שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן קטו
סווואלק לבאר דין מחודש באדם המזיק:
גרסינן בירושלמי (ב"ק פ"א ה' א') וכשהזיק חב המזיק וכו' א"ר יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירי' תחלה אע"פ שחזר ונעשה נזק חייב דכתיב ומכה בהמה ישלמנה ישלם פחתה אר"ח מכה בהמ' כו' בר פדיי אמר אם טרף יטרף יביאהו עד מקום הטריפה לא ישלם, עי' פ"מ ויתר המפרשים שנדחקו לפרש זרות כאן בירושלמי, ומחקו וגרעו ע"ש:
ולענ"ד פירושו, דמדין פחת נביל' דדריש מישלמנה דפחת נבילה דניזק הוה ביאר הירושלמי דין מחודש גבי נזק אדם באדם, דקי"ל בש"ס דילן (ב"ק יו"ד:) דפחת נבילה דניזק הוה, והתוס' שם כתבו דהא דאמרי' בב"ק (ל"ד.) דאם כחשה מחמת ההכאה הוה כשעת העמדה בדין דאמרינן קרנא דתורך קבירא בי', היינו משום דהי' צריך לו להמתין עד שתתרפא, אבל בנבילה אמרינן הי' לך למוכרה לאלתר, ומ"מ מבואר שם דאחר העמדה בדין אם כחשה אפי' מחמת המכה אינו משלם לו יותר משעת העמדה בדין, וכן מבואר בנזק דאדם (ב"ק צ"א.) דאם אמדוהו [לנזקו] והי' מתנוונה והולך, אינו נותן אלא כמו שאמדוהו, ודעת הירושלמי דכ"ז הוא מהיסוד הזה דפחת נבילה דניזק הוה, אבל אי הוה דמזיק, הי' כל נזק המסובב גם אחר העמדה בדין מחמת המכה, על המזיק, כיון דנקנה לו דבר הניזוק ודוק:
והנה קי"ל (כתובות ל"ב:) הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה, כיון שאין כאן תשלומי נזק, ולפ"ז יש ללמוד, דאם חבל בו חבלה שאין בה נזק ממון [שאינ' שוה פרוטה] דאפי' אם אחר שנתחייב מלקות [כשאמדוהו שאין בו ש"פ] כחש מחמת המכה ונתנוונה, דהשתא איכא נזק, מ"מ לא מיפטר מהמלקות, דהכחש ההוא לא חל על המזיק כלל כמו שנתבאר, כיון דכל פחת נבילה דניזק הוה, וא"כ נפיק מינה חומרא דמ"מ חייב מלקות, והיינו דקאמר ר' יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחלה [פי' חבלה סתם שאין בה תשלומי נזק, שאין בה שוה פרוטה] אע"פ שחזר ונעשה נזק [ששלטה בו החבלה אחר גמר דין, בענין שעתה יש בו נזק] חייב, פי' מלקות, ויליף דכתיב ומכה בהמ' ישלמנה ישלם פחתה, היינו פחת מיתה, אבל פחת שאח"כ דניזק הוה, לכך בכה"ג גבי אדם חייב מלקות ודוק, דכאן לא גלי רחמנא שישלם ולא ילקה כיון דמעיקרא לאו בר תשלומין הוה, הנלענ"ד כתבתי.
העלוב יחיאל העליר כמו"ה אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל: