שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל
הלכות חלב
סימן כט
סימן ס"ד סעיף י"ב בדברי הרב בהג"ה יותרת הכבד יש שמצריכין לנקר הקרום העליון שלצד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ויש מחמירין עוד לנקר השומן שתחת הקרום ההוא עכ"ל. ונרשם רא"מ ור"ת. והנה באמת כן הוא דעת רבינו אליעזר ממיץ זצ"ל בספר יראים שלו במצוה קמ"ד וטעמו ונימוקו עמו כיון דקרב על המזבח כחלב שעל הקרב הרי הוא בכלל כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו ואף שלא מצינו דנקרא חלב בכתוב מ"מ כיון שבאמת הוא שומן ולא בשר וגם הוא קרב על המזבח שפיר הוי בכלל חלב דקרא דכל דבר שמן שבבהמה נקרא חלב דלשנא דחלב זהו דבר מובחר כמו ואכלו את חלב הארץ. והביא ראיה ברורה לזה מהא דהוצרך התו"כ בפ' צו למעט חלב שעל הדפנות דמותר באכילה מדכתיב כל חלב אשר יקריבו ממנו אשה לד' חלב שכמותו כשר לקרב אמרתי לך יצא חלב דפנות שאינו כשר לקרב. פי' שומן שעל גבי הצלעות והדפנות מבחוץ שאילו לא נאמר אשר יקריבו הייתי אומר דכל דבר שמן בבהמה הרי הוא בכלל חלב דקרא ואסור לאכול והלכך בשומן דיותרת הכבד שכשר לקרב ע"ג המזבח שפיר הוי בכלל חלב דקרא:
ושוב כתב דאין להקשות ע"ז מהא דמקשה רב מרי בחולין סו"פ כל הבשר (דף קי"ז) לרב זביד אי אליה איקראי חלב תיתסר באכילה אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז ומשמע דרב מרי היה סבר דלא בעינן דבר השוה בשלשתן אלא דאפילו שאינו קרב רק באחד ג"כ אסור ואפילו הכי לא מקשה רק משום דהאליה נקרא חלב בפירוש בכתוב דכתיב חלבו האליה תמימה. אבל אם לא היה נקרא חלב בכתוב אינו בכלל כל חלב דקרא ואף שהוא דבר השמן. אבל זה אין לדקדק דבאמת גם רב מרי היה סובר דבעינן דבר השוה בשלשתן אך דהיה סובר דכל שנקרא חלב בפירוש בכתוב הרי הוא בכלל חלב דקרא ולא בעינן דבר השוה בשלשתן רק בדבר שלא נקרא חלב דהך שור וכשב ועז אינו מיעוטא והשיב לו רב זביד דשור וכשב ועז מיעוטא הוא דאף בדבר שנקרא חלב מפורש בכתוב מ"מ בעינן נמי דבר השוה בשלשתן. אבל דבר השוה בשלשתן כמו שומן דיותרת הכבד אף דלא נקרא חלב מפורש בכתוב הוא בכלל חלב דקרא דכל דבר שמן נקרא חלב כל זה כתוב בס' יריאים שם. וצריך להוסיף על דבריו דרב אשי דמשני שם דחלבו האליה איקראי חלב סתמא לא איקראי ג"כ ס"ל דשור וכשב ועז אינו מיעוטא. ולכן הוצרך לתרץ דהאליה לא מקרי חלב בכלל ולית ביה אפי' חדא לגריעותא דלא מקרי חלב וגם אינו שוה בשלשתן אבל שומן דיותרת הכבד אף דלא מצינו שנקרא חלב מ"מ כיון שהוא דבר השוה בשלשתן הרי הוא בכלל חלב דקרא. ולכן אני תמה הפלא ופלא על רבותינו בעלי התוס' בחולין צ"ג ד"ה אמר אביי ובדברי הרא"ש דלשם דדחו דברי ר"א ממיץ בס' יראים הנ"ל מהא דאמר רב אשי דמשו"ה אליה מותר באכילה משום דלא נקרא חלב דחלבו האליה איקראי חלב סתמא לא איקראי ולדברי הר"א ממיץ ליתסר מ"מ מטעם שקרב ע"ג המזבח כמו בשומן דיותרת הכבד. וכן הקשה ג"כ הרא"ש ז"ל שם על רבינו ר"א ממיץ ז"ל מזה. ותמהני טובא דהלא כבר הרגיש הר"א ממיץ ז"ל בעצמו בקושיא זו מדברי רב מרי דלא ס"ל ג"כ להך סברא דדבר השוה בשלשתן ותי' שפיר דרב מרי ג"כ ס"ל הך סברא אך דסבר דלאו מיעוטא הוא ונ"מ דכל שנקרא חלב מפורש לא בעינן דיהא שוה בשלשתן. וא"כ י"ל דגם רב אשי ס"ל כן דבדבר שלא נקרא מפורש חלב בקרא בעינן שיהא דבר השוה בשלשתן והלכך חלב האליה מותר. אבל שומן של יותרת הכבד כיון שהוא דבר השוה בשלשתן אסור אף שלא נקרא חלב מפורש. ולכן לבי אומר לי דכל מה שכתוב שם בס' יראים מתיבות ואין לדקדק כו' עד שלכך אע"ג דאיקרי חלב שריא. אינו מדברי בעל הס' יריאים בעצמו רק הג"ה מאיזה תלמיד ולפני רבותינו בעלי התוס' והרא"ש לא היה כתוב זה [וכבר ידוע כי ספר היראים אשר לפנינו איננו כמו שיצאו הדברים מפי מחברו רבינו אליעזר ממיץ ז"ל רק מאת מלקט אחד שקיצר ושינה כרצונו וכמו שהאריך בזה הרה"ג בעל המחבר תועפות ראם על הספר יראים בהקדמתו שם שהוציאו מחדש כעת לאור הדפוס בווילנא תרנ"ב. ואמנם מה אעשה שכעת יצא לאור הדפוס ס' היראים השלם ומצאתי שגם שם איתא לשון זה בה' חלב סימן מ"ז בקצת תוס' ביאור ע"ש והדבר צ"ע] ומיהו עדיין צ"ע מה דמסקו התוס' והרא"ש דלובן כוליא וחלב האליה לא דמי כלל לשאר חלב האסור ואין הלשון מדוקדק דהא לפי דעת הס' יראים כל דבר שמן והוא קרב ע"ג המזבח הוא בכלל חלב דקרא. וא"כ לא שייך כלל לומר דלא דמי לשאר חלב האסור דהלא לדעתו כל שומן בכלל האסור. וצ"ל דעיקר כוונתם לומר דלא דמי לחלב שמכסה את הקרב שהן קרבין על המזבח או חלב שעל הדקין דמרבינן מקרא דאת כל החלב אשר על הקרב דהם תותב קרום ונקלף ור"ע דמרבי אף חלב שעל הקבה מ"מ הוא קרום ונקלף לאפוקי הני דאינן אפילו קרום ונקלף והלכך מסתבר לומר דמאי דקרבי לובן כוליא ושומן האליה על המזבח אינו מתורת חלב רק אגב הכוליא ואליה קרבין גם השומן שעליהם. וא"כ גם ביותרת הכבד י"ל כן דלא קרב השומן מתורת חלב רק אגב דהיותרת הכבד בעצמה קריבה לגבי מזבח קרב גם השומן שעליה עמה והא דצריך בתו"כ למעט חלב הדפנות שאינו בכלל איסור חלב דקרא משום דכתיב אשר יקריבו ממנה קרבן וחלב הדפנות אינו קרב. היינו משום דחלב הדפנות דומה לחלב ואפשר דתותב קרום ונקלף הוא כמש"כ התוס' מקודם והלכך אי לאו דאינו קרב היה בכלל חלב דקרא:
ומיחו כל זה הוצרכו לדחוק וליישב אלא לפי הגי' שהעתיקו הרא"ם בס' יראים והתוס' והרא"ש וסמ"ג בלאווין קל"ח לדברי התו"כ וכן הוא הגי' באמת בתו"כ אשר לפנינו דממעט חלב הדפנות מקרא דאשר יקריבו ממנה אשה לד' חלב שכמותו כשר לקרב אמרתי לך. אבל בס' התרומה לרבינו ברוך ז"ל בהלכות או"ה סימן מ"ג העתיק לדברי התו"כ בלשון אחר ולפי גירסתו בתו"כ הוא אדרבה סתירה לדברי הר"א ממיץ ז"ל וזה לשונו שם תניא בתו"כ כי כל אוכל חלב ונכרתה יכול אפי' חלב הדפנות והוא הדין לכל שומן בהמה יהא קרוי חלב ואסור לאכול ת"ל חלב המכסה את הקרב אשר על הכסלים וחלב הכליות פי' אותו דבר הקרוי חלב במקום אחר גבי הקרבה אותו אסור בחולין לאכול ואפי' חלב האליה אומר שלהי כל הבשר דמותר לאכול ואע"ג דקרב למזבח בכבש מותר משום דחלב אליה מקרי חלב סתמא לא אקרי עכ"ל ס' התרומה שם. וא"כ לפי גרסתו בתו"כ אדרבה מבואר להדיא דלא כהרא"ם דילפינן חלב האמור לאיסור אכילה מחלב האמור לענין הקרבה דאינו אסור רק החלב המכסה את הקרב וחלב הכליות דהם נקראים שם חלב. אבל שאר דברים זולת זה אינו בכלל חלב ולכן מסיים שם ס' התרומה דכ"ש אותו שמנונית שבתוך יותרת הכבד שמותר לאכול אף ע"פ שקרב למזבח דהא לא אקרי כלל בכתוב חלב. וגם הרב ב"י בסימן ס"ד כתב דמדברי ס' התרומה בשם התו"כ הנ"ל מבואר להדיא דלא ס"ל כהרא"ם. ואכן אינו מובן מה שתמה שם על המרדכי שנראה מדבריו דס' התרומה סובר כהרא"ם דאסר שומן המעורב בבשר היותרת שתחת הקרום ובאמת אינו כן כו' והדברים מתמיהים דאיזה משמעות מצא במרדכי דספר התרומה ס"ל כהרא"ם דהרי לא מיירי כלל נידון השומן שתחת הקרום שהלא העתיק שם לשון סה"ת בסימן מ"ה שצריך לקלף היותרת מבחוץ משום שהחלב הגדול המכסה את הקרב שוכב שם. אבל היותרת מבפנים לצד הריאה אינו צריך להסיר הקרום שמאותו צד אין שם חלב ואם חתך היותרת מן הבהמה ואין ידוע איזה צד היה מבפנים ואיזה צד היה מבחוץ צריך להסיר הקרום משני צדדיו אבל מענין השומן שתחת הקרום לא דבר שם כלל ולפי דעת הב"י יהיה דברי ס' התרומה בעצמו סותרין זא"ז למה שכ' בסימן מ"ג. ולכן דברי הב"י צל"ע:
ועוד תמוה במש"כ שם הב"י בשם רבינו ירוחם שכ' וכן עמא דבר להתיר השומן וזה לא נמצא ברבינו ירוחם כלל וגם מה שמסיים הב"י דמ"מ נוהגות נשים שלנו כרא"מ ג"כ ליתא שם ברבינו ירוחם. ואולי הוא מדברי הב"י בעצמו. וגם מש"כ בד"מ שם דבאגור משמע דיש להחמיר כדברי הרא"מ תמוה דהמעיין באגור יראה דהביא ב' הדעות ולא הכריע ואדרבה הביא דעת ר"י החולק על הרא"מ לבסוף. ואולי דכוונתו מדלא כתב רק דהר"י דחה ראייתו ומשמע דמכל מקום הדין דין אמת כהרא"מ. וגם מש"כ שם עוד דבאו"ה הארוך כלל כ' כתב להתיר השומן שתחת הקרום תמהני דלא הביא דבהגהות או"ה שם כתב בשם מהר"ש שהמהר"ם לא רצה לאכול אותו חתיכה שקורין בל"א ולימן ע"ש. וגם באו"ז בהלכות גיד הנשה סימן תמ"ח כתב שרבינו יהודא בר' יצחק כתב בשם מורו שיש אוסרין השומן שתחת הקרום ופשוט שכיון על הרא"מ אבל מ"מ משמע שגם דעתו נוטה לאיסור כהרא"מ וא"כ בוודאי ראוי להחמיר כדעת ר"ת והרא"מ ובפרט שגם התוס' והרא"ש לא חלקו עליו בפירוש בעיקר הדין רק שכתבו דראייתו יש לדחות:
ואגב ראיתי לבאר דבענין חלב שעל הדפנות אם הוא תותב קרום ונקלף או לא נראה דיש בו ג' שיטות דמדברי התוס' והרא"ש ז"ל שכתבו דשאני חלב דפנות דדומה לשאר חלב ושמא אף תותב קרום ונקלף הוא הרי דמסתפקא להו אי הוי תותב קרום ונקלף או לא. ואמנם מלשון הסמ"ג בלאוין קל"ח שכתב מה שהוצרך למעט חלב שע"ג דפנות זהו לפי שהוא דומה לשאר חלב גמור שהוא כשמלה פרושה וקרום דק יש עליו ונקלף החלב מעל הבשר בקל עכ"ל. הרי דפשיטא ליה שהוא תותב קרום ונקלף:
ואכן מדברי ספר התרומה שהבאתי לעיל דנראה שהיה לו גירסא אחרת בתו"כ וכמו שכתבתי למעלה וכתב ביאור על התו"כ במש"כ ת"ל חלב המכסה אשר על הכסלים וחלב הכליות דרצונו לומר דאותו דבר הקרוי חלב במקום אחר גבי הקרבה אותו חלב אסור לאכול עכ"ל. משמע בהדיא דמפרש לדברי התו"כ דלא יליף מחלב הנזכר גבי הקרבה דאינו אסור לאכול רק חלב דאיתא בהקרבה דהיינו חלב המכסה את הקרב וכל חלב אשר על הקרב דאם איתא דמפרש כן לדברי התו"כ לא הוה צריך לומר אותו חלב הקרוי חלב לגבי הקרבה אלא היה צריך לומר אותו חלב שצריך להקריב לאפוקי חלב הדפנות דא"צ להקריב מותר לאכול ואף שנקרא חלב ומדכתב אותו חלב הקרוי חלב גבי הקרבה משמע דכוונתו דילפינן סתום מן המפורש דכאן גבי איסור אכילה כתיב חלב סתם ולא ידעינן כלל מהו נקרא חלב ואסור לאכול ומה לא נקרא חלב ומותר לאכול וילפינן מחלב דכתיב גבי הקרבה דהתם מפורש מהו נקרא חלב דהא הכתוב פירש בהדיא חלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב זה נקרא חלב גבי הקרבה וילפינן סתום מן המפורש דגם גבי אכילה לא קרי רחמנא חלב רק אותו חלב הנזכר גבי הקרבה דכן מדה בתורה דילפינן סתום מן המפורש. וא"כ משמע קצת דילפינן מהתם דכל חלב סתם הכתוב בתורה היינו זהוא תותב קרום ונקלף כמו חלב המכסה וחלב שעל הקרב אבל חלב הדפנות דאינו תותב קרום ונקלף לא מקרי חלב כלל ואינו באיסור אכילה [ולר"ע דס"ל בחולין דילפינן מכל החלב לרבות גם חלב שעל הקיבה ואף דאינו תותב ולא בעינן רק שיהיה קרום ונקלף צריך לומר דחלב הדפנות אינו אפילו קרום ונקלף דליכא שום קרום מפסיק בין הבשר לשומן ואפשר דאינו נקלף כלל רק הוא מהודק ככל שומן ועי' ברש"י בחולין מ"ט ובמרדכי בפ' גיד הנשה דאיכא כמה דעות בפירוש דתותב קרום ונקלף] [וליכא לפרש דר"ל דאף דחלב הדפנות נמי הוי תותב קרום ונקלף מ"מ יליף מחלב דכתיב גבי הקרבה דדוקא חלב המכסה וחלב שעל הקרב נקרא חלב אבל זולת אלו אף דהוי ג"כ תותב קרום ונקלף מ"מ לא נקרא חלב דזה א"א לומר כלל דהא כולי קרא דאת כל כל החלב אשר על הקרב מיותר ודרשינן מיניה לרבות חלב שעל הדקין או חלב שעל הקיבה. ולכאורה הא מ"מ האי כל מיותר הוא דהוי סגי למכתב ואת החלב אשר על הקרב. וא"כ למה לא ניליף מיניה לרבות חלב שעל הדפנות ואף שאינן על הקרב מ"מ הן דומין לחלב שעל הקרב דהרי חלב דפנות נמי הוי תותב קרום ונקלף כמו חלב שעל הקרב אלא וודאי דדעת ספר התרומה דחלב הדפנות אינן תותב קרום ונקלף] וא"כ הרי דיש ג' שיטות בחלב שעל הדפנות:
והיוצא לנו מדברינו שיש ג' שיטות בדבר א' שיטת הר"א ממיץ זצ"ל בס' יראים דכל שומן של בהמה מקרי חלב דשם חלב בלה"ק הונח על כל דבר השמן וכמו דכתיב ואכלו את חלב הארץ והלכך השומן שעל הדפנות וכן השומן שעל יותרת הכבד ג"כ נקראו חלב ומ"מ חלב הדפנות מותר לאכול משום דנמעט מקרא דאשר יקריבו דלא אסרה התורה רק חלב הקרב למזבח וחלב הדפנות הרי אינו קרב לגבי מזבח אבל שומן היותרת דקרב לגבי מזבח שפיר הוי בכלל חלב דקרא וחייבין עליו כרת. [ומה שהקשה הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס בסנהדרין (דף ד' ע"ב) על דברי התוס' שם ד"ה דרך בישול במה שכ' שם בשם יש מפרשים דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חל דבלא"ה אסור. ותמה על זה הגרע"א ז"ל וז"ל קשה לי הא משכחת דבלא בישול שרי במבשל בחלב טהור דהא כל שומן דבהמה נקרא חלב אלא דעל הקרב אסרה תורה. וא"כ דילמא מיירי קרא בחלב טהור עכ"ל. והנה פשוט שרבינו הגאון מוהרע"א ז"ל נמשך בזה אחרי שיטת רבינו אליעזר ממיץ ז"ל שהבאתי לעיל דכל שומן מקרי חלב בכתוב. ומיהו מה שהקשה זה על פירוש הי"מ בתוס' לק"מ די"ל דהי"מ עומד בשיטת התוס' והרא"ש ז"ל והרמב"ן בפי' החומש בפ' ויקרא שאביא לקמן בסמוך הסוברים דלשון חלב בתורה אינו אלא על שומן הפרוש כשמלה על הקרב והיינו שהוא תותב קרום ונקלף. אבל כל שומן שעל הבהמה שהוא דבוק לבשר לא נקרא חלב כלל]. ובספר קטן הנקרא עץ יהודה חלק ג' שחיבר זה מקרוב כבוד הרב הגדול החכם ושלם מו"ה יהודא בעהאק (נ"י) [ז"ל] מילידי ווילנא וקראו בשם גמרא ותרגום. הביא ראיה שגם דעת התרגום אונקלס הוא כן שהרי שעל חלב הקרב למזבח הנזכר בפ' ויקרא וכן לענין איסור אכילה הנזכר בפ' ויקרא ובפ' צו וגם בשאר מקומות תרגם בלשון תרבא אבל על לשון חלב הנזכר בכתוב שלא לגבי הקרבה וגבי איסור אכילה פי' לשון שומן כמו בפ' בראשית והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן תרגם ומשמנינהון [ובקרא ואכלו את חלב הארץ בפ' ויגש תרגם ואכלו ית טובא דארעא ובסוף פ' קרח בהרימכם את חלבו ממנו תרגם באפרשותכון ית שופריה מיניה ועל שני מקומות אלו בתרגום לא עמד כבוד המחבר נ"י עליהן ולא הביאן כלל והדבר צריך ביאור במה דפ' ויגש פירש ית טובא ובפ' קרח תרגם שופריה. ונראה דמשום דאחר זה כתוב דאמר פרעה אל יוסף במיטב הארץ הושב את אחיך הוא ראיה דמה שאמר בתחילה ואכלו את חלב הארץ היינו במיטב הארץ והיינו דיושיב אותם בעדית שבארץ מצרים ולפיכך תרגם ית טובא וזה שייך גבי קרקע. אבל בפירות תלושין לא שייך עידית ובינונית דמטלטלין כל מילי מיטב הוא ואפי' סובין. וא"א לפרש בהרימכם את חלבו ממנו דצריך להפריש מן המיטב דהרי אפי' פירות רעות נמי מקרי מיטב. וע"כ דהכוונה דצריך להפריש מן המובחר ולפיכך תרגם ית שופריה. ומה שפירש בפ' ויקרא בקרא דכל חלב לד' כל תרבא לד'. אזיל בדעת התו"כ שם דקרא בא ללמד דנוהג איסור מעילה גם בחלב וכן פירש"י שם וע"כ דמפרש התו"כ דמיירי בחלב ממש] ויפה כיון, אך מה שתמה שם על הגרע"א ז"ל ליון הש"ס בסנהדרין הנ"ל דהיכן מצינו בקרא שנקרא שומן הבהמה בשם חלב במח"כ לא דק ונעלם ממנו דברי הרא"ם ז"ל בספר יראים דעל כל דבר שמן קורא התורה בשם חלב רק למזבח לא חייבה התורה להקריב רק החלב המכסה וחלב שעל הקרב וכן באכילה לא אסרה התורה רק חלב הקרב על המזבח. אבל לשון חלב בלה"ק הונח על כל דבר שמן וטוב:
ושיטה הב' היא שיטת התוס' והרא"ש וסמ"ג דשם חלב בלשון התורה הנזכר אצל שומן של בהמה לא הונח רק על שומן שעומד למעלה על הבשר ואינו מחובר לבשר רק פרוש כשמלה ע"ג הבשר כמו חלב שעל הקרב וכיוצא בזה והלכך שומן שעל הדפנות שג"כ פרוש כשמלה לפי דעתם ואינו מחובר לבשר ג"כ היה בכלל חלב דאסרה התורה אי לאו דמיעטה קרא דמסיים כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה ודרשינן חלב שכיוצא בו בקדשים היא קריבה לגבי מזבח אבל חלב הדפנות שאינו קרב לגבי מזבח לא אסרה תורה. וכן חלב שעל היותרת אף שהיא קריבה לגבי מזבח מ"מ מותרת באכילה דהא לא נקראת חלב כלל וא"צ קרא למעטה דהא לא אסרה תורה רק חלב והיינו שיהא תותב קרום ונקלף אבל שומן היותרת הוא דבוק ליותרת ואינו תותב:
ושיטה הג' היא שיטת ס' התרומה לפי הגי' שהי' לו בתו"כ דכיון דגבי הקרבה פרט הכתוב חלב המכסה והחלב אשר על הקרב ילפינן מיניה לכל חלב שבתורה דלא מיירי רק בשני מיני חלבים וזולת אלו לא מיקרו חלב כלל ואינו בכלל לאו וכרת דחלב. והלכך שומן שעל הדפנות ושומן שעל יותרת הכבד ואף דבלה"ק נקרא כל שומן חלב וכמו דכתיב ואכלו את חלב הארץ מ"מ גזה"כ הוא דהלאו וכרת הנאמר לענין איסור אכילה דחלב אינו נוהג רק בשני מיני חלבים אלו. ולדעת ר"ע גם חלב שעל הקיבה בכלל וקיי"ל כוותיה:
ונ"ל להביא ראיה ברורה לדעת הרא"ם ז"ל בס' יראים הנ"ל דהנה לכאורה צריך להבין טעם שינוי הגרסאות בתו"כ הנ"ל דהתוס' והרא"ש והסמ"ג גרסי בתו"כ דהלימוד ששומן שע"ג הדפנות מותר באכילה הוא מקרא דכי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לד' הנכתב בפ' צו וכ"ה גם לפנינו בתו"כ ואלו בס' התרומה גרס דהלימוד הוא מקראי דפ' ויקרא הנאמר אצל קרבנות דכתיב שם את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ובא לגלות על חלב דכתיב גבי איסור אכילה דג"כ לא מיירי רק בשני מיני חלבים אלו:
ונ"ל דשינוי הגירסאות תליא בפלוגתא דר"י וחכמים בכריתות דף ד' ע"ב לענין אם אכל חלב מוקדשין דת"ק סבר דלוקה שתים ור"י סבר דלוקה שלש ואמרינן שם בגמ' דטעם פלוגתתן דר"י סבר דקרא דחוקת עולם לדורותיכם כל חלב ודם לא תאכלו הכתוב בויקרא (ג' פסוק י"ז) וכן קרא דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו הכתוב בפ' צו ויקרא ז' פסוק כ"ג) תרווייהו בקדשים מיירי דגם קרא דפ' צו מיירי בקדשים משום דאחר זה כתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לד' ונכרתה אמרינן דדבר למד מענינו כמו קרא דבתריה דכי כל אוכל חלב הכתוב לענין כרת מיירי בקדשים דהא כתיב בהדיא אשר יקריב ממנה אשה לד' גם הלאו מיירי בקדשים וחלב חולין דאסור נפק"ל מריבויא דכי כל אוכל חלב דאף דמאן דלא דריש כל מ"מ כי כל דרשי וכמו דאמרינן בפסחים מ"ג. אבל ת"ק סבר דלאו מכרת לא ילפי ולא אמרינן דדבר למד מעניינו רק אם שניהם בלאו או שניהם בכרת והלכך הלאו דכתיב גבי חלב בפ' צו מיירי בחולין וצריכי דחד מחבריה לא ילפינן והלכך גם גבי מוקדשים ליכא אלא חד לאו כמו בחולין והלכך אינו לוקה אלא שתים משום חלב ומשום זרות כן מבואר בסוגיא דכריתות הנ"ל:
ועפי"ז יש לקיים שתי הגירסות דגירסת ספר התרומה בתו"כ הוא לפי דעת ר' יהודה דסתם ספרא הוא אליביה דקרא דכי כל אוכל חלב מן הבהמה מיירי בקדשים בוודאי משום דכתיב אשר יקריב ממנה אשה לד' ומזה ילפינן דגם הלאו מיירי בקדשים וא"כ אין לנו שום ראיה מהך קרא דאינו אסור משום חלב רק בחלב שבכיוצא בו בקדשים קרב לגבי מזבח דהרי קרא דאשר יקריב מבעיא ליה לגופיה דהכתוב מיירי בקדשים ונ"מ מזה דבאוכל חלב מוקדשין חייב שתים משום חלב לבד הלאו דזרות וא"כ לית לן ילפותא למילף דשומן שעל הדפנות דמותר רק מקרא הנאמר בפ' ויקרא אצל הקרבה דלא הוזכר שם רק חלב המכסה וחלב שעל הקרב:
אבל גי' דילן בתו"כ [וכ"ה ג"כ גי' התוס' והרא"ש והסמ"ג והספר יראים] הוא אליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו [והרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מאכלות אסורות הלכה ב' השמיט לגמרי לדין האוכל חלב מוקדשין ולא הזכיר רק לדין של האוכל חלב נבלה דלוקה שתים ולא ידעתי למה השמיטו ואדרבה כיון דאיכא בזה פלוגתא בש"ס אי לוקה שתים או דלוקה שלש לא הוי ליה להשמיטו והדבר צ"ע] דקרא דפ' צו מיירי בחולין וא"כ קשה היאך מסיים הכתוב אחר זה כי כל אוכל מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לד' וע"כ דלא אתי רק לדרשא דאינו חייב משום חלב רק באותו חלב שכיוצא בקדשים היה קרב לגבי מזבח ולאפוקי חלב דפנות שאינו קרב לגבי מזבח מותר באכילה ולכן הוציא מזה הספר יראים דשומן שעל היותרת שקרב לגבי מזבח אסור באכילה משום חלב דהרי הכתוב תלי הכל בחלב הקרב אצל מזבח. וכיוון דודאי דהלכה כת"ק דר"י ממילא ראייתו של הספר יראים מהתו"כ היא ברורה:
ומעתה אין לנו שום סתירה על דברי הספר יראים רק מה שהקשו עליו התוס' והרא"ש והסמ"ג מדברי רב אשי דאמר דחלבו האליה מקרי חלב סתמא לא איקרי וכמו שהזכרנו לעיל. הנה מלבד שכתבנו למעלה דבתירוץ של הס' יראים שהקשה על עצמו מדברי רב מרי יתורץ גם מה שהקשו התוס' עליו מדברי רב אשי. הנה מלבד זה תירץ בזה יפה כבוד חתני הרב הגדול החו"ב מו"ה אהרן הכהן נ"י די"ל בפשיטות דכוונת רב אשי לומר דכיון דדייק הכתוב לכתוב חלבו האליה א"כ אדרבה משמע דהכתוב מיעטו מסתם חלב שנזכר בכתוב ואף דכל דבר שמן נקרא חלב מ"מ חלב האליה גרע משאר שומן דהרי הכתוב קוראו חלבו האליה ולא חלב סתמא:
ובזה ניחא נמי מה דמקשה הש"ס על רב אשי אלא מעתה דחלב האליה לא מקרי חלב סתמא לא ימעלו בה משום דאינו בכלל קרא דכל חלב לד' דאתרבי מיני' אימורי קדשים קלים למעילה. ולכאורה לפי דעת הספר יראים תימה גדולה דמאי קושיא דנהי דלענין אכילה מותר משום דלא כתיב ביה חלב מפורש ובדבר דלא כתיב ביה חלב מפורש בעינן שיהא דבר השוה בשלשתן וכמו שפירש בס' יראים לדעת רב מרי מ"מ לענין מעילה דלא כתיב ביה דבעינן שיהא דבר השוה בשלשתן א"כ מה בכך דלא כתיב ביה חלב מפורש מ"מ הרי הוא נכלל בקרא דכל חלב לד' כמו כל שומן דקרא דקרוי חלב. ובאמת יש לתמוה על התוס' והרא"ש שהקשו על הרא"ם מדברי רב אשי וביותר הו"ל להקשות מהא דמקשה הש"ס אלא מעתה לא ימעלו בה. אבל לדברי חתני ניחא הכל דכיון דרב אשי סובר דהכתוב סילקו משאר חלב דקרא ולא קראו רק בכנוי חלבו האליה א"כ אינו בכלל קרא דכל חלב לד' ג"כ ושפיר מקשה אלא מעתה לא ימעלו בה:
ואפשר דזהו דלא הרגיש הס' יראים להקשות אנפשיה מדברי רב אשי וכמו שהקשו עליו התוס' והרא"ש והיינו דמדברי רב אשי לק"מ דהרי הכתוב הוציאו מכלל סתם חלב דקרא:
שוב ראיתי להמעדני יו"ט שם על הרא"ש שהעיר עליו דהרי דברי רב אשי בלא"ה כבר אידחא לה בגמ' מכח קושיא אחרת ומיהו זה לא קשיא וכמו שכ' בעצמו דמ"מ מקשה הרא"ש שפיר דהא לא דחי הש"ס לדברי רב אשי רק מחמת קושיא אחרת ומשמע דבלא"ה ניחא:
ואמנם מה שהקשה המעיו"ט עוד דמאי קושיא הא תירץ רב זביד דבעינן דבר השוה בשלשתן ע"ש במעיו"ט ולא הבנתי קושייתו דהא מדהוצרך רב אשי לתרץ מקרא דחלבו האליה ע"כ דלא ס"ל לתי' של רב זביד דבעינן דבר השוה בשלשתן:
ומה שהקשה עוד המעיו"ט דמנ"ל להוציא משור וכשב ועז דבעינן דבר השוה בשלשתן הא מיבעיא ליה למעוטי חיה א"נ בהמה טמאה וכמו דס"ד דש"ס בכריתות דף ד' אליבא דחכמים שם וחזר ותירץ בעצמו דלמעט חיה דחלב שלה מותר לא איצטריך מיעוטא משום דקרא בעניינא דקדשים כתיב כ"כ המעדני יו"ט שם. ותירוצו תמוה דזהו אמרינן לר' ישמעאל שם. דסבר דילפינן לאו מכרת אבל לרבנן שם דס"ל דלא ילפינן לאו מכרת שפיר איצטריך שור וכשב ועז למעט חיה דהחלב שלה מותר:
אבל באמת אין קושייתו כלום דהא בל"ק שם סובר דלרבנן דסברי דבעינן למעט חיה ס"ל כרב אשי באמת דלא בעינן דבר השוה בשלשתן ואינו מיעוטא כלל והא דחלב האליה מותר משום דחלבו האליה מקרי וכו' ובל"ב מסיק דהיינו טעמא דרבנן דמבעיא ליה שור וכשב ועז לכדרב מרי דבעינן דבר השוה בשלשתן ושוב לא מייתר להו קרא לחלק. ולפי זה צ"ל באמת דגם רבנן דר' ישמעאל סברי דילפינן לאו מכרת דאל"כ מנא ידעינן למעוטי חיה. והדבר תמוה דא"כ ת"ק דר' יהודה דלא למד לאו מכרת הוא דלא כמאן דהא ר' ישמעאל ורבנן דידיה שניהם סברי כר' יהודה דהאוכל חלב מוקדשין לוקה שלש ואפשר דזהו טעמו של רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שהשמיט לב' הדינים דהאוכל חלב שור וכשב ועז אי לוקה שלש כר' ישמעאל או דאינו לוקה רק אחת כרבנן וכן באוכל חלב מוקדשין אי לוקה שתים כרבנן או דלוקה שלש כר' יהודה והיינו דאין בידו להכריע אם הלכה כל"ב דרבנן מצרכי קראי לכדרב מרי וממילא מוכרח דהלכה באוכל חלב של מוקדשין דלוקה שלש כר"י דהא גם לרבנן ע"כ דס"ל דילפינן לאו מכרת והרמב"ם דרכו תמיד לפסוק כל"ב דגמ' או אפשר להיפך דכיון דרבנן דר"י ס"ל דלא ילפינן לאו מכרת ובוודאי הילכתא כוותיהו [ומיהו קשה לי דמנ"ל דחלב האליה מותר באכילה דאין לומר דנפק"ל מטעמא דרב אשי הא דברי רב אשי כבר אידחא לה וצ"ע] ומיהו מה שלא הביא לדין האוכל שור וכשב ועז דאינו לוקה אלא אחת צריך ליתן טעם. ומיהו י"ל כיון דלא כתב דלוקה שלש ממילא מוכח דאינו חייב אלא אחת ולא הוצרך לפרש כלל:
ומה שהקשה עוד וא"ת והשתא למאי קאתי [ונ"ל דט"ס נפל בכאן בדברי המעיו"ט וצ"ל והשתא עז למאי קאתי] דהוי סגי דיכתוב שור וכשב לחוד אבל עז למ"ל ובאמת בש"ס דכריתות אמרינן בל"ב דלעולם גם ר"י ס"ל כרב מרי אך דמ"מ עז למ"ל וע"כ לחלק קאתי. ואמנם קושיית התוס' יו"ט תסובב על רבנן דר' ישמעאל דלית להו הך סברא דאתי לחלק. א"כ עז למ"ל. ותי' על זה דרבנן סברי דאי לא הוי כתיב רק שור וכשב לא הוי ילפינן עז מיניה משום דאיכא למפרך דמה לשור וכשב משום דיש בהן צד ריבוי אצל מזבח. וכמו דאמרינן בכריתות שם דשור נתרבה אצל נסכים וכשב נתרבה באליה. אבל מה שהקשה עוד המעיו"ט כיון דכולהו איצטריך לגופייהו דחד מחבריה לא מצי למילף א"כ מנ"ל כלל להוציא מהך קרא דבעינן דבר השוה בשלשתן הא שור וכשב ועז נצרך לגופיה. הנה לא הבנתי דבריו בזה דהרי אח"כ מסקינן בסוגיא דכריתות שם במקומו דאי לגופייהו הוי סגי דיכתוב כל חלב לא כלו סתם וממילא הוי ידעינן דבכל בהמה אסור החלב באכילה ואי דהוי טעינן דאפי' חלב חיה אסור באכילה דהא ליתא דהא קרא בעניינא דקדשים כתיב וקדשים אינו נוהג רק בבהמה טהורה בלבד. וע"כ דלא כתבה התורה שור וכשב ועז אלא לדרשא דבעינן דבר השוה בשלשתן. והלכך אין מקום כלל לקושייתו זו:
ומש"כ עוד דמאחר דחלב האליה מותר באכילה א"כ למה קראו הכתוב חלבו האליה. וכתב דכבר יישב זה הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מאכלות אסורות הלכה ב' במתק לשונו וז"ל הרמב"ם שם שלשה חלבים הם שחייבים עליהם כרת חלב שעל הקרב וחלב שעל שתי הכליות ושעל הכסלים. אבל האליה מותרת באכילה ולא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חיטה שהוא טובם ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם. ולכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו עכ"ל הרמב"ם ז"ל שם. הנה מאוד יש לתמוה עליו דנהי דע"פ דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל יתיישב זה מ"מ היאך לא הרגיש דדברי הרמב"ם ז"ל הם נגד דברי הגמ' דהרי בגמ' נדחה דברי. רב אשי ומסקינן כרב זביד דוודאי נקרא חלב ומ"מ מותר באכילה משום דבעינן דבר השוה בשלשתן והרמב"ם לא הזכיר זה כלל וכתב טעם אחר מדנפשיה [וע"ש בה"ה ז"ל ובלח"מ שם שהאריך הרבה בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ובישוב דברי ה"ה ז"ל] וכן קשה דהיכן מצא בכתוב דכליות ויותרת הכבד נקראו חלבים לענין קרבן ומזה המציא דחלב הנכתב גבי קרבנות הוא משום דכל דבר הקרב ומופרש לד' נקרא חלב ולפי דבריו לשון חלב בלשון התורה הונח על שני דברים או על דבר שמן וטוב ומובחר כמו חלב הארץ וחלב כליות חיטה או דבר שנקרב לד' ואף שבטבעו אינו שמן וטוב לאכילה רק דהוא קרב לד' ג"כ נקרא חלב ומנין לו להרמב"ם ז"ל כל זה. וגם בריש דבריו יש לעיין במש"כ דשלשה מיני חלבים יש שחייבים עליהם כרת וחשיב חלב שעל הכסלים מכלל השלשה. ולכאורה תמוה מאוד דנהי דבש"ס דחולין צ"ג אמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הכסלים מ"מ בקרא משמע דחלב הכליות וחלב שעל הכסלים הכל אחד שחלב שעל הכליות מונח על הכסלים דהרי מלשון התורה דכתיב ד' פעמים בפ' ויקרא ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים וכן כתיב בפ' צו גבי אשם ומדלא כתיב ואשר על הכסלים משמע שהוא פירוש למה שקדם דהחלב שעל הכליות הוא המונח על הכסלים וכן משמע מפרש"י בחומש שם שכתב שהחלב שעל הכליות כשהבהמה חיה הוא בגובה הכסלים וזהו החלב שתחת המתנים שקורין לונבילוש לובן הנראה למעלה בגובה הכסלים ובתחתיתו הבשר חופהו עכ"ל. ומשמע שאין שם חלב אחר רק חלב המונח על הכסלים הנראים בגובה הכסלים ומה שהוזכר אשר על הכסלים כדי למעט החלב אשר בתחתית הכסלים ששם הבשר חופהו ואינו על הכסלים רק בתוך הכסלים. ועוד קשה דאמאי לא חשיב הרמב"ם עיקר החלב שאסרה תורה דהיינו חלב המכסה את הקרב. וא"כ יש ד' מיני חלב. ומיהו זה יש לומר דלא חשיב רבינו במנין רק מיני חלבים שמונחים על אברים נפרדים כגון חלב המונחים על הקרב והמונחים על הכליות והמונחים על הכסלים דכל אחד מונח על אבר אחר. אבל חלב המכסה והחלב המונח על הקרב כגון חלב המונח על המסס ובית הכוסות בעצמן חשיב אותן כאחת כיון דשניהם הם על הקרב לא שייך למנות אותם בשנים מאחר דשניהם מונחים על הקרב רק דחלב המכסה מונח מלמעלה ופרוש כשמלה עליהן [שקורין טיילא] וחלב שעל המסס ובית הכוסות מונח על המסס ובית הכוסות גופא תחת חלב המכסה. ולפיכך חשיב אותן בחדא. ובזה ניחא נמי מה דלא חשיב לחלב שעל הדקין וחלב שע"ג הקיבה דמרבינן אותן מדכתיב ואת כל החלב. והרב המניה במשנה למלך ז"ל בפי"ג מה' שגגות הלכה ה' הוציא מדברי רבינו ז"ל אלו דס"ל דבחלב הדקין וחלב הקיבה ליכא לאו וכרת רק איסורא בעלמא וע"ש טעמו ונימוקו. וכן נראה מדברי ה"ה ז"ל כאן. אבל לפי מש"כ בעז"ה אינו ראיה כלל דהא הדקין והקיבה ג"כ נקראו קרב ונחשב הכל כמין אחד [ובאמת בש"ס דהוריות (דף ג' ע"א) מבואר דחלב שעל הדקין וחלב שעל הקיבה חייבין כרת ומביאין עליהם פר בהוראה וכאשר הביא הרב המגיה בעצמו להסוגיא דלשם וכתב דבחלב שעל הדקין בוודאי יש להוציא משם דחייבין עליהן כרת ולא ידעתי לפי מה דמסיק אח"כ דליכא בהו לאו וכרת היאך יפרנס להסוגיא דלשם והדבר צ"ע] אבל במאי דחשיב חלב הכליות וחלב שעל הכסלים בתרתי תמוה לכאורה. אבל אחר העיון בזה ראיתי דדברי רבינו ברורים ומאירים כשמש בצהרים דרבינו הרמב"ם ז"ל הביט בעינא פקיחא על דברי התלמוד בחולין (דף צ"ג) הנ"ל דאמרו דתרבא דקליבוסתא זהו החלב שעל הכסלים וכן אמרינן שם דחלב שהבשר חופהו מותר שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים ומשמע להדיא דחלב שעל הכליות לאו היינו חלב שעל הכסלים דאל"כ הו"ל לומר זהו חלב שעל הכליות. וכן נראה מפירש"י ד"ה תרבא דקליבוסתא וד"ה חלב שהבשר חופהו שפירש דתרבא דקליבוסתא הוא החלב שעל העצם קטן ומונח על עצם שקורין הנקא וכן פירש בד"ה חלב שהבשר חופה חלב שעל הכסלים שתחת הכליות ונראה בגובה הכסלים. הרי דמשמע דמלבד חלב שעל הכליות יש חלב גם על הכסלים בעצמן תחת הכליות ומלמעלה בגובה הכסלים הוא נראה ולכן אסור ואכן אח"כ נבלע תחת הבשר אדום ודק ושם מותר דלא אסרה תורה רק מה שעל הכסלים ונראה לכל עכ"ל [ועוד ראיה מהא דאמרינן בש"ם שם אלמא דעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים ה"נ חלב שעל הכליות ולא שבתוך הכליות ע"ש ודו"ק].
ונראה שיצא לחז"ל זה דחלב שעל הכסלים בעצמן ג"כ אסור וקרב לגבוה היינו משום דאשר על הכסלים מיותר הוא לגמרי דאטו יש חלב על הכליות מה שלא הונח על הכסלים. ומהו נצרך לסימן שאשר על הכסלים וע"כ, דר"ל דגם חלב שעל הכסלים צריך להקריב והואו דמואת החלב מושך עצמו ואחר עמו והוי כמו דכתיב ואת החלב אשר עליהן ואת אשר על הכסלים וזו מידה הנזכר בברייתא דל"ב מידות דר"א בנו של ר"י הגלילי וכן נמצא בכמה מקומות במקרא כן וגם פירש"י בחומש יש לפרש כן דלא בא לפרש ולציין מקום החלב שעל הכליות היכן הוא מונח על הכסלים רק בא לפרש שהחלב שעל הכליות הוא מחובר לחלב שעל הכסלים בראש המתן וכבר האריך בזה הגאון מלבי"ם זצ"ל בביאור התורה והמצוה שלו על החומש בפ' ויקרא אות קע"א והוציא מדברי רש"י בפי' החומש ובפירוש הש"ס שהחלב שעל הכליות מתחבר עם תרבא דקליבוסתא שהוא בראש המתן והוא החלב המונח על עצם קטן המונח על עצם שקורין הנקא ומחובר לחולית האליה [כ"כ ברש"י. ואמנם בר"ן הגירסא ומחובר לכליות מלמעלה וכן נראה עיקר דהרי כתיב אשר על הכסלים ומשמע דחלב הכליות מחובר לחלב הכסלים וכמו שכ' שם בהתורה והמצוה ע"ש] ועוד מבואר בר"נ שם ובתוה"מ דעיקר חלב שעל הכסלים הוא תרבא דתותי מתני וזהו חלב שעל הכסלים תחת הכליות ונראה בגובה הכסלים ואח"כ נבלע תחת הבשר אדום ודק וקודם שנבלע תחת הבשר אסור משום חלב שעל הכסלים וחייבין עליו כרת ור' אבא אר"י א"ש הוסיף דאף תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת דגם זה הוא בכלל חלב שעל הכסלים:
ולענין מה שעמדנו לעיל על הרמב"ם ז"ל דהיכן מצא בכתוב דיותרת הכבד וכליות נקראו חלב לענין קרבן [ומזה המציא דצריך לומר דלכן נקראו חלב משום דלשון חלב הונח בלה"ק על דבר טוב ושמן כמו דכתיב חלב הארץ וחלב כליות חיטה והלכך גם דברים המורם לשם ג"כ נקראו חלב ואף שאין שמנים וטובים מטבעם רק מחמת זה גופא שמרימין אותם לד' ראוי לקרותם חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לד'] הנה באמת יש לומר דהוציא רבינו ז"ל כן מג' מקראות בתורה בויקרא [ד' פסוק כ"ו ל"א ל"ה] דכתיב שם ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים והיינו גם היותרת הכבד והכליות בכלל וכל חלבו הרי דלכל הדברים הנקרב לגבי מזבח קרא הכתוב אותם בשם חלבו וגם לכליות ויותרת הכבד בעצמם ואף שאינם שמנים וטובים לאכילה מ"מ קרא אותן חלב. וע"כ דכל דבר המורם לשם נקרא בשם חלב. [והא דלא מקשה הגמ' מכליות ויותרת הכבד דתתסר באכילה דהא נקראו חלב ועליהם לא יתכן שום תירוץ שתי' שם על האליה דהרי שתי הכליות והיותרת הכבד הוא דבר השוה בשלשתן וגם בכל הכתובים הנ"ל נקראו בשם חלב סתם היינו משום דזה היה פשוט להש"ס דדבר שיש לה שם בפני עצמו רק שהכתוב קורא אותם בדרך כלל מתחילה בשם חלב או בשם חלבו לא הוי חלב לענין אכילה דלא נקרא חלב רק לענין קרבן משום דהוא מורם לד'. אבל אינו שם העצם והתורה לא אסרה חלב לאכילה רק בדבר ששם עצם שלה הוא נקרא חלב ואין לה שם אחר כמו חלב שעל הקרב ואינך. אבל באליה דקרי לה הכתוב חלבו האליה ומשמע דשם העצם שלה הוא חלבו האליה שפיר מקשה אלא מעתה תיתסר באכילה והוצרך לתרץ משום דאינה שוה בשלשתן ולא אסרה התורה חלב באכילה רק בחלב הקרב בשור וכשב ועז] והיה קשה לרבינו דא"כ לענין מה קורא אותה בשם חלבו ולכן פירש דלא נקראת חלב רק לענין קרבן ונ"מ לענין מעילה דנוהג גם בהם מעילה דהם ג"כ נכללים בקרא דכל חלב לד' דמרבינן מיניה לרבות אימורי קדשי קלים למעילה וכן ביותרת הכבד ושתי כליות דג"כ נקראו חלב לענין קרבן הם ג"כ בכלל הכתוב דכל חלב לד'. אבל לרב אשי דאומר דכיון דכתיב חלבו האליה חלב סתמא לא איקרי ומשמע דהכתוב מוציאו מכלל חלב סתמא אפי' לענין קרבן דגם לענין קרבן לא נקרא חלב סתמא ולכן שפיר מקשה הגמ' אלא מעתה לא ימעלו בה דכיון דהכתוב הוציאו אפי' מכלל חלב הנאמר גבי קרבן ולכן אמרינן מחוורתא כדאמרינן מעיקרא. ובזה עולין דברי הרמב"ם ז"ל כמין חומר בעזר השה:
ולדעת רבינו ז"ל דדבר המורם ומופרש לשם מקרי דבר טוב. ולכן נקרא חלב דלשון חלב הוא דבר הטוב ומובחר עולה שפיר לשון הכתוב אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו והיינו דכל צדיק דהוא קדוש ומפריש עתותיו להשם נקרא טוב וכמו שאמר הרמב"ם דאין לך דבר טוב אלא המורם לשם ומסיים הכתוב דבצדיק שנאמר בו כי טוב והיינו צדיק גמור כי פרי מעלליהם יאכלו דצדיק גמור צדיק וטוב לו גם בעה"ז כי אוכל פירות המצות בעה"ז וכן כל ישראל בכלל נקראו טובים וכמו דכתיב הטיבה ד' לטובים משום דהם קדושים ומופרשים להשם. וכן משה רבינו נקרא טוב והתורה נקראת טוב הכל מחמת טעם זה. הנלע"ד כתבתי בעז"ה:
סימן ל
בעז"ה אור ליום ב' ער"ח אלול שנת תרנ"ה לפ"ק.
לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב מאיר נ"י מו"ץ בק"ק מינסק יצ"ו.
אחדש"ת הרמה באתי להשיבו ע"ד הקונטרס אשר הוציא כת"ר נ"י לאור הדפוס בשנת תרנ"ד וקראו בשם מי ששון והוא בנוי על כמה חידושי דינים בהלכות טרפות וכעת קבלתי את הקונטרס הלז ע"י איש אחד וכו' ואמר לי הנ"ל בשם כת"ר כי הוא מבקש ממני לעיין בו מש"כ לחדש בדין חלב שעל הדקין שמבואר בגמ' וברמב"ם ובשו"ע שחלב שעליהן באורך אמה אסור וצריך גרירה [ולדעת הרמב"ם בעצמו וכ"ה דעה רש"י בחולין דף צ"ג דצריך לגרור במקום שיוצאין מן הקיבה ולזה קרי הש"ס ריש מעיא אך כמה צריך לגרור לא פירש הרמב"ם שיעורו אבל רש"י כתב בהדיא דצריך לגרור באורך אמה אבל בשם הגאונים כתב הרמב"ם שריש מעיא הוא המעי שיצא בו הרעי שם צריך לגרור וכתב הכלבו שירא שמים יוצא ידי שניהם וכ"כ ה"ה ז"ל דמשו"ה הביא הרמב"ם לדברי הגאונים כדי לחוש לשניהם והובא בשו"ע להלכה בסימן ס"ד סעיף ט"ו] וכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה בשם הכלבו שא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו וכן נוהגין רק שמסירין מן הטבחיא גם כן חוט ארוך שמונח עליו עם השומן שאצלו עכ"ל הרמ"א ז"ל שם. וכן מפורש בהדיא בכלבו אך דחסר שם איזה תיבות וזה ידוע דספר הכלבו נדפס בטעות משגגת הדפוסים הראשונים ונלקה בחסר ויתר כידוע] אך בב"י הועתק על נכון לדברי הכלבו וז"ל שם דהמנהג לגרור שניהם מיהו של צד הקיבה צריך לגרור לגמרי אבל של צד הכרכשתא אין גוררין אותם לגמרי לפי שיש שם חלב טהור:
והנה פשוט שכוונתו דאף לדעת הגאונים דריש מעיא באמתא דבעי גרירה היינו במקום הכרכשתא מ"מ שם א"צ לגרור לגמרי בעומק עד הבשר ששם יש על הטבחייא חלב טהור ואינו חלב טמא רק החלב שעל הקרום והקרום בעצמו משום שהחלב מונח עליו. אבל שומן שתחת הקרום הדבוק לטבחייא בוודאי חל טהור הוא כ"ה כוונת הכלבו בלי ספק ולא מצאתי לשום מפרש שמפרש פי' אחר בכלבו. והב"י וכן היש"ש בפ' ג"ה לא העתיקו רק לשון הכלבו אות באות ולא פירשו דבר. ופשוט שכוונו בו כמו שכ' הרמ"א ז"ל רק דהיש"ש העתיק דברי הכלבו בטעות כמו שנדפס לפנינו בכלבו [וכן העתיק גם כת"ר נ"י לדברי הכלבו ולא הרגיש שחסר איזה תיבות בדפוס] מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי עכ"ל. אבל הדבר פשוט שחסר בכלבו וצ"ל מיהו של צד הקיבה גוררין אותו לגמרי וכמו שהעתיק בב"י והיינו משום דהאמה של צד הקיבה ליכא שום שומן טהור תחת הקרום. לפיכך גוררין אותו אמה לגמרי עד הבשר. אבל באמה שעל הכרכשתא יש תחת הקרום חלב טהור ואין גוררין כי אם הקרום והחלב שעליו:
וכן מפורש להדיא בגמ' דחולין (דף מ"ט ע"ב) אר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם היכא אמרי לה חיטי דכרכשתא ואמרי לה טרפשא דליבא. וא"כ מוכח להדיא דחלב שעל הכרכשתא שתחת הקרום חלב טהור הוא ומותר באכילה דאל"כ פשיטא דאינו סותם הלא כל חלב טמא אינו סותם ומאי הוצרך לטעם משום דעשוי ככובע והרי הרמב"ם ז"ל דכ' שם דחלב הלב מותר באכילה כתב ה"ה ז"ל דהוציא מש"ס הזה מדהוצרך לאשמעינן דטרפשא דליבא אינו סותם משום דעשוי ככובע ע"כ דמותר באכילה דאם טמא הוא פשיטא דאינו סותם ולא הוצרך לטעם משום דעשוי ככובע. וכ"כ הלח"מ שם בכוונת הרמב"ם וה"ה ז"ל ע"ש. והך ראיה י"ל ג"כ בחלב שעל הכרכשתא וע"כ מוכרח לומר שמה שכתבו הגאונים ז"ל דריש מעיא באמתא דבעי גרירה דהיינו המעי שיוצא ממנו הרעי. ע"כ דר"ל דא"צ לגרור רק הקרום והחלב שעליו. אבל החלב שתחת הקרום והם כמו חיטים מונחים על הטבחייא ולכן נקרא בלשון הגמ' חיטי דכרכשתא חלב טהור הוא ומותר באכילה. וזה אין לומר דהגמ' מיירי שלא במקום האמה דהרי סתמא אמרינן חיטי דכרכשתא ומשמע דכל החיטין הדבוקין בכרכשתא שומן הוא ומותר באכילה רק דאינו סותם משום דעשוי ככובע. ולפיכך כתב הכלבו דאין גוררין אותו לגמרי משום שיש שם חלב טהור ור"ל משום שתחת הקרום יש חלב טהור וא"א לפרש דר"ל שא"צ לגרור כל האורך הטבחייא דחדא דאין לשון לגמרי סובל זה. ועוד דהיכי ס"ד לגרור כל האורך הא בגמ' אמה קתני ואם ר"ל דא"צ אמה שלמה דא"כ היה צריך לפרש כמה צריך לגרור או חצי אמה אי שליש אמה או כל שהוא. ועוד היכי אמר דבקיבה וצריך לגרור לגמרי לפי' גירסת הב"י הא יותר מאמה בוודאי אינו מחייב ואף דברמב"ם כתב סתמא ומשמע דצריך לגרור כל האורך של צד הקיבה ופי' באמתא על הבני מעים דהם נקראים אמתא וכמו שכ' הכ"מ שם מ"מ הא הכלבו בעצמו כתב בהדיא שם מתחילה בפירוש דהא שאמר בגמ' באמתא היינו שצריך לגרור באורך אמה הרי דלא ס"ל כפירוש הרמב"ם והלכך בכלבו א"א לפרש שום פירוש אחר רק כמו שפירש הרמ"א ז"ל. וכן מוכח להדיא מדברי הגמ' דחולין (דף מ"ט) שהבאתי:
ובאור זרוע דף ס"ד ע"א וגם בע"ב ד"ה המנקר עיינתי והנה דעתו בפי' ריש מעיא באמתא כפירוש רש"י והרמב"ם דהיינו אמה הסמוך לקיבה אבל בחלב שעל הטבחייא כולו היתר ואפילו הקרום והחלב שעליו א"צ לגרור כלל ולכן אין להוציא מדבריו כלום. ובאמה שאצל הקיבה בוודאי צריך לגרור לגמרי דשם ליכא שום חלב טהור תחת הקרום:
וראיתי לכת"ר נ"י שהביא ראיה מדברי העיטור לאסור ומאוד תמהני על כת"ר נ"י שהאיך הביא ראיה לסתור דבריו שהרי העיטור כתב בתחילה דריש מעיא באמתא דבעי גרירא שהוא חלב טמא ואינו סותם ואח"כ מביא לדברי ר"נ דחלב העשוי ככובט אינו סותם אמרי לה דכרכשתא הרי אדרבה מוכח דהחלב שתחתיו חלב טהור רק דאינו סותם משום שהוא עשוי ככובע ותדע דכאן לא הזכיר העיטור דטמא הוא משום דבאמת אינו טמא רק טהור ואם נאמר דהעיטור סובר דריש מעיא היינו אצל הקיבה בלא"ה אין להוציא מדבריו כלום וכן מבואר יותר בתו"ה הארוך בבית שני שער ג' [ובדפי הספר דפוס ברלין הוא בדף ל"ז ע"א] שכ' בתחילה דריש מעיא באמתא דאית ביה חלב טמא אינו סותם. והדר כתב ואפילו חלב דגבי כרכשתא אינו סותם כדאמר ר"נ חלב העשוי ככובע וכו' ומדכתב הרשב"א בלשון ואפילו משמע בהדיא דר"ל דאפילו חלב דגבי כרכשתא דחלב טהור הוא ומותר באכילה מ"מ אינו סותם משום דהוא עשוי ככובע וכמו דאמר ר"נ ואם לאמר דהרשב"א ס"ל כדעת הגאונים דריש מעיא באמתא היינו שעל הטבחייא ע"כ צ"ל דס"ל ג"כ כדעת הכלבו דחלב שתחת הקרום טהור הוא ומיהו אינו הכרח כ"כ די"ל דמיירי בחלב שעל הכרכשתא שחוץ לאמה הוא:
ומה שהביא ראיה מבה"ג שהעתיק דין דריש מעיא באמתא בעי גרירה בהלכות טרפות אלמא דס"ל דאינו סותם לא הבנתי שיחתו בזה דמי לא ידע דאינו סותם כיון דחלב טמא הוא דהא צריך גרירה פשיטא דאינו סותם ואמנם היינו בחלב דבווי גרירה כגון בחלב שעל הקרום אבל בתחת הקרום אפשר דלח בעי גרירה ולענין סתימה י"ל דמ"מ אינו סותם משום דעשוי ככובע ואם הבה"ג סובר כדעת רש"י והרמב"ם דריש מעיא באמתא היינו אצל הקיבה אין להוציא מדברי הבה"ג כלום:
ומיהו הוי מצי להביא מדברי הבה"ג מרגניתא ואמר חספא דלקמן שם בבה"ג אצל הדין דחלב העשוי ככובע אינו סותם מסיים הבה"ג ומן הכא טרפינן בתרבא דליבא. וכתב שם הגאב"ד דק"ק קידאן זצ"ל בהגהותיו לכאורה משמע דס"ל לרבינו דחנט. שוי ככובע טרפה הוי. ונחה הוי מצי כת"ר להביא ראיה דאף השומן שתחת הקרום טרפה דהא כתב אפילו שומן הלב הוי טרפה, אבל באמת אין לבנות יסוד ע"ז דא"כ אף חלב הלב טמא וזה לא נמצא בשום מקום. אבל הדבר פשוט דיש שם ט"ס בדברי בה"ג [וכן בכל הדף יש שם כמה ט"ס וצריך להגיה ומאוד תמהני על הגאב"ד הנ"ל בעל ההגהות דלא חש להגיה שם דכל הדף הוא מלא שיבושין משגגת הדפוס ואין שום הבנה לדברי בה"ג שם] דהרי לקמן בסמוך כתב דאם אינקיב טבחייא החלב סותמו דחלב טהור הוא וגם זה תמוה דהרי להדיא אמרו בגמ' דאינו סותם אף דחלב טהור הוא] ולפיכך נראה דצריך להגיה שם וצ"ל ומן הכא טרפינן אם אינקבא ליבא ותרבא סתמו כצ"ל. וראיה לזה דאם מדבר על החלב דטרפה לא שייך כלל למתני לשון טרפה על חלב טמא ולא נמצא כן הך לישנא על חלב בדברי בה"ג רק לשון טמא או לשון אסור אבל לשו טרפה לא שייך לכתוב על חלב האסור ועוד יש שם להגיה בדברי בה"ג אך אכ"מ. ובגליון הבה"ג שלי אראה אי"ה להגיה שם הכל על נכון בעז"ה ומה שהביא כת"ר נ"י מהגהות זר זהב על איסור והיתר הנה מלבד שאין לנו לחוש לדברי הרב המחבר הנ"ל נ"י מאחר שבדברי הכלבו והרמ"א מבואר להיתר בחלב שתחת הקרום אין לנו אחריות המחברים שבזמנינו עלינו. וביותר הו"ל להביא דברי הגאון בעל שב יעקב והובא בכרתי ופלתי בסימן ס"ד ס"ק ו' שכ' שהרמ"א טעה ולא הרגיש בט"ס שיש בספר הכלבו ואמנם הכרתי ופלתי כתב שכן דעת המהרש"ל והב"ח והלחם חמודות כהרמ"א דחלב שתחת הקרום מותר וכ"כ בשו"ת חוט השני וכן נהיגי עלמא רק להסיר הקרום ולהניח החלב הדבוק בטבחייא וכל הממרא על הגאונים הנ"ל המתירין לזקן ממרא יחשב כ"כ שם הפלתי:
ואך מש"כ אח"כ דכיון דטהור הוא סותם את הנקב תמהני טובא דהלא בהדיא אמרינן בגמ' דחולין דף מ"ט ע"ב דחיטי דכרכשתא אינו סותם והייינו החלב שתחת הקרום והפלת בעצמו בס"ק הקודם הקשה על דעת הסוברים דריש מעיא באמתא דבעי גרירה היינו החלב שעל הכרכשתא א"כ למה הוצרך הגמ' לומר הטעם משום דעשוי ככובע הרי דס"ל בעצמו דמן הגמ' משמע אף דטהור הוא מ"מ אינו סותם והאיך פשיטא ליה דלדעת הרמ"א דהחלב שתחת הקרום מותר באכילה ממילא סותם ודבריו סותרין זא"ז:
וגם מה שהוצרך לדחוק ולפרש מש"כ הגמ' דחלב שעל הכרכשתא שאינו סותם אף דטהור הוא מיירי בחלב שחוץ לאמה במח"כ בחינם דחק שהדבר פשוט דהגמ' מיירי בחלב שתחת הקרום דבאמת טהור הוא כמש"כ הרמ"א ומ"מ אינו סותם משום דלא מהדק. וגם תירוצו לא נהירא כלל דהא סתמא אמר חיטי דכרכשתא ומשמע בכל מקום שעל הכרכשתא ולכן הדבר פשוט דמיירי בחלב שתחת הקרום דטהור הוא ומ"מ אינו סותם משום דלא מהדק. והטעם דטהור אף דלא מהדק והוי כתותב מ"מ כיון דליכא קרום מ"מ לא דמי לחלב המכסה דשם הוי תותב קרום ונקלף ובזה שוין ר' ישמעאל ור"ע דלא מקרי חלב מה"ת להקריב לגבוה ולחייב עליו כרת רק בחלב דהוי קרום ונקלף אלא דר' ישמעאל מקיל טפי וס"ל דבעינן נמי תותב דומיא דחלב המכסה דהוא פרוס כשמלה וממילא פליג בחלב הקיבה דס"ל דמותר באכילה משום דאינו תותב אבל קרום לד"ה בעינן. והו לענין היתר אכילה אבל לענין סתימה לא תליא בקרום רק אסז אינו מהודק לבשר אינו סותם ולא תליא באיסור והיתר כלל דהרי חלב חיה אף דמותר באכילה מ"מ כיון דאינו מהודק אינו סותם:
וכ"כ באו"ה שער נ"ב בשם ספר התרומה דאין הדבר תלוי בהיתר החלב או באיסורו אלא שבחלב שבאותן מקומות לא מהדק אז אינו סותם וחלב הלב רוצה לומר אפי' אותו שמהדק עליו ממש מ"מ אינו סותם נקיבת הלב משום שהוא קשה ועשוי ככובע וכ"ש טרפשא דליבא אינו סותם הנקב שבלב דחלב העשוי ככובע הוא וגם אינו מהדק עכ"ל האו"ה שם. ונראה דגרס בגמ' דטרפשא ודליבא ור"ל לא זו אף זו דלא מבעיא טרפש הלב דאינו סותם משום דלא מהדק אלא אפילו שומן הלב עצמו דמהדק מ"מ אינו סותם משום דעשוי ככובע והחסרון שעשוי ככובע הוא מפני שהוא קשה ואין קשה מגין לפני הרך וכן כתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"ו מה' שחיטה דחלב הלב וקרום שעל הלב כולו וכן טרפש הכבד והמקום הלבן שבאמצעה וכן חלב המעי האחרון אף שמותרים באכילה מ"מ אינם מגינים בפני הנקב לפי שהן קשין עכ"ל הרמב"ם ז"ל שם בהלכה יו"ד. וכן הביא הש"ך ז"ל בסימן מ' ס"ק א' וב' דדעת האו"ה והרמב"ם דאפילו שומן הלב עצמו אינו סותם ודלא כדעת המחבר שם. אך ברמב"ם ז"ל הנ"ל מפורש דגם טרפש הכבד אינו סותם משום דהוא ז"ל מפרש דטרפשא היינו טרפש הכבד ודליבא היינו שומן הלב והקרום שעליו דהיינו כיס הלב ושומן הלב עצמו הדבוק בו הכל נקרא שומן הלב:
ועכ"פ מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל והאו"ה דיש חלב אף דטהור הוא וגם מהדק מ"מ אינו סותם משום דקשה. ואין לתמוה מדברי הש"ס הלזו דחולין על הגאון בעל שער אפרים בתשובה והובא בהגהת המ"ל ז"ל בפי"ג מה' שגגות דנסתפק לענין מעי הסמוך לקיבה אע"ג דלדידן אסור באורך אמה מ"מ לענין נקב סמכינן אפירוש הגאונים שפירשו שהוא סוף המעיים ולדידן לכה"פ מסתם קא סתים כמו בחימצא ובר חימצא והסכים עמו הפר"ח בסימן מ"ח והסכים גם לזה בהגהת המ"ל שם ואף דגבי חלב שעל הכרס שנחלקו בו רבינו יואל ורבינו אפרים דעת המהרש"ל דאינו סותם וכן דעת הפר"ח שאני התם דלדעת האוסרים הוא חייב כרת אבל בחלב הדקין הסמוך לראש הקיבה אינו חלב גמור וליכא חיוב כרת:
והנה אין לתמוה על כל הגאונים ז"ל דמה בכך דיש דעות המתירים מ"מ לא גרע מחיטי דכרכשתא דג"כ יש מחלוקת אי טהור או טמא מ"מ אינו סותם משום דלא מהדק דהא אינו קושיא דשאני חיטי דכרכשתא דקים להו לחז"ל דלא מהדק [ועיין בכ"מ דלפי טעמו של הרמב"ם ז"ל דעיקר הטעם משום דקשה ואינו מגין צ"ל דהא דאמר בגמ' חלב העשוי ככובע אינו סותם אינו אלא סימן דמיירי באותו חלב העשוי ככובע אבל עיקר הטעם משום דקשה הוא] אבל בחלב שסמוך לקיבה לדעת המתירין היינו דס"ל דמהדק וגם קרום אינו מפסיק ואינו נכלל בכלל הכתוב דאת כל החלב שעל הקרב דהא דמרבינן מאת כל החלב לרבות חלב הדקין היינו החלב של סוף המעיים שפיר י"ל דסותם [והרב בעל זר זהב בסימן כ' הרכיב דברי הכרו"פ עם הגהות המ"ל ז"ל דס"ל דחלב שעל ראש מעייא סותם הנקב ובמח"כ לא עיין שפיר בזה דבאמת דברי הכרו"פ אינו ענין לדברי המ"ל ז"ל דהמ"ל מיירי בריש מעייא הסמוך לקיבה ושם שפיר י"ל דסותם דמשום דמהדק. אבל בחלב שבסוף מעייא דלא מהדק וודאי אינו סותם]:
וכ"ז כתבנו בחלב שעל הטבחייא שתחת הקרום. אבל בחלב שבראש המעי הסמוך לקיבה דבעי גרירה משמע מדברי הרמ"א דשם צריך לגרור לגמרי וגוררו עד בשר המעי עצמו וכ"כ בגליון היו"ד להגרע"א ז"ל שם דמשמע מדברי הרמ"א דבאמה היוצא מן הקיבה צריך לגרור הכל וכ"כ הרב הלבוש ז"ל וכ"כ הגאון הרד"א ז"ל הנדפס בס' שיורי כנה"ג וכ"כ השבות יעקב בחלק ג' סו' ס"ב כ"כ הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד שם. [וכת"ר נ"י כתב דהא דבחידושי רע"א ז"ל לא חשש לאסור הכל רק בראש המעי הסמוך לקיבה היינו משום שהוא ז"ל תפס לעיקר כדעת הפוסקים דריש מעייא באמתא דבעי גרירה היינו לצד הקיבה. ובמח"כ זה אינו אמת דוודאי הקרום והחלב שעליו אין שום חילוק בין לצד הקיבה ובין לצד הטבחייא דבב' הצדדים צריך לנקר שהרי לא הוזכר כלל בדבריו דמסכים לדעת רש"י והאיך יכריע בדבר שלא הכריעו הראשונים הרשב"א וס' התרומה והטור שכ' שצריך לגרור בשניהם מספיקא רק כתב דלענין חלב שתחת הקרום שכ' הרמ"א שמותר שזה אינו רק לצד הטבחייא. אבל לצד הקיבה כולו אסור]:
ואגב ראיתי לכתוב דמה שכ' הכלבו ובדברי הרמ"א ז"ל דבצד הקיבה אסור לגמרי. הנה מדברי רש"י דחולין (דף מ"ט ע"ב) שכ' טעם דמשו"ה מרבינן לחלב שעל הדקין לאיסור מקרא ואת כל החלב אשר על הקרב והיינו באמה שסמוך לקיבה משום דחלב שעל הקרב מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל ואת כל החלב משמע להדיא דדווקא שהחלב שלמעלה שדבוק לחלב שעל הקרב. אבל מה שתחת לקרום בוודאי מותר דהא הקרום מפסיק בינם לבין חלב שעל הקרב וכ"כ הכרתי ופלתי לדעת רש"י ז"ל וכ' שגם השב יעקב מודה דמדברי רש"י ז"ל אלו היה נראה כן. ורק שכ' כיון דבברייתא השניה איתא דהוא תותב קרום ונקלף והוא בכלל ואת כל החלב אשר על הקרב ודמי ממש לחלב המכסה את הקרב ואינו מטעם שחלב הקרב מדובק בו ממילא כולו אסור. ואפשר דמה שפי' רש"י בתחילה משום דחלב שעל הקרב מחובר בו אינו נתינת טעם דמשו"ה אסור אלא עיקר הטעם דאסור משום דהוא נמי תותב קרום ונקלף כמו חלב המכסה רק דרש"י כתב זה לסימן דבאיזה מקום הוא תותב קרום ונקלף היינו במקום שהחלב שעל הקרב מחובר בו. אבל הפלתי כתב עליו דדבריו אין לו שחר וגם נעלם ממנו דברי המרדכי בפ' גה"נ שכ' בהדיא דטעמו של ר"ע דמרבה מקרא דאת כל החלב לרבות את חלב שעל הדקין היינו משום דחלב המכסה הוא מתפשט על הדקין ומקום ההתפשטות בעי הדקין גרירה. הרי מבואר דמצד עצמו הוא כשר רק משום דהחלב מתפשט עליו ויונק ממנו וא"כ למטה מקרום בוודאי מותר:
ועוד ראיה ברורה לזה מהא שכ' המרדכי עוד דכשמושך הדקין מהבהמה בעודן חמין ישאר החלב שעליהם עם הדור דכנתא וזה פשוט דהחלב שלמטה מקרום אם ימשוך אותן כל היום לא יזיזו ממקומן. א"כ האיך כתב המרדכי והרמ"א דאם מושך בעודן חמין א"צ גרירה משום דנשאר החלב לצד הכנתא והרי החלב שלמטה בוודאי נשארו במקומן על הדקין כמו שהיו. וע"כ דחלב הזה בלא"ה לא בעי גרירה כלל ופשוט דסותם ג"כ דהא התם החלב מהודק ואינו עשוי ככובע. ובאמת י"ל דגם החלב שלמעלה ג"כ סותם דה באמת החלב מהודק לדקין והא דאסור לאכול היינו מטעמא אחרינא משום שדבוק לחלב המכסה. אבל החלב בעצמו חלב טהור הוא:
ואגב דאיירינן בדיני חלב ראיתי להביא בכאן מש"כ מכבר על גליון הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מאכלות אסורות הלכה ט"ז שכ' שם דבכל דבר שהוא אסור באכילה אע"פ שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה. והנה כבר תמה עליו הגאון בנו"ב במהד"ת חלק יו"ד בסימן ס"ב ובספרו דגמ"ר ביו"ד בסימן קי"ז דמאי ראיה מהאי קרא דהא י"ל דמיירי בנזדמנו ועיקר קרא מבעיא ליה להתיר למלאכת גבוה או להתירו להדיוט בהנאה לר"ע ולריה"ג לכל מר כדאית ליה בפסחים (דף כ"ג) וע"ש מה שתי' על זה. ואמנם לענ"ד נראה ליישב דאי להיתר גבוה לר"ע או להיתר הנאה להדיוט הוי סגי דיכתוב וחלב נבלה דיעשה לכל מלאכה אבל חלב טרפה מיותר לגמרי דמחלב נבלה ידעינן דחלב מותר בהנאה וגם דאינה מטמאה וכ"ש לר"ע דוודאי מיותר דהא טרפה אינה מטמאה כלל אלא ע"כ דלהתיר סחורה איצטריך:
וגם אין להקשות על הרמב"ם דהא בחולין (דף ל"ז) אמרינן דהך קרא מבעיא ליה דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבוא איסור טרפה ויחול על איסור חלב דלהרמב"ם לשיטתו בפ"ד מה' מאכ"א הלכה י"ז לק"מ דכ' שם דנבלה וטרפה מצטרפין לכזית ואף דהם משני לאוין משום דטרפה תחילת נבלה היא [ונה"כ לא כתבו מקור לדבריו אבל באמת מקורו הוא בירושלמי דנזיר פ"ו הלכה א' דר"י סבר התם דחל נבלה על טרפה ע"ש וס"ל להרמב"ם דטעמו משום דהכל חד איסור הוא דטרפה הוא התחלת נבלה] וא"כ חלב טרפה מ"מ מיותר הוא דכיון שנבלה חל על איסור חלב ה"ה טרפה וע"כ דלא אתי רק לסחורה והא דאמרינן בחולין דיחול איסור טרפה על חלב אתיא כר"ל בירושלמי שם ודו"ק. והנלע"ד כתבתי בעז"ה:
כ"ד ידידו הדו"ש שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא.