שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן עג
סווואלק ובענין חדש וישן ראיתי להעלות מה שיש לבאר בזה:
הנה התוס' בבכורות (י"ב: ד"ה כיון) כתבו בהא דמדקדק הש"ס אמאי מחייבא עיסת שביעית בחלה, הא אי מטמיא החלה בעיא שריפה, אקרי כאן לאכלה ולא לשריפה, ודקדקו התוס' וז"ל, ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינ' של שביעית על זאת, ומקיף שתיהן, מ"מ הך לאו בת חלה היא כו', ותמה על דבריהם הגאון בס' ה' יו"ט על ה' בכורו' וחלה לרמב"ן ז"ל (ד' מ"א) וז"ל ודברי התוס' אלו נפלאו ממני דאיך כתבו דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית דאיך אפשר שיפריש מעיסה דפירות דשנה ששית לעיסת שביעית, הא תנן בפ"ק דתרומות דאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ואם תרם אין תרומתו תרומ', ודין זה איתא נמי בחלה כו' ע"ש שהאריך, ותמוהים לענ"ד דבריו, שהוא ז"ל סבר דעיסת שביעית דתנן בה דחייבת בחלה, בתבואה הגדיל' בשביעית מיירי, ופלא הוא, דהא לכ"ע ספיחין גדולי שביעית אסורין באכילה, לר"ע מדאורייתא, ולרבנן מדבריהם, כשיטת הרמב"ם פ"ד מה' שמיטה ויובל, ועיי' תוס' ר"ה (ט'. ד"ה וקציר) ותוס' פסחים (נ"א: ד"ה כל הספיחים) ואיך דנה בה המשנה חיוב חלה, מה שהוא בעצמו אסור, ולא שכיח כלל לעבור ולאכול דבר האסור, פשיטא דדוחק הוא להעמיד דין המשנה בכך, ועוד דלר"ע איך יחול איסור טבל הבא אחר גלגול] על איסור ספיחין, הא אין כאן לא כולל ולא מוסיף, דהא ר"ע ס"ל (חולין פ"ז) דאין איסור חל על איסור אפילו חמור על קל, ובאיסור עשה נמי לא חייל עלה איסור כמו שהכריחו התוס' בשבועות (כ"ג ד"ה דמוקי) מכמה מקומות בש"ס ועי' בפרמ"ג ביו"ד בפתיחה לה' שחיטה שהאריך ביסוד זה, אבל מה שחידש שם דלמאן דס"ל וזבחת הוה עשה לשאינה זבוחה, עשה זו ישנה אף בחצי שיעור, והאריך לפלפל שם בהנחה זו, דבריו ז"ל תמוהים, הא התוס' בשבועות שם הכריחו דאאיסור חצי שיעור חיילא שבועה אפי' למ"ד חצי שיעור אסור מה"ת, מדלא משני שם לר"י הכי, דלא ניחא לי' לאוקמה מתניתין [דתני כשבע שלא יאכל נבילות דחיילא שבועה] בחצי שיעור, דלטעמי' אזיל דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת, ולא חיילא שבועה עלי', אלא ע"כ דאיהו נמי מודה דחצי שיעור קיל מעשה וחל איסור עלה עש"ב, והרי התם במתניתין נבילות קתני, ולפי דברי הפרמ"ג הא בנבילות איכא עשה גמורה בחצי שיעור, ואעשה ודאי לא חיילא שבועה ובפשיטות יש לתמוה עליו, דאיך מוקי לה ר"ל בחצי שיעור, הא בעשה דוזבחת לדידי' נמי עשה איכא, דאטו נחלק ר"ל על עשה זו אלא ע"כ דלא שנא איסור זה, והכל הולך אחרי שיעורין הקבועין ודוק]:
וביותר שאין אנו צריכין כלל לדון דליכא חיוב מיתה לר"ע מכח דאין איסור חל על איסור, דהא דרשינן בפסחים (ל"ג.) לענין תרומה [וחלה כיוצא בה] תתן לו ולא לאורו, דדבר האסור באכילה ולא הי' לו שעת הכושר לא חייל שם תרומה עליו כלל, או מדכתיב ראשית ששירי' ניכרין, וכיון שיש איסור על השיריים לא בעי הפרשה כלל, וא"כ עיסה של ספיחי שביעית לר"ע שאיסורי מן התורה ולא הי' להם שעת הכושר אין כאן חיוב הפרשת כלל [ולא עוד אלא שיש לדון כן אף לרבנן ולמעט מהנך דרשות אף לדידהו עיסת ספיחין, דכיון דאסרום חכמים שפיר הם מתמעטים שאינן ראוים לכהן אלא לאורו, וגם שיריה אינם ניכרין להיות ניתרין לישראל, על דרך שכ' המל"מ פ"ז מה' תרומות ע"ש באורך ואכמ"ל] באופן שהדבר פשוט לענ"ד שמשנתינו אי אפשר לפרש' בעיסת ספיחי שביעית כלל, ועיין תוי"ט פ"ה דשביעית מ"ג, דאפילו זרע בששית כל שלא הביאה שליש בששית אסורה כדין הספיחין, והפשוט דמתניתין בלקוח בדמי שביעית נאמר' [כדנקט התם בבכורו' בהמת שביעית] דקי"ל שתופסת דמי', והיא מתבואה דאשתקד, ויש לה כל דין פירות שביעית והיא חייבת בחלה, ושפיר הקשו התוס' הא מצי לאפרושי עלה מעיסה אחרת, מתבואות שנה ההיא:
[ודע דהתוס' בשמעתין תירצו הא דלא מצי לאפרושי לה ממ"א היינו משום דכיון דהך לאו בת חלה היא הוה כמו מן החיוב על הפטור, ויש לדבריה' ז"ל מקור נאמן מהירושלמי (פסחים פ"ב ה' ג') דמפרש ג"ב טעם דלא קדשה תרומת חמץ משום דבעינן שירי' נכרין, ומדקדק אפי' הפריש חמץ על מצה [ליהני] א"ר זעירא מאחר שאילו מינה עליו אינה תרומה אפי' הימנה למקום אחר אינה תרומה, והוא כיסוד דברי התוס' דהוה מן הפטור על החיוב ודוק]: