שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל
הלכות בשר בחלב · סימן לד
בב"י בסימן פ"ז ד"ה וביצים הביא בשם הר"ן דהא דאמרינן בש"ס דהשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב היינו אם נגמרו בחלבון ובחלמון וה"ה דביצים גמורות כה"ג לא בעי מליחה וכ"כ רבינו ירוחם בני"ד [וטס"ה וצ"ל בנתיב ט"ו] שאם שאין לה חלבון עדיין בשר הוא וטעונה מליחה ע"כ וכתבתי בצידו דמה שהשווה הב"י דעת רבינו ירוחם לדעת הר"ן היינו לענין מליחה שכל זמן שלא נגמרה בחלמון וחלבון לא מקרי גמורות לענין מליחה אבל לענין לאכלן בחלב אדרבה הביא ב' דעות בנתיב הנ"ל אות כ"ד דדעת רש"י והרא"ש דאפילו בחלמון בלבד לבד (א.ה. תיבת 'לבד' לכאו' ט"ס) נקרא גמורות ומותרות לאכלן בחלב אבל י"מ דדווקא שנגמרו בחלבון וחלמון וראשון נראה עיקר והובא ג"כ בב"י בדיבור הנ"ל הרי דמסכים לדעת רש"י והרא"ש לענין בשר וחלב דאפילו בחלמון לבד מותר ודלא כהר"ן דמשווי להדדי וטעמו של רבינו ירוחם נ"ל דלענין מליחה דהוא משום איסור דם דהוא דאורייתא חשש לדעת הרשב"א וסייעתו דבעינן דווקא חלבון וחלמון ואף דדם שבשלו הוא דרבנן מ"מ עיקר איסורו של דם הוא דאורייתא משא"כ בשר עוף בחלב עיקרו דרבנן וכן מחלק הש"ס בחולין דף קי"א בין כחל לכבד דכבדא עילוי' בשרא אסור וכחלא עילויא בישרא שרי מ"ט דם דאורייתא וכחל דרבנן:
ולפי דעתו צ"ל דהא דתנן בעדיות דביצת נבלה כל שכמוה נמכרת בשוק ב"ה אוסרין וכן קיי"ל להלכה בטוש"ע בסימן פ"ו לאו מטעמא משום דנבלה דאורייתא וכמו שכ' התוס' בעירובין דף ס"ב בתחילה וכן בביצה דף ו' דא"כ גם במליחה דהוא ג"כ דאורייתא הו"ל להצריך מליחה אפילו אם נגמרה לגמרי עם קליפה הקשה [וזה דוחק לומר דגבי מליחה דלאחר הבישול אינו אלא דרבנן לא החמירו כל כך כמו בנבלה וג' חלוקים בדבר דמנין לנו לחלק בזה] אלא דס"ל דגבי נבלה שאני משום דגזרינן אטו ביצת טרפה דאסורה אפילו ביצה גמורה משום שנגמרה באיסור וכמו שכ' התוס' שם במסקנא בשם ר"ת ז"ל:
והא דלענין אם הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה דקיי"ל ביו"ד סימן ס"ו דאינן מותרות רק אם אינן מעורות בגידין אבל במעורות בגידין אסורות ואף שנגמרה בחלמון וחלבון צ"ל דהטעם כמו שכ' הש"ך בסימן פ"ז ס"ק ט' משום דחלב וביצים אפי' גמורות לגמרי הו"ל לאסור מצד אמה"ח אלא דגלי לן קרא להיתרא א"כ איכא למימר דלא התירה התורה אלא אם אינן מחובר לשום דבר אבל במעורות בגידין אף דנגמרו בחלבון וחלמון עדיין באיסורייהו קא קיימי ע"ש, ולפי זה ד' חילוקי דינים יש בזה.
א' לענין לאוכלן בחלב ס"ל לרבינו ירוחם דגם בלא נגמר רק החלמון מותר לאוכלן בחלב או משום דבשר עוף בחלב הוא דרבנן או אפילו לדעת הסוברים דבשר עוף בחלב דאורייתא מ"מ הקילו בזה משום דכל חד באנפיה נפשיה שרי וכמו שכ' התוס' שם בעירובין בשם ר"ת והובא בש"ך סימן פ"ז ס"ק ט' הנ"ל.
ב' אבל לענין מליחה דהוא דאורייתא בעינן דווקא דנגמר חלמון וחלבון אבל לא איכפת לן אם הם מעורות בגידין.
ג' לענין אמה"ח בעינן דווקא שאינן מעורות בגידין.
ד' אבל לענין נבלה דאיכא גזירה משום ביצת טרפה לעולם אסורה אפילו אם נגמר עם קליפה הקשה אפי' שכמוה נמכרת בשוק:
ושוב ראיתי די"ל דלעולם אינו מחלק רבינו ירוחם בין מליחה לבשר בחלב רק משום דלענין מליחה לא הוזכר כלל לא ברש"י ולא ברא"ש שדברו בזה ולכן העתיק דברי הרשב"א בזה בתו"ה בבית ג' [דף ע"ב דפוס ברלין] שהביא בזה ב' דעות דבתחילה כתב דסגי בחלמון וחלבון אפי' לא נגמר בקליפה הקשה ושוב כתב די"א דצריך שתגמר גם קליפה הקשה אבל הראשון נ"ל עיקר עכ"ל הרשב"א שם. ורבינו ירוחם העתיק דבריו אבל מ"מ י"ל דלענין הלכה סמך על מש"כ אח"כ באות כ"ח לענין בשר בחלב דהראשון נראה עיקר דסגי בנגמר החלמון לבד מותר לאכול בחלב וה"ה לענין מניחה ואף דשם לא הביא רק דעת הרשב"א אין כוונתו לפסוק הלכה כן נ"ל ובזה א"ש דברי הב"י מה שמשוה דברי רבינו ירוחם לדברי הר"ן ודו"ק:
שם בטור וכתב א"א הרא"ש ז"ל דנסיובי דחלבא אינם בכלל מי חלב ואסור מן התורה אלא מי חלב היינו אחר שהוציאו מן החלב כל האוכל וכו' זהו הנקרא מי חלב ע"כ וברא"ש עצמו איתא בזה הלשון ואני אומר דנסיובי דחלבא אסור מדאורייתא וכו' והנה דברי הרא"ש ז"ל כמו שהוא לפנינו קשה טובא דחדא מהו הלשון ואני אומר דהלא לא הוזכר מקודם בדבריו דפוסק אחד לא כתב כן והו"ל לומר ונ"ל. וגם באמת קשה דאיזה הכרח וראיה יש לו לזה דנסיובא דחלבא אסור מן התורה וכל כגון דא הו"ל להביא ראיה לזה. והיותר תימה על מה דכתב כן משמיה דנפשיה והלא דבר זה הם דברי ר"א ממיץ בספר יראים שלו בעמוד מאכלות בסימן קמ"ח [ובספר יראים השלם שיצא כעת מחדש לאור הדפוס ע"י הרה"ג ר' אבא שיף נ"י ממינסק הוא בסימן שי"ב] והוא ז"ל הביא באמת ראיה לזה מהא דפת שאפאו עם הצלי דאסור לאוכלו בכותח ואם נסיובא דחלבא אינו אסור אלא מדרבנן לא הוי גזרינן כולי האי לאסור הפת עם כותח דנתפטם מריח הצלי מאחר דנסיובא דחלבא שמעורב בכותח אינו אסור אלא מדרבנן [ונראה מדבריו ז"ל אלו דבבו"ח דרבנן כגון בפת שאפאה עם הצלי של בשר עוף מותר לאכול בכותח או בפת שאפאה עם הצלי של בשר בהמה מותר לאוכלו עם חלב שחוטה או בחלב של חיה]:
ועור קשה דהא אחר זה כתב הרא"ש והרמב"ם היה אוסר אותו באכילה וכו' ופשוט דטס"ה וצ"ל והרא"ם ז"ל אוסר אותו באכילה וכן כתב בהגהות מהרל"ח על הטור בסימן פ"א דצ"ל והרא"ם ז"ל דלא נמצא ברמב"ם מזה מידי [וכל מה שכ' שם ברא"ש ראיה לזה מפ"ק דבכורות הכל הוא לשון הרא"ם ז"ל בספר יראים. וכן בטור בסימן פ"א הביא זה בשם הר' אליעזר ובלי ספק שכוון בזה על ר"א ממיץ ז"ל] וא"כ מדוע לא העתיק גם מה שכ' מקודם דנסיובי דחלבא עצמו דאסור מה"ת בשם הר"א ממיץ. ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר דט"ס נפל ברא"ש וקודם ואני אומר וצ"ל והרב ר"א כתב ואומר אני וט' [וכ"ה הלשון בס' יראים] ואח"כ צ"ל וגם אוסר אותו באכילה וכו' כן נ"ל להגיה ברא"ש: