן הגמ' משמע אף דטהור הוא מ"מ אינו סותם והאיך פשיטא ליה דלדעת הרמ"א דהחלב שתחת הקרום מותר באכילה ממילא סותם ודבריו סותרין זא"ז:

וגם מה שהוצרך לדחוק ולפרש מש"כ הגמ' דחלב שעל הכרכשתא שאינו סותם אף דטהור הוא מיירי בחלב שחוץ לאמה במח"כ בחינם דחק שהדבר פשוט דהגמ' מיירי בחלב שתחת הקרום דבאמת טהור הוא כמש"כ הרמ"א ומ"מ אינו סותם משום דלא מהדק. וגם תירוצו לא נהירא כלל דהא סתמא אמר חיטי דכרכשתא ומשמע בכל מקום שעל הכרכשתא ולכן הדבר פשוט דמיירי בחלב שתחת הקרום דטהור הוא ומ"מ אינו סותם משום דלא מהדק. והטעם דטהור אף דלא מהדק והוי כתותב מ"מ כיון דליכא קרום מ"מ לא דמי לחלב המכסה דשם הוי תותב קרום ונקלף ובזה שוין ר' ישמעאל ור"ע דלא מקרי חלב מה"ת להקריב לגבוה ולחייב עליו כרת רק בחלב דהוי קרום ונקלף אלא דר' ישמעאל מקיל טפי וס"ל דבעינן נמי תותב דומיא דחלב המכסה דהוא פרוס כשמלה וממילא פליג בחלב הקיבה דס"ל דמותר באכילה משום דאינו תותב אבל קרום לד"ה בעינן. והו לענין היתר אכילה אבל לענין סתימה לא תליא בקרום רק אסז אינו מהודק לבשר אינו סותם ולא תליא באיסור והיתר כלל דהרי חלב חיה אף דמותר באכילה מ"מ כיון דאינו מהודק אינו סותם:

וכ"כ באו"ה שער נ"ב בשם ספר התרומה דאין הדבר תלוי בהיתר החלב או באיסורו אלא שבחלב שבאותן מקומות לא מהדק אז אינו סותם וחלב הלב רוצה לומר אפי' אותו שמהדק עליו ממש מ"מ אינו סותם נקיבת הלב משום שהוא קשה ועשוי ככובע וכ"ש טרפשא דליבא אינו סותם הנקב שבלב דחלב העשוי ככובע הוא וגם אינו מהדק עכ"ל האו"ה שם. ונראה דגרס בגמ' דטרפשא ודליבא ור"ל לא זו אף זו דלא מבעיא טרפש הלב דאינו סותם משום דלא מהדק אלא אפילו שומן הלב עצמו דמהדק מ"מ אינו סותם משום דעשוי ככובע והחסרון שעשוי ככובע הוא מפני שהוא קשה ואין קשה מגין לפני הרך וכן כתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"ו מה' שחיטה דחלב הלב וקרום שעל הלב כולו וכן טרפש הכבד והמקום הלבן שבאמצעה וכן חלב המעי האחרון אף שמותרים באכילה מ"מ אינם מגינים בפני הנקב לפי שהן קשין עכ"ל הרמב"ם ז"ל שם בהלכה יו"ד. וכן הביא הש"ך ז"ל בסימן מ' ס"ק א' וב' דדעת האו"ה והרמב"ם דאפילו שומן הלב עצמו אינו סותם ודלא כדעת המחבר שם. אך ברמב"ם ז"ל הנ"ל מפורש דגם טרפש הכבד אינו סותם משום דהוא ז"ל מפרש דטרפשא היינו טרפש הכבד ודליבא היינו שומן הלב והקרום שעליו דהיינו כיס הלב ושומן הלב עצמו הדבוק בו הכל נקרא שומן הלב:

ועכ"פ מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל והאו"ה דיש חלב אף דטהור הוא וגם מהדק מ"מ אינו סותם משום דקשה. ואין לתמוה מדברי הש"ס הלזו דחולין על הגאון בעל שער אפרים בתשובה והובא בהגהת המ"ל ז"ל בפי"ג מה' שגגות דנסתפק לענין מעי הסמוך לקיבה אע"ג דלדידן אסור באורך אמה מ"מ לענין נקב סמכינן אפירוש הגאונים שפירשו שהוא סוף המעיים ולדידן לכה"פ מסתם קא סתים כמו בחימצא ובר חימצא והסכים עמו הפר"ח בסימן מ"ח והסכים גם לזה בהגהת המ"ל שם ואף דגבי חלב שעל הכרס שנחלקו בו רבינו יואל ורבינו אפרים דעת המהרש"ל דאינו סותם וכן דעת הפר"ח שאני התם דלדעת האוסרים הוא חייב כרת אבל בחלב הדקין הסמוך לראש הקיבה אינו חלב גמור וליכא חיוב כרת:

והנה אין לתמוה על כל הגאונים ז"ל דמה בכך דיש דעות המתירים מ"מ לא גרע מחיטי דכרכשתא דג"כ יש מחלוקת אי טהור או טמא מ"מ אינו סותם משום דלא מהדק דהא אינו קושיא דשאני חיטי דכרכשתא דקים להו לחז"ל דלא מהדק [ועיין בכ"מ דלפי טעמו של הרמב"ם ז"ל דעיקר הטעם משום דקשה ואינו מגין צ"ל דהא דאמר בגמ' חלב העשוי ככובע אינו סותם אינו אלא סימן דמיירי באותו חלב העשוי ככובע אבל עיקר הטעם משום דקשה הוא] אבל בחלב שסמוך לקיבה לדעת המתירין היינו דס"ל דמהדק וגם קרום אינו מפסיק ואינו נכלל בכלל הכתוב דאת כל החלב שעל הקרב דהא דמרבינן מאת כל החלב לרבות חלב הדקין היינו החלב של סוף המעיים שפיר י"ל דסותם [והרב בעל זר זהב בסימן כ' הרכיב דברי הכרו"פ עם הגהות המ"ל ז"ל דס"ל דחלב שעל ראש מעייא סותם הנקב ובמח"כ לא עיין שפיר בזה דבאמת דברי הכרו"פ אינו ענין לדברי המ"ל ז"ל דהמ"ל מיירי בריש מעייא הסמוך לקיבה ושם שפיר י"ל דסותם דמשום דמהדק. אבל בחלב שבסוף מעייא דלא מהדק וודאי אינו סותם]:

וכ"ז כתבנו בחלב שעל הטבחייא שתחת הקרום. אבל בחלב שבראש המעי הסמוך לקיבה דבעי גרירה משמע מדברי הרמ"א דשם צריך לגרור לגמרי וגוררו עד בשר המעי עצמו וכ"כ בגליון היו"ד להגרע"א ז"ל שם דמשמע מדברי הרמ"א דבאמה היוצא מן הקיבה צריך לגרור הכל וכ"כ הרב הלבוש ז"ל וכ"כ הגאון הרד"א ז"ל הנדפס בס' שיורי כנה"ג וכ"כ השבות יעקב בחלק ג' סו' ס"ב כ"כ הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד שם. [וכת"ר נ"י כתב דהא דבחידושי רע"א ז"ל לא חשש לאסור הכל רק בראש המעי הסמוך לקיבה היינו משום שהוא ז"ל תפס לעיקר כדעת הפוסקים דריש מעייא באמתא דבעי גרירה היינו לצד הקיבה. ובמח"כ זה אינו אמת דוודאי הקרום והחלב שעליו אין שום חילוק בין לצד הקיבה ובין לצד הטבחייא דבב' הצדדים צריך לנקר שהרי לא הוזכר כלל בדבריו דמסכים לדעת רש"י והאיך יכריע בדבר שלא הכריעו הראשונים הרשב"א וס' התרומה והטור שכ' שצריך לגרור בשניהם מספיקא רק כתב דלענין חלב שתחת הקרום שכ' הרמ"א שמותר שזה אינו רק לצד הטבחייא. אבל לצד הקיבה כולו אסור]:

ואגב ראיתי לכתוב דמה שכ' הכלבו ובדברי הרמ"א ז"ל דבצד הקיבה אסור לגמרי. הנה מדברי רש"י דחולין (דף מ"ט ע"ב) שכ' טעם דמשו"ה מרבינן לחלב שעל הדקין לאיסור מקרא ואת כל החלב אשר על הקרב והיינו באמה שסמוך לקיבה משום דחלב שעל הקרב מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל ואת כל החלב משמע להדיא דדווקא שהחלב שלמעלה שדבוק לחלב שעל הקרב. אבל מה שתחת לקרום בוודאי מותר דהא הקרום מפסיק בינם לבין חלב שעל הקרב וכ"כ הכרתי ופלתי לדעת רש"י ז"ל וכ' שגם השב יעקב מודה דמדברי רש"י ז"ל אלו היה נראה כן. ורק שכ' כיון דבברייתא השניה איתא דהוא תותב קרום ונקלף והוא בכלל ואת כל החלב אשר על הקרב ודמי ממש לחלב המכסה את הקרב ואינו מטעם שחלב הקרב מדובק בו ממילא כולו אסור. ואפשר דמה שפי' רש"י בתחילה משום דחלב שעל הקרב מחובר בו אינו נתינת טעם דמשו"ה אסור אלא עיקר הטעם דאסור משום דהוא נמי תותב קרום ונקלף כמו חלב המכסה רק דרש"י כתב זה לסימן דבאיזה מקום הוא תותב קרום ונקלף היינו במקום שהחלב שעל הקרב מחובר בו. אבל הפלתי כתב עליו דדבריו אין לו שחר וגם נעלם ממנו דברי המרדכי בפ' גה"נ שכ' בהדיא דטעמו של ר"ע דמרבה מקרא דאת כל החלב לרבות את חלב שעל הדקין היינו משום דחלב המכסה הוא מתפשט על הדקין ומקום ההתפשטות בעי הדקין גרירה. הרי מבואר דמצד עצמו הוא כשר רק משום דהחלב מתפשט עליו ויונק ממנו וא"כ למטה מקרום בוודאי מותר:

ועוד ראיה ברורה לזה מהא שכ' המרדכי עוד דכשמושך הדקין מהבהמה בעודן חמין ישאר החלב שעליהם עם הדור דכנתא וזה פשוט דהחלב שלמטה מקרום אם ימשוך אותן כל היום לא יזיזו ממקומן. א"כ האיך כתב המרדכי והרמ"א דאם מושך בעודן חמין א"צ גרירה משום דנשאר החלב לצד הכנתא והרי החלב שלמטה בוודאי נשארו במקומן על הדקין כמו שהיו. וע"כ דחלב הזה בלא"ה לא בעי גרירה כלל ופשוט דסותם ג"כ דהא התם החלב מהודק ואינו עשוי ככובע. ובאמת י"ל דגם החלב שלמעלה ג"כ סותם דה באמת החלב מהודק לדקין והא דאסור לאכול היינו מטעמא אחרינא משום שדבוק לחלב המכסה. אבל החלב בעצמו חלב טהור הוא:

ואגב דאיירינן בדיני חלב ראיתי להביא בכאן מש"כ מכבר על גליון הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מאכלות אסורות הלכה ט"ז שכ' שם דבכל דבר שהוא אסור באכילה אע"פ שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה. והנה כבר תמה עליו הגאון בנו"ב במהד"ת חלק יו"ד בסימן ס"ב ובספרו דגמ"ר ביו"ד בסימן קי"ז דמאי ראיה מהאי קרא דהא י"ל דמיירי בנזדמנו ועיקר קרא מבעיא ליה להתיר למלאכת גבוה או להתירו להדיוט בהנאה לר"ע ולריה"ג לכל מר כדאית ליה בפסחים (דף כ"ג) וע"ש מה שתי' על זה. ואמנם לענ"ד נראה ליישב דאי להיתר גבוה לר"ע או להיתר הנאה להדיוט הוי סגי דיכתוב וחלב נבלה דיעשה לכל מלאכה אבל חלב טרפה מיותר לגמרי דמחלב נבלה ידעינן דחלב מותר בהנאה וגם דאינה מטמאה וכ"ש לר"ע דוודאי מיותר דהא טרפה אינה מטמאה כלל אלא ע"כ דלהתיר סחורה איצטריך:

וגם אין להקשות על הרמב"ם דהא בחולין (דף ל"ז) אמרינן דהך קרא מבעיא ליה דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבוא איסור טרפה ויחול על איסור חלב דלהרמב"ם לשיטתו בפ"ד מה' מאכ"א הלכה י"ז לק"מ דכ' שם דנבלה וטרפה מצטרפין לכזית ואף דהם משני לאוין משום דטרפה תחילת נבלה היא [ונה"כ לא כתבו מקור לדבריו אבל באמת מקורו הוא בירושלמי דנזיר פ"ו הלכה א' דר"י סבר התם דחל נבלה על טרפה ע"ש וס"ל להרמב"ם דטעמו משום דהכל חד איסור הוא דטרפה הוא התחלת נבלה] וא"כ חלב טרפה מ"מ מיותר הוא דכיון שנבלה חל על איסור חלב ה"ה טרפה וע"כ דלא אתי רק לסחורה והא דאמרינן בחולין דיחול איסור טרפה על חלב אתיא כר"ל בירושלמי שם ודו"ק. והנלע"ד כתבתי בעז"ה:

כ"ד ידידו הדו"ש שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא.

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה