שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן צא
וואלקאוויסק ישאו הרים ענף פרי שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם איש חמודות כש"ת מוהר"ר ראובן נ"י האב"ד דק"ק לונא: ע"ד הגט אשר סידר מאן דהו בקהלתו בהיות מעכת"ה במסע חוץ לעירו, וסידר אותו בע"ש בלי שום צורך ונחוץ כלל, ושם אבי המגרש יקותיאל, ויתנכל המסדר לכתוב יקותיאל המכונה קושקא, ובבא מעכת"ה נפלא מזה, כי לא נודע אבי המגרש מעולם בכינוי זה לא בפניו ולא שלא בפניו כאשר העידו ע"ז אנשי קהלתו רובם ככולם, והמסדר ההוא מעולם לא קיבל סמיכת חכמים אשר הנהיגו וגדרו רבותינו נוחי נפש, אלה תורף דברי מעכת"ה: (א) ותחלה נדבר ביסוד הדין בשינה בכינוי, הנה בדברים שאינם מעכבים בכתיבת הגט אם פוסל שינוי בהם, כבר מודעת הכרעת האחרונים דשנוי פוסל בהם, וכן הכריע רבינו הגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל בתשובותיו, לפסול בכתב על אבי המתגרשת לוי והוא לא הי' לוי אף שודאי אם לא כתב לוי על מי שהוא לוי הי' מכשיר במקום עיגון מ"מ שינה בזה גרע, ומי יבא להרהר אחרי הוראתו, ולפ"ז לכאורה בכינוי נמי אף ע"ג דאם כתב עיקר השם ולא כתב הכינוי מכשירינן, מ"מ שינה בו פסול:
ומ"מ עלה בדעתי הקלושה לחלק כאשר אבאר בס"ד, הנה בשינה דבר בגט [אף שאין מעכב אלו לא נכתב] יש לנו שני טעמים לפוסלו, משום דהעדים חתמו בשקר על דבר שאינו כן, ועוד משום לעז הרואי' שיאמרו לא זה הוא המגרש, והתוס' בגיטין (פ'. ד"ה שינה) כתבו בשם ר"ת להכשיר בשינה מקום הלידה, לפי שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שאינו צריך דעדים לא קיימי אלא אעיקר השטר ולאו אכולה מילתא קא מסהדי ע"ש באורך, והרא"ש (שם סי' ט') הוסיף דכשרואי' שינוי במקום הלידה לא יאמרו לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקום לידתו כו' ע"ש, וזה מועיל לענין חשש לעז שהזכרנו, ובאמת בשינה שם אביו פסל הרא"ש בתשובה הובא בטוש"ע סי', קכ"ט מהאי טעמא דהתם איכא חשש לעז לרואין עש"ה:
ולפ"ז יש לחקור דהא עיקר כתיבת הכינויין נתקן בשביל מקצת בני אדם שקורין אותו בכינוי, וכדאמרינן (גיטין ל"ד:) ההוא דהוה קרו לה מרים ופורתא שרה דצריך לכתוב [לדעת ר"ת בתוס' שם] מרים דמתקריא שרה, והדבר ברור לענ"ד דהתם הרוב שהיו קורין לה מרים, לא ידעו שיש מיעוט שקורין לה שרה, ומ"מ לא מחשבינן לגבי דידהו שינוי הא דכתבו דמתקריא שרה אף שהם לא ידעו משם שרה, משום דיתלו דנמצאו קצת בני אדם שקורין אותה בשם זה ולכך כתבוהו, ולפ"ז יש לומר דדוקא בנכתב לוי על מי שאינו לוי הסכימו רבותינו לפוסלו משום לעז הרואים כיון שיודעים שהוא אינו לוי הוה שקר גמור לדידהו, משא"כ אם נכתב כינוי שלא הי' מכונה בו, ליכא לעז שהרואים יתלו שיש קצת בני אדם שקורין אותו בכינוי זה, אלא שהם לא ידעוהו, ולכאורה מילין דמסתברין נינהו דכל כה"ג אף שבאמת לא נקרא כן ליכא פסול כמשנ"ת, ועיין (ר"ה כ':) הא מיחזי כשיקרא כו' ובפרש"י שם ודוק:
ב ויש להביא ראיה לזה מהירושלמי (פ' השולח ה' ב' דציין על המשנה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו, הגע עצמך דהוה שמי' ראובן ואפיק שמי' שמעון אלא אני פלוני וכל שם שיש לי עכ"ל, וכבר הרבו הראשונים והאחרוני' פירושים שונים בדברי הירושלמי, ועיין בפ"י בחי' מה שביאר בו, והנלענ"ד בס"ד, דבסוגיין בבבלי מסיק רב אשי דהא דתיקן ר"ג הוא באתחזק בתרי שמי' ופירש הרא"ש שם בפסקיו שידוע בגליל שיש לו שם אחר ביהודה אלא שאין מכירין השם ההוא, ועיין בפ"י שחקר בזה לדעת ר"ת שצריך לפרוט השם בפירוש, מה תקנה יש לזה שהשם שנקרא בו ביהודה לא נודע בפרטו בגליל ע"ש. והנה בסוגיא דכתובו' (כ"ד: ) אמרינן דלא מעלין משטרות ליוחסין אף דכתוב אני פלוני הכהן לויתי מפלוני מנה וחתימי עליו סהדי אמרינן לאו אכולא מילתא מסהדי, ואין כאן עדות על כהונתו, והרשב"א בתשו' חילק דהיינו דווקא בכה"ג דכתוב השטר בלשון הבעל דבר בעצמו אני פלוני כו' אבל אם השטר כתוב בלשון העדים אמר לנו פלוני הכהן כו' הוה עדות מעלייתא על כל הכתוב, וכבר הובאו דברי הרשב"א הללו להלכה בהגהת רמ"א (בח"מ סי' מ"ט סעי' ז'): והנה גם נוסח הגט יתכן על שני פנים כדאשכחן בש"ס (יבמו' קט"ו:) אנא ענן כו' ואשכחן נמי נוסח הגט בלשון העדים כההיא דתנן (גיטין פ':) חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית כו' והוא לשון העדים, ובסוגיא שם אנו פלוני ופלוני והיינו כדרך הראשון ודוק] וזה מבואר ג"כ בטוש"ע (סי' ק"ל ס"ט) שנוסח הגט בכה"ג בא בלשון העדים ע"ש, [ובזה נסתר כל יסוד פירושו של הפ"י בירושלמי שחשב שנוסח הגט הוא דוקא בלשון הבעל, והדבר מבואר שאינו כן ודוק] ובזה יאירו לנו דברי הירושלמי ששיטתו כשיטת ר"ת דהאי וכל שם שיש לו דנקיט ר"ג בתקנתו היינו שצריך לכתוב השם בפירוש דמתקרי כך וכך, וכבר נתבאר שזה בהוחזק לנו שיש לו שם אחר במקום אחר, ואם הי' השם ההוא ידוע לנו, הי' הדבר מתוקן לכתבו אף בלשון עדים, כלישנא דמתניתין איש פלוני וכל שם שיש לו, היינו דמתקרי כך וכך, וכדדייק לשון לו דנקיט במתניתין דהגט מדבר בלשון העדים, אך אם אנשי המקום אין מכירין השם בפרטו איך נקרא במקום אחר וכמש"כ הרא"ש, בזה הוקשה להירושלמי שאם ישאלו לו העדים על שם ההוא ויכתבו על פיו בלשון עדים, הוקשה לו הגע עצמך שהי' שמי' ראובן במקום פלוני] ואפיק שמי' שמעון ואיך יחתמו העדים ע"ז בלשון עדות הא חתמו על שקר, ובכה"ג הא אכולה מילתא מסהדי כסברת הרשב"א שכתבנו כשכותב בלשון עדים, אלא אנא פלוני וכו' שצריך לכתוב הגט בלשון הבעל ויכתוב דמתקרי כרצונו, דהשתא אפילו ישקר לא מפסיל הגט דעדים לאו עלה חתימי, כיון דאין זה עיקר השם [ומיירי במגרש במקומו שהוא כותב הגט, אלא דמ"מ צריך לפרוט השמות שנקרא במ"א כיון שהוחזק כאן שיש לו שם אחר שם, עיין אחרונים ודוק] ומשום לעז נמי ליכא כמו שביארנו דבכה"ג ליכא לעז:
ג כ"ז עלה בדעתי הקלושה להלכה, ועי' בסוף ספר טיב גיטין בכללי שמות (כ"ח וביד אפרים שם ס"ק כ"ט) דפסיקא לי' דאף בכינוי שנשתקע אם כתבוהו בגט מיפסיל, אם לא במקום דחק ועיגון גדול, ואין לפני ספר תשובותיו לידע יסודו, אם נחית למה שכתבנו:
גם מדברי התוס' בסוגיא שם הדברים מכריעין יותר להחמיר שכתבו בד"ה וכל שם לדחות דברי בה"ג שלא לכתוב סתם וכל שם וחניכה דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו שם הכתוב בגט ואין לו חניכה וכשכותב וכל שם וחניכה נרא' זה הגט של אדם אחר כו' הרי דכתבו דאף בכה"ג איכא תקלה וחשש לעז, והי' מקום עוד לחלק ולהסביר דהיינו דוקא בשמו שצריך דקדוק יותר ודוק אכמ"ל:
ומעתה בנ"ד אם אפשר להשיג גט אחר בנקל אין כאן ספק שעל מעכת"ה להשתדל שיפטור הבעל את אשתו בג"פ כשר כתוב כהלכתו, ולהרים מכשול, ובלא"ה הלא כבר פסק הרמ"א בא"ע סי' קמ"א ור"ס קנ"ד שגט שנראה שהמסדרו הי' הדיוט הגט פסול:
ד וכבר אחז"ל (קדושין ו'.) כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין אל יהא לו עסק עמהן, ואמרו שם אפילו לא שמיע לי' הא דר"ה אמר שמואל [ביאורו בפשוטו לענ"ד, דאע"ג דאמרינן (גיטין ו':) אטו כל דלא ידע כו' לאו גברא רבא הוא, דזהו רק לענין מעלת האדם לעצמו, אבל הנכנס לזירא לסדר גיטין צריך שלא תתעלם ממנו אף מימרא אחת] דפסק הלכה כר' יוסי בהא דתנן הי' מדבר עם האש' עסקי גיטה וקדושי' ונתן לה גיטה וקדושי' ולא פירש, ר' יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש [וקצת תמוה לענ"ד למה הוצרך רב הונא א"ש לפסוק כר' יוסי הא בלא"ה קי"ל (עירובין מ"ז. עש"ה) ר' יהוד' ור' יוסי הלכה כר' יוסי, והי' נראה לענ"ד להכריח מזה כשיטת הרשב"א בחי' שם דר' וראב"ש לאו אליבא דר' יוסי פליגי אלא ר' כר' יהודה וראב"ש כר' יוסי, ולהכי אצטריך שמואל לפסוק כר' יוסי דלא ניזיל בתר אידך כללא הלכ' כרבי מחבירו ודוק] ולענ"ד הא דפרט הש"ס מימרא זו [עיין רש"י ותוס' שם] היינו משום דלרב הונא אף לר' יהודה הוה קידושי ספק וכדדייק לישנא צריך לפרש, דמשמע דלשוויי קדושין גמורים צריך לפרש, עיין נזיר (מ"ו:) ודוק] דהא רב הונא ס"ל בקדושין (נ':) דחוששין לסבלונו' ושיטת רש"י שם דכיון דשידך תחילה חוששין שמא שלח הסבלונות לשם קדושין, והכי נמי במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושי' ונתן לה ולא פירש ודאי אית לן למיחש אף לר' יהודה, אלא דלר' יהודה הוי קדושי ספק ולר' יוסי קדושי ודאי, וא"כ אם העוסק בגיטין וקדושין לא הי' יודע דהלכה כר' יוסי לא הוה נפיק קלקולא מיני' דהא מספק יחמיר בכל הצדדין ודוק, אלא דמ"מ יש לו לידע הדין על בוריו ואם לאו אל יהא עוסק בזה ודוק, וה' יעזרינו ויחזקינו במעוז תורתו, לעשות משפטים אמת בקרב עדתו. ידידו דו"ש העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופק"ק הנ"ל: