אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן סה

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן סה

שו"ת עמודי אור - סימן סד

הלוסק שאלה לבאר דין הטפת דם ברית בנולד מהול:

א תשובה, הנה הט"ז ביו"ד (סי' רס"ד) כתב דהא דאמרינן ביבמות (ע"ב.) דמשוך ערלה צריך למול רק מדבריהם היינו במי שקיים מצות מילה ומל כדינו לא איכפת לן במשיכת ערלתו אח"כ, כיון שקיים המצוה כתיקונה, אבל נולד מהול שפטרנוהו ממילה רק מפני שאין לו מה למול, אם משך ערלתו אח"כ דהשתא יש לו מה למול חייב למול מן התורה, כיון שהעלה לו ערלה ועדיין לא קיים מצות מילה אלו דבריו ז"ל [ואין לדקדק ע"ז דא"כ מאי פסיקא לן בכל דוכתא בריש כריתות ובמכות (י"ג:) דמילה הוה קום ועשה הא משכחת בה שוא"ת, כגון כולד מהול שמצווה שלא ימשוך לו ערלה, דכך ענינו לא משום משיכת הערלה בא לו הכרת, רק משום שבא עליו חיוב מילה, וחזר הדבר להיות קום ועשה ודוק] וכדדייקינן מצינו באמת כמה מקומו' לרבותינו ז"ל המורים בביאור שיש במשיכת ערלה איסור דאו' וחיוב כרת, הנה התוס' ביבמות (שם ד"ה ומדבריהם) כ' וז"ל והא דאמר בפ"ק דשבועות דמשוך ערלה בכרת וכאן אמרינן דהוא מדבריהם] היינו שלא מל כלל עכ"ל, כנראה שהי' גרסתם במילתא דרבי דחשיב מפיר ברית בשר בין אותן שאין להם חלק לעוה"ב ודריש להו מקראי דאורייתא, היינו משוך ערלה, ולפ"ז תמוה מה שכתבו היינו שלא מל כלל דא"כ ערל מעיקרו הוא ולא משוך, וכן הרע"ב בפ"ג דאבות מפרש מפיר ברית בשר הנמנה שם, היינו שלא מל כלל או שמשך ערלתו, והא כל הני דחשיב שם דרשינן להו בחלק (צ"ט.) מקראי דאורייתא כדדריש להו רבי בשבועות, ואיך פירשה הרע"ב במשוך ערלתו שהוא מדבריהם, ובסנה' (מ"ד.) איכא דדריש עכן משוך בערלתו הי' כתיב הכא גם עברו את בריתי וכתיב התם את בריתי הפר, וקשה הדבר לומר שהוא מדרבנן וכבר בתחלת ימי פרנסת יהושע את ישראל נגזר זה מדבריהם [ודע דשם בסנהדרין (מ"ד:) אמרינן עכן שמו ולמה נקרא שטו זמרי שעשה מעשה זמרי, ופירש"י זכות, וקשה לכנות הזכות של נערה המאורשה [דקאמר שם לעיל על עכן] למעשה זמרי שהי' בעילת ארמית, ולענ"ד כוונתם על מה שמשך ערלתו, בזה עשה כמעשה זמרי, כדאמרינן בעירובין (כ"א.) דהבועל ארמית מימשכא ערלתו ע"ש והבן] אולם לדברי הט"ז כ"ז מיושב יפה דמיירו כל הני בנולד מהול שמשך לו ערלה, דבכה"ג חייב למול מן התורה, וכרת נמי איכא:

ב הן אמת שהגאון בעל שאגת ארי' (סי' נ"ה) דחה דברי הט"ז בפשיטות והעלה דאין חילוק בין משוך ערלה אחר שנימול ובין נולד מהול שמשך לו ערלה, שניהם פטורין מלמול דבר תורה, והביא שתי ראיות חזקות מכריחות לכאורה, ולענ"ד נראה ליישב דברי הט"ז בשנקדים תחלה שיסוד זה לחייב נולד מהול שמשך לו ערלה למול מה"ת לאו אליבא דכ"ע הוא, דבשבת (קל"ה.) מבואר פלוגתא דתנאי ואמוראי בנולד מהול אי צריך להטיף ממנו דם ברית, ואיכא למ"ד דאפי' שבת מחללין עליו למאן דמחייב בי' הטפת דם ברית, ועכ"פ לכ"ע מבואר מהסוגיא כולה דהטפת דם ברית למאן דמחייב בי' מדאורייתא הוא, עש"ב ברי"ף והרא"ש וש"פ, ולענ"ד דבר פשוט הוא דעד כאן לא כתב הט"ז סברתו לחייב למול מה"ת נולד מהול שמשך לו ערלה, אלא למאן דס"ל דלא בעי הטפת דם ברית, וא"כ לא נתקיים בו מצות מילה כלל לפי שלא הי' לו מה למול, ועכשיו שיש לו מה למול חייב [וכדמדמה לה הט"ז לכסהו הרוח] אבל למאן דמצריך בנולד מהול הטפת דם ברית מדאורייתא, א"כ הטפת דם ברית דידי' קיימא במקום מצות מילה מה"ת, וכיון שנתקיים בו מצות מילה מה"ת בהטפת דם ברית, הרי הוא כשאר הנימולין שאם משך ערלתו אח"כ פטור ממילה מן התורה, וזה דבר מסתבר, וא"כ דין זה של הט"ז יתהפך כחומר חותם, דלמ"ד נולד מהול א"צ הטפת דם ברית, אם משך אח"כ ערלתו חייב למול מה"ת, ולמ"ד דצריך הטפת דם ברית הרי נתקיים בו מצות מילה בהטפת דם ברית, ואם משך אח"כ ערלתו פטור למול מה"ת:

ג ומעתה יש לדינו של הט"ז מחלוקת בש"ס כמשנ"ת ונחזי אנן תשובות הש"א על הט"ז, ראשונה מהא דיבמות (ע"א) דילפינן דמילת זכריו מעכב בפסח בשעת אכילה בג"ש מעבדים, ופריך הש"ס זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיי' היכי משכחת לה, ודחקו אמוראי בשינויי טובא התם, ואי ס"ד דכל כה"ג צריך למולו מה"ת בנמשך העור כיון דלא נימול עדיין בשום פעם חייב למול מה"ת הא משכחת לה בכה"ג שנמשך העור בין עשי' לאכילה דעכשיו חלה עליו מצות מילה, אלא ע"כ דאין חיוב מילה בכה"ג, ולפי מ"ש אין מכאן תשובה על הט"ז דהאי שינויא לא הוה סליק אלא למ"ד נולד מהול א"צ הטפת דם ברית, וא"כ הוה קשיא למ"ד דצריך הטפת דם ברית, ולדידי' משוך אפי' בכה"ג לא מיחייב למול מה"ח, א"כ לדידי' ג"ש למה לי, ולהכי משני הש"ס שינויי דסלקו אליבא דכ"ע [ובאמת גם בלא"ה הרואה יראה דכל הני דתירצו אמוראי בסוגיא מציאותם קרובה יותר ממשיכת עור לערלה בין עשי' לאכילה עש"ה, ואין דקדוק מזה כלל]:

עוד הביא הש"א ראי' לסתור דברי הט"ז מהא דאמרינן עלה דרב הונא דמשוך א"צ למול מה"ת [היינו סתם משוך שמל כבר] כתנאי משוך ונולד כשהוא מהול [כ"ה גירסת הש"ס וכך העתיק הש"א ולא כמו שמחקה מהרש"ל שם] וקטן שעבר זמנו אין נמולין אלא ביום ראב"ש אומר בזמנו אינו נימול אלא ביום שלא בזמנו נמולין ביום ובלילה מאי לאו בהא קמיפלגי מ"ס משוך דאורייתא ומ"ס משוך דרבנן ותסברא קטן שעבר זמנו מי איכא למ"ד דרבנן אלא דכ"ע משוך דרבנן כו' והשתא ל"ל לאוקמא משוך דהאי ברייתא במשוך דרבנן אס"ד בנולד מהול הוה מה"ת לוקמה במשוך של תורה ובנולד מהול ואח"כ נעשה משוך, והאי נולד מהול דנקיט בברייתא היינו בתחלתו שצריך להטיף ממנו דם ברית ומשוך דקתני היינו בסופו שהטיפו ממנו דם ברית ולאחר זמן נמשכה ערלתו כו' אלו דבריו ז"ל, וכ"ז אינו קשה למה שהכרחנו בדעת הט"ז דלמ"ד להטיף דם ברית באמת לא מיחייב אח"כ במשיכת העור למול מה"ת, וכיון דהברייתא סברה דנולד מהול צריך הטפת דם ברית כדקתני ונולד מהול, ממילא להאי תנא אם משך הערלה אחר הטפה [כמו שכ' הש"א] קושטא דלא מיחייב למול רק מדרבנן, כיון שקיים כבר המצוה וכמשנ"ת ודוק:

ומ"ש הט"ז דאחר הטפת דם ברית אם משך ערלה (חייב למול מה"ת, היינו לדידן שהסכמת רוב הפוסקים דמדינא א"צ הטפת דם ברית בנולד מהול, ורק משום חומרא מחמירין להטיף דם ברית, ופשיטא דלמאן דלא מצריך הטפת דם ברית אפי' הטיפו לא הוה קיום המצוה כלל, ואם משך הערלה אח"כ חייב למול מה"ת לדעת זו, כיון דלא נימול מתורת חובת המצוה מה"ת, ושפיר כתב הט"ז דלדידן חייב אח"כ למול מה"ת, כן נלענ"ד:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה