שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן סג
וואלקאוויסק החיים והשלום לכבור ידידי ש"ב ה"ה המופלג חכם וסופר המפורסם י"א באמת כש"ת מוהר"ר צבי הירש נ"י:
א שאלתו בענין מלאכת שמים אשר בידו לכתוב ס"ת ונהג מעולם לכתוב מנין השיטין והאותיות כאשר התווה הסופר המובהק דק' סלאנימא ז"ל, אשר לא ימצא בספר התורה אות משוך, אך בשירת האזינו כפי חלוקת מס' סופרים ראשי השיטין, אם ירצה להשוות שני עברי השיטין גם באמצע, בהכרח למשוך האותיות, והביא מע"כ דברי הר"ן ספ"א דמגילה, שמשמעות לשונו להשוות שני צדדי הבנין בשורה זו, ע"ד שמפרש אריח עג"א, ולבינה עג"ל בעשרת בני המן ומלכי כנען ע"ש, והביא מעל' דברי הנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' קע"ו) שהסכים לחוש לכתחילה לפשטות דברי הר"ן להשוות השיטין, ובדיעבד אם לא השווה כשר, ודרש מעל' איך ינהוג למעשה. והנה קשה להכריע בדבר שאין בו שורש מהש"ס, ועיקר דין כתיבת האזינו לא נזכר בש"ס כלל, וכבר נתקשה הר"ן שם בש"ס דמגילה (ט"ז:) דכייל כל השירות כולן נכתבו' אריח ע"ג ל', ולבינ' ע"ג א' חוץ כו' ואמאי לא אידכר כלל דין שירת האזינו, ותירץ דהאי כללא לא קאי אלא בשירות שיש בהם אריחין ולבינים, מש"כ בשירת האזינו שכולה לבינים, דברי הנוב"י אינן מדוקדקין, שכתב שלא נזכר בפירוש בש"ס בשירו' האזינו שיהא אעג"א כו', והא היא לדברי הר"ן כולה לבינה ע"ג לבינה] ואולם זה יתיישב בש"ס דילן דנסיב לה דרך כללא, ואיכא למימר דאהכי קאי כללא, אך לשון הירושלמי (פ"ג דמגילה ה"ז) אמר רב שירת הים ושירת דבורה נכתבין אריח ע"ג ל', ולבינה עג"א, עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבי' אריח עג"א ולבינה עג"ל, [ומזה מוכח שאין לנו זולתם הנכתבין דרך שירה, ומשמע דאף בשירת דוד שבשמואל ליכא קפידא בסידור כתיבה כלל, וכן משמע במס' פי"ג אף שיש לפרש שם דסידור פיזור התיבות לא נתנו חכמים שיעור, אבל מ"מ כתיבתה דרך שירה, אולם פשט הלשון לא משמע הכי עש"ה ודוק] וכיון דנקיט בפרטו' דיני כתיבות השירות, יקשה אמאי שיירה לשירת האזינו:
ב ובאמת לשון הברייתא בשבת [ק"ג:] כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה פסולה, משמע דחדא שירה הוא [והוא שירת הים, וכן מבואר בפירושי' שם] מדלא נקט או שכתב השירות כיוצא בה, אמנם הרמב"ם (פ"ז מה ס"ת ה' י"א) כתב דינו כלשון ברייתא זו, אך שם (בפ"ח ה"ג) כתב או ששינה צורת השירות, [פי' שירת הים והאזינו] פסולה, וכן בפ"י שם בחשבו פסולי ס"ת כתב, י"ח ששינה צורת השירו', משמע דתרווייהו לעיכובא נינהו, ושירה מיקרו:
ולענ"ד נרא' שגוף הדבר אם האזינו נקראת שירה במחלוקת שנוי' שהרמב"ם (בפ"ז שם) כתב מ"ע על כל איש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו, שנא' ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם את התורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, וראיתי בס' חתם סופר שתמה על הרמב"ם דמאי דיוקא הוא, כיון דרחמנא אמר כתבו את השיר', הרי הותרה לנו כתיבת השירה לבדה, כמו שהותר' לנו כתיבת פרשת סוטה, ותפילין ומזוז', ע"ש שהאריך וחשבה לתמי' עצומה, ולענ"ד דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל נכונים וברורים, והנה מה שהקשה מפ' סוטה לא הבנתי כלל, דמאי נימא גם בסוטה יכתוב תורה שלימה הא בהדיא ממעטינן (סוטה י"ז.)
מאלה, למעט צוואות ע"ש, א"כ גלי לנו רחמנא דלא בעי רק כתיבת פ' זו לבדה, שהרי אלות לבד הוא כותב וממעטינן שאר דברי הפרש', וכ"ש דלא נבעי כתיבת התורה כולה, וביותר אני תמה לענ"ד דלא שייך כלל בפרש' סוטה איסור כתיבת התורה פרשה אחת, שהרי להמחק היא עומדת, ואטו מ"ד אין כותבין מגילה לתינוק הוא איסור בכתיב', הא כל כותב ס"ת הוא כותב' פרשיו' פרשיו' אלא האיסו' הוא לקיים פרשה אחת ולא להשלים כל התורה, וא"כ פרשת סוטה שנכתבת על דעת להמחק, מה איסור יש בכתיבתה פרשה אחת, אין זה ענין כלל לדין זה, ומה שהקשה מתפילין ומזוזה, הדברים נכונים, דבשלמא בתפילין שפרטה התורה כתיבת הד' פרשיות והלכותיהן, ואלו כתב ס"ת שלימה והניח' בראשו או בזרועו, פשיטא שלא קיים מצות תפילין, שהרי שאר התורה מפסקת בין הפרשיות, ואין זה כסדרן בהנחתן בבתים, ועוד כמה פרטים, וכן אם יקבע ס"ת במשקוף ביתו במקום מזוזה פשיטא שלא יצא חובתו, דהא פרשת שמע והי' אם שמוע אינם סמוכים בה, ובמזוזה הם סמוכין, וא"כ כיון דאצרכה תורה תפילין ומזוזה בפרטיהן, ואי אפשר לקיימן בכתיבת תורה שלימה, לזה ההכרח הוא לבטל איסור כתיבת התורה פרשיות פרשיות דלא נפיק חובתו כ"א בביטול דין זה, אבל בכתיבת ס"ת שהתורה אמרה כתבו לכם את השירה, ואם נכתוב כל התורה, לא גרענו חובה זו, וקיימנו הדין שלא לכתוב התורה פרשיות פרשיות, למה ניתן לבטלו, יש לנו לדון דהכי כוונה התורה שיכתבו כולה, מן היסוד דאין כותבין פרשיות ודוק כי נכון הוא בע"ה, ועכ"פ מבואר דהוא יפרש שירה דקרא בשירת האזינו, אלא דממילא משתמע חיוב כתיבת התורה כולה, כיון שאין כותבין פרשיות, והנה זה עולה למ"ד (גיטין ס'.) אין כותבין התורה מגילה מגילה, אבל למאן דשרי התם לכתוב פרשיות, אטו נימא דלית לי' מצות כתיבת ס"ת כולה, זה לא ניתן להאמר, והנה הגאון בשאגת ארי' (סי' ל"ד) הביא לשון הש"ס דנדרים, דכתבו לכם את השירה אכל התורה קאי, [ומצינו כזה דרשת חז"ל שקראו לתורה שירה (בע"ג ג':) אר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מותח עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, מה טעם ובלילה שירה עמי ע"ש] וע"כ מ"ד מותר לכתוב פרשיות מפרש הכי, דשירה דהאי קרא אכולה תורה קאי, [ואיני מנין שם פשוטות דברי הש"א שהחליט שאם התחיל אביו לכתוב מקצת הס"ת אף שהבן השליטה לא יצא הבן ידי חובת המצוה כתיבת ס"ת, והא קי"ל דאפי' הגיה בה אות אחת כאלו כתבה, ואף שהתוס' במנחות (ל'.) כתבו דהיינו שהשהה המוכר אצלו בלתי מוגה, מ"מ מסתבר דה"ה ביורש כה"ג, אם עבר אביו ולא גמרה, והבן גמרה, ודאי לא גרע מהגיה אות אחת, ובזה נסתר גם הוכחתו מהש"ס דסנהדרין, דס"ס נימא דהיינו בין מלך להדיוט, דהדיוט אם עבר אביו ולא השלימה והשלימה הבן יצא ידי חובת המצוה ומלך לא יצא עד שיכתבנה כולה עש"ה, וע"כ לשון הש"ס הכי נסיב, שכיון שאמר שלא יתנאה בשל אבותיו, משמע שגם אביו התנאה בה, היינו שהיתה תורה שלימה, ובהא גם בהדיוט דינא הכי עש"ה ודוק כי קצרתי]:
ג והנה הרי"ף ז"ל פסק בגיטין שם כמ"ד כותבין התורה מגילה, ומ"מ פסק בהלכותיו דיני חיוב כתיבת ס"ת, וע"כ כמשנ"ת, ולדידי' מתפרש לשון שירה אכל התור' כולה ולא אהאזינו לחוד, וראיתי להרא"ש שם בגיטין שתמה על הרי"ף אמאי פסק כמ"ד כותבין דהא אפלגו בה ת"ק ור' יהוד', ות"ק ס"ל אין כותבין ואית לן למיפסק כוותי', ונלפענ"ד ביישוב דעת הרי"ף דהא בסוגיא שם בגיטין מייתי טעמא דר"ל דאין כותבין, משום דכתיב לקוח את ספר התורה הזה, דמשמע תורה שלימה, [ומבואר בסוגיא שם דר' יוחנן נמי מודה בדרשא דהאי קרא דקאי בתר דאידבק, ובזה הוסיף הרא"ש תמיהתו על הרי"ף, דמשמע דכ"ע מודה דבתר דאידבק אין כותבין מגילה עש"ב] ובאמת הדבר במחלוקת שנוי ורבי יהודה לשיטתו אזיל דבב"ב (ט"ו:) תניא שמנה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דברי ר' יהודה ואמרי לה ר' נחמי' א"ל ר' שמעון אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה אלא כו', מבואר דר' יהודה לא חייש לדרשת לקוח את ספר התורה הזה למשמע מינה תור' שלימה, ואין זה ענין לענ"ד למה שנחלקו בשאר מקומות אם מקצת ככולו וכבר כתבו התוס' בריש בכורות (ג' ד"ה ור"י) שאין לדמות הענין בזה ע"ש] ולהכי אזיל לטעמי' בגיטין, וס"ל כותבין התורה מגילה מגילה, ור"ש הוא דדריש מלקוח את ספר התורה דתורה שלימה משמע, ור' יהודה ור"ש הלכה כר"י, וגם סתמא דברייתא (בב"ב שם יו"ד) כר"י דיהושע כתב שמנה פסוקים, ולא דרשינן הזה על תורה שלימה ולכך פסק הרי"ף כהך סוגיא דב"ב וכר' יהודה, דכותבין מגילה מגילה ודוק היטיב:
ד העולה מתוך מה שכתבנו שדבר זה אי האזינו נקראת שירה תליא באשלי רברבי, [אי קאי השירה דכתיב גבי מצות ס"ת אהאזינו לחוד מתפרשת ע"כ לשון שירה, ואי קאי אכל התורה אין לנו שם שירה על האזינו,] ובזה הי' מיושב יותר קושיית הר"ן דאמאי שייר הש"ס כתיבת שירת האזינו, דאפשר אזיל האי אמורא בשיטת מ"ד כותבין מגילה [ועי' בסוגיא דב"ב שם דדחי הש"ס אליבא דרב [דהוא מרא דהאי מימרא דכל השירות] הואיל ואשתני כו' דייתי כר"ש ודוק כי קצרתי,] וא"כ האזינו לא איקרי שירה כלל [דשירה דקרא אכל התורה קאי כמשנ"ת] ואיהו לא מיירי אלא בדין כתיבת השירו', ומ"מ אין להוציא מזה קולא לנ"ד, דסוף סוף אסור לשנויי בה ממה שאמרו חז"ל ושנוי פוסלה, תדע שהרי בשיטותי' יש הפסק באמצע שיעור פרשה סתומה, ואלו עשה כן בשאר התורה, פסלה, וע"כ קבלה הוא ביד חז"ל לכתבה כן, ואין לשנות:
ה אך אם הכוונה אף לדעת הר"ן להשוות השיטין משני עבריהם לעכובא, תמה אני שהרי אף במגילה בעשרת ב"ה, שזה יסודו להשוו' הבנין כמבוא', לא ראיתי מימי בדקדק דכתיבת השמות למשוך האותיות ולהשוותם מצד שמאל, וכל המגילות שהי' למראה עיני לא ראיתי בהם דבר זה, וכן הגיד לי הסופר מובהק דפה שכן ראה כל ימיו ועשה בלי דקדוק לזה כלל, ואולם דנתי שהרי גם לדעת הר"ן לא יחמיר בהשוואה זו ממה שהיא בכל דפי ס"ת, והלא אין קפידא בכל התורה בשתי אותיות היוצאים חוץ לשיטות, ואף כאן ע"פ רוב לא יפריד ביניהם יותר משתי אותיות [ומ"מ אין זה דחי' גמורה שהרי לכתחילה מדקדקים בכל התורה להשוות השיטין לגמרי, וכאן עושין לכתחיל' השיטין בלתי שוות, ומנהג מתפשט כזה ראי' גדולה הוא ללמוד הימנו] אמנם מי יתן ואדע אם נקפיד כן על השוואת השיטין, איך נעשה בכתיבות מלכי כנען שנצטרך להשוות הלבינים כולן [לשיטת הר"ן] לשיטת מלך הארוכה, שיש בה ו' תיבות, ואיך נמשוך נגדה מלך לכיש ואפק ודומיהן, שכבר נהגו הסופרים שלא למשוך כ"א אותיו' ח'ד'ר'ת', ואם ימשכו תי' אלו כאורך שיטת מלך העי ישחת תואר האותיות לגמרי, בלי ספק אצלי כי נקל להודע בירור הדין בקהלתו, אשר ימצא נביאים נכתבו בפני הגר"א ז"ל, אשר הי' יסוד להחזיק מעוז מצוה זו כתיבת הנביאים, וביד הסופרים המובהקים עד היום הגהותיו על נביאים, בלי ספק כי כל הנעשה בזה על פיו נעשה, יראה איך נכתבו שם מלכי כנען:
ועיינתי בחומש אשר עם פי' הגר"א ז"ל עם המסורת ונדפס שם בסוף החומש צורת השירה, ושם היא בהשואה שני צדדי השיטין גם באמצעיתם, אלא שלענ"ד לא יצא י"ח הביאור, שבשיטות שיש בהם ב' תיבות הפרידים זה מזה לשתי הקצוות, ולענ"ד ראוי לכתחילה לחוש לדעת הפו' דשיעור סתומה הוא ג' אותיו', וא"כ בהרחק כזה הלא תפסול הס"ת, והרוצים להשוות השיטין יצטרכו למשוך האותיות ולא להפסיק, ויש לדונם לזכות שלא הי' אפשר לו לשנות האותיו' בדפוס אבל מ"מ הי' לו לבאר הדבר ולהזהיר עליו: וראיתי במנחת שי פ' האזינו שהביא שם בשם בעל אור תורה בענין חלוקת השיטין, שלא להרבות תיבו' קצת שיטין יותר מדאי, שא"כ יהי' לבינה עג"א, ואם הי' דעתו למשוך האותיות, א"כ לעולם יוכל למושכם יותר, ומה דניחא לי' עתה שיש לפנינו ג"כ שיטות הקצרות מחברותיהן אולי דעתו ז"ל שכל שהשיטה הקצרה מגעת ליותר מחצי' של ארוכ' לא מקרי אריח ע"גל, שהאריח בכל מקום חצי לבינה, והוא דבר מסתבר, אבל אין לפני ס' אור תורה לעמוד על דבריו, גם אין לעשות הכרע מהוכחות כאלו:
ו אך מצאתי הכרע בס"ד ע"פ שיטת הראשונים, ותחלה נאמר שאם נפרש שלדעת הר"ן ז"ל צריך השוואת השיטין ממש, פשוט שזה מעכב אף דיעבד לדעתו ז"ל כמבואר מלשונו אלא שהנוב"י הכריע לסמוך בדיעבד על סתימת שאר הפוסקים] וגם פשוט דלסברא זו אפילו אם שיטה א', לא תשווה לחברותי' תפסול:
ונקדים תחילה ברייתא דמ"ס (פי"ב ה"ח) אריב"א שירת הלוים כו' הזיו לך ויש לה פסוק שיטה מלאה מלמעלה, ושיטה מלאה מלמטה, כנגד כך נהגו לעשות שיטותי' של תורה, ביאור הדברים דחלוקת השירה ע"פ מ"ס הוא לע' שיטין, כמבואר ברמב"ם, ולמעלה ממנה יש הפסק שיטה אחת, וכן למטה ממנה, נמצא בין הכל עם השיטות הפנויות ע"ב שיטין, ומ"ס (פ"ב ה' ו') מבואר דיש נוהגין לעשות בס"ת ע"ב שיטין ע"ש, והיינו דמסיים כנגד כך [היינו השירה ושיטותי' הפנויות שהן ע"ב] נהגו לעשות שיטותי' של תור':
והנה מבואר שפרשת השירה זו פתוחה בראשה ובסופה וכמו שהכריע בזה הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובות דרוש וחידוש דף פ"ב, דזה לכ"ע, והשיג על החכ"ץ שדעתו שהשיטות פנויות הן דין לעצמם ולאו משום פתוחה היא, עש"ב] והנה מנהג הנחת השיטין הפנויות עולה יפה לדעת הרמב"ם ז"ל, שאם גמר בסוף שיטה ומניח שיטה א' פנוי' ומתחיל בראש שיטה שלאחרי', היא פתוחה, אבל לדעת הרא"ש ז"ל היא סתומה, ולדידי' הי' צריך או לעשות בסוף השירה פתוחה בסוף שיטה, או להניח שיעור פתוחה בשיטת ויבא משה שלאחר השירה, ולהתחיל ויבא משה באמצע שיטה אחר הפסק כדי ט' אותיו' לדעתו ז"ל, והנה הרא"ש בהלק"ט שלו חלק על הרמב"ם בתרתי, במה שפסק הרמב"ם שאם גמר בסוף שיטה והניח שיטה פנויה והתחיל אח"כ בתחלת שיטה שלאחרי' זהו פתוחה להרמב"ם, ולהרא"ש היא סתומה ובזה נחלק הרא"ש מסברא דנפשי', אך במניח שיעור פרשה בתחילת שיטה דעת הרמב"ם ע"פ מ"ס דהיא סתומ', והרא"ש עמד בשיטת הירושלמי דפתוחה גם מראשה נקרא פתוחה, והשתא תיקשי על דעת הרא"ש לפי המ"ס איך משכחת לה פתוחה בסוף שירת האזינו, הא למ"ס שיור בתחלת שיטה קודם ויבא לא מקרי פתוחה, ואם נאמר דבסוף השירה א"א להניח פתוחה בסוף השיטה, מטעם צורך שיווי השיטו', דהא לא יהי' שיווי בשיטות השירה, ששיטה האחרונה תהי' קצרה משאר השיטין. וע"כ פתוחה זו לא משכחת לה למ"ס אלא בהפסק שיטה אחת, א"כ דעת הרמב"ם מוכרעת דהפסק שיטה חשוב פתוחה למ"ס, ומנין לנו לחלוק אמ"ס [דאע"ג דלשיטת הירושלמי לא מוכח דהא משכחת לה בתחלת שיטת ויבא, מ"מ כיון דלשיטת מ"ס מוכח דשיטה פנוי' מקרי פתוח', זו לא שמענו מחלוקת הירושלמי ע"ז ודוק] וההכרח לומר דלדעת הרא"ש לפי המ"ס תהי' פתוחה זו בסוף שיטה אחרונ' של השירה, ולא חיישינן ע"כ לשיווי השיטין [ואין לדחות דזה הותר דוקא בשיטה אחרונה מפני צורך הפרשה פתוחה, דמ"מ הא למדנו שאין כאן שיווי השיטות ודוק] וא"כ יש לנו הוכחה ברורה מדעת הרא"ש ז"ל דלא קפיד בהא, ולענד"נ שגם דעת הר"ן ז"ל אינה על שיווי השיטות ממש רק נגד שירת הים ששם הם האריחים של תיבה אחת ע"ג לבינות שיש בהם כמה תיבות, כתב שכאן הוא שיווי שכל השיטין ארוכות קצת ודוק בלשונו ז"ל, לזאת דעתי הקלושה בזה להלכה שלא לשנות צורת האותיות להאריכן, שאין זה נכון וכמ"ש הש"ך (סי' רע"ב ס"ק ו') ע"ש אך החכם עיניו בראשו לצאת ידי דעה זו קצת ירחיב מעט אותיו' אלו בענין שלא יהא שינוי ניכר בהם, גם יפריד קצת התיבות בשיטות הקצרות [רק שלא ירחיק שיעור ג' אותיות כמש"ל] גם ידקדק שעכ"פ יהי' שיעור השיטה קצר' נגד רובה של השיטה הארוכה כמש"ל, ותצא מכלל אריח, ובזה יתנאה ויתהדר לפני קונו:
והנה אם יעיין מעל' בנביאים הכתובים בקהלתו שהיו לפני הגר"א ז"ל וימצא בהם במלכי כנען שאינם כתובים בשוה יוכל לסמוך על דברינו למעשה, אך אולי ימצא שבאמת נמשכו שם האותיות בשוה לשיטין הארוכות, מ"מ יש לצדד לענין שירת האזינו כמ"ש הנוב"י, אך לא יסמוך על הכרעתי עד שיסכימו עמי אחד המורי' המפורסמי' דקהלתו, ואז ינהוג כמש"ל, ונא להשיבני תומ"י איך מצא שם כתיבת מלכי כנען בנביאים כנ"ל וה' יהא בעזרו שלא יכשל ולא יכשיל במלאכת שמים, ויכוין לאמתה של תורה כנפשות בית ישראל ונפשו העדינה ונפש. העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל: