שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן סז
עוד זאת אעורר לפני כת"ר בענין השאלה שראיתי אצלו בקיץ העבר, במי שבא לו מכתב שנולד לו בן בכור, אם חייב לפדותו אחר שימלאו לו ל' יום, דדלמא חיישינן לנפל, ודנתי אז לפני הוד כת"ר בה"ר, דהא דחיישינן בכל דוכתא לנפל היינו להבא, שמא ימות או באכלו ארי וכדומה שאינו חי] אבל אחר ל' שמא מת לא חיישינן, כדמפליג הש"ס בגיטין דף (כ"ח.) דאמרינן התם שמא מת לא חיישינן, שהרי מוקמינן לי' אחזקי', שמא ימות חיישינן, והכי נמי חשו חכמים לענין שומרת יבם וכדומה דלא תנשא היבמה תוך שלשים ללידת הולד שמא אינו בן קיימא, וימות, דאין סותר חזקה, אבל כשעברו השלשים יום, אם אכלו ארי או מת, דסוף סוף איננו בעולם, אנו מספקין בו שמא נפל הי', אבל כשאינו לפנינו ואין אנו יודעים אם הוא חי או כבר מת, בזו לא שמענו לחוש לנפל כלל, משום דאית לן לאוקמי' בחזקתו שחי עדיין [וגם בחזקת שאינו מטמא] וכעת מצאתי להדיא כן בנ"י ביבמות ר"פ האשה בתרא, ויותר מזה דאפילו במעוברת חשיב גבי ולד חזקת חיים, ואמרינן שמא מת לא חיישינן, שגם חיות שהי' לו במעי אמו מחשב חיות, לאוקמי' שגם עתה הוא בחיים (וזה צריך דקדוק דבערכין (ז'.) אמרינן דקודם לידה לא מקרי חזקה דחיותא, אלא דיש לחלק דהתם אנו דנין לענין חזקת חיות לחלל עליו שבת ועיין במ"א (סי' ש"ל ס"ק ט"ו) והארכנו בזה במ"א בס"ד] אבל עכ"פ חיי האדם אחר שיצא לאויר העולם, חיים גמורים הם לדון בהם חזקה זו, שגם עתה הוא חי ומתנועע כמו שהי', והלא בכל דבר אנו דנין חזקה להעמידו כמות שהוא, כגון ביין שלא החמיץ וכדומה, והכא נמי דכוותה [רק שלפענ"ד בכידון השאלה הי' אפשר להסתפק אם יש לחייבו ממון ע"פ מכתב] שוב נדפס עתה מחדש תשובת מהרי"מ להגאון הגדול מו"ה יעקב מאיר מבריסק נ"ע, וראיתי שם (סי' ב') האריך ג"כ בדין זה אם יש לפדות בכור שלא בפניו אחר ל' יום, והעלה שם ג"כ לפדותו, אבל לא נחית לדין חזקה שכתבנו, ולענ"ד הדין דין אמת בין לענין פדיון בין לענין התרת יבמה דסמכינן אחזקה, ובשאר דברים שנשא ונתן הגאון נ"ע בפרט זה דחשש נפלים הארכנו בעה"י במ"א: