שות עמודי אש· רבי ישראל איזנשטיין
סימן יח קונטרס דיני חלה
קונטרס דיני חלה:
א יש לחקור בחלת ח"ל שחזרה להעיסה שנלקחה הימנה אם דינה כמו שנתערבה בעיסה אחרת או לא והנה ראיתי בשאילת יעב"ץ (ח"א סי' מ"ה וח"ב סי' צ"ט) שכ' דמהירושלמי דמאי (פ"ד ה"א) נרא' דאם נפלה החלה להעיסה שנלקחה הימנה דהדרא לטיבלא והוי כלא הפרישו חלה הימנה ואחריו החזיק בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' שי"ט וחאה"ע ח"ב סי' צ"ב ע"ש). ובהכי ניחא לי דברי רש"י יבמות (פ"ו א') שכ' דלהכי חייבים מיתה על טבל כיון דפתיך בתוכה תרומה דהיא במיתה. וראיתי להבית מאיר (סי' קס"ד ס"מ) שהתפלא ע"ז דכיון דמה"ת חיטה א' פוטרת הכרי א"כ לבטול בתוכה ע"ש ועם האמור א"ש דכיון דאפי' היכא דהפריש וחזרה ונפלה אמרי' דהדרא לטיבלא מכ"ש בנ"ד. ובהכי א"ש דברי ההפלאה שכ' ליישב קושיות הלח"מ על הר"מ דאין יוצאין במצה של טבל דהא זה רק לר"ש וכ' ליישב דכיון דהתוס' הקשו דהא הוי מהב"ע והשאגת אריה תירץ דעשה דוחה ל"ת אך הא יכול לתרום ולאכול בפ"ע אך ר"ש סובר ב"ש למכות משא"כ לדידן הוי מהב"ע. וראיתי בשו"ת ח"ס חא"ח (סי' קל"ז) שהקשה עליו דיחזור ויערב הכ"ש ויהי' בטל מה"ת. ועם האמור א"ש דאם יערוב אותו יחזור לטבלו ובזה יש ליישב מה שהקש' האור חדש בפסחים (ס"ז ב') דלמה להו לאהדורי במשנה אתקנתא להפריש חלה ביו"ט הא מה"ת סגי לחלה בכ"ש וע"ז אינו עובר בבל יראה וא"כ יפרוש כ"ש ויניחנו לבדו (ויפרוש כשיעור ויניחנו לבדו) [והמותר] יערבנו ברוב העיסה לפי שיטת הרשב"א דמותר אף לזרים ולהנ"ל לק"מ דהמשנה תני תקנתא אף למי שאין לו עיסה אחרת שיהי' רוב נגד החלה ואף שיחזור ויערב בתוך העיסה הזאת בעצמה א"כ הדרא העיסה לטבלה ועשו"ת ס' יהושע (חא"ח סי' י"ז) שהקשה על הש"א ג"כ דהא יוכל להפריש הכ"ש ויערב בתוכה וכן הקשה בספר נתיבות השלם ח"ב (בשו"ת ד"ט ע"א) ולפ"ז א"ש. ומזה נסתרו דברי השם אהרן (יבמות דצ"ג) שכ' דלדעת הסוברים דאין מבטלין הוא דרבנן א"כ למה לי הקרא דלמען תלמד ליראה להורות דבשבת מותר לתרום שלא מן המוקף דהא יש תקנה לפרוש התרומה ויחזור ויבטלנה ע"ש. ועם האמור ליתא דאם יחזור ויבטלנה תהדר לטבלא. [אולם בלא"ה כתבתי לעיל בשם הנ"ב דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין הוא מה"ת וא"כ איצטרך קרא דכשיבטל התרומה יבש ביבש חיטים בחיטים דבזה אין מבטלין מה"ת. ועשו"ת אבני מילואים (סי' ח"י) שכ' דבתרומה לכ"ע אין מבטלין הוא מה"ת דכשמבטל הוא כמפסיד התרומה בידים ע"ש ולפ"ז קושיתו מעיקרא לק"מ אך המגיה שם תמה עלי' וכן מבואר בפר"ח (סי' צ"ט סק"ט) דלא כהאבני מילואים] ומיושב בזה מה שהקשה בשו"ת צלותא דאברהם (סי' ל"ט) על הא דמבואר בעירובין (ד"ל ע"ב) על הא דאמר שם סומכוס דמערבין בחולין ואלו בנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמיתשל אנזיריתו אי הכי תרומה נמי אפשר דמיתשל עלי' אי מיתשל עליו הדרא לטיבלא ולפרוש עליו מיני' ובי' ותירצו שלית בי' שיעורא ע"ש וקשה לענ"ד מהא דאיתא בירושלמי דדמאי (פ"ז ה"ח) דשם איתא מעשר טבל שנתערב בחולין אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לא ראבע"א יקרא שם לתרומת מעשר ויעלה בא' ומאה א"כ קשה גם בתרומה אמאי לא מערבין הא אפשר למיתשל עליו ואי דהדרא לטיבלא ליפרוש עלי' מיני' ובי' אף דלית בי' שיעורא יקרא שם לתרומה ויעלה בא' ומאה כמו שאיתא בירושלמי הנ"ל עכ"ל ולפ"ז לק"מ דבשלמא בהירושלמי שם שאיתא ג"כ חולין אחרים לא אמרינן עליו דהדרא לטבלא משא"כ כאן אם ישאל ע"ז ויקרא שם תהדר לטבלא ומוכח מזה כהשאילת יעב"ץ. אך בלא"ה לק"מ דהא מבואר במשנה דערלה (פ"ב מ"א) דתרומ' ותרומת מעשר עולה בא' ומאה וצריך להרים א"כ גם כשיבטל יהי' צריך להרים וא"כ כשליח בי' שיעורא לא פעל כלום ובירושלמי דרמאי מיירי שבאמת הוא נוטל התרומת מעשר שקרא שם משא"כ כאן ובלא"ה הא מבואר בירושלמי שם דהחכמים שבמשנה חולקים על ראב"ע וא"כ מעיקרא לק"מ והבן. ברם חזית הויתי לרבינו מהר"י היילפירין בשו"ת כת"י (סי' ע"ה מ"ו) שפלפל הרבה בדין הזה עם הגאון בעל מים עמוקים והוא השיב לו שדין זה מפורש במשנה פ"ד דדמאי סאה תרומה שנפלה למקומה מדמעת ורש"י חולין (ע"ה ב') וכתובות (נ"ה ב') ותוס' שם פירשו המשנה הזאת ולפי דבריהם מבואר להדיא דאין חילוק כלל בין נפלת לתוך העיסה שלקחה הימנה לעיסה אחרת והרב המחבר כתב לו דלפי' הרמב"ם אין ראי' לזה רק שיש לו ראיות אחרות ע"ש וגדלה התימה על השאילת יעב"ץ והח"ס שלא התעוררו כלל מדברי רש"י ותוס' הללו. וגם לי בעניי יש ראי' לזה דלא כדבריהם מדברי הרא"ש בהלק"ט בה' חלה שכ' בשם הירושלמי דקב שנטלה חלתה וקב הקדש מצטרף אבל קב חלה לא ומבואר בירושלמי ההבדל שבין חלה להקדש דחלה אין יכולים לפדותו משא"כ בהקדש והקשה הרא"ש דא"כ אמאי קב שנטלה חלתה מצטרף ותירץ משום דיש מציאות שתתחייב כגון שיערבנה עם עיסה שלא נטלה חלתה ואין לו פרנסה ממקום אחר דאז מוציא החלה לפי הכל ואי ס"ד כהשי"ע והח"ס קשה הא בחלה יש ג"כ מציאות שתתחייב בחלה כגון שנתערבה באותה העיסה שנלקחה הימנה וכמ"ש הרא"ש לענין קב שהורמה חלתה דכיון שיש מציאות שתחזור לאופן החיוב אמרינן דמצטרף ה"נ כן היא אע"כ דאין שום מציאות שתחזור לטבלה. הן אמת שבלא"ה קשה לי דהא יוכל לשאול עליו א"כ אמאי אינו מצטרף וראיתי להרא"פ בביאורו להירושלמי שהעיר בזה ותירץ דכיון דחזינן דלא היי דשיל"מ משום השאלה והיינו כיון שאינו חייב לשאול עליו לכן לא מקרי תקנה אך שלפ"ז קשה לי על הרא"ש דא"כ אמאי בעיסה שהורמה חלתה מצטרף כיון שיש לו מציאות שיערבנו עם עיסה שלא נטלה חלתה דהא מ"מ אינו דבר הכרחי וכמו השאלה בחלה ועמ"ש הרא"פ בביאורו להירושלמי פ"ז דדמאי וצ"ע. ואולי י"ל דלא דמי דבשלמא בשאלה כיון דאין נשאלין בנדרים אלא מדוחק א"כ הוי המציאות בדרך עבירה לא נכלל בכלל מציאות משא"כ בנידון הרא"ש יש מציאות בהיתרא דאיתרמי שתפול לתוך עיסה שהורמה חלתה וא"כ שפיר קשה דגם במציאות דידן שפיר משכחת לה דתפול לתוך העיס' שנלקחה הימנה וא"כ מוכח מזה דלא כהשי"ע והח"ס. וכן יש ראי' ממ"ש תוס' זבחים (ע"ז ב') ומנחות (ס"ב ב') בשם ר"ת והלא היא כתובה על ספר הישר לר"ת במס' ע"ז (סי' תתק"ז) דהא דתרומה בטלה בק"א מיירי בנפל' לתוך חולין מתוקנין דא"א למבטל דהיינו חולין להיות כבטל דהיינו תרומה וההיא דאינו בטל מיירי בחולין שאינן מתוקנין שנפלה לתוך החולין האלו דאפשר להחולין להיות תרומה וא"ת וטבל במינו במשוי היכא משכחת לה הא א"א למבטל דהיינו חולין שיעשו טבל כו' ע"ש דבריהם שכתבו דא"א לחולין מתוקנים שיעשו טבל או תרומה ע"ש (ומבואר בירושלמי פ"ג דחלה כן יעו"ש) ואלו להשי"ע והח"ס א"כ אפשר ואפשר הוא הוא כגון היכא שנפלה לה להעיסה שנלקחה הימנה דאז תהדר לטבלה כמקודם אע"כ דליתא. והכי מוכח נמי מש"ס ב"ק (ס"ז ע"ב) דאמרינן התם דגזלן שגזל ועשה תרומה תרומתו תרומה אף דלא אייאש דהוי שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא תרומה ואי ס"ד כהשי"ע והח"ס הא הוי שינוי החוזר לברייתו דהא אם יפלו התרומה לתוך העיסה שנלקחה הימנה תתהפך לחולין והתוס' הקשו שם דהא יוכל לשאול עליו וע"ש ברשב"א שכ' דאף דהוי מלתא דלא שכיחא מ"מ מקרי שינוי החוזר לברייתו וא"כ אי ס"ד כהשי"ע והח"ס קשה כיון שבשעה שתרם לא הי' ראוי שתחול עליה שם תרומה כיון שהי' במציאות שתחזור ותפיל לתוך העיסה שנלקחה הימנה מי נתן לה שם תרומה אח"כ וע' פנ"י ב"ק שם. אע"כ דלא כדעתם וע' היטב בר"ן נדרים (פ"ז ב') שמוכח מדבריו נמי כן והבן. ודברי הירושלמי שהביאו לפי מה שפירשם במהרי"ט אלגזי פ"ד דבכורות לא מוכח מידי יעו"ש ולפמ"ש הח"ס דהך דינא הוא רק מדרבנן לחומרא ים ליישב דבריו אולם השאילת יעב"ץ כתב דמה"ת היא ושפיר קשה עלי' מהראיות שהבאתי. וע' פרמ"ג בא"ח (סי' ת"ס במ"ז סק"א) שכ' דמי שיש לו כזית מצומצם מצה בליל פסח ולא נטל חלה דיש לו תקנה דיפרוש כ"ש ויבטל ברוב ויקיים מ"ע ד"ת ע"ש ולדברי השי"ע לא פעל כלל בזה. וע' בראב"ן (סי' נ"ד) שכ' נ"ל דאם חזרה חלת האור כשהיא עיסה ונפלה לתוך העיסה ונתערבה אם נתערבה כשהיא עיסה באחת מן הלחמים בטילה ברוב עכ"ל אולם י"ל דמיירי בעיסה אחרת ולא באותה העיסה. ועשו"ת הרי"ף (סי' ש"ה) שכ' וז"ל ואם חלת עיסה נתערבה בבצק אם אין מקומה ידוע יפריש אחרת ואינו חושש משום שחלת ח"ל היא מדרבנן ואינה מקדשת מה שנתערבה בו עכ"ל ונראה לכאורה כוונתו דס"ל דחלת ח"ל אינה אוסרת תערובתה א"כ צ"ע למה הוצרך להפריש חלה אחרת אע"כ דס"ל דהדרא לטבלא אך אח"כ למה כ' דוקא לפי שחלת ח"ל אינה מקדשת הלא לפ"ז גם בתרומה מהראוי להיות כן ואולי ס"ל דחלת ח"ל קיל ואינה מקדשת ועכ"ז צריך להפריש חלה כדי שלא תשתכח תורת חלה והיא דחוק:
ב ויש לחקור בתרומה או חלה שהוא ביד כהן שאין נשאלין עליה מאיזה טעם הוא והנה הש"כ בח"מ (סי' ש"נ סק"ו) כ' משום דהנתינה הוי מעשה ואין דיבור מוציא מידי מעשה ולפ"ז כ' בשו"ת ס' יהושיע (בפו"כ סי' נ"ט) שאם הי' כבר ביד כהן יכולים לשאול עליו אולם בשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' קנ"ד) כ' הטעם כיון שהכהן מוחזק יכול לומר להבעה"ב איני מאמין לך שאתה מתחרט באמת ודלמא שקורי קמשקרת וכיון שהכהן מוחזק נאמן יעו"ש ולפ"ז אם כבר החזיר להבעלים שוב יכול לשאול עליו וכן אם כבר הי' ביד כהן וגם עתה הוא בידו נאמן. ולדידי חזי לי דדבר זה פלוגתא דקמאי היא דהנה ראיתי להב"י בא"ח (סי' קצ"ו) שכ' דההוא שכ' הטור בשם הר"י שנודרי הנאה זה מזה אין מצטרפין לזימון אע"פ שיכולים לשאול על נדרו מ"מ כיון שעדיין לא שאלו אין מצטרפין וז"ל טעמא מאי דלא מהני שאלה נ"ל דא"כ כי כהנים אכלי בתרומה אמאי מהדר אטעמא דכהנים מצי אכלי חולין תיפוק לי' דזר נמי מצי לאכול תרומה אי מיתשל עלה אלא כיון דמחוסר שאלה לא הוי ראוי לאכילה והלכך אי לאו דכהנים מצי אכלי לא הוי מצטרף עכ"ל והפר"ח שם תמה עליו דהא מבואר בנדרים דתרומה ביד כהן לא מצי למיתשל עלי' ע"ש איברא דבתוס' עירוכין (ה' א' ד"ה והך) כתבו דשאני תרומה דאין לזה היתר אפי' בשאלה משא"כ במודר הנאה וע"כ מה דלא מהני שאלה היינו כיון שהוא ביד כהן וזה כהפר"ח. אולם בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' ש"ל) כתב כדברי הב"י וא"כ קשה גם עלי' דהא הוי תרומה ביד כהן. ועיין באלי' רבא שעמד בזה. וע"כ נרא' דמהר"ם מרויטינבורג והתוס' מחולקים המה בפלוגתת הנ"ב והש"כ דהנה נרא' ברור לשיטת הנ"ב דעיקר הטעם מה דלא מהני שאלה בבא ליד כהן הוא שהכהן יאמר דאינו מאמין לו שמתחרט באמת על נדרו א"כ קשה דלמה בכל מקום שנשאלין על התרומה למה מותר לזר לאכלו נהי דלבעה"ב מותר שהוא יודע האמת שהוא מתחרט מ"מ הזר אינו יודע ולא מצינו בשום מקום שהזר יהי' אסור לאכול מהתרומה שנשאלו עליה אע"כ צריכין אנו לומר דבאמת מוקמינן לאדם אחזקת כשרות ואמרי' דמסתמא אינו משקר וקושטא אמר דהוא מתחרט על נדרו ודוקא היכא שבא ליד כהן וא"כ איכא חזקת ממון שמסייע ליד כהן מוקמינן החזקה הנ"ל נגד חזקת כשרות א"כ שפיר יוכל לעכב התרומה ולומר שאינו מאמינו כיון דאיכא חזקת ממון דמה"ט אמרי' דאין הולכין בממון אחר הרוב אף דקיי"ל אחרי רבים להטות והיינו משום דאיכא חזקת ממון נגד הרוב וכמ"ש התוס' בב"ק (כ"ז ב') וא"כ דון מינה דאם באמת הלך הבעה"ב ושאל על נדרו אף שהוא ביד הכהן מצי הזר לאכול מהתרומה וכמו שיכול לסמוך עלי' היכא שאינו ביד הכהן ה"נ כן בנידון זה (ואין להקשות דא"כ איך אמרי' בנדרים (נ"ט א') דלהכי לא הוי תרומה דשיל"מ כיון דבא ליד כהן הא לפי המבואר אף שבא ליד הכהן מ"מ יכול לשאול עליו י"ל דה"ק דכיון דהבעה"ב לא יוכל להוציא התרומה מידי הכהן למה זה להבל ולריק ישאל על התרומה וא"כ הוי מלתא דלא שכיחא כלל שהבעה"ב ירצה לשאול על התרומה ולכן לא הוי דשיל"מ אבל באמת אם אתרמי דשאל מותר לזר לאכלו כמו היכא שלא בא ליד הכהן דאין הנתינה פועלת כלל בגוף השאלה לענין איסור רק לענין חזקת ממון דאין הכהן צריך ליתנו ליד הבעה"ב) ולפ"ז יש לדון על מ"ש הצל"ח ביצה (י"ד ב') דמה דאסור ביו"ט ליתן לכהן תרומה הוא כיון שמתחלה הי' יכול לשאול עליו ואחר שנתנו ליד הכהן שוב לא יוכל לשאול עליו הוי כמקדיש כיון שהנתינה היא תעשה פעולה בגוף ההקדש ע"ש ולפמ"ש יש לדון בזה דהא בגוף ההקדש אין הנתינה פועלת כלל לפי דעת הצל"ח בתשובותיו וכמ"ש וא"כ אין להנתינה התחברות עם ההקדש [גם מש"ש דלב"ש אין מועיל להקדש ולתרומה שאלה. לכאור' נרא' דבתרומה כ"ע מודו דמהני שאלה וכמ"ש הש"כ בסי' ש"כ לר' אליעזר דשאני תרומה מהקדש וכ"כ בשו"ת הרמ"ע (סי' פ"ב) ובזה י"ל מה שהקשה התוס' יו"ט בפסחים (פ"ג מ"ג) על ממ"ש הרע"ב דהקדש בטעות אינו הקדש דהא הכא לר"א קיימינן והוא ס"ל דהקדש בטעות הוי הקדש ועם האמור א"ש דבחלה ותרומה גם ר"א מודה והקדש דכ' הרע"ב אשגרת לישנא הוא ור"א וב"ש חדא היא דשמותי היא והתוס' מקשים בכמה דוכתי מר"א אב"ש. ובזה י"ל מה שהקש' בספר בני דוד (פ"ד מה' עכו"ם על ש"ס סנהדרין דקי"ג) דעיר שיש בה מזוזה אינה נעשית עיר הנדחת דיבא עשה וידחה ל"ת ולהנ"ל י"ל לפמ"ש הפנ"י בביצה (ז' ב') דלב"ש לא אמרינן עשה דוחה ל"ת וא"כ גם ר"א ס"ל כן אולם הא ליתא דבסוגיא דנזיר (מ"א ב') ס"ל לר"א דעשה דוחה ל"ת וקושיתו של הבני דוד כבר העיר בזה התורת חיים. וליישב זה נראה לדקדק למה אמרו שם מזוזה ולא אמרו אזכרה ונראה לפמ"ש הכריתות (לשון לימודים שער ג' סי' קס"ד) דלא אמרינן אתי חד עשה ועקר ב' לאוין וזה נעלם מהפנ"י בביצה שם ועשו"ת מנחת יהודא (חא"ח סי' נ"ו) שהאריך בזה אם אמרינן אתי חד עשה ודוחה ב' ל"ת ולא ראה דברי הכריתות האלו וכן נראה שהוא דעת הר"ן בפ' יה"כ שכ' שמוטב להאכילו שחיטה בשבת מנבילה שעובר על כל כזית וראיתי להיד המלך (פ"ב מה' שבת ה"ג) שתמה עלי' דכי היכא דעשה דוחה ל"ת אין חילוק בין לאו א' לב' לאוין ה"נ בדחיית פ"נ ע"ש והא ליתא דגם בדחיית העשה את הל"ת יש חילוק בין לאו א' לב' לאוין וכן בפ"נ (ומה שהקשה שם היד המלך על הראב"ד שחקר אם נשחט לו או נצוה לעכו"ם לנחור דהא בלאו הכי אין עושין על ידי עכו"ם עיין שם. אשתמיט מיני' שכבר העיר בזה התשב"ץ (ח"ב סי' ל"ז) וכ' דהראב"ד כ' טעמו בכדי שאף היכא שנמצא אצל עכו"ם עוף מנוחרת ג"כ מוטב להאכילו שחוט ע"ש) וראיתי בנחלת בנימין דס"ח שהקשה דאמאי לא יבא עשה דכיבוד אב וידחה ל"ת דלא תחמול ואף דאיכא ב' לאוין מ"מ דוחה העשה ע"ש ולא ראה דברי הכריתות האלו דעשה אינו דוחה רק ל"ת א' ולא ב' וא"כ כיון שיש במזוזה הרבה אזכרות לא אתי חד עשה ועקר להו. ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת בר לואי (חא"ח סי' ה') מסוגיא דיומא (י"א ב') דצריך מיעוט שלא יטמא בנגעים ביהכ"נ וקשה הא אסור לנתוץ ביהכ"נ מקרא דלא תעשון כן כו' וא"כ כי היכא דביש בה מזוזה אסור לשרוף ה"נ נימא בביהכ"נ ע"ש ועם האמור א"ש דבמזוזה איכא הרבה לאוין ולכך אינו דוחה העשה הרבה לאוין משא"כ כאן דאינו אלא לאו א'. ועי"ל והוא העיקר דכיון דקיי"ל דאם נותץ שלא כדרך השחתה אינו עובר בלאו ולא דמי למוחק ע"מ לתקן שג"כ עובר משא"כ בביהכ"נ אינו עובר רק כשעושה דרך השחתה עשו"ת ח"ס (חא"ח סי' ל"ג) טעמא דמלתא. וע' בע"ז (די"ג) שמבואר שם דבעינן דוקא דרך השחת' ולא כהיד המלך (פ"ו מה' יסה"ת) שכ' שלא נודע מאין יצא לו להר"מ זה וא"כ הכא אינו עובר כיון שאינו עושה זה דרך השחת' רק כמוכרח לקיים גזירת המלך משא"כ בש"ס סנהדרין גבי מזוזה דעובר גם שלא כדרך השחת' לכן אמרינן שם דאסור והבן. ומש"ש הבר לואי דבעינן קרא כדכתיב ונתץ הבית כמו בנקטעה יד העדים אין זה ברור עתיו"ט (פ"ט מ"א דנגעים) ושו"ת חו"י (סי' קמ"ז) ושיבת ציון (סי' קכ"ח) ע"ש. והי' מקום ג"כ ליישב קושית הת"ח והבני דוד דהעשה לא קיים רק כששרף את כל העיר ואת כל שללה והוא עובר תיכף כששורף אזכרה אחת ולא הוי בעידנא ויש לעיין בזה מנמ"י פ' אלו מציאות. אולם מדברי הרשב"ם בב"ב (קכ"ו ב') ושאר מפרשים נרא' דס"ל דלב"ש גם בתרומה בטעות הוי הקדש] ובזה יש לתרץ מה שראיתי שהקש' ה"ג ר' ברוך פרענקיל בתשוב' כת"י דלמה אמרו בירושלמי דתרומ' קיל משאר איסורים משום דאפשר לשאול עלי' ולמה ישבק היתר ויבטל האיסור וע"ז הקשה דתרומ' ביד כהן מאי איכא למימר. ועם האמור א"ש דלענין איסור גם כשבא ליד כהן יוכל לשאול עליו. ובהיות כן י"ל דה"ט דמהר"ם מרוטינבורג דילפי מתרומ' אף שהוא בשאלה ולק"מ דהא הוי ביד כהן דמ"מ לענין איסור מועיל השאל' וא"כ גם הזר יוכל לאכול התרומ' משא"כ התוס' ס"ל כהש"כ ולא יהי' מועיל כלל השאלה [ולפמ"ש לדעת המהר"ם והב"י ולדבריו גם הטור ס"ל כן דס"ל כשיטות הנ"ב דלענין האיסור אינו מזיק לנו מה שהוא ביד הכהן נרא' מזה דהעיקר כשיטות הכו"פ ביו"ד (סי' ה' סק"ח) שהקש' שם על הטור והמחבר דאמאי לא ישאל עלי' וצ"ל כתירוצו דהמראית העין לא קאי על השחיט' ולא כמש"ש בספר שערי דעה דהמחבר סובר דאינו יכול לשאול אחר השחיט' דהוי כמו תרומ' ביד כהן והא ליתא דלהמחבר יוכל לשאול לענין איסור גם כשהוא ביד הכהן ומה שהקש' שם השערי דעה מא"ח (סי' תס"ט) דאסור לאדם לומר בשר זה לפסח כו' ע"ש לק"מ דעיקר קושיות הכרו"פ הוא אמאי דאיתא בש"ע דשחיטתו פסול' דמחזי כו' אמאי לא ישאל באמת ויהי' מותר משא"כ בא"ת דעת כמה פוסקים דמותר והטוש"ע לא כתבו רק אסור לומר וא"כ מה תתני שאלה לזה דאיסורא דעבד עבד ואף אם נאמר כהפוסקים דאסור היינו אם לא שאל אבל כאן כיון דפסק דפסול ומשמע דלית לי' תקנה שפיר הקש' הפלתי] ונ"ל דדעת התיו"ט כשיטות הנ"ב ממ"ש בקידושין (פ"א מ"ו) על מה דאיתא במשנה שם רשות הגבוה בכסף דלמה לי' כלל הא דתקנו דכסף יועיל הא בלא"ה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וראיתי להגרע"א בתוספותיו שם שהקש' ע"ז דהא כ"מ דבאמירתו מהני שאלה משא"כ בהקני' בכסף דהוי מעשה ע"ש אמנם לפמ"ש א"ש דכיון דכל עיקר הטעם שיאמר שאיני מאמינך שאתה מתחרט באמת כיון שהיא מוחזק וזה כשהוא ברשותו משא"כ כשנתן הכסף ולא משך דהוא ברשות המוכר עדיין א"כ שוב מהני השאלה וא"ש דברי התיו"ט. וראיתי בתוס' סוטה (ד"ו ע"ב) שהקשו על מה דאמרינן במנחת סוטה שבאו עדים שהיא טמא' והקשו ע"ז דלמה לא ישאל עלה ותצא לחולין וכן כתבו בכריתות (י"ג ב') דמהני שאלה קודם זריקה והמל"מ (פי"א מה' מעה"ק) הקש' על דבריהם דהא הוי כתרומה ביד כהן ע"ש וי"ל דהתוס' ס"ל כשיטות הנ"ב וא"כ לענין איסורא מהני שאלה גם אחר שעשו מעשה ובא ליד כהן. ועשו"ת חו"י (סי' ק"ל) שנסתפק באומר ה"ז קרבן דמיד הוי בי גזא דרחמנא והוי כתרומ' המסורה ביד כהן ולא מצי שאל עלה או שמצי לשאול ע"ש ולענ"ד דלא מיבעיא לשיטות הנ"ב דפשיטא דמצי שאיל אלא אפי' לשיטות הש"כ עכ"ז לא הוי מעשה ממש דתפקיע מידי דיבור וכמ"ש הש"כ שם לענין אמירתו לגבוה דעכ"ז לא הוי מעש' ממש ושוב ראיתי למהרי"ט אלגזי ספ"ד דבכורות שכ' ע"ד החו"י כמ"ש [ומהיד המלך בקונטרס כל נדר אשתמיט לי' כל זה וגם מש"ש היד המלך (בפ"ב מה' שביתת עשור ה"ט) על דעת ר"ת שהקש' על נוסח בל נדרי דאין יכולים להתיר נדרים שכבר עברו דתימה דהא קיי"ל כאמימר דאכלו כולו נשאלין עלי' נעלם ממנו שהב"י בא"ח סי' תר"ט הקש' זאת על ר"ת ועמ"ש השה"מ פ"ו מה' שביתת עשור הי"ח] וראיתי בתוס' עירובין (ד"ל ע"ב) [שהקשו על הא דאמרי'] דלהוי מותר לערב בתרומ' כיון דאפשר למיתשל עלה דליקום בתרומ' ביד כהן וכ"כ הריטב"א שם ועתוס' מנחות (כ"ב) וזבחים (ע"ג ב') שמוכח מדבריהם דס"ל כשיטות הש"כ וכן מוכח מתוס' פסחים ואגודה ב"מ (סי' ס"ט) (מ"ו ב') ע"ש [ומש"ס ב"ק (ס"ז א') דאמרינן מעיקרא טיבלא כו' והקשו התוס' שם דהוי שינוי החוזר לבריתו ע"י שאלה לא קשיא דלוקי כשבא ליד כהן דהא ליתא דהא הקש' הרשב"א בחידושיו שם דהא הוי שינוי רשות דמעיקרא הוי ביד הבעה"ב ועתה ביד הכהן ותירץ דעדיין לא בא לידו וא"כ שפיר מקשו התוס' שפיר בממ"נ והבן. וראיתי בשו"ת משכנ"י (חיו"ד סי' נ"ד) שתמה על הר"ן נדרים (פ"ה א') שכ' שם דישאל על התרומ' ויעשה אותה חולין דהא הוי תרומ' ביד כהן ואין לומר דס"ל כפי' הרא"ם הא ע"כ הר"ן לא ס"ל הכי ועכצ"ל דישאל על נדרו וא"כ יהי' הכהנים מותרים ליהנות לו וא"כ הא הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו עכ"ד ובמח"כ דבריו תמוהים המה דמ"ש מתרומ' ביד כהן ליתא דהא הש"כ פי' הטעם משום דאין דיבור מוציא מידי מעשה וא"כ הכא דלא עשה מעשה כלל דהם נטלו מעצמם א"כ שפיר יוכל דיבור להפקיע מזה ולהוציאו לחולין ובעיקר הדבר נעלם ממנו מ"ש הרשב"א בחי' לנדרים שם וז"ל ולא חיישינן דלמא מיתשל אמקצתו בענין שישארו המקצת באיסורן ונמצא כהנים נוטלין באיסור למפרע עכ"ל הרי להדיא שהפי' שישאל על הנדר גופו במקצת כהנים (וגם מבעל ספר יהושיע נעלמו דברי הרשב"א הללו) ומה שהקשה המשכנ"י דא"כ הוי נדר שהותר מקצתו דהותר כולו לק"מ דכבר תיקנו הרשב"א במ"ש באופן שישארו המקצת באיסורן. וסבור הייתי לומר דמיירי שההיתר הוא ע"י חרטה דמבואר בסי' רכ"ט דלא אמרינן דהותר כולו. אולם ראיתי ברשב"א נדרים (כ"ז א') דלא ס"ל כן וכן כתב בשמו ר' ירוחם (ני"ד ק"ז) ועכצ"ל דמיירי דאמר כהנים נהנין לי ופרט אח"כ א' מהן דאז לא אמרינן הותר כולו ושוב ראיתי בשו"ת כ"ב מה"ת חיו"ד שהאריך בדברי הר"ן הללו. והגיע לידי ספר קהלת יעקב ונשאל שם ע"ד המשכנ"י ויישב דבריו והמה תמוהים כאשר עיני הרואה תחזינה גם הלום ראיתי להבני דוד (ה' אישות פ"ז ה"ט) שהניח דברי הר"ן בקושיא דהא הוי תרומה ביד כהן ולק"מ וכמ"ש. וגם מה שהקשה דמאי מספקא לי' למה לא ניחוש בכל תרומה שמא נשאלו הבעלים והוא אוכל טבל לק"מ דבכל מקום מוקמינן אחזקתו כמו שהי' עד עתה דלמה ישאל עלי' אבל בכאן חיישינן שישאל בכדי שיזכה בנכסיו וז"ב [ומש"ש הר"ן דלא מהני שאלה בהפקר צל"ע מזה על שו"ת הלק"ט ח"א סי' כ"ט שכ' בפשיטות דמהני שאלה בהפקר ולא העיר כלל מדברי הר"ן האלו. אולם מדברי התוס' גיטין (מ"ז א' ד"ה אדעתי') והר"ש פאה (פ"ו מ"א) שכתבו דהפקר בטעות אינו הפקר יש לדון דמועיל שאלה בהפקר וע' מחנה אפרים ה' הפקר סי' ד'] ועשו"ת הלק"ט (ח"א סי' קמ"ד) שכ' חלה שבא ליד כהן אי מצי לשאולי עלה. תשובה לא ירצה הכהן אבל אם ירצה מתירין לו לכהן דממונו הוא ואם דבר הנדור הנאכל מהני לו התרה כ"ש זה עכ"ל ולדברי הש"ך לא מהני השאלה כיון דנתעבד מעשה וצ"ל דס"ל כהנ"ב. ובזה א"ש מה דקשיא לי עמ"ש בהלק"ט (ח"ב סי' ל"ג) דמצויר שיפטר ממלקות בדיבור כגון פיגול שנשאל בעל הקרבן ולא הוי רק חב"ע דהוי דרבנן ואפי' למ"ד דהוי דאורייתא אפשר שאין בו מלקות ולפטרו ממיתה אפשר מי שהוציא בשבת כזית תרומה ונשאל דהדרא לטיבלא ואף דאמרינן בטבל הואיל ותקנו מתוקן צ"ל דלא אמרינן הואיל להחמיר עכ"ל והי' קשה לי דאיך ותקנו בפיגול שאלה הא אתי ליד כהן ולפמ"ש דס"ל כהנ"ב א"ש והבן ומה שנסתפק אם יש בחב"ע מלקות הוא תמוה דמהיכן יהי' מלקות בזה וכי כתיב לאו בזה. עכ"מ ה' שחיטה (פ"ב ה"ג) ומחנה אפרים בהגהותיו שם ופר"ח יו"ד (סי' ק"א) וגם מה שסיים דלא אמרינן הואיל להחמיר הוא תמוה דהא בפסחים דמ"ו אמרינן הואיל ואיבעי מיתשל לכן עובר על בל יראה והוא להחמיר. והייתי יכול לפרש דבריו דכוונתו דלחייבו מיתה לא אמרינן הואיל וכן ראיתי שם בח"א (סי' קנ"א) שכ' כיצד יפטור ממיתה עי' דיבור וכ' שם בתרומה שנשאל דלא אמרינן הואיל שיצא נשמתו וע"ש בח"ב (סי' רמ"ו) שכ' אם אמרי' הואיל לחומרא. תשובה סתם הואיל אמרי' להקל מיהו אשכחן פ"ד דתרומות תרומה עולה בא' ומאה ולא אמרינן הואיל ומיתשל משום דאין מצוותו בשאלה הא לא"ה אמרינן מיהו לעיל כתבתי דלהמית לא אמרינן הואיל עכ"ל והתם בתרומה ליכא מיתה רק מלקות (ומיתה בידי שמים) וא"כ קשה למה לו להביא מהדיוק ולא מהסוגיא דפסחים וע' היטב בפסחים (דס"א) ויומא (דס"ב) ובבעל המאור בפסחים פ' אלו עוברין וצ"ע]. וראיתי להעיר ע"ד שו"ת בית יעקב (סי' ק"י) שכ' וז"ל מהא דאיתא בש"ס ב"מ דנ"ג דאמר חזקי' מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל על המעות הראשונות מיתיבי התרומה והביכורים חייבים עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים ועולים בא' ומאה וכו' משא"כ במעשר כו' ואם איתא לדחזקי' ה"ל דשיל"מ כו' וכ' הבית יעקב יש להקשות אהא דמקשינן ואם איתא כו' קשה בלא חזקי' ה"ל להקשות מגופי' דברייתא דמעשר בטל ברוב ואמאי הא דשיל"מ הוא שהרי אפשר בשאלה דקיי"ל נשאלין על תרומות ומעשרות עכ"ל ושוב ראיתי בגמרא דסנהדרין פ' חלק שאמרו שם דמעשר ביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי ולק"מ דמשום הכי הקשו מתרועה ולא ממעשר דלא הוי דשיל"מ דהוי כמו שהי' ביד כהן דכמו כשהוא ביד כהן אינו יכול לשאול עלי' ה"נ מעשר ביד ישראל אינו יכול לשאול עליו עכ"ד. ואולם לפי מה שנתבאר למעלה הטעמים שנאמרו בהא דתרומה ביד כהן דאינו יכול לשאול עליו לא יוצדק זה במעשר ביד ישראל וא"כ קושיתו נשארה בתוקפה. אולם י"ל זה עפ"י מ"ש בחי' המאירי לשבת (קכ"ז ב') ויש אומרים דא"א לשאול אלא בתרומות הואיל ותרומה ניטלת באומד ובמחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אבל מעשר שאינה נוטלת במחשבה אא"כ הפרישן אינו יכול לשאול עליו עכ"ל ובזה י"ל תמיהת התוס' (פסחים מ"ו ב') שכתבו תימה לרשב"א אמאי אמר בפ' כל שעה דמצות מעשר שני אינו יוצא בה בפסח לר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא ולא חשיב מצתכם הא הואיל ואי בעי מיתשל עלה מיחשב בשלו עכ"ל ולפ"ז א"ש דבמעשר באמת אינו מועיל שאלה אולם צ"ע מסוגיא דפסחים שם דאמרינן בחלה הואיל ואי בעי מיתשל עלה וחלה לא ניטלת ג"כ במחשבה וי"ל דהי"א האלו ס"ל בשיטת רש"י שם (דמ"ד ע"א) דלא גרס שם איתשל עלה כו'. אולם צ"ע מהקדש דמהני שאלה וע' בר"מ ה' תרומות (פ"ד ה"ז) שכ' וכן המפריש תרומות ומעשרות וניחם עליתם כו' מבואר דס"ל דגם במעשר מהני שאלה. ומדי עיינתי בזה ראיתי להשער המלך ה' חמץ (פ"ו ה"ח) שכ' וז"ל וראיתי בספר כרם שלמה שהקשה הרב כמו"ה אלי' עובדיא ז"ל דמאי ראי' מייתי הרשב"א מתרומה טמאה דהתם שאני דחסר תרי מילי למיעבד הן שאלת חכם והן להפריש עליהם ממקום אחר וה"ל תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן כמ"ש התוס' פ' א"ע והוא גמרא ערוכה פ' כל שעה עכ"ל ואני בעניי לא ידענא מנ"ל להקשות כן על הרשב"א דלא אמרינן הרי הואיל הא אמרינן שם בש"ס אמר רבא מסתברא שם מעשר חד הוא. הן אמת שלפי פירש"י אינו מוכרח לומר דרבא יסבור דאמרינן גם תרי הואיל אולם באמת נוכל לפרש דברי הש"ס דלשיטות רבא אמרינן תרי הואיל וכן מצאתי להדיא בפי' ר"ח לפסחים שם שכ' וז"ל אמר רבא מסתברא שם מעשר כו' כלומר כיון שאמרנו הואיל במעשר לא שנא חד ולא שנא תרי עכ"ל מבואר דלפיר"ח המסקנא דאמרינן תרי הואיל וא"כ י"ל דגם דעת הרשב"א כן ולק"מ ולפ"ז מ"ש בעלי הכללים בפשיטות דלא אמרינן תרי הואיל כמבואר בפרמ"ג א"ח בפתיחה לה' יו"ט (פ"א סי' כ"א) ובשו"ת שאילת שמואל בכלילות שמואל (אות ה' סי' ו') ובמלא הרועים (אות ה' סי' ח') ובשו"ת שנות חיים (סי' כ"ח) ולפמ"ש אין זה מוכרח כלל דהא חזינן דלדעת ר"ח אמרינן תרי הואיל ולדעתי כן ג"כ דעת הרשב"א:
ג הנה קיי"ל דשיעור חלה מה"ת כ"ש ובשו"ת נ"ב (מה"ת חיו"ד סי' ר"א) כ' שבמצוות חלה נכללו ב' מצוות א' ההפרשה זה די בכ"ש והשני מצוות הנתינה להכהן ובזה צריך מה"ת א' מכ"ד או א' ממ"ח ממ"ג ביצים וחומש ביצה דזה הוי שיעור נתינה יעו"ש. והדברים האלו אמורים עם הספר תוס' רי"ד לקידושין (כ"ח ב') ובמל"מ ה' מתנות עניים פ"ו. ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ש פ"ב דחלה והתוס' והר"ן והריטב"א בגיטין ד"ל למה לא תני מוקף יעו"ש ולהאמור י"ל דלא תני אלא דברים שהם מה"ה. וזה י"ל בשיטות הראשונים שכתבו שלכן אין מברכין על יציאת מצרים משום דאין שיעור לדבר הן רב או מעט והזרע יצחק הובא בשם אהרן פסחים דקי"ז הקשה עליהם מתרומה דמברכין ואין שיעור לדבר ולפמ"ש א"ש דבאמת יש שיעור להנתינה ולא סגי בכ"ש וע' בא"ר (סי' קי"ג סק"א) שכתב בשם הרד"א שלכן אין מברכין על תפלה משום שאין לו קצבה מה"ת הן רב או מעט וסרה בזה תירוצי של השם אהרן לקושיות הזרע יצחק דעכ"פ בתרומה מדרבנן יש לו שיעור. אולם מה יענה לדברי הרד"א דהא לתפלה יש מדרבנן שיעור ועכ"ז אין מברכין. (ובעיקר הקושי' שעל מה אין מברכין על יציאת מצרים כבר נשאל בזה הרא"ש בתשובותיו (כלל כ"ז סי' ב') ע"ש מ"ש בזה) ומזה תראה דצדקו דברי השואל בשו"ת משכנ"י בחא"ח (סי' ק"מ) ולא כהמשכנ"י שם והבן. ונ"ל ראי' לזה ממדרש שמות רבה פרשה מ"א דאיתא התם אמר להם הקב"ה לא אמרתי לך שתתן לי אלא א' מעשרה מעשר א' מנ' תרומה הוי לך ד' הצדקה כו' והיפה תואר שם נתקשה בזה דהא מה"ת חיטה א' פוטרת הכרי ומה שתירץ שם אין לו ביאור כלל אולם לפי דברים האמורים א"ש שבאמת מה"ת צריך ליתן כשיעור לצאת ידי נתינה. ובזה יש ליתן טעם למ"ש בספר חרדים (פ"ז ממל"ת דרבנן) שראה לקצת בני אדם שמפרישין בפסח א' ממ"ח ולא ידע הטעם מ"ש מכל השנה ושאל למהרי"ט ואמר שאין חילוק עכ"ד אולם לפמ"ש יש ליתן טעם לזה דהנה המ"א בא"ח סי' תנ"ז כ' דהמנהג בפסח ליתן החלה לכהן ע"ש וא"כ זה הטעם שבכל השנה אין מדקדקין לתרום כשיעור ומפרישין חלה כ"ש כיון ששורפין החלה ולא עבדי רק מצוות הפרשה לכן סגי בכ"ש משא"כ בפסח דנותנין לכהן וצריך לקיים מצוות נתינה לכן מפרישין א' ממ"ח וא"ש. וראיתי להעיר ע"ד הש"כ ביו"ד (סי' שכ"ד ס"ק י"ח) שכ' על מ"ש הפרישה דדוקא שאור אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה אינה טובלת עכ"ל ותימה דמ"ש הא סוף סוף מה"ת חלה הוא דחלה אין לה שיעור מה"ת עכ"ל וראיתי בספר תפארת למשה שתמה ע"ז דמה דקיי"ל דחלה אין לה שיעור מה"ת היינו שיפרוש כ"ש אבל שיעור ה' רבעים הוא מה"ת ודאי דלא עיין יפה עכ"ד וחס לי' למרן הש"כ שישגה בדבר פשוט כזה. אולם המעיין בנה"כ יראה דהש"כ הבין בדברי הפרישה דמ"ש כל זמן שאין לה שיעור חלה היינו שבא מעיסה שהי' לה שיעור חלה רק שעתה אין בה שיעור חלה וע"ז הקשה דהא אסור מה"ת וע"ז סיים הש"כ דכוונת הפרישה דלא בא מעיסה שיש בה שיעור חלה וא"ש דברי הש"כ:
ד יש לחקור אם מותר להפריש לכתחל' בזה"ז מן הטהור על הטמא והנה בשו"ת כ"ב מה"ת (חאה"ע סי' קמ"ב) כ' דלכן השמיט בש"ע דין זה משום דלא שייך בזמנינו דאם הוכשר' לא משכחת טהור' ואם לא הוכשר' לא מתירא להקיף עכ"ד ולי בעניי צע"ג בדבריו הללו דהא בסי' שכ"ג ס"א מבואר דאסור לכתחל' ליטול חלת ח"ל מן הטהור על הטמא וא"כ מ"ש חלה מתרומ' וגם בחלה שייך טעמו של הנ"ב אע"כ דהוא כפשוטו דבה' תרומות סמך הש"ע א"ע על מ"ש בה' חלה ומה שהקש' הנ"ב דמה יש לחוש י"ל דנ"מ כגון שהעיס' נילושה בז' משקין שהיא טהור' והעיס' טמאה היא לחה דיבא ההכשר והטומא' ביחד ושייך שפיר בזמנינו דין זה ודברי הנ"ב תמוהים: (ה) ויש לחקור באיש א' שהי' במרחקים ועשה שליח לפרוש תרומ' אם יכול לעשות שליח. ונרא' פשוט דמהני ואין זה בכלל דכל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח דהוא דוקא היכא דהאיש אינו בגדר שיהי' מצי עביד או שהדבר אינו בעין כמו הפרשת חלה אבל היכא שהאיש מצי עביד בעצמותו וגם הדבר הוא בעין רק שהדרך רחוק שפיר מצי עביד שליח וראי' מהא דמבואר בקידושין דאיש מצי לעשות שליח שיקדש לו אשה ומשמע אפי' שהיא במקום רחוק וגם לפי מה דאיבעיא לן בנדרים דל"ה אי כהנים שלוחי דידן נינהו ואיך יוכל הכהן להקריב קרבנות ששלחו לו והוא רחוק מהמשלח אע"כ דזה לא מקרי לא מצי עביד וע"כ נפלאות הוא בעיני על הכרו"פ (סי' ס"א סק"ו) שתמה על האנשים העושים שלוחים להפריש עבורם בא"י מתנות כהונ' דהא לא מצי עביד כיון שרחוק מהם הדרך לא מצי עביד שליח. ובאמת אין הדבר כן דריחוק המקום אינו מעכב לענין זה ואולי יש לחלק בין נידון זה לנידון של הכו"פ כיון דדעת כמה פוסקים דס"ל דפטורין ממתנות א"כ הוי כמו שאינו בתורת אותו דבר משא"כ לענין קידושין. אולם לא נהירא כלל לחלק כן עשו"ת אבקת רוכל (סי' י') שהאריך דגם בח"ל חייב במתנות ואפי' להפוסקים דפטורין בח"ל ממתנות מ"מ יוכל לעשות שליח דהא מדינא חייבים אלא שנהגו לפטור וא"כ שוב אינו נקרא אינו בתורת אותו דבר. ומצאתי בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קע"ח) שכ' בפשיטות דגם בדרך רחוק יוכל לעשות שליח כיון שיוכל לילך בקפיצ' יעו"ש. וראיתי להעיר במה דעושין שליח וסומכין על השליח דעשה שליחותו אם הוא גם בשל תור' או רק בדרבנן והנה המל"מ פ"ד מה' בכורות כ' דדעת הר"מ לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן כר"ש בעירובין (ל"ב א') ובשו"ת נ"ב מה"ק (חאה"ע סי' ב') ובמה"ת (סי' מ"ה) השיג עליו דהא להר"מ י"ב מיל הוי מדאורייתא ויש לתחומין עיקר מה"ת ומה דאמרינן בעירובין דלר"י אין לתחומין עיקר מה"ת היינו משום דסובר די"ב מיל הוי דרבנן וא"כ להר"מ אין לחלק בין תרומ' לתחומין ומוכח דגם באיסור תור' אמרינן שליח עושה שליחותו עכ"ד אולם העיקר נרא' כהמל"מ והוא לפ"מ שראיתי בשו"ת ברכת אברהם לבנו של הרמב"ם (סי' י"ב) שכ' שהר"מ סובר בפי' המשנ' בסוט' דאין מי שיסבור די"ב מיל הוי דרבנן רק ר"ע ותחום סתם הוא רק אלפים אמה ע"ש מבואר מזה דר"י לא ס"ל די"ב מיל הוי דרבנן ועיקר קושיתו של הנ"ב דאם י"ב מיל הוי ד"ת איך יקרא אין לו עיקר מה"ת. הנה בחי' הריטב"א לעירובין (דמ"ו) כ' בשם הראב"ד לחלק דבטומא' גזרו משום דאורייתא משא"כ בי"ב מיל לא גזרו משום דאורייתא רק אסמכינהו אקרא ולק"מ וצדקו דברי המל"מ. וכן ראיתי בא"ז ה' שבת (סי' פ"ה) שכ' דאפי' אם י"ב מיל הוי דאורייתא לא מקרי עיקר מה"ת ע"ש וא"ש ובזה י"ל מה שהקש' הארעא דרבנן (מה"ב אות רכ"ט) על מה שאמרו דבתחומין נאמן הקטן כיון דהוי דרבנן משא"כ בקיום שטרות דיש צד דאורייתא והקש' הארעא דרבנן דהא י"ב מיל הוי דאוריית' והרי גם בתחומין יש צד דאורייתא ע"ש. ועם האמור א"ש דבשלמא בקיום שטרות הרי במה שמקיימין השטר אתי לידי גביית ממון ויש בו צד דאורייתא משא"כ בתחומין דאין לו ענין כלל עם י"ב מיל דאינו גזירה כלל עבור י"ב מיל וכמ"ש הא"ז והריטב"א והוי ענין נפרד וא"ש. וראיתי בשו"ת ס' יהושע (בפו"כ סי' של"ג) שהניח בצ"ע ע"ד הפוסקי' דשנים עשר מיל הוי ד"ת מש"ס עירובין הנ"ל דא"כ ה"ל תחומין עיקרו מה"ת ע"ש ונעלם ממנו דברי הריטב"א האלו ובזה נדחה מה שהוכיח במלא הרועים (אות תחומין סי' י"ד) דרב כהנא ורב אסי בביצה (דל"ז) ס"ל די"ב מיל הוי דרבנן מדאמרו לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין [חששו] ומאי קושי' הא תחומין הוי עיקרו ד"ת ומוקצ' הוי עיקרו דרבנן ע"ש. ועם האמור א"ש דגם תחומין לא הוי עיקרו דאורייתא וכמ"ש הריטב"א והא"ז. ושוב הגיע לידי ס' יד דוד וראיתי בעירובין (דל"ז ע"ב) שהעיר בזה יע"ש:
ו בספר החיים (סי' תרפ"ג) כ' וז"ל וגם בגוף הדין מ"ש ביו"ד (סי' של"א) והוא מן הש"ס דתרומה ניטלת במחשבה. אני מסופק אם דוקא בתרומה דבו כתיב קרא דונחשב אבל במעשר דלא כתיב בי' ונחשב לא מהני מחשבה כו' מ"מ נ"מ לענין גוף הדין אם מהני במעשר ותרומת מעשר מחשבה כו' וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה עכ"ל ונפלאתי ע"ז דמה שנסתפק בתרומת מעשר אם מהני מחשבה הנה מבואר להדיא בש"ס גיטין (ל"א א') דר"א בן גמלא סובר בתרומת מעשר דמהני מחשבה וע' ברמב"ן בגיטין שם ובחי' הרשב"א קידושין דמ"א ובשאר ראשונים שחקרו בזה אי רבנן פליגי על ר"א בן גמלא בזה או לא. ומה שנסתפק במעשר הוא מהתימה דהא התוס' בכורו' (דנ"א) כתבו דלר"א בן גמלא גם במעשר הדין כן ועחי' הריטב"א גיטין שם וברכ"י יו"ד (סי' של"א ס"ק י"ב) מש"ש בשם רדב"ז ומ"ש השער המלך פי"ג מה' תרומות הט"ז בדעת הרמב"ם וכ"ז נעלם ממנו:
ז הנה הפר"ח בא"ח (סי' תקנ"ז) כ' דביו"ט אסור לצרף בסל דהוי כמתקן ע"ש וראיתי במקור חיים שם שתמה עליו דהא בתוס' ביצה ובמרדכי מבואר דמותר ובספר חוקות הפסח השיג עליו דהא אינו מבואר במרדכי ובתוס' דמיירי בצירוף סל והם מיירי ביש שיעור חלה במדה החדשה ולא בעי רק מוקף ולא צירוף סל ולא מוכח מידי וכן הקשה בשו"ת בגדי ישע (חא"ח סי' ו'). אולם לק"מ דהן אמת שבתוס' ומרדכי יש לדחוק כן אך מצאתי בא"ז (ה' פסחים סי' רנ"ו) ששם הובאו דברי הר"ש בעצמם שהביאם המרדכי וכ' וז"ל וצריך לאפות מדה א' ובשעת הפרשתה יפרוש בשביל כולם ונפטרו האחירות בצירוף הסל ויש אוסרים משום דהוי מתקן ביו"ט כו' ע"ש דהעלה דלא הוי מתקן מבואר להדיא דמיירי בצירוף סל ועכ"ז כ' דלא הוי מתקן וא"ב כן הפי' ג"כ במרדכי ובתוס' ומבואר דלא כהפר"ח אולם י"ל דכיון דכבר מחויב בחלה לא הוי מתקן והבן:
ח בש"ע יו"ד (סי' של"א ס"מ) כ' מ"ע להתוודות לפני ה' אחרי שמוציאין כל מתנות הארץ כו' וביאר שם כל דיני וידוי וראיתי בספר שערי צדק (שער מצות הארץ פ"א סי' כ"ג) שכ' וז"ל ועכשיו בעו"ה שמפרישין הכל בטומאה אין אנו יכולים להתוודות שאינו יכול לומר לא ביערתי ממנו בטמא עד יערה עלינו ממרום רוח טהרה ותמי' גדולה על הש"ע שהעתיק כל דיני וידוי עכ"ל ונ"ל לישב דברי הש"ע בהקדם דהנה בספר תפארת ישראל (מעשר שני פ"ה מ"ב) כתב על מה דאיתא במשנה ולא ביערתי ממנו בטמא הא אם הפרישו בטומאה איכו יכול כ' נ"ל דר"ל שהיה הטבל טהור והוא טמא וטימא למעשר שני כשהפרישו ואין לומר דהיה הטבל טמא דאז באמת מפרישו ופודה עכ"ל מבואר מזה דאם הי' הטבל טמא בעת ההפרשה שאז פודהו שפיר יכול להתודות והנה הטיו"ד סי' של"א כ' דבזה"ז צריך להכשירו מקודם כדי שיקבל טומאה ויהי' לה היתר בפדיון והעתיקו הרמ"א והוא מירושלמי פ"ב ממעשר שני וכמ"ש הכ"מ פ"ב מה' מעשר שני וא"כ שוב שפיר יוכל בזה"ז להתוודות כיון דכבר הוא טמא מקודם:
ט ודע דדגן שלנו חייבים המה בחלה מה"ת דהמה מחמשת המינין והם נקראים שיפון. וכן פירש המהרי"ל בה' מצות והא"ר (סי' תנ"ג סק"א) וכן פי' הפני זקן ובאור חדש ה' ברכות וע"כ מ"ש בספר יין הרקח כלאים (פ"א מ"א) וז"ל ונסתפקתי בדגן שלנו מה דינו הן לענין כלאים והן לענין חלה וראיתי פ"ז דנדרים מ"ב הנודר מן הדגן אסור בחמשת המינין וא"כ לכאור' הוא מצטרף עם כל ה' מינין אבל הנראה דמשם אין ראי' דהתם כיון דאמר דגן כל מידי דמידגן משמע כדאיתא התם להדיא בש"ס אבל בסתם דגן שלנו לא ידענא מאי אידון בי' אם הוא כחיטים או כשאר מינין עכ"ל נעלם ממנו דברי המהרי"ל והא"ר והא"ח האלו שהמה שיפון שבה' מינים ואין כאן ספק כלל. הן אמת שראיתי בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' קי"ז) שכ' דאין אנו בקיאין בכוסמין ושיפון יעו"ש ואולי במדינתו לא היה בקיאין בזה ואנחנו נדע בבירור שהשיפון המה הדגן כמבואר בפוסקים שהבאתי: