אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן עה

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן עה

שו"ת עמודי אור - סימן עד

סווואלק לבאר דין לוקח ומוכר חיובן בתרו"מ מן התורה:

גרסינן ביבמות צ"ג, ר' ינאי ס"ל דאדם מקנה [ומקדיש[ דשלב"ל, דר' ינאי הוה לי' אריסא מייתי לי' כנתא דפירי כל מעלי שבתא ההוא יומא נגה לי' ולא אתא שקל עשר מפירי דבביתי' עלייהו אתא לקמי' דר' חייא כו' ודייק מדאהני הפרשת תרומה קודם שזכה בכנתא דפירי ש"מ אדם מקנה או מקדיש דשלב"ל, ולכאורה הדברים מתמיהים למאי דמסקינן [נדרים ל"ו: לדעת רוב הפו' ע"ש] דאדם יכול לתרום משלו על של חבירו, א"כ שפיר הי' ר' ינאי יכול לתרום מפירותיו על הכנתא דפירי של האריס אף קודם שזכה בהם, ואפילו לא הי' זוכה בהן גם אחר כן, מ"מ חלה התרומה כדין תורם משלו על של חבירו, ומאי דייק הש"ס ממנה דס"ל אדם מקנה דשלב"ל, ומה הי' כל משאם ומתנם של ר' ינאי ור' חייא בדין זה, אם הועילה התרומה [עיין שיטת רש"י ותוס' וחי' ריטב"א] כיון שיכול לתרום על של חבירו, ומצאתי שעמד בזה הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל בס' דו"ח, והנלענ"ד ביישוב התמי' בעה"י, דקי"ל (ב"מ פ"ח) עשר תעשר את כל תבואת זרעך ולא לוקח ואכלת ולא מוכר, וז"ל הרמב"ם (פ"ב מה' מעשר) אינו חייב להפריש מן התורה אלא הגומר פירותיו לאוכלם לעצמו, אבל הגומרן למכרן פטור מה"ת, וחייב מדבריהן, שנא' עשר תעשר ואכלת אינו חייב אלא הגומר תבואתו לאוכלה, וכן הלוקח פטור מה"ת שנאמר תבואת זרעך כו', והנה התוס' ביבמות שם כתבו שע"כ הפירות היו של האריס, ומ"מ מתבאר מהשמועה שע"כ הי' משדה של ר' ינאי, אלא שהי' האריס נוטל פירות לחלקו והוה מייתי לר"י כנתא דפירי (דלא לחנם נקיט הש"ס אריסי' ודוק], ולפ"ז כנתא זו שהי' האריס גומר מלאכתה להביאה לר' ינאי ולא לאוכלה בעצמו, פשיטא שמצד האריס לא הי' בה חיוב תרו"מ מה"ת כמבואר, ומ"מ נלענ"ד פשוט דבהגיע הפירות לר' ינאי היו חייבים בתרו"מ מה"ת דלא שייך לפטור מטעם זרעך ולא לוקח, דהא גידולי שדיהו של ר' ינאי הם, וכן הוא מתבאר מהתוס' גיטין (כ"ג: ד"ה העכומ"ז) דבכה"ג תבואת זרעך קרינן בי' ע"ש ודוק, ולפ"ז השמועה מיושבת יפה, דודאי קי"ל כמסקנא דנדרים דיכול לתרום משלו על של חבירו, אבל זהו דוקא כשחיוב פירותיו ופירות חבירו שוין לענין תרומות ומעשרות, היינו בפירות שגמרן חבירו לעצמו, שחיוב אלו [פירותיו[ ואלו [פירות חבירו] שוים מן התורה, אבל בעובדא זו כל עוד שהיו הפירות ביד האריס לא הי' חיוב הכנתא בתרו"מ מה"ת, דהא גמרן בשביל לתתם לר' ינאי, וחיוב פירות ר' ינאי שבביתו הי' מה"ת, ולא הי' יכול להפריש מפירותיו על הכנתא שביד האריס, דהוה מן החיוב על הפטור, רק אח"כ בהגיע הפירות ליד ר' ינאי נתחייבו מה"ת דהוי תבואת זרעו ובשבילו נתמרחו, ור' ינאי עישר עתה מפירי דביתי' שיחול על הכנתא כשתגיע לידו, ש"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל, והוה עבידי דאתו, כיון דהוה מייתי לי' כל מעלי שבתא ודוק היטיב, ומסוגיא זו מוכרחת שיטת הרמב"ם בדין תבואת זרעך ולא לוקח ואכלת ולא מוכר, שנחלקו בה המפרשים ז"ל ע' תוס' ב"מ שם ישאר מפרשים:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה