שות עמודי אש· רבי ישראל איזנשטיין
סימן ט קונטרס דיני הוראה
מה שהשבתי לעיר קריוואזיר:
קבלתי מכתבו ואשר ידרשני לבאר לו ג' ספיקות הנני לעשות רצונו (א') הקשה בש"ע יו"ד סי' נ"ו שכ' הרמ"א לשער בעוף בצוה"ג באצבע אגודל ותמהו האחרונים דזה לפי מאן דס"ל דבטדא דתורא הוא אצבע א' אולם לפי מה דקיי"ל דבטדא הוא ד' אצבעות צריך גם בזה עכ"פ ב' אצבעות וע"ז הקשה מעכת"ה דדלמא שיער מהרי"ל דבאגודל שוב ליכא הסימנים דרכוכי וכו' וא"כ ליכא נ"מ אם בטדא הוא אצבע א' או ד' אצבעות עכת"ד וע"ז אשיבהו ואציע דברי הפוסקים וממילא יתברר הדבר הנה המהרי"ל (ה' או"ה) כ' וז"ל ולמעלה מן הארכובה יש לו דין כמו הארכובה עצמה כדין צוה"ג עד כדי רוחב אגודל ובשור הגדול ד' אצבעות אבל משם ולמעלה אם נשבר העצם ולא יצא לחוץ בין בהמה בין עוף כשר עכ"ל מהרי"ל. והנה דבריו באו סתומים ולא פירש מנין לנו שיעור אגודל אולם מהרא"י גילה סודו וכ' בפסקי' (סי' קמ"א) וז"ל כאשר כתבת לי מצוה"ג דעוף אמת הגיד לך כו' שאני רגיל לשער כפי ראות העין כי סובר אני אחר שיש חילוק בין שור הגדול ובהמה דקה גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו א"כ ה"ה בעוף לפי קטנו ואם מהרי"ל ז"ל שיער ברוחב אצבע באולי משום דהשיעור מבורר לעוף עביד לי' מלתא דפסיקתא עכ"ל מהרא"י. והנה הרמ"א בת"ח (כלל פ"ו סי' י') בהביאו דברי מהרא"י הוסיף בהם אחר שכ' כל עוף לפי גדלו שכל זמן שהם קשים הם צוה"ג וכ"ה בד"מ וכ"נ מדברי' בהגהותי' לש"ע. הנה מבואר מזה שהרמ"א פי' דברי מהרא"י ששיער בכל עוף לפי מה שיש בהם הסימנים דקשים כו' ומהרי"ל שיער באגודל דאז בכל עוף כבר לא נמצא בהם הסימנים וא"ש בזה מה שהקשה הפרמ"ג במ"ז סק"ז דהא הרמ"א פוסק בטדא הוא ד' אצבעות ולפמ"ש א"ש דאין זה ענין לכאן וכמובן. אולם באמת הוא תמוה לפרש כן בדברי מהרא"י דאם המהרא"י שיער בעוף לפי מה שהצוה"ג הם קשים וכו' א"כ שיער במישמוש היד ומאי למראית העין שכתב ותו דהא כ' שיש חילוק בשור הגדול ובהמה דקה גדול לפי גדלו כו' מה תלוי הגדול לפי גדלו בזה ומה ענין שור הגדול לכאן הא בשור הגדול לא משערינן לפי הסימנים רק ד' בטדא וגם מ"ש דמהרי"ל שיער באגודל דזה שיעור מבורר לעוף מניין לנו שזה מבורר שבאגודל לא נמצא בשום עוף כן ואם נימא דמהרי"ל ומהרא"י בחנו כן בכל העופות עכ"פ הי' להם לכתוב שנסו כן בכל העופות ולא לסתום כאלו הוא דבר הפשוט וע"כ נ"ל ברור בפי' דברי המהרא"י עפ"י מ"ש בשערי דורא (סי' פ"ו) וז"ל ולמעלה מן הארכובה עד כדי רוחב אגודל בעצם האמצעי הוא דין הארכובה וצומת הגידין וכו' ובשור הגדול הוי צומת הגידין עד ד' אצבעות מן הארכובה ולמעלה עכ"ל והנה הש"ד מיירי שם בסימן הזה בבהמה וצריך להבין מ"ש אגודל דהא בש"ס איתא ד' אצבעות גם מה שדייק אח"ז ובשור הגדול כו' וע"כ נראה לפמ"ש הפלתי (סי' מ"א סק"ד) דלכ"ע כל מקום שנאמר בש"ס תורא ולא נאמר בהמה אמרינן דתורא דוקא ושאר הבהמות המה לפי ערך ע"ש גם מבואר בש"כ סי' מ"ו ס"ק מ"ג) בשם הרוקח (סי' שפ"ה) דהיכא דלפי הערך אם בשור ד' אצבעות אז ב' אצבעות לשה וא' לגדי וטלה ע"ש ולהכי כ' בש"ד דכיון דאיתא בש"ס כאן ד' בטדא דתורא זהו בשור הגדול ד' אצבעות וזהו השיעור היותר גדול ועד כדי אצבע א' הוא דין הארכובה היינו השיעור היותר קטן בגדי וטלה דמשערינן לפי ערך וסובר הש"ד דאף דבש"ס איתא בדקה מהו כו' ומשערינן בסימנין היינו להקל דאף דלא יש לפי ערך אם לפי הסימנין כבר כלו הצוה"ג מכשרינן אבל מי שלא ירצה לשער לפי הסימנין יוכל לשער לפי ערך וזה ברור ולפ"ז כ' המהרא"י דהוא משער לפי מראית העין בעוף אחר שיש חילוק בין שור הגדול לבהמה דקה ומשערינן לפי ערך (דאלו לא היינו משערין בבהמה דקה לפי הערך רק לפי הסימנין א"כ הי' מקום לומר דגם בעוף הדין כן ודומה לבהמה דקה וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ל"ו וא"כ לא נשער בעוף לפי הערך אולם אחרי שמבואר שמשערין גם בבהמה דקה לפי הערך א"כ גם בעוף הדין כן) וא"כ לפי הערך שבבהמה דקה בגדי וטלה אגודל א' כן משערינן בעוף לפי גדלו וקטנו שבאווזא גדולה שהוא כחצי גדי משערינן בחצי אגודל ובעוף קטן שהוא רביע מבהמה דקה משערינן רביע אגודל וכדומה ומהרי"ל ששיער באגודל מלתא דפסיקתא נקט דבאגודל יצא מכל הספיקות דלו יהי' העוף היותר גדול אינו גדול מבהמה דקה ושיער באגודל כן נ"ל ברור בפי' דברי המהרא"י. וע' במהרא"י סי' קפ"ב והובא ג"כ בשו"ת מהר"י מברונא סי' צ"א והבן (וצל"ע דברי ההגש"ד שם בסי' פ"ו שעל מ"ש המהרא"י קבלתי שאם הוא רחוק אגודל כו' כ' שכ"כ מהרא"י בפסקי' סי' קמ"א והוא תמוה דמה ענינו לאגודל שבגף) והנה המהרש"ל ביש"ש חולין (פ"ד סי' י"ב) אחר שהביא דברי המהרא"י כ' שזה רק לפי פירש"י ולפי' הרמב"ם צריך עכ"פ ד' אצבעות. מזה מבואר שהמהרש"ל פי' דברי המרא"י כפי שפירשנו ששיער לפי ערך גדלו וע"כ תמה דאם הוא מלתא דפסיקתא ובבהמה דקה לפי פי' הרמב"ם הוא ד' אצבעות וא"כ בעוף אף אם נתפוס שהעופות היותר גדולים המה מחצה מבהמה דקה צריך עכ"פ ב' אצבעות וכן העתיקו הט"ז וא"ש דבריהם. והנה לענין הלכה קשה מאד לסמוך על שיעור אגודל חדא דהא נתברר שהעיקר הפי' במהרא"י ששיער לפי ערך ונמשך אחרי הש"ד שפי' דבטדא הוא אצבע א' וכ"ה במהרי"ל בשור ד' אצבעות וכ"ה באו"ה (כלל נ' סי' ב') אולם לפ"מ דקיי"ל לחומרא דבטדא הוא ד' אצבעות לא סגי באווזות באגודל וכמ"ש רש"ל. ותו דהא הרוקח פליג וס"ל בחצי עצם והרמ"א בת"ח שם כ' ולענין אורך צוה"ג נפלה ג"כ מחלוקת בין הפוסקים כו' וכ' מהרא"י וכו' מבואר דהרוקח פליג על מהרא"י וזה כוונת הש"כ במה שהקשה על הרמ"א ולא כהפרמ"ג בפי' הא' שהשיגו על הלשון לבד וליתא שחלק על רמ"א בעיקר הדין ולא ראה הפרמ"ג בס' הארוך להש"כ ששם כ' ע"ד הת"ח שיש לשער בחצי עצם וז"ל וכן נ"ל עיקר ולא ידעתי למה סתר בש"ע דברי עצמו כו' לכן נ"ל דשיעור עוף ובהמה שוין ולעולם משערינן בחצי עצם עכ"ל מבואר שעל הדין חולק על הרמ"א ותו דגם דברי הרמ"א יש לפרש דמ"ש השני שיעורים אגודל וחצי עצם כ"א לחומרא וכמ"ש הט"ז בתשו' ב"ח החדשות (סי' י"ב) שכיון שס' דאורייתא הוא צריכין אנחנו לפרש כן ואף שראיתי להכרו"פ שכ' שפשוט הוא שהפי' להקל בשניהם לא ידענא מאי פשיטותא ובימי' לא נגלו דברי הט"ז שפי' להיפוך וגם יש לעורר דלפמ"ש יסוד דברי המהרא"י דבבהמה דקה משערינן לפי ערך וממילא גם בעוף כן ומדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל נראה שבבהמה דקה ובעוף לא משערינן בשיעור כלל רק בסימנים ונראה שזה כוונת הט"ז בתשובתו שכ' שהרשב"א בתשובה החמיר מאד כוונתו כמ"ש וע' בתה"א (שער ג' בית ב') שגם שם כתב כן והרא"ה בבדק הבית הסכים לזה וא"כ י"ל דלשיטתם לא מהני כלל שיעורא. אולם על שיעור הרוקח בחצי עצם שפיר יש לסמוך דבסי' שפ"ט כ' גם הוא בעוף הסימנים כמו בבהמה דקה ואח"ז כ' בסי' ת"ד בעוף שלמעלה מחצי עצם ליכא צוה"ג ש"מ שגם לפי הסימנים ליכא צוה"ג יותר מחצי עצם וע"כ הרוצה להקל בזה אינו אלא מן המתמיהין. וע' בפרי תואר שקיהה הרבה בדין זה השיעור בעוף. ודע דפשיטא לי דגם המהרי"ל שיער כאן באצבע אגודל וכמבואר להדיא בלשונו שהעתקתי ומ"ש המהרא"י בשמו ששיער באצבע כוונתו ג"כ אגודל וכן מבואר בש"ד ובאו"ה. וצל"ע על מהרש"ל ביש"ש (פ"ד דחולין (סי' ט"ו) שכ' דמהרי"ל שיער ב' אצבעות ויש שכתבו שהוא רוחב אגודל ומזה דייק הפרמ"ג בש"ד סי' נ"ו סק"ז דהמהרי"ל בסתם אצבעות שיער והרי במהרי"ל מבואר להדיא דשיער ברוחב אגודל. וראיתי להחכמת אדם (כלל י"ד סי' ל"ג) כתב וכל מקום שנזכר אצבעות צ"ע אם ר"ל אצבע פשוט או רוחב אגודל. וע' לקמן בדין טריפות מעים סי' ח' ופר"ח סי' נ"ו סק"ב כ' בשם הרמב"ם בפ"ט מה' ס"ת כל אצבע האמור בכל מקום הוא אגודל ע"כ ויש שם ט"ס וצ"ל כמו שכתבתי. וצ"ע כי לא מצאתי שם אלא שכתב כל רוחב גודל האמור בכל מקום הוא רוחב כז' שעורות כו' ומ"ש שכ"כ מהרי"ל לענין אורך צומת הגידין אין בידי כעת מהרי"ל לעיין בו וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים דודאי כל אצבע האמור בכל מקום הוא אגודל וכמ"ש הפר"ח בשם הר"מ ה' נ"כ ומ"ש הח"א שלא מצא זה בר"מ הוא תמוה דמתחלה הגיה ה' ס"ת בכדי להקשות שלא מצא ובאמת צ"ל בפר"ח ה' נ"כ וכ"ה באמת בדברי הר"מ ה' נ"כ (פט"ו ה"ד) וז"ל וזה האצבע שמושחין בו בכל התורה כולה הוא הגודל והוא הנקרא בוהן יד עכ"ל וכ"ה ברמב"ם ה' שבת (פי"ז הל"ו) וז"ל האצבע שמשערין בה בכל מקום היינו רוחב אגודל של יד עכ"ל וכ' המ"מ שם דהוא ש"ס במנחות (דמ"א) ארבע בגודל כו' וכ"ה ברמב"ם ה' ציצית (פ"א ה"ו) וכל האצבעות בגודל וכ"ה בא"ז ה' עירובין (סי' קכ"ז) ובהג"א בעירובין וכ"כ האו"ה (ה' או"ה) דבמקום שכותבים הפוסקים אצבע ר"ל אגודל וע"כ צל"ע טובא על הב"ח ביו"ד (סי' רפ"ו) שכ' ע"ד הטור וז"ל ועוד מנ"ל הא דסתם שיעור אצבעות הוא אגודל עכ"ל. והוא מהתימה דהא מבואר ברמב"ם דכל האצבעות המה גודלין והמ"מ כ' דכ"ה בש"ס ומ"ש החכמת אדם (כלל י"ט סי' ח') דאם נשאר כמלא בטדא דתורא והוא שיעור ד"א בשור וב' אצבעות בשה ואצבע א' לגדי וז"ל ונ"ל דר"ל אצבע פשוט שהרי כ' הש"כ בשם ראב"ן דקשר החיצון של אצבע הגדולה לצאן והוא ב' אצבעות וא"כ גם האצבעות שכ' בשם הרוקח ר"ל אצבעות פשוטים עכ"ל ודבריו תמוהים דהפי' בראב"ן דקשר החיצון של אצבע אגודל הוא באורך האגודל מפרק הא' הוא ב' גודלין ברוחב והוא ב' אצבעות וא"כ מבואר ההיפוך דהאצבעות המה גודלין וע' ביו"ד (סי' כ' ס"ב) דהשיעור לשחיטה מתורבץ הושט ב' אצבעות ומבואר באחרונים דהאצבעות המה אגודלין וע' סי' כ"ב ס"א עובי אצבע ופירשו האחרונים דהוא אגודל וע' בחכמת אדם (כלל ט"ו סי' ב') בנפחת עצם הגלגולת ששיעורו אצבע ושליש אצבע כ' שם ושיעור אצבע ביארנו לעיל כלל י"ד נראה כוונתו דהיא אצבע פשוט. ונעלם ממנו ש"ס מפורש במנחות (מ"א ב') דכל טפח ד' בגודל ועתוס' זבחים דס"ג ובשו"ת חוט השני סי' צ"ז. וע' תבואות שור (סי' מ"ו) גבי חלחולת שכתב כן דאצבע הוא אגודל ובשער המים שם חלק עלי' במילי דכדי וכ"כ הל"ש בטריפות העצמות (סי' א' סק"ג) ומה שנסתפק בסי' א' ס"ג ס"ק י"ב גבי קולית סמוך לגוף דהוא ד"א וכ' וכמדומה לי דהוא ד' גודלין ע"ש לא ידעתי מאי ספיקו דבודאי כן הוא:
ב ומה שהעיר על מאי דפסקינן בא"ח סי' רס"א דביה"ש הוא ג' רבעי מיל כשיטות ר"ת וע"ז הקשה הא ר"ת סובר כשיטות חכמי ישראל בפסחים דצ"ד ואנן לא קיי"ל הכי דהא אסרינן מים [שלא] לנו וא"כ אנו נכשלין ח"ו באיסור כרת עכ"ד הנה מורא לא יעלה על ראשו דכבר האריך המנחת כהן להוכיח דהשיטה העקריות הוא שיטות ר"ת ומה שהקשה ממה שאנן אוסרין מים שלא לנו הנה כבר העיר בזה הלח"מ פ"ה מה' שבת וגם הקשה דהא בפסחים קאמר רבי שנראין דבריהם מדברינו שהמזל קבוע והגלגל חוזר ע"ש אולם ראיתי בס' חידושי הרז"ה (בשיעור ביה"ש ססי' א') שכ' על דבריו וז"ל הנה מ"ש דעל מה שהגלגל קבוע והמזל חוזר אמר רבי שנראין דבריהם מדברינו זה לא הי' ולא נברא ולא דק דאדרבה דע"ז אמר רבי תשובה לדבריהם בפסחים שם ע"ש אלא על מה שחכמי ישראל אומרים שבלילה החמה מהלכת למעלה מכיפת הרקיע וכו' ע"ז אמר רבי נראין כו' וסבר הלח"מ כו' אבל לא ראה המדרש רבה פ' בראשית דשם מבואר דדעת חכמי ישראל הוא דעת ר' יהודא ודעת רבנן הוא רעת רבי שאמר שנראה לו דעת חכמי א"ה שבלילה מהלכת למטה מן הקרקע ואעפ"כ קאמר שמהלכת מאחורי כפה ולמטה ובשביל זה המעינות רותחין עכ"ל ודבריו נכונים. אולם מה שתמה על הלח"מ שכ' שנצחו חכמי א"ה את חכמי ישראל במחלוקת אי גלגל קבוע ומזלות חוזרים. הנה כזאת ראיתי להרב חוות יאיר בהשמטות ל"ד ר"ז ע"ב שהשיג על הר"ר ישר' מקאנדי' בס' אלים וז"ל ולח ידעתי מה הי' לו להריש"ר בס' ג"י מ"ש שהודו חכמי ישראל לחכמי א"ה עכ"ל אולם נראה שכן היתה נוסחתם בש"ס. ומצאתי כן להרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פ"ח) שכ' וז"ל אמנם נמשך אחר אמונת גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכבר ידעת הכרעתם דעת הא"ה על דעתם בעניני תכונה האלו והוא אמרם בפי' ונצחו חכמי ח"ה חכמי ישראל עכ"ל נראה שכן היתה נוסחתו. וע' ע"ש הר"ש ן' תיבון במאמר יקוו המים סוף פרק עשירי. וראיתי להעיר על מ"ש המ"א (סי' רס"א סק"י) בשם הב"ח דיש להחמיר לקבל שבת ב' שעות קודם הלילה ובמחצית השקל שם הניח בצ"ע אי ס"ל דהד' מילין הוין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים או ס"ל דמיל הוי כ"ד מיניטי"ן ע"ש באורך ואין כאן ספק כלל דהא כל דבריו של הב"ח הוא דיש להחמיר כדעת הרא"ם והנה להדיא מבואר בס' יראים להרא"ם (סי' ק"ב) דה' מילין הוין משקיעת החמה עד צה"כ ע"ש באורך. אולם לדינא אין להחמיר כדעת הרא"ם והמעיין בשו"ת ב"ח הישינות (סי' קנ"ד וסי' קס"ו) ובחדשות (סי' כ"א) מבואר שם דהב"ח בעצמו לא כתב כן לדינא ע"כ אין לזוז מפסק הש"ע וע' בס' חי' הרז"ה (שיעור ביה"ש סי' ז') שתמה על מ"ש הפוסקים דמשקיעת חמה עד הערב הוא כמו שליש שעה וע"ז תמה דהא ג' רבעי מיל הוא פחות מרביע שעה ע"ש באורך מה שדחק א"ע בדברי הסמ"ג אולם דברי הסמ"ג המה פשוטים דהוא סובר דמיל הוא כ"ד מיניטי"ן וא"כ ג' ריבעי מיל הוא ח"י מיניטי"ן והוא קרוב לשליש שעה שהוא כ' מיניטי"ן ולכן כ' הסמ"ג שהיא כמו שליש שעה וז"ב. וראיתי בשו"ת אור נעלם (סי' ז') שכ' על מ"ש הש"כ ביו"ד בשם הר"ם אלשקר (סי' צ"ו) שס"ל דלא כר"ת וז"ל הוא תמוה לכאורה דהיכא רמיזא בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דס"ל דביה"ש הוי תיכף משקיעת החמה מעל הארץ אדרבה טפי נ"ל מדבריהם דהוא סוף השקיעה מדהזכירו כ"א בלשונו משתשקע החמה דהוא משמע סוף השקיעה ע"כ יותר הי' כ"ל היכא דהוא יודע בודאי שהוא ג' רבעי מיל קודם צה"כ לאחר שנולד שקודם לכן יום הוא ויש למולו בח' ואין לדחותו כו' דהא דברי ר"ת מוכרחים כי היכא דלא תקשה דברי ר"י אהדדי כו' עכ"ל ואין דבריו מוכרחין כלל וגרם לו מ"ש לפי שלא ראה דברי הר"ם אלשקר ששם הביא דברי הגאונים שפסקו דלא כר"ת ותירצו קושייתו שהקשה דר"י אדר"י גם לשון שתשקע כ' שם הר"ם אלשקר משמע טפי התחלת השקיעה מלשון שקיעת החמה ע"ש היטב ונפלו כל דברי האור נעלם. וראיתי בעטרת ראש ד"ר ע"ב שהניח בתימה על הש"ע דבסי' רס"א ס"ב כ' דמתחלת השקיעה עד זמן מה קודם ביה"ש שהוא שיעור ג' מילין ורביע תליא ברצונו של אדם בהוספת שבת משמע דקודם שיעור הזה לא מהני ובסי' רס"ז ס"א כ' שם דמפלג המנחה יכול לקבל שבת ע"ש. ולק"מ דבתוס' שיעור ג' מילין ורביע מסתמא מקבלת שבת אף שלא קיבלה בפירוש משא"כ מפלג המנחה צריך לקבל שבת בפירוש ולהכי כ' בסי' רס"ז דיכול מפלג המנחה להדליק ולקבל שבת היינו בפירוש וכ"כ הג' חוות דעת בדרך החיים ולכן כ' הרמ"א בסי' רס"א ע"ד המחבר וז"ל אם רוצה להקדים ולקבל עליו שבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו עכ"ל היינו היכא שמקבל עליו בפירוש ובזה גם המחבר מודה כמ"ש בסי' רס"ז ולהכי לא כתבו הרמ"א בלשון י"א ומ"ש העטרת ראש שם ע"ד הרמ"א בסי' רס"א שהביא בשם המהרי"ו דהיא ט"ס וצ"ל מהרי"ל ע"ש ליתא דכן היא במהרי"ו סי' קי"ו) ממש כדברי הרמ"א:
ג מה שהקשה בדין חלה הנה ראיתי למע"כ שכ' וז"ל הנה כל דיני תרומה וחלה שוין הן לענין מוקף דלכתחלה צריך מן המוקף ובדיעבד אפילו שלא מן המוקף הוא תרומה יחלה כי לא נאמרה בתורה שיעור לתרומה וחלה לכך אפי' שלא מן המוקף כשר בדיעבד עכ"ד. והנה נראה שכתב כן עפ"י דברי הש"כ סי' של"א ס"ק מ"ט דבתרומה גדולה בעי מוקף דכיון דמפרישין באומד לכוון השיעור שנתנו חכמים ואין יכולין לאמר אלא במוקף יחד ובס' ק"נ כ' דתרומתו תרומה דמה"ת א"צ שיעור. והנה הן אמת שגם הלבוש כתב כן הטעם הזה. אולם תמהני עליהם דלפ"ז מה דתרומה גדולה בעי מוקף הוא מדרבנן והוא נגד דעת התוס' (גיטין ד"ל ע"ב) וביצה (י"ג ב') יבמות (צ"ג ע"ב) ומנחות (נ"ד ע"ב) ובכורות (נ"ט ע"א) ותוס' רי"ד ב"ק דקט"ו [וע"ש שכ' דאותן המקומות שמבואר בהן דלא בעי מוקף הוא בתוספות תרומה שכבר הפריש כ"ש ואח"כ הפריש יותר לשיעור כ"ש וקשה לי דהא זה הוא רק לר' יהודא בתרומות פ"ד מ"ג אבל חכמים פליגי ע"ז וס"ל דגם בזה בעינן מוקף ובודאי דהלכה כוותייהו וכ"ה ברמב"ם ה' תרומות פ"ג ה"ו] וסמ"ג (מ"ע סי' קל"ג) ור"ש תרומות (פ"ב מ"א) וטבול יום (פ"ב מ"ז) ושו"ת הרשב"א (ח"א סי' קכ"ז וסי' רפ"ט) ורמב"ם ה' תרומות (פ"ג ה"כ) וכ"ה בס' הישר (סי' צ"ג) דתרומה גדולה מדאורייתא בעי מוקף והן אמת שהראב"ד בהשגות כתב שם והטעם לתרומה גדולה שאינה ניטלת אלא מן המוקף מפני שניטלת באומד ולא יוכל לכיון כשיעור אלא מן המוקף ונראה שמהראב"ד לקח הלבוש הטעם שלו ונמשך אחריו הש"כ אך הוא תמוה דהא הראב"ד הוא יחיד בדבר הזה שסובר דלא בעי מוקף בתרומה גדולה רק מדרבנן. והנה הן אמת שרש"י בגיטין כ' שם הטעם דשמא אותה השעה איננה בעין והתוס' שם השיגו עליו דמשמע דדעת רש"י דמוקף הוא רק מדרבנן. אולם באמת אין זה מוכרח כלל דהא כ' הרשב"א בתשו' סי' רפ"ט דתרומה גדולה בעי מוקף מה"ת שיהי' נוגעין זה בזה ותרומת מעשר א"צ מה"ת כלל מוקף ומהני אפי' א' בכאן וא' במדה"י ומדרבנן חיישינן שמא נאבדו ע"כ צריך שיהי' בכאן אבל א"צ שיהי' נוגעין זה בזה וא"כ ס"ל דגם רש"י ס"ל כן ולהכי בגיטין דמיירי בתרומת מעשר ע"כ כ' החשש שמא נאבדו אבל בתרומה גדולה מודה דמדאורייתא בעינן מוקף [ודע דמיחלפא שיטתי' דהרשב"א דכאן כ' דתרומת מעשר א"צ שיהי' נוגעין רק שיהי' לפנינו ובחידושיו לגיטין שם כ' דגם בתרומת מעשר צריך שיהי' נוגעין גזירה אטו תרומה גדולה אמור מעתה דבתשו' סי' קכ"ז שדעתו לדעת רש"י דמוקף הוא מדרבנן אזיל לשיטתו בחידושיו דאם תרומה גדולה מה"ת בעי מוקף גם בתרומת מעשר צריך שיהי' נוגעין אטו ת"ג ולפיכך כ' שם דדעת רש"י דמוקף הוא מדרבנן דאלו לפי שיטתו בתשו' סי' רפ"ט לא מוכח עידי. וע' בפני יהושיע בגיטין שכ"כ לדעת רש"י ולא העיר מדברי הרשב"א האלו] ועכ"פ נראה דהראב"ד יחיד הוא בזה ולא מצאתי לו חבר רק בחי' הריטב"א לב"מ דל"ח שכ' בשם מורו דדרשא דממנו הוא אסמכתא בעלמא (ונראה דהוא הראיה דהא הרשב"א ס"ל דהוא מה"ת) ומאד נפלאתי על החינוך סי' תק"ז שכ' בדין התרומה וז"ל ומותר לתרום שלא מן המוקף ואעפ"כ ת"ח אין עושין כן כ"כ הרמב"ם עכ"ל והוא מהתימה דתרומה גדולה ודאי בעי מוקף והר"מ לא כתב כן רק גבי תרומת מעשר וכבר כ' כן החינוך בסי' שצ"ו גבי תרומה מעשר ודבריו בכאן המה תמוהים וחושש אני לו מט"ס שהרי בסי' שצ"ה כ' גבי מעשר וז"ל אבל מעשרין שלא מן המוקף אע"פ שבתרומה אינו כן שאין תורמין אלא מן המוקף עכ"ל מבואר דגבי תרומה בעינן מוקף וע"כ ט"ס יש בכאן [והנה מ"ש דגם מעשר לא בעי מוקף כ"כ גם הר"מ ה' מעשר פ"א ה"ו וע"ש בכ"מ שכ' דהוא כ"ש מתרומת מעשר וצל"ע בדברי ר"ת בס' הישר סי' צ"ג שכ' דמעשר מה"ת בעי מוקף והייתי אומר דתיבות ומעשר ט"ס. אולם באור לישרים שם הגיה ותיבת ומעשר לא הגיה והוא תמוה לכאורה] וע"כ צ"ע על הלבוש והש"כ שתפסו דעת הראב"ד נגד כל הפוסקים: והנה בתרומת מעשר דעת הראב"ד שם דהלוי צריך לתרום במוקף מה"ת והישראל א"צ כלל לתרום. וראיתי להמהר"י קורקס הובא בכ"מ שם שכ' דההוא דהזהב קשיא עליו כי שם אמרו בפירוש רשאי בן לוי כו' וכוונתו למאי דאיתא בב"מ (מ"ט א') ואני בעניי איני רואה קושיא כלל דהא גם לדידן קשה לפי מה דקיי"ל דמדרבנן בעי תרומת מעשר מוקף ולא נחשדו חברים על כך א"כ איך יוכל לעשות תרומת מעשר על מקום אחר וכבר נתקשו בזה התוס' ב"מ (ל"ח א') ופירשו דמיירי בשבת ויו"ט שרשאי לעשר שלא מן המוקף וא"כ גם להראב"ד י"ל כן. עוד הקשה הר"י קורקס להראב"ד מפ"ק דחולין ד"ו גבי ר"מ שאכל עלה של ירק כו' דמשני לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף מוכח כדעת רבינו דר"מ לא הוי לוי נראה כוונת קושיתו דהא התוס' שם אוקמוה דהעלה הי' של דמאי מדאמרינן דלמא נתן עיני' כו' דזה לא מהני רק גבי דמאי וא"כ הא בדמאי ליכא תרומה גדולה רק תרומת מעשר מוכח דגם תרומת מעשר הישראל צריך לתרום מן המוקף. אולם לא קשה להראב"ד די"ל דהוא ס"ל כשיטות רש"י דגם בודאי מהני נותן עיניו וכו' ומיירי בחולין שם בודאי והי' צריך ר"מ לתרום תרומה גדולה ושפיר הקשו וכי נחשדו חברים וא"כ לא קשה להראב"ד מהך סוגיא ואדרבה מהסוגיא דב"מ הוי קצת ראי' להראב"ד דאמרינן התם וחזר והפקידו אצלו וכ' התוס' דהוי מצי למיפרך אי הכי מאי למימרא ומתרצין בדוחק והנה יש ליישב דאתי לאשמעינן דשרי שלא מן המוקף בשבתות ויו"ט). וראיתי בתוס' הרא"ש שבשיטה מקובצת סם שהקשה כן על התוס' וכ' דא"כ למה לי' למינקט בן לוי עכ"ל אולם לפי דברי הראב"ד א"ש כיון דבתרומת מעשר בישראל א"צ כלל מוקף רק בלוי וא"כ כשרוצה ללמדינו דאין צריך מוקף מוכרח למינקט בן לוי (מיהו גם בלא דברי הראב"ד י"ל דנקט בן לוי לפ"ד הרמב"ם דרק חבירים צריכין לתרום בתרומת מעשר מן המוקף ולא שאר בני אדם וכן פסק הטור יו"ד סי' של"א ורמ"א שם וע"ב יפה כ' התיו"ט פ"ב דתרומות מ"א דתרומת מעשר א"צ מוקף כדפסק בטור ורמ"א ולחנם תמה עליו התפארת ישראל שם ע"כ נקט בן לוי והוא חבר כיון שניתנין לו מעשר וכמ"ש הר"ש בסיף טבול יום וא"ש. מיהו כ"ע על הטור שפסק נגד דברי אבי' פ"ג דביכורים דתרומת מעשר מדרבנן בעי מוקף והוא השמיט לגמרי דין דמוקף גבי תרומת מעשר וצ"ל דהטור סובר כיון דתרומת מעשר בעי מוקף רק משום גזירה אטו תרומה גדולה ובזה"ז דגם תרומה גדולה הוא דרבנן ע"כ תרומת מעשר לא בעי כלל מוקף וע' במראה הפנים בירושלמי רפ"ב דתרומות שהקשה דאמאי לא אמרינן בחברים דלא יתרמו מן הטהור על הטמא כיון דהם תורמין במוקף ע"ש ולק"מ לא מיבעיא לפי שיטות הרשב"א שהבאתי לעיל דבתרומת מעשר לא בעי נגיעה רק שיהי' לפנינו בודאי דא"ש דשוב ליכא חשש גם אם יתרמו מהטהור על הטמא אלא אפי' אם נימא כשיטתו בחידושיו דגם בתרומת מעשר בעי מוקף ונגיעה עכ"ז י"ל דבחברים לא גזרו כדאמרינן בכמה דוכתי דהם ידעו להזהר) ובלא"ה י"ל הסוגיא לפי דעת הראב"ד דהנה נראה דלדעת ר"א בן גמלא בגיטין ל"א דתרומת מעשר ניטלת באומד א"כ גם לדידי' תרומת מעשר בעי מוקף להראב"ד גם הישראל כמו בתרומה גדולה וא"כ י"ל דגם הך סוגיא ס"ל כן וע"כ גם בתרומת מעשר בעי מוקף וא"ש. ושוב אחרי כתבי זה ראיתי בשו"ת דברי אמת בקונטרס חלה שהאריך בענין זה וראיתי להעיר על דבריו הנה הביא דברי הרשב"א בתשובה דתרומות מעשר לא בעי נגיעה והקשה דא"כ מנ"ל דרש"י ס"ל דמוקף הוא דרבנו וכבר כתבתי למעלה שבסי' קכ"ז אזיל בשיטתי בחידושיו ומהתימה מהדברי אמת שלא הביא כלל דבריו שבחידושיו והביא דברי רש"י בסוטה דל"א ששם כ' רש"י בעצמו דמוקף מה"ת והוכרח לומר דאסמכתא בעלמא הוא ממ"ש בחולין (ז' א') דהטעם דבעינן מוקף שמא יאבד דמוכח דס"ל דהוא דרבנן ואני אומר דאין מזה הוכחה ורש"י ס"ל דמוקף הוי מה"ת רק בחולין פי' כן לפמ"ש במעשר ירק כיון דבא"י הוא מדרבנן בח"ל אינו נוהג והתוס' הקשו שם מברכות דל"ו בצלף דנוהג בח"ל ותירץ במגיני שלמה דתרומה נוהג בכל דבר ומעשר אינו נוהג רק בדבר שהוא מה"ת ע"ש וא"כ הכא ע"כ מיירי בשכבר תרמו ממנו התרומה דהא תרומה נוהג גם בח"ל רק לא לקחו ממנו המעשר ותרומת מעשר וע"כ פי' שפיר דהטעם דלמא נאבד דבזה לא בעינן מוקף מה"ת. עוד כ' הדברי אמת על קושיות הר"י קורקיס על הראב"ד מפ' הזהב וע"ז כ' דקשה גם להר"מ כן ועכצ"ל דמיירי בשבת ויו"ט ומבואר מדבריו דלפ"ז מיושב גם להרמב"ם ותמהני עליו דהא באמת הרמב"ם השמיט הדין דבשבת ויו"ט מותר לעשר שלא מן המוקף ועמ"ש המל"מ ונ"ל טעמו דהוא פי' הסוגיא דיבמות (צ"ג ע"ב) כפירש"י שם דקאי לענין דבר שאיני ברשותו ואף שהתוס' הקשו עליו ע' בחי' הריטב"א שמתרצו ולפ"ז קאי הסוגיא למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא לדידן וא"כ א"א ליישב כן להר"מ. ודע שצל"ע ג"כ דברי הר"מ ה' שאלה (פ"ז ה"א) שכ' שמא עשו אותן הבעלים תרומה או תרומת מעשר על פירות אחרות וקשה הא הוי שלא מן המוקף. והנה בב"מ שם יש גורסין רק תרומות מעשר והר"מ כ' להדיא תרומה או תרומות מעשר עוד יש מתרצים שם דמיירי בשבת ויו"ט וגם זה לא יוצדק להר"מ דהוא לא ס"ל להך דינא (ע' בתשו' הרשב"א שכ' שמוקף הוי מה"ת ובשבת דיו"ט גלי קרא דמותר שלא מן המוקף וכ"כ התוס' בכמה דוכתי וע"כ תמהני על הפני משה ספ"ג דגיטין שכ' בפשיטות דקרא אסמכתא בעלמא הוא וליתא) וצ"ל להר"מ דהפי' שמא עשאן קודם שהפקידן שהי' אז מן המוקף וכמ"ש הרמב"ן בחי' הובא בש"מ שם ואף שדחאו להר"מ עכצ"ל כן. עוד הביא הדברי אמת הקושיא ממהר"י קורקוס מפ"ק דחולין וכ' ע"ז ונוראות נפלאתי דהתם מיירי בתרומה גדולה ולק"מ דהא התוס' פירשו שם דמיירי בדמאי ושם ליכא תרומה גדולה וכמ"ש לעיל רק די"ל להראב"ד דהוא ס"ל כרש"י דגם בודאי מהני נותן עיני' כי' וכמ"ש לעיל אלא שלפי מה שהעלה בשער המלך (תרומות פ"ד הט"ז) דלהר"מ לא מהני נותן עיניו בודאי א"כ אמאי לא השיגו הראב"ד וי"ל דכיון דיש לרחוק גם לדעת הר"מ כן וכמש"ש לכן לא השיגו. עוד ראיתי שם שהביא דברי הש"כ דלכן בדיעבד תרומתו תרומה כיון שחיטה א' פוטרת הכרי וע"ז נסתפק הדברי אמת למי כתב כן אם למ"ד מה"ת בעי מוקף או למ"ד דרבנן ועוד כ' שם וטעם זה של הש"כ לא הבנתי דמה בכך דחיטה א' פוטרת הכרי אפ"ה בעינן מוקף עכ"ל. הנה מה שנסתפק באיזה שיטה קאי הש"כ תמהני דבס"ק מ"ט מבואר להדיא דדעתו דמוקף הוי רק דרבנן משום שצריך מדרבנן שיעור והוא מאומד ע"כ צריך שיקיף ואלו לא הי' צריך שיעור לא הי' צריך מוקף וע"כ כ' אח"ז דמה"ת חיטה אחת כו' וע"כ מה"ת לא בעי מוקף וע"כ בדיעבד תרומתו תרומה אלא דהדברי אמת הקשה עליו דגם אם מה"ת בעינן מוקף הוא מהני בדיעבד כדאמר ר' אלעי בפ"ק דתרומה וזה ודאי קושיא. וגם קשה לי על הדברי אמת שלא הקשה עליו מה שהקשתי לעיל דלמה תפס שיטת הראב"ד שהוא נגד כל הפוסקים. עוד קשיא לי על הש"כ דאם איתא דעיקר הטעם דבעינן מוקף הוא בשביל השיעור א"כ בזה"ז דתורמין כ"ש כמבואר בטוש"ע שם א"כ לא נבעי מוקף ומדוע כ' שם בש"ע דבעינן מוקף גם בזה"ז ועוד קשה לי על הש"כ ממשנה דתרומות (פ"ד מ"ב) בתרם ועלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כו' במדה ובמשקל ובמנין ור' יהודא פליג דאף שלא מן המוקף מבואר דהת"ק ס"ל דגם בזה בעי מוקף וקשה כיון שתורם במדה למה צריך מוקף ואולי כיון שיכול לתרום גם מאומד לא חלקו [ולא זכיתי להבין דברי הג' ר' נחשון שבתשו' גאונים קדמונים סי' י"ב שכ' וז"ל קוצה לה חלתה ומקפת כו' ומהו לתרום מן המוקף שמפרשת מן העיסה ומקפת שעושה אותה עוגה שמצוה לתרום מן המוקף כמו ששנינו ורק שנאבד מן שיאבד ושאינו נאגד משימלא את הכלי וקא אמרינן לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ומוקף שמוכח בכלי שלא יביא ממקום אחר ויפריש ע"ז שמונח בכלי שמוקף הוא ואם הפריש משאינו אגוד על האגוד ומשאיני מוקף על המוקף הרי הוא מפריש מהפטור על החיוב ומקפת ומוקף דבר א' הוא עכ"ל מבואר דפי' מוקף הוא שיהי' מונח בכלי שיהי' חייב וזה תמוה דכלי לא מהני רק גבי ירק ולא בשאר פירות ומה גם גבי עיסה דחיוב החלה הוא אפי' כשאינו לש בכלי וגם א"א לפרס כן בכל המקומות שמביא הש"ס מוקף ודברי הר"נ גאון צע"ג] ומ"ש מעכת"ה וז"ל רק בדבר א' נזכר חילוק שחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. ואפשר בתרומה ג"כ נוהג זה עכ"ל תמהני עליו שכתב כן כמסתפק ולהדיא מבואר בש"ס בכורות (כ"ז א') תרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ובירושלמי חלה (פ"ד ה"ז) רב יהודא בשם שמואל חלת ח"ל ותרומת ח"ל אוכל ואח"כ מפריש מבואר דגם בתרומה נוהג זה. ומה שהקשה דכי היכא דבתרומה מבואר דהתורם את הגורן לכתחלה צריך לחשוב על הכרי ה"כ נימא בחלה הדין כן ומדוע פסקו בחלה דאף דלא חישב נפטר ממילא האחר. הנה גדולה מזו כ' במקור חיים (סי' תנ"ז סק"ב) דאפי' מחשב שלא ליפטור לא מהני וכ' וז"ל דדוקא בתרומה דצריך לומר בפי' או לחשוב בשעה שתורם שיהי' התרומה מזה על זה ובלא"ה אין תרומתו תרומה ומש"ה בעינן מן המוקף ע"כ מהני בי' מחשבתו שלא לפטור רק מה שיחשוב עליו משא"כ בחלה מעיסה שנילושה ביחד דא"צ מן המוקף וע"כ דא"צ לתרום מזה על זה רק כיון שקורא שם חלה ממילא נפטר כל העיסה דאם הי' צריך לחשוב מזה על זה אז הי' צריך להיות מן המוקף כמו בתרומה עכ"ל מבואר הטעם דכמו דא"צ מוקף א"צ מחשבה ולא קשה מתרום את הגורן דההוא מיירי בא"י דצריך מוקף ואף שבהא לא קיי"ל כהמקור חיים ובחושב שלא לצאת לא מהני וגם הוא בעצמו חזר בו בדרך החיים עכ"ז בסתמא מהני שלא צריך מחשבה. והנה הסברא הזאת מבוארת ג"כ בשו"ת מ"ב סי' א' וז"ל מ"מ אח"כ כשמפריש החלה מהעיסה הנשארת יפטור גם זה שלקח לשאור בכל מקום שהוא שהרי לא בעינן מן המוקף היכא שנילושה בבת א' מדאמר שמואל כו' עכ"ל מבואר דמדמה זאת למוקף וכשם שא"צ מוקף כן א"צ מחשבה. הן אמת שהדמיון הזה הנני נבוך בו דמה דמות זה לזה וצ"ל הכוונה כמו דהקילו דא"צ מוקף כן הקילו דא"צ מחשבה: