שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל
דרשה לברית מילה · סימן נד
תנן התם (בנדרים דף ל"א ע"ב) ר' יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו כו' דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר כה אמר ד' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ואמרינן בגמ' ופליגא דר"א דאמר ר"א גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. וצריך להבין במאי פליגי רבינו הקדוש ור"א דמר דריש ליה להך קרא על מילה ומר דריש ליה להך קרא על התורה. ועוד דהיאך פליג ר"א על רבינו הקדוש הלא ר"א הלזה הוא אמורא והיאך חולק על התנא:
והנה שמעתי מכבר מפי מר אחי הגאון זצ"ל שאמר ליישב זה בטוב טעם ודעת והוא ע"פ מה שהקשה התוס' יו"ט דהאיך אפשר לפרש דקאי על המילה הלא מילה אינו נוהג אלא ביום. והיאך אמר אם לא בריתי יומם ולילה. ומה שתי' בתי' קמא דר"ל דהמילה היא קיימת בגופו יומם ולילה זה דחוק טובא דמה הוצרך הכתוב להשמיענו זה ומה היה חסר דהיה כתיב אם לא בריתי סתם דאטו לא ידעינן דהמילה היא קיימת בגופו תמיד. ועוד דלשון יומם ולילה לא שייך בזה:
ומה שתי' עוד דמפסקינן לקרא בסכינא חריפא ותיבות יומם ולילה קאי אלמטה והכי קאמר אם לא ברית המילה חוקות יומם ולילה וחוקות שמים וארץ לא שמתי. והיינו דאלמלא מילה לא היה המאורות מאירין על הארץ ולא היה ניכר בין יום ללילה. הנה דבריו ז"ל תמוהין מאוד. ונראה דאישתמיט מיניה הברייתא דסו"פ ר"א דמילה דאמרינן התם דהמל את העבדים [בימים הקדמונים] אומר אקב"ו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם שדוחה את השבת החמורה ר' נחמי' אומר גדולה מילה ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי וגו' ולפי דברי התיס' יו"ט דיומם ולילה קאי אלמטה הו"ל לחז"ל לתקן בנוסח הברכה ולומר דאלמלא דם ברית יומם ולילה שמים וארץ לא נתקיימו אלא וודאי דקאי אלמעלה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה דהא המילה אינו נוהג בלילה. ואמנם יש ליישב בהקדם מה שתמה הבעל המאור ז"ל בסו"פ ר"א דמילה דאמאי לא תקנו חז"ל בכל המילות נוסח זה דאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ דהא וודאי דהך קרא דאם לא בריתי לא קאי דווקא אמילת גרים ועבדים אלא אכל מילות שנצטוינו למול בנינו הזכרים. וא"כ הו"ל להזכיר זה גם במילות הבן. ומה שתי' שם הוא דחוק מאוד. ועוד דנהי דלא תקנו לומר ולהטיף מהם דם ברית מ"מ הו"ל להזכיר דאלמלא המילה לא נתקיימו שמים וארץ דלאו מילתא זוטרתי היא להזכיר זה לפרסם גודל המצוה ומעלתה בפני ההמון. ובזה נדחה נמי מה שנמצא עוד בדברי הראשונים ז"ל לתרץ משום דבהו ע"פ הרוב ליכא רק הטפת דם ברית והוצרך להזכיר דהטפת דם ברית נמי מצוה גדולה היא וזה שתקנו לומר בלשון דאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ ולא תקנו לומר אלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ כלשון המשנה משום דבהנך ליכא חיתוך ופריעה ע"פ הרוב רק הטפת דם ברית. ואכן גם על תי' זה יש להקשות כנ"ל. ואכן מר אחי הגאון זצ"ל תירץ יפה ע"פ דברי המהרש"א ז"ל דהקשה דמאי הוסיף ר"נ ואמר דגדולה מילה שדוחה את הנגעים דמאי רבותא הוא דהלא כבר אמר דדוחה את השבת דהיא חמורה מהנגעים. ותי' דר' נחמי' קאי על מילה שלא בזמנה דאינה דוחה שבת מ"מ היא גדולה שמ"מ היא דוחה את הנגעים וכן תי' בתוס' חדשים. ועפ"ז י"ל דרבי נמי אמילה שלא בזמנה קאי ור"ל דאפילו מילה שלא בזמנה מ"מ היא גדולה שהרי נתקיימו עליה שמים וארץ דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וליכא למימר דקאי אמילה בזמנה דהא אינה נוהגת רק ביום ולכן ע"כ אמילה שלא בזמנה קאי וס"ל כראב"ש ביבמות (דף ע"ב) דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה. ורבי לשיטתו אזיל דהא טעמי' דת"ק שם דס"ל דאפילו מילה שלא בזמנה ג"כ אינה אלא ביום הוא מדדרש דכתיב וביום השמיני ודריש וביום לרבות אפילו מילה שלא בזמנה. ואכן רבי לשיטתו אזיל דס"ל במ"ק (דף ז') דלא דרשינן וא"ו [וע"ש בסוגיא גבי מראות נגעים דכתיב וביום הראות בו ע"ש] ולפיכך ס"ל דמילה שלא בזמנה מותר למול אפי' בלילה. וא"כ קרא דאם לא בריתי שפיר קאי אמילה. אך דקאי אמילה שלא בזמנה. ובזה נוכל לתרץ בפשיטות קושיית בעל המאור ז"ל דאמאי אין נוהגין לומר בכל המילות אלמלא מילה לא נתקיימו משום דקרא פ"כ לא קאי רק אמילה שלא בזמנה דהא כתיב יומם ולילה. ולכן לא אמרינן זה רק במילת גרים ועבדים. ואכן ר' אלעזר ג"כ לשיטתו אזיל שם ביבמות (דף ע"ב) דמותיב על ר"י מהך ברייתא דס"ל דאפילו מילה שלא בזמנה ג"כ אינו אלא ביום וש"מ דס"ל ג"כ כהך ברייתא והלכך הוצרך לפרש הכתוב על תורה דבה כתיב והגית בו יומם ולילה דלדידי' ע"כ דלא קאי אמילה כלל כל זה מדברי מר אחי הגאון זצ"ל. ואכן קשה לי על דבריו דחדא דהא מצינו אדרבה לרבי בסוטה (דף ו') דדריש וא"ו לענין דהזכות תולה במים המרים דנפקא לי' מהוא"ו דוטהרה ע"כ דאין כל הדרשות שווין. וא"כ אין ראי' כלל מהש"ס דמו"ק דדילמא דאף דהתם לא דריש וא"ו מ"מ גבי מילה דריש וכמו דס"ל בש"ס דסוטה הנ"ל. ועוד דתקשה דלמ"ד דגם במילה שלא בזמנה ג"כ אינו נוהג אלא ביום למה במילה שלא בזמנה אמרינן אלמלא דם ברית וגבי מילה בזמנה לא אמרינן הא לדידי' אין חילוק כלל דגם מילה שלא בזמנה ג"כ אינה אלא ביום. ועוד עדיין ישאר התימה שכתבנו לעיל דלמה לא תקנו כן בגדול שמל את עצמו ולמה תקנו דווקא זה במילת גרים ועבדים:
ואכן לולא דבריו ז"ל הייתי מתרץ באופן אחר ונקדים דברי התוס' בב"ב (דף מ"ג) ד"ה ולסלקו דהקשו דהיכי מועיל סילוק הא בעינן תחילתו וסופו בכשרות. ותירצו דבפסול נגיעה לא בעינן שיהי' תחילתו וסופו בכשרות. ואכן בתוס' נדה (דף נ') כתבו בפשיטות דגם גבי נגיעה בעינן שיהי' תחילתו וסופו בכשרות והא דמקשה הכא ולסלקו היינו גבי דיינים דגבי דיינים לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות והובא דברי התוס' אלו בש"ך בסימן ל"ז וצריך להבין במאי פליגי:
ונראה דהנה לכאורה יש להביא ראיה להתוס' דנדה הנ"ל מהא דאמרינן בריש ע"ז (דף ג') דאו"ה יאמרו ישראל שקבלוה היכן קיימוה אמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה אומרים לפניו רבש"ע שמים וארץ נוגעים בעדותן הן שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' דאמר רשב"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי וכו'. ולכאורה הדברים מתמיהים דהא האו"ה יבאו לעתיד בשעת דאינו זמן עשייה וכמו דאמר שם דאמרו לפניו רבש"ע תן לנו מראש ונעשנה אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכו' דהיום לעשותם ולא למחר לעשותם ע"ש אלמא דאז לא יהי' זמן עשיי'. וא"כ כבר נסתלק הנגיעה. וא"כ מוכרח מזה דגבי פסול נגיעה לא מהני סילוק דכיון דבעת ראיית העדות הן נוגעין פסילי להעיד אף דבעת הגדה אינן נוגעין בעדות דגבי פסול נגיעה נמי בעינן תחילתו וסופו בכשרות:
וליישב דברי התוס' דב"ב נראה דהנה התוס' הקשו שם עוד דהרי ראי' גדולה שקיימו דהרי שמים וארץ קיימים הם. ותירצו ע"ז ב' תירוצים א' דאין חוששין על זה הראיה משום דכלום יש אב שמעיד על בנו. ותי' הב' תירצו שיש לומר שהם קיימים ממה שקבלו. ולכאורה להך תירוצא בתרא תמוה דמאי נוגעין בעדותן הן דאפי' בעת הראיה ג"כ לא הי' נוגעין דהא קיימים ממה שקיבלו וע"כ צ"ל דנוגעין לאו דווקא אלא ר"ל דכיון דקבלו הנאה מישראל פעם אחד בעת הקבלה לא גרעי מאוהב ואף דאנן קיי"ל כרבנן דאוהב כשר להעיד מ"מ באוהב כזה דהוא הביאו לעולם ובעבורם הם קיימים בודאי פסול להעיד. וא"כ אינו ראי' כלל דלא מהני סילוק ונראה דהתוס' בב"ב ס"ל כתי' השני ותו אין הכרח מהתם לשום צד. ואכן התוס' בנדה ס"ל כתי' הראשון ושפיר יש להוכיח מכאן דלא מהני סילוק. ואכן במה דפליגי שני תירוצי התוס' הנ"ל נ"ל דהנה וודאי מדרשא דר"ל דכתיב ביום הששי לית לן הוכחה רק דהיה תולה קיום שמים וארץ בקבלת התורה. וכמו דאמר בהדיא אם ישראל מקבלים את תורתי מוטב דהרי ביום הששי לא היה רק קבלה בלבד אבל מנלן דתליא נמי בקיום התורה. אבל מהא דכתיב לא בריתי יומם ולילה וגו' ע"כ דקאי אלימוד התורה דאי אקבלה קשה הא כבר ידעינן זה מקרא דביום הששי. וידוע דאין ב' מקראות עולין לטעם אחד. ועוד דהיכי כתיב יומם ולילה הלא הקבלה לא היה רק ביום והלכך ס"ל להתוס' בתי' הראשון דקיום שמים וארץ תלי נמי בקיום התורה. וזה דמייתי שם הש"ס לשני הדרשות. ואכן כל זה לר"א דקרא קאי על התורה ואף דמדר"א משמע דמפרש דקאי על לימוד התורה דכתיב בה והגית בו יומם ולילה ואלו בע"ז משמע דקאי על קיום התורה י"ל דר"א סבר דוהגית בו יומם ולילה ממש ובשכבך ובקומך בק"ש כתיב ולשיטתו אזיל דס"ל בברכות כ' דספק קרא ק"ש חוזר וקורא דק"ש דאורייתא ואינו מפרש דקאי אתורה דשם בעינן לא ימוש. והלכך שפיר מפרש דקאי על למוד התורה. אבל הסוגיא דע"ז י"ל דס"ל דק"ש דרבנן ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב דאפילו אם לא למד רק פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית ג"כ קיים לא ימוש וליכא לפרש דקאי אלימוד התורה. ואף דיש לפרש גם הכא דיומם ולילה לאו בדוקא וכמו קרא דלא ימיש והגית בו יומם ולילה לא דמי דהתם ע"כ אם מוכרחין לומר כן דהא כתיב בשכבך ובקומך ושבקיה לקרא דהוא דחיק ומוקי אנפשיה. אבל הך קרא דאם לא בריתי יומם ולילה כיון דמצי לפרש דקאי על דבר דהוא נוהג תמיד ביום ובלילה ממש למ"ל לדחוק הכתוב ולכן מפרש דקאי על קיום התורה וזהו דבר שנוהג ביום ובלילה ובכל עת:
ואמנם כל זה למאן דדריש ליה אתורה אבל לרבי דדריש ליה אמילה אינו ראיה דקיום של שמים וארץ תליא נמי בקיום התורה דדילמא לא תליא רק במצות מילה מלבד. ולפיכך כתבו שהם קיימים ממה שקבלו והך קרא דאם לא בריתי לא קאי רק אמצות מילה. וא"כ מקיום שמים וארץ אינו ראיה דקיימו נמי שאר מצות דדילמא לא קיימו רק מצות מילה בלבד. ולפיכך הוצרך הקב"ה לומר להם דמכם יבואו ויעידו:
ואמנם להבין מחלוקת של רבי ור' אלעזר דרבי דריש ליה לקרא אמילה ור"א דריש ליה אתורה ראיתי להקדים בתחילה הקדמה גדולה והיא הקדמה כוללת ויסוד גדול לעיקר מצות מילה, והנה זה ידוע דמצות מילה שחייבין עליה כרת אינו אלא בגדול שאינו רוצה למול עצמו [אך דיש בזה מחלוקת אימתי נענש בעונש כרת דלהרמב"ם אינו חייב כרת עד שימות ונשאר ערל במזיד אז נידון בעולם הנשמות בעונש כרת אבל להראב"ד ז"ל בהשגות שם בכל יום ויום עומד באיסור כרת ע"ש] אבל במילת הבן לשמנה ליכא חיוב כרת רק עשה גרידא וכן מעלת המצוה של מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות לא מצינו מפורש בתורה רק בגדול שמל עצמו שהרי כולהו י"ג בריתות נאמרו בפ' לך ושם לא הוזכר מילת הבן לשמנה שהרי הש"ס בקידושין כ"ט נפק"ל דהאב מצוה למול את בנו מקרא דוימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלקים הנאמר בפ' וירא והך קרא דבן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם דכתיב בפ' לך לך פירש"י בחומש ובשבת (דף קל"ה) דקאי אסיפא דקרא ביליד בית ומקנת כסף ומיהו בש"ס בשבת (דף קל"ג) משמע בהדיא דנכרתו י"ג בריתות גם אמילת הבן ואולי דהש"ס דשבת הנ"ל אזלא בשיטת המדרש רבה בפ' לך דיליף מילת הבן מקרא דבן שמנת ימים ימול לכם כל זכר הנאמר בפ' לך וכ"ה במדרש קהלת רבה בפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמנה וא"כ גם במילת הבן נאמר י"ג בריתות]:
והנה עוד נ"ל לומר דאף במילת גדול נראה דכל עיקר החשיבות של מצות מילה שאלמלא הוא לא נתקיימו שמים וארץ אינו אלא במילה שמלו בני ישראל את עצמן בעת קבלת התורה שעל ידה נכנסו תחת כנפי השכינה וזכו לקבל התורה ולהשראת השכינה בתוכם וכדתניא בכריתות דף ט' רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וכו' ואמרינן שם אח"כ מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא וכו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ופירש"י בשעת יציאתן מלו אבל סתם מצות מילה שנצטוו ישראל לא עדיפא משאר מצות שחייבין עליהם כרת דהא אפי' עבר ולא מל ישראל גמור הוא לכל דבריו והנודר מן המולים אסור בערלי ישראל:
ומיחו מ"מ יש לה עדיפות וחשיבות משאר המצות שהרי נכרת עליה י"ג בריתות [ולרבי בשבועות (דף י"ג) יש עוד חומר במילה דאין יוה"כ מכפר עד שיעשה תשובה ע"ש] אבל לענין מה שיש בה גודל המעלה וחשיבות שקיום שמים וארץ חולה על ידה אינה אלא במילה שנכנסו בני ישראל לברית וזכו לקבלת התורה ולהשראת השכינה ולכל הניסים והנפלאות שנעשו לישראל במדבר ובעת שנכנסו לא"י והיינו דצוה הקב"ה ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית משום דלא זכו ישראל לכינוס א"י אלא ע"י זכות המילה. וכמו דכתיב בפ' לך ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם וכתיב בתריה זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם כל זכר. ונראה דהיינו דלא תקנו חז"ל לומר בברכת המילה דאלמלא דם ברית לא נתקיים שמים וארץ רק במילת גרים ועבדים בזמן הבית. ובזה לא מצינו שום חולק דבמילה שזולת גרים ועבדים בוודאי אין אומרים נוסח זה כלל ואפילו בגדול שמל את עצמו אין אומרים זה כלל שהרי לא מצינו זה בשוה דוכתא בתלמוד ובמפרשים:
ובזה עולה דברי המשנה דנדרים כמין חומר בעז"ה דמתחלה אמר דגדולה מילה שדוחה את השבת החמירה והיינו מילה בזמנה של מילת הבן ואין לה אלא מעלה זו שדוחה את השבת דאלו י"ג בריתות כבר כתבנו דלא נאמר אלא במילה של גדול שמל את עצמו. והדר אמר גדולה מילה והיינו אפילו מילה שלא בזמנה כגון בקטן שנולד בבהמ"ש או בקטן החולה שנתאחר עד לאחר ח' דאינו דוחה שבת וגם לא נכרת עליה י"ג בריתות מ"מ היא גדולה שהרי דוחה את הנגעים. והדר אמר דגדולה מילה והיינו בגדול שמל את עצמו [והיינו אם אירע סיבה שלא מלו אותו אביו ולא ב"ד עד שהגדיל] דמלבד שיש לה מעלה שדוחה את הנגעים יש לה עוד מעלה אחרת יותר מזה והוא שנכרתו עליה י"ג בריתות והדר אמר שמצינו עוד מילה רביעית שמלבד שיש לה ג' מעלות אלו יש לה עוד מעלה והיינו מילה שמלו ישראל בעת שיצאו ממצרים יש לה מעלה דאלמלא דם ברית של מילה זו לא נתקיימו שמים וארץ:
ואמנם פשוט דכל זה לדידן דקיי"ל דלא נכנסו ישראל לברית עד שמלו וטבלו. וא"כ המילה היא דבר המעכב בגירות כמו הטבילה אבל לר"א ור' יהושע ביבמות (דף מ"ו) דטבל ולא מל ג"כ הוי גר [בימים הקדמונים] דכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו. א"כ אינו יכול לומר דגדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ דהא אפי' אם לא מלו ישראל אז רק שטבלו ג"כ הוי גרים והיו מחוייבים בכל המצות וכבר אמרנו לעיל דעיקר המעלה דמילה הוא שעל ידה נכנסו ישראל לברית וזכו לקבל התורה. וזה אינה אלא לדידן דהמילה מעכב. אבל למ"ד דאינו מעכב אינו מעלה במילה זו יותר משאר מילה שלא בזמנה:
והנה ידוע דמחלוקת זו תליא אם דנין אפשר משא"א או לא דר"א ור"י ס"ל דדנין אפשר משא"א ולכן ילפי מאמהות וכמבואר בסוגיא דיבמות שם ואף דהתם א"א אבל אנן דקיי"ל דאין דנין אפשר משא"א ולכן ס"ל דאינו גר עד שימול ויטבול:
והשתא יהי' עולה לנו פלוגתא דרבי ור"א כמין חומר בעז"ה והיינו דרבי לשיטתו אזיל דס"ל בסוכה (דף נ') דכלי שרת דעץ פסול ואמרינן שם דפליגי אי ילפינן אפשר משא"א דרבי ס"ל אין דנין ולהכי לא יליף מאבובא דמשה ולמסקנא שם אמרינן דכו"ע ס"ל אין דנין ע"ש ועכ"פ רבי בוודאי סבר דאין דנין אפשר משא"א [וכ"כ בספר מלא הרועים דרבי סבר דאין דנין אפשר משא"א והביא ראיה מהש"ס דסוכה הנזכר] וא"כ סבר דאינו גר עד שימול ויטבול והלכך שפיר אמר דהך קרא דאם לא בריתי אמילה קאי והיינו במילה שמלו ישראל עצמן בעת קבלת התורה. ואמנם ר"א נמי לשיטתו אזיל דהנה בב"ק (דף ס"ח) אמרינן המוכר לפני יאוש ר"נ אמר חייב רב ששת אמר פטור ואמרינן שם דטעמי' דרב ששת דילפינן מטביחה מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת והיינו לאחר יאוש דאלו לפני יאוש אמאי אינה חוזרת וש"מ דחיובא לאחר יאוש הוא ואמרינן שם דגם ר"א סבר דחיובא לאחר יאוש הוא וע"כ דגם הוא יליף מטביחה. ולכאורה היאך ילפינן מטביחה הא טביחה אי אפשר בענין אחר. וע"כ דס"ל דדנין אפשר משא"א וא"כ ס"ל דטבל ולא מל ג"כ הוי גר. וא"כ א"א לפרש דקרא דאם לא בריתי קאי אמילה דהרי המילה אינו מעכב הגירות והלכך ס"ל דהך קרא אתורה קאי והיינו אקיום התורה דאי על קבלת התורה נפקא לן מקרא דביום הששי וכמו שאמר רשב"ל. הנלע"ד כתבתי בעז"ה:
שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא: